Otzarot-Article

"עָנָו... מִכֹּל הָאָדָם" (יב-ג) שַׂר הַתּוֹרָה, הַגָּאוֹן רַבִּי עֲקִיבָא אֵיְגֶר זָצָ"ל, עֲנַק רוּחַ הָיָה, אַךְ קְטַן קוֹמָה. מֵרֹב שְׁקִידָה נִכְפַּף גַּבּוֹ, וּמִזְעֵר עוֹד יוֹתֵר אֶת קוֹמָתוֹ. נַעֲרָץ וְנִקְדָּשׁ הָיָה, וּבְנֵי דּוֹרוֹ הֶעֱרִיצוּהוּ בְּלֹא גְּבוּל. כְּשֶׁנָּסַע לְוַרְשָׁה בְּעִסְקֵי הַכְּלָל, נָהֲרוּ הֲמוֹנִים לַחְזוֹת בְּהַדְרַת קָדְשׁוֹ. הִגִּיעָה מִרְכַּבְתּוֹ אֶל הָאַכְסַנְיָה, הַגָּאוֹן הַקָּדוֹשׁ הֻקַּף בְּרַבָּנֵי הָעִיר וּפַרְנָסֶיהָ וְעָלָה בַּמַּעֲלוֹת. הִסְתּוֹבֵב, וְרָאָה אֶת הָרְחוֹב כֻּלּוֹ, מִקָּצֶה לְקָצֶה, שָׁחֹר מֵרֹב אָדָם. הֲמוֹנִים נָשְׂאוּ עֵינַיִם בְּהִתְרַגְּשׁוּת עֲצוּרָה.

"תְּמֵהַנִי", שָׁאַל, "הַאֵין בְּוַרְשָׁה אֲנָשִׁים נְמוּכִים בַּעֲלֵי חֲטֹטֶרֶת?!"...

סִפְּרוּ סִפּוּר זֶה לִפְנֵי מָרָן הָרַב שַׁךְ זָצָ"ל, וְהִקְשׁוּ: "הֲיִתָּכֵן שֶׁכֹּה תָּמִים הָיָה? הַאִם לֹא יָדַע שֶׁהוּא גְּדוֹל הַדּוֹר, וְנֶאֶסְפוּ וּבָאוּ לִכְבוֹדוֹ?"

נַעֲנָה הָרַב שַׁךְ: וַדַּאי יָדַע זֹאת, וּבְיָדֵינוּ רְאָיָה לְכָךְ!

וְסִפֵּר: בִּשְׁעָתוֹ, הִתְגַּלֵּעַ רִיב בֵּין מַדְפִּיסֵי סְלָוִיטָה, שֶׁהָיוּ גְּאוֹנִים וְצַדִּיקִים, נֶכְדֵי הַצַּדִּיק רַבִּי פִּינְחָס מִקּוֹרִיץ זָצָ"ל, לְבֵין מַדְפִּיסֵי וִילְנָה. הַסִּכְסוּךְ הִגִּיעַ לְשֻׁלְחָנָם שֶׁל גְּדוֹלֵי הַדּוֹר, וְהַגָּאוֹן רַבִּי עֲקִיבָא אֵיגֶר צִדֵּד עִם מַדְפִּיסֵי וִילְנָה. רָמְזוּ מַדְפִּיסֵי סְלָוִיטָה שֶׁהַגָּאוֹן נָתוּן הָיָה לִלְחָצִים מִצַּד בְּנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ, וּפְסַק דִּינוֹ אֵינוֹ חַף מִנְּגִיעוֹת. שָׁמַע הַגָּאוֹן, וְהִקְפִּיד עַל הַלַּעַז. מִיָּד נָגְעָה בָּהֶם יַד ה'. הֵם נֶאֶסְרוּ בַּעֲלִילַת שָׁוְא שֶׁטָּפְלוּ עֲלֵיהֶם הַשִּׁלְטוֹנוֹת, וְנִדּוֹנוּ לְעֹנֶשׁ מַלְקוֹת וּלְמַאֲסָר מְמֻשָּׁךְ. הֵבִינוּ שֶׁנֶּעֶנְשׁוּ בְּהַקְפָּדַת גְּדוֹל הַדּוֹר, וְשִׁגְּרוּ מִשְׁלַחַת לְפַיְּסוֹ.

אָמַר הַגָּאוֹן: "אִלּוּ בִּי אִישִׁית פָּגְעוּ, מָחוּל לָהֶם. אֲבָל עַל דִּין תּוֹרָה הוֹצִיאוּ לַעַז, וְחִלּוּל הַשֵּׁם יֵשׁ בַּדָּבָר, לוֹמַר שֶׁהַדַּיָּנִים מַטִּים בִּפְסַק דִּינָם, וְאֵין לְכָךְ כַּפָּרָה!"

אָמְרוּ: "אֲבָל בְּנֵי תּוֹרָה הֵם, וּמְיֻחָסִים. יַעֲשֶׂה רַבֵּנוּ לְמַעַן כְּבוֹד הַתּוֹרָה!"

וּתְשׁוּבָתוֹ נֶחֱרֶצֶת הָיְתָה: "כְּבוֹד הַתּוֹרָה בַּדּוֹר הַזֶּה, הוּא אֲנִי!"

הֲרֵי שֶׁיָּדַע מַעֲלָתוֹ. חָכָם הָיָה, הַמַּכִּיר אֶת מְקוֹמוֹ. וְאִם כֵּן, אֵיךְ תָּמַהּ עַל הַהֲמוֹנִים שֶׁבָּאוּ לִרְאוֹתוֹ?

הֵשִׁיב הָרַב שַׁךְ: "יָדַע מַעֲלָתוֹ - וְצָרִיךְ הָיָה לִתְמֹהַּ עַל הַבָּאִים לִרְאוֹתוֹ"...

עַד כָּאן דְּבָרָיו, וְאָנוּ תְּמֵהִים: מַה פֵּשֶׁר הַדְּבָרִים, כֵּיצַד יוּבְנוּ?

בְּפָרָשָׁתֵנוּ קָרָאנוּ: "וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה". אַף כָּאן, כֵּיצַד יוּבַן: הַאִם לֹא יָדַע שֶׁגָּדוֹל וְקָדוֹשׁ הוּא מִכָּל הָעָם. שֶׁעָלָה לַמָּרוֹם וְהִתְעַמֵּת עִם שַׂרְפֵי קֹדֶשׁ. שֶׁקִּבֵּל תּוֹרָה מִפִּי עֶלְיוֹן. וְשֶׁאֵין שֵׁנִי לוֹ בְּדַרְגַּת הַנְּבוּאָה, בִּידִיעַת הַתּוֹרָה, בְּמַעֲלוֹת הַקְּדֻשָּׁה וְהַטָּהֳרָה. בַּכִּשּׁוּרִים, וּבְנִצּוּלָם?

וַדַּאי, יָדַע גַּם יָדַע. וְאֵיךְ הָיָה כֹּה עָנָיו?

כִּי יָדַע דָּבָר נוֹסָף.

יָדַע אֶת אִמְרָתוֹ שֶׁל הַגָּאוֹן רַבִּי חַיִּים מִוּוֹלוֹזִ'ין זָצָ"ל, כִּי "הָאָדָם לֹא לְעַצְמוֹ נִבְרָא, רַק לְהוֹעִיל לַאֲחֵרִים בְּכָל מַה שֶּׁיּוּכַל". וְעַל כֵּן, "אִם לָמַדְתָּ תּוֹרָה הַרְבֵּה, אַל תַּחְזִיק טוֹבָה לְעַצְמְךָ (אֵין "טוֹב" אֶלָּא תּוֹרָה), כִּי לְכָךְ נוֹצַרְתָּ (אָבוֹת ב-ח) - שֶׁלֹּא לְהַחְזִיק זֹאת לְעַצְמְךָ! לְזַכּוֹת אֲחֵרִים.

מִי שֶׁיּוֹדֵעַ זֹאת, מִי שֶׁחָדוּר בִּתְחוּשָׁה זוֹ, לֹא יִתְגָּאֶה. כְּפִי שֶׁפְּקִיד הַבַּנְק אֵינוֹ מִתְגָּאֶה בְּעָשְׁרוֹ, בַּהוֹן הֶעָצוּם שֶׁעוֹבֵר תַּחַת יָדוֹ כָּל הַיּוֹם, בְּיָדְעוֹ שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ, שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא פָּקִיד, וּלְמַעֲשֶׂה, מְשֻׁעְבָּד הוּא שִׁעְבּוּד כָּפוּל: מְשָׁרֵת הַצִּבּוּר מִצַּד אֶחָד, וּמְשָׁרֵת בַּעֲלֵי הַבַּנְק מִצַּד שֵׁנִי. וְהוּא עַצְמוֹ, אֵינוֹ אֶלָּא מְקַבֵּל מַשְׂכֹּרֶת. וְעַיִן אֵלֶקְטְרוֹנִית עוֹקֶבֶת אַחֲרָיו, לְוַדֵּא שֶׁהַכֹּל יַעֲבֹר הָלְאָה - לְכִיסֵי הָאֲנָשִׁים, אוֹ לְקֻפַּת הַבַּנְק...

הַשָּׂרָף מִקּוֹצְק זָצָ"ל שָׁאַף לִשְׁלֵמוּת, חָתַר אֵלֶיהָ בְּכָל כֹּחוֹ. חָשַׁב לְגַבֵּשׁ עֵדָה שֶׁל בְּנֵי עֲלִיָּה, בִּלְתִּי לַה' לְבַדּוֹ. אַךְ הֲמוֹנִים צָרוּ עַל דַּלְתּוֹ בְּבַקָּשַׁת יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים, רְפוּאָה וּפַרְנָסָה, וְגָזְלוּ מִזְּמַנּוֹ הַיָּקָר וּמִמַּעְיְנָיו. כְּשֶׁפָּגַשׁ בַּחֲבֵרוֹ, הַצַּדִּיק רַבִּי יִצְחָק מִוּוֹרְקָה זָצָ"ל, סִפֵּר לוֹ אֶת הַמַּעֲשֶׂה בַּתַּיִשׁ הַקָּדוֹשׁ שֶׁהָיוּ קַרְנָיו אֲרֻכּוֹת אֲרֻכּוֹת וְהָיָה מְחַכְּכָן בַּכּוֹכָבִים וּמְלַטְּשָׁן, סָפְגוּ בְּרַק הַכּוֹכָבִים וְהֵאִירוּ בְּאוֹר יְקָרוֹת.

יוֹם אֶחָד אִבֵּד יְהוּדִי אֶת קֻפְסַת הַטַּבָּק שֶׁלּוֹ. בָּא לִפְנֵי הַתַּיִשׁ וּבִקֵּשׁ: "הוֹרֵד קַרְנְךָ וְאֶקְטֹם פִּסָּה, אֲשַׁיֵּף מִמֶּנָּה קֻפְסַת טַבָּק". נֶעֱתַר הַתַּיִשׁ לַבַּקָּשָׁה. הִגִּיעַ הָאִישׁ לְבֵית הַכְּנֶסֶת וּבְיָדוֹ קֻפְסָה מְאִירָה וּמַזְהִירָה. "מֵהַתַּיִשׁ הַקָּדוֹשׁ", אָמַר. נָהֲרוּ הֲמוֹנִים וְעָמְדוּ בַּתּוֹר, וְהַתַּיִשׁ נַעֲנָה לְכָל אֶחָד בְּרָצוֹן, קָטְמוּ פִּסָּה אַחַר פִּסָּה, עַד שֶׁגָּדְעוּ קַרְנָיו. וְעַתָּה רוֹעֶה הוּא בָּאָחוּ, תַּיִשׁ כְּכָל הַתְּיָשִׁים, וּמִתְגַּעְגֵּעַ לְיָמִים עֲבָרוּ, בָּהֶם חִכֵּךְ קַרְנָיו בַּכּוֹכָבִים...

אֵיזֶה מָשָׁל מַרְטִיט!

פַּעַם, בִּפְּשִׁיסְחָא, 'הִתְחַכַּכְנוּ בַּכּוֹכָבִים', לִטַּשְׁנוּ בָּהֶם קַרְנֵינוּ, הֶעְפַּלְנוּ לַשְּׁחָקִים. בָּאוּ וְגָדְעוּ פִּסָּה אַחַר פִּסָּה, וְהִקְטִינוּ אוֹתָנוּ לִכְלַל 'תַּיִשׁ' רָגִיל...

אֲבָל כְּשֶׁנְּעַיֵּן בַּמָּשָׁל, יַרְעִישׁ שִׁבְעָתַיִם: וְכִי מִי חָשׁוּב יוֹתֵר, תַּיִשׁ - יְהֵא קָדוֹשׁ כַּאֲשֶׁר יִהְיֶה - אוֹ אֲנָשִׁים, וּמִכָּל שֶׁכֵּן רַבִּים? וַדַּאי שֶׁהָאָדָם הוּא נֵזֶר הַבְּרִיאָה, וְכֻלָּם, כּוֹלֵל הַתַּיִשׁ, לֹא נִבְרְאוּ אֶלָּא לְשַׁמְּשׁוֹ! וְאִם הָאָדָם חָפֵץ בְּקֻפְסַת טַבָּק, חַיָּב הַתַּיִשׁ לְסַפְּקָהּ מִקַּרְנָיו! אִם כֵּן, עַל מַה הִצְטַעֵר הַתַּיִשׁ, הֲרֵי מִלֵּא אֶת יִעוּדוֹ? עַל דָּבָר אֶחָד הִצְטַעֵר:

מַדּוּעַ גָּדְעוּ אֶת קַרְנָיו עֲבוּר קֻפְסְאוֹת טַבָּק. מַדּוּעַ לֹא יִצְּרוּ מֵהֶם שׁוֹפָרוֹת...

אֲבָל בִּיסוֹדוֹ שֶׁל דָּבָר, זֶה הַמַּבָּט. שֶׁהָאָדָם לֹא לְעַצְמוֹ נִבְרָא. וְאִם קַרְנַיִם לִי, מְאִירוֹת וּמַזְהִירוֹת כְּכָל שֶׁיִּהְיוּ, עָלַי לְהַעֲמִידָן לִרְשׁוּת דּוֹרְשֵׁיהֶן. אִם לְקֻפְסְאוֹת טַבָּק, וְאִם לְשׁוֹפָרוֹת... וּבְאִם לָאו, יִגָּדְעוּ הַקַּרְנַיִם. כְּשֶׁשָּׁהָה מֹשֶׁה רַבֵּנוּ בַּמָּרוֹם וְהָעָם חָטָא, אָמַר לוֹ הַבּוֹרֵא: "לֶךְ רֵד, כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ" - רֵד מִגְּדֻלָּתְךָ! כְּלוּם נָתַתִּי לְךָ גְּדֻלָּה, אֶלָּא בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל. עַכְשָׁו, שֶׁיִּשְׂרָאֵל חָטְאוּ, אַתָּה לָמָּה לִי!

וְאִם זֶה הַמַּבָּט, כְּלוּם יִתְגָּאֶה 'הַתַּיִשׁ' עַל בְּנֵי הָאָדָם?!

וּמִכָּאן, אֵלֵינוּ.

אִם זֶה הָיָה מַבַּט אֲבִי הַנְּבִיאִים, אִם זֶה הָיָה מַבַּט שַׂר הַתּוֹרָה וּמַבַּט הַשָּׂרָף הַנּוֹרָא, אָנוּ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה! יִרְאֶה כָּל אֶחָד עַצְמוֹ כְּתַיִשׁ, הַמַּקְרִיב קַרְנֵי הוֹדוֹ לַמִּשְׁפָּחָה, לַקְּהִלָּה וְלַחֶבְרָה! (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)

	ראש השנה תשע"ו
	מִזְוַדְתּוֹ שֶׁל הַמַּעֲבִיד
	"עָנָו... מִכֹּל הָאָדָם" (יב-ג) שַׂר הַתּוֹרָה, הַגָּאוֹן רַבִּי עֲקִיבָא אֵיְגֶר זָצָ"ל, עֲנַק רוּחַ הָיָה, אַךְ קְטַן קוֹמָה. מֵרֹב שְׁקִידָה נִכְפַּף גַּבּוֹ, וּמִזְעֵר עוֹד יוֹתֵר אֶת קוֹמָתוֹ. נַעֲרָץ וְנִקְדָּשׁ הָיָה, וּבְנֵי דּוֹרוֹ הֶעֱרִיצוּהוּ בְּלֹא גְּבוּל. כְּשֶׁנָּסַע לְוַרְשָׁה בְּעִסְקֵי הַכְּלָל, נָהֲרוּ הֲמוֹנִים לַחְזוֹת בְּהַדְרַת קָדְשׁוֹ. הִגִּיעָה מִרְכַּבְתּוֹ אֶל הָאַכְסַנְיָה, הַגָּאוֹן הַקָּדוֹשׁ הֻקַּף בְּרַבָּנֵי הָעִיר וּפַרְנָסֶיהָ וְעָלָה בַּמַּעֲלוֹת. הִסְתּוֹבֵב, וְרָאָה אֶת הָרְחוֹב כֻּלּוֹ, מִקָּצֶה לְקָצֶה, שָׁחֹר מֵרֹב אָדָם. הֲמוֹנִים נָשְׂאוּ עֵינַיִם בְּהִתְרַגְּשׁוּת עֲצוּרָה. "תְּמֵהַנִי", שָׁאַל, "הַאֵין בְּוַרְשָׁה אֲנָשִׁים נְמוּכִים בַּעֲלֵי חֲטֹטֶרֶת?!"... סִפְּרוּ סִפּוּר זֶה לִפְנֵי מָרָן הָרַב שַׁךְ זָצָ"ל, וְהִקְשׁוּ: "הֲיִתָּכֵן שֶׁכֹּה תָּמִים הָיָה? הַאִם לֹא יָדַע שֶׁהוּא גְּדוֹל הַדּוֹר, וְנֶאֶסְפוּ וּבָאוּ לִכְבוֹדוֹ?" נַעֲנָה הָרַב שַׁךְ: וַדַּאי יָדַע זֹאת, וּבְיָדֵינוּ רְאָיָה לְכָךְ! וְסִפֵּר: בִּשְׁעָתוֹ, הִתְגַּלֵּעַ רִיב בֵּין מַדְפִּיסֵי סְלָוִיטָה, שֶׁהָיוּ גְּאוֹנִים וְצַדִּיקִים, נֶכְדֵי הַצַּדִּיק רַבִּי פִּינְחָס מִקּוֹרִיץ זָצָ"ל, לְבֵין מַדְפִּיסֵי וִילְנָה. הַסִּכְסוּךְ הִגִּיעַ לְשֻׁלְחָנָם שֶׁל גְּדוֹלֵי הַדּוֹר, וְהַגָּאוֹן רַבִּי עֲקִיבָא אֵיגֶר צִדֵּד עִם מַדְפִּיסֵי וִילְנָה. רָמְזוּ מַדְפִּיסֵי סְלָוִיטָה שֶׁהַגָּאוֹן נָתוּן הָיָה לִלְחָצִים מִצַּד בְּנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ, וּפְסַק דִּינוֹ אֵינוֹ חַף מִנְּגִיעוֹת. שָׁמַע הַגָּאוֹן, וְהִקְפִּיד עַל הַלַּעַז. מִיָּד נָגְעָה בָּהֶם יַד ה'. הֵם נֶאֶסְרוּ בַּעֲלִילַת שָׁוְא שֶׁטָּפְלוּ עֲלֵיהֶם הַשִּׁלְטוֹנוֹת, וְנִדּוֹנוּ לְעֹנֶשׁ מַלְקוֹת וּלְמַאֲסָר מְמֻשָּׁךְ. הֵבִינוּ שֶׁנֶּעֶנְשׁוּ בְּהַקְפָּדַת גְּדוֹל הַדּוֹר, וְשִׁגְּרוּ מִשְׁלַחַת לְפַיְּסוֹ. אָמַר הַגָּאוֹן: "אִלּוּ בִּי אִישִׁית פָּגְעוּ, מָחוּל לָהֶם. אֲבָל עַל דִּין תּוֹרָה הוֹצִיאוּ לַעַז, וְחִלּוּל הַשֵּׁם יֵשׁ בַּדָּבָר, לוֹמַר שֶׁהַדַּיָּנִים מַטִּים בִּפְסַק דִּינָם, וְאֵין לְכָךְ כַּפָּרָה!" אָמְרוּ: "אֲבָל בְּנֵי תּוֹרָה הֵם, וּמְיֻחָסִים. יַעֲשֶׂה רַבֵּנוּ לְמַעַן כְּבוֹד הַתּוֹרָה!" וּתְשׁוּבָתוֹ נֶחֱרֶצֶת הָיְתָה: "כְּבוֹד הַתּוֹרָה בַּדּוֹר הַזֶּה, הוּא אֲנִי!" הֲרֵי שֶׁיָּדַע מַעֲלָתוֹ. חָכָם הָיָה, הַמַּכִּיר אֶת מְקוֹמוֹ. וְאִם כֵּן, אֵיךְ תָּמַהּ עַל הַהֲמוֹנִים שֶׁבָּאוּ לִרְאוֹתוֹ? הֵשִׁיב הָרַב שַׁךְ: "יָדַע מַעֲלָתוֹ - וְצָרִיךְ הָיָה לִתְמֹהַּ עַל הַבָּאִים לִרְאוֹתוֹ"... עַד כָּאן דְּבָרָיו, וְאָנוּ תְּמֵהִים: מַה פֵּשֶׁר הַדְּבָרִים, כֵּיצַד יוּבְנוּ? בְּפָרָשָׁתֵנוּ קָרָאנוּ: "וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה". אַף כָּאן, כֵּיצַד יוּבַן: הַאִם לֹא יָדַע שֶׁגָּדוֹל וְקָדוֹשׁ הוּא מִכָּל הָעָם. שֶׁעָלָה לַמָּרוֹם וְהִתְעַמֵּת עִם שַׂרְפֵי קֹדֶשׁ. שֶׁקִּבֵּל תּוֹרָה מִפִּי עֶלְיוֹן. וְשֶׁאֵין שֵׁנִי לוֹ בְּדַרְגַּת הַנְּבוּאָה, בִּידִיעַת הַתּוֹרָה, בְּמַעֲלוֹת הַקְּדֻשָּׁה וְהַטָּהֳרָה. בַּכִּשּׁוּרִים, וּבְנִצּוּלָם? וַדַּאי, יָדַע גַּם יָדַע. וְאֵיךְ הָיָה כֹּה עָנָיו? כִּי יָדַע דָּבָר נוֹסָף. יָדַע אֶת אִמְרָתוֹ שֶׁל הַגָּאוֹן רַבִּי חַיִּים מִוּוֹלוֹזִ'ין זָצָ"ל, כִּי "הָאָדָם לֹא לְעַצְמוֹ נִבְרָא, רַק לְהוֹעִיל לַאֲחֵרִים בְּכָל מַה שֶּׁיּוּכַל". וְעַל כֵּן, "אִם לָמַדְתָּ תּוֹרָה הַרְבֵּה, אַל תַּחְזִיק טוֹבָה לְעַצְמְךָ (אֵין "טוֹב" אֶלָּא תּוֹרָה), כִּי לְכָךְ נוֹצַרְתָּ (אָבוֹת ב-ח) - שֶׁלֹּא לְהַחְזִיק זֹאת לְעַצְמְךָ! לְזַכּוֹת אֲחֵרִים. מִי שֶׁיּוֹדֵעַ זֹאת, מִי שֶׁחָדוּר בִּתְחוּשָׁה זוֹ, לֹא יִתְגָּאֶה. כְּפִי שֶׁפְּקִיד הַבַּנְק אֵינוֹ מִתְגָּאֶה בְּעָשְׁרוֹ, בַּהוֹן הֶעָצוּם שֶׁעוֹבֵר תַּחַת יָדוֹ כָּל הַיּוֹם, בְּיָדְעוֹ שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ, שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא פָּקִיד, וּלְמַעֲשֶׂה, מְשֻׁעְבָּד הוּא שִׁעְבּוּד כָּפוּל: מְשָׁרֵת הַצִּבּוּר מִצַּד אֶחָד, וּמְשָׁרֵת בַּעֲלֵי הַבַּנְק מִצַּד שֵׁנִי. וְהוּא עַצְמוֹ, אֵינוֹ אֶלָּא מְקַבֵּל מַשְׂכֹּרֶת. וְעַיִן אֵלֶקְטְרוֹנִית עוֹקֶבֶת אַחֲרָיו, לְוַדֵּא שֶׁהַכֹּל יַעֲבֹר הָלְאָה - לְכִיסֵי הָאֲנָשִׁים, אוֹ לְקֻפַּת הַבַּנְק... הַשָּׂרָף מִקּוֹצְק זָצָ"ל שָׁאַף לִשְׁלֵמוּת, חָתַר אֵלֶיהָ בְּכָל כֹּחוֹ. חָשַׁב לְגַבֵּשׁ עֵדָה שֶׁל בְּנֵי עֲלִיָּה, בִּלְתִּי לַה' לְבַדּוֹ. אַךְ הֲמוֹנִים צָרוּ עַל דַּלְתּוֹ בְּבַקָּשַׁת יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים, רְפוּאָה וּפַרְנָסָה, וְגָזְלוּ מִזְּמַנּוֹ הַיָּקָר וּמִמַּעְיְנָיו. כְּשֶׁפָּגַשׁ בַּחֲבֵרוֹ, הַצַּדִּיק רַבִּי יִצְחָק מִוּוֹרְקָה זָצָ"ל, סִפֵּר לוֹ אֶת הַמַּעֲשֶׂה בַּתַּיִשׁ הַקָּדוֹשׁ שֶׁהָיוּ קַרְנָיו אֲרֻכּוֹת אֲרֻכּוֹת וְהָיָה מְחַכְּכָן בַּכּוֹכָבִים וּמְלַטְּשָׁן, סָפְגוּ בְּרַק הַכּוֹכָבִים וְהֵאִירוּ בְּאוֹר יְקָרוֹת. יוֹם אֶחָד אִבֵּד יְהוּדִי אֶת קֻפְסַת הַטַּבָּק שֶׁלּוֹ. בָּא לִפְנֵי הַתַּיִשׁ וּבִקֵּשׁ: "הוֹרֵד קַרְנְךָ וְאֶקְטֹם פִּסָּה, אֲשַׁיֵּף מִמֶּנָּה קֻפְסַת טַבָּק". נֶעֱתַר הַתַּיִשׁ לַבַּקָּשָׁה. הִגִּיעַ הָאִישׁ לְבֵית הַכְּנֶסֶת וּבְיָדוֹ קֻפְסָה מְאִירָה וּמַזְהִירָה. "מֵהַתַּיִשׁ הַקָּדוֹשׁ", אָמַר. נָהֲרוּ הֲמוֹנִים וְעָמְדוּ בַּתּוֹר, וְהַתַּיִשׁ נַעֲנָה לְכָל אֶחָד בְּרָצוֹן, קָטְמוּ פִּסָּה אַחַר פִּסָּה, עַד שֶׁגָּדְעוּ קַרְנָיו. וְעַתָּה רוֹעֶה הוּא בָּאָחוּ, תַּיִשׁ כְּכָל הַתְּיָשִׁים, וּמִתְגַּעְגֵּעַ לְיָמִים עֲבָרוּ, בָּהֶם חִכֵּךְ קַרְנָיו בַּכּוֹכָבִים... אֵיזֶה מָשָׁל מַרְטִיט! פַּעַם, בִּפְּשִׁיסְחָא, 'הִתְחַכַּכְנוּ בַּכּוֹכָבִים', לִטַּשְׁנוּ בָּהֶם קַרְנֵינוּ, הֶעְפַּלְנוּ לַשְּׁחָקִים. בָּאוּ וְגָדְעוּ פִּסָּה אַחַר פִּסָּה, וְהִקְטִינוּ אוֹתָנוּ לִכְלַל 'תַּיִשׁ' רָגִיל... אֲבָל כְּשֶׁנְּעַיֵּן בַּמָּשָׁל, יַרְעִישׁ שִׁבְעָתַיִם: וְכִי מִי חָשׁוּב יוֹתֵר, תַּיִשׁ - יְהֵא קָדוֹשׁ כַּאֲשֶׁר יִהְיֶה - אוֹ אֲנָשִׁים, וּמִכָּל שֶׁכֵּן רַבִּים? וַדַּאי שֶׁהָאָדָם הוּא נֵזֶר הַבְּרִיאָה, וְכֻלָּם, כּוֹלֵל הַתַּיִשׁ, לֹא נִבְרְאוּ אֶלָּא לְשַׁמְּשׁוֹ! וְאִם הָאָדָם חָפֵץ בְּקֻפְסַת טַבָּק, חַיָּב הַתַּיִשׁ לְסַפְּקָהּ מִקַּרְנָיו! אִם כֵּן, עַל מַה הִצְטַעֵר הַתַּיִשׁ, הֲרֵי מִלֵּא אֶת יִעוּדוֹ? עַל דָּבָר אֶחָד הִצְטַעֵר: מַדּוּעַ גָּדְעוּ אֶת קַרְנָיו עֲבוּר קֻפְסְאוֹת טַבָּק. מַדּוּעַ לֹא יִצְּרוּ מֵהֶם שׁוֹפָרוֹת... אֲבָל בִּיסוֹדוֹ שֶׁל דָּבָר, זֶה הַמַּבָּט. שֶׁהָאָדָם לֹא לְעַצְמוֹ נִבְרָא. וְאִם קַרְנַיִם לִי, מְאִירוֹת וּמַזְהִירוֹת כְּכָל שֶׁיִּהְיוּ, עָלַי לְהַעֲמִידָן לִרְשׁוּת דּוֹרְשֵׁיהֶן. אִם לְקֻפְסְאוֹת טַבָּק, וְאִם לְשׁוֹפָרוֹת... וּבְאִם לָאו, יִגָּדְעוּ הַקַּרְנַיִם. כְּשֶׁשָּׁהָה מֹשֶׁה רַבֵּנוּ בַּמָּרוֹם וְהָעָם חָטָא, אָמַר לוֹ הַבּוֹרֵא: "לֶךְ רֵד, כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ" - רֵד מִגְּדֻלָּתְךָ! כְּלוּם נָתַתִּי לְךָ גְּדֻלָּה, אֶלָּא בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל. עַכְשָׁו, שֶׁיִּשְׂרָאֵל חָטְאוּ, אַתָּה לָמָּה לִי! וְאִם זֶה הַמַּבָּט, כְּלוּם יִתְגָּאֶה 'הַתַּיִשׁ' עַל בְּנֵי הָאָדָם?! וּמִכָּאן, אֵלֵינוּ. אִם זֶה הָיָה מַבַּט אֲבִי הַנְּבִיאִים, אִם זֶה הָיָה מַבַּט שַׂר הַתּוֹרָה וּמַבַּט הַשָּׂרָף הַנּוֹרָא, אָנוּ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה! יִרְאֶה כָּל אֶחָד עַצְמוֹ כְּתַיִשׁ, הַמַּקְרִיב קַרְנֵי הוֹדוֹ לַמִּשְׁפָּחָה, לַקְּהִלָּה וְלַחֶבְרָה! (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)