Otzarot-Article

"הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם לְאָחִיךָ" (כב-א) סִפֵּר הָרַב גָּלִינְסְקִי זָצָ"ל: בִּשְׁעָתוֹ, כְּשֶׁלָּמַדְתִּי כְּיֶלֶד מַסֶּכֶת בָּבָא מְצִיעָא, הִשְׁתּוֹקַקְתִּי כָּל כָּךְ לִמְצֹא אֵיזֶה זוּג מִשְׁקָפַיִם יְשָׁנִים נוֹשָׁנִים, כָּאֵלּוּ שֶׁיִּהְיוּ בָּהֶם סִימָנִים וְלֹא יִהְיוּ לָהֶם תּוֹבְעִים, וְדִינָם שֶׁיִּהְיוּ מֻנָּחִים עַד שֶׁיָּבוֹא אֵלִיָּהוּ!

תִּשְׁאֲלוּ, מַדּוּעַ. מָה אֶעֱשֶׂה בִּגְרוּטָאוֹת עַתִּיקוֹת אֵלּוּ? אֹמַר לָכֶם -

הֲלֹא בְּכָל בִּרְכַּת מָזוֹן מְבַקְּשִׁים אָנוּ: "הָרַחְמָן הוּא יִשְׁלַח לָנוּ אֶת אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא זָכוּר לַטּוֹב, וִיבַשֵּׂר לָנוּ בְּשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת יְשׁוּעוֹת וְנֶחָמוֹת", כְּהַבְטָחַת הַנָּבִיא (מַלְאָכִי ג-כג) –

הֲיוֹדְעִים אַתֶּם מַה יִּקְרֶה כְּשֶׁאֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא יָבוֹא?!

כָּל גְּדוֹלֵי הַדּוֹר יִנְהֲרוּ אֵלָיו וִיכַתְּרוּהוּ, לִפְשֹׁט סְפֵקוֹתֵיהֶם וְקֻשְׁיוֹתֵיהֶם. וּכְבָר אָמְרוּ שֶׁ"תֵּיקוּ" נוֹטָרִיקוֹן "תִּשְׁבִּי יְתָרֵץ קֻשְׁיוֹת וְאִבַּעְיוֹת".

וּבְעִנְיָן זֶה, שָׁאַלְתִּי אֶת הָרַב מִפּוֹנִיבֶז' זָצָ"ל: מַדּוּעַ אוֹמְרִים "תֵּיקוּ", תִּשְׁבִּי יְתָרֵץ קֻשְׁיוֹת וְאִבַּעְיוֹת, "תִּשְׁבִּי" עַל שֵׁם עִירוֹ שֶׁל אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא שֶׁהָיָה מֵהָעִיר "תּוֹשָׁב" שֶׁבַּגִּלְעָד (רַשִּׁ"י מְלָכִים א' יז-א). וְשָׁאַלְתִּי מַדּוּעַ אֵין אוֹמְרִים "אֵיקוּ ", אֵלִיָּהוּ יְתָרֵץ קֻשְׁיוֹת וְאִבַּעְיוֹת.

עֲנָנִי בְּהִתְלַהֲבוּת: וְכִי לְמִי יָבוֹא אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא לְתָרֵץ קֻשְׁיוֹת שֶׁלֹּא נִפְתְּרוּ – הֲלֹא אֶל הַיְשִׁיבוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת! וַהֲלֹא כָּךְ נָהוּג בַּיְשִׁיבוֹת, לִקְרֹא לַגְּדוֹלִים עַל שֵׁם עָרֵיהֶם. כְּמוֹ הַגָּאוֹן מִוִּילְנָה, רַבִּי חַיִּים מִוּוֹלוֹזִ'ין, רַבִּי חַיִּים מִבְּרִיסְק, הָרוֹגַאטְשׁוֹבֶר, הַסְּטַייפְּלֶר!"...

אַף הַבַּחוּרִים נִקְרְאוּ בִּשְׁעָתוֹ עַל שֵׁם עָרֵיהֶם. הָרַב מִפּוֹנִיבֶז' נִקְרָא ר' יוֹשֶׁע קוֹילֶר, וַאֲנִי – נִקְרֵאתִי יַעְנְקָלֶה קְרִינִיקֶר.

וּבְכֵן, אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא יָבוֹא, וְכָל הַגְּדוֹלִים עוֹטְרִים אוֹתוֹ, וּמִתְנַצְּחִים בְּלִמּוּד. זִקּוּקִין דִּי נוּר נַפְקוּ מִפּוּמַיְהוּ, וּמִפִּיו לַפִּידִים יְהַלֵּכוּ, וְגַם אֲנִי אֶרְצֶה לַחְזוֹת בְּזִיו פָּנָיו. אֵיזוֹ עַזּוּת, אֵיזוֹ חֻצְפָּה. מִי אַתָּה, יַעְנְקָלֶה קְרִינִיקֶר. וּמַה בַּקָּשָׁתְךָ, לִזְכּוֹת לְגִלּוּי אֵלִיָּהוּ. נִשְׁמָע מֻפְקָע, חֲסַר סִכּוּי.

אֲבָל אָז אֶשְׁלֹף זוּג מִשְׁקָפַיִם יְשָׁנִים נוֹשָׁנִים, אוֹצָר מְנֻצָּר. הֵן לְכָךְ מַמְתִּינִים הֵם, "עַד שֶׁיָּבוֹא אֵלִיָּהוּ".

וְאֵין בְּרֵרָה, בְּגִינָם יָנִיחוּ לִי לָבוֹא לְפָנָיו וְלַחֲזוֹת בְּזִיו פָּנָיו...

וְיָדוּעַ, שֶׁבִּבְּרִיסְק הָיָה חַזָּן מֵיטִיב נַגֵּן. וְיוֹתֵר מִשֶּׁאָחַז מִמֶּנּוּ הָרַב מִבְּרִיסְק זָצָ"ל, אָחַז הוּא מֵעַצְמוֹ. וּפַעַם אָמַר לָרַב מִבְּרִיסְק בְּגַבְהוּת רוּחוֹ: "אָנוּ אוֹמְרִים בְּהוֹשַׁעְנָא רַבָּה: קוֹל צֶמַח, אִישׁ צֶמַח שְׁמוֹ (זְכַרְיָה ג-ח) הוּא דָּוִד בְּעַצְמוֹ, מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר. וְדָוִד הַמֶּלֶךְ, נְעִים זְמִירוֹת יִשְׂרָאֵל הוּא. אֵין לִי סָפֵק, שֶׁאֶמָּנֶה עַל בְּנֵי מַקְהֵלָתוֹ!"

נָתַן בּוֹ הָרַב מִבְּרִיסְק עֵינָיו, וְאָמַר: "כְּשֶׁדָּוִד הַמֶּלֶךְ יָבוֹא, תִּבְרַח מִפָּנָיו מֶרְחָק שָׁלֹשׁ פַּרְסָאוֹת!"

וּמְסֻפָּר, שֶׁשָּׁאֲלוּ אֶת הַגָּאוֹן מִוִּילְנָה זָצָ"ל, "מַה נַּעֲשֶׂה אִם תִּפָּתַח הַדֶּלֶת וְתַנָּא קָדוֹשׁ יִכָּנֵס לַחֶדֶר?"

נַעֲנָה וְאָמַר: "מַה נַּעֲשֶׂה?! נִשָּׂרֵף!"

וְהָרַב מִפּוֹנִיבֶז' זָצָ"ל אָמַר לִי פַּעַם: "ר' יַעֲקֹב, אֲנִי אֵינִי נִבְהָל מִכִּשְׁלוֹנוֹת, וְאֵינִי נִרְעָשׁ מִנְּפִילוֹת. שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק, וָקָם (מִשְׁלֵי כד-טז) כְּתִיב. גַּם בִּנְפִילָה, בְּגֶדֶר צַדִּיק הוּא. הָעִקָּר שֶׁיָּקוּם. אַל תַּבֵּט מֵאַחֲרֶיךָ, מַה דַּהֲוָה הֲוָה. אֲבָל עַל כִּשָּׁלוֹן אֶחָד אֵינִי יָכוֹל לִסְלֹחַ לְעַצְמִי, אֵינִי מוֹצֵא לְעַצְמִי מְחִילָה –

יוֹם אֶחָד פָּנָה אֵלַי הֶ"חָפֵץ חַיִּים" זָצָ"ל וְאָמַר לִי: "מָשִׁיחַ עוֹמֵד לָבוֹא בְּכָל רֶגַע, וְאַתָּה כֹּהֵן, הַאִם יוֹדֵעַ אַתָּה הִלְכוֹת עֲבוֹדַת בֵּית הַבְּחִירָה?! הֲלֹא הֲלָכָה מְפֹרֶשֶׁת הִיא, שֶׁכֹּהֲנִים שֶׁיּוֹדְעִים מִשְׁמַרְתָּם אֲסוּרִים לִשְׁתּוֹת יַיִן, שֶׁמָּא יָבוֹא מָשִׁיחַ וְיִמָּצֵא פָּסוּל לָעֲבוֹדָה (תַּעֲנִית יז.). מִכָּל שֶׁכֵּן, שֶׁצָּרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה בָּקִי בְּהִלְכוֹת עֲבוֹדָה!"

יַלְדוּת הָיְתָה בִּי, וְעָנִיתִי: "רַבִּי, מָה הַדִּמְיוֹן! הַשִּׁכְרוּת, פְּסוּל הַגּוּף הִיא. אֲבָל אִי יְדִיעַת הַהֲלָכוֹת, מַה בְּכָךְ –

אֶעֱמֹד לְיַד הָרַבִּי, הֲלֹא גַּם הָרַבִּי כֹּהֵן, וְאֶעֱשֶׂה כְּמַעֲשָׂיו!"

וַאֲנִי מְיַסֵּר עַצְמִי, אֵיךְ עָנִיתִי כָּךְ –

אֵיזוֹ עַזּוּת הִיא, לַחְשֹׁב שֶׁיַּנִּיחוּנִי בְּבוֹא הַגְּאֻלָּה לִהְיוֹת בְּסָמוּךְ לֶ"חָפֵץ חַיִּים", בִּמְחִצָּתוֹ! שֶׁאֶזְכֶּה שָׁם לִרְאוֹתוֹ"... (וְהִגַּדְתָּ)

	אחרי מות - קדושים תשע"ה
	מַטְּרַת הַהַמְחָשָׁה לְהָקֵל עָלֵינוּ
	"הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם לְאָחִיךָ" (כב-א) סִפֵּר הָרַב גָּלִינְסְקִי זָצָ"ל: בִּשְׁעָתוֹ, כְּשֶׁלָּמַדְתִּי כְּיֶלֶד מַסֶּכֶת בָּבָא מְצִיעָא, הִשְׁתּוֹקַקְתִּי כָּל כָּךְ לִמְצֹא אֵיזֶה זוּג מִשְׁקָפַיִם יְשָׁנִים נוֹשָׁנִים, כָּאֵלּוּ שֶׁיִּהְיוּ בָּהֶם סִימָנִים וְלֹא יִהְיוּ לָהֶם תּוֹבְעִים, וְדִינָם שֶׁיִּהְיוּ מֻנָּחִים עַד שֶׁיָּבוֹא אֵלִיָּהוּ! תִּשְׁאֲלוּ, מַדּוּעַ. מָה אֶעֱשֶׂה בִּגְרוּטָאוֹת עַתִּיקוֹת אֵלּוּ? אֹמַר לָכֶם - הֲלֹא בְּכָל בִּרְכַּת מָזוֹן מְבַקְּשִׁים אָנוּ: "הָרַחְמָן הוּא יִשְׁלַח לָנוּ אֶת אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא זָכוּר לַטּוֹב, וִיבַשֵּׂר לָנוּ בְּשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת יְשׁוּעוֹת וְנֶחָמוֹת", כְּהַבְטָחַת הַנָּבִיא (מַלְאָכִי ג-כג) – הֲיוֹדְעִים אַתֶּם מַה יִּקְרֶה כְּשֶׁאֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא יָבוֹא?! כָּל גְּדוֹלֵי הַדּוֹר יִנְהֲרוּ אֵלָיו וִיכַתְּרוּהוּ, לִפְשֹׁט סְפֵקוֹתֵיהֶם וְקֻשְׁיוֹתֵיהֶם. וּכְבָר אָמְרוּ שֶׁ"תֵּיקוּ" נוֹטָרִיקוֹן "תִּשְׁבִּי יְתָרֵץ קֻשְׁיוֹת וְאִבַּעְיוֹת". וּבְעִנְיָן זֶה, שָׁאַלְתִּי אֶת הָרַב מִפּוֹנִיבֶז' זָצָ"ל: מַדּוּעַ אוֹמְרִים "תֵּיקוּ", תִּשְׁבִּי יְתָרֵץ קֻשְׁיוֹת וְאִבַּעְיוֹת, "תִּשְׁבִּי" עַל שֵׁם עִירוֹ שֶׁל אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא שֶׁהָיָה מֵהָעִיר "תּוֹשָׁב" שֶׁבַּגִּלְעָד (רַשִּׁ"י מְלָכִים א' יז-א). וְשָׁאַלְתִּי מַדּוּעַ אֵין אוֹמְרִים "אֵיקוּ ", אֵלִיָּהוּ יְתָרֵץ קֻשְׁיוֹת וְאִבַּעְיוֹת. עֲנָנִי בְּהִתְלַהֲבוּת: וְכִי לְמִי יָבוֹא אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא לְתָרֵץ קֻשְׁיוֹת שֶׁלֹּא נִפְתְּרוּ – הֲלֹא אֶל הַיְשִׁיבוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת! וַהֲלֹא כָּךְ נָהוּג בַּיְשִׁיבוֹת, לִקְרֹא לַגְּדוֹלִים עַל שֵׁם עָרֵיהֶם. כְּמוֹ הַגָּאוֹן מִוִּילְנָה, רַבִּי חַיִּים מִוּוֹלוֹזִ'ין, רַבִּי חַיִּים מִבְּרִיסְק, הָרוֹגַאטְשׁוֹבֶר, הַסְּטַייפְּלֶר!"... אַף הַבַּחוּרִים נִקְרְאוּ בִּשְׁעָתוֹ עַל שֵׁם עָרֵיהֶם. הָרַב מִפּוֹנִיבֶז' נִקְרָא ר' יוֹשֶׁע קוֹילֶר, וַאֲנִי – נִקְרֵאתִי יַעְנְקָלֶה קְרִינִיקֶר. וּבְכֵן, אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא יָבוֹא, וְכָל הַגְּדוֹלִים עוֹטְרִים אוֹתוֹ, וּמִתְנַצְּחִים בְּלִמּוּד. זִקּוּקִין דִּי נוּר נַפְקוּ מִפּוּמַיְהוּ, וּמִפִּיו לַפִּידִים יְהַלֵּכוּ, וְגַם אֲנִי אֶרְצֶה לַחְזוֹת בְּזִיו פָּנָיו. אֵיזוֹ עַזּוּת, אֵיזוֹ חֻצְפָּה. מִי אַתָּה, יַעְנְקָלֶה קְרִינִיקֶר. וּמַה בַּקָּשָׁתְךָ, לִזְכּוֹת לְגִלּוּי אֵלִיָּהוּ. נִשְׁמָע מֻפְקָע, חֲסַר סִכּוּי. אֲבָל אָז אֶשְׁלֹף זוּג מִשְׁקָפַיִם יְשָׁנִים נוֹשָׁנִים, אוֹצָר מְנֻצָּר. הֵן לְכָךְ מַמְתִּינִים הֵם, "עַד שֶׁיָּבוֹא אֵלִיָּהוּ". וְאֵין בְּרֵרָה, בְּגִינָם יָנִיחוּ לִי לָבוֹא לְפָנָיו וְלַחֲזוֹת בְּזִיו פָּנָיו... וְיָדוּעַ, שֶׁבִּבְּרִיסְק הָיָה חַזָּן מֵיטִיב נַגֵּן. וְיוֹתֵר מִשֶּׁאָחַז מִמֶּנּוּ הָרַב מִבְּרִיסְק זָצָ"ל, אָחַז הוּא מֵעַצְמוֹ. וּפַעַם אָמַר לָרַב מִבְּרִיסְק בְּגַבְהוּת רוּחוֹ: "אָנוּ אוֹמְרִים בְּהוֹשַׁעְנָא רַבָּה: קוֹל צֶמַח, אִישׁ צֶמַח שְׁמוֹ (זְכַרְיָה ג-ח) הוּא דָּוִד בְּעַצְמוֹ, מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר. וְדָוִד הַמֶּלֶךְ, נְעִים זְמִירוֹת יִשְׂרָאֵל הוּא. אֵין לִי סָפֵק, שֶׁאֶמָּנֶה עַל בְּנֵי מַקְהֵלָתוֹ!" נָתַן בּוֹ הָרַב מִבְּרִיסְק עֵינָיו, וְאָמַר: "כְּשֶׁדָּוִד הַמֶּלֶךְ יָבוֹא, תִּבְרַח מִפָּנָיו מֶרְחָק שָׁלֹשׁ פַּרְסָאוֹת!" וּמְסֻפָּר, שֶׁשָּׁאֲלוּ אֶת הַגָּאוֹן מִוִּילְנָה זָצָ"ל, "מַה נַּעֲשֶׂה אִם תִּפָּתַח הַדֶּלֶת וְתַנָּא קָדוֹשׁ יִכָּנֵס לַחֶדֶר?" נַעֲנָה וְאָמַר: "מַה נַּעֲשֶׂה?! נִשָּׂרֵף!" וְהָרַב מִפּוֹנִיבֶז' זָצָ"ל אָמַר לִי פַּעַם: "ר' יַעֲקֹב, אֲנִי אֵינִי נִבְהָל מִכִּשְׁלוֹנוֹת, וְאֵינִי נִרְעָשׁ מִנְּפִילוֹת. שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק, וָקָם (מִשְׁלֵי כד-טז) כְּתִיב. גַּם בִּנְפִילָה, בְּגֶדֶר צַדִּיק הוּא. הָעִקָּר שֶׁיָּקוּם. אַל תַּבֵּט מֵאַחֲרֶיךָ, מַה דַּהֲוָה הֲוָה. אֲבָל עַל כִּשָּׁלוֹן אֶחָד אֵינִי יָכוֹל לִסְלֹחַ לְעַצְמִי, אֵינִי מוֹצֵא לְעַצְמִי מְחִילָה – יוֹם אֶחָד פָּנָה אֵלַי הֶ"חָפֵץ חַיִּים" זָצָ"ל וְאָמַר לִי: "מָשִׁיחַ עוֹמֵד לָבוֹא בְּכָל רֶגַע, וְאַתָּה כֹּהֵן, הַאִם יוֹדֵעַ אַתָּה הִלְכוֹת עֲבוֹדַת בֵּית הַבְּחִירָה?! הֲלֹא הֲלָכָה מְפֹרֶשֶׁת הִיא, שֶׁכֹּהֲנִים שֶׁיּוֹדְעִים מִשְׁמַרְתָּם אֲסוּרִים לִשְׁתּוֹת יַיִן, שֶׁמָּא יָבוֹא מָשִׁיחַ וְיִמָּצֵא פָּסוּל לָעֲבוֹדָה (תַּעֲנִית יז.). מִכָּל שֶׁכֵּן, שֶׁצָּרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה בָּקִי בְּהִלְכוֹת עֲבוֹדָה!" יַלְדוּת הָיְתָה בִּי, וְעָנִיתִי: "רַבִּי, מָה הַדִּמְיוֹן! הַשִּׁכְרוּת, פְּסוּל הַגּוּף הִיא. אֲבָל אִי יְדִיעַת הַהֲלָכוֹת, מַה בְּכָךְ – אֶעֱמֹד לְיַד הָרַבִּי, הֲלֹא גַּם הָרַבִּי כֹּהֵן, וְאֶעֱשֶׂה כְּמַעֲשָׂיו!" וַאֲנִי מְיַסֵּר עַצְמִי, אֵיךְ עָנִיתִי כָּךְ – אֵיזוֹ עַזּוּת הִיא, לַחְשֹׁב שֶׁיַּנִּיחוּנִי בְּבוֹא הַגְּאֻלָּה לִהְיוֹת בְּסָמוּךְ לֶ"חָפֵץ חַיִּים", בִּמְחִצָּתוֹ! שֶׁאֶזְכֶּה שָׁם לִרְאוֹתוֹ"... (וְהִגַּדְתָּ)