בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה כָּל בָּאֵי עוֹלָם נִכְתָּבִים, מַה יִּהְיֶה עִמָּם בַּשָּׁנָה הַבָּאָה. נִכְתָּבִים – אֲבָל לֹא נֶחְתָּמִים. אֶלָּא אִם כֵּן הָיוּ צַדִּיקִים גְּמוּרִים אוֹ רְשָׁעִים גְּמוּרִים. רֹב רֻבָּם שֶׁל הַבְּרִיּוֹת לֹא יֵחָתְמוּ אֶלָּא בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, יוֹם הַסְּלִיחָה וְהַמְּחִילָה, יוֹם כַּפָּרַת הָעֲווֹנוֹת. הַכֹּל צָמִים בּוֹ, מִתְוַדִּים, מִתְפַּלְּלִים, וּגְזַר דִּינָם מֻמְתָּק.

וְשָׁאַל הַגָּאוֹן רַבִּי יִשְׂרָאֵל מִסָּלַנְט זָצָ"ל, מְיַסֵּד תְּנוּעַת הַמּוּסָר: מַדּוּעַ סִדֵּר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּךְ, שֶׁרֹאשׁ הַשָּׁנָה יִהְיֶה בַּתְּחִלָּה, נִכָּתֵב בּוֹ לְמַה שֶּׁנִּכָּתֵב, וְאָז נְקַבֵּל אַרְכָּה עַד לְיוֹם הַכִּפּוּרִים, שֶׁתִּנָּתֵן לָנוּ בּוֹ הִזְדַּמְּנוּת לְשַׁנּוֹת אֶת גְּזַר הַדִּין, לְהֵיטִיבוֹ. הַאִם לֹא הָיָה מִן הָרָאוּי שֶׁבַּתְּחִלָּה יָחוּל יוֹם הַכִּפּוּרִים, שֶׁנָּשׁוּב בִּתְשׁוּבָה, נִתְוַדֶּה עַל עֲווֹנוֹתֵינוּ, נָצוּם וְנִתְפַּלֵּל וְנִזְכֶּה לִסְלִיחָה וְלִמְחִילָה, וְאָז יָחוּל רֹאשׁ הַשָּׁנָה, וְנִכָּתֵב בּוֹ מִיָּד לְשָׁנָה טוֹבָה!

מַדּוּעַ חָל רֹאשׁ הַשָּׁנָה כַּאֲשֶׁר עֲווֹנוֹתֵינוּ עָלֵינוּ, וְאָנוּ תְּלוּיִים וְעוֹמְדִים עַד לְיוֹם הַכִּפּוּרִים?

נוֹדֶה: שְׁאֵלָה נִפְלָאָה.

וּכְשֶׁמִּתְבּוֹנְנִים בַּדָּבָר, מוֹצְאִים כָּאן אֶת הַסִּבָּה. אִם אָדָם יַעֲצֹר אוֹתָנוּ בָּרְחוֹב וִיבַקֵּשׁ מֵאִתָּנוּ טוֹבָה. יִשְׁאַל, לְמָשָׁל, מָה הַשָּׁעָה, נַעֲנֶה לוֹ בְּרָצוֹן. אַךְ אִם יְבַקֵּשׁ מֵאִתָּנוּ שֶׁנִּשָּׂא אֶת הַמִּזְוָדוֹת שֶׁלּוֹ – וְהוּא אָדָם צָעִיר וּבָרִיא כָּמוֹנוּ – הֲרֵי נִמְשֹׁךְ בִּכְתֵפֵינוּ וְנַמְשִׁיךְ בְּדַרְכֵּנוּ. בְּרַם, אִם נִרְאֶה אֶת הַמַּעֲבִיד שֶׁלָּנוּ נוֹשֵׂא מִזְוָדָה כְּבֵדָה, מִיָּד נֵחָלֵץ לְהַצִּיעַ אֶת עֶזְרָתֵנוּ. גַּם אִם הוּא צָעִיר וּבָרִיא. מִשּׁוּם שֶׁאָנוּ תְּלוּיִים בּוֹ, זְקוּקִים לוֹ, וּמְבַקְּשִׁים לָשֵׂאת חֵן בְּעֵינָיו.

הוֹ. עָנִינוּ עַל הַשְּׁאֵלָה, מַדּוּעַ קָדַם רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְיוֹם הַכִּפּוּרִים.

הַתְּשׁוּבָה כֹּה פְּשׁוּטָה! יוֹם הַכִּפּוּרִים הוּא הַיּוֹם שֶׁאָנוּ מְבַקְּשִׁים בּוֹ סְלִיחָה עַל שֶׁלֹּא קִיַּמְנוּ כָּרָאוּי אֶת צַו הַבּוֹרֵא: עַל שֶׁלֹּא נָשָׂאנוּ אֶת הַמִּזְוָדָה. אֲבָל, בֵּינֵינוּ לְבֵין עַצְמֵנוּ, הֲרֵי הָיְתָה לָנוּ סִבָּה מַסְפֶּקֶת: הַמִּזְוָדָה הָיְתָה כְּבֵדָה...

מִי שֶׁמֻּרְגָּל בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה, הֲרֵיהִי עֲבוּרוֹ מְשַׂמַּחַת לֵב וּמְאִירַת עֵינַיִם. אַךְ מִי שֶׁלֹּא – עָלוּל לִרְאוֹת בָּהּ עֹל מַשְּׁמִים. אָז לְשִׁעוּר תּוֹרָה אֶחָד הוּא הוֹלֵךְ, וּמֵהַשֵּׁנִי מַדִּיר רַגְלָיו. יֵשׁ גְּבוּל לְמַה שֶּׁאֶפְשָׁר לִדְרֹשׁ מֵהָאָדָם... מִי שֶׁמֻּרְגָּל בַּתְּפִלָּה, הִיא עֲבוּרוֹ שָׁעָה שֶׁל הִתְעַלּוּת וְקִרְבָה לַבּוֹרֵא. וּמִי שֶׁלֹּא מֻרְגָּל בָּהּ, רוֹאֶה בָּהּ טֹרַח. אָז הוּא מִתְפַּלֵּל, וַדַּאי. אֲבָל אֵינוֹ מַגִּיעַ רִאשׁוֹן, וְאֵינוֹ נִשְׁאָר עַד הַסּוֹף. וְגַם בָּאֶמְצַע הוּא לֹא בְּדִיּוּק שָׁם... וּכְשֶׁיַּעֲמֹד בְּהַרְגָּשָׁה זוֹ, בִּתְחוּשָׁה זוֹ, בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים – עָלוּל יִהְיֶה לַחְשֹׁב: עַל מָה הַבֶּכִי, עַל מָה הַחֲרָטָה. הֲלֹא קִיַּמְתִּי מְעַט מִצְווֹת, סָחַבְתִּי מְעַט אֶת הַמִּזְוָדָה, אָז מָה אִם לֹא כָּל הַדֶּרֶךְ, אָז מָה אִם אִבַּדְתִּי אַחַת הַמִּזְוָדוֹת, מַגִּיעָה לִי "תּוֹדָה" עַל הַמְּעַט שֶׁעָשִׂיתִי...

לְפִיכָךְ, מַקְדִּימִים אֶת רֹאשׁ הַשָּׁנָה. הַיּוֹם שֶׁאָנוּ מְבַקְּשִׁים בּוֹ שָׁנָה טוֹבָה וּמוּדָעִים לְכָךְ שֶׁהַכֹּל בְּיַד הַבּוֹרֵא, מֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ. הַחַיִּים וְהַבְּרִיאוּת, הַפַּרְנָסָה וְהַנַּחַת, הַכֹּל בַּכֹּל. וְאָז, מִתּוֹךְ הַהַכָּרָה שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה, מְקַבֵּל יוֹם הַכִּפּוּרִים אֶת מִשְׁקָלוֹ הַנָּכוֹן. מִשּׁוּם שֶׁאִם הַמַּעֲבִיד מְבַקֵּשׁ לָשֵׂאת אֶת הַמִּזְוָדָה – עוֹשִׂים זֹאת בִּנְכוֹנוּת וּבִלְהִיטוּת, כִּי תְּלוּיִים בּוֹ וּבִרְצוֹנוֹ.

וְאִם לֹא נָשְׂאוּ אוֹתָהּ אֶלָּא כִּבְרַת דֶּרֶךְ וְהִנִּיחוּהָ בָּרְחוֹב, הִפְקִירוּהָ וְהִזְנִיחוּהָ, וְהִיא נֶעֶלְמָה – מִתְיַצְּבִים בְּפָנָיו אַחֶרֶת...

וְאַשְׁרֵי מִי שֶׁהַמַּעֲבִיד שֶׁלּוֹ טוֹב וְסַלָּח, אֵינוֹ מִתְרַעֵם וְאֵינוֹ מְפַטֵּר, אֶלָּא אוֹמֵר: טוֹב, מַה שֶּׁהָיָה – הָיָה. הִנֵּה כָּאן עוֹד מִזְוָדָה...

וְאַגַּב, יֵשׁ כָּאן גַּם הַפְתָּעָה. אִם נוֹשְׂאִים אֶת הַמִּזְוָדָה בְּנֶאֱמָנוּת, מְגַלִּים לְפֶתַע שֶׁאֵינָהּ כְּבֵדָה! מְגַלִּים שֶׁיֵּשׁ בָּהּ אוֹצָרוֹת – וְשֶׁלָּנוּ הֵם! (מַעְיַן הַמּוֹעֵד)