Otzarot-Article

"וַיְהִי כַּאֲשֶׁר כִּלּוּ הַגְּמַלִּים לִשְׁתּוֹת" (כד-כב) רִבְקָה, מִבְּלִי שֶׁיָּדְעָה עַל כָּךְ, עָמְדָה לְמִבְחָן. אִם תֹּאמַר 'שְׁתֵה וְגַם גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה' הִיא הַנִּבְחֶרֶת לִהְיוֹת אֵם בְּיִשְׂרָאֵל, מֵאַרְבַּע הָאִמָּהוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת אֲשֶׁר בָּנוּ אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל. וּמִבְּלִי שֶׁיָּדְעָה עַל כָּךְ, עָמְדָה בַּמִּבְחָן. אָמְרָה: "שְׁתֵה אֲדֹנִי" וּמִהֲרָה לְהַשְׁקוֹתוֹ, וְאַחַר כָּךְ אָמְרָה "גַּם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב עַד אִם כִּלּוּ לִשְׁתֹּת". אֶת הַסִּיֹּמֶת הַזֹּאת אֱלִיעֶזֶר אֲפִילוּ לֹא הֶעֱלָה בְּדַעְתּוֹ, כִּי יָדוּעַ שֶׁהַגְּמַלִּים לוֹגְמִים כַּמֻּיּוֹת עֲצוּמוֹת שֶׁל מַיִם. "וְהָאִישׁ מִשְׁתָּאֵה לָהּ, מַחֲרִישׁ, לָדַעַת הַהִצְלִיחַ ה' דַּרְכּוֹ...". עַד מָתַי עָקַב אַחַר מַעֲשֶׂיהָ, עַד מָתַי הִשְׁתָּאָה וְהֶחֱרִישׁ, סָקַר וּבָחַן לָדַעַת הַהִצְלִיחַ ה' דַּרְכּוֹ?

"וַיְהִי כַּאֲשֶׁר כִּלּוּ הַגְּמַלִּים לִשְׁתּוֹת, וַיִּקַּח הָאִישׁ נֶזֶם זָהָב בֶּקַע מִשְׁקָלוֹ וּשְׁנֵי צְמִידִים עַל יָדֶיהָ", אֲזַי יָדַע לָבֶטַח כִּי דַּרְכּוֹ צָלְחָה.

נְתָאֵר לְעַצְמֵנוּ אֶת רִבְקָה, הַנַּעֲרָה הַצְּעִירָה שֶׁיָּצְאָה לִשְׁאֹב מַיִם בַּעֲבוּר בְּנֵי בֵּיתָהּ, וּבְדַרְכָּהּ הִשְׁקְתָה אָדָם זָר, וְגַם שָׁאֲבָה מִיָּזְמָתָהּ לִגְמַלָּיו כַּד וְעוֹד כַּד וְעוֹד אֶחָד; שָׁאֲבָה, רוֹקְנָה לַשֹּׁקֶת וְרָצָה שׁוּב אֶל הַבְּאֵר... וְכָךְ - לַעֲשָׂרָה גְּמַלִּים. מֶה הָיָה קוֹרֶה אִלּוּ כָּבְדוּ יָדֶיהָ וּבָצְקוּ רַגְלֶיהָ כַּעֲבֹר עֶשְׂרִים אוֹ שְׁלֹשִׁים גִּיחוֹת וְהָיְתָה מַפְסִיקָה אֶת הַשְׁקָיַת הַגְּמַלִּים מְעַט לִפְנֵי שֶׁהֵם כִּלּוּ לִשְׁתּוֹת וְנָשְׂאוּ רָאשֵׁיהֶם מִן הַשֹּׁקֶת?

עָנָה עַל כָּךְ רַבֵּנוּ הָאוֹר הַחַיִּים הַקָּדוֹשׁ זַצַ"ל: "לֹא הָיָה אֱלִיעֶזֶר צָרִיךְ לְהַמְתִּין עַד שֶׁיִּכְלוּ הַגְּמַלִּים לִשְׁתּוֹת, שֶׁלֹּא הָיָה זֶה מֵהַתְּנַאי שֶׁהִתְנָה. אַךְ לַמְרוֹת שֶׁאֵין דָּבָר זֶה מֵהַתְּנַאי, כֵּיוָן שֶׁהִזְכִּירָה רִבְקָה תְּנַאי זֶה בִּדְבָרֶיהָ, נוֹלַד לוֹ בָּהּ סָפֵק שֶׁמָּא הִיא מֵהָאוֹמְרִים הַרְבֵּה וְעוֹשִׂים מְעַט. עַד שֶׁרָאָה שֶׁכִּלּוּ הַגְּמַלִּים לִשְׁתּוֹת, וְתֵכֶף נָתַן הַצְּמִידִים".

הִנֵּה כִּי כֵן, גִּלָּה לָנוּ הָאוֹר הַחַיִּים הַקָּדוֹשׁ וְגִלְּתָה לָנוּ הַתּוֹרָה יְסוֹד מַרְעִישׁ וְנוֹרָא: גַּם אִם לֹא חַיָּב הָיִיתָ לַעֲשׂוֹת דְּבַר מָה, אַף לֹא מִמִּדַּת חֲסִידוּת; גַּם אִם לֹא דְּרָשׁוּהוּ מִמְּךָ וְלֹא צִפּוּ לוֹ מִמְּךָ, אֲבָל אִם הִבְטַחְתָּ, אִם הִתְחַיַּבְתָּ, גַּם אִם לֹא בִּלְשׁוֹן נֶדֶר וּשְׁבוּעָה - עוֹמְדִים וְעוֹקְבִים אַחֲרֶיךָ; מְצַפִּים שֶׁתְּמַלֵּא אַחַר דְּבָרֶיךָ בִּשְׁלֵמוּת עַד תֻּמָּם. וְאִם תִּפְעַל בַּנִּדּוֹן בַּחֲרִיצוּת וּבְנֶחֱרָצוּת וְתַצְלִיחַ בִּפְעֻלָּתְךָ וְתָנִיב פֵּרוֹת, אַךְ תַּחְסִיר מְעַט מִן הַמְעַט מֵהַשְׁלָמַת הַהַבְטָחָה בִּמְלֹאָהּ, כְּבָר קָבַעְתָּ מְקוֹמְךָ בֵּין אוֹתָם הָאוֹמְרִים הַרְבֵּה וְעוֹשִׂים מְעַט. גַּם אִם תִּשְׁעָה גְמַלִּים הָיוּ מְכַלִּים לִשְׁתּוֹת וְנוֹשְׂאִים צַוָּארָם אֶל עַל, וְהָעֲשִׂירִי עוֹדֶנּוּ גּוֹחֵן עַל הַשֹּׁקֶת, אִם הָיְתָה רִבְקָה מִתְנַשֶּׁפֶת וְאוֹמֶרֶת דַּי, הָיָה אֱלִיעֶזֶר מוֹדֶה לָהּ וְשָׁב עַל עִקְּבוֹתָיו לְאֶרֶץ כְּנַעַן. וּבְחָרָן הָיְתָה נִשְׁאֶרֶת נַעֲרָה בַּעֲלַת חֶסֶד, נִשֵּׂאת לְרוֹעֶה מְקוֹמִי וְאוֹבֶדֶת בְּאֹבֶךְ הַהִיסְטוֹרְיָה. מַדּוּעַ, כִּי הָיְתָה כִּמְעַט מֻשְׁלֶמֶת. כִּי מִלְּאָה הַבְטָחָתָהּ כִּמְעַט בִּמְלֹאָהּ.

מֵאֵלָיו מוּבָן שֶׁאֵין הַכַּוָּנָה אֵלֵינוּ. כַּאֲשֶׁר הִתְוַדֵּינוּ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, כְּשֶׁהִכִּינוּ "עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּזִלְזוּל הוֹרִים וּמוֹרִים" וְקִבַּלְנוּ עַל עַצְמֵנוּ שֶׁלֹּא נָשׁוּב לְכִסְלָה עוֹד, אָמַרְנוּ מְעַט אֲבָל עוֹשִׂים אָנוּ הַרְבֵּה. נִזְהָרִים אָנוּ בִּכְבוֹד הַהוֹרִים, הֵן בְּמַעֲשֶׂה, הֵן בְּדִבּוּר, בְּנִימוּס וְהַעֲרָכָה, בְּכָבוֹד וִיקָר וְהֵן בְּמַחְשָׁבָה. כְּמוֹ שֶׁכָּתַב בְּסֵפֶר חֲרֵדִים (פֶּרֶק ט אוֹת כ), שֶׁיִּהְיוּ בְּעֵינָיו כְּמֶלֶךְ וּמַלְכָּה. שָׂשִׂים אָנוּ לְמַלֵּא כָּל מִשְׁאָלָה, נְכוֹנִים אָנוּ לְכָל בַּקָּשָׁה, בִּמְסִירוּת מְלֵאָה. וְלֹא רַק בִּגְלַל שֶׁהִתְחַיַּבְנוּ, וְלֹא רַק מִשּׁוּם שֶׁהִצְטַוִּינוּ, אֶלָּא פָּשׁוּט מִשּׁוּם שֶׁחוֹבֵנוּ לָהֶם גָּדוֹל כָּל כָּךְ, עָצוּם וְרַב, הֵן כָּל יְמֵי חַיֵּינוּ לֹא נוּכַל לְשַׁלֵּם אַף מִקְצָתוֹ.

וְלַנְּשׂוּאִים שֶׁבֵּינֵנוּ: כְּשֶׁהִתְחַיַּבְנוּ בַּכְּתֻבָּה אוֹתָהּ הִקְרִיאוּ לְפָנֵינוּ תַּחַת הַחֻפָּה: "וַאֲנִי בְּסִיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא אֶעֱבֹד אוֹתָךְ, וַאֲכַבְּדֵךְ, וְאֶעֱשֶׂה רְצוֹנֵךְ" בְּוַדַּאי אָמַרְנוּ רַק מְעַט וְאָנוּ עוֹשִׂים הַרְבֵּה יוֹתֵר. מִשְׁתַּדְּלִים בְּכָל כֹּחֵנוּ לְהַשְׂבִּיעַ אֶת רְצוֹן הָאִשָּׁה, וְלֹא רַק מִשּׁוּם שֶׁחֲזַ"ל הוֹרוּנוּ שֶׁעָלֵינוּ לְכַבְּדָהּ יוֹתֵר מִגּוּפֵנוּ (יְבָמוֹת סב:), וְלֹא רַק מִשּׁוּם שֶׁהֻבְטַחְנוּ כִּי הַמְּכַבְּדָהּ יִזְכֶּה לַעֲשִׁירוּת (בָּבָא מְצִיעָא נט.), וְלֹא רַק מִשּׁוּם שֶׁזּוֹ הַכָּרָתֵנוּ, תְּחוּשָׁתֵנוּ וּרְצוֹנֵנוּ. אֶלָּא פָּשׁוּט, מִשּׁוּם שֶׁהִתְחַיַּבְנוּ. מִשּׁוּם שֶׁחָתַמְנוּ עַל שְׁטַר אוֹתוֹ קָרְאוּ בְּאָזְנֵינוּ בַּחֻפָּה. וְאָנוּ, אַנְשֵׁי אֱמֶת אָנוּ. וּלְפִיכָךְ אֵין בַּעַל שֶׁאֵינוֹ עוֹזֵר בַּבַּיִת, שֶׁאֵינוֹ מְכַבֵּד אֶת אִשְׁתּוֹ (שֶׁלֹּא לְהַעֲלוֹת עַל הַדַּעַת מִלַּת עֶלְבּוֹן אוֹ לַעַג שֶׁהֵן הֵפֶךְ הַכָּבוֹד) וְשֶׁאֵינוֹ מִשְׁתַּדֵּל לְהַשְׂבִּיעַ אֶת רְצוֹנָהּ. אֲבָל - וְזוֹ כְּבָר נְקֻדָּה לְמַחְשָׁבָה - הַאִם מֻשְׁלָמִים אָנוּ בְּכָךְ?! הַאִם מְקַיְּמִים אָנוּ אֶת הַ"כִּלּוּ לִשְׁתּוֹת", דְּהַיְנוּ, מְכַבְּדִים וּמוֹקִירִים וְעוֹזְרִים בְּכָל הַיְּכֹלֶת?! (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)

	שלח תשע"ה
	הַבָּא לְהֵיטִיב - מְסַיְּעִים לוֹ מִן הַשָּׁמַיִם
	"וַיְהִי כַּאֲשֶׁר כִּלּוּ הַגְּמַלִּים לִשְׁתּוֹת" (כד-כב) רִבְקָה, מִבְּלִי שֶׁיָּדְעָה עַל כָּךְ, עָמְדָה לְמִבְחָן "וַיְהִי כַּאֲשֶׁר כִּלּוּ הַגְּמַלִּים לִשְׁתּוֹת" (כד-כב) רִבְקָה, מִבְּלִי שֶׁיָּדְעָה עַל כָּךְ, עָמְדָה לְמִבְחָן. אִם תֹּאמַר 'שְׁתֵה וְגַם גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה' הִיא הַנִּבְחֶרֶת לִהְיוֹת אֵם בְּיִשְׂרָאֵל, מֵאַרְבַּע הָאִמָּהוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת אֲשֶׁר בָּנוּ אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל. וּמִבְּלִי שֶׁיָּדְעָה עַל כָּךְ, עָמְדָה בַּמִּבְחָן. אָמְרָה: "שְׁתֵה אֲדֹנִי" וּמִהֲרָה לְהַשְׁקוֹתוֹ, וְאַחַר כָּךְ אָמְרָה "גַּם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב עַד אִם כִּלּוּ לִשְׁתֹּת". אֶת הַסִּיֹּמֶת הַזֹּאת אֱלִיעֶזֶר אֲפִילוּ לֹא הֶעֱלָה בְּדַעְתּוֹ, כִּי יָדוּעַ שֶׁהַגְּמַלִּים לוֹגְמִים כַּמֻּיּוֹת עֲצוּמוֹת שֶׁל מַיִם. "וְהָאִישׁ מִשְׁתָּאֵה לָהּ, מַחֲרִישׁ, לָדַעַת הַהִצְלִיחַ ה' דַּרְכּוֹ...". עַד מָתַי עָקַב אַחַר מַעֲשֶׂיהָ, עַד מָתַי הִשְׁתָּאָה וְהֶחֱרִישׁ, סָקַר וּבָחַן לָדַעַת הַהִצְלִיחַ ה' דַּרְכּוֹ? "וַיְהִי כַּאֲשֶׁר כִּלּוּ הַגְּמַלִּים לִשְׁתּוֹת, וַיִּקַּח הָאִישׁ נֶזֶם זָהָב בֶּקַע מִשְׁקָלוֹ וּשְׁנֵי צְמִידִים עַל יָדֶיהָ", אֲזַי יָדַע לָבֶטַח כִּי דַּרְכּוֹ צָלְחָה. נְתָאֵר לְעַצְמֵנוּ אֶת רִבְקָה, הַנַּעֲרָה הַצְּעִירָה שֶׁיָּצְאָה לִשְׁאֹב מַיִם בַּעֲבוּר בְּנֵי בֵּיתָהּ, וּבְדַרְכָּהּ הִשְׁקְתָה אָדָם זָר, וְגַם שָׁאֲבָה מִיָּזְמָתָהּ לִגְמַלָּיו כַּד וְעוֹד כַּד וְעוֹד אֶחָד; שָׁאֲבָה, רוֹקְנָה לַשֹּׁקֶת וְרָצָה שׁוּב אֶל הַבְּאֵר... וְכָךְ - לַעֲשָׂרָה גְּמַלִּים. מֶה הָיָה קוֹרֶה אִלּוּ כָּבְדוּ יָדֶיהָ וּבָצְקוּ רַגְלֶיהָ כַּעֲבֹר עֶשְׂרִים אוֹ שְׁלֹשִׁים גִּיחוֹת וְהָיְתָה מַפְסִיקָה אֶת הַשְׁקָיַת הַגְּמַלִּים מְעַט לִפְנֵי שֶׁהֵם כִּלּוּ לִשְׁתּוֹת וְנָשְׂאוּ רָאשֵׁיהֶם מִן הַשֹּׁקֶת? עָנָה עַל כָּךְ רַבֵּנוּ הָאוֹר הַחַיִּים הַקָּדוֹשׁ זַצַ"ל: "לֹא הָיָה אֱלִיעֶזֶר צָרִיךְ לְהַמְתִּין עַד שֶׁיִּכְלוּ הַגְּמַלִּים לִשְׁתּוֹת, שֶׁלֹּא הָיָה זֶה מֵהַתְּנַאי שֶׁהִתְנָה. אַךְ לַמְרוֹת שֶׁאֵין דָּבָר זֶה מֵהַתְּנַאי, כֵּיוָן שֶׁהִזְכִּירָה רִבְקָה תְּנַאי זֶה בִּדְבָרֶיהָ, נוֹלַד לוֹ בָּהּ סָפֵק שֶׁמָּא הִיא מֵהָאוֹמְרִים הַרְבֵּה וְעוֹשִׂים מְעַט. עַד שֶׁרָאָה שֶׁכִּלּוּ הַגְּמַלִּים לִשְׁתּוֹת, וְתֵכֶף נָתַן הַצְּמִידִים". הִנֵּה כִּי כֵן, גִּלָּה לָנוּ הָאוֹר הַחַיִּים הַקָּדוֹשׁ וְגִלְּתָה לָנוּ הַתּוֹרָה יְסוֹד מַרְעִישׁ וְנוֹרָא: גַּם אִם לֹא חַיָּב הָיִיתָ לַעֲשׂוֹת דְּבַר מָה, אַף לֹא מִמִּדַּת חֲסִידוּת; גַּם אִם לֹא דְּרָשׁוּהוּ מִמְּךָ וְלֹא צִפּוּ לוֹ מִמְּךָ, אֲבָל אִם הִבְטַחְתָּ, אִם הִתְחַיַּבְתָּ, גַּם אִם לֹא בִּלְשׁוֹן נֶדֶר וּשְׁבוּעָה - עוֹמְדִים וְעוֹקְבִים אַחֲרֶיךָ; מְצַפִּים שֶׁתְּמַלֵּא אַחַר דְּבָרֶיךָ בִּשְׁלֵמוּת עַד תֻּמָּם. וְאִם תִּפְעַל בַּנִּדּוֹן בַּחֲרִיצוּת וּבְנֶחֱרָצוּת וְתַצְלִיחַ בִּפְעֻלָּתְךָ וְתָנִיב פֵּרוֹת, אַךְ תַּחְסִיר מְעַט מִן הַמְעַט מֵהַשְׁלָמַת הַהַבְטָחָה בִּמְלֹאָהּ, כְּבָר קָבַעְתָּ מְקוֹמְךָ בֵּין אוֹתָם הָאוֹמְרִים הַרְבֵּה וְעוֹשִׂים מְעַט. גַּם אִם תִּשְׁעָה גְמַלִּים הָיוּ מְכַלִּים לִשְׁתּוֹת וְנוֹשְׂאִים צַוָּארָם אֶל עַל, וְהָעֲשִׂירִי עוֹדֶנּוּ גּוֹחֵן עַל הַשֹּׁקֶת, אִם הָיְתָה רִבְקָה מִתְנַשֶּׁפֶת וְאוֹמֶרֶת דַּי, הָיָה אֱלִיעֶזֶר מוֹדֶה לָהּ וְשָׁב עַל עִקְּבוֹתָיו לְאֶרֶץ כְּנַעַן. וּבְחָרָן הָיְתָה נִשְׁאֶרֶת נַעֲרָה בַּעֲלַת חֶסֶד, נִשֵּׂאת לְרוֹעֶה מְקוֹמִי וְאוֹבֶדֶת בְּאֹבֶךְ הַהִיסְטוֹרְיָה. מַדּוּעַ, כִּי הָיְתָה כִּמְעַט מֻשְׁלֶמֶת. כִּי מִלְּאָה הַבְטָחָתָהּ כִּמְעַט בִּמְלֹאָהּ. מֵאֵלָיו מוּבָן שֶׁאֵין הַכַּוָּנָה אֵלֵינוּ. כַּאֲשֶׁר הִתְוַדֵּינוּ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, כְּשֶׁהִכִּינוּ "עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּזִלְזוּל הוֹרִים וּמוֹרִים" וְקִבַּלְנוּ עַל עַצְמֵנוּ שֶׁלֹּא נָשׁוּב לְכִסְלָה עוֹד, אָמַרְנוּ מְעַט אֲבָל עוֹשִׂים אָנוּ הַרְבֵּה. נִזְהָרִים אָנוּ בִּכְבוֹד הַהוֹרִים, הֵן בְּמַעֲשֶׂה, הֵן בְּדִבּוּר, בְּנִימוּס וְהַעֲרָכָה, בְּכָבוֹד וִיקָר וְהֵן בְּמַחְשָׁבָה. כְּמוֹ שֶׁכָּתַב בְּסֵפֶר חֲרֵדִים (פֶּרֶק ט אוֹת כ), שֶׁיִּהְיוּ בְּעֵינָיו כְּמֶלֶךְ וּמַלְכָּה. שָׂשִׂים אָנוּ לְמַלֵּא כָּל מִשְׁאָלָה, נְכוֹנִים אָנוּ לְכָל בַּקָּשָׁה, בִּמְסִירוּת מְלֵאָה. וְלֹא רַק בִּגְלַל שֶׁהִתְחַיַּבְנוּ, וְלֹא רַק מִשּׁוּם שֶׁהִצְטַוִּינוּ, אֶלָּא פָּשׁוּט מִשּׁוּם שֶׁחוֹבֵנוּ לָהֶם גָּדוֹל כָּל כָּךְ, עָצוּם וְרַב, הֵן כָּל יְמֵי חַיֵּינוּ לֹא נוּכַל לְשַׁלֵּם אַף מִקְצָתוֹ. וְלַנְּשׂוּאִים שֶׁבֵּינֵנוּ: כְּשֶׁהִתְחַיַּבְנוּ בַּכְּתֻבָּה אוֹתָהּ הִקְרִיאוּ לְפָנֵינוּ תַּחַת הַחֻפָּה: "וַאֲנִי בְּסִיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא אֶעֱבֹד אוֹתָךְ, וַאֲכַבְּדֵךְ, וְאֶעֱשֶׂה רְצוֹנֵךְ" בְּוַדַּאי אָמַרְנוּ רַק מְעַט וְאָנוּ עוֹשִׂים הַרְבֵּה יוֹתֵר. מִשְׁתַּדְּלִים בְּכָל כֹּחֵנוּ לְהַשְׂבִּיעַ אֶת רְצוֹן הָאִשָּׁה, וְלֹא רַק מִשּׁוּם שֶׁחֲזַ"ל הוֹרוּנוּ שֶׁעָלֵינוּ לְכַבְּדָהּ יוֹתֵר מִגּוּפֵנוּ (יְבָמוֹת סב:), וְלֹא רַק מִשּׁוּם שֶׁהֻבְטַחְנוּ כִּי הַמְּכַבְּדָהּ יִזְכֶּה לַעֲשִׁירוּת (בָּבָא מְצִיעָא נט.), וְלֹא רַק מִשּׁוּם שֶׁזּוֹ הַכָּרָתֵנוּ, תְּחוּשָׁתֵנוּ וּרְצוֹנֵנוּ. אֶלָּא פָּשׁוּט, מִשּׁוּם שֶׁהִתְחַיַּבְנוּ. מִשּׁוּם שֶׁחָתַמְנוּ עַל שְׁטַר אוֹתוֹ קָרְאוּ בְּאָזְנֵינוּ בַּחֻפָּה. וְאָנוּ, אַנְשֵׁי אֱמֶת אָנוּ. וּלְפִיכָךְ אֵין בַּעַל שֶׁאֵינוֹ עוֹזֵר בַּבַּיִת, שֶׁאֵינוֹ מְכַבֵּד אֶת אִשְׁתּוֹ (שֶׁלֹּא לְהַעֲלוֹת עַל הַדַּעַת מִלַּת עֶלְבּוֹן אוֹ לַעַג שֶׁהֵן הֵפֶךְ הַכָּבוֹד) וְשֶׁאֵינוֹ מִשְׁתַּדֵּל לְהַשְׂבִּיעַ אֶת רְצוֹנָהּ. אֲבָל - וְזוֹ כְּבָר נְקֻדָּה לְמַחְשָׁבָה - הַאִם מֻשְׁלָמִים אָנוּ בְּכָךְ?! הַאִם מְקַיְּמִים אָנוּ אֶת הַ"כִּלּוּ לִשְׁתּוֹת", דְּהַיְנוּ, מְכַבְּדִים וּמוֹקִירִים וְעוֹזְרִים בְּכָל הַיְּכֹלֶת?! (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)