Otzarot-Article

"וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל הַבְּרָכוֹת הָאֵלֶּה וְהִשִּׂיגוּךָ" (כח-ב) מַהוּ "וְהִשִּׂיגוּךָ"? פֵּרֵשׁ הָרַב "קוֹל שִׂמְחָה" זָצָ"ל פֵּרוּשׁ נוֹקֵב, כְּדַרְכּוֹ: בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם, כַּאֲשֶׁר מְשַׁגְּרִים מִמָּרוֹם בְּרָכָה לָאָדָם, וְהוּא עוֹלֶה בְּמַעֲלָה, מִיָּד מְדַקְדֵּק הוּא שִׁבְעָתַיִם בִּלְבוּשׁוֹ וּבְכֵלָיו, מְהַדֵּר וּמִתְהַדֵּר, זוֹקֵף קוֹמָתוֹ וּמְגַיֵּס רוּחוֹ. כְּשֶׁמְּשַׁגְּרִים אֵלָיו מִן הַשָּׁמַיִם בְּרָכָה נוֹסֶפֶת, אֵין הִיא מוֹצֵאת אוֹתוֹ. שֶׁכֵּן הוּא "עָבַר כְּתֹבֶת", שִׁנָּה כָּל אָרְחוֹתָיו... לְפִיכָךְ, בָּאָה הַתּוֹרָה וּבֵרְכָה אוֹתָנוּ בִּבְרָכָה נוֹסֶפֶת עַל כָּל הַבְּרָכוֹת: "וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל הַבְּרָכוֹת הָאֵלֶּה – וְהִשִּׂיגוּךָ", שֶׁכָּל הַבְּרָכוֹת יִמְצְאוּ אוֹתְךָ "בְּאוֹתָהּ כְּתֹבֶת".

וְאֵין הַכַּוָּנָה לְאוֹתָהּ דִּירָה – אָדָם שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ אֶמְצָעִים, שֶׁיַּחְלִיף דִּירָה, מַדּוּעַ לֹא. אַדְּרַבָּה, דִּירָה נָאָה מַרְחִיבָה דַּעְתּוֹ שֶׁל אָדָם. אֲבָל שֶׁהוּא עַצְמוֹ יִשָּׁאֵר בְּאוֹתָהּ שִׁפְלוּת רוּחַ, עֲמָמִיּוּת וַחֲבִיבוּת, כְּמִקֹּדֶם.

מְסֻפָּר עַל פְּלוֹנִי, קַבְּצַן הָעֲיָרָה, שֶׁדָּאֲבָה נַפְשׁוֹ עַל שֵׁפֶל מַצָּבוֹ: הִתְגּוֹרֵר בְּבִקְתָּה דַּלָּה, בְּקֹשִׁי הִשִּׂיג לְמַאֲכָלוֹ. וְהַצּוֹרֵב מִכֹּל: הַזִּלְזוּל שֶׁזִּלְזְלוּ בּוֹ. כָּל אֶחָד הִרְשָׁה לְעַצְמוֹ לְשַׁלְּחוֹ בְּכָל שְׁלִיחוּת תְּמוּרַת כַּמָּה פְּרוּטוֹת, אַף לַהֲעִירוֹ בְּאִישׁוֹן לַיִל. אֵיךְ יוּכַל לְהֵחָלֵץ מֵעָנְיוֹ? אָגַר פְּרוּטָה לִפְרוּטָה וְרָכַשׁ כַּרְטִיס הַגְרָלָה. לְפָחוֹת יַחְלֹם עַל עֹשֶׁר רַב.

לְעֵת עֶרֶב הִגִּיעוּ תּוֹצְאוֹת הַהַגְרָלָה בַּטֶּלֶגְרָף. הַמּוֹכֵר עִיֵּן בָּהֶם, הִשְׁוָה עִם הַמִּסְפָּרִים שֶׁבִּרְשִׁימָתוֹ, וְנוֹכַח שֶׁהַקַּבְּצָן דְּנַן זָכָה בַּפְּרָס הַגָּדוֹל! נִרְעָשׁ מִהֵר לַבִּקְתָּה בְּיַרְכְּתֵי הָעֲיָרָה, וְהִנֵּה הִיא חֲשׁוּכָה. הַקַּבְּצָן עָלָה עַל יְצוּעוֹ מִבְּלִי לָדַעַת עַל עָשְׁרוֹ וְאָשְׁרוֹ. נָקַשׁ הַמּוֹכֵר בְּדַלְתּוֹ וֶהֱעִירוֹ. נִפְעָם בִּשֵּׂר לוֹ עַל זְכִיָּתוֹ: "הָפַכְתָּ לַעֲשִׁיר הַמָּחוֹז!"

נָתַן בּוֹ הַקַּבְּצָן מַבָּט חוֹדֵר, וְאָמַר: "כָּל אֶחָד מַרְשֶׁה לְעַצְמוֹ לְהִתְעַלֵּל בִּי, לַהֲעִירֵנִי כְּחֶפְצוֹ – מֵילָא, אֵינִי אֶלָּא קַבְּצָן עָלוּב... אֲבָל אַתָּה, שֶׁיָּדַעְתָּ שֶׁאֲנִי גְּבִיר אַדִּיר, אֵיךְ הֵעַזְתָּ לַהֲעִירֵנִי מִשְּׁנָתִי!"...

אַיי, אֵין זֶה: "וְהִשִּׂיגוּךָ"...

וְלָבֶטַח תִּשָּׁאֵל הַשְּׁאֵלָה: מַה לְּכָל זֶה וְלָנוּ. לֹא הָפַכְנוּ לִגְבִירִים, וְלֹא נַעֲשֵׂינוּ לְרָאשֵׁי יְשִׁיבָה וְלִגְדוֹלֵי הַדּוֹר. אֵינֶנּוּ אֶלָּא אֲנָשִׁים מִן הַשּׁוּרָה, מַה לָּנוּ וְלִדְרִישַׁת: "וְהִשִּׂיגוּךָ"?!

יֵשׁ קֶשֶׁר, וְעוֹד אֵיזֶה!

פַּעַם הִתְוַדָּה בְּאָזְנַי אָדָם – אֵין לְהַאֲשִׁימוֹ, הַחַיִּים בֶּאֱמֶת שׁוֹחֲקִים עַד דַּק. חַיָּב הוּא לְפַרְנֵס מִשְׁפָּחָה וּבְכָבוֹד, לְהַשִּׂיא יְלָדִים וְלִתְמֹךְ בָּהֶם כִּיכָלְתּוֹ, עוֹבֵד מֵעַל וּמֵעֵבֶר, בִּשְׁתֵּי מִשְׂרוֹת וְיוֹתֵר – אֲבָל בְּאֵיזֶה שֶׁהוּא מָקוֹם חָשׁ נְקִיפוֹת מַצְפּוּן: בַּבַּיִת מְחַכָּה אִשָּׁה, נִשְׁחֶקֶת גַּם הִיא בַּעֲבוֹדוֹת הַבַּיִת וְטִרְדוֹתָיו, מְצַפָּה לִמְעַט יוֹתֵר הִתְיַחֲסוּת, עִנְיָן, תְּשׂוּמַת לֵב, הִזְדַּהוּת. וְהוּא רֹאשׁוֹ הוֹמֶה וְעַפְעַפָּיו כְּבֵדִים וּמַחְשְׁבוֹתָיו פְּזוּרוֹת. אֵין הוּא מְמַלֵּא כָּרָאוּי אַחַר צִפִּיּוֹתֶיהָ, וְחָשׁ רִגְשׁוֹת אַשְׁמָה. אֲבָל מְנַחֵם הוּא אֶת עַצְמוֹ: הֲרֵי עוֹבֵד אֲנִי בְּפָרֶךְ, עֲבוּרָהּ – גַּם עֲבוּרָהּ – מִן הָרָאוּי שֶׁתָּבִין זֹאת...

וְאָז חָלְפָה בּוֹ מַחְשָׁבָה: רֶגַע אֶחָד. וְנָנִיחַ, חָלִילָה, הָיֹה לֹא תִּהְיֶה, שֶׁהָיְתָה מֵתָה, רַחְמָנָא לִיצְלַן. הָיָה נִפְעָר חֹר בְּחַיַּי, "אֵין אִשָּׁה מֵתָה אֶלָּא לְבַעְלָהּ" (סַנְהֶדְרִין כב:), שֶׁלֹּא לְדַבֵּר עַל הַכֵּלִים בַּכִּיּוֹר, וַעֲרֵמַת הַכְּבָסִים... וְנָנִיחַ, רַק נָנִיחַ, שֶׁהָיוּ מְדַבְּרִים בִּי נִכְבָּדוֹת, וּמַצִּיעִים הַצָּעָה. מְצַמְרֵר רַק לַחְשֹׁב. אֲבָל הַחַיִּים חֲזָקִים מִכֹּל. שׁוּם דָּבָר לֹא יִשְׁוֶה לְמַה שֶּׁהָיָה, אֲבָל הָיִיתִי יוֹצֵא לַפְּגִישָׁה. לוֹבֵשׁ אֶת חֲלִיפַת הֶחָג, וְיוֹצֵא, נֹאמַר לְמִסְעָדָה. לְהַכִּיר יוֹתֵר, לַעֲשׂוֹת רֹשֶׁם טוֹב, לְלַהֵג עַל הָא וְעַל דָּא. וּמַדּוּעַ? כְּדֵי שֶׁאִם נִמְצָא חֵן, תִּהְיֶה לִי אִשָּׁה –

אָז הֲרֵי יֵשׁ לִי זְמַן! לָמָּה עֲבוּרָהּ אֵין לִי אֶת הַשָּׁעָה, הָאֵין הִיא רְאוּיָה לְכָךְ?!

כַּמָּה נוֹקֵב!

וּמָה הַתְּשׁוּבָה? כְּשֶׁלֹּא הָיָה לְךָ, כְּשֶׁהָיִיתָ רַוָּק, כְּשֶׁהָיִיתָ מְאֹרָס, הָיָה לְךָ כָּל הַזְּמַן שֶׁבָּעוֹלָם עֲבוּרָהּ. וְעַכְשָׁו, שֶׁזָּכִיתָ? עַכְשָׁו אַתָּה נָשׂוּי, וְהִיא יְכוֹלָה לְהַמְתִּין.... אַיי, אֵין זֶה: "וְהִשִּׂיגוּךָ"! (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)

	בחקותי תשע"ה
	הַבְּרָכָה שֶׁבֻּזְבְּזָה
	"וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל הַבְּרָכוֹת הָאֵלֶּה וְהִשִּׂיגוּךָ" (כח-ב) מַהוּ "וְהִשִּׂיגוּךָ"? פֵּרֵשׁ הָרַב "קוֹל שִׂמְחָה" זָצָ"ל פֵּרוּשׁ נוֹקֵב, כְּדַרְכּוֹ: בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם, כַּאֲשֶׁר מְשַׁגְּרִים מִמָּרוֹם בְּרָכָה לָאָדָם, וְהוּא עוֹלֶה בְּמַעֲלָה, מִיָּד מְדַקְדֵּק הוּא שִׁבְעָתַיִם בִּלְבוּשׁוֹ וּבְכֵלָיו, מְהַדֵּר וּמִתְהַדֵּר, זוֹקֵף קוֹמָתוֹ וּמְגַיֵּס רוּחוֹ. כְּשֶׁמְּשַׁגְּרִים אֵלָיו מִן הַשָּׁמַיִם בְּרָכָה נוֹסֶפֶת, אֵין הִיא מוֹצֵאת אוֹתוֹ. שֶׁכֵּן הוּא "עָבַר כְּתֹבֶת", שִׁנָּה כָּל אָרְחוֹתָיו... לְפִיכָךְ, בָּאָה הַתּוֹרָה וּבֵרְכָה אוֹתָנוּ בִּבְרָכָה נוֹסֶפֶת עַל כָּל הַבְּרָכוֹת: "וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל הַבְּרָכוֹת הָאֵלֶּה – וְהִשִּׂיגוּךָ", שֶׁכָּל הַבְּרָכוֹת יִמְצְאוּ אוֹתְךָ "בְּאוֹתָהּ כְּתֹבֶת". וְאֵין הַכַּוָּנָה לְאוֹתָהּ דִּירָה – אָדָם שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ אֶמְצָעִים, שֶׁיַּחְלִיף דִּירָה, מַדּוּעַ לֹא. אַדְּרַבָּה, דִּירָה נָאָה מַרְחִיבָה דַּעְתּוֹ שֶׁל אָדָם. אֲבָל שֶׁהוּא עַצְמוֹ יִשָּׁאֵר בְּאוֹתָהּ שִׁפְלוּת רוּחַ, עֲמָמִיּוּת וַחֲבִיבוּת, כְּמִקֹּדֶם. מְסֻפָּר עַל פְּלוֹנִי, קַבְּצַן הָעֲיָרָה, שֶׁדָּאֲבָה נַפְשׁוֹ עַל שֵׁפֶל מַצָּבוֹ: הִתְגּוֹרֵר בְּבִקְתָּה דַּלָּה, בְּקֹשִׁי הִשִּׂיג לְמַאֲכָלוֹ. וְהַצּוֹרֵב מִכֹּל: הַזִּלְזוּל שֶׁזִּלְזְלוּ בּוֹ. כָּל אֶחָד הִרְשָׁה לְעַצְמוֹ לְשַׁלְּחוֹ בְּכָל שְׁלִיחוּת תְּמוּרַת כַּמָּה פְּרוּטוֹת, אַף לַהֲעִירוֹ בְּאִישׁוֹן לַיִל. אֵיךְ יוּכַל לְהֵחָלֵץ מֵעָנְיוֹ? אָגַר פְּרוּטָה לִפְרוּטָה וְרָכַשׁ כַּרְטִיס הַגְרָלָה. לְפָחוֹת יַחְלֹם עַל עֹשֶׁר רַב. לְעֵת עֶרֶב הִגִּיעוּ תּוֹצְאוֹת הַהַגְרָלָה בַּטֶּלֶגְרָף. הַמּוֹכֵר עִיֵּן בָּהֶם, הִשְׁוָה עִם הַמִּסְפָּרִים שֶׁבִּרְשִׁימָתוֹ, וְנוֹכַח שֶׁהַקַּבְּצָן דְּנַן זָכָה בַּפְּרָס הַגָּדוֹל! נִרְעָשׁ מִהֵר לַבִּקְתָּה בְּיַרְכְּתֵי הָעֲיָרָה, וְהִנֵּה הִיא חֲשׁוּכָה. הַקַּבְּצָן עָלָה עַל יְצוּעוֹ מִבְּלִי לָדַעַת עַל עָשְׁרוֹ וְאָשְׁרוֹ. נָקַשׁ הַמּוֹכֵר בְּדַלְתּוֹ וֶהֱעִירוֹ. נִפְעָם בִּשֵּׂר לוֹ עַל זְכִיָּתוֹ: "הָפַכְתָּ לַעֲשִׁיר הַמָּחוֹז!" נָתַן בּוֹ הַקַּבְּצָן מַבָּט חוֹדֵר, וְאָמַר: "כָּל אֶחָד מַרְשֶׁה לְעַצְמוֹ לְהִתְעַלֵּל בִּי, לַהֲעִירֵנִי כְּחֶפְצוֹ – מֵילָא, אֵינִי אֶלָּא קַבְּצָן עָלוּב... אֲבָל אַתָּה, שֶׁיָּדַעְתָּ שֶׁאֲנִי גְּבִיר אַדִּיר, אֵיךְ הֵעַזְתָּ לַהֲעִירֵנִי מִשְּׁנָתִי!"... אַיי, אֵין זֶה: "וְהִשִּׂיגוּךָ"... וְלָבֶטַח תִּשָּׁאֵל הַשְּׁאֵלָה: מַה לְּכָל זֶה וְלָנוּ. לֹא הָפַכְנוּ לִגְבִירִים, וְלֹא נַעֲשֵׂינוּ לְרָאשֵׁי יְשִׁיבָה וְלִגְדוֹלֵי הַדּוֹר. אֵינֶנּוּ אֶלָּא אֲנָשִׁים מִן הַשּׁוּרָה, מַה לָּנוּ וְלִדְרִישַׁת: "וְהִשִּׂיגוּךָ"?! יֵשׁ קֶשֶׁר, וְעוֹד אֵיזֶה! פַּעַם הִתְוַדָּה בְּאָזְנַי אָדָם – אֵין לְהַאֲשִׁימוֹ, הַחַיִּים בֶּאֱמֶת שׁוֹחֲקִים עַד דַּק. חַיָּב הוּא לְפַרְנֵס מִשְׁפָּחָה וּבְכָבוֹד, לְהַשִּׂיא יְלָדִים וְלִתְמֹךְ בָּהֶם כִּיכָלְתּוֹ, עוֹבֵד מֵעַל וּמֵעֵבֶר, בִּשְׁתֵּי מִשְׂרוֹת וְיוֹתֵר – אֲבָל בְּאֵיזֶה שֶׁהוּא מָקוֹם חָשׁ נְקִיפוֹת מַצְפּוּן: בַּבַּיִת מְחַכָּה אִשָּׁה, נִשְׁחֶקֶת גַּם הִיא בַּעֲבוֹדוֹת הַבַּיִת וְטִרְדוֹתָיו, מְצַפָּה לִמְעַט יוֹתֵר הִתְיַחֲסוּת, עִנְיָן, תְּשׂוּמַת לֵב, הִזְדַּהוּת. וְהוּא רֹאשׁוֹ הוֹמֶה וְעַפְעַפָּיו כְּבֵדִים וּמַחְשְׁבוֹתָיו פְּזוּרוֹת. אֵין הוּא מְמַלֵּא כָּרָאוּי אַחַר צִפִּיּוֹתֶיהָ, וְחָשׁ רִגְשׁוֹת אַשְׁמָה. אֲבָל מְנַחֵם הוּא אֶת עַצְמוֹ: הֲרֵי עוֹבֵד אֲנִי בְּפָרֶךְ, עֲבוּרָהּ – גַּם עֲבוּרָהּ – מִן הָרָאוּי שֶׁתָּבִין זֹאת... וְאָז חָלְפָה בּוֹ מַחְשָׁבָה: רֶגַע אֶחָד. וְנָנִיחַ, חָלִילָה, הָיֹה לֹא תִּהְיֶה, שֶׁהָיְתָה מֵתָה, רַחְמָנָא לִיצְלַן. הָיָה נִפְעָר חֹר בְּחַיַּי, "אֵין אִשָּׁה מֵתָה אֶלָּא לְבַעְלָהּ" (סַנְהֶדְרִין כב:), שֶׁלֹּא לְדַבֵּר עַל הַכֵּלִים בַּכִּיּוֹר, וַעֲרֵמַת הַכְּבָסִים... וְנָנִיחַ, רַק נָנִיחַ, שֶׁהָיוּ מְדַבְּרִים בִּי נִכְבָּדוֹת, וּמַצִּיעִים הַצָּעָה. מְצַמְרֵר רַק לַחְשֹׁב. אֲבָל הַחַיִּים חֲזָקִים מִכֹּל. שׁוּם דָּבָר לֹא יִשְׁוֶה לְמַה שֶּׁהָיָה, אֲבָל הָיִיתִי יוֹצֵא לַפְּגִישָׁה. לוֹבֵשׁ אֶת חֲלִיפַת הֶחָג, וְיוֹצֵא, נֹאמַר לְמִסְעָדָה. לְהַכִּיר יוֹתֵר, לַעֲשׂוֹת רֹשֶׁם טוֹב, לְלַהֵג עַל הָא וְעַל דָּא. וּמַדּוּעַ? כְּדֵי שֶׁאִם נִמְצָא חֵן, תִּהְיֶה לִי אִשָּׁה – אָז הֲרֵי יֵשׁ לִי זְמַן! לָמָּה עֲבוּרָהּ אֵין לִי אֶת הַשָּׁעָה, הָאֵין הִיא רְאוּיָה לְכָךְ?! כַּמָּה נוֹקֵב! וּמָה הַתְּשׁוּבָה? כְּשֶׁלֹּא הָיָה לְךָ, כְּשֶׁהָיִיתָ רַוָּק, כְּשֶׁהָיִיתָ מְאֹרָס, הָיָה לְךָ כָּל הַזְּמַן שֶׁבָּעוֹלָם עֲבוּרָהּ. וְעַכְשָׁו, שֶׁזָּכִיתָ? עַכְשָׁו אַתָּה נָשׂוּי, וְהִיא יְכוֹלָה לְהַמְתִּין.... אַיי, אֵין זֶה: "וְהִשִּׂיגוּךָ"! (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)