Otzarot-Article

"וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ" (לב-כד) בְּפָרָשָׁתֵנוּ קוֹרְאִים אָנוּ עַל הִתְמוֹדְדוּת יַעֲקֹב עִם סַמָּאֵ"ל, עִם הַשָּׂטָן, שָׂרוֹ שֶׁל עֵשָׂו. אֵין לָנוּ מֻשָּׂג בְּיַעֲקֹב אָבִינוּ, בְּחִיר הָאָבוֹת. אֵין אָנוּ מְבִינִים כֵּיצַד יָכוֹל אָדָם לִגְבֹּר עַל מַלְאָךְ. וַהֲלֹא דָּנִיֵּאל הַנָּבִיא, בִּרְאוֹתוֹ מַלְאָךְ, הֵעִיד כִּי לֹא עָצַר כֹּחַ, וְהוֹדוֹ נֶהֱפַךְ עָלָיו לְמַשְׁחִית... וּנְשָׁמָה לֹא נִשְׁאֲרָה בּוֹ (דָּנִיֵּאל, י). כָּל זֶה מֵרְאִיַּת מַלְאָךְ, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה הִתְאַבְּקוּת עִמּוֹ! אֲבָל, כָּאָמוּר, אֵין לָנוּ מֻשָּׂג - לֹא בְּיַעֲקֹב אָבִינוּ, וְלֹא בַּמַּלְאָכִים. אִם כֵּן, מַדּוּעַ נִכְתַּב כָּל זֶה? כְּדֵי לְלַמְּדֵנוּ לְפִי מֻשָּׂגֵינוּ, כַּאֲשֶׁר הוֹרוּנוּ רַבּוֹתֵינוּ.

וּמַה הוֹרוּנוּ? רַבֵּנוּ דּוֹן יִצְחָק אַבַּרְבַּנֵּאל זָצָ"ל כָּתַב, שֶׁהַשָּׂטָן נִסָּה לִמְצֹא נְקֻדַּת תֻּרְפָּה בְּיַעֲקֹב אָבִינוּ. וּכְבָר אָמְרוּ חֲזַ"ל (בְּרָכוֹת סא.) שֶׁהַיֵּצֶר הָרָע דּוֹמֶה לִזְבוּב, הַמְאַתֵּר כָּל פֶּצַע וְנִמְשָׁךְ לְכָל לִכְלוּךְ. נִסָּה, וְלֹא מָצָא - עַד שֶׁנָּקַע אֶת כַּף יְרֵכוֹ, הַיְנוּ שֶׁשָּׁלַט בְּיוֹצְאֵי יְרֵכוֹ בְּמַהֲלַךְ הַדּוֹרוֹת. תָּמִיד נִמְצְאוּ יְהוּדִים שֶׁכָּשְׁלוּ, שֶׁנָּפְלוּ בִּרְשׁוּת שָׂרוֹ שֶׁל עֵשָׂו בְּאוֹתָן תְּקוּפוֹת שֶׁהָיוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תַּחַת יָדוֹ שֶׁל עֵשָׂו. אֲבָל בִּמְהֵרָה תַּפְצִיעַ שֶׁמֶשׁ הַגְּאֻלָּה - "וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם" (בְּרֵאשִׁית לג-יח), כָּל יִשְׂרָאֵל יִגָּאֲלוּ וְיָבוֹאוּ עַל תִּקּוּנָם, וְלֹא יִדַּח מִמֶּנּוּ נִדָּח (שְׁמוּאֵל ב' יד-יד), וְלֹא יִהְיֶה יְהוּדִי שֶׁלֹּא יִגָּאֵל! עַד כָּאן דִּבְרֵי רַבֵּנוּ הָאַבַּרְבַּנֵּאל. וְאָנוּ תּוֹהִים: הֲלֹא הַשָּׂטָן בִּקֵּשׁ לִפְגֹּעַ בְּיַעֲקֹב אָבִינוּ עַצְמוֹ, וְנָקַע אֶת כַּף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּעַצְמוֹ, וְיַעֲקֹב בְּעַצְמוֹ צָלַע עַל יְרֵכוֹ. וְאֵיךְ תֹּאמַר שֶׁלֹּא הָיְתָה לוֹ שְׁלִיטָה אֶלָּא עַל מִקְצָת מִבְּנֵי בָּנָיו?

וּמֻכְרָחִים לוֹמַר - וְיֻדְגַּשׁ בִּרְעָדָה שֶׁאֵין הַכַּוָּנָה לְיַעֲקֹב אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, הַבָּחִיר שֶׁבָּאָבוֹת, אֶלָּא רַק לַלֶּקַח שֶׁיֵּשׁ כָּאן לְגַבֵּינוּ מִפָּרָשָׁה זוֹ! - מֻכְרָחִים לוֹמַר, שֶׁאִם יֵשׁ פְּגָם בַּצֶּאֱצָאִים, מִי יוֹדֵעַ כַּעֲבֹר כַּמָּה דּוֹרוֹת, יֵשׁ כְּבָר שֹׁרֶשׁ מִמֶּנּוּ בָּאָבוֹת! הֵם כְּבָר "צוֹלְעִים", אֵינָם מֻשְׁלָמִים!

כְּשֶׁנִּמְצָא חָלָל בָּאֲדָמָה, וְלֹא נוֹדָע מִי הִכָּהוּ. כְּשֶׁמִּתְבָּרֵר שֶׁיֵּשׁ בְּעַם יִשְׂרָאֵל רוֹצֵחַ, רוֹעֶשֶׁת הָאָרֶץ. גְּדוֹלֵי הַסַּנְהֶדְרִין מוֹדְדִים אֶל הָעִיר הַקְּרוֹבָה, מְבִיאִים עֶגְלָה עֲרוּפָה, זִקְנֵי הָעִיר מִתְוַדִּים, וְהַכֹּהֲנִים מִתְחַנְּנִים: "כַּפֵּר לְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר פָּדִיתָ" (דְּבָרִים כא-ח). וְדָרְשׁוּ חֲזַ"ל: "רְאוּיָה כַּפָּרָה זוֹ שֶׁתְּכַפֵּר עַל יוֹצְאֵי מִצְרַיִם" (הוֹרָיוֹת ו.). אִם יֵשׁ רוֹצֵחַ בְּעַם יִשְׂרָאֵל, וַדַּאי לֹא קִבֵּל חִנּוּךְ מֻשְׁלָם, וְהוֹרָיו זְקוּקִים לְכַפָּרָה. וְהוֹרֵיהֶם, וְהוֹרֵי הוֹרֵיהֶם, וְכָךְ דּוֹר אַחַר דּוֹר, עַד לְשֹׁרֶשׁ הַחִסָּרוֹן, שֶׁעָלוּל לְהִמָּצֵא בְּיוֹצְאֵי מִצְרַיִם, בַּדּוֹר הָרִאשׁוֹן!

כְּשֶׁאַחַת, בִּילְגָה, הֵמִירָה דָּתָהּ בְּעֵת הַכִּבּוּשׁ הַיְּוָנִי וְהִתְבַּטְּאָה עַל עֲבוֹדַת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בְּזִלְזוּל, קָנְסוּ חֲכָמִים אֶת כָּל הַמִּשְׁמֶרֶת שֶׁל בֵּית אָבִיהָ. כִּי הַשְׁחָתָה אֵינָהּ נוֹצֶרֶת בְּחָלָל רֵיק! (סֻכָּה נו:). "כִּי מִשֹּׁרֶשׁ מָתוֹק לֹא יֵצֵא מֶרִי!" (רַמְבַּ"ן דְּבָרִים כט-יז)

וּמַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁהִתְלוֹנֵן לִפְנֵי הָרַב מִבְּרִיסְק מָרָן הַגְּרִי"ז הַלֵּוִי זָצָ"ל. סִפֵּר לוֹ שֶׁאֶחָד מִילָדָיו לֹא גִּלָּה רִגְשֵׁי חֶסֶד נְאוֹתִים בְּאֵיזֶה עִנְיָן. הִתְרַגֵּשׁ הָרַב, וּפָסַק: "שֶׁקֶר הַדָּבָר, הוֹצֵאתָ דִּבָּה!"

שְׁאָלוּהוּ: "מֵאַיִן הַנֶּחֱרָצוּת, אוּלַי אֱמֶת הַדָּבָר?"

אָמַר: "לֹא יָכוֹל לִהְיוֹת, שֶׁכֵּן אַבָּא [הַגָּאוֹן רַבִּי חַיִּים מִבְּרִיסְק זָצָ"ל] הָיָה מֻשְׁלָם בְּחֶסֶד, בְּלִי גְּבוּל!"

וְאִם הָאָב מֻשְׁלָם לַחֲלוּטִין, מֻטְבָּע הַדָּבָר בְּצֶאֱצָאָיו כְּטֶבַע!

כַּמָּה מַטִּיל הַדָּבָר אַחֲרָיוּת עָלֵינוּ, כְּהוֹרִים. אִם רְצוֹנֵנוּ שֶׁצֶּאֱצָאֵינוּ יֵלְכוּ בְּדֶרֶךְ הַיָּשָׁר, בְּדַרְכֵי אָבוֹת, וְיִהְיוּ סְפוּגִים מוֹרֶשֶׁת וֶאֱמוּנָה, עָלֵינוּ לְהַשְׁגִּיחַ עַל אָרְחוֹתֵינוּ שֶׁלָּנוּ, לְהַוּוֹת דֻּגְמָה אִישִׁית בְּעַצְמֵנוּ! (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)

	שמחת תורה תשע"ה
	שְׂכַר לִמּוּד הַתּוֹרָה
	"וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ" (לב-כד) בְּפָרָשָׁתֵנוּ קוֹרְאִים אָנוּ עַל הִתְמוֹדְדוּת יַעֲקֹב עִם סַמָּאֵ"ל, עִם הַשָּׂטָן, שָׂרוֹ שֶׁל עֵשָׂו. אֵין לָנוּ מֻשָּׂג בְּיַעֲקֹב אָבִינוּ, בְּחִיר הָאָבוֹת. אֵין אָנוּ מְבִינִים כֵּיצַד יָכוֹל אָדָם לִגְבֹּר עַל מַלְאָךְ. וַהֲלֹא דָּנִיֵּאל הַנָּבִיא, בִּרְאוֹתוֹ מַלְאָךְ, הֵעִיד כִּי לֹא עָצַר כֹּחַ, וְהוֹדוֹ נֶהֱפַךְ עָלָיו לְמַשְׁחִית... וּנְשָׁמָה לֹא נִשְׁאֲרָה בּוֹ (דָּנִיֵּאל, י). כָּל זֶה מֵרְאִיַּת מַלְאָךְ, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה הִתְאַבְּקוּת עִמּוֹ! אֲבָל, כָּאָמוּר, אֵין לָנוּ מֻשָּׂג - לֹא בְּיַעֲקֹב אָבִינוּ, וְלֹא בַּמַּלְאָכִים. אִם כֵּן, מַדּוּעַ נִכְתַּב כָּל זֶה? כְּדֵי לְלַמְּדֵנוּ לְפִי מֻשָּׂגֵינוּ, כַּאֲשֶׁר הוֹרוּנוּ רַבּוֹתֵינוּ. וּמַה הוֹרוּנוּ? רַבֵּנוּ דּוֹן יִצְחָק אַבַּרְבַּנֵּאל זָצָ"ל כָּתַב, שֶׁהַשָּׂטָן נִסָּה לִמְצֹא נְקֻדַּת תֻּרְפָּה בְּיַעֲקֹב אָבִינוּ. וּכְבָר אָמְרוּ חֲזַ"ל (בְּרָכוֹת סא.) שֶׁהַיֵּצֶר הָרָע דּוֹמֶה לִזְבוּב, הַמְאַתֵּר כָּל פֶּצַע וְנִמְשָׁךְ לְכָל לִכְלוּךְ. נִסָּה, וְלֹא מָצָא - עַד שֶׁנָּקַע אֶת כַּף יְרֵכוֹ, הַיְנוּ שֶׁשָּׁלַט בְּיוֹצְאֵי יְרֵכוֹ בְּמַהֲלַךְ הַדּוֹרוֹת. תָּמִיד נִמְצְאוּ יְהוּדִים שֶׁכָּשְׁלוּ, שֶׁנָּפְלוּ בִּרְשׁוּת שָׂרוֹ שֶׁל עֵשָׂו בְּאוֹתָן תְּקוּפוֹת שֶׁהָיוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תַּחַת יָדוֹ שֶׁל עֵשָׂו. אֲבָל בִּמְהֵרָה תַּפְצִיעַ שֶׁמֶשׁ הַגְּאֻלָּה - "וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם" (בְּרֵאשִׁית לג-יח), כָּל יִשְׂרָאֵל יִגָּאֲלוּ וְיָבוֹאוּ עַל תִּקּוּנָם, וְלֹא יִדַּח מִמֶּנּוּ נִדָּח (שְׁמוּאֵל ב' יד-יד), וְלֹא יִהְיֶה יְהוּדִי שֶׁלֹּא יִגָּאֵל! עַד כָּאן דִּבְרֵי רַבֵּנוּ הָאַבַּרְבַּנֵּאל. וְאָנוּ תּוֹהִים: הֲלֹא הַשָּׂטָן בִּקֵּשׁ לִפְגֹּעַ בְּיַעֲקֹב אָבִינוּ עַצְמוֹ, וְנָקַע אֶת כַּף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּעַצְמוֹ, וְיַעֲקֹב בְּעַצְמוֹ צָלַע עַל יְרֵכוֹ. וְאֵיךְ תֹּאמַר שֶׁלֹּא הָיְתָה לוֹ שְׁלִיטָה אֶלָּא עַל מִקְצָת מִבְּנֵי בָּנָיו? וּמֻכְרָחִים לוֹמַר - וְיֻדְגַּשׁ בִּרְעָדָה שֶׁאֵין הַכַּוָּנָה לְיַעֲקֹב אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, הַבָּחִיר שֶׁבָּאָבוֹת, אֶלָּא רַק לַלֶּקַח שֶׁיֵּשׁ כָּאן לְגַבֵּינוּ מִפָּרָשָׁה זוֹ! - מֻכְרָחִים לוֹמַר, שֶׁאִם יֵשׁ פְּגָם בַּצֶּאֱצָאִים, מִי יוֹדֵעַ כַּעֲבֹר כַּמָּה דּוֹרוֹת, יֵשׁ כְּבָר שֹׁרֶשׁ מִמֶּנּוּ בָּאָבוֹת! הֵם כְּבָר "צוֹלְעִים", אֵינָם מֻשְׁלָמִים! כְּשֶׁנִּמְצָא חָלָל בָּאֲדָמָה, וְלֹא נוֹדָע מִי הִכָּהוּ. כְּשֶׁמִּתְבָּרֵר שֶׁיֵּשׁ בְּעַם יִשְׂרָאֵל רוֹצֵחַ, רוֹעֶשֶׁת הָאָרֶץ. גְּדוֹלֵי הַסַּנְהֶדְרִין מוֹדְדִים אֶל הָעִיר הַקְּרוֹבָה, מְבִיאִים עֶגְלָה עֲרוּפָה, זִקְנֵי הָעִיר מִתְוַדִּים, וְהַכֹּהֲנִים מִתְחַנְּנִים: "כַּפֵּר לְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר פָּדִיתָ" (דְּבָרִים כא-ח). וְדָרְשׁוּ חֲזַ"ל: "רְאוּיָה כַּפָּרָה זוֹ שֶׁתְּכַפֵּר עַל יוֹצְאֵי מִצְרַיִם" (הוֹרָיוֹת ו.). אִם יֵשׁ רוֹצֵחַ בְּעַם יִשְׂרָאֵל, וַדַּאי לֹא קִבֵּל חִנּוּךְ מֻשְׁלָם, וְהוֹרָיו זְקוּקִים לְכַפָּרָה. וְהוֹרֵיהֶם, וְהוֹרֵי הוֹרֵיהֶם, וְכָךְ דּוֹר אַחַר דּוֹר, עַד לְשֹׁרֶשׁ הַחִסָּרוֹן, שֶׁעָלוּל לְהִמָּצֵא בְּיוֹצְאֵי מִצְרַיִם, בַּדּוֹר הָרִאשׁוֹן! כְּשֶׁאַחַת, בִּילְגָה, הֵמִירָה דָּתָהּ בְּעֵת הַכִּבּוּשׁ הַיְּוָנִי וְהִתְבַּטְּאָה עַל עֲבוֹדַת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בְּזִלְזוּל, קָנְסוּ חֲכָמִים אֶת כָּל הַמִּשְׁמֶרֶת שֶׁל בֵּית אָבִיהָ. כִּי הַשְׁחָתָה אֵינָהּ נוֹצֶרֶת בְּחָלָל רֵיק! (סֻכָּה נו:). "כִּי מִשֹּׁרֶשׁ מָתוֹק לֹא יֵצֵא מֶרִי!" (רַמְבַּ"ן דְּבָרִים כט-יז) וּמַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁהִתְלוֹנֵן לִפְנֵי הָרַב מִבְּרִיסְק מָרָן הַגְּרִי"ז הַלֵּוִי זָצָ"ל. סִפֵּר לוֹ שֶׁאֶחָד מִילָדָיו לֹא גִּלָּה רִגְשֵׁי חֶסֶד נְאוֹתִים בְּאֵיזֶה עִנְיָן. הִתְרַגֵּשׁ הָרַב, וּפָסַק: "שֶׁקֶר הַדָּבָר, הוֹצֵאתָ דִּבָּה!" שְׁאָלוּהוּ: "מֵאַיִן הַנֶּחֱרָצוּת, אוּלַי אֱמֶת הַדָּבָר?" אָמַר: "לֹא יָכוֹל לִהְיוֹת, שֶׁכֵּן אַבָּא [הַגָּאוֹן רַבִּי חַיִּים מִבְּרִיסְק זָצָ"ל] הָיָה מֻשְׁלָם בְּחֶסֶד, בְּלִי גְּבוּל!" וְאִם הָאָב מֻשְׁלָם לַחֲלוּטִין, מֻטְבָּע הַדָּבָר בְּצֶאֱצָאָיו כְּטֶבַע! כַּמָּה מַטִּיל הַדָּבָר אַחֲרָיוּת עָלֵינוּ, כְּהוֹרִים. אִם רְצוֹנֵנוּ שֶׁצֶּאֱצָאֵינוּ יֵלְכוּ בְּדֶרֶךְ הַיָּשָׁר, בְּדַרְכֵי אָבוֹת, וְיִהְיוּ סְפוּגִים מוֹרֶשֶׁת וֶאֱמוּנָה, עָלֵינוּ לְהַשְׁגִּיחַ עַל אָרְחוֹתֵינוּ שֶׁלָּנוּ, לְהַוּוֹת דֻּגְמָה אִישִׁית בְּעַצְמֵנוּ! (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)