Otzarot-Article

"וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא" (לא-יח) הַמַּשְׁגִּיחַ דְּלֵיקְווּד, רַבִּי נָתָן וַכְטְפוֹיְגֶל זָצָ"ל, סִפֵּר שֶׁנִּתְקַל פַּעַם בִּקְבוּצַת יְלָדִים מְשַׂחֲקִים, וְנִגַּשׁ אֲלֵיהֶם וּשְׁאָלָם מַה סּוּג הַמִּשְׂחָק שֶׁבּוֹ הֵם עֲסוּקִים. הַיְלָדִים הֵשִׁיבוּ שֶׁהֵם מְשַׂחֲקִים בְּ'מַחֲבוֹאִים'.

וְאֵיךְ הַכְּלָלִים בַּמִּשְׂחָק הַזֶּה? הוֹסִיף הַמַּשְׁגִּיחַ לִשְׁאֹל. וְהַיְלָדִים הֵשִׁיבוּ, שֶׁאֶחָד מֵהֶם מִתְחַבֵּא, וְהָאֲחֵרִים צְרִיכִים לְחַפֵּשׂ אַחֲרָיו.

וּמַה הֵן הַתּוֹצָאוֹת? הַאִם מַצְלִיחִים לִמְצֹא אֶת מִי שֶׁהִתְחַבֵּא? – שָׁאַל הַמַּשְׁגִּיחַ.

כֵּן, הֵשִׁיבוּ הַיְלָדִים. אִם אֲנַחְנוּ מְחַפְּשִׂים וּמְחַפְּשִׂים, וּמִתְאַמְּצִים לְמָצְאוֹ, בְּדֶרֶךְ כְּלָל יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵנוּ, וַאֲנַחְנוּ חוֹשְׂפִים אֶת מְקוֹם מַחֲבוֹאוֹ שֶׁל הַמִּסְתַּתֵּר.

מִהֵר רַבִּי נָתָן זָצָ"ל לְהֵיכַל הַיְשִׁיבָה, נִגַּשׁ אֶל הַבִּימָה, וְאָמַר שִׂיחָה שְׁלֵמָה בְּעִנְיַן הַ'מַּחֲבוֹאִים' שֶׁל הַיְלָדִים...

רְאוּ נָא, בַּחוּרִים יְקָרִים, כָּל הַזְּמַן אוֹמְרִים לָנוּ שֶׁ'אֲנַחְנוּ מְצוּיִים בְּהֶסְתֵּר פָּנִים', וְהַדָּבָר עָלוּל לִגְרֹם לָנוּ לְרִפְיוֹן יָדַיִם, מִתּוֹךְ מַחְשָׁבָה שֶׁאִם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִסְתַּתֵּר מֵאִתָּנוּ, מָה אֲנַחְנוּ יְכוֹלִים כְּבָר לַעֲשׂוֹת, וּלְאֵילוּ דְּרָגוֹת יֵשׁ בְּכֹחֵנוּ לְהַגִּיעַ.

אֲבָל, אִם נַאֲזִין הֵיטֵב לְתִדְרוּכָם שֶׁל הַיְלָדִים, אָמַר הַמַּשְׁגִּיחַ לְתַלְמִידָיו, נִרְאֶה שֶׁאֵין אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לְפַחֵד כָּל כָּךְ... שֶׁכֵּן גַּם אִם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מִסְתַּתֵּר מֵאִתָּנוּ, יֵשׁ בְּיָדֵינוּ אֶפְשָׁרוּת לְחַפֵּשׂ אַחֲרָיו, לְחַפֵּשׂ וּלְחַפֵּשׂ, וּבְסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר גַּם לִמְצֹא אוֹתוֹ...

וְזוֹ הִיא הַמְּשִׂימָה הָעִקָּרִית הַמֻּטֶּלֶת עָלֵינוּ בְּיָמִים אֵלּוּ שֶׁל סוֹף הַגָּלוּת, צִיֵּן הַמַּשְׁגִּיחַ דְּלֵייקְווּד. לֹא לְפַחֵד מֵהֶסְתֵּר פָּנִים, אֶלָּא לְהִשְׁתַּדֵּל לְהָבִיא אֶת עַצְמֵנוּ לְמַצָּב שֶׁל גִּלּוּי פָּנִים, אוֹ כְּפִי שֶׁמּוּבָא בְּחָזָ"ל – 'הֶאָרַת פָּנִים'!

וּמִי שֶׁיְּחַפֵּשׂ אַחַר הַקב"ה – יִמְצָאֶנּוּ.

אֲפִלּוּ יְלָדִים יוֹדְעִים, שֶׁכַּאֲשֶׁר אֶחָד מֵחַבְרֵיהֶם מִתְחַבֵּא, צָרִיךְ לְחַפֵּשׂ אַחֲרָיו, וְלִמְצֹא אוֹתוֹ!

נָכוֹן שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהִתְעַלֵּם מִן הָעֻבְדָּה שֶׁכְּלַל יִשְׂרָאֵל, כִּכְלָל, מָצוּי בְּהֶסְתֵּר פָּנִים נוֹרָא, אֲבָל כַּאֲשֶׁר מְדַבְּרִים עַל עֲבוֹדָתוֹ הַפְּנִימִית שֶׁל כָּל יְהוּדִי וִיהוּדִי, בִּפְנֵי עַצְמוֹ, לֹא צָרִיךְ לְהִתְיָאֵשׁ וּלְהַשְׁלִים עִם הַמַּצָּב שֶׁל הֶסְתֵּר פָּנִים.

לֹא וָלֹא.

אָסוּר לָנוּ לְהֵעָצֵר בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, וּלְהַסְבִּיר אֶת הָעֲצִירָה בְּכָךְ שֶׁיֵּשׁ הֶסְתֵּר פָּנִים. תַּכְלִית הַבְּרִיאָה הִיא שֶׁהַהַכָּרָה בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ תִּהְיֶה גְּלוּיָה וּמְאִירָה מֵאֵין כָּמוֹהָ, כְּמוֹ שֶׁיִּהְיֶה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים, "וְנִגְלָה כְּבוֹד ה' וְרָאוּ כָל בָּשָׂר יַחְדָּו כִּי פִּי ה' דִּבֵּר" (יְשַׁעְיָה מ-ה), אֲבָל עַד שֶׁנִּזְכֶּה לְכָךְ, מַסְתִּיר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַצְמוֹ מֵאִתָּנוּ.

אֲבָל הוּא נִמְצָא. בְּכָל מָקוֹם. אָמְנָם הוּא מַחְבִּיא אֶת עַצְמוֹ, אֲבָל מִי שֶׁרוֹצֶה, רוֹאֵהוּ, וּמַבְחִין בּוֹ וּבִרְמָזָיו שֶׁהוּא מְשַׁגֵּר לָנוּ.

בְּדִיּוּק כְּמוֹ שֶׁהָיָה אֵצֶל יוֹסֵף וְאֶחָיו, שֶׁכְּשֶׁהִגִּיעוּ לְבֵית הַמְּלוּכָה נָתַן לָהֶם יוֹסֵף כַּמָּה וְכַמָּה רְמָזִים בָּהֶם יְכוֹלִים הָיוּ לָדַעַת בְּבֵרוּר וּלְגַלּוֹת שֶׁהַמֶּלֶךְ הָעוֹמֵד לִפְנֵיהֶם הוּא יוֹסֵף אֲחִיהֶם, אֲבָל הֵם – לֹא הִכִּירוּהוּ.

יוֹסֵף הֶרְאָה לָהֶם שֶׁהוּא מַכִּיר אֶת סֵדֶר הַשְּׁבָטִים, וְסִימָנִים רַבִּים נוֹסָפִים כְּמוֹ שֶׁמּוּבָא בַּמִּדְרָשִׁים. אֲבָל הֵם לֹא הִכִּירוּהוּ, כִּי הָיוּ בְּהֶסְתֵּר, בִּגְלַל הַפֵּרוּד שֶׁעֲדַיִן הָיָה בֵּינֵיהֶם. אֲבָל, כְּשֶׁקָּלְטוּ לְפֶתַע שֶׁהוּא יוֹסֵף, מַה כָּתוּב שָׁם? – 'וְלֹא יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו' (בְּרֵאשִׁית מה-ג).

נִבְהֲלוּ, מִפְּנֵי שֶׁלְּפֶתַע הִבְחִינוּ בָּאַפְלוּלִית הַגְּדוֹלָה שֶׁכִּסְּתָה אֶת עֵינֵיהֶם, עַד שֶׁלֹּא רָאוּ שֶׁהוּא יוֹסֵף. בַּתְּחִלָּה הֵם חָשְׁבוּ שֶׁיֵּשׁ כָּאן מַעֲשֶׂה עִם אֵיזֶה גָּבִיעַ, אֵיזֶה קוֹסֵם שֶׁיּוֹדֵעַ לְנַחֵשׁ, אֲבָל פִּתְאוֹם נִבְהֲלוּ, וְנִרְעֲשׁוּ; אֵיךְ לֹא עָלָה עַל דַּעְתָּם שֶׁזֶּה יוֹסֵף, עִם כָּל הָרְמָזִים שֶׁשִּׁגֵּר לָהֶם?! – - -

וַחֲזַ"ל אוֹמְרִים שֶׁכָּךְ גַּם יִהְיֶה לֶעָתִיד לָבוֹא. וְעַל זֶה נֶאֱמַר, אוֹי לָנוּ מִיּוֹם הַדִּין, אוֹי לָנוּ מִיּוֹם הַתּוֹכֵחָה. כַּאֲשֶׁר כֻּלָּנוּ נְגַלֶּה שֶׁגַּם בִּימֵי הַהֶסְתֵּר הֲכִי גְּדוֹלִים, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָמַד מַמָּשׁ לְיָדֵינוּ, וְשָׁלַח לָנוּ רְמָזִים שֶׁהוּא כָּאן, וְהָיוּ אֵלּוּ רְמָזִים עָבִים וּגְדוֹלִים. וְלֹא תָּפַסְנוּ – חָשַׁבְנוּ שֶׁיֵּשׁ לָנוּ עֵסֶק עִם פְּלוֹנִי וְאַלְמוֹנִי, שֶׁזֶּה בְּסַךְ הַכֹּל מֵלִיץ בֵּין יוֹסֵף וְהָאַחִים, וְלֹא עָלָה עַל דַּעְתֵּנוּ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא פָּעַל וְעָשָׂה אֶת כָּל הַדְּבָרִים, כָּל כָּךְ סָמוּךְ אֵלֵינוּ.

כָּל אֶחָד יָכוֹל לִיצֹר לְעַצְמוֹ אֶת הֶאָרַת הַפָּנִים שֶׁלּוֹ, וְלִחְיוֹת מִתּוֹךְ הֶאָרָה שֶׁכָּזוֹ! בִּיכָלְתֵּנוּ לַהֲפֹךְ אֶת כָּל הַ'הֶסְתֵּרִים', מֵהַהֶסְתֵּר הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר וְעַד הַקָּטָן בְּיוֹתֵר, לְהֶאָרָה שֶׁל מַמָּשׁ עַל יְדֵי הִתְבּוֹנְנוּת. וְדַוְקָא בְּעֵת הַהֶסְתֵּר הַנּוֹרָא – יֵשׁ בְּיָדֵינוּ לַחְסוֹת מַמָּשׁ בְּצֵל כְּנָפָיו שֶׁל הַבּוֹרֵא.

אֶת הַמַּצָּבִים הַקָּשִׁים בְּיוֹתֵר אֶפְשָׁר לַהֲפֹךְ לִתְנָאִים שֶׁל אוֹר, וּלְרֶקַע צִבְעוֹנִי וּמְחַיֵּה נְפָשׁוֹת. וְזֶה אוֹמֵר שֶׁגַּם כַּאֲשֶׁר אָדָם סָבוּר שֶׁבַּמַּצָּב אֵלָיו הִגִּיעַ אֵין לוֹ כְּבָר תִּקְוָה, גַּם אָז, וְאוּלַי דַּוְקָא אָז, מִצְוָה עָלָיו לְהִתְחַזֵּק וּלְגַלּוֹת אֶת הָאוֹר, אֶת הַהֶאָרָה הַמּוּאֶרֶת אֵלָיו מִן הַשָּׁמַיִם גַּם בְּמַצָּב זֶה.

דַּוְקָא הַיָּמִים בָּהֶם הָאָדָם מִתְיַסֵּר וּמִתְנַסֶּה בְּכָל הַנִּסְיוֹנוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, חֲשׁוּבִים וּמְקֻדָּשִׁים הֵם לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְאַהֲבָתוֹ אֶל בַּעַל הַנִּסָּיוֹן מִתְעַצֶּמֶת וּמִתְגַּבֶּרֶת בְּיֶתֶר שְׂאֵת. (בָּרְכִי נַפְשִׁי)

	שמחת תורה תשע"ה
	שְׂכַר לִמּוּד הַתּוֹרָה
	"וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא" (לא-יח) הַמַּשְׁגִּיחַ דְּלֵיקְווּד, רַבִּי נָתָן וַכְטְפוֹיְגֶל זָצָ"ל, סִפֵּר שֶׁנִּתְקַל פַּעַם בִּקְבוּצַת יְלָדִים מְשַׂחֲקִים, וְנִגַּשׁ אֲלֵיהֶם וּשְׁאָלָם מַה סּוּג הַמִּשְׂחָק שֶׁבּוֹ הֵם עֲסוּקִים. הַיְלָדִים הֵשִׁיבוּ שֶׁהֵם מְשַׂחֲקִים בְּ'מַחֲבוֹאִים'. וְאֵיךְ הַכְּלָלִים בַּמִּשְׂחָק הַזֶּה? הוֹסִיף הַמַּשְׁגִּיחַ לִשְׁאֹל. וְהַיְלָדִים הֵשִׁיבוּ, שֶׁאֶחָד מֵהֶם מִתְחַבֵּא, וְהָאֲחֵרִים צְרִיכִים לְחַפֵּשׂ אַחֲרָיו. וּמַה הֵן הַתּוֹצָאוֹת? הַאִם מַצְלִיחִים לִמְצֹא אֶת מִי שֶׁהִתְחַבֵּא? – שָׁאַל הַמַּשְׁגִּיחַ. כֵּן, הֵשִׁיבוּ הַיְלָדִים. אִם אֲנַחְנוּ מְחַפְּשִׂים וּמְחַפְּשִׂים, וּמִתְאַמְּצִים לְמָצְאוֹ, בְּדֶרֶךְ כְּלָל יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵנוּ, וַאֲנַחְנוּ חוֹשְׂפִים אֶת מְקוֹם מַחֲבוֹאוֹ שֶׁל הַמִּסְתַּתֵּר. מִהֵר רַבִּי נָתָן זָצָ"ל לְהֵיכַל הַיְשִׁיבָה, נִגַּשׁ אֶל הַבִּימָה, וְאָמַר שִׂיחָה שְׁלֵמָה בְּעִנְיַן הַ'מַּחֲבוֹאִים' שֶׁל הַיְלָדִים... רְאוּ נָא, בַּחוּרִים יְקָרִים, כָּל הַזְּמַן אוֹמְרִים לָנוּ שֶׁ'אֲנַחְנוּ מְצוּיִים בְּהֶסְתֵּר פָּנִים', וְהַדָּבָר עָלוּל לִגְרֹם לָנוּ לְרִפְיוֹן יָדַיִם, מִתּוֹךְ מַחְשָׁבָה שֶׁאִם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִסְתַּתֵּר מֵאִתָּנוּ, מָה אֲנַחְנוּ יְכוֹלִים כְּבָר לַעֲשׂוֹת, וּלְאֵילוּ דְּרָגוֹת יֵשׁ בְּכֹחֵנוּ לְהַגִּיעַ. אֲבָל, אִם נַאֲזִין הֵיטֵב לְתִדְרוּכָם שֶׁל הַיְלָדִים, אָמַר הַמַּשְׁגִּיחַ לְתַלְמִידָיו, נִרְאֶה שֶׁאֵין אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לְפַחֵד כָּל כָּךְ... שֶׁכֵּן גַּם אִם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מִסְתַּתֵּר מֵאִתָּנוּ, יֵשׁ בְּיָדֵינוּ אֶפְשָׁרוּת לְחַפֵּשׂ אַחֲרָיו, לְחַפֵּשׂ וּלְחַפֵּשׂ, וּבְסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר גַּם לִמְצֹא אוֹתוֹ... וְזוֹ הִיא הַמְּשִׂימָה הָעִקָּרִית הַמֻּטֶּלֶת עָלֵינוּ בְּיָמִים אֵלּוּ שֶׁל סוֹף הַגָּלוּת, צִיֵּן הַמַּשְׁגִּיחַ דְּלֵייקְווּד. לֹא לְפַחֵד מֵהֶסְתֵּר פָּנִים, אֶלָּא לְהִשְׁתַּדֵּל לְהָבִיא אֶת עַצְמֵנוּ לְמַצָּב שֶׁל גִּלּוּי פָּנִים, אוֹ כְּפִי שֶׁמּוּבָא בְּחָזָ"ל – 'הֶאָרַת פָּנִים'! וּמִי שֶׁיְּחַפֵּשׂ אַחַר הַקב"ה – יִמְצָאֶנּוּ. אֲפִלּוּ יְלָדִים יוֹדְעִים, שֶׁכַּאֲשֶׁר אֶחָד מֵחַבְרֵיהֶם מִתְחַבֵּא, צָרִיךְ לְחַפֵּשׂ אַחֲרָיו, וְלִמְצֹא אוֹתוֹ! נָכוֹן שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהִתְעַלֵּם מִן הָעֻבְדָּה שֶׁכְּלַל יִשְׂרָאֵל, כִּכְלָל, מָצוּי בְּהֶסְתֵּר פָּנִים נוֹרָא, אֲבָל כַּאֲשֶׁר מְדַבְּרִים עַל עֲבוֹדָתוֹ הַפְּנִימִית שֶׁל כָּל יְהוּדִי וִיהוּדִי, בִּפְנֵי עַצְמוֹ, לֹא צָרִיךְ לְהִתְיָאֵשׁ וּלְהַשְׁלִים עִם הַמַּצָּב שֶׁל הֶסְתֵּר פָּנִים. לֹא וָלֹא. אָסוּר לָנוּ לְהֵעָצֵר בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, וּלְהַסְבִּיר אֶת הָעֲצִירָה בְּכָךְ שֶׁיֵּשׁ הֶסְתֵּר פָּנִים. תַּכְלִית הַבְּרִיאָה הִיא שֶׁהַהַכָּרָה בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ תִּהְיֶה גְּלוּיָה וּמְאִירָה מֵאֵין כָּמוֹהָ, כְּמוֹ שֶׁיִּהְיֶה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים, "וְנִגְלָה כְּבוֹד ה' וְרָאוּ כָל בָּשָׂר יַחְדָּו כִּי פִּי ה' דִּבֵּר" (יְשַׁעְיָה מ-ה), אֲבָל עַד שֶׁנִּזְכֶּה לְכָךְ, מַסְתִּיר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַצְמוֹ מֵאִתָּנוּ. אֲבָל הוּא נִמְצָא. בְּכָל מָקוֹם. אָמְנָם הוּא מַחְבִּיא אֶת עַצְמוֹ, אֲבָל מִי שֶׁרוֹצֶה, רוֹאֵהוּ, וּמַבְחִין בּוֹ וּבִרְמָזָיו שֶׁהוּא מְשַׁגֵּר לָנוּ. בְּדִיּוּק כְּמוֹ שֶׁהָיָה אֵצֶל יוֹסֵף וְאֶחָיו, שֶׁכְּשֶׁהִגִּיעוּ לְבֵית הַמְּלוּכָה נָתַן לָהֶם יוֹסֵף כַּמָּה וְכַמָּה רְמָזִים בָּהֶם יְכוֹלִים הָיוּ לָדַעַת בְּבֵרוּר וּלְגַלּוֹת שֶׁהַמֶּלֶךְ הָעוֹמֵד לִפְנֵיהֶם הוּא יוֹסֵף אֲחִיהֶם, אֲבָל הֵם – לֹא הִכִּירוּהוּ. יוֹסֵף הֶרְאָה לָהֶם שֶׁהוּא מַכִּיר אֶת סֵדֶר הַשְּׁבָטִים, וְסִימָנִים רַבִּים נוֹסָפִים כְּמוֹ שֶׁמּוּבָא בַּמִּדְרָשִׁים. אֲבָל הֵם לֹא הִכִּירוּהוּ, כִּי הָיוּ בְּהֶסְתֵּר, בִּגְלַל הַפֵּרוּד שֶׁעֲדַיִן הָיָה בֵּינֵיהֶם. אֲבָל, כְּשֶׁקָּלְטוּ לְפֶתַע שֶׁהוּא יוֹסֵף, מַה כָּתוּב שָׁם? – 'וְלֹא יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו' (בְּרֵאשִׁית מה-ג). נִבְהֲלוּ, מִפְּנֵי שֶׁלְּפֶתַע הִבְחִינוּ בָּאַפְלוּלִית הַגְּדוֹלָה שֶׁכִּסְּתָה אֶת עֵינֵיהֶם, עַד שֶׁלֹּא רָאוּ שֶׁהוּא יוֹסֵף. בַּתְּחִלָּה הֵם חָשְׁבוּ שֶׁיֵּשׁ כָּאן מַעֲשֶׂה עִם אֵיזֶה גָּבִיעַ, אֵיזֶה קוֹסֵם שֶׁיּוֹדֵעַ לְנַחֵשׁ, אֲבָל פִּתְאוֹם נִבְהֲלוּ, וְנִרְעֲשׁוּ; אֵיךְ לֹא עָלָה עַל דַּעְתָּם שֶׁזֶּה יוֹסֵף, עִם כָּל הָרְמָזִים שֶׁשִּׁגֵּר לָהֶם?! – - - וַחֲזַ"ל אוֹמְרִים שֶׁכָּךְ גַּם יִהְיֶה לֶעָתִיד לָבוֹא. וְעַל זֶה נֶאֱמַר, אוֹי לָנוּ מִיּוֹם הַדִּין, אוֹי לָנוּ מִיּוֹם הַתּוֹכֵחָה. כַּאֲשֶׁר כֻּלָּנוּ נְגַלֶּה שֶׁגַּם בִּימֵי הַהֶסְתֵּר הֲכִי גְּדוֹלִים, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָמַד מַמָּשׁ לְיָדֵינוּ, וְשָׁלַח לָנוּ רְמָזִים שֶׁהוּא כָּאן, וְהָיוּ אֵלּוּ רְמָזִים עָבִים וּגְדוֹלִים. וְלֹא תָּפַסְנוּ – חָשַׁבְנוּ שֶׁיֵּשׁ לָנוּ עֵסֶק עִם פְּלוֹנִי וְאַלְמוֹנִי, שֶׁזֶּה בְּסַךְ הַכֹּל מֵלִיץ בֵּין יוֹסֵף וְהָאַחִים, וְלֹא עָלָה עַל דַּעְתֵּנוּ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא פָּעַל וְעָשָׂה אֶת כָּל הַדְּבָרִים, כָּל כָּךְ סָמוּךְ אֵלֵינוּ. כָּל אֶחָד יָכוֹל לִיצֹר לְעַצְמוֹ אֶת הֶאָרַת הַפָּנִים שֶׁלּוֹ, וְלִחְיוֹת מִתּוֹךְ הֶאָרָה שֶׁכָּזוֹ! בִּיכָלְתֵּנוּ לַהֲפֹךְ אֶת כָּל הַ'הֶסְתֵּרִים', מֵהַהֶסְתֵּר הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר וְעַד הַקָּטָן בְּיוֹתֵר, לְהֶאָרָה שֶׁל מַמָּשׁ עַל יְדֵי הִתְבּוֹנְנוּת. וְדַוְקָא בְּעֵת הַהֶסְתֵּר הַנּוֹרָא – יֵשׁ בְּיָדֵינוּ לַחְסוֹת מַמָּשׁ בְּצֵל כְּנָפָיו שֶׁל הַבּוֹרֵא. אֶת הַמַּצָּבִים הַקָּשִׁים בְּיוֹתֵר אֶפְשָׁר לַהֲפֹךְ לִתְנָאִים שֶׁל אוֹר, וּלְרֶקַע צִבְעוֹנִי וּמְחַיֵּה נְפָשׁוֹת. וְזֶה אוֹמֵר שֶׁגַּם כַּאֲשֶׁר אָדָם סָבוּר שֶׁבַּמַּצָּב אֵלָיו הִגִּיעַ אֵין לוֹ כְּבָר תִּקְוָה, גַּם אָז, וְאוּלַי דַּוְקָא אָז, מִצְוָה עָלָיו לְהִתְחַזֵּק וּלְגַלּוֹת אֶת הָאוֹר, אֶת הַהֶאָרָה הַמּוּאֶרֶת אֵלָיו מִן הַשָּׁמַיִם גַּם בְּמַצָּב זֶה. דַּוְקָא הַיָּמִים בָּהֶם הָאָדָם מִתְיַסֵּר וּמִתְנַסֶּה בְּכָל הַנִּסְיוֹנוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, חֲשׁוּבִים וּמְקֻדָּשִׁים הֵם לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְאַהֲבָתוֹ אֶל בַּעַל הַנִּסָּיוֹן מִתְעַצֶּמֶת וּמִתְגַּבֶּרֶת בְּיֶתֶר שְׂאֵת. (בָּרְכִי נַפְשִׁי)