Otzarot-Article

"כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ" (לא-כא) סִפֵּר הָרַב גָּלִינְסְקִי זָצָ"ל: הָרַב מִפּוֹנִיבֶז' אָמַר לִי בִּשְׁעָתוֹ: "רַבִּי יַעֲקֹב, מִימוֹת עוֹלָם לֹא הָיְתָה סִיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא לַתּוֹרָה, כְּמוֹ בְּדוֹרֵנוּ!"

קָטֹנְתִּי, מִי אֲנִי שֶׁאֶחְלֹק. אֲבָל לְהָבִין, צָרִיךְ? הִזְכַּרְתִּי דִּבְרֵי הַמְּאִירִי (בִּתְחִלַּת פֵּרוּשׁוֹ לְאָבוֹת) שֶׁכָּתַב שֶׁחַכְמֵי הַתַּלְמוּד הָיוּ אֲלָפִים וּרְבָבוֹת, וְהִזְכִּיר לְדֻגְמָה כ"ד אֶלֶף תַּלְמִידֵי רַבִּי עֲקִיבָא.

הִסְבִּיר: "גַּם אָז, הֲלֹא דָּרְשׁוּ 'אָדָם אֶחָד מֵאֶלֶף מָצָאתִי' (קֹהֶלֶת ז-כח), בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם אֶלֶף בְּנֵי אָדָם נִכְנָסִים לַמִּקְרָא, יוֹצְאִים מֵאָה לַמִּשְׁנָה, וּמֵהֶם יוֹצְאִים עֲשָׂרָה לַגְּמָרָא, וּמֵהֶם יוֹצֵא אֶחָד לְהוֹרָאָה (קֹהֶלֶת רַבָּה ז-מ). וְהַיּוֹם, אִיכְשַׁר דָּרָא: אוֹתָם אֶלֶף שֶׁנִּכְנָסִים לַמִּקְרָא מַמְשִׁיכִים לַמִּשְׁנָה וּמִשָּׁם לַגְּמָרָא, לֹא הָיָה כֵּן מִימוֹת עוֹלָם. זוֹ סִיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא מְיֻחֶדֶת!"

שָׁאַלְתִּי: "מֵאַחַר שֶׁהַמִּדְרָשׁ אוֹמֵר שֶׁכָּךְ הוּא נֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם, וְכָךְ הָיָה מִדּוֹרֵי דּוֹרוֹת, מַה קָּרָה שֶׁנִּשְׁתַּנּוּ בִּזְמַנֵּנוּ סִדְרֵי עוֹלָם?"

הִתְרַגֵּשׁ: "מִשּׁוּם שֶׁהַדָּבָר הַיָּחִיד שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָרֵב לוֹ, הִיא הַתּוֹרָה! כַּכָּתוּב: וְהָיָה כִּי תִמְצֶאןָ אֹתוֹ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת וְעָנְתָה הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְפָנָיו לְעֵד, כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ!

בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַדּוֹרוֹת דָּבְקוּ הַיְּהוּדִים בַּתּוֹרָה, הִתְנַהֵל הַדָּבָר עַל פִּי דַּרְכּוֹ שֶׁל עוֹלָם. אֲבָל כַּיּוֹם, שֶׁהִשְׂתָּרְרָה קְרִירוּת, חַיָּב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִדְאֹג, מִפְּנֵי הָעַרְבוּת. וּכְשֶׁהוּא פּוֹעֵל, הֲרֵי זֶה בְּמִדָּה גְּדוּשָׁה וְשׁוֹפַעַת!"

אָמַרְתִּי: "יֵשׁ לִי לְהָבִיא רְאָיָה לִיסוֹד זֶה, מִגְּמָרָא מְפֹרֶשֶׁת!"

נֵאוֹת: "הָבָה וְנִשְׁמַע!"

אָמַרְתִּי: "הַמִּשְׁנָה אוֹמֶרֶת בְּסוֹף תַּעֲנִית, שֶׁבְּיוֹם הַכִּפּוּרִים וּבְט"וּ בְּאָב הָיוּ בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל מְחוֹלְלוֹת בַּכְּרָמִים, וּמִי שֶׁלֹּא הָיְתָה לוֹ אִשָּׁה הָיָה נִפְנֶה לְשָׁם. וְהָיוּ מְחוֹלְלוֹת קְבוּצוֹת קְבוּצוֹת. תָּנוּ רַבָּנָן, יָפוֹת שֶׁבָּהֶן מֶה הָיוּ אוֹמְרוֹת, אֵין הָאִשָּׁה אֶלָּא לְיֹפִי. מְיֻחָסוֹת שֶׁבָּהֶן אוֹמְרוֹת, תְּנוּ עֵינֵיכֶם בַּמִּשְׁפָּחָה, לְפִי שֶׁאֵין הָאִשָּׁה אֶלָּא לְבָנִים. מְכֹעָרוֹת שֶׁבָּהֶן מֶה הָיוּ אוֹמְרוֹת: קְחוּ מִקְחֲכֶם לְשֵׁם שָׁמַיִם, וּבִלְבַד שֶׁתְּעַטְּרוּנוּ בִּזְהוּבִים (תַּעֲנִית לא.) –

חֻצְפָּה שֶׁכָּזוֹ! מְיֻחָסוֹת אֵינָן, יָפוֹת אֵינָן. זְקוּקוֹת לְנֵס כְּדֵי שֶׁמִּישֶׁהוּ יֵאוֹת לַחְשֹׁב אוֹדוֹתָן. וְעוֹד יֵשׁ לָהֶן תְּבִיעָה, נְדוּנְיָה הֲגוּנָה וְסִדּוּר מָלֵא, לֹא פָּחוֹת...

וְהַתְּשׁוּבָה, פְּשׁוּטָה: דַּוְקָא מִשּׁוּם שֶׁזְּקוּקוֹת הֵן לְנֵס, הֲיַד ה' תִּקְצָר?! – אִם נֵס, אָז עַד הַסּוֹף!"... (וְהִגַּדְתָּ)

	אחרי מות - קדושים תשע"ה
	מַטְּרַת הַהַמְחָשָׁה לְהָקֵל עָלֵינוּ
	"כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ" (לא-כא) סִפֵּר הָרַב גָּלִינְסְקִי זָצָ"ל: הָרַב מִפּוֹנִיבֶז' אָמַר לִי בִּשְׁעָתוֹ: "רַבִּי יַעֲקֹב, מִימוֹת עוֹלָם לֹא הָיְתָה סִיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא לַתּוֹרָה, כְּמוֹ בְּדוֹרֵנוּ!" קָטֹנְתִּי, מִי אֲנִי שֶׁאֶחְלֹק. אֲבָל לְהָבִין, צָרִיךְ? הִזְכַּרְתִּי דִּבְרֵי הַמְּאִירִי (בִּתְחִלַּת פֵּרוּשׁוֹ לְאָבוֹת) שֶׁכָּתַב שֶׁחַכְמֵי הַתַּלְמוּד הָיוּ אֲלָפִים וּרְבָבוֹת, וְהִזְכִּיר לְדֻגְמָה כ"ד אֶלֶף תַּלְמִידֵי רַבִּי עֲקִיבָא. הִסְבִּיר: "גַּם אָז, הֲלֹא דָּרְשׁוּ 'אָדָם אֶחָד מֵאֶלֶף מָצָאתִי' (קֹהֶלֶת ז-כח), בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם אֶלֶף בְּנֵי אָדָם נִכְנָסִים לַמִּקְרָא, יוֹצְאִים מֵאָה לַמִּשְׁנָה, וּמֵהֶם יוֹצְאִים עֲשָׂרָה לַגְּמָרָא, וּמֵהֶם יוֹצֵא אֶחָד לְהוֹרָאָה (קֹהֶלֶת רַבָּה ז-מ). וְהַיּוֹם, אִיכְשַׁר דָּרָא: אוֹתָם אֶלֶף שֶׁנִּכְנָסִים לַמִּקְרָא מַמְשִׁיכִים לַמִּשְׁנָה וּמִשָּׁם לַגְּמָרָא, לֹא הָיָה כֵּן מִימוֹת עוֹלָם. זוֹ סִיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא מְיֻחֶדֶת!" שָׁאַלְתִּי: "מֵאַחַר שֶׁהַמִּדְרָשׁ אוֹמֵר שֶׁכָּךְ הוּא נֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם, וְכָךְ הָיָה מִדּוֹרֵי דּוֹרוֹת, מַה קָּרָה שֶׁנִּשְׁתַּנּוּ בִּזְמַנֵּנוּ סִדְרֵי עוֹלָם?" הִתְרַגֵּשׁ: "מִשּׁוּם שֶׁהַדָּבָר הַיָּחִיד שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָרֵב לוֹ, הִיא הַתּוֹרָה! כַּכָּתוּב: וְהָיָה כִּי תִמְצֶאןָ אֹתוֹ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת וְעָנְתָה הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְפָנָיו לְעֵד, כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ! בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַדּוֹרוֹת דָּבְקוּ הַיְּהוּדִים בַּתּוֹרָה, הִתְנַהֵל הַדָּבָר עַל פִּי דַּרְכּוֹ שֶׁל עוֹלָם. אֲבָל כַּיּוֹם, שֶׁהִשְׂתָּרְרָה קְרִירוּת, חַיָּב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִדְאֹג, מִפְּנֵי הָעַרְבוּת. וּכְשֶׁהוּא פּוֹעֵל, הֲרֵי זֶה בְּמִדָּה גְּדוּשָׁה וְשׁוֹפַעַת!" אָמַרְתִּי: "יֵשׁ לִי לְהָבִיא רְאָיָה לִיסוֹד זֶה, מִגְּמָרָא מְפֹרֶשֶׁת!" נֵאוֹת: "הָבָה וְנִשְׁמַע!" אָמַרְתִּי: "הַמִּשְׁנָה אוֹמֶרֶת בְּסוֹף תַּעֲנִית, שֶׁבְּיוֹם הַכִּפּוּרִים וּבְט"וּ בְּאָב הָיוּ בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל מְחוֹלְלוֹת בַּכְּרָמִים, וּמִי שֶׁלֹּא הָיְתָה לוֹ אִשָּׁה הָיָה נִפְנֶה לְשָׁם. וְהָיוּ מְחוֹלְלוֹת קְבוּצוֹת קְבוּצוֹת. תָּנוּ רַבָּנָן, יָפוֹת שֶׁבָּהֶן מֶה הָיוּ אוֹמְרוֹת, אֵין הָאִשָּׁה אֶלָּא לְיֹפִי. מְיֻחָסוֹת שֶׁבָּהֶן אוֹמְרוֹת, תְּנוּ עֵינֵיכֶם בַּמִּשְׁפָּחָה, לְפִי שֶׁאֵין הָאִשָּׁה אֶלָּא לְבָנִים. מְכֹעָרוֹת שֶׁבָּהֶן מֶה הָיוּ אוֹמְרוֹת: קְחוּ מִקְחֲכֶם לְשֵׁם שָׁמַיִם, וּבִלְבַד שֶׁתְּעַטְּרוּנוּ בִּזְהוּבִים (תַּעֲנִית לא.) – חֻצְפָּה שֶׁכָּזוֹ! מְיֻחָסוֹת אֵינָן, יָפוֹת אֵינָן. זְקוּקוֹת לְנֵס כְּדֵי שֶׁמִּישֶׁהוּ יֵאוֹת לַחְשֹׁב אוֹדוֹתָן. וְעוֹד יֵשׁ לָהֶן תְּבִיעָה, נְדוּנְיָה הֲגוּנָה וְסִדּוּר מָלֵא, לֹא פָּחוֹת... וְהַתְּשׁוּבָה, פְּשׁוּטָה: דַּוְקָא מִשּׁוּם שֶׁזְּקוּקוֹת הֵן לְנֵס, הֲיַד ה' תִּקְצָר?! – אִם נֵס, אָז עַד הַסּוֹף!"... (וְהִגַּדְתָּ)