Otzarot-Article

"בַּל תַּשְׁחִית" (כ-יט) דָּרַשׁ הָרַב גָּלִינְסְקִי זָצָ"ל: "שֵׁנָה שֶׁל שַׁחֲרִית וְיַיִן שֶׁל צָהֳרַיִם, וְשִׂיחַת הַיְלָדִים וִישִׁיבַת בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת שֶׁל עַמֵּי הָאָרֶץ, מוֹצִיאִים אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם" (אָבוֹת ג-י).

כּוֹאֵב הַלֵּב.

יֵשׁ אִסּוּר מִדְּאוֹרַיְתָא, שֶׁל "בַּל תַּשְׁחִית". בַּעֲלֵי הַמּוּסָר הָיוּ אוֹמְרִים: מִי שֶׁמְּבַזְבֵּז גַּפְרוּר, אֵינוֹ שָׁוֶה אוֹתוֹ! יָדוּעַ, שֶׁמִּי שֶׁרוֹצֶה שֶׁהַנֵּר יִדְלֹק זְמַן רַב יוֹתֵר, יַחְזִיק אוֹתוֹ בַּמְקָרֵר. מְקוֹר הָעֵצָה בַּגְּמָרָא, שֶׁהַמִּשְׁתַּמֵּשׁ בְּשֶׁמֶן חַם לְמָאוֹר עוֹבֵר עַל "בַּל תַּשְׁחִית" (שַׁבָּת סז:). כַּיּוֹצֵא בְּכָךְ, רָצוּ לוֹמַר שֶׁמִּי שֶׁיָּכוֹל לֶאֱכֹל פַּת קִבָּר זוֹלָה וְאוֹכֵל לֶחֶם סֹלֶת יָקָר, אוֹ יָכוֹל לִשְׁתּוֹת שֵׁכָר זוֹל וְשׁוֹתֶה יַיִן יָקָר, עוֹבֵר בְּ"בַל תַּשְׁחִית". וְהִסִּיקוּ: "וְלָאו מִלְּתָא הִיא", אֵין לַחְשֹׁשׁ לְזֶה. וּמַדּוּעַ, כִּי "בַּל תַּשְׁחִית שֶׁל גּוּפוֹ, עָדִיף" (שַׁבָּת קמ:).

וּכְבָר עוֹרֵר בְּ"בִינָה לְעִתִּים" (ח"א, דְּרוּשׁ ב') מַה כְּבָר הַ"בַּל תַּשְׁחִית" לַגּוּף אִם יֹאכַל פַּת קִבָּר, אוֹ יִשְׁתֶּה שֵׁכָר. וּמִכָּל מָקוֹם, מַה נֹּאמַר לְגַבֵּי אָדָם הַמְאַבֵּד עַצְמוֹ לָדַעַת בְּחַיָּיו, הַמַּשְׁחִית זְמַנּוֹ לָרִיק, הַמְבַזְבֵּז יָמָיו וּשְׁנוֹתָיו, עַל אֵיזֶה "בַּל תַּשְׁחִית" שֶׁל גּוּפוֹ הוּא עוֹבֵר!

"הַלּוֹמֵד יֶלֶד לְמָה הוּא דּוֹמֶה, לִדְיוֹ כְּתוּבָה עַל נְיָר חָדָשׁ", שֶׁהַלִּמּוּד בִּימֵי הַיַּלְדוּת יִתְקַיֵּם, וְלֹא יֵקַל לְשָׁכְחוֹ. וְהָאָדָם מְבַלֶּה אֶת יְמֵי נְעוּרָיו בְּשֵׁנָה, "הַיּוֹשֵׁב בָּטֵל כְּיָשֵׁן דָּמֵי" (מ"א תקפג-ו). "שֵׁנָה שֶׁל שַׁחֲרִית", תְּקוּפַת הַשַּׁחֲרוּת שֶׁל הָאָדָם, מוֹצִיאָתוֹ מִן הָעוֹלָם.

הַשָּׁנִים חוֹלְפוֹת, וְהָאַמְתַּחַת רֵיקָה, וְהָאָדָם מְבַזְבֵּז. קוּם, הִתְעוֹרֵר, קַח עַצְמְךָ בַּיָּדַיִם! אֲבוֹי, אִלּוּ הָיָה מְנַצֵּל כָּרָאוּי אֶת יְמֵי הַיְשִׁיבָה, הֲלֹא לֹא הָיוּ דְּאָגוֹת וּטְרָדוֹת, "מֵאוֹכְלֵי הַמָּן" הָיָה, לָמָּה בִּלָּה אוֹתָם בְּשֵׁנָה. אֲבָל כָּעֵת טָרוּד הוּא עַל הַמִּחְיָה וְעַל הַכַּלְכָּלָה, שִׁכּוֹר, "וְלֹא מִיָּיִן" (יְשַׁעְיָה נא-כא), אֵין לוֹ רֹאשׁ לִלְמֹד –

"יַיִן שֶׁל צָהֳרַיִם", שֶׁל תְּקוּפַת הַצָּהֳרַיִם בְּחַיָּיו, מוֹצִיאוֹ מִן הָעוֹלָם. מְאַבֵּד הוּא בַּיָּדַיִם תְּקוּפַת חַיִּים נוֹסֶפֶת.

בָּרוּךְ הַשֵּׁם מִתְבַּסֵּס בַּעֲבוֹדָתוֹ, מַרְוִיחַ טוֹב, מִתְפַּרְנֵס בְּכָבוֹד. כָּעֵת יָכוֹל הוּא לְהַקְדִּישׁ כַּמָּה שָׁעוֹת יוֹם לַתּוֹרָה!

מָה עוֹשֶׂה הַיֵּצֶר הָרָע? מְשַׁכְנֵעַ אֶת הָאָדָם שֶׁעָלָיו לַעֲבֹד וְלַעֲמֹל יוֹתֵר מִכְּפִי כֹּחוֹתָיו, עַד שֶׁאֵין לוֹ פְּנַאי לְהַקְדִּישׁ עִתִּים לַתּוֹרָה. וּמַדּוּעַ, כִּי עָלָיו לִדְאֹג לִילָדָיו, לְהַשִּׂיאָם וְלִדְאֹג לַעֲתִידָם. הֲרֵי: "שִׂיחַת הַיְלָדִים"...

וּכְבָר אָמַר הָרַבִּי מִקּוֹצְק זָצָ"ל: כָּל חַיָּיו רָדוּף הָאָדָם לִצְבֹּר עוֹד וָעוֹד. מַדּוּעַ, מָתַי תִּדְאַג לְעַצְמְךָ וּלְרוּחָנִיּוּתְךָ? הַתְּשׁוּבָה מוּכָנָה בְּיָדוֹ: עָלָיו לִדְאֹג לַיְלָדִים, לְחַנְּכָם לַתּוֹרָה וְלַמִּצְווֹת. אִם יִרְצֶה הַשֵּׁם יִגְדְּלוּ לְתִפְאֶרֶת וְיִהְיוּ בִּבְחִינַת "בְּרָא מְזַכֶּה אַבָּא" (סַנְהֶדְרִין קד.). אַךְ הַבָּנִים גְּדֵלִים, וְגַם הֵם אָצִים רָצִים, טְרוּדִים וּמְהֻמִּים. וּמַדּוּעַ, כִּי דּוֹאֲגִים הֵם לִבְנֵיהֶם, שֶׁבְּבוֹא הָעֵת יִדְאֲגוּ לִבְנֵיהֶם אַחֲרֵיהֶם בְּכָל דּוֹר וָדוֹר –

וְאָמַר: מִשְׁתּוֹקֵק אֲנִי לְהַכִּיר אֶת אוֹתוֹ בֵּן מֻפְלָא, שֶׁכָּל הַדּוֹרוֹת הַקּוֹדְמִים עָמְלוּ עֲבוּרוֹ!...

וְכָךְ, עַד שֶׁמַּגִּיעַ זְמַן: "יְשִׁיבַת בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת שֶׁל עַמֵּי הָאָרֶץ". מַה זֶּה?! אֲסַפֵּר –

הָלַכְתִּי בְּתֵל אָבִיב, בִּרְחוֹב הָעֲבוֹדָה, לְיַד מוֹשַׁב הַזְּקֵנִים. שְׁנֵי קְשִׁישִׁים יָשְׁבוּ עַל סַפְסָל וְרָבוּ בְּעַקְשָׁנוּת: "אַרְבָּעִים וּשְׁלֹשָׁה!"

"לֹא, טָעוּת בְּיָדְךָ, אַרְבָּעִים וּשְׁנַיִם!"

"לֹא סָפַרְתָּ טוֹב, אַרְבָּעִים וּשְׁלֹשָׁה!"

"וַאֲנִי אוֹמֵר לְךָ אַרְבָּעִים וּשְׁנַיִם!"

"נִרְדַּמְתָּ, נִמְנַמְתָּ, לֹא רָאִיתָ, אַרְבָּעִים וּשְׁלֹשָׁה!"

אוֹטוֹבּוּס עָבַר וְהֶחְרִישׁ אֶת הָאָזְנַיִם, וְהַלָּה צָהַל: "כָּעֵת אַרְבָּעִים וּשְׁלֹשָׁה!"

"לֹא", עֲנָהוּ חֲבֵרוֹ, "כָּעֵת כְּבָר אַרְבָּעִים וְאַרְבָּעָה!"

הֶחְלַטְתִּי לִזְכּוֹת בְּמִצְוָה שֶׁפֵּרוֹתֶיהָ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וּלְהַשְׁכִּין בֵּינֵיהֶם שָׁלוֹם: "עַל מָה אַתֶּם רָבִים, רַבּוֹתַי!"

הִשְׁלִימוּ בֵּינֵיהֶם: "זוּז, אַתָּה מַסְתִּיר!"

הֵם סוֹפְרִים כַּמָּה אוֹטוֹבּוּסִים עוֹבְרִים, כְּדֵי לְבַלּוֹת אֶת הַזְּמַן. אֱמֶת, גַּם זֶה מְשַׁעֲמֵם, אֲבָל אִם מִתְגַּלַּעַת בֵּינֵיהֶם מַחֲלֹקֶת, יֵשׁ עִנְיָן בְּחַיֵּיהֶם –

שְׁתֵּי נְשָׁמוֹת יְהוּדִיּוֹת יָרְדוּ מִמָּרוֹם, מִגַּן הָעֵדֶן הָעֶלְיוֹן, כְּדֵי לִסְפֹּר אוֹטוֹבּוּסִים.

וְאָנוּ, מֶה עָשִׂינוּ אָנוּ הַיּוֹם...

אַי, "בַּל תַּשְׁחִית"!

וַהֲלֹא דְּבָרִים קַל וָחֹמֶר: וּמָה אִם הַמַּדְלִיק נֵר וּמִשְׁתַּמֵּשׁ לְאוֹרוֹ, לוֹמֵד וְקוֹנֶה חַיֵּי עוֹלָם. מְנַצְּלוֹ כִּדְבָעֵי. אֲבָל הִשְׁתַּמֵּשׁ בְּשֶׁמֶן חַם, וְהַנֵּר לֹא דָּלַק כַּשִּׁעוּר הַמְּרַבִּי, יָכוֹל הָיָה לְנַצְּלוֹ יוֹתֵר וְלֹא נִצֵּל, עוֹבֵר בְּ"בַל תַּשְׁחִית" (שַׁבָּת סז:).

אִם הִדְלִיקוֹ סְתָם כָּךְ, וְלֹא נִצְּלוֹ לִלְמֹד לְאוֹרוֹ, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה – וְ"נֵר ה', נִשְׁמַת אָדָם" (מִשְׁלֵי כ-כז) – מַה גְּדוֹלָה הַתְּבִיעָה עַל אִי נִצּוּל מְרַבִּי! (וְהִגַּדְתָּ)

"אֵלָיו תִּשְׁמָעוּן" (יח-טו) הַגָּאוֹן רַבִּי יְחֶזְקֵאל אַבְרַמְסְקִי זָצָ"ל, מְחַבֵּר סִדְרַת סִפְרֵי "חֲזוֹן יְחֶזְקֵאל" עַל הַתּוֹסֶפְתָּא, הָיָה שָׂרִיד אַחֲרוֹן לְתַלְמִידֵי הַגָּאוֹן רַבִּי חַיִּים מִבְּרִיסְק זָצָ"ל וִידִיד נְעוּרִים לִבְנוֹ, מָרָן הַגְּרִי"ז זָצָ"ל, הָרַב מִבְּרִיסְק. בַּעֲרֹב יָמָיו עָלָה אַרְצָה, וְיַחַד עִם הַשְׁלָמַת מִפְעָלוֹ הַגָּדוֹל עַל הַתּוֹסֶפְתָּא הִשְׁמִיעַ שִׁעוּרִים עֲמֻקִּים בִּישִׁיבַת סְלַבּוֹדְקָה. לְאַחַר הַשִּׁעוּר הָיוּ הַבַּחוּרִים מִתְגּוֹדְדִים סְבִיבוֹ וּמַאֲזִינִים לְאִמְרוֹתָיו.

בְּאַחַת הַפְּעָמִים פָּתַח וְאָמַר: "חָב אֲנִי תּוֹדָה עֲמֻקָּה לַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, שֶׁזִּכַּנִי וּפָקַח עֵינַי בְּתוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה, בַּסּוּגְיוֹת הַחֲמוּרוֹת בַּשַּׁ"ס. חָשׁ אֲנִי צַעַר שֶׁיֵּשׁ חֵלֶק בַּתּוֹרָה בּוֹ אֵין לִי יָד, וְכַוָּנָתִי לְתוֹרַת הַנִּסְתָּר. אֲבָל", סִיֵּם בַּאֲנָחָה, "אֵין לִי מִמִּי לְלָמְדָהּ. אִלּוּ הָיָה הָרַב מִבְּרִיסְק חַי, הָיִיתִי פּוֹנֶה אֵלָיו, שֶׁיְּלַמְּדֵנִי..."

תָּמְהוּ הַשּׁוֹמְעִים: הָרַב מִבְּרִיסְק? גָּאוֹן אַדִּיר הָיָה, כְּשָׂרָף וּמַלְאָךְ. שַׂר הַיִּרְאָה. אַךְ מַה לְּכָךְ וּלְחָכְמַת הַקַּבָּלָה?!

הִבְחִין בִּתְמִיהָתָם – וְאוּלַי אוֹתָהּ בִּקֵּשׁ לְעוֹרֵר – וְאָמַר: "כִּסְבוּרִים אַתֶּם שֶׁחָכְמַת הַנִּסְתָּר הִיא חָכְמָה אַחֶרֶת, נוֹסֶפֶת, שׁוֹנָה? דְּעוּ לָכֶם שֶׁאֵין זֶה כָּךְ. לְהֶפֶךְ – הִיא קוֹמָה נוֹסֶפֶת, רֹבֶד עָמֹק יוֹתֵר! רַק שַׂר הַתּוֹרָה הַשּׁוֹלֵט בְּמִכְמַנֶּיהָ עַל בָּרְיָם בִּבְהִירוּת נִפְלָאָה, הוּא הַיָּכוֹל לְהַעֲמִיק וְלַחְדֹּר לָרֹבֶד הַנּוֹסָף וְלַהֲבִינוֹ לַאֲשׁוּרוֹ!"

הַדְּבָרִים הָיוּ מֻפְלָאִים, וְהַשּׁוֹמֵעַ נְצָרָם בְּלִבּוֹ. כַּעֲבֹר זְמַן סָח לוֹ אֶחָד מִבְּנֵי בֵּיתוֹ שֶׁל מָרָן הַ"חֲזוֹן אִישׁ" זָצָ"ל, שֶׁמַּעֲשֶׂה דּוֹמֶה אֵרַע בְּעַמּוּד הַהוֹרָאָה, מָרָן הַ"חֲזוֹן אִישׁ". הוּא בִּקֵּשׁ לִלְמֹד אֶת חָכְמַת הַקַּבָּלָה, שֶׁהָרַמְבַּ"ם פָּסַק בְּהִלְכוֹת יְסוֹדֵי הַתּוֹרָה (ד-יג) שֶׁאֵין לְלָמְדָהּ אֶלָּא לְאַחַר שֶׁהָאָדָם "מִלֵּא כְּרֵסוֹ" בְּתוֹרַת הַנִּגְלֶה. שָׁמַע עַל מְקֻבָּל נוֹדָע הַמְלַמֵּד וּמֵפִיץ אֶת תּוֹרַת הַנִּסְתָּר, קָם וְנָסַע אֵלָיו. בְּבוֹאוֹ לְפָנָיו פָּתְחוּ בְּדִבְרֵי תּוֹרָה, וְהַ"חֲזוֹן אִישׁ" הִקְשָׁה קֻשְׁיָא חֲמוּרָה בְּדִבְרֵי הַתּוֹסָפוֹת בְּעִנְיָן מְסֻיָּם. הַמְקֻבָּל, שֶׁהָיָה תַּלְמִיד חָכָם חָרִיף וּמְפֻלְפָּל, עָנָה עַל אֲתָר תֵּרוּץ מַבְרִיק, אַךְ מֵהַתֵּרוּץ נִכָּר הָיָה שֶׁאוֹמְרוֹ לֹא עָמַד עַל יְסוֹדוֹת הַסּוּגְיָא לְעָמְקָן וְלַאֲשׁוּרָן – כַּהֲבָנָתוֹ הָעֲמֻקָּה וְהַחוֹדֶרֶת שֶׁל הַ"חֲזוֹן אִישׁ". הוּא סִיֵּם בְּנֹעַם אֶת בִּקּוּרוֹ כְּבִקּוּר נִימוּסִין גְּרֵידָא, וְשָׁב לְבֵיתוֹ. לִמְקֹרָבָיו אָמַר בְּפַסְקָנוּת: "מִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִלְמֹד תּוֹסָפוֹת, אֵינוֹ יָכוֹל לָדַעַת קַבָּלָה!"

בִּשְׁעָתוֹ, בִּקֵּר רֹאשׁ יְשִׁיבָה מְפֻרְסָם בְּאַרְצוֹת הַבְּרִית וְסָר לְקַבֵּל אֶת בִּרְכָתוֹ שֶׁל הַגָּאוֹן הַקָּדוֹשׁ מִסַּטְמֶר זצ"ל. בְּשִׂיחָתָם הֶעֱלָה אֶת הַתּוֹפָעָה הַמִּתְפַּשֶּׁטֶת שֶׁל אֲנָשִׁים בּוּרִים, הָרְחוֹקִים מִידִיעַת הַתּוֹרָה וּמִתְחַזִּים כִּמְקֻבָּלִים בַּעֲלֵי רוּחַ הַקֹּדֶשׁ וִיכוֹלוֹת עַל טִבְעִיּוֹת. הֲיִתָּכֵן שֶׁאֱמֶת בְּפִיהֶם, שָׁאַל.

חִיֵּךְ הָרַבִּי, וְעָנָה: בַּגְּמָרָא שָׁנִינוּ כִּי הָעֻבָּר זוֹכֶה לְהֶאָרוֹת אֱלֹקִיּוֹת: מַלְאָךְ מְלַמְּדוֹ אֶת כָּל הַתּוֹרָה וְנֵר דָּלוּק עַל רֹאשׁוֹ, אוֹר רוּחָנִי, וְצוֹפֶה וּמַבִּיט בּוֹ מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ. כְּשֶׁמַּגִּיעָה שְׁעָתוֹ לְהִוָּלֵד סוֹטְרוֹ הַמַּלְאָךְ עַל פִּיו וּמְשַׁכְּחוֹ כָּל מַה שֶּׁלָּמַד.

שָׁאַל הָרַבִּי: וּמָה עִם הַנֵּר, מַדּוּעַ לֹא כָּתוּב שֶׁהַמַּלְאָךְ מְכַבֵּהוּ וְנוֹטֵל מִמֶּנּוּ אֶת סְגֻלָּתוֹ לִרְאוֹת מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ?

רוֹאִים אָנוּ, שֶׁהַנֵּר וִיכֹלֶת הָרְאִיָּה לְמֵרָחוֹק הֵם תּוֹצָאַת הַלִּמּוּד, וּכְשֶׁמְּשַׁכְּחִים מִמֶּנּוּ אֶת כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ – כָּבֶה הָאוֹר מֵאֵלָיו, וְנִטֶּלֶת הַסְּגֻלָּה...

כִּי זֹאת עָלֵינוּ לָדַעַת: בְּיָמֵינוּ חָל פִּחוּת מַבְהִיל בַּמֻּשָּׂג "רוּחַ הַקֹּדֶשׁ". כָּל מְנַחֵשׁ נִחוּשִׁים מִתְיַמֵּר בָּהּ, לַמְרוֹת שֶׁאָנוּ יוֹדְעִים לְמִי נִתְּנָה בְּיָמֵינוּ הַנְּבוּאָה...

"רוּחַ הַקֹּדֶשׁ" נִמְנֵית בְּפִסְגַּת הַמַּעֲלוֹת בְּסֻלָּמוֹ שֶׁל רַבִּי פִּינְחָס בָּן יָאִיר, שֶׁהָרִאשׁוֹנָה בָּהֶן הִיא: "תּוֹרָה!"

וְהַדְּבָרִים מְבֹאָרִים בְּפָרָשָׁתֵנוּ: "נָבִיא מִקִּרְבְּךָ מֵאַחֶיךָ כָּמֹנִי יָקִים לְךָ ה' אֱלֹקֶיךָ, אֵלָיו תִּשְׁמָעוּן", אָמַר מֹשֶׁה רַבֵּנוּ. וְרַבּוֹתֵינוּ עָמְדוּ עַל הַבִּטּוּי: "כָּמוֹנִי" – כֵּיצַד יִתָּכֵן הַדָּבָר, כַּאֲשֶׁר אֶחָד מֵעִקְּרֵי אֱמוּנָתֵנוּ הוּא שֶׁלֹּא יָקוּם נָבִיא עוֹד כְּמֹשֶׁה, וַאֲפִלּוּ הַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ לֹא יַגִּיעַ לְדַרְגַּת נְבוּאָתוֹ! עָנָה עַל כָּךְ רַבֵּנוּ הַמַּהֲרַ"ל מִפְּרָג זָצָ"ל: "נָבִיא כָּמוֹנִי – כְּמוֹ שֶׁאֲנִי מְלַמֵּד אֶתְכֶם הַתּוֹרָה וּמְצַוֶּה אֶתְכֶם עַל הַתּוֹרָה!" דַּרְגַּת רוּחַ הַקֹּדֶשׁ כַּיּוֹם הִיא נִיצוֹץ מֵהַנְּבוּאָה בִּימֵי קֶדֶם, וְהַתְּנַאי לָהּ – חָכְמַת הַתּוֹרָה, "וּבִלְעָדֶיהָ לֹא תֻּשַּׂג הַנְּבוּאָה". יְדִיעַת כָּל הַתּוֹרָה כְּמֹשֶׁה רַבֵּנוּ, וְלִמּוּד כָּל הַתּוֹרָה, כָּמוֹהוּ. לְצַוּוֹת וּלְלַמֵּד, לְדַרְבֵּן וּלְזָרֵז לִלְמֹד תּוֹרָה. רַק שַׂר הַתּוֹרָה, עַמּוּד הַהוֹרָאָה, רַק הוּא יוּכַל לְהָבִין אֶת תּוֹרַת הַקַּבָּלָה לַאֲשׁוּרָהּ, וְלִזְכּוֹת לְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ, וְנֶהֱנִין מִמֶּנּוּ עֵצָה וְתוּשִׁיָּה! (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)

	ואתחנן תשע"ה
	זכּוּי הָרַבִּים מְשִׂימַת דּוֹרֵנוּ
	"בַּל תַּשְׁחִית" (כ-יט) דָּרַשׁ הָרַב גָּלִינְסְקִי זָצָ"ל: "שֵׁנָה שֶׁל שַׁחֲרִית וְיַיִן שֶׁל צָהֳרַיִם, וְשִׂיחַת הַיְלָדִים וִישִׁיבַת בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת שֶׁל עַמֵּי הָאָרֶץ, מוֹצִיאִים אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם" (אָבוֹת ג-י). כּוֹאֵב הַלֵּב. יֵשׁ אִסּוּר מִדְּאוֹרַיְתָא, שֶׁל "בַּל תַּשְׁחִית". בַּעֲלֵי הַמּוּסָר הָיוּ אוֹמְרִים: מִי שֶׁמְּבַזְבֵּז גַּפְרוּר, אֵינוֹ שָׁוֶה אוֹתוֹ! יָדוּעַ, שֶׁמִּי שֶׁרוֹצֶה שֶׁהַנֵּר יִדְלֹק זְמַן רַב יוֹתֵר, יַחְזִיק אוֹתוֹ בַּמְקָרֵר. מְקוֹר הָעֵצָה בַּגְּמָרָא, שֶׁהַמִּשְׁתַּמֵּשׁ בְּשֶׁמֶן חַם לְמָאוֹר עוֹבֵר עַל "בַּל תַּשְׁחִית" (שַׁבָּת סז:). כַּיּוֹצֵא בְּכָךְ, רָצוּ לוֹמַר שֶׁמִּי שֶׁיָּכוֹל לֶאֱכֹל פַּת קִבָּר זוֹלָה וְאוֹכֵל לֶחֶם סֹלֶת יָקָר, אוֹ יָכוֹל לִשְׁתּוֹת שֵׁכָר זוֹל וְשׁוֹתֶה יַיִן יָקָר, עוֹבֵר בְּ"בַל תַּשְׁחִית". וְהִסִּיקוּ: "וְלָאו מִלְּתָא הִיא", אֵין לַחְשֹׁשׁ לְזֶה. וּמַדּוּעַ, כִּי "בַּל תַּשְׁחִית שֶׁל גּוּפוֹ, עָדִיף" (שַׁבָּת קמ:). וּכְבָר עוֹרֵר בְּ"בִינָה לְעִתִּים" (ח"א, דְּרוּשׁ ב') מַה כְּבָר הַ"בַּל תַּשְׁחִית" לַגּוּף אִם יֹאכַל פַּת קִבָּר, אוֹ יִשְׁתֶּה שֵׁכָר. וּמִכָּל מָקוֹם, מַה נֹּאמַר לְגַבֵּי אָדָם הַמְאַבֵּד עַצְמוֹ לָדַעַת בְּחַיָּיו, הַמַּשְׁחִית זְמַנּוֹ לָרִיק, הַמְבַזְבֵּז יָמָיו וּשְׁנוֹתָיו, עַל אֵיזֶה "בַּל תַּשְׁחִית" שֶׁל גּוּפוֹ הוּא עוֹבֵר! "הַלּוֹמֵד יֶלֶד לְמָה הוּא דּוֹמֶה, לִדְיוֹ כְּתוּבָה עַל נְיָר חָדָשׁ", שֶׁהַלִּמּוּד בִּימֵי הַיַּלְדוּת יִתְקַיֵּם, וְלֹא יֵקַל לְשָׁכְחוֹ. וְהָאָדָם מְבַלֶּה אֶת יְמֵי נְעוּרָיו בְּשֵׁנָה, "הַיּוֹשֵׁב בָּטֵל כְּיָשֵׁן דָּמֵי" (מ"א תקפג-ו). "שֵׁנָה שֶׁל שַׁחֲרִית", תְּקוּפַת הַשַּׁחֲרוּת שֶׁל הָאָדָם, מוֹצִיאָתוֹ מִן הָעוֹלָם. הַשָּׁנִים חוֹלְפוֹת, וְהָאַמְתַּחַת רֵיקָה, וְהָאָדָם מְבַזְבֵּז. קוּם, הִתְעוֹרֵר, קַח עַצְמְךָ בַּיָּדַיִם! אֲבוֹי, אִלּוּ הָיָה מְנַצֵּל כָּרָאוּי אֶת יְמֵי הַיְשִׁיבָה, הֲלֹא לֹא הָיוּ דְּאָגוֹת וּטְרָדוֹת, "מֵאוֹכְלֵי הַמָּן" הָיָה, לָמָּה בִּלָּה אוֹתָם בְּשֵׁנָה. אֲבָל כָּעֵת טָרוּד הוּא עַל הַמִּחְיָה וְעַל הַכַּלְכָּלָה, שִׁכּוֹר, "וְלֹא מִיָּיִן" (יְשַׁעְיָה נא-כא), אֵין לוֹ רֹאשׁ לִלְמֹד – "יַיִן שֶׁל צָהֳרַיִם", שֶׁל תְּקוּפַת הַצָּהֳרַיִם בְּחַיָּיו, מוֹצִיאוֹ מִן הָעוֹלָם. מְאַבֵּד הוּא בַּיָּדַיִם תְּקוּפַת חַיִּים נוֹסֶפֶת. בָּרוּךְ הַשֵּׁם מִתְבַּסֵּס בַּעֲבוֹדָתוֹ, מַרְוִיחַ טוֹב, מִתְפַּרְנֵס בְּכָבוֹד. כָּעֵת יָכוֹל הוּא לְהַקְדִּישׁ כַּמָּה שָׁעוֹת יוֹם לַתּוֹרָה! מָה עוֹשֶׂה הַיֵּצֶר הָרָע? מְשַׁכְנֵעַ אֶת הָאָדָם שֶׁעָלָיו לַעֲבֹד וְלַעֲמֹל יוֹתֵר מִכְּפִי כֹּחוֹתָיו, עַד שֶׁאֵין לוֹ פְּנַאי לְהַקְדִּישׁ עִתִּים לַתּוֹרָה. וּמַדּוּעַ, כִּי עָלָיו לִדְאֹג לִילָדָיו, לְהַשִּׂיאָם וְלִדְאֹג לַעֲתִידָם. הֲרֵי: "שִׂיחַת הַיְלָדִים"... וּכְבָר אָמַר הָרַבִּי מִקּוֹצְק זָצָ"ל: כָּל חַיָּיו רָדוּף הָאָדָם לִצְבֹּר עוֹד וָעוֹד. מַדּוּעַ, מָתַי תִּדְאַג לְעַצְמְךָ וּלְרוּחָנִיּוּתְךָ? הַתְּשׁוּבָה מוּכָנָה בְּיָדוֹ: עָלָיו לִדְאֹג לַיְלָדִים, לְחַנְּכָם לַתּוֹרָה וְלַמִּצְווֹת. אִם יִרְצֶה הַשֵּׁם יִגְדְּלוּ לְתִפְאֶרֶת וְיִהְיוּ בִּבְחִינַת "בְּרָא מְזַכֶּה אַבָּא" (סַנְהֶדְרִין קד.). אַךְ הַבָּנִים גְּדֵלִים, וְגַם הֵם אָצִים רָצִים, טְרוּדִים וּמְהֻמִּים. וּמַדּוּעַ, כִּי דּוֹאֲגִים הֵם לִבְנֵיהֶם, שֶׁבְּבוֹא הָעֵת יִדְאֲגוּ לִבְנֵיהֶם אַחֲרֵיהֶם בְּכָל דּוֹר וָדוֹר – וְאָמַר: מִשְׁתּוֹקֵק אֲנִי לְהַכִּיר אֶת אוֹתוֹ בֵּן מֻפְלָא, שֶׁכָּל הַדּוֹרוֹת הַקּוֹדְמִים עָמְלוּ עֲבוּרוֹ!... וְכָךְ, עַד שֶׁמַּגִּיעַ זְמַן: "יְשִׁיבַת בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת שֶׁל עַמֵּי הָאָרֶץ". מַה זֶּה?! אֲסַפֵּר – הָלַכְתִּי בְּתֵל אָבִיב, בִּרְחוֹב הָעֲבוֹדָה, לְיַד מוֹשַׁב הַזְּקֵנִים. שְׁנֵי קְשִׁישִׁים יָשְׁבוּ עַל סַפְסָל וְרָבוּ בְּעַקְשָׁנוּת: "אַרְבָּעִים וּשְׁלֹשָׁה!" "לֹא, טָעוּת בְּיָדְךָ, אַרְבָּעִים וּשְׁנַיִם!" "לֹא סָפַרְתָּ טוֹב, אַרְבָּעִים וּשְׁלֹשָׁה!" "וַאֲנִי אוֹמֵר לְךָ אַרְבָּעִים וּשְׁנַיִם!" "נִרְדַּמְתָּ, נִמְנַמְתָּ, לֹא רָאִיתָ, אַרְבָּעִים וּשְׁלֹשָׁה!" אוֹטוֹבּוּס עָבַר וְהֶחְרִישׁ אֶת הָאָזְנַיִם, וְהַלָּה צָהַל: "כָּעֵת אַרְבָּעִים וּשְׁלֹשָׁה!" "לֹא", עֲנָהוּ חֲבֵרוֹ, "כָּעֵת כְּבָר אַרְבָּעִים וְאַרְבָּעָה!" הֶחְלַטְתִּי לִזְכּוֹת בְּמִצְוָה שֶׁפֵּרוֹתֶיהָ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וּלְהַשְׁכִּין בֵּינֵיהֶם שָׁלוֹם: "עַל מָה אַתֶּם רָבִים, רַבּוֹתַי!" הִשְׁלִימוּ בֵּינֵיהֶם: "זוּז, אַתָּה מַסְתִּיר!" הֵם סוֹפְרִים כַּמָּה אוֹטוֹבּוּסִים עוֹבְרִים, כְּדֵי לְבַלּוֹת אֶת הַזְּמַן. אֱמֶת, גַּם זֶה מְשַׁעֲמֵם, אֲבָל אִם מִתְגַּלַּעַת בֵּינֵיהֶם מַחֲלֹקֶת, יֵשׁ עִנְיָן בְּחַיֵּיהֶם – שְׁתֵּי נְשָׁמוֹת יְהוּדִיּוֹת יָרְדוּ מִמָּרוֹם, מִגַּן הָעֵדֶן הָעֶלְיוֹן, כְּדֵי לִסְפֹּר אוֹטוֹבּוּסִים. וְאָנוּ, מֶה עָשִׂינוּ אָנוּ הַיּוֹם... אַי, "בַּל תַּשְׁחִית"! וַהֲלֹא דְּבָרִים קַל וָחֹמֶר: וּמָה אִם הַמַּדְלִיק נֵר וּמִשְׁתַּמֵּשׁ לְאוֹרוֹ, לוֹמֵד וְקוֹנֶה חַיֵּי עוֹלָם. מְנַצְּלוֹ כִּדְבָעֵי. אֲבָל הִשְׁתַּמֵּשׁ בְּשֶׁמֶן חַם, וְהַנֵּר לֹא דָּלַק כַּשִּׁעוּר הַמְּרַבִּי, יָכוֹל הָיָה לְנַצְּלוֹ יוֹתֵר וְלֹא נִצֵּל, עוֹבֵר בְּ"בַל תַּשְׁחִית" (שַׁבָּת סז:). אִם הִדְלִיקוֹ סְתָם כָּךְ, וְלֹא נִצְּלוֹ לִלְמֹד לְאוֹרוֹ, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה – וְ"נֵר ה', נִשְׁמַת אָדָם" (מִשְׁלֵי כ-כז) – מַה גְּדוֹלָה הַתְּבִיעָה עַל אִי נִצּוּל מְרַבִּי! (וְהִגַּדְתָּ) "אֵלָיו תִּשְׁמָעוּן" (יח-טו) הַגָּאוֹן רַבִּי יְחֶזְקֵאל אַבְרַמְסְקִי זָצָ"ל, מְחַבֵּר סִדְרַת סִפְרֵי "חֲזוֹן יְחֶזְקֵאל" עַל הַתּוֹסֶפְתָּא, הָיָה שָׂרִיד אַחֲרוֹן לְתַלְמִידֵי הַגָּאוֹן רַבִּי חַיִּים מִבְּרִיסְק זָצָ"ל וִידִיד נְעוּרִים לִבְנוֹ, מָרָן הַגְּרִי"ז זָצָ"ל, הָרַב מִבְּרִיסְק. בַּעֲרֹב יָמָיו עָלָה אַרְצָה, וְיַחַד עִם הַשְׁלָמַת מִפְעָלוֹ הַגָּדוֹל עַל הַתּוֹסֶפְתָּא הִשְׁמִיעַ שִׁעוּרִים עֲמֻקִּים בִּישִׁיבַת סְלַבּוֹדְקָה. לְאַחַר הַשִּׁעוּר הָיוּ הַבַּחוּרִים מִתְגּוֹדְדִים סְבִיבוֹ וּמַאֲזִינִים לְאִמְרוֹתָיו. בְּאַחַת הַפְּעָמִים פָּתַח וְאָמַר: "חָב אֲנִי תּוֹדָה עֲמֻקָּה לַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, שֶׁזִּכַּנִי וּפָקַח עֵינַי בְּתוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה, בַּסּוּגְיוֹת הַחֲמוּרוֹת בַּשַּׁ"ס. חָשׁ אֲנִי צַעַר שֶׁיֵּשׁ חֵלֶק בַּתּוֹרָה בּוֹ אֵין לִי יָד, וְכַוָּנָתִי לְתוֹרַת הַנִּסְתָּר. אֲבָל", סִיֵּם בַּאֲנָחָה, "אֵין לִי מִמִּי לְלָמְדָהּ. אִלּוּ הָיָה הָרַב מִבְּרִיסְק חַי, הָיִיתִי פּוֹנֶה אֵלָיו, שֶׁיְּלַמְּדֵנִי..." תָּמְהוּ הַשּׁוֹמְעִים: הָרַב מִבְּרִיסְק? גָּאוֹן אַדִּיר הָיָה, כְּשָׂרָף וּמַלְאָךְ. שַׂר הַיִּרְאָה. אַךְ מַה לְּכָךְ וּלְחָכְמַת הַקַּבָּלָה?! הִבְחִין בִּתְמִיהָתָם – וְאוּלַי אוֹתָהּ בִּקֵּשׁ לְעוֹרֵר – וְאָמַר: "כִּסְבוּרִים אַתֶּם שֶׁחָכְמַת הַנִּסְתָּר הִיא חָכְמָה אַחֶרֶת, נוֹסֶפֶת, שׁוֹנָה? דְּעוּ לָכֶם שֶׁאֵין זֶה כָּךְ. לְהֶפֶךְ – הִיא קוֹמָה נוֹסֶפֶת, רֹבֶד עָמֹק יוֹתֵר! רַק שַׂר הַתּוֹרָה הַשּׁוֹלֵט בְּמִכְמַנֶּיהָ עַל בָּרְיָם בִּבְהִירוּת נִפְלָאָה, הוּא הַיָּכוֹל לְהַעֲמִיק וְלַחְדֹּר לָרֹבֶד הַנּוֹסָף וְלַהֲבִינוֹ לַאֲשׁוּרוֹ!" הַדְּבָרִים הָיוּ מֻפְלָאִים, וְהַשּׁוֹמֵעַ נְצָרָם בְּלִבּוֹ. כַּעֲבֹר זְמַן סָח לוֹ אֶחָד מִבְּנֵי בֵּיתוֹ שֶׁל מָרָן הַ"חֲזוֹן אִישׁ" זָצָ"ל, שֶׁמַּעֲשֶׂה דּוֹמֶה אֵרַע בְּעַמּוּד הַהוֹרָאָה, מָרָן הַ"חֲזוֹן אִישׁ". הוּא בִּקֵּשׁ לִלְמֹד אֶת חָכְמַת הַקַּבָּלָה, שֶׁהָרַמְבַּ"ם פָּסַק בְּהִלְכוֹת יְסוֹדֵי הַתּוֹרָה (ד-יג) שֶׁאֵין לְלָמְדָהּ אֶלָּא לְאַחַר שֶׁהָאָדָם "מִלֵּא כְּרֵסוֹ" בְּתוֹרַת הַנִּגְלֶה. שָׁמַע עַל מְקֻבָּל נוֹדָע הַמְלַמֵּד וּמֵפִיץ אֶת תּוֹרַת הַנִּסְתָּר, קָם וְנָסַע אֵלָיו. בְּבוֹאוֹ לְפָנָיו פָּתְחוּ בְּדִבְרֵי תּוֹרָה, וְהַ"חֲזוֹן אִישׁ" הִקְשָׁה קֻשְׁיָא חֲמוּרָה בְּדִבְרֵי הַתּוֹסָפוֹת בְּעִנְיָן מְסֻיָּם. הַמְקֻבָּל, שֶׁהָיָה תַּלְמִיד חָכָם חָרִיף וּמְפֻלְפָּל, עָנָה עַל אֲתָר תֵּרוּץ מַבְרִיק, אַךְ מֵהַתֵּרוּץ נִכָּר הָיָה שֶׁאוֹמְרוֹ לֹא עָמַד עַל יְסוֹדוֹת הַסּוּגְיָא לְעָמְקָן וְלַאֲשׁוּרָן – כַּהֲבָנָתוֹ הָעֲמֻקָּה וְהַחוֹדֶרֶת שֶׁל הַ"חֲזוֹן אִישׁ". הוּא סִיֵּם בְּנֹעַם אֶת בִּקּוּרוֹ כְּבִקּוּר נִימוּסִין גְּרֵידָא, וְשָׁב לְבֵיתוֹ. לִמְקֹרָבָיו אָמַר בְּפַסְקָנוּת: "מִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִלְמֹד תּוֹסָפוֹת, אֵינוֹ יָכוֹל לָדַעַת קַבָּלָה!" בִּשְׁעָתוֹ, בִּקֵּר רֹאשׁ יְשִׁיבָה מְפֻרְסָם בְּאַרְצוֹת הַבְּרִית וְסָר לְקַבֵּל אֶת בִּרְכָתוֹ שֶׁל הַגָּאוֹן הַקָּדוֹשׁ מִסַּטְמֶר זצ"ל. בְּשִׂיחָתָם הֶעֱלָה אֶת הַתּוֹפָעָה הַמִּתְפַּשֶּׁטֶת שֶׁל אֲנָשִׁים בּוּרִים, הָרְחוֹקִים מִידִיעַת הַתּוֹרָה וּמִתְחַזִּים כִּמְקֻבָּלִים בַּעֲלֵי רוּחַ הַקֹּדֶשׁ וִיכוֹלוֹת עַל טִבְעִיּוֹת. הֲיִתָּכֵן שֶׁאֱמֶת בְּפִיהֶם, שָׁאַל. חִיֵּךְ הָרַבִּי, וְעָנָה: בַּגְּמָרָא שָׁנִינוּ כִּי הָעֻבָּר זוֹכֶה לְהֶאָרוֹת אֱלֹקִיּוֹת: מַלְאָךְ מְלַמְּדוֹ אֶת כָּל הַתּוֹרָה וְנֵר דָּלוּק עַל רֹאשׁוֹ, אוֹר רוּחָנִי, וְצוֹפֶה וּמַבִּיט בּוֹ מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ. כְּשֶׁמַּגִּיעָה שְׁעָתוֹ לְהִוָּלֵד סוֹטְרוֹ הַמַּלְאָךְ עַל פִּיו וּמְשַׁכְּחוֹ כָּל מַה שֶּׁלָּמַד. שָׁאַל הָרַבִּי: וּמָה עִם הַנֵּר, מַדּוּעַ לֹא כָּתוּב שֶׁהַמַּלְאָךְ מְכַבֵּהוּ וְנוֹטֵל מִמֶּנּוּ אֶת סְגֻלָּתוֹ לִרְאוֹת מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ? רוֹאִים אָנוּ, שֶׁהַנֵּר וִיכֹלֶת הָרְאִיָּה לְמֵרָחוֹק הֵם תּוֹצָאַת הַלִּמּוּד, וּכְשֶׁמְּשַׁכְּחִים מִמֶּנּוּ אֶת כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ – כָּבֶה הָאוֹר מֵאֵלָיו, וְנִטֶּלֶת הַסְּגֻלָּה... כִּי זֹאת עָלֵינוּ לָדַעַת: בְּיָמֵינוּ חָל פִּחוּת מַבְהִיל בַּמֻּשָּׂג "רוּחַ הַקֹּדֶשׁ". כָּל מְנַחֵשׁ נִחוּשִׁים מִתְיַמֵּר בָּהּ, לַמְרוֹת שֶׁאָנוּ יוֹדְעִים לְמִי נִתְּנָה בְּיָמֵינוּ הַנְּבוּאָה... "רוּחַ הַקֹּדֶשׁ" נִמְנֵית בְּפִסְגַּת הַמַּעֲלוֹת בְּסֻלָּמוֹ שֶׁל רַבִּי פִּינְחָס בָּן יָאִיר, שֶׁהָרִאשׁוֹנָה בָּהֶן הִיא: "תּוֹרָה!" וְהַדְּבָרִים מְבֹאָרִים בְּפָרָשָׁתֵנוּ: "נָבִיא מִקִּרְבְּךָ מֵאַחֶיךָ כָּמֹנִי יָקִים לְךָ ה' אֱלֹקֶיךָ, אֵלָיו תִּשְׁמָעוּן", אָמַר מֹשֶׁה רַבֵּנוּ. וְרַבּוֹתֵינוּ עָמְדוּ עַל הַבִּטּוּי: "כָּמוֹנִי" – כֵּיצַד יִתָּכֵן הַדָּבָר, כַּאֲשֶׁר אֶחָד מֵעִקְּרֵי אֱמוּנָתֵנוּ הוּא שֶׁלֹּא יָקוּם נָבִיא עוֹד כְּמֹשֶׁה, וַאֲפִלּוּ הַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ לֹא יַגִּיעַ לְדַרְגַּת נְבוּאָתוֹ! עָנָה עַל כָּךְ רַבֵּנוּ הַמַּהֲרַ"ל מִפְּרָג זָצָ"ל: "נָבִיא כָּמוֹנִי – כְּמוֹ שֶׁאֲנִי מְלַמֵּד אֶתְכֶם הַתּוֹרָה וּמְצַוֶּה אֶתְכֶם עַל הַתּוֹרָה!" דַּרְגַּת רוּחַ הַקֹּדֶשׁ כַּיּוֹם הִיא נִיצוֹץ מֵהַנְּבוּאָה בִּימֵי קֶדֶם, וְהַתְּנַאי לָהּ – חָכְמַת הַתּוֹרָה, "וּבִלְעָדֶיהָ לֹא תֻּשַּׂג הַנְּבוּאָה". יְדִיעַת כָּל הַתּוֹרָה כְּמֹשֶׁה רַבֵּנוּ, וְלִמּוּד כָּל הַתּוֹרָה, כָּמוֹהוּ. לְצַוּוֹת וּלְלַמֵּד, לְדַרְבֵּן וּלְזָרֵז לִלְמֹד תּוֹרָה. רַק שַׂר הַתּוֹרָה, עַמּוּד הַהוֹרָאָה, רַק הוּא יוּכַל לְהָבִין אֶת תּוֹרַת הַקַּבָּלָה לַאֲשׁוּרָהּ, וְלִזְכּוֹת לְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ, וְנֶהֱנִין מִמֶּנּוּ עֵצָה וְתוּשִׁיָּה! (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)