Otzarot-Article

"וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרָת הַשַּׁבָּת" (כג-טו) אֵין לָנוּ עֵסֶק בְּנִסְתָּרוֹת, אַךְ דַּי לָנוּ לָדַעַת מַה שֶּׁכָּתַב הַמְקֻבָּל הָאֱלֹקִי רַבֵּנוּ חַיִּים וִיטָאל זָצָ"ל עַל הַפָּסוּק "תִּסְפֹּר לְךָ שִׁבְעָה שָׁבוּעוֹת" - וִידוּעָה דְּרָשַׁת חֲזַ"ל (רַשִּׁ"י בְּרֵאשִׁית יב-א) שֶׁהַמִּלָּה "לְךָ" בֵּאוּרָהּ לַהֲנָאָתְךָ וּלְטוֹבָתְךָ, וְאֵיזוֹ טוֹבָה יֵשׁ לָאָדָם מִסְּפִירַת הָעֹמֶר? כְּשֶׁנֶּאֱמַר "וְחַג הַסֻּכּוֹת תַּעֲשֶׂה לְךָ" הֲרֵי זֶה זְמַן שִׂמְחָתֵנוּ, וְהָאָדָם אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה וְנֶהֱנֶה בְּסֻכָּתוֹ. אֲבָל מָה הַהֲנָאָה וְהַטּוֹבָה בִּסְפִירַת הָעֹמֶר? וְתֵרֵץ, "שֶׁיָּדַעְתָּ כִּי אֵלּוּ יְמֵי סְפִירַת הָעֹמֶר הֵם יְמֵי דִּין גָּמוּר לְכָל הַפְּרָטִים", וְהַסְּפִירָה מַזְכִּירָה לָנוּ לִהְיוֹת בִּתְשׁוּבָה וּבִתְפִלָּה לְהַמְתִּיק הַדִּינִים, "וְאֵין טוֹבָה גְּדוֹלָה מִזּוֹ"!

"עִנְיַן סְפִירַת הָעֹמֶר הוּא עִנְיָן גָּדוֹל וּקְדֻשָּׁה עֶלְיוֹנָה שֶׁמַּמְשִׁיכִים עַל עַצְמָם", כָּתַב הַשְּׁלָ"ה הַקָּדוֹשׁ זָצָ"ל, "עַל כֵּן צָרִיךְ שֶׁיִּתְעוֹרֵר בְּלִבּוֹ בִּתְשׁוּבָה וְיִהְיֶה קָדוֹשׁ וְטָהוֹר (פְּסָחִים, נֵר מִצְוָה, מב).

עַל קְדֻשָּׁה עֶלְיוֹנָה זוֹ, נוּכַל לְסַפֵּר סִפּוּר שֶׁאֵרַע לָאַחֲרוֹנָה.

בִּישִׁיבָה בְּחֵיפָה עָבַד בָּחוּר שֶׁאֵינוֹ שׁוֹמֵר תּוֹרָה וּמִצְווֹת, מִבַּיִת וְחֶבְרָה, אֹרַח חַיִּים וְאֹרַח מַחְשָׁבָה הָרָחוֹק מִשְּׁמִירַת תּוֹרָה וּמִצְווֹת. הָרַב הִקְדִּים לוֹ תָּמִיד שָׁלוֹם, כְּפִי שֶׁהוּא מַקְדִּים לְכָל אָדָם. שָׁאַל לִשְׁלוֹמוֹ, הֵאִיר פָּנִים, וּמִפַּעַם לְפַעַם שָׁאַל: "אוּלַי תַּסְכִּים לְהָנִיחַ תְּפִלִּין?" לֹא בִּשְׁבִיל הָרַב, בֶּאֱמֶת, מַה יֵּשׁ מִזֶּה לָרַב. בִּשְׁבִילוֹ, לְזַכּוֹת אוֹתוֹ בְּמִצְוָה. אֲבָל הַבָּחוּר הֵשִׁיב בַּאֲדִיבוּת: "לֹא, תּוֹדָה". כְּאִלּוּ בִּקְּשׁוֹ לְכַבְּדוֹ בְּסֻכָּרִיָּה. מוֹדֶה, וְעוֹזֵב... וְכָךְ זֶה חָזַר עַל עַצְמוֹ, בְּמִין סֶבֶב בִּלְתִּי נִלְאֶה.

יוֹם אֶחָד, לָאַחֲרוֹנָה, שָׁאַל אוֹתוֹ הָרַב: "אוּלַי תַּסְכִּים לַחְזֹר אַחֲרַי עַל מִשְׁפָּט אֶחָד?"

זוֹ כְּבָר בַּקָּשָׁה שֶׁקָּשֶׁה לְסָרֵב לָהּ.

"אֱמֹר נָא אַחֲרַי: הַיּוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם, שֶׁהֵם שְׁנֵי שָׁבוּעוֹת לָעֹמֶר". נוּ, אָמַר.

לְמָחֳרָת הַיּוֹם שָׁאַל אוֹתוֹ הָרַב: "אוּלַי תַּסְכִּים לְהָנִיחַ תְּפִלִּין?" הַשְּׁאֵלָה הַשִּׁגְרָתִית. וְהוּא הֵשִׁיב: "בְּהֶחְלֵט, לָמָּה לֹא..."

מַה קָּרָה, מַה נִּשְׁתַּנָּה? הַסְּפִירָה הִזְרִיחָה בּוֹ קְדֻשָּׁה עֶלְיוֹנָה. הֵפִיחָה לֶהָבָה בְּזִיק הַיַּהֲדוּת...

וֶהֱיִיתֶם צְרִיכִים לִרְאוֹתוֹ הַיּוֹם. אֵיךְ הוּא מִתְפַּלֵּל שָׁלֹשׁ תְּפִלּוֹת בְּיוֹם, אֵיךְ הוּא מְבָרֵךְ עַל מְזוֹנוֹ!

וְיֵשׁ לְהָבִין: מָה רוֹמְמוּת הַסְּפִירָה, שֶׁמַּזְרִיחָה הִיא כָּזֶה אוֹר בַּנְּשָׁמָה? מַה הוּא שֶׂגֶב עִנְיָנָהּ? וְשׁוּב: אֵין לָנוּ עֵסֶק בְּנִסְתָּרוֹת. יָדוּעַ שֶׁהַמְקֻבָּלִים מְכַוְּנִים בָּהּ כַּוָּנוֹת עֲמֻקּוֹת, כָּל יוֹם וְתִקּוּנָיו כְּנֶגֶד הַסְּפִירוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת וְהִתְפָּרְטוּתָן. אֲבָל בְּפַשְׁטוּתָם שֶׁל דְּבָרִים, כֵּיצַד יוּבְנוּ.

הַהַכְוָנָה נִתְּנָה מֵרַבֵּנוּ עֲזַרְיָה פִּיג'וֹ זָצָ"ל בְּסִפְרוֹ "בִּינָה לְעִתִּים", בְּאָמְרוֹ שֶׁמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ הִתְבַּשֵּׂר מֵרֹאשׁ עַל מַטְּרַת יְצִיאַת מִצְרַיִם, וְהִיא קַבָּלַת הַתּוֹרָה. וּכְשֶׁיָּצָא הָעָם מִבֵּית הָעֲבָדִים לֹא שָׁקַט עַל שְׁמָרָיו, לֹא שָׂמַח בְּחֵרוּתוֹ, בִּשְׁבִירַת הָעֹל מֵעַל צַוָּארוֹ. אַף לֹא בִּקֵּשׁ תְּקוּפַת הִתְאוֹשְׁשׁוּת, מַרְגּוֹעַ וְרִעֲנוּן. מִיָּד עִם צֵאתוֹ, מִיָּד לְמָחֳרָת, יָדַע שֶׁהָיְתָה זוֹ רַק הַקְדָּמָה, נְקֻדַּת יְצִיאָה. הַמַּטָּרָה לְפָנֵינוּ, וְאֵלֶיהָ שָׂמִים אָנוּ פְּעָמֵינוּ. וְהֵחֵל לִסְפֹּר: יוֹם, יוֹמַיִם, שְׁלֹשָׁה. כְּמוֹ נוֹסֵעַ שֶׁסּוֹפֵר אֶת אַבְנֵי הַדֶּרֶךְ, הַצְּמָתִים וְהַשְּׁלָטִים.

וְלֹא שֶׁהַדֶּרֶךְ הָיְתָה רְצִיפָה, לֹא שֶׁלֹּא הָיוּ בָּהּ נְסִיגוֹת וְעִתּוֹת חֻלְשָׁה. הָיְתָה עֵת מֹרֶךָ לִפְנֵי קְרִיעַת הַיָּם וְהָיָה רִפְיוֹן יָדַיִם אַחֲרֶיהָ, אֲבָל הַמַּטָּרָה נִצְּבָה מוּל הָעֵינַיִם, הַכִּוּוּן הָיָה בָּרוּר. וְיֵשׁ פִּתְגָּם עֲמָמִי: "הִתְחַשְׁבְּנוּת, הִיא כַּחֲצִי תַּשְׁלוּם". כִּי הַהִתְחַיְּבוּת בְּרוּרָה, וְעַכְשָׁו יֵשׁ רַק לְהַגְשִׁימָהּ.

וְנֹאמַר, שֶׁלֶּקַח הַדְּבָרִים חוֹרֵג מִתְּקוּפַת סְפִירַת הָעֹמֶר. זֶה לְמַעֲשֶׂה הַהֶבְדֵּל בֵּין הַמַּאֲמִין לַכּוֹפֵר, בֵּין הַדָּתִי לְשֶׁאֵינוֹ דָּתִי, בֵּין מִי שֶׁדַּרְכּוֹ סְלוּלָה לַתּוֹעֶה וְלַנָּבוֹךְ! לְגַבֵּינוּ, הָעוֹלָם הַזֶּה הוּא כִּפְרוֹזְדוֹר הַמּוֹלִיךְ לַטְּרַקְלִין. אָנוּ סוֹפְרִים בּוֹ אֶת "סְפִירַת הָעֹמֶר" שֶׁל חַיֵּינוּ: עוֹד תְּפִלָּה וְעוֹד אַחַת, עוֹד שַׁבָּת וְעוֹד מוֹעֵד, וְאָנוּ מִתְקָרְבִים בְּכָל יוֹם לַמַּטָּרָה, לְעוֹלָמֵנוּ הַנִּצְחִי, וּמְכִינִים צֵידָה לַדֶּרֶךְ הָאֲרֻכָּה: עוֹד שָׁעָה שֶׁל לִמּוּד, עוֹד מַעֲשֶׂה שֶׁל חֶסֶד. כָּךְ יֵשׁ תַּכְלִית לַיָּמִים הָעוֹבְרִים, יֵשׁ לָהֶם יִעוּד וּמַטָּרָה, יֵשׁ כִּוּוּן וְיֵשׁ יַעַד מֻגְדָּר.

אוֹי לָאָדָם שֶׁאֵינוֹ מַכִּיר אֶת הַטְּרַקְלִין וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ מָה הַפְּרוֹזְדוֹר, וְכָל חַיָּיו עוֹבְרִים עָלָיו בַּיְשִׁימוֹן... (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)

	חקת תשע"ה
	"תּוֹרָה מְגִנָּה וּמַצִּילָה"
	"וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרָת הַשַּׁבָּת" (כג-טו) אֵין לָנוּ עֵסֶק בְּנִסְתָּרוֹת, אַךְ דַּי לָנוּ לָדַעַת מַה שֶּׁכָּתַב הַמְקֻבָּל הָאֱלֹקִי רַבֵּנוּ חַיִּים וִיטָאל זָצָ"ל עַל הַפָּסוּק "תִּסְפֹּר לְךָ שִׁבְעָה שָׁבוּעוֹת" - וִידוּעָה דְּרָשַׁת חֲזַ"ל (רַשִּׁ"י בְּרֵאשִׁית יב-א) שֶׁהַמִּלָּה "לְךָ" בֵּאוּרָהּ לַהֲנָאָתְךָ וּלְטוֹבָתְךָ, וְאֵיזוֹ טוֹבָה יֵשׁ לָאָדָם מִסְּפִירַת הָעֹמֶר? כְּשֶׁנֶּאֱמַר "וְחַג הַסֻּכּוֹת תַּעֲשֶׂה לְךָ" הֲרֵי זֶה זְמַן שִׂמְחָתֵנוּ, וְהָאָדָם אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה וְנֶהֱנֶה בְּסֻכָּתוֹ. אֲבָל מָה הַהֲנָאָה וְהַטּוֹבָה בִּסְפִירַת הָעֹמֶר? וְתֵרֵץ, "שֶׁיָּדַעְתָּ כִּי אֵלּוּ יְמֵי סְפִירַת הָעֹמֶר הֵם יְמֵי דִּין גָּמוּר לְכָל הַפְּרָטִים", וְהַסְּפִירָה מַזְכִּירָה לָנוּ לִהְיוֹת בִּתְשׁוּבָה וּבִתְפִלָּה לְהַמְתִּיק הַדִּינִים, "וְאֵין טוֹבָה גְּדוֹלָה מִזּוֹ"! "עִנְיַן סְפִירַת הָעֹמֶר הוּא עִנְיָן גָּדוֹל וּקְדֻשָּׁה עֶלְיוֹנָה שֶׁמַּמְשִׁיכִים עַל עַצְמָם", כָּתַב הַשְּׁלָ"ה הַקָּדוֹשׁ זָצָ"ל, "עַל כֵּן צָרִיךְ שֶׁיִּתְעוֹרֵר בְּלִבּוֹ בִּתְשׁוּבָה וְיִהְיֶה קָדוֹשׁ וְטָהוֹר (פְּסָחִים, נֵר מִצְוָה, מב). עַל קְדֻשָּׁה עֶלְיוֹנָה זוֹ, נוּכַל לְסַפֵּר סִפּוּר שֶׁאֵרַע לָאַחֲרוֹנָה. בִּישִׁיבָה בְּחֵיפָה עָבַד בָּחוּר שֶׁאֵינוֹ שׁוֹמֵר תּוֹרָה וּמִצְווֹת, מִבַּיִת וְחֶבְרָה, אֹרַח חַיִּים וְאֹרַח מַחְשָׁבָה הָרָחוֹק מִשְּׁמִירַת תּוֹרָה וּמִצְווֹת. הָרַב הִקְדִּים לוֹ תָּמִיד שָׁלוֹם, כְּפִי שֶׁהוּא מַקְדִּים לְכָל אָדָם. שָׁאַל לִשְׁלוֹמוֹ, הֵאִיר פָּנִים, וּמִפַּעַם לְפַעַם שָׁאַל: "אוּלַי תַּסְכִּים לְהָנִיחַ תְּפִלִּין?" לֹא בִּשְׁבִיל הָרַב, בֶּאֱמֶת, מַה יֵּשׁ מִזֶּה לָרַב. בִּשְׁבִילוֹ, לְזַכּוֹת אוֹתוֹ בְּמִצְוָה. אֲבָל הַבָּחוּר הֵשִׁיב בַּאֲדִיבוּת: "לֹא, תּוֹדָה". כְּאִלּוּ בִּקְּשׁוֹ לְכַבְּדוֹ בְּסֻכָּרִיָּה. מוֹדֶה, וְעוֹזֵב... וְכָךְ זֶה חָזַר עַל עַצְמוֹ, בְּמִין סֶבֶב בִּלְתִּי נִלְאֶה. יוֹם אֶחָד, לָאַחֲרוֹנָה, שָׁאַל אוֹתוֹ הָרַב: "אוּלַי תַּסְכִּים לַחְזֹר אַחֲרַי עַל מִשְׁפָּט אֶחָד?" זוֹ כְּבָר בַּקָּשָׁה שֶׁקָּשֶׁה לְסָרֵב לָהּ. "אֱמֹר נָא אַחֲרַי: הַיּוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם, שֶׁהֵם שְׁנֵי שָׁבוּעוֹת לָעֹמֶר". נוּ, אָמַר. לְמָחֳרָת הַיּוֹם שָׁאַל אוֹתוֹ הָרַב: "אוּלַי תַּסְכִּים לְהָנִיחַ תְּפִלִּין?" הַשְּׁאֵלָה הַשִּׁגְרָתִית. וְהוּא הֵשִׁיב: "בְּהֶחְלֵט, לָמָּה לֹא..." מַה קָּרָה, מַה נִּשְׁתַּנָּה? הַסְּפִירָה הִזְרִיחָה בּוֹ קְדֻשָּׁה עֶלְיוֹנָה. הֵפִיחָה לֶהָבָה בְּזִיק הַיַּהֲדוּת... וֶהֱיִיתֶם צְרִיכִים לִרְאוֹתוֹ הַיּוֹם. אֵיךְ הוּא מִתְפַּלֵּל שָׁלֹשׁ תְּפִלּוֹת בְּיוֹם, אֵיךְ הוּא מְבָרֵךְ עַל מְזוֹנוֹ! וְיֵשׁ לְהָבִין: מָה רוֹמְמוּת הַסְּפִירָה, שֶׁמַּזְרִיחָה הִיא כָּזֶה אוֹר בַּנְּשָׁמָה? מַה הוּא שֶׂגֶב עִנְיָנָהּ? וְשׁוּב: אֵין לָנוּ עֵסֶק בְּנִסְתָּרוֹת. יָדוּעַ שֶׁהַמְקֻבָּלִים מְכַוְּנִים בָּהּ כַּוָּנוֹת עֲמֻקּוֹת, כָּל יוֹם וְתִקּוּנָיו כְּנֶגֶד הַסְּפִירוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת וְהִתְפָּרְטוּתָן. אֲבָל בְּפַשְׁטוּתָם שֶׁל דְּבָרִים, כֵּיצַד יוּבְנוּ. הַהַכְוָנָה נִתְּנָה מֵרַבֵּנוּ עֲזַרְיָה פִּיג'וֹ זָצָ"ל בְּסִפְרוֹ "בִּינָה לְעִתִּים", בְּאָמְרוֹ שֶׁמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ הִתְבַּשֵּׂר מֵרֹאשׁ עַל מַטְּרַת יְצִיאַת מִצְרַיִם, וְהִיא קַבָּלַת הַתּוֹרָה. וּכְשֶׁיָּצָא הָעָם מִבֵּית הָעֲבָדִים לֹא שָׁקַט עַל שְׁמָרָיו, לֹא שָׂמַח בְּחֵרוּתוֹ, בִּשְׁבִירַת הָעֹל מֵעַל צַוָּארוֹ. אַף לֹא בִּקֵּשׁ תְּקוּפַת הִתְאוֹשְׁשׁוּת, מַרְגּוֹעַ וְרִעֲנוּן. מִיָּד עִם צֵאתוֹ, מִיָּד לְמָחֳרָת, יָדַע שֶׁהָיְתָה זוֹ רַק הַקְדָּמָה, נְקֻדַּת יְצִיאָה. הַמַּטָּרָה לְפָנֵינוּ, וְאֵלֶיהָ שָׂמִים אָנוּ פְּעָמֵינוּ. וְהֵחֵל לִסְפֹּר: יוֹם, יוֹמַיִם, שְׁלֹשָׁה. כְּמוֹ נוֹסֵעַ שֶׁסּוֹפֵר אֶת אַבְנֵי הַדֶּרֶךְ, הַצְּמָתִים וְהַשְּׁלָטִים. וְלֹא שֶׁהַדֶּרֶךְ הָיְתָה רְצִיפָה, לֹא שֶׁלֹּא הָיוּ בָּהּ נְסִיגוֹת וְעִתּוֹת חֻלְשָׁה. הָיְתָה עֵת מֹרֶךָ לִפְנֵי קְרִיעַת הַיָּם וְהָיָה רִפְיוֹן יָדַיִם אַחֲרֶיהָ, אֲבָל הַמַּטָּרָה נִצְּבָה מוּל הָעֵינַיִם, הַכִּוּוּן הָיָה בָּרוּר. וְיֵשׁ פִּתְגָּם עֲמָמִי: "הִתְחַשְׁבְּנוּת, הִיא כַּחֲצִי תַּשְׁלוּם". כִּי הַהִתְחַיְּבוּת בְּרוּרָה, וְעַכְשָׁו יֵשׁ רַק לְהַגְשִׁימָהּ. וְנֹאמַר, שֶׁלֶּקַח הַדְּבָרִים חוֹרֵג מִתְּקוּפַת סְפִירַת הָעֹמֶר. זֶה לְמַעֲשֶׂה הַהֶבְדֵּל בֵּין הַמַּאֲמִין לַכּוֹפֵר, בֵּין הַדָּתִי לְשֶׁאֵינוֹ דָּתִי, בֵּין מִי שֶׁדַּרְכּוֹ סְלוּלָה לַתּוֹעֶה וְלַנָּבוֹךְ! לְגַבֵּינוּ, הָעוֹלָם הַזֶּה הוּא כִּפְרוֹזְדוֹר הַמּוֹלִיךְ לַטְּרַקְלִין. אָנוּ סוֹפְרִים בּוֹ אֶת "סְפִירַת הָעֹמֶר" שֶׁל חַיֵּינוּ: עוֹד תְּפִלָּה וְעוֹד אַחַת, עוֹד שַׁבָּת וְעוֹד מוֹעֵד, וְאָנוּ מִתְקָרְבִים בְּכָל יוֹם לַמַּטָּרָה, לְעוֹלָמֵנוּ הַנִּצְחִי, וּמְכִינִים צֵידָה לַדֶּרֶךְ הָאֲרֻכָּה: עוֹד שָׁעָה שֶׁל לִמּוּד, עוֹד מַעֲשֶׂה שֶׁל חֶסֶד. כָּךְ יֵשׁ תַּכְלִית לַיָּמִים הָעוֹבְרִים, יֵשׁ לָהֶם יִעוּד וּמַטָּרָה, יֵשׁ כִּוּוּן וְיֵשׁ יַעַד מֻגְדָּר. אוֹי לָאָדָם שֶׁאֵינוֹ מַכִּיר אֶת הַטְּרַקְלִין וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ מָה הַפְּרוֹזְדוֹר, וְכָל חַיָּיו עוֹבְרִים עָלָיו בַּיְשִׁימוֹן... (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)