Otzarot-Article

"בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה" (א-א) כָּתַב רַבֵּנוּ מָרְדְּכַי הַכֹּהֵן זצ"ל בְּסִפְרוֹ "שִׂפְתֵי כֹּהֵן", כִּי הַמּוֹכִיחַ חַיָּב לְדַבֵּר לְכָל אֶחָד בִּשְׂפָתוֹ, וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהַקִּיף בְּתוֹכָחָה אַחַת אֶת הַכְּלָל כֻּלּוֹ. לְפִיכָךְ, כַּאֲשֶׁר פָּתַח מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם בְּדִבְרֵי תּוֹכַחְתּוֹ, פָּנָה לְחֵלֶק אֶחָד - אַנְשֵׁי הָעֵרֶב רַב קְשֵׁי הָעֹרֶף - "בַּמִּדְבָּר", נוֹטָרִיקוֹן: "בְּדִבּוּר מַר", וְלַאֲחֵרִים, לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל - "בָּעֲרָבָה", בִּדְבָרִים עֲרֵבִים, דִּבְרֵי כִּבּוּשִׁין הַלּוֹקְחִים אֶת הַלֵּב...

יְדִיעָה זוֹ, שֶׁאֶל כָּל אֶחָד יֵשׁ לְדַבֵּר בִּשְׂפָתוֹ, וְאֶל הַגּוֹי - בְּמֻשָּׂגָיו, הִצִּילָה אֶת יְהוּדֵי מָרָקֶשׁ שֶׁבְּמָרוֹקוֹ מִמָּוֶת, וּמַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה כָּךְ הָיָה:

פַּעַם הִשְׁתּוֹלְלָה בְּמָרָקֶשׁ מַגֵּפַת טִיפוּס אֲיֻמָּה, שֶׁהִפִּילָה בְּכָל יוֹם כְּמָאתַיִם חֲלָלִים. בְּחַסְדֵי שָׁמַיִם, לֹא נִפְגְּעוּ הַיְּהוּדִים בַּמַּגֵּפָה וְהַמֻּסְלְמִים בִּלְבַד הֻכְרְעוּ עַל יָדָהּ. מִיָּד רִנְּנוּ אַחַר הַיְּהוּדִים, וְהֶאֱשִׁימוּם בִּכְשָׁפִים. אַף הַפֶּחָה כָּעַס וְזָעַם וְהוֹדִיעַ, שֶׁאִם תּוֹךְ שְׁמוֹנָה יָמִים לֹא יָחֵלּוּ הַיְּהוּדִים לָמוּת בַּמַּגֵּפָה, עֲלֵיהֶם לָתֵת הֶסְבֵּר מֵנִיחַ אֶת הַדַּעַת מַדּוּעַ אֵין הֵם נִפְגָּעִים בָּהּ. וְאִם לָאו - יְשַׁלֵּחַ בָּהֶם אֶת גְּדוּדֵי חַיָּלָיו וְיַרְשֶׁה לֶהָמוֹן לִפְרֹעַ פְּרָעוֹת וְלָבוֹז בַּז.

יָגְעוּ הַיְּהוּדִים לִמְצֹא תְּשׁוּבָה מַתְאִימָה, וְלֹא מָצְאוּ. וְכִי מַה יֹּאמְרוּ, כִּי בָּנִים אָנוּ לַה' אֱלֹקֵינוּ וּבְחַסְדּוֹ מִלְּטָנוּ, וְאֵין הוּא זוֹעֵם אֶלָּא עַל הַנָּכְרִים הַמִּתְנַכְּרִים לוֹ? הֵן תִּבְעַר חֲמַת הַפֶּחָה שִׁבְעָתַיִם!

בְּתֹם שִׁבְעַת הַיָּמִים הִתְכַּנְּסוּ הַיְּהוּדִים לָדוּן וּלְהַחְלִיט מַה יָּשִׁיבוּ לַפֶּחָה לְמָחֳרַת הַיּוֹם. לְאַחַר דִּיּוּן מְמַצֶּה וּמְיַגֵּעַ נִמְנוּ וְגָמְרוּ, שֶׁאֵין בְּפִיהֶם תְּשׁוּבָה מַסְפֶּקֶת, וְאֵין לָהֶם לְהַשְׁלִיךְ יְהָבָם אֶלָּא עַל אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם. מִי שֶׁהִצִּילָנוּ מִן הַמַּגֵּפָה, יַצִּילֵנוּ גַּם מִן הַגְּזֵרָה הָרָעָה. שָׁלְחוּ לְכַנֵּס אֶת כָּל הָעֵדָה לְבֵית הַכְּנֶסֶת. הָיָה זֶה לַיְלָה שֶׁל בְּכִי וּתְפִלָּה. נָשִׁים יִלְּלוּ, יְלָדִים עָנוּ אַחֲרֵיהֶן בְּקוֹל, וְדִמְעוֹת הַבְּעָלִים נִגְּרוּ כַּמַּיִם. כָּל הַמְּלָאח הָפַךְ לְעֵמֶק בָּכָא, קִינָה וּנְהִי.

אוֹתָהּ שָׁעָה נִכְנַס בְּשַׁעֲרֵי הַמְּלָאח יְהוּדִי זָקֵן מֵאֵזוֹר הֶהָרִים וְתַרְמִילוֹ עַל שִׁכְמוֹ. שָׁמַע אֶת הַבְּכִיּוֹת וְשָׁאַל: "כַּמָּה פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵשׁ יוֹם כִּפּוּר בְּמָרָקֶשׁ?"

נָזְפוּ בּוֹ וְאָמְרוּ, כִּי אֵין זְמַן זֶה רָאוּי לְמַהֲתַלּוֹת. סָחוּ לוֹ עַל הָאָסוֹן הָעוֹמֵד לְהִתְחוֹלֵל.

שָׁמַע אֶת דִּבְרֵיהֶם וְצָחַק. גָּעֲרוּ בּוֹ, אַךְ הוּא אָמַר: "לְכוּ לִישֹׁן בְּשַׁלְוָה, וַאֲנִי אֵלֵךְ וְאָשִׁיב לַפֶּחָה עַל שְׁאֵלָתוֹ".

תָּמְהוּ לִדְבָרָיו, אַךְ לֹא הָיְתָה כָּל בְּרֵרָה בִּפְנֵיהֶם. אָמְרוּ: מִי יוֹדֵעַ, אוּלַי הוּא הַשָּׁלִיחַ מִשָּׁמַיִם. וְאָכֵן, לְמָחֳרַת הַיּוֹם הָלַךְ אֶל הַפֶּחָה, וְשָׁב כַּעֲבֹר שָׁעָה וְחִיּוּךְ עַל שְׂפָתָיו.

"וּבְכֵן, אֵיךְ הָיָה?" שָׁאֲלוּ.

"הַכֹּל עָבַר כַּשּׁוּרָה", עָנָה.

"מֶה עָנִיתָ לַפֶּחָה?" תָּמְהוּ.

"פָּשׁוּט מְאֹד", הִסְבִּיר הָאִישׁ. "אָמַרְתִּי לוֹ, שֶׁגִּלּוּ לָנוּ מִן הַשָּׁמַיִם שֶׁחוֹמַת גַּן הָעֵדֶן נָפְלָה וְהָיָה צֹרֶךְ בְּפוֹעֲלִים לְתִקּוּנָהּ. וְהַיְּהוּדִים, כַּיָּדוּעַ, אֵינָם מְיֻמָּנִים בִּמְלֶאכֶת הַבִּנְיָן. מָה עוֹד לְתִקּוּן חוֹמַת גַּן הָעֵדֶן - וַדַּאי יִקְּחוּ רַק מֵהַמֻּסְלְמִים הַמַּאֲמִינִים! וְנָחָה דַּעְתּוֹ..."

הוּא אֲשֶׁר אָמַרְנוּ, יֵשׁ לְדַבֵּר אֶל כָּל אֶחָד בִּשְׂפָתוֹ... (אֲבוֹתֵינוּ סִפְּרוּ לָנוּ, עֵדוֹת מְסַפְּרוֹת)

	נצבים תשע"ה
	כָּךְ דַּרְכּוֹ שֶׁל הַיֵּצֶר הָרָע
	"וַיֹּאמֶר אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן אֶל אַנְשֵׁי הַצָּבָא הַבָּאִים לַמִּלְחָמָה" (לא-כא) מַה בֵּינֵינוּ לְבֵין "בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה" (א-א) כָּתַב רַבֵּנוּ מָרְדְּכַי הַכֹּהֵן זצ"ל בְּסִפְרוֹ "שִׂפְתֵי כֹּהֵן", כִּי הַמּוֹכִיחַ חַיָּב לְדַבֵּר לְכָל אֶחָד בִּשְׂפָתוֹ, וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהַקִּיף בְּתוֹכָחָה אַחַת אֶת הַכְּלָל כֻּלּוֹ. לְפִיכָךְ, כַּאֲשֶׁר פָּתַח מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם בְּדִבְרֵי תּוֹכַחְתּוֹ, פָּנָה לְחֵלֶק אֶחָד - אַנְשֵׁי הָעֵרֶב רַב קְשֵׁי הָעֹרֶף - "בַּמִּדְבָּר", נוֹטָרִיקוֹן: "בְּדִבּוּר מַר", וְלַאֲחֵרִים, לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל - "בָּעֲרָבָה", בִּדְבָרִים עֲרֵבִים, דִּבְרֵי כִּבּוּשִׁין הַלּוֹקְחִים אֶת הַלֵּב... יְדִיעָה זוֹ, שֶׁאֶל כָּל אֶחָד יֵשׁ לְדַבֵּר בִּשְׂפָתוֹ, וְאֶל הַגּוֹי - בְּמֻשָּׂגָיו, הִצִּילָה אֶת יְהוּדֵי מָרָקֶשׁ שֶׁבְּמָרוֹקוֹ מִמָּוֶת, וּמַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה כָּךְ הָיָה: פַּעַם הִשְׁתּוֹלְלָה בְּמָרָקֶשׁ מַגֵּפַת טִיפוּס אֲיֻמָּה, שֶׁהִפִּילָה בְּכָל יוֹם כְּמָאתַיִם חֲלָלִים. בְּחַסְדֵי שָׁמַיִם, לֹא נִפְגְּעוּ הַיְּהוּדִים בַּמַּגֵּפָה וְהַמֻּסְלְמִים בִּלְבַד הֻכְרְעוּ עַל יָדָהּ. מִיָּד רִנְּנוּ אַחַר הַיְּהוּדִים, וְהֶאֱשִׁימוּם בִּכְשָׁפִים. אַף הַפֶּחָה כָּעַס וְזָעַם וְהוֹדִיעַ, שֶׁאִם תּוֹךְ שְׁמוֹנָה יָמִים לֹא יָחֵלּוּ הַיְּהוּדִים לָמוּת בַּמַּגֵּפָה, עֲלֵיהֶם לָתֵת הֶסְבֵּר מֵנִיחַ אֶת הַדַּעַת מַדּוּעַ אֵין הֵם נִפְגָּעִים בָּהּ. וְאִם לָאו - יְשַׁלֵּחַ בָּהֶם אֶת גְּדוּדֵי חַיָּלָיו וְיַרְשֶׁה לֶהָמוֹן לִפְרֹעַ פְּרָעוֹת וְלָבוֹז בַּז. יָגְעוּ הַיְּהוּדִים לִמְצֹא תְּשׁוּבָה מַתְאִימָה, וְלֹא מָצְאוּ. וְכִי מַה יֹּאמְרוּ, כִּי בָּנִים אָנוּ לַה' אֱלֹקֵינוּ וּבְחַסְדּוֹ מִלְּטָנוּ, וְאֵין הוּא זוֹעֵם אֶלָּא עַל הַנָּכְרִים הַמִּתְנַכְּרִים לוֹ? הֵן תִּבְעַר חֲמַת הַפֶּחָה שִׁבְעָתַיִם! בְּתֹם שִׁבְעַת הַיָּמִים הִתְכַּנְּסוּ הַיְּהוּדִים לָדוּן וּלְהַחְלִיט מַה יָּשִׁיבוּ לַפֶּחָה לְמָחֳרַת הַיּוֹם. לְאַחַר דִּיּוּן מְמַצֶּה וּמְיַגֵּעַ נִמְנוּ וְגָמְרוּ, שֶׁאֵין בְּפִיהֶם תְּשׁוּבָה מַסְפֶּקֶת, וְאֵין לָהֶם לְהַשְׁלִיךְ יְהָבָם אֶלָּא עַל אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם. מִי שֶׁהִצִּילָנוּ מִן הַמַּגֵּפָה, יַצִּילֵנוּ גַּם מִן הַגְּזֵרָה הָרָעָה. שָׁלְחוּ לְכַנֵּס אֶת כָּל הָעֵדָה לְבֵית הַכְּנֶסֶת. הָיָה זֶה לַיְלָה שֶׁל בְּכִי וּתְפִלָּה. נָשִׁים יִלְּלוּ, יְלָדִים עָנוּ אַחֲרֵיהֶן בְּקוֹל, וְדִמְעוֹת הַבְּעָלִים נִגְּרוּ כַּמַּיִם. כָּל הַמְּלָאח הָפַךְ לְעֵמֶק בָּכָא, קִינָה וּנְהִי. אוֹתָהּ שָׁעָה נִכְנַס בְּשַׁעֲרֵי הַמְּלָאח יְהוּדִי זָקֵן מֵאֵזוֹר הֶהָרִים וְתַרְמִילוֹ עַל שִׁכְמוֹ. שָׁמַע אֶת הַבְּכִיּוֹת וְשָׁאַל: "כַּמָּה פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵשׁ יוֹם כִּפּוּר בְּמָרָקֶשׁ?" נָזְפוּ בּוֹ וְאָמְרוּ, כִּי אֵין זְמַן זֶה רָאוּי לְמַהֲתַלּוֹת. סָחוּ לוֹ עַל הָאָסוֹן הָעוֹמֵד לְהִתְחוֹלֵל. שָׁמַע אֶת דִּבְרֵיהֶם וְצָחַק. גָּעֲרוּ בּוֹ, אַךְ הוּא אָמַר: "לְכוּ לִישֹׁן בְּשַׁלְוָה, וַאֲנִי אֵלֵךְ וְאָשִׁיב לַפֶּחָה עַל שְׁאֵלָתוֹ". תָּמְהוּ לִדְבָרָיו, אַךְ לֹא הָיְתָה כָּל בְּרֵרָה בִּפְנֵיהֶם. אָמְרוּ: מִי יוֹדֵעַ, אוּלַי הוּא הַשָּׁלִיחַ מִשָּׁמַיִם. וְאָכֵן, לְמָחֳרַת הַיּוֹם הָלַךְ אֶל הַפֶּחָה, וְשָׁב כַּעֲבֹר שָׁעָה וְחִיּוּךְ עַל שְׂפָתָיו. "וּבְכֵן, אֵיךְ הָיָה?" שָׁאֲלוּ. "הַכֹּל עָבַר כַּשּׁוּרָה", עָנָה. "מֶה עָנִיתָ לַפֶּחָה?" תָּמְהוּ. "פָּשׁוּט מְאֹד", הִסְבִּיר הָאִישׁ. "אָמַרְתִּי לוֹ, שֶׁגִּלּוּ לָנוּ מִן הַשָּׁמַיִם שֶׁחוֹמַת גַּן הָעֵדֶן נָפְלָה וְהָיָה צֹרֶךְ בְּפוֹעֲלִים לְתִקּוּנָהּ. וְהַיְּהוּדִים, כַּיָּדוּעַ, אֵינָם מְיֻמָּנִים בִּמְלֶאכֶת הַבִּנְיָן. מָה עוֹד לְתִקּוּן חוֹמַת גַּן הָעֵדֶן - וַדַּאי יִקְּחוּ רַק מֵהַמֻּסְלְמִים הַמַּאֲמִינִים! וְנָחָה דַּעְתּוֹ..." הוּא אֲשֶׁר אָמַרְנוּ, יֵשׁ לְדַבֵּר אֶל כָּל אֶחָד בִּשְׂפָתוֹ... (אֲבוֹתֵינוּ סִפְּרוּ לָנוּ, עֵדוֹת מְסַפְּרוֹת)