Otzarot-Article

"וּגְנֻבְתִי לָיְלָה" (לא-לט) בְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע, כָּךְ חוֹשְׁבִים אֲנָשִׁים, אִם נִרְאֶה גַּנָּב שֶׁכְּבָר פָּרַץ לְמָקוֹם כָּלְשֶׁהוּ, וְהַ'סְּחוֹרָה' כְּבָר הָעָמְסָה עַל מְכוֹנִיתוֹ, וְנָבוֹא וְנוֹכִיחַ אוֹתוֹ עַל מַעֲשֶׂה הַגְּנֵבָה, וְנַזְכִּיר לוֹ שֶׁהַתּוֹרָה אוֹסֶרֶת לִגְנֹב, הוּא בְּוַדַּאי יִצְחַק עָלֵינוּ...

כָּךְ אֲנַחְנוּ חוֹשְׁבִים, וּבְטָעוּת; אֲבָל יֵשׁ סִבָּה לַטָּעוּת הַזּוֹ, וְהִיא, כִּי לֹא לָמַדְנוּ כֵּיצַד לְהַנְחִיל אֶת הָאֱמֶת שֶׁבַּתּוֹרָה, וְאֶת הַקְּדֻשָּׁה שֶׁבַּתּוֹרָה, לִפְשׁוּטֵי הָעָם.

ר' אַרְיֵה לֵוִין, רַבָּהּ שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם, לָקַח דַּוְקָא אֶת הָעִנְיָן הַזֶּה כִּמְשִׂימַת חַיִּים, וּמִכָּאן הַצְלָחָתוֹ הַנְּדִירָה בְּקֵרוּבָם לַתּוֹרָה לֹא רַק שֶׁל פְּשׁוּטֵי עַם, אֶלָּא גַּם שֶׁל פּוֹשְׁעִים וְחוֹטְאִים.

פַּעַם, בִּשְׁעַת לַיְלָה מְאֻחֶרֶת מְאֹד, בָּאוּ אֲנָשִׁים וְדָפְקוּ עַל דֶּלֶת בֵּיתוֹ שֶׁל ר' אַרְיֵה וֶהֱעִירוּהוּ מִשְּׁנָתוֹ. 'בִּרְגָעִים אֵלֶּה נִמְצָא גַּנָּב בַּחֲנוּת בְּשׁוּק מַחֲנֵה יְהוּדָה, וּמְרוֹקֵן אֶת הַסְּחוֹרָה מִן הַחֲנוּת', אָמְרוּ לוֹ. הָאֲנָשִׁים הוֹסִיפוּ וְאָמְרוּ שֶׁהֵם עַצְמָם פּוֹחֲדִים לָגֶשֶׁת אֵלָיו, שֶׁמָּא יְאֻנֶּה לָהֶם רַע.

ר' אַרְיֵה קָם וְהִתְלַבֵּשׁ, וְיָצָא אֶל הַחֲנוּת הַהִיא, וְהִנֵּה הוּא רוֹאֶה שֶׁהַסְּחוֹרָה אָכֵן כְּבָר פֹּרְקָה מִמַּדְּפֵי הַחֲנוּת, וְכֻלָּהּ נִמְצֵאת בַּחוּץ, בַּדֶּרֶךְ לְהַבְרָחָתָהּ מִן הַמָּקוֹם.

נִגַּשׁ ר' אַרְיֵה אֶל הַגַּנָּב וְאָמַר לוֹ: 'כֵּיצַד אַתָּה מֵעֵז לִגְנֹב? הֲרֵי הַתּוֹרָה אוֹסֶרֶת לַעֲשׂוֹת זֹאת'! - - -

הַדְּבָרִים נֶאֶמְרוּ, כְּדַרְכּוֹ שֶׁל אוֹתוֹ צַדִּיק, בְּנֹעַם וּבְחֵן, אִם כִּי הָיְתָה בָּהֶם גַּם הַתַּקִּיפוּת הַנִּדְרֶשֶׁת לְאוֹתָהּ שָׁעָה.

הַגַּנָּב, שֶׁהֻפְתַּע כַּנִּרְאֶה מֵעֶצֶם הַשְּׁאֵלָה, הֵחֵל לְשַׁתֵּף פְּעֻלָּה, וְשָׁאַל אֶת ר' אַרְיֵה מַה הוּא מַצִּיעַ לוֹ לַעֲשׂוֹת לְאַחַר שֶׁפֵּרֵק כְּבָר אֶת כָּל הַסְּחוֹרָה...

ר' אַרְיֵה הִצִּיעַ לַגַּנָּב לְהַחְזִיר אֶת הַסְּחוֹרָה אֶל הַמַּדָּפִים, 'וַאֲנִי אֲסַיֵּעַ לְךָ בְּכָךְ'...

'וּמָה עִם הַמִּשְׁטָרָה?' שָׁאַל הַגַּנָּב, 'הֲרֵי הִיא תַּעֲצֹר אוֹתִי!'

ר' אַרְיֵה לֹא וִתֵּר, וְאָמַר לוֹ: 'כָּל עוֹד אֲנִי כָּאן, הַמִּשְׁטָרָה לֹא תַּעֲשֶׂה לְךָ שׁוּם דָּבָר'.

רָאשֵׁי הַמִּשְׁטָרָה, בְּהַכִּירָם אֶת ר' אַרְיֵה, סָמְכוּ עָלָיו בְּכָל מְאַת הָאֲחוּזִים, וְאִם הָיוּ מִזְדַּמְּנִים לַמָּקוֹם, וְהָיוּ שׁוֹמְעִים מֵר' אַרְיֵה שֶׁלֹּא לַעֲצֹר אֶת הַגַּנָּב, הֵם לֹא הָיוּ עוֹצְרִים אוֹתוֹ.

בְּשָׁלָב זֶה הִשְׁתַּכְנֵעַ הַגַּנָּב, וְהָאִסּוּר 'לֹא תִגְנֹב' שֶׁיָּצָא מִפִּי ר' אַרְיֵה נִכְנַס אֶל לִבּוֹ.

רַבִּי אַרְיֵה מִצִּדּוֹ קִיֵּם אֶת דְּבָרָיו, וְנִשְׁאַר בַּמָּקוֹם עַד שֶׁהַגַּנָּב הֶחְזִיר אֶת הַסְּחוֹרָה, וְאַף סִיֵּעַ לוֹ בְּכָךְ. בְּסִיּוּם הַ'מִּבְצָע' עָשָׂה לוֹ 'מִי שֶׁבֵּרַךְ' עַל שֶׁזָּכָה לְקַיֵּם 'וְהֵשִׁיב אֶת הַגְּזֵלָה', בְּהִדּוּר רַב.

לָמַדְנוּ מִכָּאן שֶׁלִּקְדֻשָּׁתָם שֶׁל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה, צִוּוּיֶיהָ וְאִסּוּרֶיהָ, יֵשׁ הַשְׁפָּעָה גַּם עַל אִינְשֵׁי דְּלָא מַעֲלֵי, גַּם כַּאֲשֶׁר אוֹמְרִים לָהֶם אֶת הַדְּבָרִים בְּצוּרָה יְשִׁירָה, בְּלֹא גִּבּוּבֵי דְּבָרִים.

תָּלוּי רַק אֵיךְ אוֹמְרִים, וּמַה כַּוָּנָתוֹ בַּאֲמִירָה זוֹ. אִם בִּרְצוֹנֵנוּ לְהַחְדִּיר אֶת הַדְּבָרִים לְלִבּוֹ שֶׁל הַשּׁוֹמֵעַ, וּבִרְצוֹנֵנוּ לַהֲשִׁיבוֹ לְמוּטָב, וַאֲנַחְנוּ עוֹשִׂים זֹאת מִתּוֹךְ אַהֲבַת יִשְׂרָאֵל אֲמִתִּית, הַדְּבָרִים יַעַבְדוּ כַּהֹגֶן בְּסִיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא. (בָּרְכִי נַפְשִׁי)

	ויגש תשע"ה
	"הַרְגָּשַׁת הַסְּתִירָה"
	"וּגְנֻבְתִי לָיְלָה" (לא-לט) בְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע, כָּךְ חוֹשְׁבִים אֲנָשִׁים, אִם נִרְאֶה גַּנָּב שֶׁכְּבָר פָּרַץ לְמָקוֹם כָּלְשֶׁהוּ, וְהַ'סְּחוֹרָה' כְּבָר הָעָמְסָה עַל מְכוֹנִיתוֹ, וְנָבוֹא וְנוֹכִיחַ אוֹתוֹ עַל מַעֲשֶׂה הַגְּנֵבָה, וְנַזְכִּיר לוֹ שֶׁהַתּוֹרָה אוֹסֶרֶת לִגְנֹב, הוּא בְּוַדַּאי יִצְחַק עָלֵינוּ... כָּךְ אֲנַחְנוּ חוֹשְׁבִים, וּבְטָעוּת; אֲבָל יֵשׁ סִבָּה לַטָּעוּת הַזּוֹ, וְהִיא, כִּי לֹא לָמַדְנוּ כֵּיצַד לְהַנְחִיל אֶת הָאֱמֶת שֶׁבַּתּוֹרָה, וְאֶת הַקְּדֻשָּׁה שֶׁבַּתּוֹרָה, לִפְשׁוּטֵי הָעָם. ר' אַרְיֵה לֵוִין, רַבָּהּ שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם, לָקַח דַּוְקָא אֶת הָעִנְיָן הַזֶּה כִּמְשִׂימַת חַיִּים, וּמִכָּאן הַצְלָחָתוֹ הַנְּדִירָה בְּקֵרוּבָם לַתּוֹרָה לֹא רַק שֶׁל פְּשׁוּטֵי עַם, אֶלָּא גַּם שֶׁל פּוֹשְׁעִים וְחוֹטְאִים. פַּעַם, בִּשְׁעַת לַיְלָה מְאֻחֶרֶת מְאֹד, בָּאוּ אֲנָשִׁים וְדָפְקוּ עַל דֶּלֶת בֵּיתוֹ שֶׁל ר' אַרְיֵה וֶהֱעִירוּהוּ מִשְּׁנָתוֹ. 'בִּרְגָעִים אֵלֶּה נִמְצָא גַּנָּב בַּחֲנוּת בְּשׁוּק מַחֲנֵה יְהוּדָה, וּמְרוֹקֵן אֶת הַסְּחוֹרָה מִן הַחֲנוּת', אָמְרוּ לוֹ. הָאֲנָשִׁים הוֹסִיפוּ וְאָמְרוּ שֶׁהֵם עַצְמָם פּוֹחֲדִים לָגֶשֶׁת אֵלָיו, שֶׁמָּא יְאֻנֶּה לָהֶם רַע. ר' אַרְיֵה קָם וְהִתְלַבֵּשׁ, וְיָצָא אֶל הַחֲנוּת הַהִיא, וְהִנֵּה הוּא רוֹאֶה שֶׁהַסְּחוֹרָה אָכֵן כְּבָר פֹּרְקָה מִמַּדְּפֵי הַחֲנוּת, וְכֻלָּהּ נִמְצֵאת בַּחוּץ, בַּדֶּרֶךְ לְהַבְרָחָתָהּ מִן הַמָּקוֹם. נִגַּשׁ ר' אַרְיֵה אֶל הַגַּנָּב וְאָמַר לוֹ: 'כֵּיצַד אַתָּה מֵעֵז לִגְנֹב? הֲרֵי הַתּוֹרָה אוֹסֶרֶת לַעֲשׂוֹת זֹאת'! - - - הַדְּבָרִים נֶאֶמְרוּ, כְּדַרְכּוֹ שֶׁל אוֹתוֹ צַדִּיק, בְּנֹעַם וּבְחֵן, אִם כִּי הָיְתָה בָּהֶם גַּם הַתַּקִּיפוּת הַנִּדְרֶשֶׁת לְאוֹתָהּ שָׁעָה. הַגַּנָּב, שֶׁהֻפְתַּע כַּנִּרְאֶה מֵעֶצֶם הַשְּׁאֵלָה, הֵחֵל לְשַׁתֵּף פְּעֻלָּה, וְשָׁאַל אֶת ר' אַרְיֵה מַה הוּא מַצִּיעַ לוֹ לַעֲשׂוֹת לְאַחַר שֶׁפֵּרֵק כְּבָר אֶת כָּל הַסְּחוֹרָה... ר' אַרְיֵה הִצִּיעַ לַגַּנָּב לְהַחְזִיר אֶת הַסְּחוֹרָה אֶל הַמַּדָּפִים, 'וַאֲנִי אֲסַיֵּעַ לְךָ בְּכָךְ'... 'וּמָה עִם הַמִּשְׁטָרָה?' שָׁאַל הַגַּנָּב, 'הֲרֵי הִיא תַּעֲצֹר אוֹתִי!' ר' אַרְיֵה לֹא וִתֵּר, וְאָמַר לוֹ: 'כָּל עוֹד אֲנִי כָּאן, הַמִּשְׁטָרָה לֹא תַּעֲשֶׂה לְךָ שׁוּם דָּבָר'. רָאשֵׁי הַמִּשְׁטָרָה, בְּהַכִּירָם אֶת ר' אַרְיֵה, סָמְכוּ עָלָיו בְּכָל מְאַת הָאֲחוּזִים, וְאִם הָיוּ מִזְדַּמְּנִים לַמָּקוֹם, וְהָיוּ שׁוֹמְעִים מֵר' אַרְיֵה שֶׁלֹּא לַעֲצֹר אֶת הַגַּנָּב, הֵם לֹא הָיוּ עוֹצְרִים אוֹתוֹ. בְּשָׁלָב זֶה הִשְׁתַּכְנֵעַ הַגַּנָּב, וְהָאִסּוּר 'לֹא תִגְנֹב' שֶׁיָּצָא מִפִּי ר' אַרְיֵה נִכְנַס אֶל לִבּוֹ. רַבִּי אַרְיֵה מִצִּדּוֹ קִיֵּם אֶת דְּבָרָיו, וְנִשְׁאַר בַּמָּקוֹם עַד שֶׁהַגַּנָּב הֶחְזִיר אֶת הַסְּחוֹרָה, וְאַף סִיֵּעַ לוֹ בְּכָךְ. בְּסִיּוּם הַ'מִּבְצָע' עָשָׂה לוֹ 'מִי שֶׁבֵּרַךְ' עַל שֶׁזָּכָה לְקַיֵּם 'וְהֵשִׁיב אֶת הַגְּזֵלָה', בְּהִדּוּר רַב. לָמַדְנוּ מִכָּאן שֶׁלִּקְדֻשָּׁתָם שֶׁל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה, צִוּוּיֶיהָ וְאִסּוּרֶיהָ, יֵשׁ הַשְׁפָּעָה גַּם עַל אִינְשֵׁי דְּלָא מַעֲלֵי, גַּם כַּאֲשֶׁר אוֹמְרִים לָהֶם אֶת הַדְּבָרִים בְּצוּרָה יְשִׁירָה, בְּלֹא גִּבּוּבֵי דְּבָרִים. תָּלוּי רַק אֵיךְ אוֹמְרִים, וּמַה כַּוָּנָתוֹ בַּאֲמִירָה זוֹ. אִם בִּרְצוֹנֵנוּ לְהַחְדִּיר אֶת הַדְּבָרִים לְלִבּוֹ שֶׁל הַשּׁוֹמֵעַ, וּבִרְצוֹנֵנוּ לַהֲשִׁיבוֹ לְמוּטָב, וַאֲנַחְנוּ עוֹשִׂים זֹאת מִתּוֹךְ אַהֲבַת יִשְׂרָאֵל אֲמִתִּית, הַדְּבָרִים יַעַבְדוּ כַּהֹגֶן בְּסִיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא. (בָּרְכִי נַפְשִׁי)