Otzarot-Article

"אִם בְּחֻקֹּתַי תֵלֵכוּ" (כו-ג) מַעֲשֶׂה בְּאָדָם שֶׁהֵמֵר לוֹ גּוֹרָלוֹ. הֶעָנָף בּוֹ מָצָא אֶת מִחְיָתוֹ נִקְלַע לְמַשְׁבֵּר חָמוּר, וּפַרְנָסָתוֹ שָׁבְתָה. הַסְּחוֹרָה שֶׁבַּחֲנוּתוֹ אִבְּדָה אֶת עֶרְכָּהּ. וּכְאִלּוּ לֹא דַּי בְּכָךְ, חָלְתָה אִשְׁתּוֹ. לֹא הָיָה בְּיָדוֹ לְשַׁלֵּם דְּמֵי רוֹפְאִים וּרְפוּאוֹת, וּמַחֲלָתָהּ הָלְכָה וְכָבְדָה. נוֹשָׁיו לָחֲצוּ וְדָחֲקוּ שֶׁיְּשַׁלֵּם אֶת דְּמֵי הַסְּחוֹרָה שֶׁקָּנָה בְּיֹקֶר בְּעִתּוֹת הַשֶּׁפַע, וְאִיְּמוּ לְעַקֵּל אֶת הַבַּיִת וְהַחֲנוּת. בְּתוֹךְ כָּךְ, הִגִּיעָה בִּתּוֹ לְפִרְקָהּ...

שָׁבוּר וְרָצוּץ לָוָה דְּמֵי נְסִיעָה וְעָלָה לָרַכֶּבֶת הַנּוֹסַעַת לְוִילְנָה. יָרַד בְּתַחֲנַת בַּסְטוֹן וְעָשָׂה דַּרְכּוֹ לָעֲיָרָה רַאדִין, לְבֵיתוֹ שֶׁל הַצַּדִּיק הַקָּדוֹשׁ בַּעַל הֶ"חָפֵץ חַיִּים" זָצָ"ל. "רַבִּי, הוֹשִׁיעָה נָא", קָרָא וְהִתְיַפֵּחַ בְּקוֹל מַר. סָח אֶת סְאַת צָרוֹתָיו, וְעֵינֵי הַצַּדִּיק דָּמְעוּ.

"מָה אֶעֱשֶׂה, רַבִּי?!" שָׁאַל בְּקוֹל בּוֹכִים.

"מָה אוּכַל לְעָזְרְךָ", עֲנָהוּ הַצַּדִּיק, "אֲנִי עַצְמִי מִתְפַּרְנֵס אַךְ בְּדֹחַק מִמְּכִירַת סְפָרַי..."

"חָלִילָה, רַבִּי! לֹא בָּאתִי לְבַקֵּשׁ נְדָבָה", קָרָא הָאִישׁ בִּמְחָאָה, "בָּאתִי לְבַקֵּשׁ בְּרָכָה!"

"אַאֲצִיל לְךָ בִּרְכַּת כֹּהֵן", אָמַר הֶ"חָפֵץ חַיִּים", "ה' יַעֲזֹר וְתַצְלִיחַ בַּאֲשֶׁר תִּפְנֶה - אַךְ רְאֵה נָא לְנַצֵּל זֹאת בְּחָכְמָה!"

שָׂמַח הָאִישׁ לַבְּרָכָה, אַף שֶׁסִּיּוּם הַדְּבָרִים נִשְׁמַע בְּעֵינָיו כְּאַזְהָרָה. בְּלֵב קַל נָטַל בִּרְכַּת פְּרֵדָה, וְכָל הַדֶּרֶךְ חֲזָרָה הָגָה וְחָשַׁב: מַה כְּדַאי שֶׁיַּעֲשֶׂה, בְּמַה כְּדַאי שֶׁיִּשְׁלַח יָדוֹ? בְּרָכָה יְקָרָה בְּיָדוֹ, וְעָלָיו לְנַצְּלָהּ בְּחָכְמָה! וְאָז עָלָה בְּמֹחוֹ רַעְיוֹן גְּאוֹנִי: הַדָּבָר הָרִאשׁוֹן שֶׁעָשָׂה בְּשׁוּבוֹ לְעִירוֹ, הָיָה לִפְנוֹת לַדּוּכָן לְמִמְכַּר הַהַגְרָלוֹת הַמֶּמְשַׁלְתִּיּוֹת!... רָכַשׁ כַּרְטִיס הַגְרָלָה בְּהַקָּפָה, וְלָוָה כֶּסֶף כְּדֵי לְשַׁלְּמוֹ. בָּטוּחַ הָיָה בְּבִרְכַּת הַצַּדִּיק, שֶׁבֵּרְכוֹ שֶׁיַּצְלִיחַ בַּאֲשֶׁר יִפְנֶה!

וְאָכֵן, בִּרְכַּת הַצַּדִּיק הִתְמַמְּשָׁה בִּמְלוֹאָהּ: הוּא זָכָה בַּפְּרָס הַגָּדוֹל. בְּרִבְבוֹת רוּבָּלִים, הוֹן עָתֵק! בְּרֶגַע אֶחָד הָיָה לְעָשִׁיר מֻפְלָג! מִיָּד שִׁלֵּם כָּל חוֹבוֹתָיו, הֵבִיא אֶת טוֹבֵי הָרוֹפְאִים לְרַפֵּא אֶת אִשְׁתּוֹ וְקָצַב לְבִתּוֹ נְדוּנְיָה בְּרֹחַב יָד. בִּן לַיְלָה דָּרַךְ כּוֹכָבוֹ, סוֹחֲרִים וְסַפְסָרִים פָּקְדוּ אֶת מְעוֹנוֹ, סִחְרְרוּ אֶת רֹאשׁוֹ בְּהַצָּעוֹתֵיהֶם. מִכֻּלָּם שָׁבָה אֶת לִבּוֹ הַמִּסְחָר בַּבּוּרְסָה לִסְחוֹרוֹת עֲתִידִיּוֹת, מִסְחָר עַתִּיר מֶתַח וְעִנְיָן, רַב תַּהְפּוּכוֹת, סִכּוּיִים וְסִכּוּנִים. בְּלֹא כָּל יֶדַע וּמֵידָע הִמֵּר בּוֹ בִּסְכוּמִים עֲצוּמִים, וּבִזְמַן קָצָר לְהַפְלִיא אִבֵּד אֶת כָּל הוֹנוֹ וּמָצָא עַצְמוֹ שָׁקוּעַ בְּחוֹבוֹת-עָתֵק, מֻזְמָן לְמִשְׁפָּטִים וְצָפוּי לָעֳנָשִׁים כְּבֵדִים. אַךְ הַפַּעַם הָיָה שְׁוֵה נֶפֶשׁ, הֲלֹא יָדַע אֶת הַדֶּרֶךְ לְהֵחָלֵץ מִן הַסְּבַךְ: קָם וְעָשָׂה דַּרְכּוֹ לְרַאדִין, אֶל הַצַּדִּיק: יְקַבֵּל שׁוּב בְּרָכָה, וְיִקְנֶה עוֹד כַּרְטִיס הַגְרָלָה...

הִגִּיעַ לְרַאדִין, וְסִפֵּר אֶת סִפּוּרוֹ.

לְתַדְהֵמָתוֹ, הֱשִׁיבוֹ הַצַּדִּיק: "צַר לִי, לֹא אוּכַל עוֹד לַעֲזֹר..."

"מַדּוּעַ", קָרָא בְּזַעֲזוּעַ, "הַבְרָכָה אַחַת הִיא לְךָ, רַבִּי?!"

בֵּרַכְתָּ פַּעַם אַחַת, בָּרֵךְ נָא פַּעַם נוֹסֶפֶת...

אָמַר הַצַּדִּיק בִּכְאֵב: "הֲלֹא אָמַרְתִּי וְהִזְהַרְתִּי, שֶׁתִּשְׁתַּמֵּשׁ בַּבְּרָכָה בְּחָכְמָה!

בּוֹא וְאַסְבִּיר לְךָ מָה אֵרַע: לִפְנֵי לֵדָתוֹ שֶׁל הָאָדָם, נִגְזַר גּוֹרָלוֹ. נִקְבַּע הַאִם יִהְיֶה עָנִי אוֹ עָשִׁיר, חָכָם אוֹ סָכָל. אַף עָלֶיךָ וְעָלַי נִגְזַר מַה שֶּׁנִּגְזַר. כְּשֶׁבָּאתָ לְפָנַי נִכְמְרוּ עָלֶיךָ רַחֲמַי. בִּקַּשְׁתִּי אֵפוֹא מִבּוֹרֵא עוֹלָם, שֶׁיִּתֵּן לְךָ בְּבַת אַחַת כָּל מַה שֶּׁנִּגְזַר לְךָ לְכָל יְמֵי חַיֶּיךָ.

מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְחָבִית יַיִן. אֶפְשָׁר לְהוֹצִיא מִן הַבֶּרֶז בְּקִלּוּחַ דַּק, וְאֶפְשָׁר לְהַגִּירוֹ מִן הַפֶּתַח הָעֶלְיוֹן בְּמַפָּל עַז. וְקִוִּיתִי שֶׁתִּהְיֶה בְּךָ תְּבוּנָה, לֹא רַק לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּכֶּסֶף בִּזְהִירוּת, אֶלָּא אַף לְהַרְבּוֹתוֹ וּלְהַכְפִּילוֹ וּלְשַׁלְּשׁוֹ בִּנְתִינַת צְדָקָה וּמַעֲשֵׂי חֶסֶד וּתְמִיכָה בַּתּוֹרָה וּבְלוֹמְדֶיהָ, שֶׁעֲלֵיהֶם הֻבְטַחְנוּ כִּי הַבּוֹרֵא יִפְתַּח אֶת אֲרֻבּוֹת הַשָּׁמַיִם לְהָרִיק בְּרָכָה עַד בְּלִי דַּי, וּלְמַלֵּא אֶת הֶחָבִית בְּשֶׁפַע רַב. אַךְ אִם זֹאת לֹא עָשִׂיתָ, וְאֶת הֶחָבִית רוֹקַנְתָּ - בְּמָה אוּכַל לְהוֹשִׁיעֲךָ?!"...

לְמַעֲשֶׂה, גָּלוּם בְּסִפּוּר מְאַלֵּף זֶה כָּל לֶקַח פָּרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ בְּעִנְיַן הַבְּרָכוֹת הַמְעֻתָּדוֹת לְשׁוֹמְרֵי הַמִּצְווֹת, לֶקַח הַיָּחִיד וְהַחֶבְרָה כֻּלָּהּ. מוּצָפִים אָנוּ בְּפִרְסֹמֶת סוֹחֶפֶת, בְּתַעֲמוּלָה גּוֹרֶפֶת, כֵּיצַד נוּכַל, כִּבְיָכוֹל, לְהֵיטִיב אֶת מַצָּבֵנוּ. וּכְשֶׁנִּתְבּוֹנֵן נִרְאֶה כִּי הַכֹּל מְדַשְׁדְּשִׁים בְּמַצָּבָם, הַמֵּעִיק מִכָּל הַבְּחִינוֹת, וְכָל הַהַצָּעוֹת הֵן רַק כֵּיצַד לִמְשֹׁךְ אֶת הַשְּׂמִיכָה הַצָּרָה לְכָאן אוֹ לְשָׁם. הַצַּד הַשָּׁוֶה שֶׁבָּהֶם, שֶׁמִּתְעַלְּמִים הֵם מֵהַפִּתְרוֹן הָאֶחָד הַבָּטוּחַ וְהַיְסוֹדִי: לָשׁוּב לְדַרְכֵי הַתּוֹרָה, וּלְהָחִיל בְּכָךְ בִּרְכַּת שָׁמַיִם עַד בְּלִי דַּי! (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)

	אמר תשע"ה
	עֲבוּרָם, כֻּלָּנוּ רַבָּנִים!
	"אִם בְּחֻקֹּתַי תֵלֵכוּ" (כו-ג) מַעֲשֶׂה בְּאָדָם שֶׁהֵמֵר לוֹ גּוֹרָלוֹ. הֶעָנָף בּוֹ מָצָא אֶת מִחְיָתוֹ נִקְלַע לְמַשְׁבֵּר חָמוּר, וּפַרְנָסָתוֹ שָׁבְתָה. הַסְּחוֹרָה שֶׁבַּחֲנוּתוֹ אִבְּדָה אֶת עֶרְכָּהּ. וּכְאִלּוּ לֹא דַּי בְּכָךְ, חָלְתָה אִשְׁתּוֹ. לֹא הָיָה בְּיָדוֹ לְשַׁלֵּם דְּמֵי רוֹפְאִים וּרְפוּאוֹת, וּמַחֲלָתָהּ הָלְכָה וְכָבְדָה. נוֹשָׁיו לָחֲצוּ וְדָחֲקוּ שֶׁיְּשַׁלֵּם אֶת דְּמֵי הַסְּחוֹרָה שֶׁקָּנָה בְּיֹקֶר בְּעִתּוֹת הַשֶּׁפַע, וְאִיְּמוּ לְעַקֵּל אֶת הַבַּיִת וְהַחֲנוּת. בְּתוֹךְ כָּךְ, הִגִּיעָה בִּתּוֹ לְפִרְקָהּ... שָׁבוּר וְרָצוּץ לָוָה דְּמֵי נְסִיעָה וְעָלָה לָרַכֶּבֶת הַנּוֹסַעַת לְוִילְנָה. יָרַד בְּתַחֲנַת בַּסְטוֹן וְעָשָׂה דַּרְכּוֹ לָעֲיָרָה רַאדִין, לְבֵיתוֹ שֶׁל הַצַּדִּיק הַקָּדוֹשׁ בַּעַל הֶ"חָפֵץ חַיִּים" זָצָ"ל. "רַבִּי, הוֹשִׁיעָה נָא", קָרָא וְהִתְיַפֵּחַ בְּקוֹל מַר. סָח אֶת סְאַת צָרוֹתָיו, וְעֵינֵי הַצַּדִּיק דָּמְעוּ. "מָה אֶעֱשֶׂה, רַבִּי?!" שָׁאַל בְּקוֹל בּוֹכִים. "מָה אוּכַל לְעָזְרְךָ", עֲנָהוּ הַצַּדִּיק, "אֲנִי עַצְמִי מִתְפַּרְנֵס אַךְ בְּדֹחַק מִמְּכִירַת סְפָרַי..." "חָלִילָה, רַבִּי! לֹא בָּאתִי לְבַקֵּשׁ נְדָבָה", קָרָא הָאִישׁ בִּמְחָאָה, "בָּאתִי לְבַקֵּשׁ בְּרָכָה!" "אַאֲצִיל לְךָ בִּרְכַּת כֹּהֵן", אָמַר הֶ"חָפֵץ חַיִּים", "ה' יַעֲזֹר וְתַצְלִיחַ בַּאֲשֶׁר תִּפְנֶה - אַךְ רְאֵה נָא לְנַצֵּל זֹאת בְּחָכְמָה!" שָׂמַח הָאִישׁ לַבְּרָכָה, אַף שֶׁסִּיּוּם הַדְּבָרִים נִשְׁמַע בְּעֵינָיו כְּאַזְהָרָה. בְּלֵב קַל נָטַל בִּרְכַּת פְּרֵדָה, וְכָל הַדֶּרֶךְ חֲזָרָה הָגָה וְחָשַׁב: מַה כְּדַאי שֶׁיַּעֲשֶׂה, בְּמַה כְּדַאי שֶׁיִּשְׁלַח יָדוֹ? בְּרָכָה יְקָרָה בְּיָדוֹ, וְעָלָיו לְנַצְּלָהּ בְּחָכְמָה! וְאָז עָלָה בְּמֹחוֹ רַעְיוֹן גְּאוֹנִי: הַדָּבָר הָרִאשׁוֹן שֶׁעָשָׂה בְּשׁוּבוֹ לְעִירוֹ, הָיָה לִפְנוֹת לַדּוּכָן לְמִמְכַּר הַהַגְרָלוֹת הַמֶּמְשַׁלְתִּיּוֹת!... רָכַשׁ כַּרְטִיס הַגְרָלָה בְּהַקָּפָה, וְלָוָה כֶּסֶף כְּדֵי לְשַׁלְּמוֹ. בָּטוּחַ הָיָה בְּבִרְכַּת הַצַּדִּיק, שֶׁבֵּרְכוֹ שֶׁיַּצְלִיחַ בַּאֲשֶׁר יִפְנֶה! וְאָכֵן, בִּרְכַּת הַצַּדִּיק הִתְמַמְּשָׁה בִּמְלוֹאָהּ: הוּא זָכָה בַּפְּרָס הַגָּדוֹל. בְּרִבְבוֹת רוּבָּלִים, הוֹן עָתֵק! בְּרֶגַע אֶחָד הָיָה לְעָשִׁיר מֻפְלָג! מִיָּד שִׁלֵּם כָּל חוֹבוֹתָיו, הֵבִיא אֶת טוֹבֵי הָרוֹפְאִים לְרַפֵּא אֶת אִשְׁתּוֹ וְקָצַב לְבִתּוֹ נְדוּנְיָה בְּרֹחַב יָד. בִּן לַיְלָה דָּרַךְ כּוֹכָבוֹ, סוֹחֲרִים וְסַפְסָרִים פָּקְדוּ אֶת מְעוֹנוֹ, סִחְרְרוּ אֶת רֹאשׁוֹ בְּהַצָּעוֹתֵיהֶם. מִכֻּלָּם שָׁבָה אֶת לִבּוֹ הַמִּסְחָר בַּבּוּרְסָה לִסְחוֹרוֹת עֲתִידִיּוֹת, מִסְחָר עַתִּיר מֶתַח וְעִנְיָן, רַב תַּהְפּוּכוֹת, סִכּוּיִים וְסִכּוּנִים. בְּלֹא כָּל יֶדַע וּמֵידָע הִמֵּר בּוֹ בִּסְכוּמִים עֲצוּמִים, וּבִזְמַן קָצָר לְהַפְלִיא אִבֵּד אֶת כָּל הוֹנוֹ וּמָצָא עַצְמוֹ שָׁקוּעַ בְּחוֹבוֹת-עָתֵק, מֻזְמָן לְמִשְׁפָּטִים וְצָפוּי לָעֳנָשִׁים כְּבֵדִים. אַךְ הַפַּעַם הָיָה שְׁוֵה נֶפֶשׁ, הֲלֹא יָדַע אֶת הַדֶּרֶךְ לְהֵחָלֵץ מִן הַסְּבַךְ: קָם וְעָשָׂה דַּרְכּוֹ לְרַאדִין, אֶל הַצַּדִּיק: יְקַבֵּל שׁוּב בְּרָכָה, וְיִקְנֶה עוֹד כַּרְטִיס הַגְרָלָה... הִגִּיעַ לְרַאדִין, וְסִפֵּר אֶת סִפּוּרוֹ. לְתַדְהֵמָתוֹ, הֱשִׁיבוֹ הַצַּדִּיק: "צַר לִי, לֹא אוּכַל עוֹד לַעֲזֹר..." "מַדּוּעַ", קָרָא בְּזַעֲזוּעַ, "הַבְרָכָה אַחַת הִיא לְךָ, רַבִּי?!" בֵּרַכְתָּ פַּעַם אַחַת, בָּרֵךְ נָא פַּעַם נוֹסֶפֶת... אָמַר הַצַּדִּיק בִּכְאֵב: "הֲלֹא אָמַרְתִּי וְהִזְהַרְתִּי, שֶׁתִּשְׁתַּמֵּשׁ בַּבְּרָכָה בְּחָכְמָה! בּוֹא וְאַסְבִּיר לְךָ מָה אֵרַע: לִפְנֵי לֵדָתוֹ שֶׁל הָאָדָם, נִגְזַר גּוֹרָלוֹ. נִקְבַּע הַאִם יִהְיֶה עָנִי אוֹ עָשִׁיר, חָכָם אוֹ סָכָל. אַף עָלֶיךָ וְעָלַי נִגְזַר מַה שֶּׁנִּגְזַר. כְּשֶׁבָּאתָ לְפָנַי נִכְמְרוּ עָלֶיךָ רַחֲמַי. בִּקַּשְׁתִּי אֵפוֹא מִבּוֹרֵא עוֹלָם, שֶׁיִּתֵּן לְךָ בְּבַת אַחַת כָּל מַה שֶּׁנִּגְזַר לְךָ לְכָל יְמֵי חַיֶּיךָ. מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְחָבִית יַיִן. אֶפְשָׁר לְהוֹצִיא מִן הַבֶּרֶז בְּקִלּוּחַ דַּק, וְאֶפְשָׁר לְהַגִּירוֹ מִן הַפֶּתַח הָעֶלְיוֹן בְּמַפָּל עַז. וְקִוִּיתִי שֶׁתִּהְיֶה בְּךָ תְּבוּנָה, לֹא רַק לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּכֶּסֶף בִּזְהִירוּת, אֶלָּא אַף לְהַרְבּוֹתוֹ וּלְהַכְפִּילוֹ וּלְשַׁלְּשׁוֹ בִּנְתִינַת צְדָקָה וּמַעֲשֵׂי חֶסֶד וּתְמִיכָה בַּתּוֹרָה וּבְלוֹמְדֶיהָ, שֶׁעֲלֵיהֶם הֻבְטַחְנוּ כִּי הַבּוֹרֵא יִפְתַּח אֶת אֲרֻבּוֹת הַשָּׁמַיִם לְהָרִיק בְּרָכָה עַד בְּלִי דַּי, וּלְמַלֵּא אֶת הֶחָבִית בְּשֶׁפַע רַב. אַךְ אִם זֹאת לֹא עָשִׂיתָ, וְאֶת הֶחָבִית רוֹקַנְתָּ - בְּמָה אוּכַל לְהוֹשִׁיעֲךָ?!"... לְמַעֲשֶׂה, גָּלוּם בְּסִפּוּר מְאַלֵּף זֶה כָּל לֶקַח פָּרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ בְּעִנְיַן הַבְּרָכוֹת הַמְעֻתָּדוֹת לְשׁוֹמְרֵי הַמִּצְווֹת, לֶקַח הַיָּחִיד וְהַחֶבְרָה כֻּלָּהּ. מוּצָפִים אָנוּ בְּפִרְסֹמֶת סוֹחֶפֶת, בְּתַעֲמוּלָה גּוֹרֶפֶת, כֵּיצַד נוּכַל, כִּבְיָכוֹל, לְהֵיטִיב אֶת מַצָּבֵנוּ. וּכְשֶׁנִּתְבּוֹנֵן נִרְאֶה כִּי הַכֹּל מְדַשְׁדְּשִׁים בְּמַצָּבָם, הַמֵּעִיק מִכָּל הַבְּחִינוֹת, וְכָל הַהַצָּעוֹת הֵן רַק כֵּיצַד לִמְשֹׁךְ אֶת הַשְּׂמִיכָה הַצָּרָה לְכָאן אוֹ לְשָׁם. הַצַּד הַשָּׁוֶה שֶׁבָּהֶם, שֶׁמִּתְעַלְּמִים הֵם מֵהַפִּתְרוֹן הָאֶחָד הַבָּטוּחַ וְהַיְסוֹדִי: לָשׁוּב לְדַרְכֵי הַתּוֹרָה, וּלְהָחִיל בְּכָךְ בִּרְכַּת שָׁמַיִם עַד בְּלִי דַּי! (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)