Otzarot-Article

"אַל תִּפְנוּ אֶל הָאֱלִילִים" (יט-ד) בְּפָרָשָׁתֵנוּ נִצְטַוֵּינוּ שֶׁלֹּא לִפְנוֹת אֶל הָאֱלִילִים, וּבֵאֲרוּ בַּגְּמָרָא (שַׁבָּת קמט.), שֶׁנֶּאֱסַר עָלֵינוּ אַף לְהִסְתַּכֵּל בְּצֶלֶם הָעֲבוֹדָה הַזָּרָה, וּמִכָּל שֶׁכֵּן שֶׁלֹּא לִפְנוֹת אַחֲרֶיהָ בְּמַחְשָׁבָה וּבְדִבּוּר. עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה לְהִתְעַנְיֵן בָּהּ וּבְאָפְנֵי עֲבוֹדָתָהּ, כַּכָּתוּב "וּפֶן תִּדְרֹשׁ לֵאלֹהֵיהֶם לֵאמֹר אֵיכָה יַעַבְדוּ הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֶת אֱלֹהֵיהֶם" (דְּבָרִים יב-ל). כַּמָּה מְצַעֵר וּמַעֲצִיב, שֶׁבְּבָתֵּי הַסֵּפֶר הַמַּמְלַכְתִּיִּים בִּמְדִינַת הַיְּהוּדִים מְלַמְּדִים בִּפְרוֹטְרוֹט מַה הִיא הַנַּצְרוּת, קוֹרוֹתֶיהָ וְדֵעוֹתֶיהָ, סְפָרֶיהָ וְרַעְיוֹנוֹתֶיהָ. מְלַמְּדִים אֶת תּוֹלְדוֹת הָאִסְלָאם וּמַהוּ הַקּוּרְאָן, מְשַׁנְּנִים סוּרוֹת וְלוֹמְדִים עַל קוֹרוֹת הֶחָלִיפִים. בְּעוֹד שֶׁאֵין מְלַמְּדִים עַל הַיַּהֲדוּת כִּמְעַט מְאוּמָה, לֹא עַל שׁוֹשֶׁלֶת הַקַּבָּלָה מֵהַר סִינַי וְעַד יָמֵינוּ וְלֹא עַל סִפְרֵי גְּדוֹלֵי אֻמָּתֵנוּ. אֲבָל לֹא זֶה הַנּוֹשֵׂא עַתָּה.

דַּת הָאֱמֶת מְקוֹרָהּ שְׁמֵימִי, בְּהִתְגַּלּוּת אֱלֹקִית לְעֵינֵי כָּל הָעָם (שְׁמוֹת יט-יא) נִתְּנָה הַתּוֹרָה בְּמַעֲמַד הַר סִינַי. "אַתָּה הָרְאֵיתָ לָדַעַת כִּי ה' הוּא הָאֱלֹקִים" (דְּבָרִים ד-לה), עַיִן בְּעַיִן! אֲבָל מַה מְּקוֹר שְׁאָר הַדָּתוֹת? הֶאָרָה כִּבְיָכוֹל לְאָדָם בּוֹדֵד, וְהָרוֹצֶה יַאֲמִין. אֱמוּנָה תְּפֵלָה שֶׁנּוֹצְרָה אֵי פַּעַם אֵי שָׁם, וּמָצְאָה לָהּ מַאֲמִינִים. וְהוֹאִיל וְאָנוּ הַיּוֹדְעִים שֶׁאֵין לְכָךְ מָקוֹר וְהַכֹּל שֶׁקֶר שֶׁאֵין לוֹ רַגְלַיִם, עוֹמְדִים אָנוּ וּתְמֵהִים: מְבִינִים אָנוּ שֶׁהֶאֱמִינוּ בַּהֲבָלִים, כִּי נִסְתְּרָה מֵהֶם הָאֱמֶת. מְבִינִים אָנוּ שֶׁסָּגְדוּ לָאֱלִילִים, כִּי לֹא הִכִּירוּ אֱלֹקִים חַיִּים.

אֲבָל מֵאַיִן צָצָה תִּפְלֶצֶת כָּזוֹ שֶׁל קָרְבְּנוֹת אָדָם? הֲרֵי זֶה מְנֻגָּד לְכָל הִגָּיוֹן, מַזְוִיעַ בְּאַכְזָרִיּוּתוֹ. מַה מֵּנִיעַ אֲנָשִׁים לְהַמְצִיא זְוָעָה זוֹ, וּמַה מְשַׁכְנֵעַ אוֹתָם לְהִגָּרֵר אַחֲרֶיהָ?

אָז הָיוּ תַּרְבֻּיּוֹת, אִם נִקְרָא לָהֶן כָּךְ, שֶׁהִקְרִיבוּ אֶת הַשְּׁבוּיִים. אַכְזָרִי וּמְזַעְזֵעַ, אֲבָל עֲדַיִן נִתְפָּס בַּשֵּׂכֶל. בְּרַם, הַהַקְרָבָה לַמֹּלֶךְ, הַקְרָבַת הַבָּנִים, אֵי הָאָב שֶׁיַּקְרִיב אֶת בְּנוֹ, יוֹצֵא חֲלָצָיו. אֵי הָאֵם שֶׁתַּקְרִיב אֶת בְּנָהּ, פְּרִי בִּטְנָהּ. אַיֵּה רַחֲמֵי הַהוֹרִים עַל בְּנֵיהֶם יַקִּירֵיהֶם? אֵיךְ יוּבַן הַדָּבָר?!

מַה נֹּאמַר? שִׁגָּעוֹן, וְעַל שִׁגָּעוֹן אֵין שׁוֹאֲלִים שְׁאֵלוֹת. אַךְ לֹא, בְּפָרָשָׁתֵנוּ נִצְטַוֵּינוּ בְּצִוּוּי מְיֻחָד שֶׁלֹּא נִתְפַּתֶּה לְכָךְ: "אִישׁ אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יִתֵּן מִזַּרְעוֹ לַמֹּלֶךְ מוֹת יוּמָת, וַאֲנִי אֶתֵּן אֶת פָּנַי בָּאִישׁ הַהוּא וְהִכְרַתִּי אֹתוֹ מִקֶּרֶב עַמּוֹ, כִּי מִזַּרְעוֹ נָתַן לַמֹּלֶךְ, לְמַעַן טַמֵּא אֶת מִקְדָּשִׁי וּלְחַלֵּל אֶת שֵׁם קָדְשִׁי". אִלּוּ הָיָה זֶה שִׁגָּעוֹן, לֹא הָיָה צֹרֶךְ לְהַזְהִיר מִפָּנָיו!

אֶת הַתְּשׁוּבָה יָכוֹל אֲנִי לְשַׁעֵר. וְהִיא מְזַעֲזַעַת. וּמְזַעְזַעַת שִׁבְעָתַיִם כְּשֶׁאָנוּ נוֹכְחִים לָדַעַת שֶׁחַיִּים אָנוּ בְּחֶבְרָה הַמַּקְרִיבָה יְלָדֶיהָ לַמֹּלֶךְ!

רִבְבוֹת הַפָּלוֹת מְבֻצָּעוֹת בְּהַמְלָצַת רוֹפְאִים וּבְרֶגַע שֶׁל חֻלְשָׁה. נְטִילַת חַיִּים, עַל פִּי הַהֲלָכָה. וְלָמָּה, מִפְּנֵי שֶׁאֵין זֶה זְמַן נוֹחַ לִבְנֵי הַזּוּג. טְרוּדִים הֵם בַּעֲבוֹדָתָם, מְשַׁלְּמִים מַשְׁכַּנְתָּא, וּמוּכָנִים לְאַבֵּד אֶת יַלְדָּם. מְצַמְרֵר. לְאָשְׁרֵנוּ, עוֹד יֵשׁ סְיָג אֶחָד. שֶׁכַּאֲשֶׁר נוֹלָד הַתִּינוֹק בְּשָׁעָה טוֹבָה, מְבִינִים הַכֹּל שֶׁזֶּהוּ זֶה, יֵשׁ לְקַבְּלוֹ וּלְגַדְּלוֹ, וְלִרְווֹת מִמֶּנּוּ נַחַת. גַּם אִם אֵין כָּרֶגַע פְּנַאי, וּלְחוּצִים בְּכֶסֶף.

אָז מַדּוּעַ נִשְׁתָּאֶה, אִם בָּעִדָּן הָעַתִּיק מָצְאוּ גַּם לְכָךְ פִּתְרוֹן? אֵינְךָ רוֹצֶה בַּיֶּלֶד, הוּא מַפְרִיעַ בִּבְכִיּוֹתָיו, מְאַכְזֵב בְּצִיּוּנָיו, מְשַׁבֵּשׁ אֶת תָּכְנִיּוֹת הַחֻפְשָׁה? פְּנֵה אֶל הַכֹּמֶר וּתְרֹם אוֹתוֹ לְקָרְבָּן...

זֶה מְצַמְרֵר? אָכֵן. וּלְהַפִּיל עֻבָּר מוּסָרִי יוֹתֵר?! הָבָה נִקְבַּע נֶחֱרָצוֹת: אֵין חֶלְקֵנוּ לֹא עִם מַקְרִיבֵי הַמֹּלֶךְ הָעַתִּיקִים וְלֹא עִם עוֹבְדֵי הַמֹּלֶךְ הָעַדְכָּנִיִּים. הַנְּשָׁמָה הַטְּהוֹרָה שֶׁל הַבּוֹרֵא הִיא, וּמִי שֶׁנּוֹתֵן חַיִּים יִתֵּן מְזוֹנוֹת, וְנַתְרִיעַ מֵעַל כָּל בָּמָה נֶגֶד נֶגַע הַהַפָּלוֹת! (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)

	שבועות תשע"ה
	לָמָּה יָשַׁנּוּ?
	"אַל תִּפְנוּ אֶל הָאֱלִילִים" (יט-ד) בְּפָרָשָׁתֵנוּ נִצְטַוֵּינוּ שֶׁלֹּא לִפְנוֹת אֶל הָאֱלִילִים, וּבֵאֲרוּ בַּגְּמָרָא (שַׁבָּת קמט.), שֶׁנֶּאֱסַר עָלֵינוּ אַף לְהִסְתַּכֵּל בְּצֶלֶם הָעֲבוֹדָה הַזָּרָה, וּמִכָּל שֶׁכֵּן שֶׁלֹּא לִפְנוֹת אַחֲרֶיהָ בְּמַחְשָׁבָה וּבְדִבּוּר. עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה לְהִתְעַנְיֵן בָּהּ וּבְאָפְנֵי עֲבוֹדָתָהּ, כַּכָּתוּב "וּפֶן תִּדְרֹשׁ לֵאלֹהֵיהֶם לֵאמֹר אֵיכָה יַעַבְדוּ הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֶת אֱלֹהֵיהֶם" (דְּבָרִים יב-ל). כַּמָּה מְצַעֵר וּמַעֲצִיב, שֶׁבְּבָתֵּי הַסֵּפֶר הַמַּמְלַכְתִּיִּים בִּמְדִינַת הַיְּהוּדִים מְלַמְּדִים בִּפְרוֹטְרוֹט מַה הִיא הַנַּצְרוּת, קוֹרוֹתֶיהָ וְדֵעוֹתֶיהָ, סְפָרֶיהָ וְרַעְיוֹנוֹתֶיהָ. מְלַמְּדִים אֶת תּוֹלְדוֹת הָאִסְלָאם וּמַהוּ הַקּוּרְאָן, מְשַׁנְּנִים סוּרוֹת וְלוֹמְדִים עַל קוֹרוֹת הֶחָלִיפִים. בְּעוֹד שֶׁאֵין מְלַמְּדִים עַל הַיַּהֲדוּת כִּמְעַט מְאוּמָה, לֹא עַל שׁוֹשֶׁלֶת הַקַּבָּלָה מֵהַר סִינַי וְעַד יָמֵינוּ וְלֹא עַל סִפְרֵי גְּדוֹלֵי אֻמָּתֵנוּ. אֲבָל לֹא זֶה הַנּוֹשֵׂא עַתָּה. דַּת הָאֱמֶת מְקוֹרָהּ שְׁמֵימִי, בְּהִתְגַּלּוּת אֱלֹקִית לְעֵינֵי כָּל הָעָם (שְׁמוֹת יט-יא) נִתְּנָה הַתּוֹרָה בְּמַעֲמַד הַר סִינַי. "אַתָּה הָרְאֵיתָ לָדַעַת כִּי ה' הוּא הָאֱלֹקִים" (דְּבָרִים ד-לה), עַיִן בְּעַיִן! אֲבָל מַה מְּקוֹר שְׁאָר הַדָּתוֹת? הֶאָרָה כִּבְיָכוֹל לְאָדָם בּוֹדֵד, וְהָרוֹצֶה יַאֲמִין. אֱמוּנָה תְּפֵלָה שֶׁנּוֹצְרָה אֵי פַּעַם אֵי שָׁם, וּמָצְאָה לָהּ מַאֲמִינִים. וְהוֹאִיל וְאָנוּ הַיּוֹדְעִים שֶׁאֵין לְכָךְ מָקוֹר וְהַכֹּל שֶׁקֶר שֶׁאֵין לוֹ רַגְלַיִם, עוֹמְדִים אָנוּ וּתְמֵהִים: מְבִינִים אָנוּ שֶׁהֶאֱמִינוּ בַּהֲבָלִים, כִּי נִסְתְּרָה מֵהֶם הָאֱמֶת. מְבִינִים אָנוּ שֶׁסָּגְדוּ לָאֱלִילִים, כִּי לֹא הִכִּירוּ אֱלֹקִים חַיִּים. אֲבָל מֵאַיִן צָצָה תִּפְלֶצֶת כָּזוֹ שֶׁל קָרְבְּנוֹת אָדָם? הֲרֵי זֶה מְנֻגָּד לְכָל הִגָּיוֹן, מַזְוִיעַ בְּאַכְזָרִיּוּתוֹ. מַה מֵּנִיעַ אֲנָשִׁים לְהַמְצִיא זְוָעָה זוֹ, וּמַה מְשַׁכְנֵעַ אוֹתָם לְהִגָּרֵר אַחֲרֶיהָ? אָז הָיוּ תַּרְבֻּיּוֹת, אִם נִקְרָא לָהֶן כָּךְ, שֶׁהִקְרִיבוּ אֶת הַשְּׁבוּיִים. אַכְזָרִי וּמְזַעְזֵעַ, אֲבָל עֲדַיִן נִתְפָּס בַּשֵּׂכֶל. בְּרַם, הַהַקְרָבָה לַמֹּלֶךְ, הַקְרָבַת הַבָּנִים, אֵי הָאָב שֶׁיַּקְרִיב אֶת בְּנוֹ, יוֹצֵא חֲלָצָיו. אֵי הָאֵם שֶׁתַּקְרִיב אֶת בְּנָהּ, פְּרִי בִּטְנָהּ. אַיֵּה רַחֲמֵי הַהוֹרִים עַל בְּנֵיהֶם יַקִּירֵיהֶם? אֵיךְ יוּבַן הַדָּבָר?! מַה נֹּאמַר? שִׁגָּעוֹן, וְעַל שִׁגָּעוֹן אֵין שׁוֹאֲלִים שְׁאֵלוֹת. אַךְ לֹא, בְּפָרָשָׁתֵנוּ נִצְטַוֵּינוּ בְּצִוּוּי מְיֻחָד שֶׁלֹּא נִתְפַּתֶּה לְכָךְ: "אִישׁ אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יִתֵּן מִזַּרְעוֹ לַמֹּלֶךְ מוֹת יוּמָת, וַאֲנִי אֶתֵּן אֶת פָּנַי בָּאִישׁ הַהוּא וְהִכְרַתִּי אֹתוֹ מִקֶּרֶב עַמּוֹ, כִּי מִזַּרְעוֹ נָתַן לַמֹּלֶךְ, לְמַעַן טַמֵּא אֶת מִקְדָּשִׁי וּלְחַלֵּל אֶת שֵׁם קָדְשִׁי". אִלּוּ הָיָה זֶה שִׁגָּעוֹן, לֹא הָיָה צֹרֶךְ לְהַזְהִיר מִפָּנָיו! אֶת הַתְּשׁוּבָה יָכוֹל אֲנִי לְשַׁעֵר. וְהִיא מְזַעֲזַעַת. וּמְזַעְזַעַת שִׁבְעָתַיִם כְּשֶׁאָנוּ נוֹכְחִים לָדַעַת שֶׁחַיִּים אָנוּ בְּחֶבְרָה הַמַּקְרִיבָה יְלָדֶיהָ לַמֹּלֶךְ! רִבְבוֹת הַפָּלוֹת מְבֻצָּעוֹת בְּהַמְלָצַת רוֹפְאִים וּבְרֶגַע שֶׁל חֻלְשָׁה. נְטִילַת חַיִּים, עַל פִּי הַהֲלָכָה. וְלָמָּה, מִפְּנֵי שֶׁאֵין זֶה זְמַן נוֹחַ לִבְנֵי הַזּוּג. טְרוּדִים הֵם בַּעֲבוֹדָתָם, מְשַׁלְּמִים מַשְׁכַּנְתָּא, וּמוּכָנִים לְאַבֵּד אֶת יַלְדָּם. מְצַמְרֵר. לְאָשְׁרֵנוּ, עוֹד יֵשׁ סְיָג אֶחָד. שֶׁכַּאֲשֶׁר נוֹלָד הַתִּינוֹק בְּשָׁעָה טוֹבָה, מְבִינִים הַכֹּל שֶׁזֶּהוּ זֶה, יֵשׁ לְקַבְּלוֹ וּלְגַדְּלוֹ, וְלִרְווֹת מִמֶּנּוּ נַחַת. גַּם אִם אֵין כָּרֶגַע פְּנַאי, וּלְחוּצִים בְּכֶסֶף. אָז מַדּוּעַ נִשְׁתָּאֶה, אִם בָּעִדָּן הָעַתִּיק מָצְאוּ גַּם לְכָךְ פִּתְרוֹן? אֵינְךָ רוֹצֶה בַּיֶּלֶד, הוּא מַפְרִיעַ בִּבְכִיּוֹתָיו, מְאַכְזֵב בְּצִיּוּנָיו, מְשַׁבֵּשׁ אֶת תָּכְנִיּוֹת הַחֻפְשָׁה? פְּנֵה אֶל הַכֹּמֶר וּתְרֹם אוֹתוֹ לְקָרְבָּן... זֶה מְצַמְרֵר? אָכֵן. וּלְהַפִּיל עֻבָּר מוּסָרִי יוֹתֵר?! הָבָה נִקְבַּע נֶחֱרָצוֹת: אֵין חֶלְקֵנוּ לֹא עִם מַקְרִיבֵי הַמֹּלֶךְ הָעַתִּיקִים וְלֹא עִם עוֹבְדֵי הַמֹּלֶךְ הָעַדְכָּנִיִּים. הַנְּשָׁמָה הַטְּהוֹרָה שֶׁל הַבּוֹרֵא הִיא, וּמִי שֶׁנּוֹתֵן חַיִּים יִתֵּן מְזוֹנוֹת, וְנַתְרִיעַ מֵעַל כָּל בָּמָה נֶגֶד נֶגַע הַהַפָּלוֹת! (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)