Otzarot-Article

"וַיָּקָם אַבְרָהָם מֵעַל פְּנֵי מֵתוֹ וַיְדַבֵּר אֶל בְּנֵי חֵת" (כג-ג) הַתּוֹרָה, סֵפֶר דִּינִים הִיא, סֵפֶר הַדְרָכָה. גַּם פָּרָשִׁיּוֹת אֵלּוּ שֶׁל סֵפֶר בְּרֵאשִׁית מְלֵאוֹת הֵן הַדְרָכָה שֶׁל תּוֹרַת חַיִּים כֵּיצַד לִחְיוֹת. בְּכָל יוֹם, כָּתַב רַבֵּנוּ הָרַמְחַ"ל זיע"א, חַיָּב אָדָם לְחַשֵּׁב חֶשְׁבּוֹן נַפְשׁוֹ וְלִשְׁאֹל עַצְמוֹ: "מֶה עָשׂוּ אֲבוֹת הָעוֹלָם, שֶׁכָּךְ חָשַׁק בָּהֶם ה'!". לַחְתֹּר לִמְצֹא אֶת הַתְּשׁוּבָה וּלְהִשְׁתַּדֵּל לָלֶכֶת בְּדַרְכָּם.

הִנֵּה פְּרָט מִפָּרָשָׁתֵנוּ: אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם מְבַקֵּשׁ לִקְבֹּר אֶת שָׂרָה, מֵתוֹ מֻטָּל לְפָנָיו. צָרִיךְ הוּא לְנַהֵל מַשָּׂא וּמַתָּן עִם עֶפְרוֹן הַחִתִּי. אֲבָל לִפְנֵי כֵן - "וַיָּקָם אַבְרָהָם מֵעַל פְּנֵי מֵתוֹ, וַיְדַבֵּר אֶל בְּנֵי חֵת". הִסְבִּיר הַגָּאוֹן רַבִּי יְרֹחָם מִמִּיר זצ"ל: עִנְיַן "וַיָּקָם מֵעַל פְּנֵי מֵתוֹ" הוּא, שֶׁכַּאֲשֶׁר אַבְרָהָם הֻצְרַךְ לְדַבֵּר עִם בְּנֵי חֵת - הִנֵּה "וַיָּקָם", וְהָיָה כְּאִלּוּ לֹא הָיָה מֵתוֹ מֻטָּל לְפָנָיו! הֲרֵי צָרִיךְ הוּא לְדַבֵּר עִם בְּנֵי אָדָם, וּמִצַּד כְּבוֹד הַבְּרִיּוֹת הֵסִיר מֵעָלָיו כָּל דִּמְעוֹתָיו, רָחַץ פָּנָיו, וְצַעֲרוֹ בְּלִבּוֹ טָמַן, דַּאֲגָתוֹ בְּלִבּוֹ שָׂם, וְהָיָה כְּלֹא הָיָה. כִּי הֲלֹא עִם בְּנֵי אָדָם הוּא מְדַבֵּר, וְאֵין כְּבוֹדָם שֶׁיְּדַבֵּר אִתָּם וְדִמְעוֹתָיו עַל לְחָיָיו, לְדַבֵּר אִתָּם וְהוּא מְיַבֵּב. אֶלָּא שָׁלַט עַל עַצְמוֹ וְעַל רִגְשׁוֹתָיו, דִּבֵּר אִתָּם וּפָנָיו מַסְבִּירוֹת וְאַף צוֹהֲלוֹת - זֶהוּ כְּבוֹד הַבְּרִיּוֹת!

דְּבָרִים נִפְלָאִים! אֲבָל הֵם יָאִירוּ שִׁבְעָתַיִם, כְּשֶׁנְּסַפֵּר אוֹדוֹתָם סִפּוּר.

הָיָה זֶה לִפְנֵי כְּמֵאָה שָׁנָה. בַּחוּר יְשִׁיבָה צָעִיר, כְּבֶן תְּשַׁע עֶשְׂרֵה, שָׁב לְעִירוֹ לְ"בֵין הַזְּמַנִּים", לְחֻפְשַׁת הַקַּיִץ, וּמָצָא שָׁם אַבְרֵךְ צָעִיר שֶׁנִּשָּׂא לִפְנֵי כְּשָׁנָה לְבַת הַמָּקוֹם וְהִתְגּוֹרֵר בְּבֵית חָמִיו. אִישִׁיּוּת קוֹרֶנֶת, כּוֹבֶשֶׁת, דְּמוּת מוֹפֵת. אַבְרֵךְ תַּלְמִיד חָכָם, שֶׁבְּקִיאוּתוֹ נִרְחֶבֶת וְעִיּוּנוֹ מַעֲמִיק. הָיָה בֶּן הַיְּשִׁיבָה סָר לְבֵיתוֹ לְפַלְפֵּל עִמּוֹ בְּדִבְרֵי תּוֹרָה וּלְהַעְפִּיל בִּמְחִצָּתוֹ בִּנְתִיבוֹת מַחְשָׁבָה.

עֶרֶב אֶחָד עָלָה לִמְעוֹנוֹ וּמְצָאוֹ לוֹמֵד, כְּדַרְכּוֹ. שָׂמְחוּ בְּדִבְרֵי תּוֹרָה, וּלְפֶתַע בָּאָה חוֹתַנְתּוֹ שֶׁל הָאַבְרֵךְ, עָמְדָה בַּפֶּתַח וְהִסְתַּכְּלָה לְעֶבְרָם בְּהַקְפָּדָה. רָאָה הָאַבְרֵךְ, הִתְעַלֵּם מִמַּבָּטָהּ, וְהִמְשִׁיךְ בְּשִׂיחָתוֹ בְּשַׁלְוַת נֶפֶשׁ וּבְפָנִים קוֹרְנוֹת, כְּדַרְכּוֹ. נָסוֹגָה הַחוֹתֶנֶת. עָבְרוּ כַּמָּה דַּקּוֹת, וְהַחוֹתֶנֶת שׁוּב בַּפֶּתַח, וּמַבָּטָהּ זוֹעֵף בְּכִפְלַיִם. וְהֶחָתָן רוֹאֶה, וְאֵינוֹ מֵשִׂים לֵב. שָׁבָה הַחוֹתֶנֶת וְנִבְלְעָה בְּאַפְלוּלִית הַמִּסְדְּרוֹן. הַשִּׂיחָה נִמְשְׁכָה בְּנֹעַם, וְהַחוֹתֶנֶת מְצִיצָה שׁוּב, עֵינֶיהָ כְּשִׁפּוּדִים. וְהָאַבְרֵךְ מְשׂוֹחֵחַ בַּאֲדִיבוּת וּבְשַׁלְוָה עַד שֶׁהַשִּׂיחָה הִסְתַּיְּמָה בִּשְׁעַת לַיְלָה מְאֻחֶרֶת, וּבֶן הַיְּשִׁיבָה שָׁב לְבֵיתוֹ.

לְמָחֳרָת, בִּתְפִלַּת הַשַּׁחֲרִית, נוֹדְעָה בְּבֵית הַכְּנֶסֶת הַבְּשׂוֹרָה, כִּי לָאַבְרֵךְ נוֹלְדָה הַלַּיְלָה בִּתּוֹ הַבְּכוֹרָה. וְהֻבְרַר, כִּי כָּל אוֹתָהּ עֵת, בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַשִּׂיחָה, יָשְׁבָה הָרַעְיָה עַל הַמַּשְׁבֵּר בְּחֶדֶר פְּנִימִי, וְנִתָּן לְשַׁעֵר אֶת סַעֲרַת רוּחוֹ שֶׁל הָאַבְרֵךְ. וַדַּאי הָיָה עַצְבָּנִי כְּדַרְכָּם שֶׁל הָעוֹמְדִים לִהְיוֹת אָבוֹת, וַדַּאי בִּקֵּשׁ לוֹמַר תְּהִלִּים לְמַעַן הָאֵם וְהָעֻבָּר, בִּקֵּשׁ לְהִוָּדַע מַה שְּׁלוֹמָהּ, מָה אוֹמֶרֶת הַמְּיַלֶּדֶת, הַאִם הַלֵּדָה קְרוֹבָה. לָכֵן בָּאָה הַחוֹתֶנֶת, בִּקְּשָׁה לִרְמֹז שֶׁיֵּשׁ לְסַיֵּם אֶת הַשִּׂיחָה, שֶׁאֵין זוֹ הָעֵת הַמַּתְאִימָה. וְהִיא צָדְקָה.

אֲבָל כְּשֶׁהָאָדָם עוֹלֶה לַשָּׁמַיִם בְּבוֹא עִתּוֹ, הוּא נִשְׁאָל: "הִמְלַכְתָּ אֶת חֲבֵרְךָ בְּנַחַת רוּחַ?!" הִמְלַכְתָּ, לְהַחְשִׁיבוֹ כְּמֶלֶךְ! אִם הָיָה הַמֶּלֶךְ מְשׂוֹחֵחַ אִתְּךָ, הַאִם הָיִיתָ מְשַׁלְּחוֹ מֵעַל פָּנֶיךָ? וְהוּא הִמְשִׁיךְ אֶת הַשִּׂיחָה, בְּנַחַת רוּחַ...

מִקְרֶה זֶה הוֹתִיר חוֹתָם כֹּה עַז בְּנַפְשׁוֹ שֶׁל בֶּן הַיְּשִׁיבָה, עַד שֶׁהֶחְלִיט לָלֶכֶת בְּדַרְכֵי הָאַבְרֵךְ. עָזַב אֶת יְשִׁיבָתוֹ, יְשִׁיבַת טֶלְז, וְנָסַע לִלְמֹד בְּקֶלְם, בֵּית הַיּוֹצֵר שֶׁל אִישֵׁי תְּנוּעַת הַמּוּסָר, מְקוֹם לִמּוּדוֹ שֶׁל אוֹתוֹ אַבְרֵךְ. לְיָמִים, הָיָה לְמַשְׁגִּיחַ נוֹדָע בִּישִׁיבַת לוֹמְזָ'ה הַמַּעֲטִירָה, וּכְשֶׁפִּרְסֵם אֶת סִפְרוֹ "יְסוֹדֵי הַדַּעַת", יְסוֹדוֹת בְּעִקְּרֵי הַהַשְׁקָפָה הַנְּכוֹנָה, מָצָא לְנָכוֹן לְפַרְסֵם בְּהַקְדָּמָתוֹ אֶת הַסִּפּוּר, כְּדֵי לְהַכִּיר תּוֹדָה לְאוֹתוֹ אַבְרֵךְ שֶׁגִּלֵּם בְּעֵינָיו אֶת תְּנוּעַת הַמּוּסָר, אֶת הַשְּׁלִיטָה הַמֻּחְלֶטֶת שֶׁל הָאָדָם עַל רוּחוֹ לְמַעַן כְּבוֹד הַזּוּלַת.

שְׁמוֹ שֶׁל הָאַבְרֵךְ: רַבִּי יְרֹחָם מִמִּיר. הוּא אֲשֶׁר אָמַר אֶת הַדְּבָרִים שֶׁהוּבְאוּ לְעֵיל, עַל הַפָּסוּק "וַיָּקָם אַבְרָהָם מֵעַל פְּנֵי מֵתוֹ", שֶׁהִשְׁכִּיחַ מִלִּבּוֹ אֶת אֶבְלוֹ וְצַעֲרוֹ בְּבוֹאוֹ לְדַבֵּר עִם בְּנֵי אָדָם - מִפְּנֵי כְּבוֹד הַבְּרִיּוֹת!

הִנֵּה כִּי כֵן, לֹא דְּרָשָׁה הָיְתָה זוֹ, אֶלָּא אָרְחוֹת חַיִּים!

וְאָנוּ, אִם מֻתָּר לוֹמַר, כָּל דִּכְדוּךְ נִכָּר עַל פָּנֵינוּ. כָּל עֲנָנָה בְּלִבֵּנוּ מַקְרִינָה מִיָּד סְבִיבוֹתֵינוּ. וּכְבָר מְשַׁדְּרִים אָנוּ קֹצֶר רוּחַ, מְרִירוּת, עוֹקְצָנוּת. מַעֲנִישִׁים אֶת הַסְּבִיבָה, אֶת הַחֶבְרָה, אֶת בְּנֵי הַמִּשְׁפָּחָה בְּדִכְאוֹנֵנוּ וּבְמַצְּבֵי רוּחֵנוּ. מָתַי יַגִּיעוּ מַעֲשֵׂינוּ לְמַעֲשֵׂי אֲבוֹתֵינוּ, וְלוּ בְּשֶׁטַח זֶה בִּלְבַד?... (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)

	חיי שרה תשע"ה
	הַמָּקוֹר - וְהַבּוֹרוֹת הַנִּשְׁבָּרִים
	"וַיָּקָם אַבְרָהָם מֵעַל פְּנֵי מֵתוֹ וַיְדַבֵּר אֶל בְּנֵי חֵת" (כג-ג) הַתּוֹרָה, סֵפֶר דִּינִים הִיא, סֵפֶר הַדְרָכָה "וַיָּקָם אַבְרָהָם מֵעַל פְּנֵי מֵתוֹ וַיְדַבֵּר אֶל בְּנֵי חֵת" (כג-ג) הַתּוֹרָה, סֵפֶר דִּינִים הִיא, סֵפֶר הַדְרָכָה. גַּם פָּרָשִׁיּוֹת אֵלּוּ שֶׁל סֵפֶר בְּרֵאשִׁית מְלֵאוֹת הֵן הַדְרָכָה שֶׁל תּוֹרַת חַיִּים כֵּיצַד לִחְיוֹת. בְּכָל יוֹם, כָּתַב רַבֵּנוּ הָרַמְחַ"ל זיע"א, חַיָּב אָדָם לְחַשֵּׁב חֶשְׁבּוֹן נַפְשׁוֹ וְלִשְׁאֹל עַצְמוֹ: "מֶה עָשׂוּ אֲבוֹת הָעוֹלָם, שֶׁכָּךְ חָשַׁק בָּהֶם ה'!". לַחְתֹּר לִמְצֹא אֶת הַתְּשׁוּבָה וּלְהִשְׁתַּדֵּל לָלֶכֶת בְּדַרְכָּם. הִנֵּה פְּרָט מִפָּרָשָׁתֵנוּ: אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם מְבַקֵּשׁ לִקְבֹּר אֶת שָׂרָה, מֵתוֹ מֻטָּל לְפָנָיו. צָרִיךְ הוּא לְנַהֵל מַשָּׂא וּמַתָּן עִם עֶפְרוֹן הַחִתִּי. אֲבָל לִפְנֵי כֵן - "וַיָּקָם אַבְרָהָם מֵעַל פְּנֵי מֵתוֹ, וַיְדַבֵּר אֶל בְּנֵי חֵת". הִסְבִּיר הַגָּאוֹן רַבִּי יְרֹחָם מִמִּיר זצ"ל: עִנְיַן "וַיָּקָם מֵעַל פְּנֵי מֵתוֹ" הוּא, שֶׁכַּאֲשֶׁר אַבְרָהָם הֻצְרַךְ לְדַבֵּר עִם בְּנֵי חֵת - הִנֵּה "וַיָּקָם", וְהָיָה כְּאִלּוּ לֹא הָיָה מֵתוֹ מֻטָּל לְפָנָיו! הֲרֵי צָרִיךְ הוּא לְדַבֵּר עִם בְּנֵי אָדָם, וּמִצַּד כְּבוֹד הַבְּרִיּוֹת הֵסִיר מֵעָלָיו כָּל דִּמְעוֹתָיו, רָחַץ פָּנָיו, וְצַעֲרוֹ בְּלִבּוֹ טָמַן, דַּאֲגָתוֹ בְּלִבּוֹ שָׂם, וְהָיָה כְּלֹא הָיָה. כִּי הֲלֹא עִם בְּנֵי אָדָם הוּא מְדַבֵּר, וְאֵין כְּבוֹדָם שֶׁיְּדַבֵּר אִתָּם וְדִמְעוֹתָיו עַל לְחָיָיו, לְדַבֵּר אִתָּם וְהוּא מְיַבֵּב. אֶלָּא שָׁלַט עַל עַצְמוֹ וְעַל רִגְשׁוֹתָיו, דִּבֵּר אִתָּם וּפָנָיו מַסְבִּירוֹת וְאַף צוֹהֲלוֹת - זֶהוּ כְּבוֹד הַבְּרִיּוֹת! דְּבָרִים נִפְלָאִים! אֲבָל הֵם יָאִירוּ שִׁבְעָתַיִם, כְּשֶׁנְּסַפֵּר אוֹדוֹתָם סִפּוּר. הָיָה זֶה לִפְנֵי כְּמֵאָה שָׁנָה. בַּחוּר יְשִׁיבָה צָעִיר, כְּבֶן תְּשַׁע עֶשְׂרֵה, שָׁב לְעִירוֹ לְ"בֵין הַזְּמַנִּים", לְחֻפְשַׁת הַקַּיִץ, וּמָצָא שָׁם אַבְרֵךְ צָעִיר שֶׁנִּשָּׂא לִפְנֵי כְּשָׁנָה לְבַת הַמָּקוֹם וְהִתְגּוֹרֵר בְּבֵית חָמִיו. אִישִׁיּוּת קוֹרֶנֶת, כּוֹבֶשֶׁת, דְּמוּת מוֹפֵת. אַבְרֵךְ תַּלְמִיד חָכָם, שֶׁבְּקִיאוּתוֹ נִרְחֶבֶת וְעִיּוּנוֹ מַעֲמִיק. הָיָה בֶּן הַיְּשִׁיבָה סָר לְבֵיתוֹ לְפַלְפֵּל עִמּוֹ בְּדִבְרֵי תּוֹרָה וּלְהַעְפִּיל בִּמְחִצָּתוֹ בִּנְתִיבוֹת מַחְשָׁבָה. עֶרֶב אֶחָד עָלָה לִמְעוֹנוֹ וּמְצָאוֹ לוֹמֵד, כְּדַרְכּוֹ. שָׂמְחוּ בְּדִבְרֵי תּוֹרָה, וּלְפֶתַע בָּאָה חוֹתַנְתּוֹ שֶׁל הָאַבְרֵךְ, עָמְדָה בַּפֶּתַח וְהִסְתַּכְּלָה לְעֶבְרָם בְּהַקְפָּדָה. רָאָה הָאַבְרֵךְ, הִתְעַלֵּם מִמַּבָּטָהּ, וְהִמְשִׁיךְ בְּשִׂיחָתוֹ בְּשַׁלְוַת נֶפֶשׁ וּבְפָנִים קוֹרְנוֹת, כְּדַרְכּוֹ. נָסוֹגָה הַחוֹתֶנֶת. עָבְרוּ כַּמָּה דַּקּוֹת, וְהַחוֹתֶנֶת שׁוּב בַּפֶּתַח, וּמַבָּטָהּ זוֹעֵף בְּכִפְלַיִם. וְהֶחָתָן רוֹאֶה, וְאֵינוֹ מֵשִׂים לֵב. שָׁבָה הַחוֹתֶנֶת וְנִבְלְעָה בְּאַפְלוּלִית הַמִּסְדְּרוֹן. הַשִּׂיחָה נִמְשְׁכָה בְּנֹעַם, וְהַחוֹתֶנֶת מְצִיצָה שׁוּב, עֵינֶיהָ כְּשִׁפּוּדִים. וְהָאַבְרֵךְ מְשׂוֹחֵחַ בַּאֲדִיבוּת וּבְשַׁלְוָה עַד שֶׁהַשִּׂיחָה הִסְתַּיְּמָה בִּשְׁעַת לַיְלָה מְאֻחֶרֶת, וּבֶן הַיְּשִׁיבָה שָׁב לְבֵיתוֹ. לְמָחֳרָת, בִּתְפִלַּת הַשַּׁחֲרִית, נוֹדְעָה בְּבֵית הַכְּנֶסֶת הַבְּשׂוֹרָה, כִּי לָאַבְרֵךְ נוֹלְדָה הַלַּיְלָה בִּתּוֹ הַבְּכוֹרָה. וְהֻבְרַר, כִּי כָּל אוֹתָהּ עֵת, בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַשִּׂיחָה, יָשְׁבָה הָרַעְיָה עַל הַמַּשְׁבֵּר בְּחֶדֶר פְּנִימִי, וְנִתָּן לְשַׁעֵר אֶת סַעֲרַת רוּחוֹ שֶׁל הָאַבְרֵךְ. וַדַּאי הָיָה עַצְבָּנִי כְּדַרְכָּם שֶׁל הָעוֹמְדִים לִהְיוֹת אָבוֹת, וַדַּאי בִּקֵּשׁ לוֹמַר תְּהִלִּים לְמַעַן הָאֵם וְהָעֻבָּר, בִּקֵּשׁ לְהִוָּדַע מַה שְּׁלוֹמָהּ, מָה אוֹמֶרֶת הַמְּיַלֶּדֶת, הַאִם הַלֵּדָה קְרוֹבָה. לָכֵן בָּאָה הַחוֹתֶנֶת, בִּקְּשָׁה לִרְמֹז שֶׁיֵּשׁ לְסַיֵּם אֶת הַשִּׂיחָה, שֶׁאֵין זוֹ הָעֵת הַמַּתְאִימָה. וְהִיא צָדְקָה. אֲבָל כְּשֶׁהָאָדָם עוֹלֶה לַשָּׁמַיִם בְּבוֹא עִתּוֹ, הוּא נִשְׁאָל: "הִמְלַכְתָּ אֶת חֲבֵרְךָ בְּנַחַת רוּחַ?!" הִמְלַכְתָּ, לְהַחְשִׁיבוֹ כְּמֶלֶךְ! אִם הָיָה הַמֶּלֶךְ מְשׂוֹחֵחַ אִתְּךָ, הַאִם הָיִיתָ מְשַׁלְּחוֹ מֵעַל פָּנֶיךָ? וְהוּא הִמְשִׁיךְ אֶת הַשִּׂיחָה, בְּנַחַת רוּחַ... מִקְרֶה זֶה הוֹתִיר חוֹתָם כֹּה עַז בְּנַפְשׁוֹ שֶׁל בֶּן הַיְּשִׁיבָה, עַד שֶׁהֶחְלִיט לָלֶכֶת בְּדַרְכֵי הָאַבְרֵךְ. עָזַב אֶת יְשִׁיבָתוֹ, יְשִׁיבַת טֶלְז, וְנָסַע לִלְמֹד בְּקֶלְם, בֵּית הַיּוֹצֵר שֶׁל אִישֵׁי תְּנוּעַת הַמּוּסָר, מְקוֹם לִמּוּדוֹ שֶׁל אוֹתוֹ אַבְרֵךְ. לְיָמִים, הָיָה לְמַשְׁגִּיחַ נוֹדָע בִּישִׁיבַת לוֹמְזָ'ה הַמַּעֲטִירָה, וּכְשֶׁפִּרְסֵם אֶת סִפְרוֹ "יְסוֹדֵי הַדַּעַת", יְסוֹדוֹת בְּעִקְּרֵי הַהַשְׁקָפָה הַנְּכוֹנָה, מָצָא לְנָכוֹן לְפַרְסֵם בְּהַקְדָּמָתוֹ אֶת הַסִּפּוּר, כְּדֵי לְהַכִּיר תּוֹדָה לְאוֹתוֹ אַבְרֵךְ שֶׁגִּלֵּם בְּעֵינָיו אֶת תְּנוּעַת הַמּוּסָר, אֶת הַשְּׁלִיטָה הַמֻּחְלֶטֶת שֶׁל הָאָדָם עַל רוּחוֹ לְמַעַן כְּבוֹד הַזּוּלַת. שְׁמוֹ שֶׁל הָאַבְרֵךְ: רַבִּי יְרֹחָם מִמִּיר. הוּא אֲשֶׁר אָמַר אֶת הַדְּבָרִים שֶׁהוּבְאוּ לְעֵיל, עַל הַפָּסוּק "וַיָּקָם אַבְרָהָם מֵעַל פְּנֵי מֵתוֹ", שֶׁהִשְׁכִּיחַ מִלִּבּוֹ אֶת אֶבְלוֹ וְצַעֲרוֹ בְּבוֹאוֹ לְדַבֵּר עִם בְּנֵי אָדָם - מִפְּנֵי כְּבוֹד הַבְּרִיּוֹת! הִנֵּה כִּי כֵן, לֹא דְּרָשָׁה הָיְתָה זוֹ, אֶלָּא אָרְחוֹת חַיִּים! וְאָנוּ, אִם מֻתָּר לוֹמַר, כָּל דִּכְדוּךְ נִכָּר עַל פָּנֵינוּ. כָּל עֲנָנָה בְּלִבֵּנוּ מַקְרִינָה מִיָּד סְבִיבוֹתֵינוּ. וּכְבָר מְשַׁדְּרִים אָנוּ קֹצֶר רוּחַ, מְרִירוּת, עוֹקְצָנוּת. מַעֲנִישִׁים אֶת הַסְּבִיבָה, אֶת הַחֶבְרָה, אֶת בְּנֵי הַמִּשְׁפָּחָה בְּדִכְאוֹנֵנוּ וּבְמַצְּבֵי רוּחֵנוּ. מָתַי יַגִּיעוּ מַעֲשֵׂינוּ לְמַעֲשֵׂי אֲבוֹתֵינוּ, וְלוּ בְּשֶׁטַח זֶה בִּלְבַד?... (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)