Otzarot-Article

"קְצֵה הַשָּׁמַיִם" (ל-ד) בְּעֵזֶר ה', נִכָּתֵב וְנֵחָתֵם לְשָׁנָה טוֹבָה. הֵן חֲזַ"ל הִבְטִיחוּנוּ (שַׁבָּת לב.) שֶׁאִם יֵשׁ מַלְאָךְ מֵלִיץ יֹשֶׁר, וַאֲפִלּוּ תְּשַׁע מֵאוֹת תִּשְׁעִים וְתִשְׁעָה חֲלָקִים בּוֹ לְחוֹבָה וְחֵלֶק אֶחָד מִנִּי אֶלֶף לִזְכוּת – יוּכַל לִפָּדוֹת מֵרֶדֶת שַׁחַת! וּכְבָר תָּמַהּ הַמַּהַרְשָׁ"א אֵיךְ יִתָּכֵן כֵּן בְּמַלְאָךְ שֶׁנּוֹצַר מִן הַמִּצְוָה, שֶׁיִּהְיֶה שָׁחֹר בְּרֻבּוֹ וְלָבָן בְּמִקְצָת? אֲבָל יוּבַן הַדָּבָר בְּהֶסְבֵּרוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ הַ"בֶּן אִישׁ חַי" זָצָ"ל (בְּנָיָהוּ, סוֹף מְגִלָּה) עַל דִּבְרֵי הַגְּמָרָא (בְּרָכוֹת נז.) שֶׁפּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל מְלֵאִים מִצְווֹת כָּרִמּוֹן.

מַדּוּעַ דַּוְקָא רִמּוֹן? כִּי בָּרִמּוֹן יֵשׁ מַעֲטֶה שֶׁל עָסִיס מָתוֹק סְבִיב גַּרְעִין קָשֶׁה וְתָפֵל – אֲבָל מִי שֶׁחָפֵץ בָּרִמּוֹן בּוֹלֵעַ אֶת הַגַּרְעִין הַתָּפֵל אַגַּב הַמַּעֲטֶה הָעֲסִיסִי... כָּךְ הֵן רַבּוֹת מִמִּצְווֹתֵינוּ: תְּפִלָּה – אַךְ בְּלֹא כַּוָּנָה רְאוּיָה. לִמּוּד, בְּרִפְיוֹן מָה. צְדָקָה, בְּלֹא פְּתִיחַת יָד וְלֵב לִרְוָחָה. כַּמָּה צְלָלִים יִמָּצְאוּ בַּמַּלְאָכִים שֶׁנּוֹצְרוּ מִמִּצְווֹתֵינוּ! אֲבָל הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ חָפֵץ בָּנוּ, אוֹהֲבֵנוּ עַד מְאֹד, וּמְקַבֵּל גַּם מַטְבְּעוֹת פְּגוּמוֹת אֵלּוּ. מַצִּיל בַּעֲבוּרָן מֵרֶדֶת שַׁחַת!

וּבְכָךְ מַסְבִּיר הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (מִדְרַשׁ הַנֶּעְלָם נֹחַ, הַגָּלוּת הָאַחֲרוֹן) אֶת הַפָּסוּק בְּפָרָשָׁתֵנוּ: "אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם, מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ ה' אֱלֹקֶיךָ, וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ". קְצֵה הַשָּׁמַיִם – גַּם אִם תֹּאחַז בִּקְצֵה הָרוּחָנִיּוּת, דַּי יִהְיֶה בְּכָךְ לְהַצָּלָה!

עַל כֵּן, יִרְאֶה כָּל אֶחָד לְהִתְחַבֵּר לְרוּחָנִיּוּת: לְהִשְׁתַּתֵּף בְּשִׁעוּר תּוֹרָה, לְהִתְפַּלֵּל יוֹם יוֹם בְּמִנְיָן, לוֹמַר דְּבַר תּוֹרָה בְּשֻׁלְחַן שַׁבָּת – וּבְכָךְ יַטֶּה עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת, לְשָׁנָה טוֹבָה וּמְאִירָה!

אִישׁ פֶּלֶא הָיָה הַגָּאוֹן רַבִּי זַלְמָן (זֶלְמָלֶה) מִוִּילְנָה זָצָ"ל, אֲחִי הַגָּאוֹן מִוִּילְנָה זָצָ"ל. שַׁקְדָן מֵאֵין כְּמוֹתוֹ, זִכְרוֹנוֹ כְּבוֹר סוּד שֶׁאֵינוֹ מְאַבֵּד טִפָּה, כָּל הַתּוֹרָה אֲצוּרָה בְּמֹחוֹ כִּנְתִינָתָהּ מִסִּינַי, יִרְאַת חֶטְאוֹ כְּמַלְאָךְ, זֹךְ מִדּוֹתָיו כְּזָהָב מְזֻקָּק.

פַּעַם, בְּאִישׁוֹן לֵיל חֹרֶף מֻשְׁלָג, יָשַׁב וְעָסַק בַּתּוֹרָה בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ בִּשְׁנִיפִּישׁוֹק, פַּרְוַר הָעִיר וִילְנָה. עִיֵּן בְּסוּגְיָה סְבוּכָה, וְזָכַר שֶׁבְּסֵפֶר פְּלוֹנִי נִדּוֹן הָעִנְיָן. דָּא עָקָא, שֶׁהַסֵּפֶר נָדִיר, וְנִמְצָא רַק בְּבֵית מִדְרָשׁ פְּלוֹנִי בָּעִיר. מִיָּד קָם וְיָצָא אֶל סַעֲרַת הַשְּׁלָגִים, בּוֹסֵס בַּשֶּׁלֶג הֶעָמֹק כְּשֶׁהָרוּחַ הַקְּפוּאָה מְטִיחָה אֶת מַחֲטֵי הַשֶּׁלֶג בְּפָנָיו. בְּאַשְׁמֹרֶת הַבֹּקֶר הִגִּיעַ לְאוֹתוֹ בֵּית מִדְרָשׁ, עִיֵּן בַּסֵּפֶר הַמְבֻקָּשׁ, וִדֵּא שֶׁזּוֹכֵר הוּא אֶת דְּבָרָיו מִלָּה בְּמִלָּה – וְשָׂם פְּעָמָיו חֲזָרָה, אֶל הַגְּמָרָא.

עִם שַׁחַר הִגִּיעַ, וּפָנָיו נוֹהֲרוֹת: אָכֵן, הַסּוּגְיָה הִתְחַוְּרָה וּמְאִירָה בְּאוֹר יְקָרוֹת!

שְׁאָלוּהוּ: וּלְשֵׁם כָּךְ כְּדַאי הָיָה לִטְרֹחַ כָּל כָּךְ?

לֹא הֵבִין אֶת הַשְּׁאֵלָה: הֲלֹא הַכָּתוּב אוֹמֵר עַל הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה: "לֹא בַשָּׁמַיִם הִיא, לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה", וְכָתַב רַשִּׁ"י: שֶׁאִלּוּ הָיְתָה בַּשָּׁמַיִם, צָרִיךְ הָיִיתָ לַעֲלוֹת אַחֲרֶיהָ וּלְלָמְדָהּ! "וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִיא, לֵאמֹר מִי יַעֲבָר לָנוּ אֶל עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה", שֶׁאִלּוּ הָיְתָה מֵעֵבֶר לַיָּם הָיָה עָלֵינוּ לַעֲבֹר אָרְחוֹת יַמִּים לְהַשִּׂיגָהּ. עַתָּה, שֶׁהִיא בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ בָּעִיר – וַדַּאי שֶׁצָּרִיךְ לָלֶכֶת לְשָׁם וּלְלָמְדָהּ!

כַּמָּה עָלֵינוּ "לְהִתְאַמֵּץ" עֲבוּר שִׁעוּר תּוֹרָה, שֶׁאֵינוֹ בַּשָּׁמַיִם וְאֵינוֹ מֵעֵבֶר לַיָּם, וְלֹא בְּלֵיל חֹרֶף סוֹעֵר וּמֻשְׁלָג!... (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)

	בהעלותך תשע"ה
	גַּדְלוּת וַעֲנָוָה בִּכְפִיפָה אַחַת
	"קְצֵה הַשָּׁמַיִם" (ל-ד) בְּעֵזֶר ה', נִכָּתֵב וְנֵחָתֵם לְשָׁנָה טוֹבָה. הֵן חֲזַ"ל הִבְטִיחוּנוּ (שַׁבָּת לב.) שֶׁאִם יֵשׁ מַלְאָךְ מֵלִיץ יֹשֶׁר, וַאֲפִלּוּ תְּשַׁע מֵאוֹת תִּשְׁעִים וְתִשְׁעָה חֲלָקִים בּוֹ לְחוֹבָה וְחֵלֶק אֶחָד מִנִּי אֶלֶף לִזְכוּת – יוּכַל לִפָּדוֹת מֵרֶדֶת שַׁחַת! וּכְבָר תָּמַהּ הַמַּהַרְשָׁ"א אֵיךְ יִתָּכֵן כֵּן בְּמַלְאָךְ שֶׁנּוֹצַר מִן הַמִּצְוָה, שֶׁיִּהְיֶה שָׁחֹר בְּרֻבּוֹ וְלָבָן בְּמִקְצָת? אֲבָל יוּבַן הַדָּבָר בְּהֶסְבֵּרוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ הַ"בֶּן אִישׁ חַי" זָצָ"ל (בְּנָיָהוּ, סוֹף מְגִלָּה) עַל דִּבְרֵי הַגְּמָרָא (בְּרָכוֹת נז.) שֶׁפּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל מְלֵאִים מִצְווֹת כָּרִמּוֹן. מַדּוּעַ דַּוְקָא רִמּוֹן? כִּי בָּרִמּוֹן יֵשׁ מַעֲטֶה שֶׁל עָסִיס מָתוֹק סְבִיב גַּרְעִין קָשֶׁה וְתָפֵל – אֲבָל מִי שֶׁחָפֵץ בָּרִמּוֹן בּוֹלֵעַ אֶת הַגַּרְעִין הַתָּפֵל אַגַּב הַמַּעֲטֶה הָעֲסִיסִי... כָּךְ הֵן רַבּוֹת מִמִּצְווֹתֵינוּ: תְּפִלָּה – אַךְ בְּלֹא כַּוָּנָה רְאוּיָה. לִמּוּד, בְּרִפְיוֹן מָה. צְדָקָה, בְּלֹא פְּתִיחַת יָד וְלֵב לִרְוָחָה. כַּמָּה צְלָלִים יִמָּצְאוּ בַּמַּלְאָכִים שֶׁנּוֹצְרוּ מִמִּצְווֹתֵינוּ! אֲבָל הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ חָפֵץ בָּנוּ, אוֹהֲבֵנוּ עַד מְאֹד, וּמְקַבֵּל גַּם מַטְבְּעוֹת פְּגוּמוֹת אֵלּוּ. מַצִּיל בַּעֲבוּרָן מֵרֶדֶת שַׁחַת! וּבְכָךְ מַסְבִּיר הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (מִדְרַשׁ הַנֶּעְלָם נֹחַ, הַגָּלוּת הָאַחֲרוֹן) אֶת הַפָּסוּק בְּפָרָשָׁתֵנוּ: "אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם, מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ ה' אֱלֹקֶיךָ, וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ". קְצֵה הַשָּׁמַיִם – גַּם אִם תֹּאחַז בִּקְצֵה הָרוּחָנִיּוּת, דַּי יִהְיֶה בְּכָךְ לְהַצָּלָה! עַל כֵּן, יִרְאֶה כָּל אֶחָד לְהִתְחַבֵּר לְרוּחָנִיּוּת: לְהִשְׁתַּתֵּף בְּשִׁעוּר תּוֹרָה, לְהִתְפַּלֵּל יוֹם יוֹם בְּמִנְיָן, לוֹמַר דְּבַר תּוֹרָה בְּשֻׁלְחַן שַׁבָּת – וּבְכָךְ יַטֶּה עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת, לְשָׁנָה טוֹבָה וּמְאִירָה! אִישׁ פֶּלֶא הָיָה הַגָּאוֹן רַבִּי זַלְמָן (זֶלְמָלֶה) מִוִּילְנָה זָצָ"ל, אֲחִי הַגָּאוֹן מִוִּילְנָה זָצָ"ל. שַׁקְדָן מֵאֵין כְּמוֹתוֹ, זִכְרוֹנוֹ כְּבוֹר סוּד שֶׁאֵינוֹ מְאַבֵּד טִפָּה, כָּל הַתּוֹרָה אֲצוּרָה בְּמֹחוֹ כִּנְתִינָתָהּ מִסִּינַי, יִרְאַת חֶטְאוֹ כְּמַלְאָךְ, זֹךְ מִדּוֹתָיו כְּזָהָב מְזֻקָּק. פַּעַם, בְּאִישׁוֹן לֵיל חֹרֶף מֻשְׁלָג, יָשַׁב וְעָסַק בַּתּוֹרָה בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ בִּשְׁנִיפִּישׁוֹק, פַּרְוַר הָעִיר וִילְנָה. עִיֵּן בְּסוּגְיָה סְבוּכָה, וְזָכַר שֶׁבְּסֵפֶר פְּלוֹנִי נִדּוֹן הָעִנְיָן. דָּא עָקָא, שֶׁהַסֵּפֶר נָדִיר, וְנִמְצָא רַק בְּבֵית מִדְרָשׁ פְּלוֹנִי בָּעִיר. מִיָּד קָם וְיָצָא אֶל סַעֲרַת הַשְּׁלָגִים, בּוֹסֵס בַּשֶּׁלֶג הֶעָמֹק כְּשֶׁהָרוּחַ הַקְּפוּאָה מְטִיחָה אֶת מַחֲטֵי הַשֶּׁלֶג בְּפָנָיו. בְּאַשְׁמֹרֶת הַבֹּקֶר הִגִּיעַ לְאוֹתוֹ בֵּית מִדְרָשׁ, עִיֵּן בַּסֵּפֶר הַמְבֻקָּשׁ, וִדֵּא שֶׁזּוֹכֵר הוּא אֶת דְּבָרָיו מִלָּה בְּמִלָּה – וְשָׂם פְּעָמָיו חֲזָרָה, אֶל הַגְּמָרָא. עִם שַׁחַר הִגִּיעַ, וּפָנָיו נוֹהֲרוֹת: אָכֵן, הַסּוּגְיָה הִתְחַוְּרָה וּמְאִירָה בְּאוֹר יְקָרוֹת! שְׁאָלוּהוּ: וּלְשֵׁם כָּךְ כְּדַאי הָיָה לִטְרֹחַ כָּל כָּךְ? לֹא הֵבִין אֶת הַשְּׁאֵלָה: הֲלֹא הַכָּתוּב אוֹמֵר עַל הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה: "לֹא בַשָּׁמַיִם הִיא, לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה", וְכָתַב רַשִּׁ"י: שֶׁאִלּוּ הָיְתָה בַּשָּׁמַיִם, צָרִיךְ הָיִיתָ לַעֲלוֹת אַחֲרֶיהָ וּלְלָמְדָהּ! "וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִיא, לֵאמֹר מִי יַעֲבָר לָנוּ אֶל עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה", שֶׁאִלּוּ הָיְתָה מֵעֵבֶר לַיָּם הָיָה עָלֵינוּ לַעֲבֹר אָרְחוֹת יַמִּים לְהַשִּׂיגָהּ. עַתָּה, שֶׁהִיא בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ בָּעִיר – וַדַּאי שֶׁצָּרִיךְ לָלֶכֶת לְשָׁם וּלְלָמְדָהּ! כַּמָּה עָלֵינוּ "לְהִתְאַמֵּץ" עֲבוּר שִׁעוּר תּוֹרָה, שֶׁאֵינוֹ בַּשָּׁמַיִם וְאֵינוֹ מֵעֵבֶר לַיָּם, וְלֹא בְּלֵיל חֹרֶף סוֹעֵר וּמֻשְׁלָג!... (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)