Otzarot-Article

"וָאֶשְׁאַל... וָאָשִׂם" (כד-מז) אֲנַחְנוּ מִתְפַּלְּאִים לִפְעָמִים עַל הַשַּׁדְכָנִים שֶׁאֵינָם אוֹמְרִים אֶת כָּל הָאֱמֶת, אֶלָּא מְשַׁנִּים אֶת הָעֻבְדּוֹת וְהַנְּתוּנִים, מִי פָּחוֹת וּמִי יוֹתֵר; וְהַשְּׁאֵלָה הַמִּזְדַּקֶּרֶת בְּמִקְרִים אֵלֶּה הִיא הַאִם הַדָּבָר מֻתָּר.

וְהִנֵּה לָנוּ רְאָיָה מִתּוֹךְ הַפָּסוּק שֶׁלְּשַׁדְכָן מֻתָּר לְשַׁנּוֹת.

אֱלִיעֶזֶר לֹא הִמְתִּין עַד שֶׁרִבְקָה תֹּאמַר בַּת מִי הִיא, אֶלָּא נָתַן מִיָּד אֶת הַצְּמִידִים עַל יָדֶיהָ, שֶׁכֵּן בָּטַח לִבּוֹ בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁזֶּה הַשִּׁדּוּךְ שֶׁל יִצְחָק. אֲבָל בְּבוֹאוֹ לְסַפֵּר אֶת מַהֲלַךְ הָעִנְיָנִים לְמִשְׁפַּחְתּוֹ שֶׁל לָבָן, יָדַע שֶׁהֵם יִתְפַּלְּאוּ מְאֹד מַדּוּעַ נָהַג כָּךְ וְנָתַן אֶת הַצְּמִידִים בְּשָׁלָב כָּל כָּךְ מֻקְדָּם, וְאוּלַי יַחְשְׁבוּהוּ לְשׁוֹטֶה, וְתִהְיֶה זוֹ עֲבוּרָם סִבָּה לְסָרֵב לַשִּׁדּוּךְ.

וְלָכֵן שִׁנָּה וְאָמַר 'וָאֶשְׁאַל... וָאָשִׂם', כְּלוֹמַר, סִפֵּר שֶׁקֹּדֶם בֵּרֵר מִי הַנַּעֲרָה, וְרַק לְאַחַר מִכֵּן נָתַן אֶת הַצְּמִידִים עַל יָדָהּ. כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְפְּסוּהוּ בִּדְבָרָיו. וְהִנֵּה לָנוּ רְאָיָה שֶׁמֻּתָּר לְשַׁדְכָן לְשַׁנּוֹת.

סִפֵּר הָרַב זִילְבֶּרְשְׁטֵין מַעֲשֶׂה מְזַעְזֵעַ שֶׁחָוָה בְּעִנְיָן 'שֶׁשִּׁנּוּ בְּשִׁדּוּכִין', וְלֹא גִּלּוּ לֶחָתָן אֶת כָּל הָאֱמֶת. וְכָךְ הָיָה הַסִּפּוּר: בְּלֵיל שַׁבָּת אֶחָד, בְּשָׁעָה 2 בַּלַּיְלָה, הֵעִירָה אוֹתִי רַעְיָתִי ע"ה, וְאָמְרָה שֶׁהִיא שׁוֹמַעַת אִשָּׁה בּוֹכִיָּה לְיַד דֶּלֶת בֵּיתֵנוּ. קַמְתִּי מִמִּטָּתִי וְנִגַּשְׁתִּי לַדֶּלֶת, וְאָכֵן גַּם אָזְנַי שָׁמְעוּ אֶת הַבֶּכִי.

פָּתַחְנוּ אֶת הַדֶּלֶת, וּמָצָאנוּ לְפָנֵינוּ אִשָּׁה צְעִירָה בּוֹכִיָּה, וּכְשֶׁשָּׁאַלְנוּ אוֹתָהּ מִי הִיא, וּמַדּוּעַ תִּבְכֶּה, סִפְּרָה שֶׁהִיא כַּלָּה שֶׁהִתְחַתְּנָה אֶתְמוֹל, בְּיוֹם חֲמִישִׁי, וּבַעְלָהּ כְבָר הִסְפִּיק לַעֲזֹב אוֹתָהּ וְלַחְזֹר לְבֵית אִמּוֹ.

מִתּוֹךְ הַפְּרָטִים שֶׁסִּפְּרָה לָנוּ, הִתְבָּרֵר שֶׁבַּבֹּקֶר שֶׁלְּאַחַר הַחֲתֻנָּה, נִשְׁמְעוּ דְּפִיקוֹת בְּבֵיתָם שֶׁל הֶחָתָן וְהַכַּלָּה. הֶחָתָן, שֶׁפָּתַח אֶת הַדֶּלֶת, פָּגַשׁ שָׁם לְתַדְהֵמָתוֹ אָדָם בַּעַל חָזוּת עַרְבִית.

כַּאֲשֶׁר שְׁאָלוֹ לִרְצוֹנוֹ, הֵשִׁיב הָעַרְבִי שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה מְאוּמָה, 'רַק בָּאתִי לְבַשֵּׂר לְךָ שֶׁאֲנִי הַ"שְּׁוֶוער" (הַחוֹתֵן) שֶׁלְּךָ'...

הֶחָתָן הִזְדַּעְזֵעַ כֻּלּוֹ, אַךְ מִיָּד הֵבִין שֶׁאִמָּהּ שֶׁל כַּלָּתוֹ נִשְּׂאָה לְעַרְבִי זֶה, וְהַכַּלָּה הִיא בִּתָּם, כָּךְ שֶׁלֹּא פָּחוֹת וְלֹא יוֹתֵר יֵשׁ לוֹ שְׁוֶוער עַרְבִי...

מְאֻחָר יוֹתֵר הִתְבָּרֵר שֶׁאִמָּהּ שֶׁל כַּלָּתוֹ כְּבָר עָזְבָה מִזְּמַן אֶת הָעַרְבִי, וְדַוְקָא מִשּׁוּם כָּךְ בִּקֵּשׁ הָעַרְבִי לִנְקֹם בְּצֶאֱצָאֶיהָ, וּלְקַלְקֵל אֶת שִׁדּוּכֵיהֶם, וּ'בִשֵּׂר' לֶחָתָן הַטָּרִי שֶׁאִם הוּא רוֹצֶה לָדַעַת מִי הוּא חוֹתְנוֹ, שֶׁלֹּא יְחַפֵּשׂ אוֹתוֹ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, אֶלָּא בַּכְּפָר הָעַרְבִי...

בְּתוֹךְ דַּקּוֹת סְפוּרוֹת לֹא הָיָה כְּבָר הֶחָתָן בַּבַּיִת, וְחָזַר לְבֵית אִמּוֹ הַמִּתְגּוֹרֶרֶת בִּגְבוּל בְּנֵי בְּרַק - רָמַת גַּן. יְצֻיַּן, שֶׁעוֹד לִפְנֵי הַחֲתֻנָּה יָדַע הֶחָתָן שֶׁ'יֵּשׁ בְּעָיָה' עִם אָבִיהָ שֶׁל הַבַּת, אֲבָל כֵּיוָן שֶׁגַּם לֶחָתָן הָיְתָה בְּעָיָה מְסֻיֶּמֶת, הוּא לֹא בֵּרֵר דַּיּוֹ אֶת הָעִנְיָן.

בְּרַם, בַּחֲלוֹמוֹתָיו הַגְּרוּעִים בְּיוֹתֵר לֹא שִׁעֵר שֶׁהַדְּבָרִים יַגִּיעוּ עַד כְּדֵי כָּךְ שֶׁהַ'שְּׁוֶוער' שֶׁלּוֹ עַרְבִי...

הַכַּלָּה הָאֻמְלָלָה הִגִּיעָה לְבֵיתִי כְּדֵי שֶׁאֶעֱזֹר לָהּ לְהַחְזִיר אֶת בַּעֲלָהּ לְבֵיתוֹ. בֵּרַרְתִּי אֶת כְּתָבְתָּהּ הַמְדֻיֶּקֶת שֶׁל אִמּוֹ, וּבְמוֹצָאֵי שַׁבָּת קָרָאתִי לְאֶחָד מִתּוֹשָׁבֵי הַשְּׁכוּנָה, שֶׁיְּדַעְתִּיו כְּמַתְאִים לַמְּשִׂימָה זוֹ, וּבִקַּשְׁתִּי מִמֶּנּוּ שֶׁיָּבִיא אֶת הֶחָתָן לְרָמַת אֶלְחָנָן.

וְהֶחָתָן הִגִּיעַ.

כֵּיוָן שֶׁהָיָה בֶּן תּוֹרָה מֻבְהָק, מוּכָן הָיָה לְהֵעָנוֹת לְבַקָּשָׁתִי לַחְזֹר לְבֵיתוֹ, אוּלָם טָעַן בְּפָנַי שֶׁכֵּיוָן שֶׁמְּדֻבָּר בְּעִנְיָן כֹּה מְזַעְזֵעַ, יֵשׁ כָּאן וַדַּאי מִקַּח טָעוּת, וּבְשׁוּם אֹפֶן הוּא לֹא הִתְכַּוֵּן לְהִתְחַתֵּן עִם אִשָּׁה שֶׁאָבִיהָ עַרְבִי, וְהַקִּדּוּשִׁין לֹא חָלוּ.

הֵבֵאתִי לוֹ אֶת הַגְּמָרָא בִּיבָמוֹת (דַּף מה.) הָאוֹמֶרֶת שֶׁבְּמִקְרֶה זֶה הַקִּדּוּשִׁין חָלִים, וּכְפִי שֶׁמַּסְבִּיר הַ'קְּהִלּוֹת יַעֲקֹב' בַּמָּקוֹם.

מִכֵּיוָן שֶׁהֶחָתָן עֲדַיִן הִסְתַּפֵּק וְטָעַן שֶׁקִּדּוּשָׁיו הָיוּ מִקַּח טָעוּת, הוֹרֵיתִי לְהָבִיא אֶת הָרֹאשׁ הַיְשִׁיבָה שֶׁלּוֹ, וְגַם הוּא שִׁכְנֵעַ אוֹתוֹ שֶׁאֵין בְּעָיָה, וּכְדֵי לְהוֹצִיאוֹ מִכָּל סָפֵק עָשִׂינוּ קִדּוּשִׁין מֵחָדָשׁ, וְלִפְנוֹת בֹּקֶר נִשְׁמְעָה בְּבֵיתוֹ שִׁירַת 'עוֹד יִשָּׁמַע בְּעָרֵי יְהוּדָה'.

לַיֶּלֶד הָרִאשׁוֹן שֶׁנּוֹלַד לִבְנֵי הַזּוּג הֶחְלִיטוּ לִקְרֹא יַעֲקֹב יִשְׂרָאֵל, עַל שֵׁם מָרָן הַסְּטַיְפְּלֶר זָצָ"ל, כִּי בִּזְכוּת דְּבָרָיו בַּסּוּגְיָה בִּיבָמוֹת, הִסְכִּים הֶחָתָן לַחְזֹר לְאִשְׁתּוֹ... (בָּרְכִי נַפְשִׁי)

	כי תבוא תשע"ה
	הֶחָלָב וְהַפָּרָה
	"וָאֶשְׁאַל... וָאָשִׂם" (כד-מז) אֲנַחְנוּ מִתְפַּלְּאִים לִפְעָמִים עַל הַשַּׁדְכָנִים שֶׁאֵינָם אוֹמְרִים אֶת כָּל הָאֱמֶת, אֶלָּא מְשַׁנִּים אֶת הָעֻבְדּוֹת וְהַנְּתוּנִים, מִי פָּחוֹת וּמִי יוֹתֵר; וְהַשְּׁאֵלָה הַמִּזְדַּקֶּרֶת בְּמִקְרִים אֵלֶּה הִיא הַאִם הַדָּבָר מֻתָּר. וְהִנֵּה לָנוּ רְאָיָה מִתּוֹךְ הַפָּסוּק שֶׁלְּשַׁדְכָן מֻתָּר לְשַׁנּוֹת. אֱלִיעֶזֶר לֹא הִמְתִּין עַד שֶׁרִבְקָה תֹּאמַר בַּת מִי הִיא, אֶלָּא נָתַן מִיָּד אֶת הַצְּמִידִים עַל יָדֶיהָ, שֶׁכֵּן בָּטַח לִבּוֹ בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁזֶּה הַשִּׁדּוּךְ שֶׁל יִצְחָק. אֲבָל בְּבוֹאוֹ לְסַפֵּר אֶת מַהֲלַךְ הָעִנְיָנִים לְמִשְׁפַּחְתּוֹ שֶׁל לָבָן, יָדַע שֶׁהֵם יִתְפַּלְּאוּ מְאֹד מַדּוּעַ נָהַג כָּךְ וְנָתַן אֶת הַצְּמִידִים בְּשָׁלָב כָּל כָּךְ מֻקְדָּם, וְאוּלַי יַחְשְׁבוּהוּ לְשׁוֹטֶה, וְתִהְיֶה זוֹ עֲבוּרָם סִבָּה לְסָרֵב לַשִּׁדּוּךְ. וְלָכֵן שִׁנָּה וְאָמַר 'וָאֶשְׁאַל... וָאָשִׂם', כְּלוֹמַר, סִפֵּר שֶׁקֹּדֶם בֵּרֵר מִי הַנַּעֲרָה, וְרַק לְאַחַר מִכֵּן נָתַן אֶת הַצְּמִידִים עַל יָדָהּ. כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְפְּסוּהוּ בִּדְבָרָיו. וְהִנֵּה לָנוּ רְאָיָה שֶׁמֻּתָּר לְשַׁדְכָן לְשַׁנּוֹת. סִפֵּר הָרַב זִילְבֶּרְשְׁטֵין מַעֲשֶׂה מְזַעְזֵעַ שֶׁחָוָה בְּעִנְיָן 'שֶׁשִּׁנּוּ בְּשִׁדּוּכִין', וְלֹא גִּלּוּ לֶחָתָן אֶת כָּל הָאֱמֶת. וְכָךְ הָיָה הַסִּפּוּר: בְּלֵיל שַׁבָּת אֶחָד, בְּשָׁעָה 2 בַּלַּיְלָה, הֵעִירָה אוֹתִי רַעְיָתִי ע"ה, וְאָמְרָה שֶׁהִיא שׁוֹמַעַת אִשָּׁה בּוֹכִיָּה לְיַד דֶּלֶת בֵּיתֵנוּ. קַמְתִּי מִמִּטָּתִי וְנִגַּשְׁתִּי לַדֶּלֶת, וְאָכֵן גַּם אָזְנַי שָׁמְעוּ אֶת הַבֶּכִי. פָּתַחְנוּ אֶת הַדֶּלֶת, וּמָצָאנוּ לְפָנֵינוּ אִשָּׁה צְעִירָה בּוֹכִיָּה, וּכְשֶׁשָּׁאַלְנוּ אוֹתָהּ מִי הִיא, וּמַדּוּעַ תִּבְכֶּה, סִפְּרָה שֶׁהִיא כַּלָּה שֶׁהִתְחַתְּנָה אֶתְמוֹל, בְּיוֹם חֲמִישִׁי, וּבַעְלָהּ כְבָר הִסְפִּיק לַעֲזֹב אוֹתָהּ וְלַחְזֹר לְבֵית אִמּוֹ. מִתּוֹךְ הַפְּרָטִים שֶׁסִּפְּרָה לָנוּ, הִתְבָּרֵר שֶׁבַּבֹּקֶר שֶׁלְּאַחַר הַחֲתֻנָּה, נִשְׁמְעוּ דְּפִיקוֹת בְּבֵיתָם שֶׁל הֶחָתָן וְהַכַּלָּה. הֶחָתָן, שֶׁפָּתַח אֶת הַדֶּלֶת, פָּגַשׁ שָׁם לְתַדְהֵמָתוֹ אָדָם בַּעַל חָזוּת עַרְבִית. כַּאֲשֶׁר שְׁאָלוֹ לִרְצוֹנוֹ, הֵשִׁיב הָעַרְבִי שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה מְאוּמָה, 'רַק בָּאתִי לְבַשֵּׂר לְךָ שֶׁאֲנִי הַ"שְּׁוֶוער" (הַחוֹתֵן) שֶׁלְּךָ'... הֶחָתָן הִזְדַּעְזֵעַ כֻּלּוֹ, אַךְ מִיָּד הֵבִין שֶׁאִמָּהּ שֶׁל כַּלָּתוֹ נִשְּׂאָה לְעַרְבִי זֶה, וְהַכַּלָּה הִיא בִּתָּם, כָּךְ שֶׁלֹּא פָּחוֹת וְלֹא יוֹתֵר יֵשׁ לוֹ שְׁוֶוער עַרְבִי... מְאֻחָר יוֹתֵר הִתְבָּרֵר שֶׁאִמָּהּ שֶׁל כַּלָּתוֹ כְּבָר עָזְבָה מִזְּמַן אֶת הָעַרְבִי, וְדַוְקָא מִשּׁוּם כָּךְ בִּקֵּשׁ הָעַרְבִי לִנְקֹם בְּצֶאֱצָאֶיהָ, וּלְקַלְקֵל אֶת שִׁדּוּכֵיהֶם, וּ'בִשֵּׂר' לֶחָתָן הַטָּרִי שֶׁאִם הוּא רוֹצֶה לָדַעַת מִי הוּא חוֹתְנוֹ, שֶׁלֹּא יְחַפֵּשׂ אוֹתוֹ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, אֶלָּא בַּכְּפָר הָעַרְבִי... בְּתוֹךְ דַּקּוֹת סְפוּרוֹת לֹא הָיָה כְּבָר הֶחָתָן בַּבַּיִת, וְחָזַר לְבֵית אִמּוֹ הַמִּתְגּוֹרֶרֶת בִּגְבוּל בְּנֵי בְּרַק - רָמַת גַּן. יְצֻיַּן, שֶׁעוֹד לִפְנֵי הַחֲתֻנָּה יָדַע הֶחָתָן שֶׁ'יֵּשׁ בְּעָיָה' עִם אָבִיהָ שֶׁל הַבַּת, אֲבָל כֵּיוָן שֶׁגַּם לֶחָתָן הָיְתָה בְּעָיָה מְסֻיֶּמֶת, הוּא לֹא בֵּרֵר דַּיּוֹ אֶת הָעִנְיָן. בְּרַם, בַּחֲלוֹמוֹתָיו הַגְּרוּעִים בְּיוֹתֵר לֹא שִׁעֵר שֶׁהַדְּבָרִים יַגִּיעוּ עַד כְּדֵי כָּךְ שֶׁהַ'שְּׁוֶוער' שֶׁלּוֹ עַרְבִי... הַכַּלָּה הָאֻמְלָלָה הִגִּיעָה לְבֵיתִי כְּדֵי שֶׁאֶעֱזֹר לָהּ לְהַחְזִיר אֶת בַּעֲלָהּ לְבֵיתוֹ. בֵּרַרְתִּי אֶת כְּתָבְתָּהּ הַמְדֻיֶּקֶת שֶׁל אִמּוֹ, וּבְמוֹצָאֵי שַׁבָּת קָרָאתִי לְאֶחָד מִתּוֹשָׁבֵי הַשְּׁכוּנָה, שֶׁיְּדַעְתִּיו כְּמַתְאִים לַמְּשִׂימָה זוֹ, וּבִקַּשְׁתִּי מִמֶּנּוּ שֶׁיָּבִיא אֶת הֶחָתָן לְרָמַת אֶלְחָנָן. וְהֶחָתָן הִגִּיעַ. כֵּיוָן שֶׁהָיָה בֶּן תּוֹרָה מֻבְהָק, מוּכָן הָיָה לְהֵעָנוֹת לְבַקָּשָׁתִי לַחְזֹר לְבֵיתוֹ, אוּלָם טָעַן בְּפָנַי שֶׁכֵּיוָן שֶׁמְּדֻבָּר בְּעִנְיָן כֹּה מְזַעְזֵעַ, יֵשׁ כָּאן וַדַּאי מִקַּח טָעוּת, וּבְשׁוּם אֹפֶן הוּא לֹא הִתְכַּוֵּן לְהִתְחַתֵּן עִם אִשָּׁה שֶׁאָבִיהָ עַרְבִי, וְהַקִּדּוּשִׁין לֹא חָלוּ. הֵבֵאתִי לוֹ אֶת הַגְּמָרָא בִּיבָמוֹת (דַּף מה.) הָאוֹמֶרֶת שֶׁבְּמִקְרֶה זֶה הַקִּדּוּשִׁין חָלִים, וּכְפִי שֶׁמַּסְבִּיר הַ'קְּהִלּוֹת יַעֲקֹב' בַּמָּקוֹם. מִכֵּיוָן שֶׁהֶחָתָן עֲדַיִן הִסְתַּפֵּק וְטָעַן שֶׁקִּדּוּשָׁיו הָיוּ מִקַּח טָעוּת, הוֹרֵיתִי לְהָבִיא אֶת הָרֹאשׁ הַיְשִׁיבָה שֶׁלּוֹ, וְגַם הוּא שִׁכְנֵעַ אוֹתוֹ שֶׁאֵין בְּעָיָה, וּכְדֵי לְהוֹצִיאוֹ מִכָּל סָפֵק עָשִׂינוּ קִדּוּשִׁין מֵחָדָשׁ, וְלִפְנוֹת בֹּקֶר נִשְׁמְעָה בְּבֵיתוֹ שִׁירַת 'עוֹד יִשָּׁמַע בְּעָרֵי יְהוּדָה'. לַיֶּלֶד הָרִאשׁוֹן שֶׁנּוֹלַד לִבְנֵי הַזּוּג הֶחְלִיטוּ לִקְרֹא יַעֲקֹב יִשְׂרָאֵל, עַל שֵׁם מָרָן הַסְּטַיְפְּלֶר זָצָ"ל, כִּי בִּזְכוּת דְּבָרָיו בַּסּוּגְיָה בִּיבָמוֹת, הִסְכִּים הֶחָתָן לַחְזֹר לְאִשְׁתּוֹ... (בָּרְכִי נַפְשִׁי)