Otzarot-Article

"וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא הֲלֹא עַל כִּי אֵין אֱלֹקַי בְּקִרְבִּי מְצָאוּנִי הָרָעוֹת הָאֵלֶּה" (לא-יז) הַשָּׁלָב הָרִאשׁוֹן הוּא הַכָּרַת הַחֵטְא. הָרַמְבַּ"ן פֵּרֵשׁ שֶׁאֵין כָּאן עֲדַיִן תְּשׁוּבָה וּוִדּוּי, אֶלָּא יֵשׁ כָּאן רַק הַכָּרַת הַחֵטְא. וּכְעִנְיַן שֶׁנֶּאֱמַר: "הִנְנִי נִשְׁפָּט אוֹתָךְ עַל אָמְרֵךְ לֹא חָטָאתִי". (יִרְמְיָה ב-לה)

וְאָמַר הֶ"חָפֵץ חַיִּים": הַנּוֹרָא בְּיוֹתֵר הוּא, כַּאֲשֶׁר הָרוֹפֵא שׁוֹאֵל אֶת הַחוֹלֶה הַאִם חָשׁ הוּא בִּכְאֵב, וְהַחוֹלֶה עוֹנֵהוּ שֶׁאֵינוֹ חָשׁ כָּל כְּאֵב. וְלִכְאוֹרָה, מִי שֶׁאֵינוֹ חָשׁ בִּכְאֵב מְאֻשָּׁר הוּא, אוֹת לִבְרִיאוּת מֻשְׁלֶמֶת. אַךְ לֹא כֵן כָּאן. כִּי אִם בָּרִיא הוּא, מַדּוּעַ מוּטָל הוּא בַּמִּטָּה כְּאֶבֶן שֶׁאֵין לָהּ הוֹפְכִין?...

כָּךְ הוּא גַּם בְּעִנְיְנֵי רוּחָנִיּוּת. פְּעָמִים רַבּוֹת כָּל כָּךְ פּוֹגְשִׁים אָנוּ בַּאֲנָשִׁים שַׁאֲנַנִּים, שֶׁכִּסְבוּרִים הֵם שֶׁלֹּא חָסֵר לָהֶם מְאוּמָה בְּרוּחָנִיּוּת. וְאִלּוּ כָּךְ הָיָה, רָאוּי הָיָה לְקַנֵּא בָּהֶם. אַךְ יֵשׁ לְשָׁאֳלָם: אִם בְּרִיאִים אַתֶּם מִבְּחִינָה רוּחָנִית, מַדּוּעַ אֵינְכֶם פּוֹעֲלִים בְּמֶרֶץ לְהוֹסִיף תּוֹרָה וּמִצְווֹת מִתּוֹךְ אַהֲבָה וְיִרְאָה וְהִתְלַהֲבוּת שֶׁל קְדֻשָּׁה?... אִם אַתֶּם אֲדִישִׁים כָּל כָּךְ לְרוּחָנִיּוּת, הֲרֵי זֶה לְאוֹת עַל עֹמֶק מַחֲלַתְכֶם. וְאִם אֵינְכֶם חָשִׁים כְּלָל בְּרֹעַ מַצַּבְכֶם, גָּרוּעַ הַמַּצָּב שִׁבְעָתַיִם...

כָּתַב הָרַב "מוּסַר חֲכָמִים" זָצָ"ל: אִם בָּאִים לְאָדָם וְדוֹרְשִׁים מִמֶּנּוּ לְפַשְׁפֵּשׁ בְּמַעֲשָׂיו, מִתְרַעֵם הוּא, וּבְצֶדֶק: שׁוֹמֵר הוּא שַׁבָּת כַּשְׁרוּת וְטָהֳרָה, מִתְפַּלֵּל שָׁלֹשׁ תְּפִלּוֹת לְיוֹם, מְבָרֵךְ לִפְנֵי הַמָּזוֹן וּלְאַחֲרָיו, מַה נִּטְפְּלוּ אֵלָיו. וְאִם שׁוֹמֵעַ הוּא שִׁעוּר תּוֹרָה וְנוֹתֵן מִמָּמוֹנוֹ לִצְדָקָה, מִי יִדְמֶה לוֹ. מִי יִתֵּן וְהָיוּ כֻּלָּם כְּמוֹתוֹ!

אֲבָל, מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְאָדָם שֶׁהִקְדִּים לַחֶנְוָנִי מֵאָה שְׁקָלִים, וְנָחָה דַּעְתּוֹ. שָׁלַח אֶת הַיֶּלֶד לַמַּכֹּלֶת מִדֵּי יוֹם בְּיוֹמוֹ, וּבְיָדָיו רְשִׁימַת הַזְמָנוֹת. יוֹם אֶחָד שָׁב הַבֵּן וְאָמַר: "הַחֶנְוָנִי מְבַקֵּשׁ שֶׁתָּסוּר אֵלָיו, לַעֲרֹךְ חֶשְׁבּוֹן".

"חֶשְׁבּוֹן?" תָּמַהּ הָאָב, "הֲרֵי הִקְדַּמְתִּי לוֹ מֵאָה שְׁקָלִים מֵרֹאשׁ!"

וְלֹא יָדַע, כִּי קָנָה בִּסְכוּם הָעוֹלֶה עֲשֶׂרֶת מוֹנִים עַל הַכֶּסֶף שֶׁהִקְדִּים...

וְהַנִּמְשָׁל: אֱמֶת שֶׁאָנוּ מְקַיְּמִים מִצְווֹת וְלוֹמְדִים תּוֹרָה. אֲבָל מִתְעַלְּמִים אָנוּ מֵהַכְּלָל כִּי "עֲבֵרָה מְכַבָּה מִצְוָה" (סוֹטָה כא.), וְכַמָּה עֲווֹנוֹת בְּיָדֵינוּ! חֶטְאֵי הַלָּשׁוֹן וּבִטּוּל תּוֹרָה, הוֹנָאַת רֵעַ וְזִלְזוּל בִּכְבוֹד הַזּוּלַת.

וְלֹא חָשַׁבְנוּ כַּמָּה מָשַׁכְנוּ מֵהַחֶשְׁבּוֹן – בְּטוֹבוֹת הַבּוֹרֵא הָעוֹדְפוֹת עָלֵינוּ, וּבְחַסְדּוֹ כִּי גָּבַר עָלֵינוּ. בְּחַיִּים, שֹׂבַע וְשָׁלוֹם שֶׁהִשְׁפִּיעַ עָלֵינוּ. וְאִם יַעֲקֹב אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם אָמַר: "קָטֹנְתִּי – מִכָּל הַחֲסָדִים", שֶׁנִּתְמַעֲטוּ זְכֻיּוֹתַי עַל יָדָם (שַׁבָּת לב.), מַה נַּעֲנֶה אָנוּ?

"נָסוּר אֶל הַחֶנְוָנִי" לַעֲרֹךְ חֶשְׁבּוֹן צֶדֶק, וְנֵדַע אֶל נָכוֹן כַּמָּה אָנוּ חַיָּבִים... (מַעְיַן הַמּוֹעֵד)

	קרח תשע"ה
	הָרְשָׁעִים הֵם בִּרְשׁוּת לִבָּם
	"וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא הֲלֹא עַל כִּי אֵין אֱלֹקַי בְּקִרְבִּי מְצָאוּנִי הָרָעוֹת הָאֵלֶּה" (לא-יז) הַשָּׁלָב הָרִאשׁוֹן הוּא הַכָּרַת הַחֵטְא. הָרַמְבַּ"ן פֵּרֵשׁ שֶׁאֵין כָּאן עֲדַיִן תְּשׁוּבָה וּוִדּוּי, אֶלָּא יֵשׁ כָּאן רַק הַכָּרַת הַחֵטְא. וּכְעִנְיַן שֶׁנֶּאֱמַר: "הִנְנִי נִשְׁפָּט אוֹתָךְ עַל אָמְרֵךְ לֹא חָטָאתִי". (יִרְמְיָה ב-לה) וְאָמַר הֶ"חָפֵץ חַיִּים": הַנּוֹרָא בְּיוֹתֵר הוּא, כַּאֲשֶׁר הָרוֹפֵא שׁוֹאֵל אֶת הַחוֹלֶה הַאִם חָשׁ הוּא בִּכְאֵב, וְהַחוֹלֶה עוֹנֵהוּ שֶׁאֵינוֹ חָשׁ כָּל כְּאֵב. וְלִכְאוֹרָה, מִי שֶׁאֵינוֹ חָשׁ בִּכְאֵב מְאֻשָּׁר הוּא, אוֹת לִבְרִיאוּת מֻשְׁלֶמֶת. אַךְ לֹא כֵן כָּאן. כִּי אִם בָּרִיא הוּא, מַדּוּעַ מוּטָל הוּא בַּמִּטָּה כְּאֶבֶן שֶׁאֵין לָהּ הוֹפְכִין?... כָּךְ הוּא גַּם בְּעִנְיְנֵי רוּחָנִיּוּת. פְּעָמִים רַבּוֹת כָּל כָּךְ פּוֹגְשִׁים אָנוּ בַּאֲנָשִׁים שַׁאֲנַנִּים, שֶׁכִּסְבוּרִים הֵם שֶׁלֹּא חָסֵר לָהֶם מְאוּמָה בְּרוּחָנִיּוּת. וְאִלּוּ כָּךְ הָיָה, רָאוּי הָיָה לְקַנֵּא בָּהֶם. אַךְ יֵשׁ לְשָׁאֳלָם: אִם בְּרִיאִים אַתֶּם מִבְּחִינָה רוּחָנִית, מַדּוּעַ אֵינְכֶם פּוֹעֲלִים בְּמֶרֶץ לְהוֹסִיף תּוֹרָה וּמִצְווֹת מִתּוֹךְ אַהֲבָה וְיִרְאָה וְהִתְלַהֲבוּת שֶׁל קְדֻשָּׁה?... אִם אַתֶּם אֲדִישִׁים כָּל כָּךְ לְרוּחָנִיּוּת, הֲרֵי זֶה לְאוֹת עַל עֹמֶק מַחֲלַתְכֶם. וְאִם אֵינְכֶם חָשִׁים כְּלָל בְּרֹעַ מַצַּבְכֶם, גָּרוּעַ הַמַּצָּב שִׁבְעָתַיִם... כָּתַב הָרַב "מוּסַר חֲכָמִים" זָצָ"ל: אִם בָּאִים לְאָדָם וְדוֹרְשִׁים מִמֶּנּוּ לְפַשְׁפֵּשׁ בְּמַעֲשָׂיו, מִתְרַעֵם הוּא, וּבְצֶדֶק: שׁוֹמֵר הוּא שַׁבָּת כַּשְׁרוּת וְטָהֳרָה, מִתְפַּלֵּל שָׁלֹשׁ תְּפִלּוֹת לְיוֹם, מְבָרֵךְ לִפְנֵי הַמָּזוֹן וּלְאַחֲרָיו, מַה נִּטְפְּלוּ אֵלָיו. וְאִם שׁוֹמֵעַ הוּא שִׁעוּר תּוֹרָה וְנוֹתֵן מִמָּמוֹנוֹ לִצְדָקָה, מִי יִדְמֶה לוֹ. מִי יִתֵּן וְהָיוּ כֻּלָּם כְּמוֹתוֹ! אֲבָל, מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְאָדָם שֶׁהִקְדִּים לַחֶנְוָנִי מֵאָה שְׁקָלִים, וְנָחָה דַּעְתּוֹ. שָׁלַח אֶת הַיֶּלֶד לַמַּכֹּלֶת מִדֵּי יוֹם בְּיוֹמוֹ, וּבְיָדָיו רְשִׁימַת הַזְמָנוֹת. יוֹם אֶחָד שָׁב הַבֵּן וְאָמַר: "הַחֶנְוָנִי מְבַקֵּשׁ שֶׁתָּסוּר אֵלָיו, לַעֲרֹךְ חֶשְׁבּוֹן". "חֶשְׁבּוֹן?" תָּמַהּ הָאָב, "הֲרֵי הִקְדַּמְתִּי לוֹ מֵאָה שְׁקָלִים מֵרֹאשׁ!" וְלֹא יָדַע, כִּי קָנָה בִּסְכוּם הָעוֹלֶה עֲשֶׂרֶת מוֹנִים עַל הַכֶּסֶף שֶׁהִקְדִּים... וְהַנִּמְשָׁל: אֱמֶת שֶׁאָנוּ מְקַיְּמִים מִצְווֹת וְלוֹמְדִים תּוֹרָה. אֲבָל מִתְעַלְּמִים אָנוּ מֵהַכְּלָל כִּי "עֲבֵרָה מְכַבָּה מִצְוָה" (סוֹטָה כא.), וְכַמָּה עֲווֹנוֹת בְּיָדֵינוּ! חֶטְאֵי הַלָּשׁוֹן וּבִטּוּל תּוֹרָה, הוֹנָאַת רֵעַ וְזִלְזוּל בִּכְבוֹד הַזּוּלַת. וְלֹא חָשַׁבְנוּ כַּמָּה מָשַׁכְנוּ מֵהַחֶשְׁבּוֹן – בְּטוֹבוֹת הַבּוֹרֵא הָעוֹדְפוֹת עָלֵינוּ, וּבְחַסְדּוֹ כִּי גָּבַר עָלֵינוּ. בְּחַיִּים, שֹׂבַע וְשָׁלוֹם שֶׁהִשְׁפִּיעַ עָלֵינוּ. וְאִם יַעֲקֹב אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם אָמַר: "קָטֹנְתִּי – מִכָּל הַחֲסָדִים", שֶׁנִּתְמַעֲטוּ זְכֻיּוֹתַי עַל יָדָם (שַׁבָּת לב.), מַה נַּעֲנֶה אָנוּ? "נָסוּר אֶל הַחֶנְוָנִי" לַעֲרֹךְ חֶשְׁבּוֹן צֶדֶק, וְנֵדַע אֶל נָכוֹן כַּמָּה אָנוּ חַיָּבִים... (מַעְיַן הַמּוֹעֵד)