"וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ" (כה-ח) בַּסֵּפֶר 'וְחַיֵּי עוֹלָם נָטַע', מוּבָא סִפּוּר עַל רַבִּי מֵאִיר מִפְּרֶמִישְׁלַאן. אַחַת מִבְּנוֹתָיו שֶׁל רַבִּי מֵאִיר הֵכִינָה לוֹ כּוֹס קָפֶה, וּלְאַחַר שֶׁשָּׁתָה הֵגִיב הָאָב בְּמִלִּים חִיּוּבִיּוֹת מְאֹד עַל טַעֲמוֹ שֶׁל כּוֹס הַקָּפֶה. כַּעֲבֹר זְמַן נִגְּשָׁה בַּת נוֹסֶפֶת וְהֵכִינָה עֲבוּרוֹ כּוֹס קָפֶה נוֹסֶפֶת, וּתְגוּבָתוֹ הַפַּעַם הָיְתָה קְרִירָה לְמַדַּי.

הַדָּבָר עוֹרֵר אֶת תְּמִיהָתָהּ שֶׁל הַבַּת, שֶׁכֵּן שָׁמְעָה הִיא אֶת תְּגוּבַת אָבִיהָ עַל הַכּוֹס הָרִאשׁוֹנָה.

רָאָה אָבִיהָ אֶת תְּמִיהָתָהּ, וְהִסְבִּיר לָהּ: אֲחוֹתֵךְ שֶׁהֵכִינָה לִי אֶת הַכּוֹס הָרִאשׁוֹנָה, הִכְנִיסָה בַּתְּחִלָּה אֶת הַקָּפֶה, שֶׁהוּא בִּבְחִינַת 'דִּין', וְאַחַר כָּךְ אֶת הַסֻּכָּר, וְהַסֻּכָּר 'הִמְתִּיק אֶת הַדִּינִים'; אֲבָל אַתְּ, הִכְנַסְתְּ קֹדֶם אֶת הַסֻּכָּר, וְאַחַר כָּךְ אֶת הַקָּפֶה, וּמִמֵּילָא עוֹרַרְתְּ אֶת הַדִּינִים!

אָנוּ אֵין לָנוּ כָּל מֻשָּׂג בְּדִבְרֵי הָרַבִּי מִפְּרֶמִישְׁלַאן, אֶחָד מִגְּדוֹלֵי הַגְּדוֹלִים בַּדּוֹרוֹת הַקּוֹדְמִים. גַּם הָרַבִּי בְּעַצְמוֹ לֹא הִתְכַּוֵּן לְלַמֵּד אֶת בְּנוֹתָיו אֶת תּוֹרַת הַמְתָּקַת הַדִּינִים, עַל כָּל מַה שֶּׁכָּרוּךְ בָּהּ. לֹא זוֹ הָיְתָה כַּוָּנָתוֹ בִּדְבָרָיו.

הָרַבִּי הִתְכַּוֵּן לְלַמֵּד אֶת בְּנוֹתָיו אֶת צוּרַת הַהַנְהָגָה בַּבַּיִת הַיְּהוּדִי, וּמֶסֶר זֶה מַתְאִים בִּמְיֻחָד לִתְקוּפָתֵנוּ.

יֵשׁ הַסּוֹבְרִים שֶׁאָמְנָם הַהַנְהָגָה בַּבַּיִת צְרִיכָה לִהְיוֹת בְּרָמָה רוּחָנִית גְּבוֹהָה, אֲבָל מֵאִידָךְ - כָּךְ הֵם חוֹשְׁבִים - לֹא כָּל דָּבָר הַמִּתְרַחֵשׁ וְהַנַּעֲשֶׂה בַּבַּיִת, נִזְקָק לְרָמָה שֶׁכָּזוֹ...

הֵם מוּכָנִים לְהָבִין שֶׁ'הַמַּעֲשִׂים הַגְּדוֹלִים' שֶׁל הַבַּיִת, אָכֵן צְרִיכִים לְהֵעָשׂוֹת מִתּוֹךְ רְצִינוּת וּבְמַחְשָׁבָה, אֲבָל הַאִם גַּם הַפְּעֻלּוֹת הַקְּטַנּוֹת, מַעֲשֵׂי הַיּוֹם יוֹם, נִכְרָכִים בְּהַנְהָגָה זוֹ שֶׁל הַבַּיִת הַיְּהוּדִי?

וּלְמָשָׁל, כַּאֲשֶׁר אֲנִי מֵכִין קָפֶה, הַאִם יֵשׁ הֶבְדֵּל אִם אַנִּיחַ אֶת הַקָּפֶה לִפְנֵי הַסֻּכָּר, אוֹ הַהֶפֶךְ?

בָּא רַבִּי מֵאִיר מִפְּרֶמִישְׁלַאן וְלִמֵּד אֶת בְּנוֹתָיו שֶׁגַּם דָּבָר זֶה כָּלוּל בְּהַנְהָגַת הַבַּיִת, וְגַם הַפְּעֻלּוֹת הַקְּטַנּוֹת בְּיוֹתֵר - מִן הָרָאוּי שֶׁתֵּעָשֶׂינָה בַּכַּוָּנָה הָרְאוּיָה, וּמִתּוֹךְ רָצוֹן לְקַדֵּשׁ שֵׁם שָׁמַיִם.

כִּי הַבַּיִת הַיְּהוּדִי, בֵּית-מִקְדָּשׁ הוּא! וּמִי שֶׁמִּתְיַחֵס לְבֵיתוֹ כָּךְ, הֲרֵי יָבִין מֵאֵלָיו שֶׁכְּמוֹ בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ הוּא לֹא הָיָה מְזַלְזֵל בְּשׁוּם פְּעֻלָּה, וְכָל מִלָּה שֶׁהָיָה מוֹצִיא מִפִּיו הָיְתָה בַּכַּוָּנָה הָרְאוּיָה בְּיוֹתֵר, כָּךְ צְרִיכָה לִהְיוֹת הַנְהָגָתוֹ בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ.

אֶחָד מִתַּלְמִידָיו שֶׁל הגרש"ז אוֹיֶערְבַּךְ זָצָ"ל סִפֵּר, שֶׁכַּאֲשֶׁר הָלַךְ פַּעַם עִם רַבּוֹ מֵהַיְשִׁיבָה לְבֵיתוֹ, הִבְחִין שֶׁכַּאֲשֶׁר הִגִּיעַ ר' שְׁלֹמֹה זַלְמָן לְפֶתַח הַדֶּלֶת, עָמַד לִפְנֵי שֶׁנִּכְנַס וְסִדֵּר אֶת שַׂעֲרוֹת זְקָנוֹ, וְרַק לְאַחַר מִכֵּן דָּפַק וְנִכְנַס לְבֵיתוֹ.

וּלְתַלְמִידוֹ, שֶׁתָּמַהּ עַל הַנְהָגָה זוֹ, הִסְבִּיר: 'הֲרֵי בֵּיתִי - בֵּית מִקְדָּשׁ הוּא, וְלִפְרוּעֵי רֹאשׁ אָסוּר לְהִכָּנֵס לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ; לָכֵן לִפְנֵי שֶׁאֲנִי נִכְנָס, אֲנִי מְסַדֵּר שַׂעֲרוֹתַי...

אִם הָיִינוּ מַצִּיבִים אֶת הַכְּלָל הַזֶּה בְּרֹאשׁ סֵדֶר הַיּוֹם שֶׁלָּנוּ, הֲרֵי הָיִינוּ נִרְאִים אַחֶרֶת לְגַמְרֵי! בֵּיתִי - בֵּית מִקְדָּשׁ הוּא! וְלִכְשֶׁיִּבָּנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, נָבִין כֻּלָּנוּ: אִי אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת שָׁם כָּל מַה שֶּׁרוֹצִים!

וְהַרְגָּשָׁה כָּזוֹ צְרִיכָה לְלַוּוֹת כָּל יְהוּדִי בְּהִכָּנְסוֹ לִמְעוֹנוֹ. (בָּרְכִי נַפְשִׁי)