Otzarot-Article

"תְּנַתֵּחַ לִנְתָחָיו" (כט-יז) אָדָם צָעִיר סִפֵּר דְּבַר פֶּלֶא גָּדוֹל: "אַבָּא שֶׁלִּי הָיָה זָקוּק לַעֲבֹר נִתּוּחַ מְסֻיָּם, וְהִנֵּה, מִיַּד לְאַחַר שֶׁהֶחְלִים הִתְפַּלֵּאנוּ לִשְׁמֹעַ שֶׁהוּא צָרִיךְ לַעֲבֹר נִתּוּחַ נוֹסָף בְּמָקוֹם אַחֵר בְּגוּפוֹ. וּלְאַחַר הַנִּתּוּחַ הַשֵּׁנִי הִתְבָּרֵר שֶׁמְּחַכָּה לוֹ סִדְּרָה נוֹסֶפֶת שֶׁל נִתּוּחִים, וְאַף לֹא אֶחָד יָכֹל הָיָה לְהַסְבִּיר אֶת פֵּשֶׁר הַתּוֹפָעָה. אָבִי נֶחְשָׁב לְאָדָם בָּרִיא וּלְאִישׁ לֹא הָיְתָה סִבָּה בְּרוּרָה לַמַּצָּב הַמּוּזָר שֶׁהוּא נִקְלַע אֵלָיו.

יֵשׁ לָנוּ קְרוֹב מִשְׁפָּחָה, חֲסִיד גּוּר, וּכְשֶׁשָּׁמַע עַל הַקְּשָׁיִים שֶׁפָּקְדוּ אֶת אָבִי, הִצִּיעַ לָנוּ לַעֲלוֹת לְבֵיתוֹ שֶׁל הָרַבִּי מִגּוּר, הַ"פְּנֵי מְנַחֵם" זַצַ"ל. הוּא אַף הִבְטִיחַ שֶׁנּוּכַל לְדַבֵּר עִם הָרַבִּי בְּיֶתֶר אֲרִיכוּת.

כַּמּוּבָן, הִסְכַּמְנוּ וּבָאנוּ אֶל הָרַבִּי.

סִפַּרְנוּ לָרַבִּי עַל הַנִּתּוּחִים הַ'מּוּזָרִים' שֶׁפָּקְדוּ אֶת אָבִינוּ וְהוּא פָּנָה אֵלֵינוּ וּבִקֵּשׁ לָדַעַת כֵּיצַד מִתְנַהֵל אֶצְלֵנוּ שֻׁלְחַן הַשַּׁבָּת...

"אָכֵן אוֹדֶה שֶׁהַשֻּׁלְחָן בְּבֵיתֵנוּ אֵינוֹ נֶעֱרָךְ בַּצּוּרָה הָרְאוּיָה בְּיוֹתֵר", הֵשִׁיב הַבֵּן.

"הַאִם מְדַבְּרִים סְבִיב הַשֻּׁלְחָן שֶׁלָּכֶם עַל אֲנָשִׁים אֲחֵרִים?" - הִמְשִׁיךְ הָרַבִּי לִשְׁאֹל.

גַּם עַל שְׁאֵלָה זוֹ הֵשִׁיב הַבֵּן בְּחִיּוּב.

פָּנָה הָרַבִּי אֶל הַבֵּן בַּשְּׁלִישִׁית וְשָׁאַל: "הַאִם 'מְנַתְּחִים' אֶצְלְכֶם אֲנָשִׁים עַל שֻׁלְחַן שַׁבָּת?"

"אִם אֶרְצֶה לִהְיוֹת כֵּן, מֻכְרָח אֲנִי לְהוֹדוֹת שֶׁגַּם זֹאת אָנוּ עוֹשִׂים. בְּמַהֲלַךְ סְעוּדַת הַשַּׁבָּת עוֹלִים שֵׁמוֹת שֶׁל אֲנָשִׁים עַל הַשֻׁלְחָן וַאֲנַחְנוּ מְנַתְּחִים אוֹתָם וְאֶת מַעֲשֵׂיהֶם", עָנָה הַבֵּן.

"הִנֵּה לְךָ הַתְּשׁוּבָה מַדּוּעַ נֶאֱלָץ אָבִיךָ לַעֲבֹר כָּל כָּךְ הַרְבֵּה נִתּוּחִים", אָמַר הָרַבִּי. "אִם תַּפְסִיקוּ לְנַתֵּחַ אֲנָשִׁים עַל שֻׁלְחַן הַשַּׁבָּת וּתְדַבְּרוּ עָלָיו דִּבְרֵי תּוֹרָה, יִפָּסְקוּ הַנִּתּוּחִים אֵצֶל אָבִיךָ".

הַבֵּן שֶׁסִּפֵּר אֶת הַדְּבָרִים הוֹסִיף, כִּי בְּנֵי הַמִּשְׁפָּחָה יָצְאוּ מֵחַדְרוֹ שֶׁל הָרַבִּי נִפְעָמִים. "כַּאֲשֶׁר סִפַּרְנוּ לְאַבָּא אֶת הַדְּבָרִים, הוּא נָתַן מִיַּד אֶת הַסְכָּמָתוֹ לְהַפְסִיק אֶת הַ'נִּתּוּחִים' שֶׁל שֻׁלְחַן הַשַּׁבָּת. וְאָמְנָם כֵּן, מִיַּד לְאַחַר כָּךְ פָּסְקוּ נִתּוּחָיו... (בָּרְכִי נַפְשִׁי)

	מקץ תשע"ה
	הַהַצְלָחָה, בַּצִּיּוּת לְדַעַת תּוֹרָה
	"וְעָשִׂיתָ בִּגְדֵי קֹדֶשׁ" (כח-ב) רַבֵּנוּ יוֹסֵף חַיִּים זַצַ"ל מִבַּגְדַּד הָיָה נַעֲרָץ עַל כָּל מַכִּירָיו, גָּדוֹל מֵרַבָּן שְׁמוֹ, וְנוֹדַע עַל שֵׁם אֶחָד מֵעֶשְׂרוֹת הַסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים שֶׁחִבֵּר - "בֶּן אִישׁ חַי" "תְּנַתֵּחַ לִנְתָחָיו" (כט-יז) אָדָם צָעִיר סִפֵּר דְּבַר פֶּלֶא גָּדוֹל: "אַבָּא שֶׁלִּי הָיָה זָקוּק לַעֲבֹר נִתּוּחַ מְסֻיָּם, וְהִנֵּה, מִיַּד לְאַחַר שֶׁהֶחְלִים הִתְפַּלֵּאנוּ לִשְׁמֹעַ שֶׁהוּא צָרִיךְ לַעֲבֹר נִתּוּחַ נוֹסָף בְּמָקוֹם אַחֵר בְּגוּפוֹ. וּלְאַחַר הַנִּתּוּחַ הַשֵּׁנִי הִתְבָּרֵר שֶׁמְּחַכָּה לוֹ סִדְּרָה נוֹסֶפֶת שֶׁל נִתּוּחִים, וְאַף לֹא אֶחָד יָכֹל הָיָה לְהַסְבִּיר אֶת פֵּשֶׁר הַתּוֹפָעָה. אָבִי נֶחְשָׁב לְאָדָם בָּרִיא וּלְאִישׁ לֹא הָיְתָה סִבָּה בְּרוּרָה לַמַּצָּב הַמּוּזָר שֶׁהוּא נִקְלַע אֵלָיו. יֵשׁ לָנוּ קְרוֹב מִשְׁפָּחָה, חֲסִיד גּוּר, וּכְשֶׁשָּׁמַע עַל הַקְּשָׁיִים שֶׁפָּקְדוּ אֶת אָבִי, הִצִּיעַ לָנוּ לַעֲלוֹת לְבֵיתוֹ שֶׁל הָרַבִּי מִגּוּר, הַ"פְּנֵי מְנַחֵם" זַצַ"ל. הוּא אַף הִבְטִיחַ שֶׁנּוּכַל לְדַבֵּר עִם הָרַבִּי בְּיֶתֶר אֲרִיכוּת. כַּמּוּבָן, הִסְכַּמְנוּ וּבָאנוּ אֶל הָרַבִּי. סִפַּרְנוּ לָרַבִּי עַל הַנִּתּוּחִים הַ'מּוּזָרִים' שֶׁפָּקְדוּ אֶת אָבִינוּ וְהוּא פָּנָה אֵלֵינוּ וּבִקֵּשׁ לָדַעַת כֵּיצַד מִתְנַהֵל אֶצְלֵנוּ שֻׁלְחַן הַשַּׁבָּת... "אָכֵן אוֹדֶה שֶׁהַשֻּׁלְחָן בְּבֵיתֵנוּ אֵינוֹ נֶעֱרָךְ בַּצּוּרָה הָרְאוּיָה בְּיוֹתֵר", הֵשִׁיב הַבֵּן. "הַאִם מְדַבְּרִים סְבִיב הַשֻּׁלְחָן שֶׁלָּכֶם עַל אֲנָשִׁים אֲחֵרִים?" - הִמְשִׁיךְ הָרַבִּי לִשְׁאֹל. גַּם עַל שְׁאֵלָה זוֹ הֵשִׁיב הַבֵּן בְּחִיּוּב. פָּנָה הָרַבִּי אֶל הַבֵּן בַּשְּׁלִישִׁית וְשָׁאַל: "הַאִם 'מְנַתְּחִים' אֶצְלְכֶם אֲנָשִׁים עַל שֻׁלְחַן שַׁבָּת?" "אִם אֶרְצֶה לִהְיוֹת כֵּן, מֻכְרָח אֲנִי לְהוֹדוֹת שֶׁגַּם זֹאת אָנוּ עוֹשִׂים. בְּמַהֲלַךְ סְעוּדַת הַשַּׁבָּת עוֹלִים שֵׁמוֹת שֶׁל אֲנָשִׁים עַל הַשֻׁלְחָן וַאֲנַחְנוּ מְנַתְּחִים אוֹתָם וְאֶת מַעֲשֵׂיהֶם", עָנָה הַבֵּן. "הִנֵּה לְךָ הַתְּשׁוּבָה מַדּוּעַ נֶאֱלָץ אָבִיךָ לַעֲבֹר כָּל כָּךְ הַרְבֵּה נִתּוּחִים", אָמַר הָרַבִּי. "אִם תַּפְסִיקוּ לְנַתֵּחַ אֲנָשִׁים עַל שֻׁלְחַן הַשַּׁבָּת וּתְדַבְּרוּ עָלָיו דִּבְרֵי תּוֹרָה, יִפָּסְקוּ הַנִּתּוּחִים אֵצֶל אָבִיךָ". הַבֵּן שֶׁסִּפֵּר אֶת הַדְּבָרִים הוֹסִיף, כִּי בְּנֵי הַמִּשְׁפָּחָה יָצְאוּ מֵחַדְרוֹ שֶׁל הָרַבִּי נִפְעָמִים. "כַּאֲשֶׁר סִפַּרְנוּ לְאַבָּא אֶת הַדְּבָרִים, הוּא נָתַן מִיַּד אֶת הַסְכָּמָתוֹ לְהַפְסִיק אֶת הַ'נִּתּוּחִים' שֶׁל שֻׁלְחַן הַשַּׁבָּת. וְאָמְנָם כֵּן, מִיַּד לְאַחַר כָּךְ פָּסְקוּ נִתּוּחָיו... (בָּרְכִי נַפְשִׁי)