Otzarot-Article

"וַיְהִי מִקֵּץ" (מא-א) אוֹמֵר הַמִּדְרָשׁ (בְּרֵאשִׁית רַבָּה פט-א) "וַיְהִי מִקֵּץ - זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: קֵץ שָׂם לַחֹשֶׁךְ". רַק נִדְמֶה שֶׁהָאֲפֵלָה נִצְחִית, וְשֶׁהַמַּצָּב בִּלְתִּי הָפִיךְ. הָיְתָה לוֹ קִצְבָּה, נִקְבַּע לוֹ גְּבוּל, וּמִשֶּׁהִגִּיעָה הַשָּׁעָה - אֵרַע הַמַּהְפָּךְ, מֵאֲפֵלָה לְאוֹר גָּדוֹל.

יֵשׁ לִי שְׁאֵלָה, הֲלָכָה לְמַעֲשֶׂה, שָׁאַל הָרַב גָּלִינְסְקִי זָצָ"ל: אָדָם שׁוֹהֶה בְּאֹהֶל בַּמִּדְבָּר. הָאֹהֶל מוּאָר בַּעֲשָׁשִׁית נֵפְטְ. לְמִי שֶׁמַּכִּיר, יֵשׁ בָּהּ כַּפְתּוֹר שֶׁבְּאֶמְצָעוּתוֹ מוֹצִיאִים עוֹד חֵלֶק מֵהַפְּתִילָה וּמַגְבִּירִים הַלֶּהָבָה, אוֹ מַקְטִינִים הַפְּתִילָה וּמְצַמְצְמִים הַלֶּהָבָה. הַאִם יָכוֹל הוּא לָצֵאת יְדֵי חוֹבַת הַדְלָקַת נֵר חֲנֻכָּה בְּכָךְ שֶׁיּוֹצִיא חֵלֶק נוֹסָף מֵהַפְּתִילָה וְתֹאחַז בּוֹ הָאֵשׁ וְיַגְדִּיל הַלֶּהָבָה? לְעִנְיַן שַׁבָּת, וַדַּאי יַעֲבֹר עַל אִסּוּר הַבְעָרָה. מַה נֹּאמַר, שֶׁחַיָּב לְהַדְלִיק נֵר בִּפְנֵי עַצְמוֹ. רוֹאִים אָנוּ שֶׁאַכְסָנַאי חַיָּב בְּנֵר חֲנֻכָּה, וְיָכוֹל לְהִשְׁתַּתֵּף בְּשַׁמְנוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת (שַׁבָּת כג.) וְהָרַשְׁבָּ"א כָּתַב שֶׁיּוּכַל לְהִשְׁתַּתֵּף גַּם בַּפְּתִילָה לְבַדָּהּ (שׁוּ"ת הָרַשְׁבָּ"א א-תקמ"ב).

ואִם אָכֵן כֵּן הוּא, יֵשׁ לָנוּ "הֵיכֵי תִמְצָא" לְנֵר חֲנֻכָּה שֶׁמֻּתָּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ לְאוֹרוֹ. שֶׁהֲרֵי בַּעֲשָׁשִׁית זוֹ מְעֹרָב נֵר חֻלִּין וְנֵר מִצְוָה כְּאֶחָד!

תִּשְׁאֲלוּ, מֵאֵימָתַי נִהְיֵיתִי לְפוֹסֵק הֲלָכוֹת. אֲבָל כְּלוּם בְּרֵרָה הָיְתָה לִי. הָיִינוּ בְּסִיבִּיר, פָּעַלְנוּ לְמַעַן הַיַּהֲדוּת, וְזֶה סִפּוּר אָרֹךְ, וְנֶאֱסַרְתִּי. בִּלִּיתִי בְּתָא עִם שְׁמוֹנִים אֲסִירִים גּוֹיִים. גַּזְלָנִים וְרוֹצְחִים, אֲסַפְסוּף שָׁפָל. וְדַוְקָא הֶעֱרִיכוּ אוֹתִי. רָאוּ שֶׁאֲנִי מִתְנַזֵּר מִמַּאַכְלֵיהֶם וְשָׁקוּעַ בְּעוֹלָמִי, בִּתְפִלָּה וּבְלִמּוּד, וּבָאוּ לְהִוָּעֵץ וּלְהִתְבָּרֵךְ. הִגִּיעַ לַיְלָה רִאשׁוֹן שֶׁל חֲנֻכָּה. הֲרֵי לְךָ, "פִּרְסוּמֵי נִסָּא" לְעֵינֵי הַיְּוָנִים. לֹא הָיוּ נֵרוֹת וְאַף לֹא גַּפְרוּרִים, אֲבָל הַתָּא הַגָּדוֹל הוּאַר בַּעֲשָׁשִׁית נֵפְטְ שֶׁהֵפִיצָה אוֹר דָּלוּחַ. אַף אֶחָד לֹא הֶעֱלָה בְּדַעְתּוֹ לְהַגְבִּיר אֶת הָאוֹר, כִּי אָז הָיָה הַנֵּפְטְ מִתְכַּלֶּה בִּמְהִירוּת, וְהָיוּ נִשְׁאָרִים בְּחֹשֶׁךְ מֻחְלָט בְּאַשְׁמֹרֶת הַבֹּקֶר. מַמָּשׁ בְּחִינַת "תֵּן לָהּ מִדָּתָהּ, שֶׁתְּהֵא דּוֹלֶקֶת וְהוֹלֶכֶת מֵעֶרֶב וְעַד בֹּקֶר" (מְנָחוֹת פט.).

אָמַרְתִּי לָאֲסִירִים: "רְאוּ, מְבַקֵּשׁ אֲנִי לְקַיֵּם מִצְוַת דָּתִי, לְהַגְבִּיר מְעַט אֶת אוֹר הָעֲשָׁשִׁית לַחֲצִי שָׁעָה". וְהַגּוֹיִים הִסְכִּימוּ. אֶחָד מֵהֶם, בִּרְיוֹן מְגֻשָּׁם, נְשָׂאַנִי עַל כְּתֵפָיו. בֵּרַכְתִּי שְׁלֹשׁ הַבְּרָכוֹת וְסוֹבַבְתִּי אֶת הַכַּפְתּוֹר - וְאִתְּרַע מַזָּלִי. סוֹבַבְתִּי לַכִּוּוּן הֶהָפוּךְ. הַפְּתִילָה שָׁקְעָה וְהַלֶּהָבָה כָּבְתָה, וְחֹשֶׁךְ מֻחְלָט הִשְׂתָּרֵר בַּתָּא. הַבִּרְיוֹן מִהֵר לְהוֹרִידֵנִי, וּשְׁמוֹנִים אֲסִירִים הֵחֵלּוּ לִצְעֹק: "אוֹר, אוֹר!" הִקִּישׁוּ בַּקִּירוֹת וְנָקְשׁוּ בְּדֶלֶת הַבַּרְזֶל, חֶרְדַת אֱלֹקִים. הַתָּא נִפְרַץ וְהַסּוֹהֲרִים פָּרְצוּ פְּנִימָה בְּנֶשֶׁק דָּרוּךְ וּבְפָנָסִים דּוֹלְקִים: מֶרֶד אֲסִירִים! "מִי כִּבָּה אֶת הַמְּנוֹרָה", שָׁאֲגוּ, וְהִדְלִיקוּהָ.

מִכָּל עֵבֶר הֵשִׁיבוּ: "הוּא". רַק זֶה חָסַר לָהֶם, עֹנֶשׁ קִבּוּצִי. קַמְתִּי וְהוֹדֵיתִי: "אֲנִי".

לֹא הָיוּ צְרִיכִים לְצַטֵּט בְּאָזְנַי עַל כַּמָּה תַּקָּנוֹת אֲסִירִים עָבַרְתִּי. "שְׁלֹשָׁה יְמֵי צִינוֹק!" קָבַע רֹאשׁ הַמִּשְׁמֶרֶת.

"יֹפִי!" צָהַלְתִּי.

"מַה יֹּפִי?" תָּמַהּ. מִי שֶׁטָּעַם פַּעַם טַעֲמוֹ שֶׁל הַקַּארְצֶער, כָּמוֹנִי, יִתְחַלְחֵל לְשֵׁמַע שְׁמוֹ. אֲפִלּוּ אֲנִי לֹא יָכֹלְתִּי לִשְׁכַּב עַל רִצְפָּתוֹ בְּפִשּׁוּט יָדַיִם וְרַגְלַיִם. בְּקֹשִׁי לָשֶׁבֶת בִּכְפִיפַת בִּרְכַּיִם. מִי מְדַבֵּר עַל כָּךְ שֶׁרִצְפָּתוֹ רְבוּדָה שִׁכְבַת סְחִי וְשׁוֹרֶצֶת עַכְבְּרוֹשִׁים. בִּקְצָרָה, קֶבֶס וְחַלְחָלָה. וַאֲנִי, שָׂמֵחַ?!

הִטַּחְתִּי בּוֹ, בְּחִיּוּךְ: "וּמַדּוּעַ אֵינְךָ שׁוֹאֵל מַדּוּעַ עָשִׂיתִי זֹאת?"

"בֶּאֱמֶת, מַדּוּעַ עָשִׂיתָ זֹאת?" לֹא הָיִיתִי יָדוּעַ כְּ'עוֹשֶׂה צָרוֹת'.

אָמַרְתִּי: "כִּי רָצִיתִי לְקַיֵּם מִצְוַת דָּתִי!"

הִקְדִּיר מִצְחוֹ וְצִמְצֵם עֵינָיו: מִצְוַת דָּתְךָ, לְכַבּוֹת אֶת הָעֲשָׁשִׁית?

שֶׁהַשֵּׁם יִסְלַח לִי: "מִצְוַת דָּתִי, לְהִכָּלֵא בְּצִינוֹק בִּתְקוּפָה זוֹ. וַאֲנִי שָׂמֵחַ שֶׁהִצְלַחְתִּי!" אָמַרְתִּי לוֹ.

זַעֲמוֹ בִּעְבֵּעַ: "חֻצְפָּה יְהוּדִית! שֶׁאֲנַחְנוּ - הַקּוֹמוּנִיסְטִים, הַכּוֹפְרִים - נְאַפְשֵׁר לְךָ לְקַיֵּם מִצְווֹת דָּתְךָ?! עַל כָּרְחֲךָ תִּשָּׁאֵר כָּאן בַּתָּא!" וְטָרַק אֶת הַדֶּלֶת בְּחָזְקָה.

נוּ, נֵס חֲנֻכָּה. שׁוֹמֵר מִצְוָה לֹא יֵדַע דָּבָר רָע, וְעִם עִקֵּשׁ תִּתְפַּתָּל.

הָיָה לִי שָׁם זְמַן רַב לַחְשֹׁב, וְנִצַּלְתִּי אוֹתוֹ - מַה קָּרָה כָּאן, רָצִיתִי לְקַיֵּם הַמִּצְוָה, אֶלָּא שֶׁבִּמְקוֹם לְסוֹבֵב שְׂמֹאלָה, סוֹבַבְתִּי יָמִינָה. וּבִמְקוֹם לְהַגְבִּיר אֶת הָאוֹר, הֶחְשַׁכְתִּי לַחֲלוּטִין. מֶה הָיָה עָלַי לַעֲשׂוֹת, לִשְׁאֹל אֶת אֵלּוּ הַבְּקִיאִים: אֵיךְ מַעֲלִים אֶת הַשַּׁלְהֶבֶת, בְּסִיבוּב לְיָמִין אוֹ לִשְׂמֹאל - וַהֲרֵי זֶה מַה שֶּׁאָמְרוּ: "לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל (דְּבָרִים יז-יא), אֲפִלּוּ אוֹמֵר לְךָ עַל יָמִין שֶׁהוּא שְׂמֹאל וְעַל שְׂמֹאל שֶׁהוּא יָמִין. וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁאוֹמֵר לְךָ עַל יָמִין יָמִין וְעַל שְׂמֹאל שְׂמֹאל" (רַשִּׁ"י). כִּי אָנוּ כְּסוּמִים, אֵינֶנּוּ יוֹדְעִים מַה יָּמִין וּמַה שְּׂמֹאל. פְּעָמִים כֹּה רַבּוֹת סְבוּרִים שֶׁצָּרִיךְ לִנְהֹג כָּךְ וְהָיָה צָרִיךְ לִנְהֹג אַחֶרֶת.

מַתִּתְיָהוּ עָמַד תְּקוּפָה קְצָרָה בְּרֹאשׁ הַמֶּרֶד, וּמִיָּד נָטַל בְּנוֹ יְהוּדָה הַמַּכַּבִּי אֶת נִהוּלוֹ, וְנָחַל אֶת הַנִּצְחוֹנוֹת וְהִכְתִּיר עַצְמוֹ לְכֹהֵן גָּדוֹל וּמֶלֶךְ, וְאֶחָיו אַחֲרָיו. וְכֻלָּם מֵתוּ בַּחֶרֶב.

הִנֵּה כִּי כֵן, מֶרֶד הַחַשְׁמוֹנָאִים נִזְקַף לִזְכוּת מַתִּתְיָהוּ, הֲגַם שֶׁהָיָה זָקֵן מֻפְלָג, וְנִפְטַר בִּתְחִלָּתוֹ, וְנֶעֱזַר בְּבָנָיו, אֲבָל נַעֲשָׂה עַל פִּי דַּעַת תּוֹרָה - לָכֵן נִזְקַף כֻּלּוֹ לִזְכוּתוֹ.

וּבָנָיו מֵתוּ כֻּלָּם בַּחֶרֶב, וּמַדּוּעַ. כָּתַב הָרַמְבַּ"ן (בְּרֵאשִׁית מט-י): "זֶה הָיָה עֹנֶשׁ הַחַשְׁמוֹנָאִים שֶׁמָּלְכוּ בְּבַיִת שֵׁנִי. כִּי הָיוּ חֲסִידֵי עֶלְיוֹן, וְאִלְמָלֵא הֵם נִשְׁתַּכְּחוּ הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת מִיִּשְׂרָאֵל, וְאַף עַל פִּי כֵן נֶעֶנְשׁוּ עֹנֶשׁ גָּדוֹל, כִּי כָּל בְּנֵי חַשְׁמוֹנָאי הַזָּקֵן הַחֲסִידִים הַמּוֹלְכִים זֶה אַחַר זֶה, עִם כָּל גְּבוּרָתָם וְהַצְלָחָתָם, נָפְלוּ בְּיַד אוֹיְבֵיהֶם בַּחֶרֶב, וְלָמָּה הִגִּיעָם הָעֹנֶשׁ בַּסּוֹף, שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל (ב"ב ג:), שֶׁכָּל הָאוֹמֵר שֶׁהוּא מִצֶּאֱצָאֵי בֵּית חַשְׁמוֹנָאי עֶבֶד הוּא, שֶׁנִּכְרְתוּ כֻּלָּם בֶּעָווֹן הַזֶּה שֶׁעָבְרוּ עַל צַוָּאַת הַזָּקֵן [יַעֲקֹב אָבִינוּ, שֶׁאָמַר: "לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה", וְהֵם לֹא הָיוּ מִשֵּׁבֶט יְהוּדָה]. וְהָיָה עָנְשָׁם מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה, שֶׁהִמְשִׁיל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֲלֵיהֶם אֶת עַבְדֵיהֶם וְהֵם הִכְרִיתוּם".

הִדְגִּישׁ הָרַמְבַּ"ן שֶׁאֵין זוֹ מִצְוָה מִן הַתּוֹרָה אֶלָּא "צַוָּאַת הַזָּקֵן", דַּעַת תּוֹרָה - הַצְלָחָתָם הָיְתָה, מִשּׁוּם שֶׁשָּׁמְעוּ לְדַעַת הַתּוֹרָה שֶׁל אֲבִיהֶם הַצַּדִּיק. וְכִשְׁלוֹנָם הָיָה שֶׁלֹּא שָׁמְעוּ לְדַעַת הַתּוֹרָה שֶׁל יַעֲקֹב אָבִינוּ - וּכְשֶׁמְּסוֹבְבִים אֶת הַכַּפְתּוֹר לַצַּד הֶהָפוּךְ, כָּבֶה הָאוֹר! (וְהִגַּדְתָּ)

	תצוה תשע"ה
	נִמְשֵׁיתִי, כְּדֵי לִמְשׁוֹת אֲחֵרִים!
	"וַיְהִי מִקֵּץ" (מא-א) אוֹמֵר הַמִּדְרָשׁ (בְּרֵאשִׁית רַבָּה פט-א) "וַיְהִי מִקֵּץ - זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: קֵץ שָׂם לַחֹשֶׁךְ". רַק נִדְמֶה שֶׁהָאֲפֵלָה נִצְחִית, וְשֶׁהַמַּצָּב בִּלְתִּי הָפִיךְ. הָיְתָה לוֹ קִצְבָּה, נִקְבַּע לוֹ גְּבוּל, וּמִשֶּׁהִגִּיעָה הַשָּׁעָה - אֵרַע הַמַּהְפָּךְ, מֵאֲפֵלָה לְאוֹר גָּדוֹל. יֵשׁ לִי שְׁאֵלָה, הֲלָכָה לְמַעֲשֶׂה, שָׁאַל הָרַב גָּלִינְסְקִי זָצָ"ל: אָדָם שׁוֹהֶה בְּאֹהֶל בַּמִּדְבָּר. הָאֹהֶל מוּאָר בַּעֲשָׁשִׁית נֵפְטְ. לְמִי שֶׁמַּכִּיר, יֵשׁ בָּהּ כַּפְתּוֹר שֶׁבְּאֶמְצָעוּתוֹ מוֹצִיאִים עוֹד חֵלֶק מֵהַפְּתִילָה וּמַגְבִּירִים הַלֶּהָבָה, אוֹ מַקְטִינִים הַפְּתִילָה וּמְצַמְצְמִים הַלֶּהָבָה. הַאִם יָכוֹל הוּא לָצֵאת יְדֵי חוֹבַת הַדְלָקַת נֵר חֲנֻכָּה בְּכָךְ שֶׁיּוֹצִיא חֵלֶק נוֹסָף מֵהַפְּתִילָה וְתֹאחַז בּוֹ הָאֵשׁ וְיַגְדִּיל הַלֶּהָבָה? לְעִנְיַן שַׁבָּת, וַדַּאי יַעֲבֹר עַל אִסּוּר הַבְעָרָה. מַה נֹּאמַר, שֶׁחַיָּב לְהַדְלִיק נֵר בִּפְנֵי עַצְמוֹ. רוֹאִים אָנוּ שֶׁאַכְסָנַאי חַיָּב בְּנֵר חֲנֻכָּה, וְיָכוֹל לְהִשְׁתַּתֵּף בְּשַׁמְנוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת (שַׁבָּת כג.) וְהָרַשְׁבָּ"א כָּתַב שֶׁיּוּכַל לְהִשְׁתַּתֵּף גַּם בַּפְּתִילָה לְבַדָּהּ (שׁוּ"ת הָרַשְׁבָּ"א א-תקמ"ב). ואִם אָכֵן כֵּן הוּא, יֵשׁ לָנוּ "הֵיכֵי תִמְצָא" לְנֵר חֲנֻכָּה שֶׁמֻּתָּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ לְאוֹרוֹ. שֶׁהֲרֵי בַּעֲשָׁשִׁית זוֹ מְעֹרָב נֵר חֻלִּין וְנֵר מִצְוָה כְּאֶחָד! תִּשְׁאֲלוּ, מֵאֵימָתַי נִהְיֵיתִי לְפוֹסֵק הֲלָכוֹת. אֲבָל כְּלוּם בְּרֵרָה הָיְתָה לִי. הָיִינוּ בְּסִיבִּיר, פָּעַלְנוּ לְמַעַן הַיַּהֲדוּת, וְזֶה סִפּוּר אָרֹךְ, וְנֶאֱסַרְתִּי. בִּלִּיתִי בְּתָא עִם שְׁמוֹנִים אֲסִירִים גּוֹיִים. גַּזְלָנִים וְרוֹצְחִים, אֲסַפְסוּף שָׁפָל. וְדַוְקָא הֶעֱרִיכוּ אוֹתִי. רָאוּ שֶׁאֲנִי מִתְנַזֵּר מִמַּאַכְלֵיהֶם וְשָׁקוּעַ בְּעוֹלָמִי, בִּתְפִלָּה וּבְלִמּוּד, וּבָאוּ לְהִוָּעֵץ וּלְהִתְבָּרֵךְ. הִגִּיעַ לַיְלָה רִאשׁוֹן שֶׁל חֲנֻכָּה. הֲרֵי לְךָ, "פִּרְסוּמֵי נִסָּא" לְעֵינֵי הַיְּוָנִים. לֹא הָיוּ נֵרוֹת וְאַף לֹא גַּפְרוּרִים, אֲבָל הַתָּא הַגָּדוֹל הוּאַר בַּעֲשָׁשִׁית נֵפְטְ שֶׁהֵפִיצָה אוֹר דָּלוּחַ. אַף אֶחָד לֹא הֶעֱלָה בְּדַעְתּוֹ לְהַגְבִּיר אֶת הָאוֹר, כִּי אָז הָיָה הַנֵּפְטְ מִתְכַּלֶּה בִּמְהִירוּת, וְהָיוּ נִשְׁאָרִים בְּחֹשֶׁךְ מֻחְלָט בְּאַשְׁמֹרֶת הַבֹּקֶר. מַמָּשׁ בְּחִינַת "תֵּן לָהּ מִדָּתָהּ, שֶׁתְּהֵא דּוֹלֶקֶת וְהוֹלֶכֶת מֵעֶרֶב וְעַד בֹּקֶר" (מְנָחוֹת פט.). אָמַרְתִּי לָאֲסִירִים: "רְאוּ, מְבַקֵּשׁ אֲנִי לְקַיֵּם מִצְוַת דָּתִי, לְהַגְבִּיר מְעַט אֶת אוֹר הָעֲשָׁשִׁית לַחֲצִי שָׁעָה". וְהַגּוֹיִים הִסְכִּימוּ. אֶחָד מֵהֶם, בִּרְיוֹן מְגֻשָּׁם, נְשָׂאַנִי עַל כְּתֵפָיו. בֵּרַכְתִּי שְׁלֹשׁ הַבְּרָכוֹת וְסוֹבַבְתִּי אֶת הַכַּפְתּוֹר - וְאִתְּרַע מַזָּלִי. סוֹבַבְתִּי לַכִּוּוּן הֶהָפוּךְ. הַפְּתִילָה שָׁקְעָה וְהַלֶּהָבָה כָּבְתָה, וְחֹשֶׁךְ מֻחְלָט הִשְׂתָּרֵר בַּתָּא. הַבִּרְיוֹן מִהֵר לְהוֹרִידֵנִי, וּשְׁמוֹנִים אֲסִירִים הֵחֵלּוּ לִצְעֹק: "אוֹר, אוֹר!" הִקִּישׁוּ בַּקִּירוֹת וְנָקְשׁוּ בְּדֶלֶת הַבַּרְזֶל, חֶרְדַת אֱלֹקִים. הַתָּא נִפְרַץ וְהַסּוֹהֲרִים פָּרְצוּ פְּנִימָה בְּנֶשֶׁק דָּרוּךְ וּבְפָנָסִים דּוֹלְקִים: מֶרֶד אֲסִירִים! "מִי כִּבָּה אֶת הַמְּנוֹרָה", שָׁאֲגוּ, וְהִדְלִיקוּהָ. מִכָּל עֵבֶר הֵשִׁיבוּ: "הוּא". רַק זֶה חָסַר לָהֶם, עֹנֶשׁ קִבּוּצִי. קַמְתִּי וְהוֹדֵיתִי: "אֲנִי". לֹא הָיוּ צְרִיכִים לְצַטֵּט בְּאָזְנַי עַל כַּמָּה תַּקָּנוֹת אֲסִירִים עָבַרְתִּי. "שְׁלֹשָׁה יְמֵי צִינוֹק!" קָבַע רֹאשׁ הַמִּשְׁמֶרֶת. "יֹפִי!" צָהַלְתִּי. "מַה יֹּפִי?" תָּמַהּ. מִי שֶׁטָּעַם פַּעַם טַעֲמוֹ שֶׁל הַקַּארְצֶער, כָּמוֹנִי, יִתְחַלְחֵל לְשֵׁמַע שְׁמוֹ. אֲפִלּוּ אֲנִי לֹא יָכֹלְתִּי לִשְׁכַּב עַל רִצְפָּתוֹ בְּפִשּׁוּט יָדַיִם וְרַגְלַיִם. בְּקֹשִׁי לָשֶׁבֶת בִּכְפִיפַת בִּרְכַּיִם. מִי מְדַבֵּר עַל כָּךְ שֶׁרִצְפָּתוֹ רְבוּדָה שִׁכְבַת סְחִי וְשׁוֹרֶצֶת עַכְבְּרוֹשִׁים. בִּקְצָרָה, קֶבֶס וְחַלְחָלָה. וַאֲנִי, שָׂמֵחַ?! הִטַּחְתִּי בּוֹ, בְּחִיּוּךְ: "וּמַדּוּעַ אֵינְךָ שׁוֹאֵל מַדּוּעַ עָשִׂיתִי זֹאת?" "בֶּאֱמֶת, מַדּוּעַ עָשִׂיתָ זֹאת?" לֹא הָיִיתִי יָדוּעַ כְּ'עוֹשֶׂה צָרוֹת'. אָמַרְתִּי: "כִּי רָצִיתִי לְקַיֵּם מִצְוַת דָּתִי!" הִקְדִּיר מִצְחוֹ וְצִמְצֵם עֵינָיו: מִצְוַת דָּתְךָ, לְכַבּוֹת אֶת הָעֲשָׁשִׁית? שֶׁהַשֵּׁם יִסְלַח לִי: "מִצְוַת דָּתִי, לְהִכָּלֵא בְּצִינוֹק בִּתְקוּפָה זוֹ. וַאֲנִי שָׂמֵחַ שֶׁהִצְלַחְתִּי!" אָמַרְתִּי לוֹ. זַעֲמוֹ בִּעְבֵּעַ: "חֻצְפָּה יְהוּדִית! שֶׁאֲנַחְנוּ - הַקּוֹמוּנִיסְטִים, הַכּוֹפְרִים - נְאַפְשֵׁר לְךָ לְקַיֵּם מִצְווֹת דָּתְךָ?! עַל כָּרְחֲךָ תִּשָּׁאֵר כָּאן בַּתָּא!" וְטָרַק אֶת הַדֶּלֶת בְּחָזְקָה. נוּ, נֵס חֲנֻכָּה. שׁוֹמֵר מִצְוָה לֹא יֵדַע דָּבָר רָע, וְעִם עִקֵּשׁ תִּתְפַּתָּל. הָיָה לִי שָׁם זְמַן רַב לַחְשֹׁב, וְנִצַּלְתִּי אוֹתוֹ - מַה קָּרָה כָּאן, רָצִיתִי לְקַיֵּם הַמִּצְוָה, אֶלָּא שֶׁבִּמְקוֹם לְסוֹבֵב שְׂמֹאלָה, סוֹבַבְתִּי יָמִינָה. וּבִמְקוֹם לְהַגְבִּיר אֶת הָאוֹר, הֶחְשַׁכְתִּי לַחֲלוּטִין. מֶה הָיָה עָלַי לַעֲשׂוֹת, לִשְׁאֹל אֶת אֵלּוּ הַבְּקִיאִים: אֵיךְ מַעֲלִים אֶת הַשַּׁלְהֶבֶת, בְּסִיבוּב לְיָמִין אוֹ לִשְׂמֹאל - וַהֲרֵי זֶה מַה שֶּׁאָמְרוּ: "לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל (דְּבָרִים יז-יא), אֲפִלּוּ אוֹמֵר לְךָ עַל יָמִין שֶׁהוּא שְׂמֹאל וְעַל שְׂמֹאל שֶׁהוּא יָמִין. וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁאוֹמֵר לְךָ עַל יָמִין יָמִין וְעַל שְׂמֹאל שְׂמֹאל" (רַשִּׁ"י). כִּי אָנוּ כְּסוּמִים, אֵינֶנּוּ יוֹדְעִים מַה יָּמִין וּמַה שְּׂמֹאל. פְּעָמִים כֹּה רַבּוֹת סְבוּרִים שֶׁצָּרִיךְ לִנְהֹג כָּךְ וְהָיָה צָרִיךְ לִנְהֹג אַחֶרֶת. מַתִּתְיָהוּ עָמַד תְּקוּפָה קְצָרָה בְּרֹאשׁ הַמֶּרֶד, וּמִיָּד נָטַל בְּנוֹ יְהוּדָה הַמַּכַּבִּי אֶת נִהוּלוֹ, וְנָחַל אֶת הַנִּצְחוֹנוֹת וְהִכְתִּיר עַצְמוֹ לְכֹהֵן גָּדוֹל וּמֶלֶךְ, וְאֶחָיו אַחֲרָיו. וְכֻלָּם מֵתוּ בַּחֶרֶב. הִנֵּה כִּי כֵן, מֶרֶד הַחַשְׁמוֹנָאִים נִזְקַף לִזְכוּת מַתִּתְיָהוּ, הֲגַם שֶׁהָיָה זָקֵן מֻפְלָג, וְנִפְטַר בִּתְחִלָּתוֹ, וְנֶעֱזַר בְּבָנָיו, אֲבָל נַעֲשָׂה עַל פִּי דַּעַת תּוֹרָה - לָכֵן נִזְקַף כֻּלּוֹ לִזְכוּתוֹ. וּבָנָיו מֵתוּ כֻּלָּם בַּחֶרֶב, וּמַדּוּעַ. כָּתַב הָרַמְבַּ"ן (בְּרֵאשִׁית מט-י): "זֶה הָיָה עֹנֶשׁ הַחַשְׁמוֹנָאִים שֶׁמָּלְכוּ בְּבַיִת שֵׁנִי. כִּי הָיוּ חֲסִידֵי עֶלְיוֹן, וְאִלְמָלֵא הֵם נִשְׁתַּכְּחוּ הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת מִיִּשְׂרָאֵל, וְאַף עַל פִּי כֵן נֶעֶנְשׁוּ עֹנֶשׁ גָּדוֹל, כִּי כָּל בְּנֵי חַשְׁמוֹנָאי הַזָּקֵן הַחֲסִידִים הַמּוֹלְכִים זֶה אַחַר זֶה, עִם כָּל גְּבוּרָתָם וְהַצְלָחָתָם, נָפְלוּ בְּיַד אוֹיְבֵיהֶם בַּחֶרֶב, וְלָמָּה הִגִּיעָם הָעֹנֶשׁ בַּסּוֹף, שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל (ב"ב ג:), שֶׁכָּל הָאוֹמֵר שֶׁהוּא מִצֶּאֱצָאֵי בֵּית חַשְׁמוֹנָאי עֶבֶד הוּא, שֶׁנִּכְרְתוּ כֻּלָּם בֶּעָווֹן הַזֶּה שֶׁעָבְרוּ עַל צַוָּאַת הַזָּקֵן [יַעֲקֹב אָבִינוּ, שֶׁאָמַר: "לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה", וְהֵם לֹא הָיוּ מִשֵּׁבֶט יְהוּדָה]. וְהָיָה עָנְשָׁם מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה, שֶׁהִמְשִׁיל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֲלֵיהֶם אֶת עַבְדֵיהֶם וְהֵם הִכְרִיתוּם". הִדְגִּישׁ הָרַמְבַּ"ן שֶׁאֵין זוֹ מִצְוָה מִן הַתּוֹרָה אֶלָּא "צַוָּאַת הַזָּקֵן", דַּעַת תּוֹרָה - הַצְלָחָתָם הָיְתָה, מִשּׁוּם שֶׁשָּׁמְעוּ לְדַעַת הַתּוֹרָה שֶׁל אֲבִיהֶם הַצַּדִּיק. וְכִשְׁלוֹנָם הָיָה שֶׁלֹּא שָׁמְעוּ לְדַעַת הַתּוֹרָה שֶׁל יַעֲקֹב אָבִינוּ - וּכְשֶׁמְּסוֹבְבִים אֶת הַכַּפְתּוֹר לַצַּד הֶהָפוּךְ, כָּבֶה הָאוֹר! (וְהִגַּדְתָּ)