Otzarot-Article

"וַיַּרְעִבֶךָ" (ח-ג) עַד כַּמָּה מֻטָּל עָלֵינוּ לְלַמֵּד זְכוּת עַל בְּנֵי הָאָדָם, נוּכַל לִלְמֹד מֵהַסִּפּוּר שֶׁלְּפָנֵינוּ, שֶׁהִתְרַחֵשׁ אֵצֶל רַבִּי מֹשֶׁה אוֹיֶערְבַּךְ זָצָ"ל, שֶׁעָלָה מִגֶּרְמַנְיָה וְיִסֵּד אֶת בֵּית הַסֵּפֶר הַחֲרֵדִי הָרִאשׁוֹן בְּפֶתַח תִּקְוָה.

הָרַב אוֹיֶערְבַּךְ הָיָה אִישִׁיּוּת תּוֹרָנִית וְחִנּוּכִית יוֹצֵאת דֹּפֶן, עַד שֶׁיֵּשׁ שֶׁכִּנּוּהוּ 'הֶחָפֵץ חַיִּים שֶׁל גֶּרְמַנְיָה'. בַּתְּקוּפָה שֶׁבָּהּ הִתְגּוֹרֵר כְּבָר בְּפֶתַח תִּקְוָה, פָּרְצָה הַמִּלְחָמָה בֵּין אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לִשְׁכֵנוֹתֶיהָ הָעַרְבִיּוֹת, וּבְמַרְבִּית הַמְּקוֹמוֹת שָׂרַר רָעָב קָשֶׁה.

גַּם אֲנִי עַצְמִי, מְסַפֵּר הָרַב יִצְחָק זִילְבֶּרְשְׁטֵין, זוֹכֵר שֶׁבִּתְקוּפַת לִמּוּדַי בְּ'עֵץ חַיִּים', אָכַלְנוּ רַק אֶת הַ'חוּבֶּזָה", וּבְמֶשֶׁךְ רֹב שְׁעוֹת הַיּוֹם הָיִינוּ רְעֵבִים מְאֹד, וּלְבַד מִכַּזַּיִת לֶחֶם, וַאֲפִלּוּ פָּחוֹת מִכָּךְ, שֶׁהָיִינוּ מְקַבְּלִים בַּהַפְסָקָה, לֹא הִגִּיעַ אֹכֶל מַשְׂבִּיעַ לְפִינוּ.

גַּם בַּתַּלְמוּד תּוֹרָה שֶׁל הָרַב אוֹיֶערְבַּךְ נָהֲגוּ לְחַלֵּק לְכָל תַּלְמִיד בִּשְׁעַת הַהַפְסָקָה חֲתִיכַת לֶחֶם קְטַנָּה. הָיָה שָׁם תַּלְמִיד אֶחָד שֶׁבְּכָל פַּעַם שֶׁקִּבֵּל אֶת פְּרוּסַת הַלֶּחֶם הַקְּטַנָּה, נָקַט בְּמִנְהָג מְשֻׁנֶּה, וְהָיָה יוֹצֵא לֶחָצֵר וְזוֹרֵק אֶת הַפְּרוּסָה אֶל מֵעֵבֶר לַגָּדֵר.

חֲבֵרָיו הִתְפַּלְּאוּ מְאֹד עַל כָּךְ, שֶׁכֵּן לְבַד מֵעֶצֶם הָאִסּוּר שֶׁל זְרִיקַת לֶחֶם, כֵּיצַד יִתָּכֵן שֶׁהַיֶּלֶד אֵינֶנּוּ רָעֵב בִּימֵי מִלְחָמָה שֶׁכָּאֵלּוּ? הֵם הֵעִירוּ לוֹ עַל כָּךְ, אֲבָל הוּא לֹא שָׁעָה לְדִבְרֵיהֶם וְהִמְשִׁיךְ בְּהֶרְגֵּלוֹ הַמּוּזָר.

כְּשֶׁרָאוּ הַחֲבֵרִים שֶׁהַדְּבָרִים אֵינָם נִכְנָסִים אֶל לִבּוֹ, פָּנוּ אֶל הַמְנַהֵל הָרַב אוֹיֶערְבַּךְ, סִפְּרוּ לוֹ עַל הַמִּנְהָג הַשְּׁלִילִי שֶׁל הַתַּלְמִיד, וּבִקְּשׁוּ שֶׁיִּתְעָרֵב בַּנּוֹשֵׂא. גַּם הַמְנַהֵל הֻפְתַּע, וְנִסָּה לְדַבֵּר עַל לִבּוֹ שֶׁל הַתַּלְמִיד, אֲבָל לְמַרְבֵּה הַפֶּלֶא הַתַּלְמִיד אָטַם אֶת אָזְנָיו וְהִמְשִׁיךְ לְהַשְׁלִיךְ אֶת פְּרוּסַת הַלֶּחֶם אֶל מֵעֵבֶר לַגָּדֵר.

הִגִּיעוּ הַדְּבָרִים לִידֵי כָּךְ שֶׁהַמְנַהֵל קָרָא אֶת הַתַּלְמִיד לְחַדְרוֹ וְאָמַר לוֹ שֶׁאִם יַעֲשֶׂה זֹאת פַּעַם נוֹסֶפֶת, הוּא יְסֻלַּק מֵהַתַּלְמוּד תּוֹרָה. עַכְשָׁו כְּבָר הָיוּ כֻּלָּם בְּטוּחִים שֶׁהַתַּלְמִיד יֵאָלֵץ לְהַפְסִיק אֶת מִנְהָגוֹ הַמּוּזָר.

אֲבָל לֹא. גַּם לְמָחֳרָת זָרַק הַתַּלְמִיד אֶת הַפְּרוּסָה. וְאָז נֶאֱלַץ הַמְנַהֵל לְהוֹדִיעוֹ שֶׁהוּא מְסֻלָּק מֵהַתַּלְמוּד תּוֹרָה.

וְהִנֵּה מַגִּיעַ אָבִיו שֶׁל הַתַּלְמִיד לְחַדְרוֹ שֶׁל הַמְנַהֵל וְדִמְעָתוֹ עַל לֶחְיוֹ, וּמְסַפֵּר לוֹ דְּבָרִים כַּהֲוָיָתָם: גַּם אֶצְלֵנוּ בַּבַּיִת שׂוֹרֵר רָעָב כָּבֵד, וְכָל יֶלֶד מְקַבֵּל מִדֵּי יוֹם חֲתִיכָה קְטַנָּה שֶׁל לֶחֶם, סִפֵּר הָאָב. אֶחָד מִילָדַי הַקְּטַנִּים אֵינוֹ מִסְתַּפֵּק בִּפְרוּסַת הַלֶּחֶם שֶׁהוּא מְקַבֵּל, וֶהֱיוֹת וְהָרָעָב מֵצִיק לוֹ הוּא בּוֹכֶה בְּלֹא הֶפְסֵק.

רַחֲמָיו שֶׁל הָאָח הַגָּדוֹל, הַלּוֹמֵד אֶצְלְכֶם בַּתַּלְמוּד תּוֹרָה, נִכְמְרוּ עָלָיו, עַד שֶׁהֶחְלִיט לָתֵת לוֹ מִדֵּי יוֹם אֶת הַפְּרוּסָה שֶׁהוּא מְקַבֵּל בַּ'חֵידֶר'. הוּא סִכֵּם עִם הָאָח הַקָּטָן שֶׁיַּעֲמֹד מִדֵּי יוֹם מֵעֵבֶר לְגֶדֶר הַתַּלְמוּד תּוֹרָה בַּשָּׁעָה הַיְעוּדָה בָּהּ מְחֻלֶּקֶת פְּרוּסַת הַלֶּחֶם, וְהוּא (הָאָח הַגָּדוֹל) יִזְרֹק לוֹ אֶת הַפְּרוּסָה. וְכָךְ הוּא עוֹשֶׂה מִדֵּי יוֹם בְּיוֹמוֹ.

הָרַב אוֹיֶערְבַּךְ שָׁמַע אֶת הַדְּבָרִים, הִזְדַּעְזֵעַ וּפָרַץ בְּבֶכִי. לְאַחַר מִכֵּן נָשָׂא דְּבָרִים בִּפְנֵי הַמְחַנְּכִים בַּתַּלְמוּד תּוֹרָה, וְדִבֵּר עַל חוֹבַת לִמּוּד זְכוּת הַמֻּטֶּלֶת עַל כָּל יְהוּדִי, וּבִמְיֻחָד עַל הַמְחַנְּכִים, וְלַמְרוֹת שֶׁאַף אֶחָד לֹא הָיָה מְסֻגָּל לְהַעֲלוֹת בְּדַעְתּוֹ סְבָרָא שֶׁכָּזוֹ, שֶׁהַיֶּלֶד הַגָּדוֹל מַשְׁלִיךְ אֶת הַפְּרוּסָה כְּדֵי לְהַשְׂבִּיעַ אֶת רַעֲבוֹנוֹ שֶׁל אָחִיו הַקָּטָן, בְּכָל זֹאת, טָעַן הַמְנַהֵל, הָיִינוּ צְרִיכִים לְמַצּוֹת אֶת הַדְּבָרִים עַד תֻּמָּם. (בָּרְכִי נַפְשִׁי)

	שמחת תורה תשע"ה
	מַתְּנַת פְּרֵדָה
	"וַיַּרְעִבֶךָ" (ח-ג) עַד כַּמָּה מֻטָּל עָלֵינוּ לְלַמֵּד זְכוּת עַל בְּנֵי הָאָדָם, נוּכַל לִלְמֹד מֵהַסִּפּוּר שֶׁלְּפָנֵינוּ, שֶׁהִתְרַחֵשׁ אֵצֶל רַבִּי מֹשֶׁה אוֹיֶערְבַּךְ זָצָ"ל, שֶׁעָלָה מִגֶּרְמַנְיָה וְיִסֵּד אֶת בֵּית הַסֵּפֶר הַחֲרֵדִי הָרִאשׁוֹן בְּפֶתַח תִּקְוָה. הָרַב אוֹיֶערְבַּךְ הָיָה אִישִׁיּוּת תּוֹרָנִית וְחִנּוּכִית יוֹצֵאת דֹּפֶן, עַד שֶׁיֵּשׁ שֶׁכִּנּוּהוּ 'הֶחָפֵץ חַיִּים שֶׁל גֶּרְמַנְיָה'. בַּתְּקוּפָה שֶׁבָּהּ הִתְגּוֹרֵר כְּבָר בְּפֶתַח תִּקְוָה, פָּרְצָה הַמִּלְחָמָה בֵּין אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לִשְׁכֵנוֹתֶיהָ הָעַרְבִיּוֹת, וּבְמַרְבִּית הַמְּקוֹמוֹת שָׂרַר רָעָב קָשֶׁה. גַּם אֲנִי עַצְמִי, מְסַפֵּר הָרַב יִצְחָק זִילְבֶּרְשְׁטֵין, זוֹכֵר שֶׁבִּתְקוּפַת לִמּוּדַי בְּ'עֵץ חַיִּים', אָכַלְנוּ רַק אֶת הַ'חוּבֶּזָה", וּבְמֶשֶׁךְ רֹב שְׁעוֹת הַיּוֹם הָיִינוּ רְעֵבִים מְאֹד, וּלְבַד מִכַּזַּיִת לֶחֶם, וַאֲפִלּוּ פָּחוֹת מִכָּךְ, שֶׁהָיִינוּ מְקַבְּלִים בַּהַפְסָקָה, לֹא הִגִּיעַ אֹכֶל מַשְׂבִּיעַ לְפִינוּ. גַּם בַּתַּלְמוּד תּוֹרָה שֶׁל הָרַב אוֹיֶערְבַּךְ נָהֲגוּ לְחַלֵּק לְכָל תַּלְמִיד בִּשְׁעַת הַהַפְסָקָה חֲתִיכַת לֶחֶם קְטַנָּה. הָיָה שָׁם תַּלְמִיד אֶחָד שֶׁבְּכָל פַּעַם שֶׁקִּבֵּל אֶת פְּרוּסַת הַלֶּחֶם הַקְּטַנָּה, נָקַט בְּמִנְהָג מְשֻׁנֶּה, וְהָיָה יוֹצֵא לֶחָצֵר וְזוֹרֵק אֶת הַפְּרוּסָה אֶל מֵעֵבֶר לַגָּדֵר. חֲבֵרָיו הִתְפַּלְּאוּ מְאֹד עַל כָּךְ, שֶׁכֵּן לְבַד מֵעֶצֶם הָאִסּוּר שֶׁל זְרִיקַת לֶחֶם, כֵּיצַד יִתָּכֵן שֶׁהַיֶּלֶד אֵינֶנּוּ רָעֵב בִּימֵי מִלְחָמָה שֶׁכָּאֵלּוּ? הֵם הֵעִירוּ לוֹ עַל כָּךְ, אֲבָל הוּא לֹא שָׁעָה לְדִבְרֵיהֶם וְהִמְשִׁיךְ בְּהֶרְגֵּלוֹ הַמּוּזָר. כְּשֶׁרָאוּ הַחֲבֵרִים שֶׁהַדְּבָרִים אֵינָם נִכְנָסִים אֶל לִבּוֹ, פָּנוּ אֶל הַמְנַהֵל הָרַב אוֹיֶערְבַּךְ, סִפְּרוּ לוֹ עַל הַמִּנְהָג הַשְּׁלִילִי שֶׁל הַתַּלְמִיד, וּבִקְּשׁוּ שֶׁיִּתְעָרֵב בַּנּוֹשֵׂא. גַּם הַמְנַהֵל הֻפְתַּע, וְנִסָּה לְדַבֵּר עַל לִבּוֹ שֶׁל הַתַּלְמִיד, אֲבָל לְמַרְבֵּה הַפֶּלֶא הַתַּלְמִיד אָטַם אֶת אָזְנָיו וְהִמְשִׁיךְ לְהַשְׁלִיךְ אֶת פְּרוּסַת הַלֶּחֶם אֶל מֵעֵבֶר לַגָּדֵר. הִגִּיעוּ הַדְּבָרִים לִידֵי כָּךְ שֶׁהַמְנַהֵל קָרָא אֶת הַתַּלְמִיד לְחַדְרוֹ וְאָמַר לוֹ שֶׁאִם יַעֲשֶׂה זֹאת פַּעַם נוֹסֶפֶת, הוּא יְסֻלַּק מֵהַתַּלְמוּד תּוֹרָה. עַכְשָׁו כְּבָר הָיוּ כֻּלָּם בְּטוּחִים שֶׁהַתַּלְמִיד יֵאָלֵץ לְהַפְסִיק אֶת מִנְהָגוֹ הַמּוּזָר. אֲבָל לֹא. גַּם לְמָחֳרָת זָרַק הַתַּלְמִיד אֶת הַפְּרוּסָה. וְאָז נֶאֱלַץ הַמְנַהֵל לְהוֹדִיעוֹ שֶׁהוּא מְסֻלָּק מֵהַתַּלְמוּד תּוֹרָה. וְהִנֵּה מַגִּיעַ אָבִיו שֶׁל הַתַּלְמִיד לְחַדְרוֹ שֶׁל הַמְנַהֵל וְדִמְעָתוֹ עַל לֶחְיוֹ, וּמְסַפֵּר לוֹ דְּבָרִים כַּהֲוָיָתָם: גַּם אֶצְלֵנוּ בַּבַּיִת שׂוֹרֵר רָעָב כָּבֵד, וְכָל יֶלֶד מְקַבֵּל מִדֵּי יוֹם חֲתִיכָה קְטַנָּה שֶׁל לֶחֶם, סִפֵּר הָאָב. אֶחָד מִילָדַי הַקְּטַנִּים אֵינוֹ מִסְתַּפֵּק בִּפְרוּסַת הַלֶּחֶם שֶׁהוּא מְקַבֵּל, וֶהֱיוֹת וְהָרָעָב מֵצִיק לוֹ הוּא בּוֹכֶה בְּלֹא הֶפְסֵק. רַחֲמָיו שֶׁל הָאָח הַגָּדוֹל, הַלּוֹמֵד אֶצְלְכֶם בַּתַּלְמוּד תּוֹרָה, נִכְמְרוּ עָלָיו, עַד שֶׁהֶחְלִיט לָתֵת לוֹ מִדֵּי יוֹם אֶת הַפְּרוּסָה שֶׁהוּא מְקַבֵּל בַּ'חֵידֶר'. הוּא סִכֵּם עִם הָאָח הַקָּטָן שֶׁיַּעֲמֹד מִדֵּי יוֹם מֵעֵבֶר לְגֶדֶר הַתַּלְמוּד תּוֹרָה בַּשָּׁעָה הַיְעוּדָה בָּהּ מְחֻלֶּקֶת פְּרוּסַת הַלֶּחֶם, וְהוּא (הָאָח הַגָּדוֹל) יִזְרֹק לוֹ אֶת הַפְּרוּסָה. וְכָךְ הוּא עוֹשֶׂה מִדֵּי יוֹם בְּיוֹמוֹ. הָרַב אוֹיֶערְבַּךְ שָׁמַע אֶת הַדְּבָרִים, הִזְדַּעְזֵעַ וּפָרַץ בְּבֶכִי. לְאַחַר מִכֵּן נָשָׂא דְּבָרִים בִּפְנֵי הַמְחַנְּכִים בַּתַּלְמוּד תּוֹרָה, וְדִבֵּר עַל חוֹבַת לִמּוּד זְכוּת הַמֻּטֶּלֶת עַל כָּל יְהוּדִי, וּבִמְיֻחָד עַל הַמְחַנְּכִים, וְלַמְרוֹת שֶׁאַף אֶחָד לֹא הָיָה מְסֻגָּל לְהַעֲלוֹת בְּדַעְתּוֹ סְבָרָא שֶׁכָּזוֹ, שֶׁהַיֶּלֶד הַגָּדוֹל מַשְׁלִיךְ אֶת הַפְּרוּסָה כְּדֵי לְהַשְׂבִּיעַ אֶת רַעֲבוֹנוֹ שֶׁל אָחִיו הַקָּטָן, בְּכָל זֹאת, טָעַן הַמְנַהֵל, הָיִינוּ צְרִיכִים לְמַצּוֹת אֶת הַדְּבָרִים עַד תֻּמָּם. (בָּרְכִי נַפְשִׁי)