Otzarot-Article

"וְעָשִׂיתָ בִּגְדֵי קֹדֶשׁ... לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת" (כח-ב) הַגָּאוֹן הַצַּדִּיק רַבִּי דָּוִד לִיפְקִין זָצָ"ל, מִגְּדוֹלֵי תַּלְמִידֵי הַסַּבָּא מִקֶּלְם זָצָ"ל, סִפֵּר בְּהִשְׁתָּאוּת: הָיָה זֶה לִפְנֵי מִלְחֶמֶת הָעוֹלָם הָרִאשׁוֹנָה. נִקְלַעְתִּי לְרֶגֶל מִסְחָרִי לָעִיר מוֹסְקְבָה, וְהִתְאָרַחְתִּי אֵצֶל אֶחָד מֵעֲשִׁירֶיהָ. לְאַחַר הַתְּפִלָּה שַׁבְנוּ לְבֵיתוֹ, וְעָרְכוּ לְפָנָיו שֻׁלְחָן לְפַת שַׁחֲרִית. מָה אֹמַר, מֵהַמְּעַט שֶׁאֲנִי זוֹכֵר -

לֶחֶם לָבָן וְשָׁחֹר וְלַחְמָנִיּוֹת חַמּוֹת - חֶמְאָה וּגְבִינָה וְרִבָּה - מִינֵי יְרָקוֹת וְדָגִים מְעֻשָּׁנִים וּמְלוּחִים וַחֲמוּצִים - וּמִיצִים וְשֵׁכָר - וְנַפְשׁוֹ בָּהֶם תִּתְעַטָּף, בּוֹצֵעַ וּמוֹרֵחַ וְטוֹעֵם וּבוֹלֵס.

הֵעַרְתִּי, בְּתִמָּהוֹן: "אֲנִי מֵבִין שֶׁהָאָדָם הוּא אַךְ אָדָם, וְצָרִיךְ לֶאֱכֹל - אֲבָל כֹּה הַרְבֵּה מָנוֹת, לָמָּה?!

נָתַן בִּי עֵינָיו וְאָמַר בַּחֲשִׁיבוּת: "יָבִין נָא מַר, הֲלֹא הָאָדָם אֵינוֹ בְּהֵמָה - בְּהֵמָה מַעֲמִידִים לְיַד אֵבוּס מָלֵא תֶּבֶן - אֲבָל הָאָדָם צָרִיךְ לְגַוֵּן מַאֲכָלוֹ.

אֲנִי וְהוּא שָׁוִים בְּהַשְׁקָפָתֵנוּ, שֶׁמּוֹתַר הָאָדָם מִן הַבְּהֵמָה. אַךְ לְגַבָּיו, הַהֶבְדֵּל הוּא בְּגִוּוּן הַמָּנוֹת...

הָרַב אֱלִיעֶזֶר רוֹט סִפֵּר שֶׁאַבְרֵךְ תַּלְמִיד חָכָם, בּוֹגֵר יְשִׁיבַת חֶבְרוֹן, הִגִּיעַ פַּעַם לִפְנֵי הַמַּשְׁגִּיחַ הַגָּאוֹן רַבִּי מֵאִיר חָדָשׁ זָצָ"ל, וּבִקֵּשׁ מִמֶּנּוּ שֶׁיַּסְבִּיר לוֹ אֶת עִקְּרֵי הַהַשְׁקָפָה שֶׁל 'גַּדְלוּת הָאָדָם', כְּפִי שֶׁחִנְּכוּ בִּסְלַבּוֹדְקָה.

הֵשִׁיב לוֹ הַמַּשְׁגִּיחַ: כָּל מַה שֶּׁאַסְבִּיר לְךָ, לֹא יִהְיֶה שָׁוֶה עַד שֶׁתִּרְאֶה כֵּיצַד מִתְנַהֵג הַגָּאוֹן רַבִּי זְבוּלוּן גְּרַז, אַב בֵּית הַדִּין בִּרְחוֹבוֹת. הָיִיתִי מַצִּיעַ לְךָ שֶׁתִּסַּע אֵלָיו, תִּשְׁהֶה בַּלַּיְלָה בְּבֵיתוֹ, וְתַעֲקֹב אַחַר הַנְהָגוֹתָיו. אַחַר כָּךְ כְּבָר לֹא תִּזְדַּקֵּק יוֹתֵר לְהֶסְבֵּרִים מִמֶּנִּי...

הָאַבְרֵךְ הֶחְלִיט לַעֲשׂוֹת כְּדִבְרֵי הַמַּשְׁגִּיחַ, אִם כִּי עֲדַיִן לֹא יָדַע כֵּיצַד יַעֲלֶה בְּיָדוֹ לִשְׁהוֹת בַּלַּיְלָה בְּבֵיתוֹ שֶׁל רַבִּי זְבוּלוּן. הוּא אָזַר חֲלָצָיו, נָסַע לָעִיר רְחוֹבוֹת, וּלְבַסּוֹף הֶחְלִיט לַעֲשׂוֹת זֹאת בְּדֶרֶךְ פְּשׁוּטָה.

הוּא יִדְפֹּק עַל דֶּלֶת בֵּיתוֹ שֶׁל הָרַב, וְיֹאמַר שֶׁהוּא מְחַפֵּשׂ מָקוֹם לָלוּן, תּוֹךְ שֶׁיַּסְבִּיר אֶת עַצְמוֹ בַּאֲמַתְלָה כָּלְשֶׁהִי.

וְכָךְ עָשָׂה. רַבִּי זְבוּלוּן מָצָא עַל פֶּתַח בֵּיתוֹ אַבְרֵךְ בֶּן טוֹבִים הַמְבַקֵּשׁ מָקוֹם לָלוּן, וְלֹא שָׁאַל שְׁאֵלוֹת מְיֻתָּרוֹת... הִכְנִיס אֶת הָאַבְרֵךְ לְבֵיתוֹ, וְהִצִּיעַ לוֹ מִטָּה לִישֹׁן.

שָׂמֵחַ הָאַבְרֵךְ מְאֹד עַל שֶׁהִצְלִיחַ ה' דַּרְכּוֹ עַד הֵנָּה, וְהִתְכּוֹנֵן לַבָּאוֹת. הוּא נִשְׁכַּב עַל הַמִּטָּה, עָשָׂה עַצְמוֹ כְּיָשֵׁן, אֲבָל בְּזָוִית הָעַיִן עָקַב אַחַר מַעֲשָׂיו שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת.

וְהִנֵּה הוּא רוֹאֶה, לִפְלִיאָתוֹ, שֶׁרַבִּי זְבוּלוּן מִתְכּוֹנֵן אַף הוּא לְהִכָּנֵס לְמִטָּתוֹ, וְלִישֹׁן. הָאַבְרֵךְ שׁוֹכֵב בַּמִּטָּה שֶׁהֻצְּעָה לוֹ, וּמַמְשִׁיךְ לַעֲקֹב אַחַר תְּנוּעוֹתָיו שֶׁל הָרַב. וְרוֹאֶה שֶׁאֵין שׁוּם דָּבָר מְיֻחָד בְּהַנְהָגָתוֹ. וְאֵינוֹ מֵבִין לְמָה הִתְכַּוֵּן הַמַּשְׁגִּיחַ בְּהוֹרָאָתוֹ שֶׁיִּסַּע לִרְחוֹבוֹת.

בְּתוֹךְ כַּמָּה דַּקּוֹת כִּבָּה הָרַב אֶת הָאוֹרוֹת בַּדִּירָה, וּלְלֹא גִּנּוּנִים מְיֻחָדִים נִכְנַס לַחֲדַר הַשֵּׁנָה, וְנִרְדַּם.

גַּם לְאַחַר שֶׁרָאָה כָּל זֹאת, הֶחְלִיט הָאַבְרֵךְ שֶׁלֹּא לַעֲצֹם עַיִן, לְהִשָּׁאֵר עֵר בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַלַּיְלָה, וְלִרְאוֹת הַאִם יִקְרֶה דָּבָר שֶׁאֵלָיו הִתְכַּוֵּן רַבּוֹ.

וְהִנֵּה, בְּשָׁעָה 2 בַּלַּיְלָה רוֹאֶה הָאַבְרֵךְ שֶׁרַבִּי זְבוּלוּן קָם מִמִּטָּתוֹ וְנִכְנָס לַחֲדַר הַשֵּׁרוּתִים. בְּיָצְאוֹ מִשָּׁם הוּא מַרְחִיק עַד לְמִסְדְּרוֹן הַבַּיִת, וְלֹא נִכְנָס לַחֲדַר הַשֵּׁנָה.

הָאַבְרֵךְ, שֶׁכְּבָר כִּמְעַט הִתְיָאֵשׁ מִלְּהַגְשִׁים אֶת שְׁאִיפָתוֹ וּלְגַלּוֹת דְּבַר מָה שֶׁיַּצְבִּיעַ בְּפָנָיו עַל 'גַּדְלוּת הָאָדָם', מַגְבִּיהַּ אֶת עַצְמוֹ קִמְעָה מִמִּטָּתוֹ, וּמִתְאַמֵּץ לִרְאוֹת מָה עוֹשֶׂה הָרַב בַּמִּסְדְּרוֹן, וּמַדּוּעַ אֵינוֹ חוֹזֵר לְמִטָּתוֹ.

בַּהֲצִיצוֹ לְשָׁם, נִפְרֶסֶת לְפָנָיו תְּמוּנָה מֻפְלָאָה בְּיוֹתֵר.

בְּתוֹךְ שְׁנִיּוֹת סְפוּרוֹת הִצְלִיחַ הַגָּאוֹן רַבִּי זְבוּלוּן גְּרַז לְהִתְעַטֵּף בַּ'פְרַאק' שֶׁלּוֹ, וְאַף לַחְבֹּשׁ אֶת כּוֹבַע הַ'הַמְבּוּרְג' לְרֹאשׁוֹ, וְכָךְ - כְּשֶׁהוּא לָבוּשׁ בְּ'בִגְדֵי הַקֹּדֶשׁ' שֶׁלּוֹ - אָמַר אֶת בִּרְכַּת 'אֲשֶׁר יָצַר' בְּכַוָּנָה גְּדוֹלָה! פָּשַׁט אֶת בְּגָדָיו וְחָזַר לַחֲדַר הַשֵּׁנָה.

הָאַבְרֵךְ כְּבָר הֵבִין...

הַמַּשְׁגִּיחַ שָׁלַח אוֹתוֹ לְבֵיתוֹ שֶׁל הָרַב, כְּדֵי שֶׁיֵּדַע שֶׁ'גַּדְלוּת הָאָדָם' אֵינָהּ נִמְדֶּדֶת דַּוְקָא כְּשֶׁהִיא נַעֲשֵׂית בִּפְנֵי אֲחֵרִים. הַגַּדְלוּת הָאֲמִתִּית הִיא כְּשֶׁהָאָדָם מְכַבֵּד אֶת עַצְמוֹ, וּבְאֶמְצַע הַלַּיְלָה, כַּאֲשֶׁר הוּא צָרִיךְ לְבָרֵךְ 'אֲשֶׁר יָצַר', הוּא אֵינוֹ מִתְעַצֵּל, וְאֵינוֹ מִתְרַפֶּה בִּמְלַאכְתּוֹ, אֶלָּא מִתְלַבֵּשׁ בִּבְגָדָיו וְחוֹבֵשׁ אֶת כּוֹבָעוֹ וּמְבָרֵךְ בְּהִדּוּר כְּמִנְהָגוֹ.

אָכֵן, בִּגְדֵי קֹדֶשׁ הֵם, לְכָבוֹד וּלְתִפְאֶרֶת. (בָּרְכִי נַפְשִׁי)

	שבועות תשע"ה
	לָמָּה יָשַׁנּוּ?
	"וְעָשִׂיתָ בִּגְדֵי קֹדֶשׁ... לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת" (כח-ב) הַגָּאוֹן הַצַּדִּיק רַבִּי דָּוִד לִיפְקִין זָצָ"ל, מִגְּדוֹלֵי תַּלְמִידֵי הַסַּבָּא מִקֶּלְם זָצָ"ל, סִפֵּר בְּהִשְׁתָּאוּת: הָיָה זֶה לִפְנֵי מִלְחֶמֶת הָעוֹלָם הָרִאשׁוֹנָה. נִקְלַעְתִּי לְרֶגֶל מִסְחָרִי לָעִיר מוֹסְקְבָה, וְהִתְאָרַחְתִּי אֵצֶל אֶחָד מֵעֲשִׁירֶיהָ. לְאַחַר הַתְּפִלָּה שַׁבְנוּ לְבֵיתוֹ, וְעָרְכוּ לְפָנָיו שֻׁלְחָן לְפַת שַׁחֲרִית. מָה אֹמַר, מֵהַמְּעַט שֶׁאֲנִי זוֹכֵר - לֶחֶם לָבָן וְשָׁחֹר וְלַחְמָנִיּוֹת חַמּוֹת - חֶמְאָה וּגְבִינָה וְרִבָּה - מִינֵי יְרָקוֹת וְדָגִים מְעֻשָּׁנִים וּמְלוּחִים וַחֲמוּצִים - וּמִיצִים וְשֵׁכָר - וְנַפְשׁוֹ בָּהֶם תִּתְעַטָּף, בּוֹצֵעַ וּמוֹרֵחַ וְטוֹעֵם וּבוֹלֵס. הֵעַרְתִּי, בְּתִמָּהוֹן: "אֲנִי מֵבִין שֶׁהָאָדָם הוּא אַךְ אָדָם, וְצָרִיךְ לֶאֱכֹל - אֲבָל כֹּה הַרְבֵּה מָנוֹת, לָמָּה?! נָתַן בִּי עֵינָיו וְאָמַר בַּחֲשִׁיבוּת: "יָבִין נָא מַר, הֲלֹא הָאָדָם אֵינוֹ בְּהֵמָה - בְּהֵמָה מַעֲמִידִים לְיַד אֵבוּס מָלֵא תֶּבֶן - אֲבָל הָאָדָם צָרִיךְ לְגַוֵּן מַאֲכָלוֹ. אֲנִי וְהוּא שָׁוִים בְּהַשְׁקָפָתֵנוּ, שֶׁמּוֹתַר הָאָדָם מִן הַבְּהֵמָה. אַךְ לְגַבָּיו, הַהֶבְדֵּל הוּא בְּגִוּוּן הַמָּנוֹת... הָרַב אֱלִיעֶזֶר רוֹט סִפֵּר שֶׁאַבְרֵךְ תַּלְמִיד חָכָם, בּוֹגֵר יְשִׁיבַת חֶבְרוֹן, הִגִּיעַ פַּעַם לִפְנֵי הַמַּשְׁגִּיחַ הַגָּאוֹן רַבִּי מֵאִיר חָדָשׁ זָצָ"ל, וּבִקֵּשׁ מִמֶּנּוּ שֶׁיַּסְבִּיר לוֹ אֶת עִקְּרֵי הַהַשְׁקָפָה שֶׁל 'גַּדְלוּת הָאָדָם', כְּפִי שֶׁחִנְּכוּ בִּסְלַבּוֹדְקָה. הֵשִׁיב לוֹ הַמַּשְׁגִּיחַ: כָּל מַה שֶּׁאַסְבִּיר לְךָ, לֹא יִהְיֶה שָׁוֶה עַד שֶׁתִּרְאֶה כֵּיצַד מִתְנַהֵג הַגָּאוֹן רַבִּי זְבוּלוּן גְּרַז, אַב בֵּית הַדִּין בִּרְחוֹבוֹת. הָיִיתִי מַצִּיעַ לְךָ שֶׁתִּסַּע אֵלָיו, תִּשְׁהֶה בַּלַּיְלָה בְּבֵיתוֹ, וְתַעֲקֹב אַחַר הַנְהָגוֹתָיו. אַחַר כָּךְ כְּבָר לֹא תִּזְדַּקֵּק יוֹתֵר לְהֶסְבֵּרִים מִמֶּנִּי... הָאַבְרֵךְ הֶחְלִיט לַעֲשׂוֹת כְּדִבְרֵי הַמַּשְׁגִּיחַ, אִם כִּי עֲדַיִן לֹא יָדַע כֵּיצַד יַעֲלֶה בְּיָדוֹ לִשְׁהוֹת בַּלַּיְלָה בְּבֵיתוֹ שֶׁל רַבִּי זְבוּלוּן. הוּא אָזַר חֲלָצָיו, נָסַע לָעִיר רְחוֹבוֹת, וּלְבַסּוֹף הֶחְלִיט לַעֲשׂוֹת זֹאת בְּדֶרֶךְ פְּשׁוּטָה. הוּא יִדְפֹּק עַל דֶּלֶת בֵּיתוֹ שֶׁל הָרַב, וְיֹאמַר שֶׁהוּא מְחַפֵּשׂ מָקוֹם לָלוּן, תּוֹךְ שֶׁיַּסְבִּיר אֶת עַצְמוֹ בַּאֲמַתְלָה כָּלְשֶׁהִי. וְכָךְ עָשָׂה. רַבִּי זְבוּלוּן מָצָא עַל פֶּתַח בֵּיתוֹ אַבְרֵךְ בֶּן טוֹבִים הַמְבַקֵּשׁ מָקוֹם לָלוּן, וְלֹא שָׁאַל שְׁאֵלוֹת מְיֻתָּרוֹת... הִכְנִיס אֶת הָאַבְרֵךְ לְבֵיתוֹ, וְהִצִּיעַ לוֹ מִטָּה לִישֹׁן. שָׂמֵחַ הָאַבְרֵךְ מְאֹד עַל שֶׁהִצְלִיחַ ה' דַּרְכּוֹ עַד הֵנָּה, וְהִתְכּוֹנֵן לַבָּאוֹת. הוּא נִשְׁכַּב עַל הַמִּטָּה, עָשָׂה עַצְמוֹ כְּיָשֵׁן, אֲבָל בְּזָוִית הָעַיִן עָקַב אַחַר מַעֲשָׂיו שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת. וְהִנֵּה הוּא רוֹאֶה, לִפְלִיאָתוֹ, שֶׁרַבִּי זְבוּלוּן מִתְכּוֹנֵן אַף הוּא לְהִכָּנֵס לְמִטָּתוֹ, וְלִישֹׁן. הָאַבְרֵךְ שׁוֹכֵב בַּמִּטָּה שֶׁהֻצְּעָה לוֹ, וּמַמְשִׁיךְ לַעֲקֹב אַחַר תְּנוּעוֹתָיו שֶׁל הָרַב. וְרוֹאֶה שֶׁאֵין שׁוּם דָּבָר מְיֻחָד בְּהַנְהָגָתוֹ. וְאֵינוֹ מֵבִין לְמָה הִתְכַּוֵּן הַמַּשְׁגִּיחַ בְּהוֹרָאָתוֹ שֶׁיִּסַּע לִרְחוֹבוֹת. בְּתוֹךְ כַּמָּה דַּקּוֹת כִּבָּה הָרַב אֶת הָאוֹרוֹת בַּדִּירָה, וּלְלֹא גִּנּוּנִים מְיֻחָדִים נִכְנַס לַחֲדַר הַשֵּׁנָה, וְנִרְדַּם. גַּם לְאַחַר שֶׁרָאָה כָּל זֹאת, הֶחְלִיט הָאַבְרֵךְ שֶׁלֹּא לַעֲצֹם עַיִן, לְהִשָּׁאֵר עֵר בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַלַּיְלָה, וְלִרְאוֹת הַאִם יִקְרֶה דָּבָר שֶׁאֵלָיו הִתְכַּוֵּן רַבּוֹ. וְהִנֵּה, בְּשָׁעָה 2 בַּלַּיְלָה רוֹאֶה הָאַבְרֵךְ שֶׁרַבִּי זְבוּלוּן קָם מִמִּטָּתוֹ וְנִכְנָס לַחֲדַר הַשֵּׁרוּתִים. בְּיָצְאוֹ מִשָּׁם הוּא מַרְחִיק עַד לְמִסְדְּרוֹן הַבַּיִת, וְלֹא נִכְנָס לַחֲדַר הַשֵּׁנָה. הָאַבְרֵךְ, שֶׁכְּבָר כִּמְעַט הִתְיָאֵשׁ מִלְּהַגְשִׁים אֶת שְׁאִיפָתוֹ וּלְגַלּוֹת דְּבַר מָה שֶׁיַּצְבִּיעַ בְּפָנָיו עַל 'גַּדְלוּת הָאָדָם', מַגְבִּיהַּ אֶת עַצְמוֹ קִמְעָה מִמִּטָּתוֹ, וּמִתְאַמֵּץ לִרְאוֹת מָה עוֹשֶׂה הָרַב בַּמִּסְדְּרוֹן, וּמַדּוּעַ אֵינוֹ חוֹזֵר לְמִטָּתוֹ. בַּהֲצִיצוֹ לְשָׁם, נִפְרֶסֶת לְפָנָיו תְּמוּנָה מֻפְלָאָה בְּיוֹתֵר. בְּתוֹךְ שְׁנִיּוֹת סְפוּרוֹת הִצְלִיחַ הַגָּאוֹן רַבִּי זְבוּלוּן גְּרַז לְהִתְעַטֵּף בַּ'פְרַאק' שֶׁלּוֹ, וְאַף לַחְבֹּשׁ אֶת כּוֹבַע הַ'הַמְבּוּרְג' לְרֹאשׁוֹ, וְכָךְ - כְּשֶׁהוּא לָבוּשׁ בְּ'בִגְדֵי הַקֹּדֶשׁ' שֶׁלּוֹ - אָמַר אֶת בִּרְכַּת 'אֲשֶׁר יָצַר' בְּכַוָּנָה גְּדוֹלָה! פָּשַׁט אֶת בְּגָדָיו וְחָזַר לַחֲדַר הַשֵּׁנָה. הָאַבְרֵךְ כְּבָר הֵבִין... הַמַּשְׁגִּיחַ שָׁלַח אוֹתוֹ לְבֵיתוֹ שֶׁל הָרַב, כְּדֵי שֶׁיֵּדַע שֶׁ'גַּדְלוּת הָאָדָם' אֵינָהּ נִמְדֶּדֶת דַּוְקָא כְּשֶׁהִיא נַעֲשֵׂית בִּפְנֵי אֲחֵרִים. הַגַּדְלוּת הָאֲמִתִּית הִיא כְּשֶׁהָאָדָם מְכַבֵּד אֶת עַצְמוֹ, וּבְאֶמְצַע הַלַּיְלָה, כַּאֲשֶׁר הוּא צָרִיךְ לְבָרֵךְ 'אֲשֶׁר יָצַר', הוּא אֵינוֹ מִתְעַצֵּל, וְאֵינוֹ מִתְרַפֶּה בִּמְלַאכְתּוֹ, אֶלָּא מִתְלַבֵּשׁ בִּבְגָדָיו וְחוֹבֵשׁ אֶת כּוֹבָעוֹ וּמְבָרֵךְ בְּהִדּוּר כְּמִנְהָגוֹ. אָכֵן, בִּגְדֵי קֹדֶשׁ הֵם, לְכָבוֹד וּלְתִפְאֶרֶת. (בָּרְכִי נַפְשִׁי)