Otzarot-Article

בְּהַקְדָּמַת הַסֵּפֶר "חָכְמָה וּמוּסָר" לַגָּאוֹן רַבִּי אַבְרָהָם עַנְתֶּבִּי זָצָ"ל, שֶׁרָאָה אוֹר בְּלִיווֹרְנוֹ בִּשְׁנַת תר"י, מוּבֵאת עֵדוּת שֶׁל הַגָּאוֹן רַבִּי יוֹסֵף יָדִיד הַלֵּוִי זָצָ"ל, שֶׁבָּעִיר צְפַת הִתְגּוֹרֵר אָדָם נִכְבָּד, שֶׁשָּׁקַד עַל הַתּוֹרָה מִתּוֹךְ הַדְּחַק. בְּכָל חַג שָׁבוּעוֹת הָיָה עוֹמֵד לִפְנֵי הַקָּהָל וּמַצִּיג אֶת יַד יְמִינוֹ שֶׁהָיְתָה מְעֻוֶּתֶת קִמְעָה וּמְסַפֵּר אֶת סִפּוּרוֹ -

בִּצְעִירוּתוֹ, הָיָה הוֹלֵל וּפוֹחֵז. רֹאשׁ כְּנוּפְיַת בִּרְיוֹנִים וּשְׁמוֹ נוֹדָע לְשִׁמְצָה: אַבּוּ שָׁחוּד מַאשְׁטָה.

יוֹם אֶחָד עָמַד וְלִהֵג עִם בְּנֵי חֲבוּרָתוֹ, וְרַבָּהּ הַנַּעֲרָץ שֶׁל קְהִלַּת אֲרַם צוֹבָא, הַגָּאוֹן רַבִּי אַבְרָהָם עַנְתֶּבִּי זָצָ"ל, עָבַר.

שָׁמַע הָרַב אֶת הֲלָצוֹתָיו הַתְּפֵלוֹת, וְגָעַר בּוֹ. נָזַף בּוֹ, לֵאמֹר: "הֲלֹא תִּכָּלֵם! אֵיךְ לֹא תֵּבוֹשׁ מִלְּנַבֵּל פִּיךָ וּלְטַמֵּא נִשְׁמָתְךָ!"

נֶעֶתְקוּ הַדְּבָרִים מִפִּיו, וְהָרַב הִמְשִׁיךְ בְּדַרְכּוֹ.

הֵחֵלּוּ חֲבֵרָיו לִלְעֹג לוֹ וּלְהַשְׁפִּילוֹ: "אַבּוּ שָׁחוּד הַגָּדוֹל נֶאֱלַם דּוֹם, נָמוֹג מִפְּנֵי תּוֹכַחַת הָרַב..."

חָרָה אַפּוֹ, וְנִשְׁבַּע לִנְקֹם בָּרַב שֶׁפָּגַע בִּכְבוֹדוֹ.

הַהִזְדַּמְּנוּת נִקְלְעָה לְיָדוֹ בְּעֶרֶב חַג הַשָּׁבוּעוֹת. אֵין לְתָאֵר אֶת הֲכָנוֹתָיו הָרוּחָנִיּוֹת שֶׁל הַגָּאוֹן הַקָּדוֹשׁ לְחַג מַתַּן תּוֹרָה. אֲבָל בְּעֶרֶב הֶחָג נָטַל אֶת הַסַּל וְהָלַךְ בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ לַשּׁוּק, לַעֲרֹךְ קְנִיּוֹת לִכְבוֹד הֶחָג הַנִּכְסָף, כַּהֲלָכָה הַפְּסוּקָה שֶׁזּוֹ מִצְוָה בּוֹ יוֹתֵר מִבִּשְׁלוּחוֹ. עָבַר בֵּין הַדּוּכָנִים וּבָחַר פֵּרוֹת וִירָקוֹת, וְהַבִּרְיוֹן אוֹרֵב לוֹ בְּקֶרֶן זָוִית. כְּשֶׁעָבַר עַל פָּנָיו נָשָׂא יָדוֹ לְהַכּוֹתוֹ נֶפֶשׁ בַּפִּגְיוֹן שֶׁבְּיָדוֹ -

וְיָדוֹ יָבְשָׁה!

נִסָּה לַהֲזִיזָהּ, וְלֹא הִצְלִיחַ. בֵּינְתַיִם עָבַר הָרַב, מִבְּלִי לְהַבְחִין בַּאֲשֶׁר קָרָה.

הִתְפַּתֵּל הַבִּרְיוֹן, נִסָּה לְהָזִיז יָדוֹ בְּכֹחַ הַיָּד הַבְּרִיאָה, וְלַשָּׁוְא. לֹא הָיְתָה בְּרֵרָה, וּבָא בְּבֹשֶׁת פָּנִים לִפְנֵי הָרַב. יָדוֹ מְשֻׁתֶּקֶת, וְאֶצְבְּעוֹתָיו קוֹפְאוֹת סְבִיב הַפִּגְיוֹן. בַּחֲרָדָה וּכְלִמָּה בִּקֵּשׁ סְלִיחָתוֹ.

"וּמֶה חָשַׁבְתָּ", הִפְטִיר הָרַב, "שֶׁנִּשְׁמָתִי מְסוּרָה בְּיָדְךָ?!"...

בִּמְקוֹם תְּשׁוּבָה, נִשְׁמְעָה הִתְיַפְּחוּתוֹ.

נִגַּשׁ אֵלָיו הָרַב, אָחַז בַּעֲדִינוּת בְּיָדוֹ הַמְשֻׁתֶּקֶת, וֶהֱזִיזָהּ בְּקַלּוּת. הַיָּד שָׁבָה לִבְרִיאוּתָהּ, וְהַפִּגְיוֹן נָשַׁר אַרְצָה. אַךְ הַיָּד נוֹתְרָה מְעֻוֶּתֶת קִמְעָה.

"וּמָה עַתָּה", שְׁאָלוֹ הָרַב.

קִבֵּל עַל עַצְמוֹ לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה, וְעָמַד בְּדִבּוּרוֹ. הִתְנַתֵּק מֵהַחֶבְרָה הָרָעָה וְנִמְנָה עַל תַּלְמִידֵי וּמַעֲרִיצֵי הָרַב.

לְיָמִים עָלָה לִצְפַת וְהִסְתּוֹפֵף בָּהּ בְּאָהֳלֵי תּוֹרָה.

וּבְכָל חַג שָׁבוּעוֹת חָזַר עַל סִפּוּרוֹ. כִּי הָיָה זֶה עֲבוּרוֹ מִשֶּׁכְּבָר הַיָּמִים חַג קַבָּלַת הַתּוֹרָה! (מַעְיַן הַמּוֹעֵד)

	בלק תשע"ה
	הַיַּהֲלוֹם שֶׁבַּכֶּתֶר
	בְּהַקְדָּמַת הַסֵּפֶר "חָכְמָה וּמוּסָר" לַגָּאוֹן רַבִּי אַבְרָהָם עַנְתֶּבִּי זָצָ"ל, שֶׁרָאָה אוֹר בְּלִיווֹרְנוֹ בִּשְׁנַת תר"י, מוּבֵאת עֵדוּת שֶׁל הַגָּאוֹן רַבִּי יוֹסֵף יָדִיד הַלֵּוִי זָצָ"ל, שֶׁבָּעִיר צְפַת הִתְגּוֹרֵר אָדָם נִכְבָּד, שֶׁשָּׁקַד עַל הַתּוֹרָה מִתּוֹךְ הַדְּחַק. בְּכָל חַג שָׁבוּעוֹת הָיָה עוֹמֵד לִפְנֵי הַקָּהָל וּמַצִּיג אֶת יַד יְמִינוֹ שֶׁהָיְתָה מְעֻוֶּתֶת קִמְעָה וּמְסַפֵּר אֶת סִפּוּרוֹ - בִּצְעִירוּתוֹ, הָיָה הוֹלֵל וּפוֹחֵז. רֹאשׁ כְּנוּפְיַת בִּרְיוֹנִים וּשְׁמוֹ נוֹדָע לְשִׁמְצָה: אַבּוּ שָׁחוּד מַאשְׁטָה. יוֹם אֶחָד עָמַד וְלִהֵג עִם בְּנֵי חֲבוּרָתוֹ, וְרַבָּהּ הַנַּעֲרָץ שֶׁל קְהִלַּת אֲרַם צוֹבָא, הַגָּאוֹן רַבִּי אַבְרָהָם עַנְתֶּבִּי זָצָ"ל, עָבַר. שָׁמַע הָרַב אֶת הֲלָצוֹתָיו הַתְּפֵלוֹת, וְגָעַר בּוֹ. נָזַף בּוֹ, לֵאמֹר: "הֲלֹא תִּכָּלֵם! אֵיךְ לֹא תֵּבוֹשׁ מִלְּנַבֵּל פִּיךָ וּלְטַמֵּא נִשְׁמָתְךָ!" נֶעֶתְקוּ הַדְּבָרִים מִפִּיו, וְהָרַב הִמְשִׁיךְ בְּדַרְכּוֹ. הֵחֵלּוּ חֲבֵרָיו לִלְעֹג לוֹ וּלְהַשְׁפִּילוֹ: "אַבּוּ שָׁחוּד הַגָּדוֹל נֶאֱלַם דּוֹם, נָמוֹג מִפְּנֵי תּוֹכַחַת הָרַב..." חָרָה אַפּוֹ, וְנִשְׁבַּע לִנְקֹם בָּרַב שֶׁפָּגַע בִּכְבוֹדוֹ. הַהִזְדַּמְּנוּת נִקְלְעָה לְיָדוֹ בְּעֶרֶב חַג הַשָּׁבוּעוֹת. אֵין לְתָאֵר אֶת הֲכָנוֹתָיו הָרוּחָנִיּוֹת שֶׁל הַגָּאוֹן הַקָּדוֹשׁ לְחַג מַתַּן תּוֹרָה. אֲבָל בְּעֶרֶב הֶחָג נָטַל אֶת הַסַּל וְהָלַךְ בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ לַשּׁוּק, לַעֲרֹךְ קְנִיּוֹת לִכְבוֹד הֶחָג הַנִּכְסָף, כַּהֲלָכָה הַפְּסוּקָה שֶׁזּוֹ מִצְוָה בּוֹ יוֹתֵר מִבִּשְׁלוּחוֹ. עָבַר בֵּין הַדּוּכָנִים וּבָחַר פֵּרוֹת וִירָקוֹת, וְהַבִּרְיוֹן אוֹרֵב לוֹ בְּקֶרֶן זָוִית. כְּשֶׁעָבַר עַל פָּנָיו נָשָׂא יָדוֹ לְהַכּוֹתוֹ נֶפֶשׁ בַּפִּגְיוֹן שֶׁבְּיָדוֹ - וְיָדוֹ יָבְשָׁה! נִסָּה לַהֲזִיזָהּ, וְלֹא הִצְלִיחַ. בֵּינְתַיִם עָבַר הָרַב, מִבְּלִי לְהַבְחִין בַּאֲשֶׁר קָרָה. הִתְפַּתֵּל הַבִּרְיוֹן, נִסָּה לְהָזִיז יָדוֹ בְּכֹחַ הַיָּד הַבְּרִיאָה, וְלַשָּׁוְא. לֹא הָיְתָה בְּרֵרָה, וּבָא בְּבֹשֶׁת פָּנִים לִפְנֵי הָרַב. יָדוֹ מְשֻׁתֶּקֶת, וְאֶצְבְּעוֹתָיו קוֹפְאוֹת סְבִיב הַפִּגְיוֹן. בַּחֲרָדָה וּכְלִמָּה בִּקֵּשׁ סְלִיחָתוֹ. "וּמֶה חָשַׁבְתָּ", הִפְטִיר הָרַב, "שֶׁנִּשְׁמָתִי מְסוּרָה בְּיָדְךָ?!"... בִּמְקוֹם תְּשׁוּבָה, נִשְׁמְעָה הִתְיַפְּחוּתוֹ. נִגַּשׁ אֵלָיו הָרַב, אָחַז בַּעֲדִינוּת בְּיָדוֹ הַמְשֻׁתֶּקֶת, וֶהֱזִיזָהּ בְּקַלּוּת. הַיָּד שָׁבָה לִבְרִיאוּתָהּ, וְהַפִּגְיוֹן נָשַׁר אַרְצָה. אַךְ הַיָּד נוֹתְרָה מְעֻוֶּתֶת קִמְעָה. "וּמָה עַתָּה", שְׁאָלוֹ הָרַב. קִבֵּל עַל עַצְמוֹ לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה, וְעָמַד בְּדִבּוּרוֹ. הִתְנַתֵּק מֵהַחֶבְרָה הָרָעָה וְנִמְנָה עַל תַּלְמִידֵי וּמַעֲרִיצֵי הָרַב. לְיָמִים עָלָה לִצְפַת וְהִסְתּוֹפֵף בָּהּ בְּאָהֳלֵי תּוֹרָה. וּבְכָל חַג שָׁבוּעוֹת חָזַר עַל סִפּוּרוֹ. כִּי הָיָה זֶה עֲבוּרוֹ מִשֶּׁכְּבָר הַיָּמִים חַג קַבָּלַת הַתּוֹרָה! (מַעְיַן הַמּוֹעֵד)