Otzarot-Article

שָׁאַל הָרַב גָּלִינְסְקִי זָצָ"ל: מַה לָּנוּ לְהַזְכִּיר בְּפֶתַח הַוִּדּוּי אֶת אֲבוֹתֵינוּ?

נְעַיֵּן בַּגְּמָרָא (חֻלִּין קה.): אָמַר מַר עוּקְבָא, אֲנִי לְעִנְיָן זֶה בִּבְחִינַת חֹמֶץ בֶּן יַיִן לְעֻמַּת אָבִי. שֶׁאִלּוּ אָבִי, כְּשֶׁאָכַל בָּשָׂר עַתָּה, לֹא הָיָה אוֹכֵל גְּבִינָה עַד לְמָחָר בְּאוֹתָהּ שָׁעָה. וְאִלּוּ אֲנִי, מַמְתִּין רַק לַסְּעוּדָה הַבָּאָה. וְזֶה הַמָּקוֹר לְהַמְתָּנַת שֵׁשׁ שָׁעוֹת בֵּין בָּשָׂר וְחָלָב (בֵּאוּר הַגְּרָ"א יו"ד פט-ב).

וְאֵינוֹ מוּבָן. וְכִי לָהוּט הָיָה כָּל כָּךְ אַחַר גְּבִינָה, שֶׁלֹּא יָכוֹל הָיָה לְהַמְתִּין יְמָמָה? וְאִם לֹא הִמְתִּין, וַהֲרֵי אֵין זֶה חִיּוּב, מַדּוּעַ רָאָה עַצְמוֹ כְּחֹמֶץ, יַיִן מְקֻלְקָל, מַקְהֶה שִׁנַּיִם, שֶׁאָבַד שָׁוְיוֹ?

הַמַּגִּיד מִדּוּבְנָה זָצָ"ל עָנָה עַל כָּךְ בְּמָשָׁל.

מַעֲשֶׂה בְּעָנִי מָרוּד, מְזֵה רָעֵב וּלְבוּשׁ בְּלוֹאִים, שֶׁהָיָה מְקוֹשֵׁשׁ פְּרוּטוֹת בְּפִתְחֵי בָּתִּים, וּבְקֹשִׁי הִסְפִּיקוּ לְלֶחֶם לֶאֱכֹל. פָּגַשׁ בְּרֵעֵהוּ, מְקַבֵּץ נְדָבוֹת כְּמוֹתוֹ, שֶׁהָיָה שָׂבֵעַ וּמְדֻשָּׁן וְעָטוּי מַחְלָצוֹת.

תָּמַהּ: "הֵן כָּמוֹנִי כָּמוֹךָ, מַה סּוֹד הַצְלָחָתְךָ?"

וְהַלָּה גִּלָּה סוֹדוֹ: "אַתָּה עוֹבֵר מִדֶּלֶת לְדֶלֶת, מִשְׁתַּהֶה כַּמָּה דַּקּוֹת עַל מִפְתַּן כָּל בַּיִת, וְרֻבָּם עֲנִיִּים, מַעֲנִיקִים כַּמָּה פְּרוּטוֹת. וּבֵינְתַיִם עוֹבֵר הַיּוֹם, וְאֵין הַקֹּמֶץ מַשְׂבִּיעַ. אֲנִי, אֵינִי נוֹקֵשׁ אֶלָּא עַל דַּלְתוֹת הָעֲשִׁירִים. שָׁם, מַעֲנִיקִים דִּינָרִים!"

הִתְעַנְיֵן הָאֶבְיוֹן: "וְכֵיצַד יוֹדֵעַ אַתָּה הֵיכָן מִתְגּוֹרֵר עָשִׁיר?"

עֲנָהוּ: "לְפִי נַרְתִּיק הַמְּזוּזָה. לָעֲנִיִּים נַרְתִּיק מֵעֵץ וּמִפַּח. לָאֲמִידִים מִנְּחֹשֶׁת, וְלָעֲשִׁירִים מִכֶּסֶף טָהוֹר!"

כַּמָּה נִפְלָא. הוֹדָה הָאֶבְיוֹן עַל הָעֵצָה, וּמִהֵר לְיַשְּׂמָהּ. לָוָה כְּסָפִים מִכָּל מַכָּרָיו וְהָלַךְ אֶל הַצּוֹרֵף. רָכַשׁ בְּכֶסֶף רַב נַרְתִּיק מְזוּזָה מַרְהִיב מִכֶּסֶף טָהוֹר וְהֶרְאָהוּ בְּגַאֲוָה לַחֲבֵרוֹ.

הַלָּה לֹא הֵבִין: "מַה זֶּה?" שָׁאַל.

"נַרְתִּיק לַמְּזוּזָה", הֵשִׁיב בְּגַאֲוָה.

"זֹאת רוֹאֶה אֲנִי", אָמַר הַלָּה, "אֲבָל מַה תַּעֲשֶׂה בּוֹ?"

לֹא הֵבִין אֶת הַשְּׁאֵלָה: "אֶקְבְּעֵהוּ בִּמְזוּזַת בֵּיתִי וַחֲסַל סֵדֶר עֲנִיּוּת, לֹא אֵאָלֵץ עוֹד לְחַזֵּר עַל הַפְּתָחִים! הֲלֹא בְּעַצְמְךָ אָמַרְתָּ שֶׁזּוֹ מְזוּזָתָם שֶׁל הָעֲשִׁירִים!"

נָד לוֹ חֲבֵרוֹ: "שׁוֹטֶה שֶׁבָּעוֹלָם, אֵין הַמְּזוּזָה סִבַּת הָעֲשִׁירוּת, אֵינָהּ אֶלָּא סֵמֶל הַמַּעֲמָד. וְאִם לֶחֶם לֶאֱכֹל אֵין בְּבֵיתְךָ, תִּהְיֶה מְזוּזַת כֶּסֶף זוֹ כְּנֶזֶם זָהָב בְּאַפּוֹ שֶׁל אַתָּה יוֹדֵעַ מִי".

כַּיּוֹצֵא בְּכָךְ בְּעִנְיָנֵנוּ. הֲלֹא מִצַּד הַדִּין אֵין צֹרֶךְ בְּהַמְתָּנַת יְמָמָה. מַדּוּעַ עָשָׂה כֵּן אָבִי מַר עוּקְבָא, מִיִּרְאַת חֶטְאוֹ הַנּוֹרָאָה. אֲבָל זֶה הָיָה רַק "נַרְתִּיק הַמְּזוּזָה"! כִּי כָּךְ פָּחַד מִכָּל שֶׁמֶץ שֶׁל חֵטְא וְעָווֹן, "כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר עַל קְצָת הַחֲסִידִים, שֶׁהָיוּ פּוֹרְשִׁים מִשִּׁבְעִים שְׁעָרִים מִשַּׁעֲרֵי הַמֻּתָּר, מִיִּרְאָתָם שַׁעַר אֶחָד מִשַּׁעֲרֵי הָאָסוּר" (חוֹבוֹת הַלְּבָבוֹת ז-ה)! מַר עוּקְבָא רָאָה עַצְמוֹ רָחוֹק מִיִּרְאַת חֵטְא מֻפְלֶגֶת זוֹ, וּלְפִיכָךְ קָרָא לְעַצְמוֹ חֹמֶץ בֶּן יַיִן בְּיַחַס לְאָבִיו.

אֱמֶת, וַעֲדַיִן לֹא מוּבָן: הֲרֵי מַר עוּקְבָא לֹא עָבַר חָלִילָה עַל שׁוּם אִסּוּר, בְּשׁוּם דָּבָר. לֹא הָיְתָה מִצְוָה שֶׁלֹּא קִיֵּם בִּשְׁלֵמוּת, וְלֹא הָיְתָה עֲבֵרָה שֶׁחָטָא בָּהּ חָלִילָה. הוֹאִיל וְכָךְ, מַדּוּעַ רָאָה עַצְמוֹ כְּחֹמֶץ?! הָיָה לוֹ לוֹמַר: אֲנִי לְגַבֵּי אַבָּא, כְּיַיִן לְעֻמַּת קוֹנְדִיטוֹן! אֲבָל חֹמֶץ? יַיִן מְקֻלְקָל שֶׁאִבֵּד טַעֲמוֹ וְשָׁוְיוֹ?!

וְיֵשׁ כָּאן יְסוֹד, וְהוּא מְחַיֵּב כָּל כָּךְ!

שֶׁאָמְרוּ (שַׁבָּת נו.): כָּל הָאוֹמֵר שֶׁבְּנֵי שְׁמוּאֵל חָטְאוּ, אֵינוֹ אֶלָּא טוֹעֶה. שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיְהִי כַּאֲשֶׁר זָקֵן שְׁמוּאֵל [וַיָּשֶׂם אֶת בָּנָיו שֹׁפְטִים לְיִשְׂרָאֵל] וְלֹא הָלְכוּ בָנָיו בִּדְרָכָו" (שְׁמוּאֵל א' ח א-ג). בִּדְרָכָיו לֹא הָלְכוּ, וְגַם לַחְטֹא לֹא חָטְאוּ. אֶלָּא לֹא עָשׂוּ כְּמַעֲשֵׂה אֲבִיהֶם. שֶׁהָיָה שְׁמוּאֵל הַצַּדִּיק מְחַזֵּר בְּכָל מְקוֹמוֹת יִשְׂרָאֵל וְדָן אוֹתָם בְּעָרֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהָלַךְ מִדֵּי שָׁנָה בְּשָׁנָה וְסָבַב בֵּית אֵ-ל וְהַגִּלְגָּל וְהַמִּצְפָּה וְשָׁפַט אֶת יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל הַמְּקוֹמוֹת הָאֵלֶּה" (שְׁמוּאֵל א ז-טז), וְהֵם לֹא עָשׂוּ כֵן, אֶלָּא יָשְׁבוּ בְּעָרֵיהֶם.

וְתָמַהּ הַמְּאִירִי, הֲלֹא כָּל הַשּׁוֹפְטִים וְהַנְּבִיאִים שָׁפְטוּ בִּמְקוֹמָם, וּשְׁמוּאֵל נָהַג בְּמִדַּת חֲסִידוּת יְתֵרָה, וּמָה הַטַּעֲנָה עַל בָּנָיו שֶׁלֹּא הָלְכוּ בִּדְרָכָיו? וְהִסִּיק מִכָּאן, שֶׁאִם הָאָב נָהַג בְּמִדַּת חֲסִידוּת יְתֵרָה, הִיא מְחַיֶּבֶת אֶת הַבֵּן לֶאֱחֹז בָּהּ כְּמִדַּת הַדִּין, עַד שֶׁאִם יַנִּיחֶנָּה רָאוּי לוֹ לַעֲנֹשׁ עָלֶיהָ!

וְאִם, מִסִּבּוֹתָיו, לֹא נָהַג מַר עוּקְבָא בְּחֻמְרָה יְתֵרָה שֶׁל אָבִיו, רָאָה בְּעַצְמוֹ כְּחֹמֶץ בֶּן יַיִן!

וּמֵעַתָּה, בְּבוֹאֵנוּ לְהִתְוַדּוֹת עַל חֶסְרוֹנוֹתֵינוּ, נֵדַע שֶׁאֵין שׁוֹפְטִים אוֹתָנוּ כְּמַעֲשֵׂינוּ בִּלְבַד, אֶלָּא בְּאַסְפַּקְלַרְיַת "אֱלֹקֵינוּ, וֵאלֹקֵי אֲבוֹתֵינוּ", אֵיךְ אָנוּ בְּיַחַס אֲלֵיהֶם! (וְהִגַּדְתָּ)

	שמות תשע"ה
	הַבְטָחָתוֹ שֶׁל הַ'דִּבְרֵי חַיִּים'
	שָׁאַל הָרַב גָּלִינְסְקִי זָצָ"ל: מַה לָּנוּ לְהַזְכִּיר בְּפֶתַח הַוִּדּוּי אֶת אֲבוֹתֵינוּ? נְעַיֵּן בַּגְּמָרָא (חֻלִּין קה.): אָמַר מַר עוּקְבָא, אֲנִי לְעִנְיָן זֶה בִּבְחִינַת חֹמֶץ בֶּן יַיִן לְעֻמַּת אָבִי. שֶׁאִלּוּ אָבִי, כְּשֶׁאָכַל בָּשָׂר עַתָּה, לֹא הָיָה אוֹכֵל גְּבִינָה עַד לְמָחָר בְּאוֹתָהּ שָׁעָה. וְאִלּוּ אֲנִי, מַמְתִּין רַק לַסְּעוּדָה הַבָּאָה. וְזֶה הַמָּקוֹר לְהַמְתָּנַת שֵׁשׁ שָׁעוֹת בֵּין בָּשָׂר וְחָלָב (בֵּאוּר הַגְּרָ"א יו"ד פט-ב). וְאֵינוֹ מוּבָן. וְכִי לָהוּט הָיָה כָּל כָּךְ אַחַר גְּבִינָה, שֶׁלֹּא יָכוֹל הָיָה לְהַמְתִּין יְמָמָה? וְאִם לֹא הִמְתִּין, וַהֲרֵי אֵין זֶה חִיּוּב, מַדּוּעַ רָאָה עַצְמוֹ כְּחֹמֶץ, יַיִן מְקֻלְקָל, מַקְהֶה שִׁנַּיִם, שֶׁאָבַד שָׁוְיוֹ? הַמַּגִּיד מִדּוּבְנָה זָצָ"ל עָנָה עַל כָּךְ בְּמָשָׁל. מַעֲשֶׂה בְּעָנִי מָרוּד, מְזֵה רָעֵב וּלְבוּשׁ בְּלוֹאִים, שֶׁהָיָה מְקוֹשֵׁשׁ פְּרוּטוֹת בְּפִתְחֵי בָּתִּים, וּבְקֹשִׁי הִסְפִּיקוּ לְלֶחֶם לֶאֱכֹל. פָּגַשׁ בְּרֵעֵהוּ, מְקַבֵּץ נְדָבוֹת כְּמוֹתוֹ, שֶׁהָיָה שָׂבֵעַ וּמְדֻשָּׁן וְעָטוּי מַחְלָצוֹת. תָּמַהּ: "הֵן כָּמוֹנִי כָּמוֹךָ, מַה סּוֹד הַצְלָחָתְךָ?" וְהַלָּה גִּלָּה סוֹדוֹ: "אַתָּה עוֹבֵר מִדֶּלֶת לְדֶלֶת, מִשְׁתַּהֶה כַּמָּה דַּקּוֹת עַל מִפְתַּן כָּל בַּיִת, וְרֻבָּם עֲנִיִּים, מַעֲנִיקִים כַּמָּה פְּרוּטוֹת. וּבֵינְתַיִם עוֹבֵר הַיּוֹם, וְאֵין הַקֹּמֶץ מַשְׂבִּיעַ. אֲנִי, אֵינִי נוֹקֵשׁ אֶלָּא עַל דַּלְתוֹת הָעֲשִׁירִים. שָׁם, מַעֲנִיקִים דִּינָרִים!" הִתְעַנְיֵן הָאֶבְיוֹן: "וְכֵיצַד יוֹדֵעַ אַתָּה הֵיכָן מִתְגּוֹרֵר עָשִׁיר?" עֲנָהוּ: "לְפִי נַרְתִּיק הַמְּזוּזָה. לָעֲנִיִּים נַרְתִּיק מֵעֵץ וּמִפַּח. לָאֲמִידִים מִנְּחֹשֶׁת, וְלָעֲשִׁירִים מִכֶּסֶף טָהוֹר!" כַּמָּה נִפְלָא. הוֹדָה הָאֶבְיוֹן עַל הָעֵצָה, וּמִהֵר לְיַשְּׂמָהּ. לָוָה כְּסָפִים מִכָּל מַכָּרָיו וְהָלַךְ אֶל הַצּוֹרֵף. רָכַשׁ בְּכֶסֶף רַב נַרְתִּיק מְזוּזָה מַרְהִיב מִכֶּסֶף טָהוֹר וְהֶרְאָהוּ בְּגַאֲוָה לַחֲבֵרוֹ. הַלָּה לֹא הֵבִין: "מַה זֶּה?" שָׁאַל. "נַרְתִּיק לַמְּזוּזָה", הֵשִׁיב בְּגַאֲוָה. "זֹאת רוֹאֶה אֲנִי", אָמַר הַלָּה, "אֲבָל מַה תַּעֲשֶׂה בּוֹ?" לֹא הֵבִין אֶת הַשְּׁאֵלָה: "אֶקְבְּעֵהוּ בִּמְזוּזַת בֵּיתִי וַחֲסַל סֵדֶר עֲנִיּוּת, לֹא אֵאָלֵץ עוֹד לְחַזֵּר עַל הַפְּתָחִים! הֲלֹא בְּעַצְמְךָ אָמַרְתָּ שֶׁזּוֹ מְזוּזָתָם שֶׁל הָעֲשִׁירִים!" נָד לוֹ חֲבֵרוֹ: "שׁוֹטֶה שֶׁבָּעוֹלָם, אֵין הַמְּזוּזָה סִבַּת הָעֲשִׁירוּת, אֵינָהּ אֶלָּא סֵמֶל הַמַּעֲמָד. וְאִם לֶחֶם לֶאֱכֹל אֵין בְּבֵיתְךָ, תִּהְיֶה מְזוּזַת כֶּסֶף זוֹ כְּנֶזֶם זָהָב בְּאַפּוֹ שֶׁל אַתָּה יוֹדֵעַ מִי". כַּיּוֹצֵא בְּכָךְ בְּעִנְיָנֵנוּ. הֲלֹא מִצַּד הַדִּין אֵין צֹרֶךְ בְּהַמְתָּנַת יְמָמָה. מַדּוּעַ עָשָׂה כֵּן אָבִי מַר עוּקְבָא, מִיִּרְאַת חֶטְאוֹ הַנּוֹרָאָה. אֲבָל זֶה הָיָה רַק "נַרְתִּיק הַמְּזוּזָה"! כִּי כָּךְ פָּחַד מִכָּל שֶׁמֶץ שֶׁל חֵטְא וְעָווֹן, "כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר עַל קְצָת הַחֲסִידִים, שֶׁהָיוּ פּוֹרְשִׁים מִשִּׁבְעִים שְׁעָרִים מִשַּׁעֲרֵי הַמֻּתָּר, מִיִּרְאָתָם שַׁעַר אֶחָד מִשַּׁעֲרֵי הָאָסוּר" (חוֹבוֹת הַלְּבָבוֹת ז-ה)! מַר עוּקְבָא רָאָה עַצְמוֹ רָחוֹק מִיִּרְאַת חֵטְא מֻפְלֶגֶת זוֹ, וּלְפִיכָךְ קָרָא לְעַצְמוֹ חֹמֶץ בֶּן יַיִן בְּיַחַס לְאָבִיו. אֱמֶת, וַעֲדַיִן לֹא מוּבָן: הֲרֵי מַר עוּקְבָא לֹא עָבַר חָלִילָה עַל שׁוּם אִסּוּר, בְּשׁוּם דָּבָר. לֹא הָיְתָה מִצְוָה שֶׁלֹּא קִיֵּם בִּשְׁלֵמוּת, וְלֹא הָיְתָה עֲבֵרָה שֶׁחָטָא בָּהּ חָלִילָה. הוֹאִיל וְכָךְ, מַדּוּעַ רָאָה עַצְמוֹ כְּחֹמֶץ?! הָיָה לוֹ לוֹמַר: אֲנִי לְגַבֵּי אַבָּא, כְּיַיִן לְעֻמַּת קוֹנְדִיטוֹן! אֲבָל חֹמֶץ? יַיִן מְקֻלְקָל שֶׁאִבֵּד טַעֲמוֹ וְשָׁוְיוֹ?! וְיֵשׁ כָּאן יְסוֹד, וְהוּא מְחַיֵּב כָּל כָּךְ! שֶׁאָמְרוּ (שַׁבָּת נו.): כָּל הָאוֹמֵר שֶׁבְּנֵי שְׁמוּאֵל חָטְאוּ, אֵינוֹ אֶלָּא טוֹעֶה. שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיְהִי כַּאֲשֶׁר זָקֵן שְׁמוּאֵל [וַיָּשֶׂם אֶת בָּנָיו שֹׁפְטִים לְיִשְׂרָאֵל] וְלֹא הָלְכוּ בָנָיו בִּדְרָכָו" (שְׁמוּאֵל א' ח א-ג). בִּדְרָכָיו לֹא הָלְכוּ, וְגַם לַחְטֹא לֹא חָטְאוּ. אֶלָּא לֹא עָשׂוּ כְּמַעֲשֵׂה אֲבִיהֶם. שֶׁהָיָה שְׁמוּאֵל הַצַּדִּיק מְחַזֵּר בְּכָל מְקוֹמוֹת יִשְׂרָאֵל וְדָן אוֹתָם בְּעָרֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהָלַךְ מִדֵּי שָׁנָה בְּשָׁנָה וְסָבַב בֵּית אֵ-ל וְהַגִּלְגָּל וְהַמִּצְפָּה וְשָׁפַט אֶת יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל הַמְּקוֹמוֹת הָאֵלֶּה" (שְׁמוּאֵל א ז-טז), וְהֵם לֹא עָשׂוּ כֵן, אֶלָּא יָשְׁבוּ בְּעָרֵיהֶם. וְתָמַהּ הַמְּאִירִי, הֲלֹא כָּל הַשּׁוֹפְטִים וְהַנְּבִיאִים שָׁפְטוּ בִּמְקוֹמָם, וּשְׁמוּאֵל נָהַג בְּמִדַּת חֲסִידוּת יְתֵרָה, וּמָה הַטַּעֲנָה עַל בָּנָיו שֶׁלֹּא הָלְכוּ בִּדְרָכָיו? וְהִסִּיק מִכָּאן, שֶׁאִם הָאָב נָהַג בְּמִדַּת חֲסִידוּת יְתֵרָה, הִיא מְחַיֶּבֶת אֶת הַבֵּן לֶאֱחֹז בָּהּ כְּמִדַּת הַדִּין, עַד שֶׁאִם יַנִּיחֶנָּה רָאוּי לוֹ לַעֲנֹשׁ עָלֶיהָ! וְאִם, מִסִּבּוֹתָיו, לֹא נָהַג מַר עוּקְבָא בְּחֻמְרָה יְתֵרָה שֶׁל אָבִיו, רָאָה בְּעַצְמוֹ כְּחֹמֶץ בֶּן יַיִן! וּמֵעַתָּה, בְּבוֹאֵנוּ לְהִתְוַדּוֹת עַל חֶסְרוֹנוֹתֵינוּ, נֵדַע שֶׁאֵין שׁוֹפְטִים אוֹתָנוּ כְּמַעֲשֵׂינוּ בִּלְבַד, אֶלָּא בְּאַסְפַּקְלַרְיַת "אֱלֹקֵינוּ, וֵאלֹקֵי אֲבוֹתֵינוּ", אֵיךְ אָנוּ בְּיַחַס אֲלֵיהֶם! (וְהִגַּדְתָּ)