Otzarot-Article

"אִישׁ אֲשֶׁר כְּבִרְכָתוֹ בֵּרַךְ אֹתָם" (מט-כח) עַל הַמְחַנְּכִים לָדַעַת אֶת גֹּדֶל רוּם עֶרְכּוֹ שֶׁל הֶחָנִיךְ, אֲבָל מַה שֶּׁאוּלַי חָשׁוּב יוֹתֵר הוּא שֶׁיֵּדְעוּ וְיָבִינוּ אֶת הַכְּלָל הַכָּל כָּךְ יְסוֹדִי שֶׁצָּרִיךְ לְחַנֵּךְ כָּל חָנִיךְ לְפִי עֶרְכּוֹ וּתְכוּנָתוֹ, וְאִי אֶפְשָׁר לְהַטִּיל עַל יֶלֶד מְשִׂימוֹת שֶׁאֵינָן מַתְאִימוֹת לוֹ וּלְכֹחוֹתָיו הָרוּחָנִיִּים.

עַל הַפָּסוּק 'אִישׁ אֲשֶׁר כְּבִרְכָתוֹ בֵּרַךְ אֹתָם', אוֹמֵר רַשִּׁ"י 'בְּרָכָה הָעֲתִידָה לָבוֹא עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד'. וְלִכְאוֹרָה הַדָּבָר תָּמוּהַּ, כִּי מֵאַחַר שֶׁבֵּרֵךְ יַעֲקֹב אָבִינוּ אֶת הַשְּׁבָטִים בַּ"בְּרָכָה הָעֲתִידָה לָבוֹא עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד", הַיְנוּ שֶׁבֵּרְכָם בְּסוּג שֶׁל בְּרָכָה שֶׁכְּבָר מְצוּיָה בְּמַהוּתָם, אִם כֵּן בְּמַה בֵּרְכָם? - שׁוֹאֵל מָרָן הגר"ד פּוֹבַרְסְקִי זָצָ"ל בְּסִפְרוֹ 'מַשְׂכִּיל לְדָוִד'.

בִּרְכָתוֹ שֶׁל יַעֲקֹב הָיְתָה, שֶׁכָּל הִתְעַלּוּתָם תִּהְיֶה "מֵעַצְמָם", שֶׁמֵּעַצְמִיּוּתָם יִתְעַלּוּ וְיִתְגַּדְּלוּ. וְלָכֵן בֵּרֵךְ כָּל אֶחָד מִבָּנָיו בַּבְּרָכָה שֶׁאָכֵן נִמְצֵאת כְּבָר בְּקִרְבּוֹ, וּבֵרְכָם בְּאוֹתוֹ הַדָּבָר אֲשֶׁר אֵלָיו הוּא מְסֻגָּל לְהַגִּיעַ מִתּוֹךְ עַצְמִיּוּתוֹ.

הַכָּרַת עֵרֶךְ עַצְמוֹ הִיא אַחַד הַיְסוֹדוֹת הַיּוֹתֵר נַעֲלִים בְּחִנּוּכוֹ שֶׁל הָאָדָם אֶת עַצְמוֹ, וְגַם בְּכָל מַה שֶּׁקָּשׁוּר לְהִתְיַחֲסוּתוֹ לְתַלְמִידָיו וְלִילָדָיו. אָדָם שֶׁלֹּא יוֹדֵעַ הַכָּרָה זוֹ מַה הִיא, טוֹב לוֹ שֶׁלֹּא יַעֲסֹק בְּחִנּוּךְ יַלְדֵי יִשְׂרָאֵל.

יֶשְׁנוֹ מָשָׁל נָאֶה, כְּדֵי לְהַמְחִישׁ אֶת מִדַּת הָעִידוּד שֶׁצָּרִיךְ לְהַעֲנִיק לְכָל תַּלְמִיד. מָשָׁל לְמֶלֶךְ גָּדוֹל, שֶׁהֶחְלִיט לִבְנוֹת אֶת אַרְמוֹנוֹ עַל אַחַד הֶהָרִים הַגְּבוֹהִים בִּמְדִינָתוֹ. מְשָׁרְתִים רַבִּים עָמְדוּ לְשָׁרְתוֹ בְּכָל עֵת, וְסִפְּקוּ לוֹ אֶת כָּל צְרָכָיו.

אַחַד הַמְשָׁרְתִים הַנֶּאֱמָנִים הָיָה שׁוֹאֵב הַמַּיִם, שֶׁמִּדֵּי בֹּקֶר יָרַד לַנַּחַל הַזּוֹרֵם בָּעֵמֶק שֶׁמִּתַּחְתִּית הָהָר, וְנָשָׂא עַל גַּבּוֹ אֶת דְּלָיֵי הַמַּיִם וֶהֱבִיאָם לָאַרְמוֹן. הַדֶּרֶךְ מֵהַנַּחַל וְעַד רֹאשׁ הָהָר הָיְתָה אֲרֻכָּה מְאֹד, וְהַשּׁוֹאֵב הִשְׁתַּדֵּל תָּמִיד לְהָבִיא אֶת הַדְּלָיִים בִּשְׁלֵמוּתָם, בְּלִי שֶׁיִּשָּׁפֵךְ מֵהֶם בַּדֶּרֶךְ...

בִּרְבוֹת הַשָּׁנִים, מִשֶּׁגָּדְלוּ שְׁנֵי בָּנָיו שֶׁל שׁוֹאֵב הַמַּיִם, הֶחְלִיט הָאָב שֶׁכֵּיוָן שֶׁהוּא מִזְדַּקֵּן וְעוֹד מְעַט כְּבָר לֹא יִהְיֶה לוֹ כֹּחַ לְהָבִיא אֶת הַדְּלָיִים, כְּדַאי לִרְתֹּם גַּם אוֹתָם לַעֲבוֹדָה זוֹ, וּלְהַכְשִׁירָם לַעֲבוֹדַת הַמֶּלֶךְ. הוּא הֶרְאָה לָהֶם אֶת הַדֶּרֶךְ, וְהִזְהִירָם שֶׁעֲלֵיהֶם לְבַצֵּעַ אֶת הַמְּשִׂימָה בְּלִי לִשְׁפֹּךְ אַף טִפָּה מֵהַדְּלִי.

וְהִנֵּה, הַבֵּן הָרִאשׁוֹן הָיָה בָּרִיא וְחָזָק, וְהִצְלִיחַ לְהַעֲלוֹת אֶת הַדְּלָיִים מֵהַנַּחַל עַד לָאַרְמוֹן, בְּלִי לִשְׁפֹּךְ וְלוּ טִפָּה אַחַת. הַבֵּן הַשֵּׁנִי הָיָה חַלָּשׁ בְּגוּפוֹ, וְהָיָה עָלָיו לְהִתְאַמֵּץ מְאֹד בִּנְשִׂיאַת הַדְּלָיִים, וְלַמְרוֹת כָּל מַאֲמַצָּיו נָטְפוּ טִפּוֹת מַיִם רַבּוֹת לְאֹרֶךְ כָּל הַמַּסְלוּל, וְעַד שֶׁהִגִּיעַ לָאַרְמוֹן נִשְׁאַר רַק כִּשְׁלִישׁ אוֹ רֶבַע מִכָּל הַכַּמּוּת שֶׁל הַמַּיִם שֶׁשָּׁאַב מֵהַנַּחַל.

כָּךְ נִמְשַׁךְ הַדָּבָר תְּקוּפָה אֲרֻכָּה, וְהָאָב-הַשּׁוֹאֵב, שֶׁהָיָה אָדָם נָבוֹן וְרָאָה אֶת הַמַּאֲמַצִּים הַמְרֻבִּים שֶׁהִשְׁקִיעַ הַבֵּן הַחַלָּשׁ בִּנְשִׂיאַת הַדְּלָיִים, לֹא הֵעִיר לוֹ עַל חֶסְרוֹן הַמַּיִם. אֲבָל הַבֵּן עַצְמוֹ, בִּרְאוֹתוֹ שֶׁאֵינוֹ מַצְלִיחַ לְסַפֵּק רְצוֹן אָבִיו, הִתְמַלֵּא בִּנְקִיפוֹת מַצְפּוּן וְרִגְשֵׁי נְחִיתוּת עַל כָּךְ שֶׁלַּמְרוֹת מַאֲמַצָּיו לְהַעֲלוֹת אֶת הַדְּלָיִים בִּשְׁלֵמוּתָם, הוּא אֵינוֹ מַצְלִיחַ.

הוּא פָּנָה אֶל אָבִיו בִּבְכִי וְאָמַר לוֹ: 'בָּאתִי לְבַקֵּשׁ אֶת סְלִיחָתְךָ. יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁהִנְּךָ כּוֹעֵס עָלַי עַל שֶׁהִנְנִי מְאַבֵּד חֵלֶק מֵהַמַּיִם בְּדַרְכִּי מֵהַנַּחַל אֶל הָאַרְמוֹן, אֲבָל מָה אֶעֱשֶׂה שֶׁאֵין בְּכֹחִי לַעֲשׂוֹת זֹאת, וְעַל כֵּן הִגַּעְתִּי אֵלֶיךָ לְבַקֵּשׁ סְלִיחָה וּמְחִילָה'!

הָאָב, שֶׁנַּפְשׁוֹ יָצְאָה מִדְּבָרָיו שֶׁל הַבֵּן, הִרְגִּיעוֹ וְאָמַר לוֹ: רוֹאֶה אֲנִי אֶת הַמַּאֲמַצִּים הַמְרֻבִּים שֶׁאַתָּה מַשְׁקִיעַ, וְזֶה הַדָּבָר הֶחָשׁוּב לִי יוֹתֵר מִכֹּל. בִּרְאוֹתִי אֶת מִדַּת מַאֲמַצֶּיךָ, הֲרֵי הַשְּׁלִישׁ אוֹ הָרֶבַע שֶׁהִנְּךָ מַצְלִיחַ לְהָבִיא מִן הַדְּלִי, חֲשׁוּבִים בְּעֵינַי יוֹתֵר מִכָּל הַכַּמּוּת הַשְּׁלֵמָה שֶׁל אָחִיךָ.

אֲבָל לַמְרוֹת הַדְּבָרִים, הַבֵּן לֹא נִרְגַּע, וּפָנָה שׁוּב וָשׁוּב אֶל אָבִיו בְּבַקָּשַׁת סְלִיחָה וּמְחִילָה.

מֶה עָשָׂה הַשּׁוֹאֵב הֶחָכָם?

הָלַךְ וְשָׁתַל פְּרָחִים בְּצִדֵּי הַשְּׁבִיל הַמּוֹבִיל מֵהַנַּחַל אֶל הָאַרְמוֹן. לְאַחַר זְמַן מָה, כַּאֲשֶׁר בְּנוֹ יָרַד שׁוּב לְהָבִיא אֶת הַמַּיִם, הָלַךְ יַחַד אִתּוֹ, וְהֶרְאָה לוֹ אֶת שְׂדֵרַת הַפְּרָחִים הַיְפֵהפִיִּים שֶׁכְּבָר הִסְפִּיקוּ לִגְדֹּל, וְאָמַר לוֹ: 'רְאֵה בְּנִי אֶת הַפְּרָחִים הַלָּלוּ, וְתֵדַע שֶׁהֵם צָמְחוּ וְגָדְלוּ בִּגְלַל הַטִּפּוֹת שֶׁנִּשְׁפְּכוּ לְךָ מֵהַדְּלִי. כָּל בֹּקֶר לְאַחַר שֶׁאַתָּה עוֹלֶה עִם הַדְּלִי לָאַרְמוֹן, אֲנִי יוֹרֵד לִשְׂדֵרַת הַפְּרָחִים הַזּוֹ וְקוֹטֵף מֵהֶם אֶת הַפְּרָחִים הַיָּפִים, מֵכִין זֵר מְיֻחָד וּמַגִּישָׁם לַמֶּלֶךְ.

אֵין לְךָ מֻשָּׂג, בְּנִי אֲהוּבִי, אֵיזוֹ הִתְרַגְּשׁוּת וְשִׂמְחָה וְקֹרַת רוּחַ אֲנִי גּוֹרֵם לַמֶּלֶךְ כַּאֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא לוֹ מִדֵּי בֹּקֶר אֶת זֵר הַפְּרָחִים!

וְהַנִּמְשָׁל מוּבָן מֵאֵלָיו. צָרִיךְ לָקַחַת אֶת הַבֵּן הַחַלָּשׁ, שֶׁאֵינוֹ מֻצְלָח בְּלִמּוּדָיו, וּלְהוֹכִיחַ לוֹ אֵיזֶה נַחַת הוּא גּוֹרֵם לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּכָל מִלָּה שֶׁהוּא לוֹמֵד, וּבְכָל רַשִּׁ"י שֶׁהוּא מְשַׁנֵּן, גַּם אִם בַּדֶּרֶךְ 'נוֹשְׁרוֹת' הַרְבֵּה יְדִיעוֹת וְהַרְבֵּה טִפּוֹת, שֶׁאֵינָן חוֹדְרוֹת אֶל מֹחוֹ.

וּבְדֶרֶךְ אַגַּב לָמַדְנוּ שֶׁכָּל אַבָּא וְכָל מְלַמֵּד וּמְחַנֵּךְ צְרִיכִים לְהַפְעִיל אֶת הָרֹאשׁ עַל מְנָת לִיצֹר תַּחְבּוּלוֹת מְתֻחְכָּמוֹת לְעִידוּד הַתַּלְמִידִים וּלְהַעֲלוֹת בְּאֶמְצָעוּתָן אֶת הַבָּנִים וְהַתַּלְמִידִים הַחַלָּשִׁים עַל הַמְּסִלָּה הָעוֹלָה בֵּית אֵ-ל, עֲבוֹדַת ה' מִתּוֹךְ סִפּוּק וְשִׂמְחָה. (בָּרְכִי נַפְשִׁי)

	פסח תשע"ה
	לְהָבִיא אוֹר לְבָתֵּי הָעֲנִיִּים
	"אִישׁ אֲשֶׁר כְּבִרְכָתוֹ בֵּרַךְ אֹתָם" (מט-כח) עַל הַמְחַנְּכִים לָדַעַת אֶת גֹּדֶל רוּם עֶרְכּוֹ שֶׁל הֶחָנִיךְ, אֲבָל מַה שֶּׁאוּלַי חָשׁוּב יוֹתֵר הוּא שֶׁיֵּדְעוּ וְיָבִינוּ אֶת הַכְּלָל הַכָּל כָּךְ יְסוֹדִי שֶׁצָּרִיךְ לְחַנֵּךְ כָּל חָנִיךְ לְפִי עֶרְכּוֹ וּתְכוּנָתוֹ, וְאִי אֶפְשָׁר לְהַטִּיל עַל יֶלֶד מְשִׂימוֹת שֶׁאֵינָן מַתְאִימוֹת לוֹ וּלְכֹחוֹתָיו הָרוּחָנִיִּים. עַל הַפָּסוּק 'אִישׁ אֲשֶׁר כְּבִרְכָתוֹ בֵּרַךְ אֹתָם', אוֹמֵר רַשִּׁ"י 'בְּרָכָה הָעֲתִידָה לָבוֹא עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד'. וְלִכְאוֹרָה הַדָּבָר תָּמוּהַּ, כִּי מֵאַחַר שֶׁבֵּרֵךְ יַעֲקֹב אָבִינוּ אֶת הַשְּׁבָטִים בַּ"בְּרָכָה הָעֲתִידָה לָבוֹא עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד", הַיְנוּ שֶׁבֵּרְכָם בְּסוּג שֶׁל בְּרָכָה שֶׁכְּבָר מְצוּיָה בְּמַהוּתָם, אִם כֵּן בְּמַה בֵּרְכָם? - שׁוֹאֵל מָרָן הגר"ד פּוֹבַרְסְקִי זָצָ"ל בְּסִפְרוֹ 'מַשְׂכִּיל לְדָוִד'. בִּרְכָתוֹ שֶׁל יַעֲקֹב הָיְתָה, שֶׁכָּל הִתְעַלּוּתָם תִּהְיֶה "מֵעַצְמָם", שֶׁמֵּעַצְמִיּוּתָם יִתְעַלּוּ וְיִתְגַּדְּלוּ. וְלָכֵן בֵּרֵךְ כָּל אֶחָד מִבָּנָיו בַּבְּרָכָה שֶׁאָכֵן נִמְצֵאת כְּבָר בְּקִרְבּוֹ, וּבֵרְכָם בְּאוֹתוֹ הַדָּבָר אֲשֶׁר אֵלָיו הוּא מְסֻגָּל לְהַגִּיעַ מִתּוֹךְ עַצְמִיּוּתוֹ. הַכָּרַת עֵרֶךְ עַצְמוֹ הִיא אַחַד הַיְסוֹדוֹת הַיּוֹתֵר נַעֲלִים בְּחִנּוּכוֹ שֶׁל הָאָדָם אֶת עַצְמוֹ, וְגַם בְּכָל מַה שֶּׁקָּשׁוּר לְהִתְיַחֲסוּתוֹ לְתַלְמִידָיו וְלִילָדָיו. אָדָם שֶׁלֹּא יוֹדֵעַ הַכָּרָה זוֹ מַה הִיא, טוֹב לוֹ שֶׁלֹּא יַעֲסֹק בְּחִנּוּךְ יַלְדֵי יִשְׂרָאֵל. יֶשְׁנוֹ מָשָׁל נָאֶה, כְּדֵי לְהַמְחִישׁ אֶת מִדַּת הָעִידוּד שֶׁצָּרִיךְ לְהַעֲנִיק לְכָל תַּלְמִיד. מָשָׁל לְמֶלֶךְ גָּדוֹל, שֶׁהֶחְלִיט לִבְנוֹת אֶת אַרְמוֹנוֹ עַל אַחַד הֶהָרִים הַגְּבוֹהִים בִּמְדִינָתוֹ. מְשָׁרְתִים רַבִּים עָמְדוּ לְשָׁרְתוֹ בְּכָל עֵת, וְסִפְּקוּ לוֹ אֶת כָּל צְרָכָיו. אַחַד הַמְשָׁרְתִים הַנֶּאֱמָנִים הָיָה שׁוֹאֵב הַמַּיִם, שֶׁמִּדֵּי בֹּקֶר יָרַד לַנַּחַל הַזּוֹרֵם בָּעֵמֶק שֶׁמִּתַּחְתִּית הָהָר, וְנָשָׂא עַל גַּבּוֹ אֶת דְּלָיֵי הַמַּיִם וֶהֱבִיאָם לָאַרְמוֹן. הַדֶּרֶךְ מֵהַנַּחַל וְעַד רֹאשׁ הָהָר הָיְתָה אֲרֻכָּה מְאֹד, וְהַשּׁוֹאֵב הִשְׁתַּדֵּל תָּמִיד לְהָבִיא אֶת הַדְּלָיִים בִּשְׁלֵמוּתָם, בְּלִי שֶׁיִּשָּׁפֵךְ מֵהֶם בַּדֶּרֶךְ... בִּרְבוֹת הַשָּׁנִים, מִשֶּׁגָּדְלוּ שְׁנֵי בָּנָיו שֶׁל שׁוֹאֵב הַמַּיִם, הֶחְלִיט הָאָב שֶׁכֵּיוָן שֶׁהוּא מִזְדַּקֵּן וְעוֹד מְעַט כְּבָר לֹא יִהְיֶה לוֹ כֹּחַ לְהָבִיא אֶת הַדְּלָיִים, כְּדַאי לִרְתֹּם גַּם אוֹתָם לַעֲבוֹדָה זוֹ, וּלְהַכְשִׁירָם לַעֲבוֹדַת הַמֶּלֶךְ. הוּא הֶרְאָה לָהֶם אֶת הַדֶּרֶךְ, וְהִזְהִירָם שֶׁעֲלֵיהֶם לְבַצֵּעַ אֶת הַמְּשִׂימָה בְּלִי לִשְׁפֹּךְ אַף טִפָּה מֵהַדְּלִי. וְהִנֵּה, הַבֵּן הָרִאשׁוֹן הָיָה בָּרִיא וְחָזָק, וְהִצְלִיחַ לְהַעֲלוֹת אֶת הַדְּלָיִים מֵהַנַּחַל עַד לָאַרְמוֹן, בְּלִי לִשְׁפֹּךְ וְלוּ טִפָּה אַחַת. הַבֵּן הַשֵּׁנִי הָיָה חַלָּשׁ בְּגוּפוֹ, וְהָיָה עָלָיו לְהִתְאַמֵּץ מְאֹד בִּנְשִׂיאַת הַדְּלָיִים, וְלַמְרוֹת כָּל מַאֲמַצָּיו נָטְפוּ טִפּוֹת מַיִם רַבּוֹת לְאֹרֶךְ כָּל הַמַּסְלוּל, וְעַד שֶׁהִגִּיעַ לָאַרְמוֹן נִשְׁאַר רַק כִּשְׁלִישׁ אוֹ רֶבַע מִכָּל הַכַּמּוּת שֶׁל הַמַּיִם שֶׁשָּׁאַב מֵהַנַּחַל. כָּךְ נִמְשַׁךְ הַדָּבָר תְּקוּפָה אֲרֻכָּה, וְהָאָב-הַשּׁוֹאֵב, שֶׁהָיָה אָדָם נָבוֹן וְרָאָה אֶת הַמַּאֲמַצִּים הַמְרֻבִּים שֶׁהִשְׁקִיעַ הַבֵּן הַחַלָּשׁ בִּנְשִׂיאַת הַדְּלָיִים, לֹא הֵעִיר לוֹ עַל חֶסְרוֹן הַמַּיִם. אֲבָל הַבֵּן עַצְמוֹ, בִּרְאוֹתוֹ שֶׁאֵינוֹ מַצְלִיחַ לְסַפֵּק רְצוֹן אָבִיו, הִתְמַלֵּא בִּנְקִיפוֹת מַצְפּוּן וְרִגְשֵׁי נְחִיתוּת עַל כָּךְ שֶׁלַּמְרוֹת מַאֲמַצָּיו לְהַעֲלוֹת אֶת הַדְּלָיִים בִּשְׁלֵמוּתָם, הוּא אֵינוֹ מַצְלִיחַ. הוּא פָּנָה אֶל אָבִיו בִּבְכִי וְאָמַר לוֹ: 'בָּאתִי לְבַקֵּשׁ אֶת סְלִיחָתְךָ. יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁהִנְּךָ כּוֹעֵס עָלַי עַל שֶׁהִנְנִי מְאַבֵּד חֵלֶק מֵהַמַּיִם בְּדַרְכִּי מֵהַנַּחַל אֶל הָאַרְמוֹן, אֲבָל מָה אֶעֱשֶׂה שֶׁאֵין בְּכֹחִי לַעֲשׂוֹת זֹאת, וְעַל כֵּן הִגַּעְתִּי אֵלֶיךָ לְבַקֵּשׁ סְלִיחָה וּמְחִילָה'! הָאָב, שֶׁנַּפְשׁוֹ יָצְאָה מִדְּבָרָיו שֶׁל הַבֵּן, הִרְגִּיעוֹ וְאָמַר לוֹ: רוֹאֶה אֲנִי אֶת הַמַּאֲמַצִּים הַמְרֻבִּים שֶׁאַתָּה מַשְׁקִיעַ, וְזֶה הַדָּבָר הֶחָשׁוּב לִי יוֹתֵר מִכֹּל. בִּרְאוֹתִי אֶת מִדַּת מַאֲמַצֶּיךָ, הֲרֵי הַשְּׁלִישׁ אוֹ הָרֶבַע שֶׁהִנְּךָ מַצְלִיחַ לְהָבִיא מִן הַדְּלִי, חֲשׁוּבִים בְּעֵינַי יוֹתֵר מִכָּל הַכַּמּוּת הַשְּׁלֵמָה שֶׁל אָחִיךָ. אֲבָל לַמְרוֹת הַדְּבָרִים, הַבֵּן לֹא נִרְגַּע, וּפָנָה שׁוּב וָשׁוּב אֶל אָבִיו בְּבַקָּשַׁת סְלִיחָה וּמְחִילָה. מֶה עָשָׂה הַשּׁוֹאֵב הֶחָכָם? הָלַךְ וְשָׁתַל פְּרָחִים בְּצִדֵּי הַשְּׁבִיל הַמּוֹבִיל מֵהַנַּחַל אֶל הָאַרְמוֹן. לְאַחַר זְמַן מָה, כַּאֲשֶׁר בְּנוֹ יָרַד שׁוּב לְהָבִיא אֶת הַמַּיִם, הָלַךְ יַחַד אִתּוֹ, וְהֶרְאָה לוֹ אֶת שְׂדֵרַת הַפְּרָחִים הַיְפֵהפִיִּים שֶׁכְּבָר הִסְפִּיקוּ לִגְדֹּל, וְאָמַר לוֹ: 'רְאֵה בְּנִי אֶת הַפְּרָחִים הַלָּלוּ, וְתֵדַע שֶׁהֵם צָמְחוּ וְגָדְלוּ בִּגְלַל הַטִּפּוֹת שֶׁנִּשְׁפְּכוּ לְךָ מֵהַדְּלִי. כָּל בֹּקֶר לְאַחַר שֶׁאַתָּה עוֹלֶה עִם הַדְּלִי לָאַרְמוֹן, אֲנִי יוֹרֵד לִשְׂדֵרַת הַפְּרָחִים הַזּוֹ וְקוֹטֵף מֵהֶם אֶת הַפְּרָחִים הַיָּפִים, מֵכִין זֵר מְיֻחָד וּמַגִּישָׁם לַמֶּלֶךְ. אֵין לְךָ מֻשָּׂג, בְּנִי אֲהוּבִי, אֵיזוֹ הִתְרַגְּשׁוּת וְשִׂמְחָה וְקֹרַת רוּחַ אֲנִי גּוֹרֵם לַמֶּלֶךְ כַּאֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא לוֹ מִדֵּי בֹּקֶר אֶת זֵר הַפְּרָחִים! וְהַנִּמְשָׁל מוּבָן מֵאֵלָיו. צָרִיךְ לָקַחַת אֶת הַבֵּן הַחַלָּשׁ, שֶׁאֵינוֹ מֻצְלָח בְּלִמּוּדָיו, וּלְהוֹכִיחַ לוֹ אֵיזֶה נַחַת הוּא גּוֹרֵם לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּכָל מִלָּה שֶׁהוּא לוֹמֵד, וּבְכָל רַשִּׁ"י שֶׁהוּא מְשַׁנֵּן, גַּם אִם בַּדֶּרֶךְ 'נוֹשְׁרוֹת' הַרְבֵּה יְדִיעוֹת וְהַרְבֵּה טִפּוֹת, שֶׁאֵינָן חוֹדְרוֹת אֶל מֹחוֹ. וּבְדֶרֶךְ אַגַּב לָמַדְנוּ שֶׁכָּל אַבָּא וְכָל מְלַמֵּד וּמְחַנֵּךְ צְרִיכִים לְהַפְעִיל אֶת הָרֹאשׁ עַל מְנָת לִיצֹר תַּחְבּוּלוֹת מְתֻחְכָּמוֹת לְעִידוּד הַתַּלְמִידִים וּלְהַעֲלוֹת בְּאֶמְצָעוּתָן אֶת הַבָּנִים וְהַתַּלְמִידִים הַחַלָּשִׁים עַל הַמְּסִלָּה הָעוֹלָה בֵּית אֵ-ל, עֲבוֹדַת ה' מִתּוֹךְ סִפּוּק וְשִׂמְחָה. (בָּרְכִי נַפְשִׁי)