Otzarot-Article

"וְזֶה לָכֶם הַטָּמֵא" (יא-כט) סִפֵּר הָרַב גָּלִינְסְקִי זָצָ"ל: הָיִיתִי אֵצֶל הָרַב שַׁךְ זָצָ"ל, וְחָקַר: "מַה מִּתְרַחֵשׁ בִּישִׁיבָה פְּלוֹנִית", הָיוּ שָׁם חִלּוּקֵי דֵּעוֹת נוֹקְבִים, בִּלְשׁוֹן הַמְעָטָה, "מַה יָּדוּעַ לְךָ", יָדַע שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ. הִשְׁתַּמַּטְתִּי, מַה לִּי לְהָבִיא דִּבָּה, יִתְקַיֵּם הָעוֹלָם עַל יְדֵי אֲחֵרִים.

הִקְפִּיד וְאָמַר: "אַל תְּהִי צַדִּיק הַרְבֵּה" (קֹהֶלֶת ז-טז). וּמִיָּד חִיֵּךְ, אֵיזֶה אָמָּן הָיָה בִּמְלֶאכֶת הַפִּיּוּס! אָמַר: מְחַבֵּב אַתָּה סִפּוּרִים, הַסְכֵּת וּשְׁמַע -

אֶחָד מִפַּרְנְסֵי הָעִיר עָמַד לִפְנֵי הַגָּאוֹן מִוִּילְנָה זָצָ"ל, וְהֵחֵל לְדַבֵּר סָרָה בַּחֲסִידִים וּבְרַבּוֹתֵיהֶם. הִסָּהוּ הַגָּאוֹן בַּחֲרִיפוּת: "בְּבֵיתִי לֹא יְדַבְּרוּ סָרָה בַּיְּהוּדִים!"

תָּמַהּ, הֲלֹא הַגָּאוֹן יָצָא נֶגְדָּם בְּחֶרֶב וּבַחֲנִית, הִצְטָרֵף לַחֲרָמוֹת וְלַנִּדּוּיִים!

אֲבָל הַגָּאוֹן, כָּל אָרְחוֹתָיו תּוֹרָה. הִסְבִּיר: שָׁנִינוּ (פְּסָחִים ג.), שֶׁלְּעוֹלָם לֹא יוֹצִיא אָדָם דָּבָר מְגֻנֶּה מִפִּיו, שֶׁהֲרֵי עִקֵּם הַכָּתוּב שְׁמוֹנֶה אוֹתִיּוֹת וְלֹא הוֹצִיא דָּבָר מְגֻנֶּה מִפִּיו. שֶׁנֶּאֱמַר (בְּרֵאשִׁית ז-ח): "מִן הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה מִן הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר אֵינֶנָּה טְהֹרָה". וְהַיְנוּ שֶׁכָּתַב "אֲשֶׁר אֵינֶנָּה טְהֹרָה", שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה אוֹתִיּוֹת, בִּמְקוֹם "הַטְּמֵאָה", חָמֵשׁ אוֹתִיּוֹת. וְהַתּוֹרָה הַמַּקְפִּידָה עַל כָּל תָּג הֶאֱרִיכָה בִּלְשׁוֹנָהּ, לְלַמְּדֵנוּ טָהֳרַת הַדִּבּוּר. וְקָשֶׁה, שֶׁבְּפָרָשַׁת הַמַּאֲכָלוֹת הָאֲסוּרִים נֶאֱמַר פְּעָמִים רַבּוֹת: "טָמֵא הוּא לָכֶם" (וַיִּקְרָא יא ה-ח), "טְמֵאִים הֵמָּה לָכֶם, וְזֶה לָכֶם הַטָּמֵא" (וַיִּקְרָא יא כח-כט).

וְהַתְּשׁוּבָה, שֶׁנֹּחַ לֹא נֶאֱסַר בִּבְשָׂרָם וְלֹא נִצְטַוָּה בְּטֻמְאָתָם, לָכֵן נָקַט הַכָּתוּב בְּלָשׁוֹן מְעֻדֶּנֶת. אֲבָל כְּשֶׁהֻצְרַךְ לְהַזְהִיר מִפְּנֵי אֲכִילָה וְטֻמְאָה, נָקַט בְּלָשׁוֹן נוֹקֶבֶת -

אַף אֲנִי, כְּשֶׁמָּצָאתִי לְנָכוֹן לְהוֹקִיעַ, הוֹקַעְתִּי בְּלָשׁוֹן חֲרִיפָה. אֲבָל לְדַבֵּר סְתָם, מִי הִתִּיר לְךָ?!

וְסִיֵּם: הֲלֹא אֵינִי חָפֵץ לִשְׁמֹעַ דִּבְרֵי רְכִילוּת חָלִילָה וְחַס, כָּל מְבֻקָּשִׁי לֵידַע דְּבָרִים כַּהֲוָיָתָם לְתוֹעֶלֶת, לָדַעַת הַאִם וְכֵיצַד לְהִתְעָרֵב וּלְהַשְׁכִּין שָׁלוֹם. וּכְשֵׁם שֶׁמִּצְוָה שֶׁלֹּא לוֹמַר שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ, כָּךְ מִצְוָה לוֹמַר כְּשֶׁהוּא לְצֹרֶךְ.

וְשָׁמַעְתִּי מַעֲשֶׂה -

שָׁנִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (אֶסְתֵּר רַבָּה ט-ג), אַרְבָּעָה הֵם שֶׁפָּתְחוּ בְּ"אַף" וְאָבְדוּ בְּאַף, וְאֵלּוּ הֵם: נָחָשׁ וְשַׂר הָאוֹפִים וַעֲדַת קֹרַח וְהָמָן. נָחָשׁ, דִּכְתִיב: "אַף כִּי אָמַר אֱלֹקִים לֹא תֹאכְלוּ מִכֹּל עֵץ הַגָּן" (בְּרֵאשִׁית ג-א). שַׂר הָאוֹפִים, דִּכְתִיב: "אַף אֲנִי בַּחֲלוֹמִי" (בְּרֵאשִׁית מ-טז). עֲדַת קֹרַח, דִּכְתִיב: "אַף לֹא אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הֲבִיאֹתָנוּ" (בַּמִּדְבָּר טז-יד). הָמָן דִּכְתִיב: "אַף לֹא הֵבִיאָה אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה".

נוֹרָאִים דִּבְרֵי רַבֵּנוּ בַּחְיֵי (בְּרֵאשִׁית ל-ו): כְּשֶׁיָּלְדָה בִּלְהָה שִׁפְחַת רָחֵל אֶת הַבֵּן הָרִאשׁוֹן, אָמְרָה רָחֵל: "דָּנַנִּי אֱלֹקִים". וְרָאוּי לָאָדָם לְהִזָּהֵר בִּדְבָרָיו כֻּלָּם, אַף כִּי בִּתְחִלַּת דְּבָרָיו. וּכְבָר דָּרְשׁוּ חֲזַ"ל שֶׁאַרְבָּעָה פָּתְחוּ בְּאַף וְנֶאֶבְדוּ מִן הָעוֹלָם. וּכְבָר יָדַעְתָּ אַחֲרִית רָחֵל, שֶׁמֵּתָה בְּלִדְתָּהּ. כִּי בְּאָמְרָהּ "דָּנַנִי אֱלֹקִים", מִדַּת הַדִּין נִמְתְּחָה כְּנֶגְדָּהּ!

לָמַדְנוּ מַה גָּדוֹל כֹּחוֹ שֶׁל דִּבּוּר. גַּם אִם נֶאֱמַר שֶׁלֹּא בְּכַוָּנָה, וּלְכַוָּנָה אַחֶרֶת. כִּי הָ"אַף" כָּאן בְּמַשְׁמָעוּת "גַּם" וַ"אֲפִלּוּ". וְכָךְ פָּעַל פְּעֻלָּתוֹ!

בְּרַם, כְּמוֹ בְּכָל דָּבָר, אַף כָּאן צָרִיךְ חוּשׁ מִדָּה.

שֶׁלֹּא נִהְיֶה כְּאוֹתוֹ יְהוּדִי שֶׁהֶחְלִיט לְהִמָּנַע מֵהַשִּׁמּוּשׁ בַּמִּלָּה "אַף", כְּדֵי שֶׁלֹּא לְעוֹרֵר הַדִּינִים חָלִילָה. הִגִּיעַ בַּהַגָּדָה שֶׁל פֶּסַח לַפִּיּוּט: "לְךָ וּלְךְ, לְךָ כִּי לְךָ, לְךָ אַף לְךָ", וֶהֱמִירוֹ בִּ"לְךָ גַּם לְךָ".

נִיחָא.

הִגִּיעַ בְּסִיּוּם מַסֶּכֶת אָבוֹת לַפָּסוּק: "כֹּל הַנִּקְרָא בִשְׁמִי וְלִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו, יְצַרְתִּיו אַף עֲשִׂיתִיו" (יְשַׁעְיָה מג-ז) וֶהֱמִירוֹ בַּמִּלִּים: "יְצַרְתִּיו גַּם עֲשִׂיתִיו".

נִיחָא.

הִגִּיעַ בִּתְהִלִּים לַמִּלִּים: "חֲבָלִים נָפְלוּ לִי בַּנְּעִמִים אַף נַחֲלָת שָׁפְרָה עָלָי" (תְּהִלִּים טז-ו), וְאָמַר: "גַּם".

"אֲבָרֵךְ אֶת ה' אֲשֶׁר יְעָצָנִי אַף לֵילוֹת יִסְּרוּנִי כִלְיוֹתָי", וְאָמַר: "גַּם".

"לָכֵן שָׂמַח לִבִּי וַיָּגֶל כְּבוֹדִי אַף בְּשָׂרִי יִשְׁכֹּן לָבֶטַח", וְאָמַר: "גַּם".

נִיחָא.

אֲבָל כְּשֶׁבִּקֵּשׁ לִישֹׁן וְקָרָא "הַמַּפִּיל", וְאָמַר: "הַמַּפִּיל חֶבְלֵי שֵׁנָה עַל עֵינַי וּתְנוּמָה עַל גַּמְגַּמַּי", הִגְדִּישׁ אֶת הַסְּאָה...

כִּי גַּם לִזְהִירוּת בַּדִּבּוּר יֵשׁ קִצְבָּה. (וְהִגַּדְתָּ)

	ויגש תשע"ה
	"הַמַּלְכוּת" - עָצְמָה אִישִׁית
	"וְזֶה לָכֶם הַטָּמֵא" (יא-כט) סִפֵּר הָרַב גָּלִינְסְקִי זָצָ"ל: הָיִיתִי אֵצֶל הָרַב שַׁךְ זָצָ"ל, וְחָקַר: "מַה מִּתְרַחֵשׁ בִּישִׁיבָה פְּלוֹנִית", הָיוּ שָׁם חִלּוּקֵי דֵּעוֹת נוֹקְבִים, בִּלְשׁוֹן הַמְעָטָה, "מַה יָּדוּעַ לְךָ", יָדַע שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ. הִשְׁתַּמַּטְתִּי, מַה לִּי לְהָבִיא דִּבָּה, יִתְקַיֵּם הָעוֹלָם עַל יְדֵי אֲחֵרִים. הִקְפִּיד וְאָמַר: "אַל תְּהִי צַדִּיק הַרְבֵּה" (קֹהֶלֶת ז-טז). וּמִיָּד חִיֵּךְ, אֵיזֶה אָמָּן הָיָה בִּמְלֶאכֶת הַפִּיּוּס! אָמַר: מְחַבֵּב אַתָּה סִפּוּרִים, הַסְכֵּת וּשְׁמַע - אֶחָד מִפַּרְנְסֵי הָעִיר עָמַד לִפְנֵי הַגָּאוֹן מִוִּילְנָה זָצָ"ל, וְהֵחֵל לְדַבֵּר סָרָה בַּחֲסִידִים וּבְרַבּוֹתֵיהֶם. הִסָּהוּ הַגָּאוֹן בַּחֲרִיפוּת: "בְּבֵיתִי לֹא יְדַבְּרוּ סָרָה בַּיְּהוּדִים!" תָּמַהּ, הֲלֹא הַגָּאוֹן יָצָא נֶגְדָּם בְּחֶרֶב וּבַחֲנִית, הִצְטָרֵף לַחֲרָמוֹת וְלַנִּדּוּיִים! אֲבָל הַגָּאוֹן, כָּל אָרְחוֹתָיו תּוֹרָה. הִסְבִּיר: שָׁנִינוּ (פְּסָחִים ג.), שֶׁלְּעוֹלָם לֹא יוֹצִיא אָדָם דָּבָר מְגֻנֶּה מִפִּיו, שֶׁהֲרֵי עִקֵּם הַכָּתוּב שְׁמוֹנֶה אוֹתִיּוֹת וְלֹא הוֹצִיא דָּבָר מְגֻנֶּה מִפִּיו. שֶׁנֶּאֱמַר (בְּרֵאשִׁית ז-ח): "מִן הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה מִן הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר אֵינֶנָּה טְהֹרָה". וְהַיְנוּ שֶׁכָּתַב "אֲשֶׁר אֵינֶנָּה טְהֹרָה", שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה אוֹתִיּוֹת, בִּמְקוֹם "הַטְּמֵאָה", חָמֵשׁ אוֹתִיּוֹת. וְהַתּוֹרָה הַמַּקְפִּידָה עַל כָּל תָּג הֶאֱרִיכָה בִּלְשׁוֹנָהּ, לְלַמְּדֵנוּ טָהֳרַת הַדִּבּוּר. וְקָשֶׁה, שֶׁבְּפָרָשַׁת הַמַּאֲכָלוֹת הָאֲסוּרִים נֶאֱמַר פְּעָמִים רַבּוֹת: "טָמֵא הוּא לָכֶם" (וַיִּקְרָא יא ה-ח), "טְמֵאִים הֵמָּה לָכֶם, וְזֶה לָכֶם הַטָּמֵא" (וַיִּקְרָא יא כח-כט). וְהַתְּשׁוּבָה, שֶׁנֹּחַ לֹא נֶאֱסַר בִּבְשָׂרָם וְלֹא נִצְטַוָּה בְּטֻמְאָתָם, לָכֵן נָקַט הַכָּתוּב בְּלָשׁוֹן מְעֻדֶּנֶת. אֲבָל כְּשֶׁהֻצְרַךְ לְהַזְהִיר מִפְּנֵי אֲכִילָה וְטֻמְאָה, נָקַט בְּלָשׁוֹן נוֹקֶבֶת - אַף אֲנִי, כְּשֶׁמָּצָאתִי לְנָכוֹן לְהוֹקִיעַ, הוֹקַעְתִּי בְּלָשׁוֹן חֲרִיפָה. אֲבָל לְדַבֵּר סְתָם, מִי הִתִּיר לְךָ?! וְסִיֵּם: הֲלֹא אֵינִי חָפֵץ לִשְׁמֹעַ דִּבְרֵי רְכִילוּת חָלִילָה וְחַס, כָּל מְבֻקָּשִׁי לֵידַע דְּבָרִים כַּהֲוָיָתָם לְתוֹעֶלֶת, לָדַעַת הַאִם וְכֵיצַד לְהִתְעָרֵב וּלְהַשְׁכִּין שָׁלוֹם. וּכְשֵׁם שֶׁמִּצְוָה שֶׁלֹּא לוֹמַר שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ, כָּךְ מִצְוָה לוֹמַר כְּשֶׁהוּא לְצֹרֶךְ. וְשָׁמַעְתִּי מַעֲשֶׂה - שָׁנִינוּ בַּמִּדְרָשׁ (אֶסְתֵּר רַבָּה ט-ג), אַרְבָּעָה הֵם שֶׁפָּתְחוּ בְּ"אַף" וְאָבְדוּ בְּאַף, וְאֵלּוּ הֵם: נָחָשׁ וְשַׂר הָאוֹפִים וַעֲדַת קֹרַח וְהָמָן. נָחָשׁ, דִּכְתִיב: "אַף כִּי אָמַר אֱלֹקִים לֹא תֹאכְלוּ מִכֹּל עֵץ הַגָּן" (בְּרֵאשִׁית ג-א). שַׂר הָאוֹפִים, דִּכְתִיב: "אַף אֲנִי בַּחֲלוֹמִי" (בְּרֵאשִׁית מ-טז). עֲדַת קֹרַח, דִּכְתִיב: "אַף לֹא אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הֲבִיאֹתָנוּ" (בַּמִּדְבָּר טז-יד). הָמָן דִּכְתִיב: "אַף לֹא הֵבִיאָה אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה". נוֹרָאִים דִּבְרֵי רַבֵּנוּ בַּחְיֵי (בְּרֵאשִׁית ל-ו): כְּשֶׁיָּלְדָה בִּלְהָה שִׁפְחַת רָחֵל אֶת הַבֵּן הָרִאשׁוֹן, אָמְרָה רָחֵל: "דָּנַנִּי אֱלֹקִים". וְרָאוּי לָאָדָם לְהִזָּהֵר בִּדְבָרָיו כֻּלָּם, אַף כִּי בִּתְחִלַּת דְּבָרָיו. וּכְבָר דָּרְשׁוּ חֲזַ"ל שֶׁאַרְבָּעָה פָּתְחוּ בְּאַף וְנֶאֶבְדוּ מִן הָעוֹלָם. וּכְבָר יָדַעְתָּ אַחֲרִית רָחֵל, שֶׁמֵּתָה בְּלִדְתָּהּ. כִּי בְּאָמְרָהּ "דָּנַנִי אֱלֹקִים", מִדַּת הַדִּין נִמְתְּחָה כְּנֶגְדָּהּ! לָמַדְנוּ מַה גָּדוֹל כֹּחוֹ שֶׁל דִּבּוּר. גַּם אִם נֶאֱמַר שֶׁלֹּא בְּכַוָּנָה, וּלְכַוָּנָה אַחֶרֶת. כִּי הָ"אַף" כָּאן בְּמַשְׁמָעוּת "גַּם" וַ"אֲפִלּוּ". וְכָךְ פָּעַל פְּעֻלָּתוֹ! בְּרַם, כְּמוֹ בְּכָל דָּבָר, אַף כָּאן צָרִיךְ חוּשׁ מִדָּה. שֶׁלֹּא נִהְיֶה כְּאוֹתוֹ יְהוּדִי שֶׁהֶחְלִיט לְהִמָּנַע מֵהַשִּׁמּוּשׁ בַּמִּלָּה "אַף", כְּדֵי שֶׁלֹּא לְעוֹרֵר הַדִּינִים חָלִילָה. הִגִּיעַ בַּהַגָּדָה שֶׁל פֶּסַח לַפִּיּוּט: "לְךָ וּלְךְ, לְךָ כִּי לְךָ, לְךָ אַף לְךָ", וֶהֱמִירוֹ בִּ"לְךָ גַּם לְךָ". נִיחָא. הִגִּיעַ בְּסִיּוּם מַסֶּכֶת אָבוֹת לַפָּסוּק: "כֹּל הַנִּקְרָא בִשְׁמִי וְלִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו, יְצַרְתִּיו אַף עֲשִׂיתִיו" (יְשַׁעְיָה מג-ז) וֶהֱמִירוֹ בַּמִּלִּים: "יְצַרְתִּיו גַּם עֲשִׂיתִיו". נִיחָא. הִגִּיעַ בִּתְהִלִּים לַמִּלִּים: "חֲבָלִים נָפְלוּ לִי בַּנְּעִמִים אַף נַחֲלָת שָׁפְרָה עָלָי" (תְּהִלִּים טז-ו), וְאָמַר: "גַּם". "אֲבָרֵךְ אֶת ה' אֲשֶׁר יְעָצָנִי אַף לֵילוֹת יִסְּרוּנִי כִלְיוֹתָי", וְאָמַר: "גַּם". "לָכֵן שָׂמַח לִבִּי וַיָּגֶל כְּבוֹדִי אַף בְּשָׂרִי יִשְׁכֹּן לָבֶטַח", וְאָמַר: "גַּם". נִיחָא. אֲבָל כְּשֶׁבִּקֵּשׁ לִישֹׁן וְקָרָא "הַמַּפִּיל", וְאָמַר: "הַמַּפִּיל חֶבְלֵי שֵׁנָה עַל עֵינַי וּתְנוּמָה עַל גַּמְגַּמַּי", הִגְדִּישׁ אֶת הַסְּאָה... כִּי גַּם לִזְהִירוּת בַּדִּבּוּר יֵשׁ קִצְבָּה. (וְהִגַּדְתָּ)