Otzarot-Article

"וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ כֹּל קְהַל עֲדַת יִשְׂרָאֵל בֵּין הָעַרְבָּיִם" (יב-ו) זְמַן הַקְרָבַת קָרְבַּן פֶּסַח הוּא "בֵּין הָעַרְבַּיִם". שָׁעָה זוֹ נִתְפֶּסֶת בְּעֵינֵינוּ כִּשְׁעַת דִּמְדּוּמִים, אֲבָל לְמַעֲשֶׂה קָרְבַּן תָּמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם זְמַנּוֹ בְּשֵׁשׁ שָׁעוֹת וּמֶחֱצָה, כְּלוֹמַר מִיָּד לְאַחַר חֲצוֹת הַיּוֹם, וְתֵכֶף לְאַחָרָיו מַקְרִיבִים אֶת קָרְבַּן הַפֶּסַח. וְיֵשׁ כָּאן לֶקַח מְאַלֵּף: אֱמֶת שֶׁהַחַמָּה עֲדַיִן בְּתָקְפָּהּ וְהַשֶּׁמֶשׁ בִּמְרוֹם הָרָקִיעַ, אֲבָל כְּבָר נַעֲשָׂה הַצַּעַד הָרִאשׁוֹן לִקְרַאת הַשְּׁקִיעָה וְהַשֶּׁמֶשׁ נוֹטָה לַמַּעֲרָב. כִּי לְאַחַר הַצַּעַד הָרִאשׁוֹן בָּא הַשֵּׁנִי וְהַשְּׁלִישִׁי, וְהָעֶרֶב הִנֵּה בָּא...

מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לָאֳנִיָּה הַשָּׁטָה בְּלֵב יָם. הַקַּבַּרְנִיט יוֹדֵעַ שֶׁאִם יִסַּע בְּכִוּוּן מְסֻיָּם לְפִי הַמַּצְפֵּן וְיַקְפִּיד שֶׁלֹּא לִסְטוֹת מִנְּתִיבוֹ, יַגִּיעַ לַנָּמֵל, לִמְחוֹז חֶפְצוֹ. הוֹרָה לַמַּלָּח לֶאֱחֹז בַּהֶגֶה וּלְהַקְפִּיד עַל הַנָּתִיב, וּפָנָה לָנוּחַ. כְּשֶׁחָזַר, מָצָא שֶׁמַּחַט הַמַּצְפֵּן סוֹטָה בְּשַׁבְרִיר הַמַּעֲלָה. נִרְעַשׁ, וְתָבַע בְּמַפְגִּיעַ לָדַעַת כַּמָּה זְמַן מְהַלֶּכֶת הַסְּפִינָה בְּנָתִיב שָׁגוּי זֶה, כַּמָּה דַּקּוֹת סָטְתָה מִנְּתִיבָהּ!

הַמַּלָּח לֹא הֵבִין עַל מָה הָרַעַשׁ, מָה הַקֶּצֶף וְהָרֹגֶז, וְכִי מַה הִיא עֲשִׂירִית הַמַּעֲלָה?

הַקַּבַּרְנִיט לֹא יָדַע נַפְשׁוֹ מֵרֹב זַעַם: אֵיךְ לֹא תָּבִין - סְטִיָּה קַלָּה כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה, אִם תַּתְמִיד לְאֹרֶךְ זְמַן תִּהְיֶה לִסְטִיָּה עֲצוּמָה בְּהֶמְשֵׁךְ הַדֶּרֶךְ. נַחְטִיא אֶת הַנָּמֵל שֶׁהוּא מְחוֹז חֶפְצֵנוּ, וַעֲלוּלִים אָנוּ לְהַגִּיעַ לְמִדְבַּר שְׁמָמָה!

וְאָכֵן, כָּל דֶּרֶךְ תּוֹעָה מַתְחִילָה בִּסְטִיָּה קַלָּה, בִּלְתִּי מֻרְגֶּשֶׁת כִּמְעַט. הַצַּעַד הָרִאשׁוֹן מַקְבִּיל כִּמְעַט לַדֶּרֶךְ הַיְּשָׁרָה, הַשֵּׁנִי מִתְרַחֵק עוֹד מְעַט, וְהַפַּעַר הוֹלֵךְ וּמִתְרַחֵב עַד לְנִתּוּק מֻחְלָט וְאָבְדַן דֶּרֶךְ!

בּוֹאוּ וְנַחְזִיק טוֹבָה לִגְדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל בְּכָל דּוֹר וָדוֹר, "עֵינֵי הָעֵדָה", שֶׁבְּמַבָּטָם הַחַד אִבְחֲנוּ צְעָדִים שְׁגוּיִים, עָמְדוּ מִיָּד עַל אַחֲרִיתָם, הִזְהִירוּ מִפְּנֵיהֶם וְהֵשִׁיבוּ לְדֶרֶךְ הַיָּשָׁר!

הַדְּבָרִים אֲמוּרִים בַּמִּישׁוֹר הַכְּלָלִי, הַצִּבּוּרִי, אַךְ לֹא פָּחוֹת מִכָּךְ - בַּמִּישׁוֹר הָאִישִׁי וְהַפְּרָטִי. הַהוֹרִים הֵם "עֵינֵי הָעֵדָה" שֶׁל הַמִּשְׁפָּחָה, וּמִתַּפְקִידָם לַעֲמֹד עַל הַמִּשְׁמָר, לְהַנְחוֹת וּלְהַדְרִיךְ בַּדֶּרֶךְ הַיְשָׁרָה. "כְּחִצִּים בְּיַד גִּבּוֹר כֵּן בְּנֵי הַנְּעוּרִים", אָמַר אֲדוֹנֵנוּ דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם. כְּחֵץ זֶה בְּיַד הַגִּבּוֹר, כֵּן נָתוּן חִנּוּכוֹ שֶׁל הַנַּעַר בְּיַד הוֹרָיו. כְּחֵץ זֶה, שֶׁהוּא מִשְׁתַּחְרֵר וְנִשְׁלָח, כָּךְ יֵצֵא הַנַּעַר לָעוֹלָם הַגָּדוֹל, יְפַלֵּס בּוֹ דַּרְכּוֹ וְיַעְפִּיל בִּנְתִיבוֹ. וּכְחֵץ זֶה, שֶׁהַגִּבּוֹר קוֹבֵעַ אֶת כִּוּוּנוֹ וּמַסְלוּלוֹ, כָּךְ חִנּוּכָם שֶׁל הַהוֹרִים קוֹבֵעַ אֶת עֲתִיד בְּנָם וּבִתָּם. כָּל זֶה יָדוּעַ מִשֶּׁכְּבָר.

אַךְ מָה רַבָּה הָאַחֲרָיוּת הַמֻּטֶּלֶת עַל מְשַׁלֵּחַ הַחֵץ, בְּיָדְעוֹ שֶׁכָּל סְטִיָּה זְעִירָה בַּכִּוּוּן תַּרְחִיק מִן הַמַּטָּרָה! הֵן לֹא יוּכַל מְשַׁגֵּר הַחֵץ לִטְעֹן: "כִּוַּנְתִּי בְּאֹפֶן כְּלָלִי, אָז מָה. וְכִי אָשֵׁם אֲנִי שֶׁהַחֵץ פָּגַע בְּאָדָם בִּמְקוֹם בִּצְבִי? הַכִּוּוּן הָיָה נָכוֹן, וְדַי בְּכָךְ עֲבוּרִי..." אִישׁ לֹא יְקַבֵּל טַעֲנָה זוֹ, וְהוּא יֵעָנֵשׁ בְּכָל חֹמֶר הַדִּין!

עַל הַהוֹרִים לָדַעַת שֶׁדֶּרֶךְ הַחַיִּים שֶׁל צֶאֱצָאֵיהֶם נִקְבַּעַת בִּתְקוּפַת הַיַּלְדוּת וְהַנְּעוּרִים, בַּבַּיִת וּבְבֵית הַסֵּפֶר וּבַחֶבְרָה. וְכָל סְטִיָּה קַלָּה, תּוֹצְאוֹתֶיהָ מִי יְשׁוּרֵן! כַּמָּה עֲלֵיהֶם לְהַשְׁגִּיחַ עַל הָאֲוִירָה בַּבַּיִת, עַל הַחִנּוּךְ הַנָּאוֹת וְהַחֶבְרָה הָרְאוּיָה, כְּדֵי לִרְווֹת רֹב נַחַת לְדוֹרוֹת! (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)

	וישלח תשע"ה
	חֲשִׁיבוּתוֹ שֶׁל הַזְּמַן
	"וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ כֹּל קְהַל עֲדַת יִשְׂרָאֵל בֵּין הָעַרְבָּיִם" (יב-ו) זְמַן הַקְרָבַת קָרְבַּן פֶּסַח הוּא "בֵּין הָעַרְבַּיִם". שָׁעָה זוֹ נִתְפֶּסֶת בְּעֵינֵינוּ כִּשְׁעַת דִּמְדּוּמִים, אֲבָל לְמַעֲשֶׂה קָרְבַּן תָּמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם זְמַנּוֹ בְּשֵׁשׁ שָׁעוֹת וּמֶחֱצָה, כְּלוֹמַר מִיָּד לְאַחַר חֲצוֹת הַיּוֹם, וְתֵכֶף לְאַחָרָיו מַקְרִיבִים אֶת קָרְבַּן הַפֶּסַח. וְיֵשׁ כָּאן לֶקַח מְאַלֵּף: אֱמֶת שֶׁהַחַמָּה עֲדַיִן בְּתָקְפָּהּ וְהַשֶּׁמֶשׁ בִּמְרוֹם הָרָקִיעַ, אֲבָל כְּבָר נַעֲשָׂה הַצַּעַד הָרִאשׁוֹן לִקְרַאת הַשְּׁקִיעָה וְהַשֶּׁמֶשׁ נוֹטָה לַמַּעֲרָב. כִּי לְאַחַר הַצַּעַד הָרִאשׁוֹן בָּא הַשֵּׁנִי וְהַשְּׁלִישִׁי, וְהָעֶרֶב הִנֵּה בָּא... מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לָאֳנִיָּה הַשָּׁטָה בְּלֵב יָם. הַקַּבַּרְנִיט יוֹדֵעַ שֶׁאִם יִסַּע בְּכִוּוּן מְסֻיָּם לְפִי הַמַּצְפֵּן וְיַקְפִּיד שֶׁלֹּא לִסְטוֹת מִנְּתִיבוֹ, יַגִּיעַ לַנָּמֵל, לִמְחוֹז חֶפְצוֹ. הוֹרָה לַמַּלָּח לֶאֱחֹז בַּהֶגֶה וּלְהַקְפִּיד עַל הַנָּתִיב, וּפָנָה לָנוּחַ. כְּשֶׁחָזַר, מָצָא שֶׁמַּחַט הַמַּצְפֵּן סוֹטָה בְּשַׁבְרִיר הַמַּעֲלָה. נִרְעַשׁ, וְתָבַע בְּמַפְגִּיעַ לָדַעַת כַּמָּה זְמַן מְהַלֶּכֶת הַסְּפִינָה בְּנָתִיב שָׁגוּי זֶה, כַּמָּה דַּקּוֹת סָטְתָה מִנְּתִיבָהּ! הַמַּלָּח לֹא הֵבִין עַל מָה הָרַעַשׁ, מָה הַקֶּצֶף וְהָרֹגֶז, וְכִי מַה הִיא עֲשִׂירִית הַמַּעֲלָה? הַקַּבַּרְנִיט לֹא יָדַע נַפְשׁוֹ מֵרֹב זַעַם: אֵיךְ לֹא תָּבִין - סְטִיָּה קַלָּה כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה, אִם תַּתְמִיד לְאֹרֶךְ זְמַן תִּהְיֶה לִסְטִיָּה עֲצוּמָה בְּהֶמְשֵׁךְ הַדֶּרֶךְ. נַחְטִיא אֶת הַנָּמֵל שֶׁהוּא מְחוֹז חֶפְצֵנוּ, וַעֲלוּלִים אָנוּ לְהַגִּיעַ לְמִדְבַּר שְׁמָמָה! וְאָכֵן, כָּל דֶּרֶךְ תּוֹעָה מַתְחִילָה בִּסְטִיָּה קַלָּה, בִּלְתִּי מֻרְגֶּשֶׁת כִּמְעַט. הַצַּעַד הָרִאשׁוֹן מַקְבִּיל כִּמְעַט לַדֶּרֶךְ הַיְּשָׁרָה, הַשֵּׁנִי מִתְרַחֵק עוֹד מְעַט, וְהַפַּעַר הוֹלֵךְ וּמִתְרַחֵב עַד לְנִתּוּק מֻחְלָט וְאָבְדַן דֶּרֶךְ! בּוֹאוּ וְנַחְזִיק טוֹבָה לִגְדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל בְּכָל דּוֹר וָדוֹר, "עֵינֵי הָעֵדָה", שֶׁבְּמַבָּטָם הַחַד אִבְחֲנוּ צְעָדִים שְׁגוּיִים, עָמְדוּ מִיָּד עַל אַחֲרִיתָם, הִזְהִירוּ מִפְּנֵיהֶם וְהֵשִׁיבוּ לְדֶרֶךְ הַיָּשָׁר! הַדְּבָרִים אֲמוּרִים בַּמִּישׁוֹר הַכְּלָלִי, הַצִּבּוּרִי, אַךְ לֹא פָּחוֹת מִכָּךְ - בַּמִּישׁוֹר הָאִישִׁי וְהַפְּרָטִי. הַהוֹרִים הֵם "עֵינֵי הָעֵדָה" שֶׁל הַמִּשְׁפָּחָה, וּמִתַּפְקִידָם לַעֲמֹד עַל הַמִּשְׁמָר, לְהַנְחוֹת וּלְהַדְרִיךְ בַּדֶּרֶךְ הַיְשָׁרָה. "כְּחִצִּים בְּיַד גִּבּוֹר כֵּן בְּנֵי הַנְּעוּרִים", אָמַר אֲדוֹנֵנוּ דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם. כְּחֵץ זֶה בְּיַד הַגִּבּוֹר, כֵּן נָתוּן חִנּוּכוֹ שֶׁל הַנַּעַר בְּיַד הוֹרָיו. כְּחֵץ זֶה, שֶׁהוּא מִשְׁתַּחְרֵר וְנִשְׁלָח, כָּךְ יֵצֵא הַנַּעַר לָעוֹלָם הַגָּדוֹל, יְפַלֵּס בּוֹ דַּרְכּוֹ וְיַעְפִּיל בִּנְתִיבוֹ. וּכְחֵץ זֶה, שֶׁהַגִּבּוֹר קוֹבֵעַ אֶת כִּוּוּנוֹ וּמַסְלוּלוֹ, כָּךְ חִנּוּכָם שֶׁל הַהוֹרִים קוֹבֵעַ אֶת עֲתִיד בְּנָם וּבִתָּם. כָּל זֶה יָדוּעַ מִשֶּׁכְּבָר. אַךְ מָה רַבָּה הָאַחֲרָיוּת הַמֻּטֶּלֶת עַל מְשַׁלֵּחַ הַחֵץ, בְּיָדְעוֹ שֶׁכָּל סְטִיָּה זְעִירָה בַּכִּוּוּן תַּרְחִיק מִן הַמַּטָּרָה! הֵן לֹא יוּכַל מְשַׁגֵּר הַחֵץ לִטְעֹן: "כִּוַּנְתִּי בְּאֹפֶן כְּלָלִי, אָז מָה. וְכִי אָשֵׁם אֲנִי שֶׁהַחֵץ פָּגַע בְּאָדָם בִּמְקוֹם בִּצְבִי? הַכִּוּוּן הָיָה נָכוֹן, וְדַי בְּכָךְ עֲבוּרִי..." אִישׁ לֹא יְקַבֵּל טַעֲנָה זוֹ, וְהוּא יֵעָנֵשׁ בְּכָל חֹמֶר הַדִּין! עַל הַהוֹרִים לָדַעַת שֶׁדֶּרֶךְ הַחַיִּים שֶׁל צֶאֱצָאֵיהֶם נִקְבַּעַת בִּתְקוּפַת הַיַּלְדוּת וְהַנְּעוּרִים, בַּבַּיִת וּבְבֵית הַסֵּפֶר וּבַחֶבְרָה. וְכָל סְטִיָּה קַלָּה, תּוֹצְאוֹתֶיהָ מִי יְשׁוּרֵן! כַּמָּה עֲלֵיהֶם לְהַשְׁגִּיחַ עַל הָאֲוִירָה בַּבַּיִת, עַל הַחִנּוּךְ הַנָּאוֹת וְהַחֶבְרָה הָרְאוּיָה, כְּדֵי לִרְווֹת רֹב נַחַת לְדוֹרוֹת! (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)