Otzarot-Article

"וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל ה'" (יד-י) הָיָה זֶה מָרָן הַגְּרָא"מ שָׁךְ זַצַ"ל, רֹאשׁ יְשִׁיבַת פּוֹנִיבֵז', בְּאַחַת מִשִּׂיחוֹתָיו בַּיְּשִׁיבָה שֶׁאָמַר, שֶׁאִם הָיִינוּ מַאֲמִינִים בֶּאֱמֶת וּבְלֵב שָׁלֵם שֶׁהַתְּפִלָּה שֶׁלָּנוּ פּוֹעֶלֶת בַּמְּרוֹמִים, הָיִינוּ נִגָּשִׁים אֵלֶיהָ בְּיֶתֶר מֶרֶץ וְשִׂמְחָה וְאָז גַּם הָיִינוּ נַעֲנִים מִן הַשָּׁמַיִם.

אַחַת הָרְאָיוֹת שֶׁאֵין אָנוּ מַאֲמִינִים דַּי בְּכֹחַ הַתְּפִלָּה שֶׁלָּנוּ הִיא, שֶׁאָנוּ יְכוֹלִים לַעֲבֹר לְיַד מוֹדָעוֹת הַקּוֹרְאוֹת לְהִתְפַּלֵּל עַל חוֹלֶה פְּלוֹנִי, וְרֻבֵּנוּ אֵינוֹ מַעֲלֶה בְּדַעְתּוֹ שֶׁאִם יוֹצִיא מֵהַפֶּה נֻסַּח תְּפִלָּה כְּמוֹ 'אָנָּא אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם שְׁלַח רְפוּאָה שְׁלֵמָה לַחוֹלֶה פְּלוֹנִי בֶּן פְּלוֹנִית', אֲזַי תַּעֲלֶה הַתְּפִלָּה לִשְׁמֵי מָרוֹם וְתָבִיא עֶזְרָה וִישׁוּעָה לַחוֹלֶה.

וּמָה הָרְאָיָה שֶׁאֵין אֲנַחְנוּ מַאֲמִינִים? פָּשׁוּט מְאֹד. כִּי אֲנַחְנוּ לֹא מִתְפַּלְּלִים. אַף אֶת הַמִּשְׁפָּט הַפָּשׁוּט הַזֶּה, אֶת נֻסַּח הַתְּפִלָּה הַקָּצָר, שֶׁאֵינוֹ גּוֹזֵל מֵאִתָּנוּ לֹא זְמַן וְלֹא כֶּסֶף, לֹא כֹּחַ וְלֹא מַאֲמָצִים - אַף אוֹתוֹ עַל פִּי רֹב אֵינֶנּוּ מוֹצִיאִים מִן הַפֶּה. הֲיֵשׁ לְךָ רְאָיָה גְּדוֹלָה מִזּוֹ לְכָךְ שֶׁאֵין אֲנַחְנוּ מַאֲמִינִים בְּכֹחַ הַתְּפִלָּה?

הֲלֹא אִם הָיִינוּ מוּדָעִים לַדָּבָר, שֶׁאִם נִגַּשׁ אֶל מֵעֵבֶר לָרְחוֹב, נִמְצָא שָׁם תְּרוּפָה שֶׁתּוֹעִיל לַחוֹלֶה שֶׁשְּׁמוֹ מֻזְכָּר בַּמּוֹדָעָה, הַאִם לֹא הָיִינוּ עוֹשִׂים אֶת הַמַּאֲמָץ הַקָּטָן הַזֶּה עַל מְנָת לְסַיֵּעַ בְּרִפּוּיוֹ? הֲרֵי הָיִינוּ נִגָּשִׁים לְשָׁם בְּחֵפֶץ לֵב וּמְבִיאִים לַחוֹלֶה אֶת הַתְּרוּפָה.

אִם כֵּן, מַדּוּעַ אֵין אָנוּ נוֹקְטִים בִּפְעֻלָּה כֹּה פְּשׁוּטָה כְּמוֹ תְּפִלָּה לְמַעַן הַחוֹלֶה? הֲרֵי לֹא מְבַקְּשִׁים מֵאִתָּנוּ שֶׁנִּסַע הָרֶגַע לַכֹּתֶל הַמַּעֲרָבִי אוֹ נְאַרְגֵּן עֲצֶרֶת הִתְעוֹרְרוּת בְּהִשְׁתַּתְּפוּת אֲנָשִׁים רַבִּים. כָּל שֶׁמְּבַקְּשִׁים מִמְּךָ הוּא לָשִׂים לֵב אֶל שֵׁם הַחוֹלֶה וּלְבַקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם-יִתְבָּרַךְ בַּקָּשָׁה פְּשׁוּטָה, בַּמִּלִּים שֶׁלְּךָ, בַּנֻּסָּח שֶׁלְּךָ: שֶׁיְּרַפֵּא אֶת הַחוֹלֶה.

יוֹצֵא אֵפוֹא שֶׁהַדָּבָר הָרִאשׁוֹן שֶׁעָלֵינוּ לַעֲשׂוֹת בְּבוֹאֵנוּ לַתְּפִלָּה הוּא לְהַאֲמִין בְּכֹחָהּ. וְאַחַת הַדְּרָכִים לְכָךְ הִיא, כְּשֶׁיִּתְבּוֹנֵן הָאָדָם בְּמָה שֶׁעָבַר עָלָיו בְּחַיָּיו, גַּם אִם הוּא עֲדַיִן צָעִיר לְיָמִים, וְיִוָּכַח לִרְאוֹת עַל אֲתָר כִּי כַּאֲשֶׁר הִתְפַּלֵּל כִּדְבָעֵי וְהֶאֱמִין בְּכֹחָהּ שֶׁל הַתְּפִלָּה, הַתְּפִלָּה פָּעֲלָה אֶת פְּעֻלָּתָהּ בְּדִיּוּק כְּפִי שֶׁהָיָה צָרִיךְ.

אַחַת הַסִּבּוֹת לְחֹסֶר הָאֱמוּנָה הַזֶּה נוֹבֵעַ מִכָּךְ שֶׁהָאָדָם חוֹשֵׁב לְעַצְמוֹ, 'הֲרֵי אֲנִי אָדָם פָּשׁוּט וְאֵיךְ יִתָּכֵן שֶׁתְּפִלָּה שֶׁלִּי פּוֹעֶלֶת מַשֶּׁהוּ בַּמָּרוֹם'...

וְהָאֱמֶת הִיא שֶׁתְּפִלָּתוֹ שֶׁל כָּל אָדָם נִשְׁמַעַת, גַּם אִם הוּא מַחְשִׁיב אֶת עַצְמוֹ לְאָדָם פָּשׁוּט. יוֹתֵר מִכָּךְ, אֶפְשָׁר לְהַנִּיחַ שֶׁאָכֵן הַקַּבָּ"ה אוֹהֵב אֶת 'תְּפִלָּתָם הַפְּשׁוּטָה' שֶׁל 'אֲנָשִׁים פְּשׁוּטִים', וְיֵשׁ מִקְרִים בָּהֶם הוּא חָפֵץ בִּתְפִלַּת הָאֲנָשִׁים הַפְּשׁוּטִים יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר בִּתְפִלָּתָם שֶׁל אֲנָשִׁים 'לֹא פְּשׁוּטִים'...

וּכְדֵי לְהוֹכִיחַ זֹאת נְסַפֵּר כָּאן מִשְּׁמוֹ שֶׁל הָרַב ד"ר מְנַחֵם חַיִּים בְּרַיֶר, סְגַן מְנַהֵל הָרְפוּאִי שֶׁל בֵּית הַחוֹלִים "מַעְיְנֵי הַיְשׁוּעָה".

מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה, מְסַפֵּר דּוֹקְטוֹר בְּרַיֶר, בִּיהוּדִי מְבֻגָּר לְמַדַּי שֶׁהוּבָא לְבֵית הַחוֹלִים כְּשֶׁהוּא סוֹבֵל מִמִּסְפַּר מַחֲלוֹת. מַצָּבוֹ הָיָה קָשֶׁה מְאֹד וּבֵית הַחוֹלִים עָשָׂה מֵעַל וּמֵעֵבֶר לִיכָלְתּוֹ כְּדֵי לְסַיֵּעַ לוֹ לְהִתְגַּבֵּר עַל הַמַּחֲלוֹת שֶׁמֵּהֶן סָבַל, אַךְ לְלֹא הוֹעִיל.

מַצָּבוֹ הֶחְמִיר וְהִתְדַּרְדֵּר מִיּוֹם לְיוֹם. הַבֵּן, שֶׁשָּׁהָה כָּל הַעֵת לְצַד אָבִיו, נִגַּשׁ מִדֵּי פַּעַם אֶל הָרוֹפְאִים וְשָׁאַל אֵיךְ עוֹד אֶפְשָׁר לַעְזֹר לוֹ. אֲבָל בְּשָׁלָב מְסֻיָּם הֵרִימוּ הָרוֹפְאִים יָדַיִם, וְהֵשִׁיבוּ, שֶׁמִּבְּחִינָה רְפוּאִית בֶּאֱמֶת כְּבָר אִי אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת דָּבָר.

הַבֵּן הַמָּסוּר הָיָה יוֹשֵׁב רֹאשׁ אַחַד הָאִרְגּוּנִים הַגְּדוֹלִים הַמְטַפְּלִים בְּבַעֲלֵי תְּשׁוּבָה. מִשֶּׁשָּׁמַע אֶת דִּבְרֵי הָרוֹפְאִים וְהֵבִין אוֹתָם לַאֲשׁוּרָם, בְּיוֹדְעוֹ שֶׁאֵין בָּהֶם הִתְחַמְּקוּת, קָם וְעָלָה לִירוּשָׁלַיִם וּמִהֵר לַכֹּתֶל הַמַּעֲרָבִי.

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הָיְתָה אֲמוּרָה לְסַיֵּר בַּמָּקוֹם קְבוּצָה שֶׁל מֵאָה מִשְׁתַּתְּפִים מִקֶּרֶב אוֹתָם הָאֲנָשִׁים שֶׁבָּהֶם מְטַפֵּל אוֹתוֹ אָדָם. אֲנָשִׁים שֶׁבְּרֻבָּם הַגָּדוֹל עֲדַיִן אֵינָם שׁוֹמְרִים תּוֹרָה וּמִצְווֹת.

הַדּוֹקְטוֹר מְסַפֵּר שֶׁהַבֵּן נִגַּשׁ אֶל חַבְרֵי הַקְּבוּצָה וּבִקֵּשׁ מֵהֶם לְהַאֲזִין לוֹ שְׁתֵּי דַּקּוֹת. הוּא סִפֵּר לָהֶם עַל מַצָּבוֹ הַקָּשֶׁה שֶׁל אָבִיו וּבִקֵּשׁ מֵהֶם בִּדְמָעוֹת לְהִתְקָרֵב אֶל הַכֹּתֶל וְלוֹמַר בְּצַוְתָּא אֶת הַפֶּרֶק "שִׁיר הַמַּעֲלוֹת מִמַּעֲמַקִּים".

חַבְרֵי הַקְּבוּצָה הִסְכִּימוּ וְכֹה עָשׂוּ. חָבְשׁוּ כִּפּוֹת לְרֹאשָׁם, נִגְּשׁוּ לַכֹּתֶל - וְהֵחֵלּוּ לְהִתְפַּלֵּל.

נַחְזֹר לְבֵית הַחוֹלִים. מַמָּשׁ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁבָּהּ הִתְפַּלְּלוּ חַבְרֵי הַקְּבוּצָה, חָלָה הֲטָבָה מַשְׁמָעוּתִית וּפִתְאוֹמִית בְּמַצָּבוֹ שֶׁל הַחוֹלֶה הַקָּשֶׁה, וּבְתוֹךְ פֶּרֶק זְמַן שֶׁל יָמִים סְפוּרִים הוּא שֻׁחְרַר לְבֵיתוֹ וְחָזַר לְתַפְקֵד כְּאַחַד הָאָדָם.

נִתְבּוֹנֵן נָא: הֲרֵי קְבוּצַת הָאֲנָשִׁים שֶׁהִתְפַּלְּלָה לְיַד הַכֹּתֶל עַל הַחוֹלֶה עוֹנָה - לְכָל הַיּוֹתֵר - עַל הַתֹּאַר 'יְהוּדִי פָּשׁוּט', מִשּׁוּם שֶׁכָּאָמוּר רֻבָּם לֹא הָיוּ עֲדַיִן שׁוֹמְרֵי מִצְווֹת, וּבְכָל זֹאת אִי אֶפְשָׁר לְהִתְעַלֵּם מֵהָרְאָיָה הַנִּצַּחַת שֶׁתְּפִלָּתָם הַנִּרְגֶּשֶׁת לְיַד הַכֹּתֶל הֵבִיאָה לִרְפוּאַת הַחוֹלֶה.

וְכָל כָּךְ לָמָּה? מִשּׁוּם שֶׁהֵם הֶאֱמִינוּ, מִן הַסְּתָם, בְּכֹחָהּ שֶׁל הַתְּפִלָּה שֶׁלָּהֶם. בְּנוֹ שֶׁל הַחוֹלֶה שֶׁדִּבֵּר אִתָּם לִפְנֵי שֶׁנִּגְּשׁוּ לְהִתְפַּלֵּל לְיַד הַכֹּתֶל, חִזֵּק אוֹתָם מִן הַסְּתָם בְּעִקָּר בְּנוֹשֵׂא שֶׁל מַעֲלַת הַתְּפִלָּה, וְאָמַר, שֶׁגַּם תְּפִלָּה שֶׁל יְהוּדִי פָּשׁוּט, כְּשֶׁהִיא יוֹצֵאת מֵהַלֵּב, נִשְׁמַעַת בַּמְּרוֹמִים.

וְאִם כֵּן, הַאִם אָנוּ לֹא נוּכַל לָזֹאת?! - - - (בָּרְכִי נַפְשִׁי)

	ויחי תשע"ה
	הָאָב שֶׁהִזְנִיחַ אֶת הַבֵּן הַחַלָּשׁ
	"וַיִּבָּקְעוּ הַמָּיִם" (יד-כא) מָתַי קָרָה לָכֶם לָאַחֲרוֹנָה, שֶׁלְּפֶתַע פִּתְאוֹם הָיְתָה הוֹצָאָה גְּדוֹלָה וּבִלְתִּי צְפוּיָה, כְּמוֹ רוֹפֵא שִׁנַּיִם אוֹ לְהַבְדִּיל עֲרִיכַת שִׂמְחָה "וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל ה'" (יד-י) הָיָה זֶה מָרָן הַגְּרָא"מ שָׁךְ זַצַ"ל, רֹאשׁ יְשִׁיבַת פּוֹנִיבֵז', בְּאַחַת מִשִּׂיחוֹתָיו בַּיְּשִׁיבָה שֶׁאָמַר, שֶׁאִם הָיִינוּ מַאֲמִינִים בֶּאֱמֶת וּבְלֵב שָׁלֵם שֶׁהַתְּפִלָּה שֶׁלָּנוּ פּוֹעֶלֶת בַּמְּרוֹמִים, הָיִינוּ נִגָּשִׁים אֵלֶיהָ בְּיֶתֶר מֶרֶץ וְשִׂמְחָה וְאָז גַּם הָיִינוּ נַעֲנִים מִן הַשָּׁמַיִם. אַחַת הָרְאָיוֹת שֶׁאֵין אָנוּ מַאֲמִינִים דַּי בְּכֹחַ הַתְּפִלָּה שֶׁלָּנוּ הִיא, שֶׁאָנוּ יְכוֹלִים לַעֲבֹר לְיַד מוֹדָעוֹת הַקּוֹרְאוֹת לְהִתְפַּלֵּל עַל חוֹלֶה פְּלוֹנִי, וְרֻבֵּנוּ אֵינוֹ מַעֲלֶה בְּדַעְתּוֹ שֶׁאִם יוֹצִיא מֵהַפֶּה נֻסַּח תְּפִלָּה כְּמוֹ 'אָנָּא אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם שְׁלַח רְפוּאָה שְׁלֵמָה לַחוֹלֶה פְּלוֹנִי בֶּן פְּלוֹנִית', אֲזַי תַּעֲלֶה הַתְּפִלָּה לִשְׁמֵי מָרוֹם וְתָבִיא עֶזְרָה וִישׁוּעָה לַחוֹלֶה. וּמָה הָרְאָיָה שֶׁאֵין אֲנַחְנוּ מַאֲמִינִים? פָּשׁוּט מְאֹד. כִּי אֲנַחְנוּ לֹא מִתְפַּלְּלִים. אַף אֶת הַמִּשְׁפָּט הַפָּשׁוּט הַזֶּה, אֶת נֻסַּח הַתְּפִלָּה הַקָּצָר, שֶׁאֵינוֹ גּוֹזֵל מֵאִתָּנוּ לֹא זְמַן וְלֹא כֶּסֶף, לֹא כֹּחַ וְלֹא מַאֲמָצִים - אַף אוֹתוֹ עַל פִּי רֹב אֵינֶנּוּ מוֹצִיאִים מִן הַפֶּה. הֲיֵשׁ לְךָ רְאָיָה גְּדוֹלָה מִזּוֹ לְכָךְ שֶׁאֵין אֲנַחְנוּ מַאֲמִינִים בְּכֹחַ הַתְּפִלָּה? הֲלֹא אִם הָיִינוּ מוּדָעִים לַדָּבָר, שֶׁאִם נִגַּשׁ אֶל מֵעֵבֶר לָרְחוֹב, נִמְצָא שָׁם תְּרוּפָה שֶׁתּוֹעִיל לַחוֹלֶה שֶׁשְּׁמוֹ מֻזְכָּר בַּמּוֹדָעָה, הַאִם לֹא הָיִינוּ עוֹשִׂים אֶת הַמַּאֲמָץ הַקָּטָן הַזֶּה עַל מְנָת לְסַיֵּעַ בְּרִפּוּיוֹ? הֲרֵי הָיִינוּ נִגָּשִׁים לְשָׁם בְּחֵפֶץ לֵב וּמְבִיאִים לַחוֹלֶה אֶת הַתְּרוּפָה. אִם כֵּן, מַדּוּעַ אֵין אָנוּ נוֹקְטִים בִּפְעֻלָּה כֹּה פְּשׁוּטָה כְּמוֹ תְּפִלָּה לְמַעַן הַחוֹלֶה? הֲרֵי לֹא מְבַקְּשִׁים מֵאִתָּנוּ שֶׁנִּסַע הָרֶגַע לַכֹּתֶל הַמַּעֲרָבִי אוֹ נְאַרְגֵּן עֲצֶרֶת הִתְעוֹרְרוּת בְּהִשְׁתַּתְּפוּת אֲנָשִׁים רַבִּים. כָּל שֶׁמְּבַקְּשִׁים מִמְּךָ הוּא לָשִׂים לֵב אֶל שֵׁם הַחוֹלֶה וּלְבַקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם-יִתְבָּרַךְ בַּקָּשָׁה פְּשׁוּטָה, בַּמִּלִּים שֶׁלְּךָ, בַּנֻּסָּח שֶׁלְּךָ: שֶׁיְּרַפֵּא אֶת הַחוֹלֶה. יוֹצֵא אֵפוֹא שֶׁהַדָּבָר הָרִאשׁוֹן שֶׁעָלֵינוּ לַעֲשׂוֹת בְּבוֹאֵנוּ לַתְּפִלָּה הוּא לְהַאֲמִין בְּכֹחָהּ. וְאַחַת הַדְּרָכִים לְכָךְ הִיא, כְּשֶׁיִּתְבּוֹנֵן הָאָדָם בְּמָה שֶׁעָבַר עָלָיו בְּחַיָּיו, גַּם אִם הוּא עֲדַיִן צָעִיר לְיָמִים, וְיִוָּכַח לִרְאוֹת עַל אֲתָר כִּי כַּאֲשֶׁר הִתְפַּלֵּל כִּדְבָעֵי וְהֶאֱמִין בְּכֹחָהּ שֶׁל הַתְּפִלָּה, הַתְּפִלָּה פָּעֲלָה אֶת פְּעֻלָּתָהּ בְּדִיּוּק כְּפִי שֶׁהָיָה צָרִיךְ. אַחַת הַסִּבּוֹת לְחֹסֶר הָאֱמוּנָה הַזֶּה נוֹבֵעַ מִכָּךְ שֶׁהָאָדָם חוֹשֵׁב לְעַצְמוֹ, 'הֲרֵי אֲנִי אָדָם פָּשׁוּט וְאֵיךְ יִתָּכֵן שֶׁתְּפִלָּה שֶׁלִּי פּוֹעֶלֶת מַשֶּׁהוּ בַּמָּרוֹם'... וְהָאֱמֶת הִיא שֶׁתְּפִלָּתוֹ שֶׁל כָּל אָדָם נִשְׁמַעַת, גַּם אִם הוּא מַחְשִׁיב אֶת עַצְמוֹ לְאָדָם פָּשׁוּט. יוֹתֵר מִכָּךְ, אֶפְשָׁר לְהַנִּיחַ שֶׁאָכֵן הַקַּבָּ"ה אוֹהֵב אֶת 'תְּפִלָּתָם הַפְּשׁוּטָה' שֶׁל 'אֲנָשִׁים פְּשׁוּטִים', וְיֵשׁ מִקְרִים בָּהֶם הוּא חָפֵץ בִּתְפִלַּת הָאֲנָשִׁים הַפְּשׁוּטִים יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר בִּתְפִלָּתָם שֶׁל אֲנָשִׁים 'לֹא פְּשׁוּטִים'... וּכְדֵי לְהוֹכִיחַ זֹאת נְסַפֵּר כָּאן מִשְּׁמוֹ שֶׁל הָרַב ד"ר מְנַחֵם חַיִּים בְּרַיֶר, סְגַן מְנַהֵל הָרְפוּאִי שֶׁל בֵּית הַחוֹלִים "מַעְיְנֵי הַיְשׁוּעָה". מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה, מְסַפֵּר דּוֹקְטוֹר בְּרַיֶר, בִּיהוּדִי מְבֻגָּר לְמַדַּי שֶׁהוּבָא לְבֵית הַחוֹלִים כְּשֶׁהוּא סוֹבֵל מִמִּסְפַּר מַחֲלוֹת. מַצָּבוֹ הָיָה קָשֶׁה מְאֹד וּבֵית הַחוֹלִים עָשָׂה מֵעַל וּמֵעֵבֶר לִיכָלְתּוֹ כְּדֵי לְסַיֵּעַ לוֹ לְהִתְגַּבֵּר עַל הַמַּחֲלוֹת שֶׁמֵּהֶן סָבַל, אַךְ לְלֹא הוֹעִיל. מַצָּבוֹ הֶחְמִיר וְהִתְדַּרְדֵּר מִיּוֹם לְיוֹם. הַבֵּן, שֶׁשָּׁהָה כָּל הַעֵת לְצַד אָבִיו, נִגַּשׁ מִדֵּי פַּעַם אֶל הָרוֹפְאִים וְשָׁאַל אֵיךְ עוֹד אֶפְשָׁר לַעְזֹר לוֹ. אֲבָל בְּשָׁלָב מְסֻיָּם הֵרִימוּ הָרוֹפְאִים יָדַיִם, וְהֵשִׁיבוּ, שֶׁמִּבְּחִינָה רְפוּאִית בֶּאֱמֶת כְּבָר אִי אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת דָּבָר. הַבֵּן הַמָּסוּר הָיָה יוֹשֵׁב רֹאשׁ אַחַד הָאִרְגּוּנִים הַגְּדוֹלִים הַמְטַפְּלִים בְּבַעֲלֵי תְּשׁוּבָה. מִשֶּׁשָּׁמַע אֶת דִּבְרֵי הָרוֹפְאִים וְהֵבִין אוֹתָם לַאֲשׁוּרָם, בְּיוֹדְעוֹ שֶׁאֵין בָּהֶם הִתְחַמְּקוּת, קָם וְעָלָה לִירוּשָׁלַיִם וּמִהֵר לַכֹּתֶל הַמַּעֲרָבִי. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הָיְתָה אֲמוּרָה לְסַיֵּר בַּמָּקוֹם קְבוּצָה שֶׁל מֵאָה מִשְׁתַּתְּפִים מִקֶּרֶב אוֹתָם הָאֲנָשִׁים שֶׁבָּהֶם מְטַפֵּל אוֹתוֹ אָדָם. אֲנָשִׁים שֶׁבְּרֻבָּם הַגָּדוֹל עֲדַיִן אֵינָם שׁוֹמְרִים תּוֹרָה וּמִצְווֹת. הַדּוֹקְטוֹר מְסַפֵּר שֶׁהַבֵּן נִגַּשׁ אֶל חַבְרֵי הַקְּבוּצָה וּבִקֵּשׁ מֵהֶם לְהַאֲזִין לוֹ שְׁתֵּי דַּקּוֹת. הוּא סִפֵּר לָהֶם עַל מַצָּבוֹ הַקָּשֶׁה שֶׁל אָבִיו וּבִקֵּשׁ מֵהֶם בִּדְמָעוֹת לְהִתְקָרֵב אֶל הַכֹּתֶל וְלוֹמַר בְּצַוְתָּא אֶת הַפֶּרֶק "שִׁיר הַמַּעֲלוֹת מִמַּעֲמַקִּים". חַבְרֵי הַקְּבוּצָה הִסְכִּימוּ וְכֹה עָשׂוּ. חָבְשׁוּ כִּפּוֹת לְרֹאשָׁם, נִגְּשׁוּ לַכֹּתֶל - וְהֵחֵלּוּ לְהִתְפַּלֵּל. נַחְזֹר לְבֵית הַחוֹלִים. מַמָּשׁ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁבָּהּ הִתְפַּלְּלוּ חַבְרֵי הַקְּבוּצָה, חָלָה הֲטָבָה מַשְׁמָעוּתִית וּפִתְאוֹמִית בְּמַצָּבוֹ שֶׁל הַחוֹלֶה הַקָּשֶׁה, וּבְתוֹךְ פֶּרֶק זְמַן שֶׁל יָמִים סְפוּרִים הוּא שֻׁחְרַר לְבֵיתוֹ וְחָזַר לְתַפְקֵד כְּאַחַד הָאָדָם. נִתְבּוֹנֵן נָא: הֲרֵי קְבוּצַת הָאֲנָשִׁים שֶׁהִתְפַּלְּלָה לְיַד הַכֹּתֶל עַל הַחוֹלֶה עוֹנָה - לְכָל הַיּוֹתֵר - עַל הַתֹּאַר 'יְהוּדִי פָּשׁוּט', מִשּׁוּם שֶׁכָּאָמוּר רֻבָּם לֹא הָיוּ עֲדַיִן שׁוֹמְרֵי מִצְווֹת, וּבְכָל זֹאת אִי אֶפְשָׁר לְהִתְעַלֵּם מֵהָרְאָיָה הַנִּצַּחַת שֶׁתְּפִלָּתָם הַנִּרְגֶּשֶׁת לְיַד הַכֹּתֶל הֵבִיאָה לִרְפוּאַת הַחוֹלֶה. וְכָל כָּךְ לָמָּה? מִשּׁוּם שֶׁהֵם הֶאֱמִינוּ, מִן הַסְּתָם, בְּכֹחָהּ שֶׁל הַתְּפִלָּה שֶׁלָּהֶם. בְּנוֹ שֶׁל הַחוֹלֶה שֶׁדִּבֵּר אִתָּם לִפְנֵי שֶׁנִּגְּשׁוּ לְהִתְפַּלֵּל לְיַד הַכֹּתֶל, חִזֵּק אוֹתָם מִן הַסְּתָם בְּעִקָּר בְּנוֹשֵׂא שֶׁל מַעֲלַת הַתְּפִלָּה, וְאָמַר, שֶׁגַּם תְּפִלָּה שֶׁל יְהוּדִי פָּשׁוּט, כְּשֶׁהִיא יוֹצֵאת מֵהַלֵּב, נִשְׁמַעַת בַּמְּרוֹמִים. וְאִם כֵּן, הַאִם אָנוּ לֹא נוּכַל לָזֹאת?! - - - (בָּרְכִי נַפְשִׁי)