Otzarot-Article

נְסַפֵּר אֶת סִפּוּרוֹ שֶׁל הַגָּאוֹן רַבִּי אַבְרָהָם הַכֹּהֵן זָצָ"ל, מִסְּפַאקְס שֶׁבְּתוּנִיסְיָה: מַעֲשֶׂה בְּסוֹחֵר שֶׁבִּקֵּשׁ לַעֲבֹר אֶת הַגְּבוּל עִם סְחוֹרָתוֹ הַיְקָרָה, וְלַחְסֹךְ אֶת דְּמֵי הַמֶּכֶס. מֶה עָשָׂה, הִתְיַצֵּב בִּפְנֵי שׁוֹמֵר הַגְּבוּל וְאָמַר בְּסַמְכוּתִיוּת: "אַרְגָּז זֶה מֵכִיל סְחוֹרָה עֲבוּר הַמֶּלֶךְ. שְׁלוּחוֹ אֲנִי, וּבַלְדַּר הַמֶּלֶךְ פָּטוּר מִתַּשְׁלוּם מֶכֶס!"

נָבוֹךְ שׁוֹמֵר הַגְּבוּל: אֵין אֵלּוּ מַעֲשִׂים שֶׁבְּכָל יוֹם. הָלַךְ וְהִזְעִיק אֶת הַמְמֻנֶּה עָלָיו. בָּא הַמְמֻנֶּה, שָׁמַע וְאִשֵּׁר: "אֱמֶת וְיַצִּיב! בַּלְדַּר הַמֶּלֶךְ פָּטוּר מִדְּמֵי מֶכֶס – לֹא עַל חֶפְצֵי הַמֶּלֶךְ בִּלְבַד, אֶלָּא עַל כָּל מִטְעָנוֹ!"

נָהֲרוּ פָּנָיו שֶׁל הַסּוֹחֵר.

"אֲבָל", הוֹרָה הַמְמֻנֶּה לַשּׁוֹמֵר, "פְּתַח נָא אֶת הָאַרְגָּז, וְנִרְאָה הַאֻמְנָם מֵכִיל הוּא אֶת סְחוֹרַת הַמֶּלֶךְ".

פָּתְחוּ אֶת הָאַרְגָּז, וּמְצָאוּהוּ גָּדוּשׁ סְחוֹרָה אִישִׁית...

הוֹרָה הַמְמֻנֶּה לְהַחְרִימָהּ כְּדִין סְחוֹרָה מֻבְרַחַת, וְלֹא תְּשֻׁחְרַר אֶלָּא אִם יְשַׁלְּמוּ כֶּפֶל מַס. וְהַסּוֹחֵר עַצְמוֹ נִכְלָא בַּעֲווֹן הִתְחַזּוּת לְבַלְדַּר הַמֶּלֶךְ, וְנִסָּיוֹן לָשֵׂאת אֶת שֵׁם הַמֶּלֶךְ לַשָּׁוְא כְּכִסּוּי לִפְשָׁעָיו...

וְהַנִּמְשָׁל, אָמַר הַגָּאוֹן רַבִּי אַבְרָהָם הַכֹּהֵן מִסְּפַאקְס זָצָ"ל, הַיּוֹם נְחַלֶּה פְּנֵי בּוֹרְאֵנוּ לִקְרַאת הַשָּׁנָה הַחֲדָשָׁה. נַעֲתִיר לִפְנֵי שׁוֹכֵן מְרוֹמִים שֶׁתִּהְיֶה שְׁנַת שֹׂבַע וּבְרָכָה, חַיִּים טוֹבִים וּבְרִיאוּת שׁוֹפַעַת. בִּקְצָרָה: נְבַקֵּשׁ לְהַעֲבִיר "עֲגָלוֹת" טְעוּנוֹת כָּל טוּב בְּמִדָּה גְּדוּשָׁה. דָּא עָקָא, שֶׁאֵין בְּיָדֵינוּ "דְּמֵי מֶכֶס" מַסְפִּיקִים עֲבוּר כָּל הַטּוֹבָה הַמְבֻקֶּשֶׁת, דֵּי תּוֹרָה וּמִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים. מַה נַּעֲשֶׂה, אֵפוֹא? מָצָאנוּ עֵצָה. אוֹמְרִים אָנוּ: "עֲשֵׂה לְמַעַן תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן שֶׁלֹּא חָטְאוּ", בַּלְדְּרֵי הַמֶּלֶךְ אָנוּ, שְׁלוּחָיו לְחִנּוּךְ בָּנָיו כִּרְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ. וּבַלְדַּר הַמֶּלֶךְ מַעֲבִיר בְּלֹא מֶכֶס אֶת כָּל חֲפָצָיו!

וְאָכֵן, שְׁלִיחוּת הִיא: "וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ", "וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ". וְהָעוֹסֵק בָּהּ מוֹשֵׁךְ עָלָיו חֶסֶד ה' וְאַהֲבָתוֹ, כַּכָּתוּב: "כִּי יְדַעְתִּיו (אֲהַבְתִּיו) לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו, וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט" (בְּרֵאשִׁית יח-יט).

אֱמֶת נָכוֹן הַדָּבָר. אֲבָל אָז נִתְבַּקֵּשׁ "לִפְתֹּחַ אֶת הָאַרְגָּז". לְהוֹכִיחַ שֶׁאָמְנָם שָׁלַחְנוּ אֶת הַיְלָדִים וְהַיְלָדוֹת לְבָתֵּי סֵפֶר תּוֹרָנִיִּים וּלְתַלְמוּדֵי תּוֹרָה בָּהֶם יִתְחַנְּכוּ לְמוֹרֶשֶׁת הַדּוֹרוֹת וּלְהַכָּרַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ! שֶׁאָמְנָם יָצַרְנוּ עֲבוּרָם בַּבַּיִת אֲוִירָה תּוֹרָנִית, סְפוּגַת עֲרָכִים. רְווּיַת אֱמוּנָה וְטֹהַר מִדּוֹת, לִמּוּד תּוֹרָה וְקִיּוּם מִצְווֹת.

אַשְׁרֵי מִי שֶׁיּוֹכִיחַ שֶׁאָמְנָם הוּא בַּלְדַּר הַמֶּלֶךְ, וּמְחַנֵּךְ יְלָדָיו לְמָסֹרֶת אָבוֹת כִּרְצוֹן הַבּוֹרֵא. כָּתַב הָרַמְבַּ"ם (הל' תְּשׁוּבָה ג-ד): "אַף עַל פִּי שֶׁתְּקִיעַת שׁוֹפָר בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה גְּזֵרַת הַכָּתוּב, רֶמֶז יֵשׁ בּוֹ" – הִתְבּוֹנֵן הָרַמְבַּ"ם, וּמָצָא רֶמֶז לִתְקִיעַת הַשּׁוֹפָר –

"כְּלוֹמַר, עוּרוּ יְשֵׁנִים מִשְּׁנַתְכֶם וְנִרְדָּמִים הָקִיצוּ מִתַּרְדֵּמַתְכֶם, וְחַפְּשׂוּ בְּמַעֲשֵׂיכֶם וְחִזְרוּ בִּתְשׁוּבָה, וְזִכְרוּ בּוֹרַאֲכֶם אֵלּוּ הַשּׁוֹכְחִים אֶת הָאֱמֶת בְּהַבְלֵי הַזְּמַן וְשׁוֹגִים כָּל שְׁנָתָם בְּהֶבֶל וָרִיק אֲשֶׁר לֹא יוֹעִיל וְלֹא יַצִּיל. הַבִּיטוּ לְנַפְשׁוֹתֵיכֶם וְהֵיטִיבוּ דַּרְכְּכֶם וּמַעַלְלֵיכֶם וְיַעֲזֹב כָּל אֶחָד מֵהֶם דַּרְכּוֹ הָרָעָה וּמַחְשַׁבְתּוֹ אֲשֶׁר לֹא טוֹבָה".

נֶאֱמַר כָּאן חִדּוּשׁ עָצוּם! אָמַר הָרַב גָּלִינְסְקִי זָצָ"ל.

מֻרְגָּלִים אָנוּ בְּחִדּוּשָׁיו שֶׁל הָרַמְבַּ"ם בַּהֲלָכָה, אֵיךְ מֵאִיר הוּא בְּאוֹר חָדָשׁ אֶת הַסּוּגְיָא. נִפְעָמִים אָנוּ מֵהָעַמְקוּת, מֵהַיַּשְׁרוּת, מֵהַגְּאוֹנוּת. וְכָאן יֵשׁ לָנוּ חִדּוּשׁ שֶׁל הָרַמְבַּ"ם הַנּוֹגֵעַ לָנוּ, לְכָל חַיֵּינוּ, וְאָנוּ שְׁוֵי נֶפֶשׁ!

הִתְעוֹרְרוּ! הַיְדַעְתֶּם מַה שֶּׁהָרַמְבַּ"ם כּוֹתֵב? שֶׁכָּל אֵלּוּ שֶׁשָּׁגוּ וְתָעוּ וְחָטְאוּ וּפָשְׁעוּ, שֶׁיָּרְדוּ לְאָן שֶׁיָּרְדוּ וְעָשׂוּ מַה שֶּׁעָשׂוּ מִתּוֹךְ שֵׁנָה, שָׁקְעוּ בִּתְנוּמָה. כָּל מַה שֶּׁעֲלֵיהֶם לַעֲשׂוֹת, לְהָקִיץ מֵהַשֵּׁנָה, לְהִתְעוֹרֵר וּלְהִתְעַשֵּׁת, וְתוּ לֹא!

אֵיזֶה חִדּוּשׁ!

וּבֶאֱמֶת, גְּמָרָא מְפֹרֶשֶׁת הִיא, וּמִסְתַּמֶּכֶת עַל פָּסוּק: אֵין אָדָם עוֹבֵר עֲבֵרָה אֶלָּא אִם כֵּן נִכְנְסָה בּוֹ רוּחַ שְׁטוּת, שֶׁנֶּאֱמַר: "אִישׁ אִישׁ כִּי תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ" (סוֹטָה ג.).

מַשְׁעִים אֶת הַשֵּׂכֶל, מִתְעַלְּמִים מֵהַיְדִיעוֹת. הַשֵּׁנָה מְבִיאָה אֶת הָאָדָם לְעוֹלָם שֶׁל דִּמְיוֹנוֹת, חֲלוֹמוֹת וַהֲזָיוֹת –

הָרַב מִפּוֹנִיבֶז' זָצָ"ל אָמַר לִי פַּעַם: "רַבִּי יַעֲקֹב, אֶשְׁאַלְךָ שְׁאֵלָה. אָדָם יָשֵׁן, וְחוֹלֵם שֶׁהוּא בְּיַעַר עָבֹת, וְהָעֶרֶב יוֹרֵד, וְנִשְׁמַעַת שַׁאֲגַת הָאֲרָיוֹת וְהֶמְיַת הַדֻּבִּים וְיִלְלַת הַזְּאֵבִים. וְהוֹלֶכֶת וּמִתְקָרֶבֶת, וְהוּא עוֹמֵד וְרוֹעֵד, וְרוֹאֶה סְבִיבוֹ טַבַּעַת שֶׁל עֵינַיִם צְהֻבּוֹת מְזָרוֹת אֵימָה הוֹלֶכֶת וּמִתְקָרֶבֶת. וְהוּא מְפַרְכֵּס מְפַחֵד, מְכֻסֶּה זֵעָה קָרָה, וְזוֹעֵק לְעֶזְרָה –

אֵיךְ אֶפְשָׁר לַעֲזֹר לוֹ, אֵיךְ נִתָּן לְהוֹשִׁיעַ אוֹתוֹ?!"

אָח, מִי שֶׁהִכִּיר אֶת הָרַב מִפּוֹנִיבֶז', מִי שֶׁשָּׁמַע אֶת מֶתֶק שְׂפָתָיו, אֵיךְ הֶחְיָה אֶת הַחֲלוֹם, צְמַרְמֹרֶת אֲחָזָה בִּי, פַּחַד וְחַלְחָלָה.

וְחִיֵּךְ אֶת חִיּוּכוֹ הַכּוֹבֵשׁ: "פָּשׁוּט, לְהָעִיר אוֹתוֹ!"

וְיִרְאֶה שֶׁהַכֹּל דִּמְיוֹן. וְכָל הָעוֹלָם שֶׁחֲשָׁבוֹ לִמְצִיאוּת חַיָּה, נָגוֹז וְנָמוֹג!

וּמַה נֹּאמַר בְּמִי שֶׁשָּׁקוּעַ כָּל יְמוֹת הַשָּׁנָה בַּחֲלוֹם -

לְפָחוֹת יִתְעוֹרֵר בִּתְקִיעַת הַשּׁוֹפָר!

מְסֻפָּר, שֶׁרֹאשׁ הַיְשִׁיבָה פָּנָה לְאֶחָד מִבְּנֵי הַיְשִׁיבָה: "נוּ, יֵשׁ לְךָ תֵּרוּץ לְקוּשְׁיַת רַב הַחוֹבֵל?!"

נִסָּה הַבָּחוּר לְהִזָּכֵר: עַל אֵיזוֹ סוּגְיָא מְדֻבָּר, בְּאֵיזֶה עִנְיָן, מַה הִיא קוּשְׁיָה זוֹ? לֹא הָיָה נָעִים, אֲבָל לֹא הָיְתָה בְּרֵרָה: "יַזְכִּיר לִי הָרַב" –

"אָה, רַב הַחוֹבֵל שֶׁפָּנָה אֶל יוֹנָה וְאָמַר: "מַה לְּךָ נִרְדָּם?!" (יוֹנָה א-ו)...

הַיָּם סוֹעֵר, הַסְּפִינָה עוֹמֶדֶת לִטְבֹּעַ, וְהָאָדָם יָשֵׁן...

וּמַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה: פָּרְצָה שְׂרֵפָה, וְהַמִּשְׁפָּחָה הִצְלִיחָה לְהִמָּלֵט מֵהַבַּיִת הַבּוֹעֵר. לְפֶתַע נִזְעֲקָה הָאֵם: אַבְרֵימִי אֵינֶנּוּ, שָׁכְחוּ אוֹתוֹ, הוּא יָשֵׁן בְּעוֹד הַשְּׂרֵפָה מִשְׁתּוֹלֶלֶת. הַלֶּהָבוֹת שָׁאֲגוּ, אִי אֶפְשָׁר הָיָה לְהִכָּנֵס. צָעֲקוּ כֻּלָּם: "אַבְרֵימִי, הִתְעוֹרֵר וּקְפֹץ מֵהַחַלּוֹן!" עָמְדוּ הָכֵן לְקָלְטוֹ. וּמִתּוֹךְ הַבַּיִת נִשְׁמַע קוֹלוֹ הַמְנֻמְנָם: "הָנִיחוּ לִי לִישֹׁן"...

נִלְמַד קֶטַע גְּמָרָא, בֵּאוּר לַפָּסוּק בְּסֵפֶר קֹהֶלֶת (ט, יד-טו): "עִיר קְטַנָּה וַאֲנָשִׁים בָּהּ מְעָט, וּבָא אֵלֶיהָ מֶלֶךְ גָּדוֹל וְסָבַב אֹתָהּ, וּבָנָה עָלֶיהָ מְצוֹדִים גְּדֹלִים. וּמָצָא בָהּ אִישׁ מִסְכֵּן חָכָם, וּמִלַּט הוּא אֶת הָעִיר בְּחָכְמָתוֹ. וְאָדָם לֹא זָכַר אֶת הָאִישׁ הַמִּסְכֵּן הַהוּא".

וְדָרְשׁוּ בַּגְּמָרָא (נְדָרִים לב ע"ב): "עִיר קְטַנָּה וַאֲנָשִׁים בָּהּ מְעַט" אֵלּוּ אֵיבָרִים, "וּבָא אֵלֶיהָ מֶלֶךְ גָּדוֹל וְסָבַב אֹתָהּ" זֶה יֵצֶר הָרָע, "וּבָנָה עָלֶיהָ מְצוֹדִים וַחֲרָמִים" אֵלּוּ עֲווֹנוֹת. "וּמָצָא בָהּ אִישׁ מִסְכֵּן חָכָם" זֶה יֵצֶר טוֹב, "וּמִלַּט הוּא אֶת הָעִיר בְּחָכְמָתוֹ" זוֹ תְּשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים. "וְאִישׁ לֹא זָכַר אֶת הָאִישׁ הַמִּסְכֵּן הַהוּא", שֶׁבִּשְׁעַת הַיֵּצֶר הָרָע אֵין מִי שֶׁמַּזְכִּיר אֶת הַיֵּצֶר הַטּוֹב.

מַה נֶּאֱמַר כָּאן?

נִתְבּוֹנֵן בַּמָּשָׁל. עִיר קְטַנָּה וַאֲנָשִׁים מְעַטִּים, וּמֶלֶךְ גָּדוֹל בָּא וּמֵטִיל עָלֶיהָ מָצוֹר, מַה סִּכּוּיֶיהָ? מְעַטִּים.

הוֹלֵךְ הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל וּבוֹנֶה עָלֶיהָ מְצוֹדִים גְּדוֹלִים. מַה סִּכּוּיֶיהָ? אַפְסִיִּים. וְהִנֵּה מִתְגּוֹרֵר בָּהּ אִישׁ מִסְכֵּן חָכָם, וּמְמַלֵּט אֶת הָעִיר. אֵיךְ? בְּחָכְמָתוֹ. לֹא מוּבָן: הֶחָכָם כָּלוּא בָּעִיר, וְהַשּׂוֹנֵא מִסְּבִיבָהּ. וּבָנָה מְצוֹדִים גְּדוֹלִים, מַה בְּכֹחַ הַחָכְמָה לַעֲשׂוֹת? אֵיךְ יֵהָרְסוּ הַמְּצוֹדִים וְיִפָּרֵץ הַמָּצוֹר, כְּתוֹצָאָה מֵחָכְמָתוֹ?!

אֶלָּא שֶׁהַחָכְמָה הִיא אוֹר, וּמְגַלָּה הִיא שֶׁאֵין הַיֵּצֶר הָרָע אֶלָּא דִּמְיוֹן. אֵין כָּאן לֹא מָצוֹר וְלֹא מָצוֹד וְלֹא מְצִיאוּת וְלֹא פִּתּוּי. דָּבָר לֹא זוּלַת תַּפְאוּרָה שִׁקְרִית!

וְכָאן נִשְׁאֶלֶת הַשְּׁאֵלָה: מֵאַחַר שֶׁכֵּן הוּא, שֶׁהַיֵּצֶר הָרָע מַקְרִין הַצָּגָה בִּדְיוֹנִית, מַצַּג שְׁוָא. וּמֵאַחַר שֶׁהַפָּנָס בְּכִיסֵנוּ, וּבִתְזוּזַת אֶצְבַּע אָנוּ מְאִירִים וּמְפוֹגְגִים –

אֵיךְ נוֹפְלִים רַבִּים כָּל כָּךְ בְּרִשְׁתּוֹ, כּוֹלֵל אָנוּ עַצְמֵנוּ?

וְהַתְּשׁוּבָה עֲצוּבָה וּמְבִיכָה! כִּי רוֹצִים לִרְאוֹת אֶת הַהַצָּגָה. מְבַקְּשִׁים: אַל תְּעִירוּנוּ, אָנוּ בְּאֶמְצַע הַחֲלוֹם, זֶהוּ גֶּזֶל שֵׁנָה...

הֵן זֶה סִיּוּם הַכָּתוּב: "וְאִישׁ לֹא זָכַר אֶת הַמִּסְכֵּן הַהוּא", שֶׁבִּזְמַנּוֹ שֶׁל הַיֵּצֶר הָרָע אֵין רוֹצִים לְהִזָּכֵר בַּיֵּצֶר הַטּוֹב!

וַהֲרֵי זוֹ הֲבָנָה מְחֻדֶּשֶׁת בְּדִבְרֵי "חוֹבוֹת הַלְּבָבוֹת" (שַׁעַר יִחוּד הַמַּעֲשֶׂה ה') אוֹדוֹת הַיֵּצֶר הָרָע: "אַתָּה יָשֵׁן לוֹ, וְהוּא עֵר לְךָ" –

הוּא עֵר לְךָ, מִשּׁוּם שֶׁאַתָּה יָשֵׁן לוֹ!

פַּעַם חָשַׁבְנוּ, שֶׁבְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה צְרִיכִים לְהִשְׁתַּנּוֹת, וּמֵרֹאשׁ הִתְיָאַשְׁנוּ. חַלָּשִׁים אָנוּ, לֹא נַצְלִיחַ. כָּעֵת מִתְבָּרֵר, שֶׁצְּרִיכִים רַק לְהִתְעוֹרֵר. וְזֶה, לֹא קָשֶׁה!

זוֹ סְגֻלַּת הַשּׁוֹפָר, וְזֶה רִמְזוֹ –

וְהַיָּשֵׁן בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, יָשֵׁן מַזָּלוֹ (יְרוּשַׁלְמִי, בָּרַמָ"א תקפג-ב)!

וְאֵלּוּ דִּבְרֵי הַבַּ"ח (סוֹף ס' תקצז): כָּתַב בְּסֵפֶר אִבְּן שׁוּעֵיבּ (בַּדְּרָשָׁה לר"ה פט-ב) בְּשֵׁם הָרַמְבַּ"ם זַ"ל, כִּי בִּתְקִיעַת שׁוֹפָר יֵשׁ רֶמֶז לְדִין, כְּמוֹ עוּרוּ יְשֵׁנִים מִתַּרְדֵּמַתְכֶם. רְצוֹנוֹ לוֹמַר כִּי הַשָּׁעָה צְרִיכָה הֶעָרָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "אִם יִתָּקַע שׁוֹפָר בְּעִיר וְעָם לֹא יֶחֱרָדוּ" (עָמוֹס ג-ו). מִכָּאן כָּתוּב בַּיְרוּשַׁלְמִי שֶׁאָסוּר לְאָדָם לִישֹׁן בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ שָׁם: אֵיךְ אָדָם יָשֵׁן בְּשָׁעָה שֶׁעוֹסְקִים בְּדִינוֹ. וְעוֹד יֵשׁ לוֹמַר שֶׁהַשֵּׁנָה מוֹרָה עַל עַצְלוּת, כַּכָּתוּב: "מַה לְּךָ נִרְדָּם, קוּם קְרָא אֶל אֱלֹקֶיךָ" (יוֹנָה א, ו)!

נָקוּם, וְנִתְעוֹדֵד! קוּם קְרָא אֵלָיו, יָחִישׁ לְאַמֶּצְךָ! (וְהִגַּדְתָּ)

הוּא לְהַעֲבִיר כָּל חֲפָצָיו בְּנָקֵל, וְלִזְכּוֹת לְשָׁנָה טוֹבָה וּמְאֻשֶּׁרֶת בְּמִלּוּי כָּל מִשְׁאֲלוֹתָיו לְטוֹבָה, אָמֵן!

אַךְ מִי שֶׁלֹּא עָשָׂה כֵּן – בְּאֵילוּ פָּנִים יַעֲמֹד, וְאֵיזוֹ תְּשׁוּבָה יְקַבֵּל?!...

אוּלָם בְּהַחְלָטָה שֶׁל רֶגַע עַל שִׁנּוּי דֶּרֶךְ וְכִוּוּן יָכוֹל לַהֲפֹךְ אֶת הַקְּעָרָה עַל פִּיהָ וְלִזְכּוֹת לְשָׁנָה טוֹבָה וּמְאֻשֶּׁרֶת בָּהּ יִתְמַלְּאוּ כָּל מִשְׁאֲלוֹת לִבּוֹ לְטוֹבָה. (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)

	לך לך תשע"ה
	הָרִשָּׁיוֹן שֶׁנִּתַּן לַחַיָּלִים בַּמַּחְסוֹם
	נְסַפֵּר אֶת סִפּוּרוֹ שֶׁל הַגָּאוֹן רַבִּי אַבְרָהָם הַכֹּהֵן זָצָ"ל, מִסְּפַאקְס שֶׁבְּתוּנִיסְיָה: מַעֲשֶׂה בְּסוֹחֵר שֶׁבִּקֵּשׁ לַעֲבֹר אֶת הַגְּבוּל עִם סְחוֹרָתוֹ הַיְקָרָה, וְלַחְסֹךְ אֶת דְּמֵי הַמֶּכֶס. מֶה עָשָׂה, הִתְיַצֵּב בִּפְנֵי שׁוֹמֵר הַגְּבוּל וְאָמַר בְּסַמְכוּתִיוּת: "אַרְגָּז זֶה מֵכִיל סְחוֹרָה עֲבוּר הַמֶּלֶךְ. שְׁלוּחוֹ אֲנִי, וּבַלְדַּר הַמֶּלֶךְ פָּטוּר מִתַּשְׁלוּם מֶכֶס!" נָבוֹךְ שׁוֹמֵר הַגְּבוּל: אֵין אֵלּוּ מַעֲשִׂים שֶׁבְּכָל יוֹם. הָלַךְ וְהִזְעִיק אֶת הַמְמֻנֶּה עָלָיו. בָּא הַמְמֻנֶּה, שָׁמַע וְאִשֵּׁר: "אֱמֶת וְיַצִּיב! בַּלְדַּר הַמֶּלֶךְ פָּטוּר מִדְּמֵי מֶכֶס – לֹא עַל חֶפְצֵי הַמֶּלֶךְ בִּלְבַד, אֶלָּא עַל כָּל מִטְעָנוֹ!" נָהֲרוּ פָּנָיו שֶׁל הַסּוֹחֵר. "אֲבָל", הוֹרָה הַמְמֻנֶּה לַשּׁוֹמֵר, "פְּתַח נָא אֶת הָאַרְגָּז, וְנִרְאָה הַאֻמְנָם מֵכִיל הוּא אֶת סְחוֹרַת הַמֶּלֶךְ". פָּתְחוּ אֶת הָאַרְגָּז, וּמְצָאוּהוּ גָּדוּשׁ סְחוֹרָה אִישִׁית... הוֹרָה הַמְמֻנֶּה לְהַחְרִימָהּ כְּדִין סְחוֹרָה מֻבְרַחַת, וְלֹא תְּשֻׁחְרַר אֶלָּא אִם יְשַׁלְּמוּ כֶּפֶל מַס. וְהַסּוֹחֵר עַצְמוֹ נִכְלָא בַּעֲווֹן הִתְחַזּוּת לְבַלְדַּר הַמֶּלֶךְ, וְנִסָּיוֹן לָשֵׂאת אֶת שֵׁם הַמֶּלֶךְ לַשָּׁוְא כְּכִסּוּי לִפְשָׁעָיו... וְהַנִּמְשָׁל, אָמַר הַגָּאוֹן רַבִּי אַבְרָהָם הַכֹּהֵן מִסְּפַאקְס זָצָ"ל, הַיּוֹם נְחַלֶּה פְּנֵי בּוֹרְאֵנוּ לִקְרַאת הַשָּׁנָה הַחֲדָשָׁה. נַעֲתִיר לִפְנֵי שׁוֹכֵן מְרוֹמִים שֶׁתִּהְיֶה שְׁנַת שֹׂבַע וּבְרָכָה, חַיִּים טוֹבִים וּבְרִיאוּת שׁוֹפַעַת. בִּקְצָרָה: נְבַקֵּשׁ לְהַעֲבִיר "עֲגָלוֹת" טְעוּנוֹת כָּל טוּב בְּמִדָּה גְּדוּשָׁה. דָּא עָקָא, שֶׁאֵין בְּיָדֵינוּ "דְּמֵי מֶכֶס" מַסְפִּיקִים עֲבוּר כָּל הַטּוֹבָה הַמְבֻקֶּשֶׁת, דֵּי תּוֹרָה וּמִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים. מַה נַּעֲשֶׂה, אֵפוֹא? מָצָאנוּ עֵצָה. אוֹמְרִים אָנוּ: "עֲשֵׂה לְמַעַן תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן שֶׁלֹּא חָטְאוּ", בַּלְדְּרֵי הַמֶּלֶךְ אָנוּ, שְׁלוּחָיו לְחִנּוּךְ בָּנָיו כִּרְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ. וּבַלְדַּר הַמֶּלֶךְ מַעֲבִיר בְּלֹא מֶכֶס אֶת כָּל חֲפָצָיו! וְאָכֵן, שְׁלִיחוּת הִיא: "וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ", "וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ". וְהָעוֹסֵק בָּהּ מוֹשֵׁךְ עָלָיו חֶסֶד ה' וְאַהֲבָתוֹ, כַּכָּתוּב: "כִּי יְדַעְתִּיו (אֲהַבְתִּיו) לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו, וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט" (בְּרֵאשִׁית יח-יט). אֱמֶת נָכוֹן הַדָּבָר. אֲבָל אָז נִתְבַּקֵּשׁ "לִפְתֹּחַ אֶת הָאַרְגָּז". לְהוֹכִיחַ שֶׁאָמְנָם שָׁלַחְנוּ אֶת הַיְלָדִים וְהַיְלָדוֹת לְבָתֵּי סֵפֶר תּוֹרָנִיִּים וּלְתַלְמוּדֵי תּוֹרָה בָּהֶם יִתְחַנְּכוּ לְמוֹרֶשֶׁת הַדּוֹרוֹת וּלְהַכָּרַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ! שֶׁאָמְנָם יָצַרְנוּ עֲבוּרָם בַּבַּיִת אֲוִירָה תּוֹרָנִית, סְפוּגַת עֲרָכִים. רְווּיַת אֱמוּנָה וְטֹהַר מִדּוֹת, לִמּוּד תּוֹרָה וְקִיּוּם מִצְווֹת. אַשְׁרֵי מִי שֶׁיּוֹכִיחַ שֶׁאָמְנָם הוּא בַּלְדַּר הַמֶּלֶךְ, וּמְחַנֵּךְ יְלָדָיו לְמָסֹרֶת אָבוֹת כִּרְצוֹן הַבּוֹרֵא. כָּתַב הָרַמְבַּ"ם (הל' תְּשׁוּבָה ג-ד): "אַף עַל פִּי שֶׁתְּקִיעַת שׁוֹפָר בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה גְּזֵרַת הַכָּתוּב, רֶמֶז יֵשׁ בּוֹ" – הִתְבּוֹנֵן הָרַמְבַּ"ם, וּמָצָא רֶמֶז לִתְקִיעַת הַשּׁוֹפָר – "כְּלוֹמַר, עוּרוּ יְשֵׁנִים מִשְּׁנַתְכֶם וְנִרְדָּמִים הָקִיצוּ מִתַּרְדֵּמַתְכֶם, וְחַפְּשׂוּ בְּמַעֲשֵׂיכֶם וְחִזְרוּ בִּתְשׁוּבָה, וְזִכְרוּ בּוֹרַאֲכֶם אֵלּוּ הַשּׁוֹכְחִים אֶת הָאֱמֶת בְּהַבְלֵי הַזְּמַן וְשׁוֹגִים כָּל שְׁנָתָם בְּהֶבֶל וָרִיק אֲשֶׁר לֹא יוֹעִיל וְלֹא יַצִּיל. הַבִּיטוּ לְנַפְשׁוֹתֵיכֶם וְהֵיטִיבוּ דַּרְכְּכֶם וּמַעַלְלֵיכֶם וְיַעֲזֹב כָּל אֶחָד מֵהֶם דַּרְכּוֹ הָרָעָה וּמַחְשַׁבְתּוֹ אֲשֶׁר לֹא טוֹבָה". נֶאֱמַר כָּאן חִדּוּשׁ עָצוּם! אָמַר הָרַב גָּלִינְסְקִי זָצָ"ל. מֻרְגָּלִים אָנוּ בְּחִדּוּשָׁיו שֶׁל הָרַמְבַּ"ם בַּהֲלָכָה, אֵיךְ מֵאִיר הוּא בְּאוֹר חָדָשׁ אֶת הַסּוּגְיָא. נִפְעָמִים אָנוּ מֵהָעַמְקוּת, מֵהַיַּשְׁרוּת, מֵהַגְּאוֹנוּת. וְכָאן יֵשׁ לָנוּ חִדּוּשׁ שֶׁל הָרַמְבַּ"ם הַנּוֹגֵעַ לָנוּ, לְכָל חַיֵּינוּ, וְאָנוּ שְׁוֵי נֶפֶשׁ! הִתְעוֹרְרוּ! הַיְדַעְתֶּם מַה שֶּׁהָרַמְבַּ"ם כּוֹתֵב? שֶׁכָּל אֵלּוּ שֶׁשָּׁגוּ וְתָעוּ וְחָטְאוּ וּפָשְׁעוּ, שֶׁיָּרְדוּ לְאָן שֶׁיָּרְדוּ וְעָשׂוּ מַה שֶּׁעָשׂוּ מִתּוֹךְ שֵׁנָה, שָׁקְעוּ בִּתְנוּמָה. כָּל מַה שֶּׁעֲלֵיהֶם לַעֲשׂוֹת, לְהָקִיץ מֵהַשֵּׁנָה, לְהִתְעוֹרֵר וּלְהִתְעַשֵּׁת, וְתוּ לֹא! אֵיזֶה חִדּוּשׁ! וּבֶאֱמֶת, גְּמָרָא מְפֹרֶשֶׁת הִיא, וּמִסְתַּמֶּכֶת עַל פָּסוּק: אֵין אָדָם עוֹבֵר עֲבֵרָה אֶלָּא אִם כֵּן נִכְנְסָה בּוֹ רוּחַ שְׁטוּת, שֶׁנֶּאֱמַר: "אִישׁ אִישׁ כִּי תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ" (סוֹטָה ג.). מַשְׁעִים אֶת הַשֵּׂכֶל, מִתְעַלְּמִים מֵהַיְדִיעוֹת. הַשֵּׁנָה מְבִיאָה אֶת הָאָדָם לְעוֹלָם שֶׁל דִּמְיוֹנוֹת, חֲלוֹמוֹת וַהֲזָיוֹת – הָרַב מִפּוֹנִיבֶז' זָצָ"ל אָמַר לִי פַּעַם: "רַבִּי יַעֲקֹב, אֶשְׁאַלְךָ שְׁאֵלָה. אָדָם יָשֵׁן, וְחוֹלֵם שֶׁהוּא בְּיַעַר עָבֹת, וְהָעֶרֶב יוֹרֵד, וְנִשְׁמַעַת שַׁאֲגַת הָאֲרָיוֹת וְהֶמְיַת הַדֻּבִּים וְיִלְלַת הַזְּאֵבִים. וְהוֹלֶכֶת וּמִתְקָרֶבֶת, וְהוּא עוֹמֵד וְרוֹעֵד, וְרוֹאֶה סְבִיבוֹ טַבַּעַת שֶׁל עֵינַיִם צְהֻבּוֹת מְזָרוֹת אֵימָה הוֹלֶכֶת וּמִתְקָרֶבֶת. וְהוּא מְפַרְכֵּס מְפַחֵד, מְכֻסֶּה זֵעָה קָרָה, וְזוֹעֵק לְעֶזְרָה – אֵיךְ אֶפְשָׁר לַעֲזֹר לוֹ, אֵיךְ נִתָּן לְהוֹשִׁיעַ אוֹתוֹ?!" אָח, מִי שֶׁהִכִּיר אֶת הָרַב מִפּוֹנִיבֶז', מִי שֶׁשָּׁמַע אֶת מֶתֶק שְׂפָתָיו, אֵיךְ הֶחְיָה אֶת הַחֲלוֹם, צְמַרְמֹרֶת אֲחָזָה בִּי, פַּחַד וְחַלְחָלָה. וְחִיֵּךְ אֶת חִיּוּכוֹ הַכּוֹבֵשׁ: "פָּשׁוּט, לְהָעִיר אוֹתוֹ!" וְיִרְאֶה שֶׁהַכֹּל דִּמְיוֹן. וְכָל הָעוֹלָם שֶׁחֲשָׁבוֹ לִמְצִיאוּת חַיָּה, נָגוֹז וְנָמוֹג! וּמַה נֹּאמַר בְּמִי שֶׁשָּׁקוּעַ כָּל יְמוֹת הַשָּׁנָה בַּחֲלוֹם - לְפָחוֹת יִתְעוֹרֵר בִּתְקִיעַת הַשּׁוֹפָר! מְסֻפָּר, שֶׁרֹאשׁ הַיְשִׁיבָה פָּנָה לְאֶחָד מִבְּנֵי הַיְשִׁיבָה: "נוּ, יֵשׁ לְךָ תֵּרוּץ לְקוּשְׁיַת רַב הַחוֹבֵל?!" נִסָּה הַבָּחוּר לְהִזָּכֵר: עַל אֵיזוֹ סוּגְיָא מְדֻבָּר, בְּאֵיזֶה עִנְיָן, מַה הִיא קוּשְׁיָה זוֹ? לֹא הָיָה נָעִים, אֲבָל לֹא הָיְתָה בְּרֵרָה: "יַזְכִּיר לִי הָרַב" – "אָה, רַב הַחוֹבֵל שֶׁפָּנָה אֶל יוֹנָה וְאָמַר: "מַה לְּךָ נִרְדָּם?!" (יוֹנָה א-ו)... הַיָּם סוֹעֵר, הַסְּפִינָה עוֹמֶדֶת לִטְבֹּעַ, וְהָאָדָם יָשֵׁן... וּמַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה: פָּרְצָה שְׂרֵפָה, וְהַמִּשְׁפָּחָה הִצְלִיחָה לְהִמָּלֵט מֵהַבַּיִת הַבּוֹעֵר. לְפֶתַע נִזְעֲקָה הָאֵם: אַבְרֵימִי אֵינֶנּוּ, שָׁכְחוּ אוֹתוֹ, הוּא יָשֵׁן בְּעוֹד הַשְּׂרֵפָה מִשְׁתּוֹלֶלֶת. הַלֶּהָבוֹת שָׁאֲגוּ, אִי אֶפְשָׁר הָיָה לְהִכָּנֵס. צָעֲקוּ כֻּלָּם: "אַבְרֵימִי, הִתְעוֹרֵר וּקְפֹץ מֵהַחַלּוֹן!" עָמְדוּ הָכֵן לְקָלְטוֹ. וּמִתּוֹךְ הַבַּיִת נִשְׁמַע קוֹלוֹ הַמְנֻמְנָם: "הָנִיחוּ לִי לִישֹׁן"... נִלְמַד קֶטַע גְּמָרָא, בֵּאוּר לַפָּסוּק בְּסֵפֶר קֹהֶלֶת (ט, יד-טו): "עִיר קְטַנָּה וַאֲנָשִׁים בָּהּ מְעָט, וּבָא אֵלֶיהָ מֶלֶךְ גָּדוֹל וְסָבַב אֹתָהּ, וּבָנָה עָלֶיהָ מְצוֹדִים גְּדֹלִים. וּמָצָא בָהּ אִישׁ מִסְכֵּן חָכָם, וּמִלַּט הוּא אֶת הָעִיר בְּחָכְמָתוֹ. וְאָדָם לֹא זָכַר אֶת הָאִישׁ הַמִּסְכֵּן הַהוּא". וְדָרְשׁוּ בַּגְּמָרָא (נְדָרִים לב ע"ב): "עִיר קְטַנָּה וַאֲנָשִׁים בָּהּ מְעַט" אֵלּוּ אֵיבָרִים, "וּבָא אֵלֶיהָ מֶלֶךְ גָּדוֹל וְסָבַב אֹתָהּ" זֶה יֵצֶר הָרָע, "וּבָנָה עָלֶיהָ מְצוֹדִים וַחֲרָמִים" אֵלּוּ עֲווֹנוֹת. "וּמָצָא בָהּ אִישׁ מִסְכֵּן חָכָם" זֶה יֵצֶר טוֹב, "וּמִלַּט הוּא אֶת הָעִיר בְּחָכְמָתוֹ" זוֹ תְּשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים. "וְאִישׁ לֹא זָכַר אֶת הָאִישׁ הַמִּסְכֵּן הַהוּא", שֶׁבִּשְׁעַת הַיֵּצֶר הָרָע אֵין מִי שֶׁמַּזְכִּיר אֶת הַיֵּצֶר הַטּוֹב. מַה נֶּאֱמַר כָּאן? נִתְבּוֹנֵן בַּמָּשָׁל. עִיר קְטַנָּה וַאֲנָשִׁים מְעַטִּים, וּמֶלֶךְ גָּדוֹל בָּא וּמֵטִיל עָלֶיהָ מָצוֹר, מַה סִּכּוּיֶיהָ? מְעַטִּים. הוֹלֵךְ הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל וּבוֹנֶה עָלֶיהָ מְצוֹדִים גְּדוֹלִים. מַה סִּכּוּיֶיהָ? אַפְסִיִּים. וְהִנֵּה מִתְגּוֹרֵר בָּהּ אִישׁ מִסְכֵּן חָכָם, וּמְמַלֵּט אֶת הָעִיר. אֵיךְ? בְּחָכְמָתוֹ. לֹא מוּבָן: הֶחָכָם כָּלוּא בָּעִיר, וְהַשּׂוֹנֵא מִסְּבִיבָהּ. וּבָנָה מְצוֹדִים גְּדוֹלִים, מַה בְּכֹחַ הַחָכְמָה לַעֲשׂוֹת? אֵיךְ יֵהָרְסוּ הַמְּצוֹדִים וְיִפָּרֵץ הַמָּצוֹר, כְּתוֹצָאָה מֵחָכְמָתוֹ?! אֶלָּא שֶׁהַחָכְמָה הִיא אוֹר, וּמְגַלָּה הִיא שֶׁאֵין הַיֵּצֶר הָרָע אֶלָּא דִּמְיוֹן. אֵין כָּאן לֹא מָצוֹר וְלֹא מָצוֹד וְלֹא מְצִיאוּת וְלֹא פִּתּוּי. דָּבָר לֹא זוּלַת תַּפְאוּרָה שִׁקְרִית! וְכָאן נִשְׁאֶלֶת הַשְּׁאֵלָה: מֵאַחַר שֶׁכֵּן הוּא, שֶׁהַיֵּצֶר הָרָע מַקְרִין הַצָּגָה בִּדְיוֹנִית, מַצַּג שְׁוָא. וּמֵאַחַר שֶׁהַפָּנָס בְּכִיסֵנוּ, וּבִתְזוּזַת אֶצְבַּע אָנוּ מְאִירִים וּמְפוֹגְגִים – אֵיךְ נוֹפְלִים רַבִּים כָּל כָּךְ בְּרִשְׁתּוֹ, כּוֹלֵל אָנוּ עַצְמֵנוּ? וְהַתְּשׁוּבָה עֲצוּבָה וּמְבִיכָה! כִּי רוֹצִים לִרְאוֹת אֶת הַהַצָּגָה. מְבַקְּשִׁים: אַל תְּעִירוּנוּ, אָנוּ בְּאֶמְצַע הַחֲלוֹם, זֶהוּ גֶּזֶל שֵׁנָה... הֵן זֶה סִיּוּם הַכָּתוּב: "וְאִישׁ לֹא זָכַר אֶת הַמִּסְכֵּן הַהוּא", שֶׁבִּזְמַנּוֹ שֶׁל הַיֵּצֶר הָרָע אֵין רוֹצִים לְהִזָּכֵר בַּיֵּצֶר הַטּוֹב! וַהֲרֵי זוֹ הֲבָנָה מְחֻדֶּשֶׁת בְּדִבְרֵי "חוֹבוֹת הַלְּבָבוֹת" (שַׁעַר יִחוּד הַמַּעֲשֶׂה ה') אוֹדוֹת הַיֵּצֶר הָרָע: "אַתָּה יָשֵׁן לוֹ, וְהוּא עֵר לְךָ" – הוּא עֵר לְךָ, מִשּׁוּם שֶׁאַתָּה יָשֵׁן לוֹ! פַּעַם חָשַׁבְנוּ, שֶׁבְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה צְרִיכִים לְהִשְׁתַּנּוֹת, וּמֵרֹאשׁ הִתְיָאַשְׁנוּ. חַלָּשִׁים אָנוּ, לֹא נַצְלִיחַ. כָּעֵת מִתְבָּרֵר, שֶׁצְּרִיכִים רַק לְהִתְעוֹרֵר. וְזֶה, לֹא קָשֶׁה! זוֹ סְגֻלַּת הַשּׁוֹפָר, וְזֶה רִמְזוֹ – וְהַיָּשֵׁן בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, יָשֵׁן מַזָּלוֹ (יְרוּשַׁלְמִי, בָּרַמָ"א תקפג-ב)! וְאֵלּוּ דִּבְרֵי הַבַּ"ח (סוֹף ס' תקצז): כָּתַב בְּסֵפֶר אִבְּן שׁוּעֵיבּ (בַּדְּרָשָׁה לר"ה פט-ב) בְּשֵׁם הָרַמְבַּ"ם זַ"ל, כִּי בִּתְקִיעַת שׁוֹפָר יֵשׁ רֶמֶז לְדִין, כְּמוֹ עוּרוּ יְשֵׁנִים מִתַּרְדֵּמַתְכֶם. רְצוֹנוֹ לוֹמַר כִּי הַשָּׁעָה צְרִיכָה הֶעָרָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "אִם יִתָּקַע שׁוֹפָר בְּעִיר וְעָם לֹא יֶחֱרָדוּ" (עָמוֹס ג-ו). מִכָּאן כָּתוּב בַּיְרוּשַׁלְמִי שֶׁאָסוּר לְאָדָם לִישֹׁן בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ שָׁם: אֵיךְ אָדָם יָשֵׁן בְּשָׁעָה שֶׁעוֹסְקִים בְּדִינוֹ. וְעוֹד יֵשׁ לוֹמַר שֶׁהַשֵּׁנָה מוֹרָה עַל עַצְלוּת, כַּכָּתוּב: "מַה לְּךָ נִרְדָּם, קוּם קְרָא אֶל אֱלֹקֶיךָ" (יוֹנָה א, ו)! נָקוּם, וְנִתְעוֹדֵד! קוּם קְרָא אֵלָיו, יָחִישׁ לְאַמֶּצְךָ! (וְהִגַּדְתָּ) הוּא לְהַעֲבִיר כָּל חֲפָצָיו בְּנָקֵל, וְלִזְכּוֹת לְשָׁנָה טוֹבָה וּמְאֻשֶּׁרֶת בְּמִלּוּי כָּל מִשְׁאֲלוֹתָיו לְטוֹבָה, אָמֵן! אַךְ מִי שֶׁלֹּא עָשָׂה כֵּן – בְּאֵילוּ פָּנִים יַעֲמֹד, וְאֵיזוֹ תְּשׁוּבָה יְקַבֵּל?!... אוּלָם בְּהַחְלָטָה שֶׁל רֶגַע עַל שִׁנּוּי דֶּרֶךְ וְכִוּוּן יָכוֹל לַהֲפֹךְ אֶת הַקְּעָרָה עַל פִּיהָ וְלִזְכּוֹת לְשָׁנָה טוֹבָה וּמְאֻשֶּׁרֶת בָּהּ יִתְמַלְּאוּ כָּל מִשְׁאֲלוֹת לִבּוֹ לְטוֹבָה. (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)