Otzarot-Article

"וּנְתָנְךָ ה' לְרֹאשׁ וְלֹא לְזָנָב וְהָיִיתָ רַק לְמַעְלָה וְלֹא תִהְיֶה לְמָטָּה" (כח-יג) הַגָּאוֹן הַמְקֻבָּל רַבִּי מֵאִיר בִּיקְיָיאם זָצָ"ל הִקְשָׁה בְּסִפְרוֹ "מֵאִיר לָאָרֶץ", שֶׁיֵּשׁ כָּאן לִכְאוֹרָה כְּפִילוּת בַּפָּסוּק. לִהְיוֹת לְרֹאשׁ, מַשְׁמָעוֹ לִהְיוֹת לְמַעְלָה, הֲלֹא כֵן? אִם כֵּן מַדּוּעַ הַכְּפִילוּת שֶׁנִּהְיֶה לְרֹאשׁ וְנִהְיֶה גַּם לְמַעְלָה?

כָּךְ שָׁאַל, וְהֵשִׁיב: לֹא, אֵין זֶה זֵהֶה בְּהֶכְרֵחַ. לֹא תָּמִיד הָרֹאשׁ לְמַעְלָה. לִפְעָמִים, זְנָבוֹ שֶׁל חָתוּל זָקוּף וְגָבוֹהַּ מֵרֹאשׁוֹ. הוּא לֹא הוֹפֵךְ בְּכָךְ לִהְיוֹת רֹאשׁ... וְלִפְעָמִים בַּעַל חַיִּים מַרְכִּין רֹאשׁוֹ, וְאֵינוֹ הוֹפֵךְ בְּכָךְ לִהְיוֹת לְזָנָב...

לֹא כָּל מִי שֶׁנִּמְצָא "לְמַעְלָה" הוּא בֶּאֱמֶת רֹאשׁ. אֲבָל אֲבוֹי לוֹ לְרֹאשׁ שֶׁצָּרִיךְ לְהִתְכּוֹפֵף וּלְהִתְרַפֵּס בִּפְנֵי זָנָב שֶׁמִּשְׂתָּרֵר עָלָיו! וְזוֹהִי הַבְּרָכָה הַשְּׁלֵמָה: וּנְתָנְךָ ה' לְרֹאשׁ – וְהָיִיתָ רַק לְמַעְלָה! גַּם זֶה וְגַם זֶה!

וּמָתַי נִהְיֶה גַּם לְרֹאשׁ וְגַם לְמַעְלָה? "כִּי תִשְׁמַע אֶל מִצְוֹת ה' אֱלֹקֶיךָ".

אָז נִהְיֶה חֲשׁוּבִים כְּשֶׁלְּעַצְמֵנוּ, "רָאשִׁים" וַחֲשׁוּבִים, וְגַם בְּרוּם הַמַּעֲלָה, גַּם "לְמַעְלָה"!

בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה נוֹהֲגִים לִטְעֹם מֵרֹאשׁ שֶׁל כֶּבֶשׂ, וְלוֹמַר: "יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ שֶׁנִּהְיֶה לְרֹאשׁ וְלֹא לְזָנָב, וְתִזְכֹּר לָנוּ עֲקֵדָתוֹ וְאֵילוֹ שֶׁל יִצְחָק אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, בֶּן אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם". בִּטּוּי זֶה, "שֶׁנִּהְיֶה לְרֹאשׁ וְלֹא לְזָנָב", לָקוּחַ מִפָּרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ, מֵהַבְּרָכוֹת הָאֲמוּרוֹת בָּהּ: "וּנְתָנְךָ ה' לְרֹאשׁ וְלֹא לְזָנָב". וְרַבּוֹתֵינוּ, הָרַמְבַּ"ן זָצָ"ל וְעוֹד, עָמְדוּ עַל כֶּפֶל הַמִּלִּים: "לְרֹאשׁ וְלֹא לְזָנָב".

בַּסֵּפֶר "בִּינָה לְעִתִּים" מָצָאנוּ פֵּרוּשׁ נִפְלָא, וּמְחַיֵּב כָּל כָּךְ: לֹא דַּי לִשְׁאֹף לִהְיוֹת לְרֹאשׁ – הַשְּׁאֵלָה, לַעֲמֹד בְּרָאשׁוּת מָה: הַאִם בְּרֹאשָׁם שֶׁל רָאשִׁים, אוֹ בְּרֹאשָׁם שֶׁל זְנָבוֹת! עַל כָּךְ מְבַקְּשִׁים אָנוּ: שֶׁנִּהְיֶה לְרֹאשׁ לָרָאשִׁים, וְלֹא רֹאשׁ לַזְּנָבוֹת...

כַּאֲשֶׁר עַם שָׁלֵם מֵרִיעַ לִקְבוּצָה (הַמֻּרְכֶּבֶת בְּרֻבָּהּ מִנָּכְרִים שְׂכִירִים...) שֶׁהִגִּיעָה לַמָּקוֹם הָרִאשׁוֹן בְּאַלִּיפוּת קְלִיעַת סַלִּים, וְעַם שָׁלֵם עוֹצֵר נְשִׁימָתוֹ בְּתַחֲרוּת זֶמֶר לִרְאוֹת לְאֵיזֶה מָקוֹם שֻׁבְּצוּ, וְקוֹשְׁרִים זֵרִים לְאֵיזֶה סֶרֶט שֶׁאוּלַי יִזְכֶּה לִהְיוֹת מְיֻצָּג בָּאוֹסְקָר – יֵשׁ בְּכָל אֵלּוּ מַשֶּׁהוּ מְעוֹרֵר חֶמְלָה. זֶה טוֹב שֶׁיְּהוּדִים שְׂמֵחִים, מַגִּיעַ לָהֶם. יִשְׂמְחוּ בִּשְׁטֻיּוֹת, וּבִלְבַד שֶׁיְּחַיְּכוּ. וְזֶה בְּכָל זֹאת כֹּה עָצוּב. שֶׁהֲרֵי זֶה "עַם הַסֵּפֶר", הָעָם שֶׁהֵקִים מִקִּרְבּוֹ נְבִיאִים וְחוֹזִים, תַּנָּאִים וְאָמוֹרָאִים, גְּאוֹנִים וּגְדוֹלֵי תּוֹרָה. הָעָם שֶׁאוֹצֵר בְּאוֹצְרוֹתָיו אוֹצְרוֹת רוּחַ שֶׁלֹּא יְסֻלְּאוּ בְּפָז: בְּתוֹרָה, בְּמוּסָר, בְּמִדּוֹת, בְּמַחְשָׁבָה. אוֹר לַגּוֹיִים הָיָה בִּסְגֻלּוֹתָיו הָרוּחָנִיּוֹת. וְעַתָּה מָה, מִתְמוֹגֵג מִמֶּדַלְיַת אָרָד?! וְלוּ יַעְפִּיל לַגְּמָר, וְיַגִּיעַ לַמָּקוֹם הָרִאשׁוֹן, שִׁפֵּר אֶת אַלִּיפוּת הָעוֹלָם בְּאַלְפִּית הַשְּׁנִיָּה. אָז מָה, יִהְיֶה רֹאשׁ לַזְּנָבוֹת?!

וּכְשֵׁם שֶׁזֶּה נָכוֹן לְגַבֵּי הַכְּלָל כֻּלּוֹ, נָכוֹן הַדָּבָר לֹא פָּחוֹת לְגַבֵּי כָּל אָדָם. נִבְחַן אֶת עַצְמֵנוּ, אֵין מִי שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לְהִצְטַיֵּן, לִזְכּוֹת בְּהַעֲרָכָה. הַשְּׁאֵלָה הִיא, בְּאֵיזֶה תְּחוּם. לְהִצְטַיֵּן בָּעֲבוֹדָה, אוֹ בְּשִׁעוּר הַתּוֹרָה. לִהְיוֹת בַּעַל מִקְצוֹעַ מֻשְׁלָם, אוֹ אַב מִשְׁפָּחָה מֻשְׁלָם.

אֵיזֶה עֹמֶק צָפוּן בְּמִשְׁאָלָה זוֹ: שֶׁנִּהְיֶה לְרֹאשׁ, וְלֹא רֹאשׁ לְזָנָב!

חֲזַ"ל הַקְּדוֹשִׁים אָמְרוּ, כִּי עֶזְרָא הַסּוֹפֵר תִּקֵּן לָנוּ, שֶׁלִּפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה נִקְרָא בַּתּוֹרָה אֶת הַתּוֹכֵחָה הַנּוֹרָאָה – בְּפָרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ – כְּדֵי שֶׁ"תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ". וְכָאן נִשְׁאֶלֶת הַשְּׁאֵלָה: הֵן לְפָנֵינוּ יוֹתֵר מִשָּׁבוּעַ יָמִים עַד לְסוֹף הַשָּׁנָה, וּמַדּוּעַ לֹא תִּקֵּן לִקְרֹא אֶת הַתּוֹכֵחָה בְּשַׁבָּת הַסְּמוּכָה לְרֹאשׁ הַשָּׁנָה, בַּשַּׁבָּת הַבָּאָה?

אֶלָּא, לְרַמֵּז וְלוֹמַר, שֶׁשְּׁאִיפָה וּמִשְׁאָלָה זוֹ, שֶׁ"תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ", אֵינָהּ בְּרָכָה גְּרֵידָא, אֶלָּא תְּלוּיָה הִיא בָּנוּ וּבְמַעֲשֵׂינוּ. אִם יִפְחַד לִבֵּנוּ מִפְּנֵי הַתּוֹכֵחָה וְסִבּוֹתֶיהָ, אִם נִתְבּוֹנֵן וְנָבִין מִפְּנֵי מָה עָבְרָה עָלֵינוּ כָּזוֹ שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ – בְּפִגּוּעִים, בִּתְאוּנוֹת וּבְמַחֲלוֹת, בְּעָגְמוֹת נֶפֶשׁ וּכְאֵבֵי לֵב, לַפְּרָט וְלַכְּלָל – וְנִצְטַעֵר וְנִתְחָרֵט, וְנֵיטִיב דֶּרֶךְ וְנִתְקָרֵב אֶל הַבּוֹרֵא, בְּכָךְ נִפְעַל וְנִצֹּר בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם אֶת הַ"תָּחֵל שָׁנָה וּבִרְכוֹתֶיהָ!"

וְיָדְעוּ חֲכָמִים, וְיוֹדְעִים גַּם אָנוּ, שֶׁזֶּה לֹא נַעֲשֶׂה בְּרֶגַע אֶחָד, אַף לֹא בְּיוֹם אֶחָד. לְפִיכָךְ הִקְצִיבוּ לָנוּ שָׁבוּעַ יָמִים וְיוֹתֵר, לְכַוֵּן בַּתְּפִלָּה וּבַאֲמִירַת הַסְּלִיחוֹת. לִפְתֹּחַ אֶת הַלֵּב, לְהַלְהִיט אֶת הָרֶגֶשׁ, לְהִתְאַזֵּר בְּמַעֲשִׂים – עוֹד עֲצֶרֶת הִתְעוֹרְרוּת, עוֹד שִׁעוּר תּוֹרָה, עוֹד מַתַּן צְדָקָה. לְהוֹכִיחַ אֶת כֵּנוּת הַהַחְלָטָה, וְלִזְכּוֹת בְּשָׁנָה טוֹבָה יוֹתֵר, מְאִירָה יוֹתֵר.

כֻּלָּנוּ יַחַד, בִּבְרָכָה שְׁלֵמָה! (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)

	סוכות תשע"ה
	"הַצַּדִּיקִים – לִבָּם בִּרְשׁוּתָם!"
	"וּנְתָנְךָ ה' לְרֹאשׁ וְלֹא לְזָנָב וְהָיִיתָ רַק לְמַעְלָה וְלֹא תִהְיֶה לְמָטָּה" (כח-יג) הַגָּאוֹן הַמְקֻבָּל רַבִּי מֵאִיר בִּיקְיָיאם זָצָ"ל הִקְשָׁה בְּסִפְרוֹ "מֵאִיר לָאָרֶץ", שֶׁיֵּשׁ כָּאן לִכְאוֹרָה כְּפִילוּת בַּפָּסוּק. לִהְיוֹת לְרֹאשׁ, מַשְׁמָעוֹ לִהְיוֹת לְמַעְלָה, הֲלֹא כֵן? אִם כֵּן מַדּוּעַ הַכְּפִילוּת שֶׁנִּהְיֶה לְרֹאשׁ וְנִהְיֶה גַּם לְמַעְלָה? כָּךְ שָׁאַל, וְהֵשִׁיב: לֹא, אֵין זֶה זֵהֶה בְּהֶכְרֵחַ. לֹא תָּמִיד הָרֹאשׁ לְמַעְלָה. לִפְעָמִים, זְנָבוֹ שֶׁל חָתוּל זָקוּף וְגָבוֹהַּ מֵרֹאשׁוֹ. הוּא לֹא הוֹפֵךְ בְּכָךְ לִהְיוֹת רֹאשׁ... וְלִפְעָמִים בַּעַל חַיִּים מַרְכִּין רֹאשׁוֹ, וְאֵינוֹ הוֹפֵךְ בְּכָךְ לִהְיוֹת לְזָנָב... לֹא כָּל מִי שֶׁנִּמְצָא "לְמַעְלָה" הוּא בֶּאֱמֶת רֹאשׁ. אֲבָל אֲבוֹי לוֹ לְרֹאשׁ שֶׁצָּרִיךְ לְהִתְכּוֹפֵף וּלְהִתְרַפֵּס בִּפְנֵי זָנָב שֶׁמִּשְׂתָּרֵר עָלָיו! וְזוֹהִי הַבְּרָכָה הַשְּׁלֵמָה: וּנְתָנְךָ ה' לְרֹאשׁ – וְהָיִיתָ רַק לְמַעְלָה! גַּם זֶה וְגַם זֶה! וּמָתַי נִהְיֶה גַּם לְרֹאשׁ וְגַם לְמַעְלָה? "כִּי תִשְׁמַע אֶל מִצְוֹת ה' אֱלֹקֶיךָ". אָז נִהְיֶה חֲשׁוּבִים כְּשֶׁלְּעַצְמֵנוּ, "רָאשִׁים" וַחֲשׁוּבִים, וְגַם בְּרוּם הַמַּעֲלָה, גַּם "לְמַעְלָה"! בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה נוֹהֲגִים לִטְעֹם מֵרֹאשׁ שֶׁל כֶּבֶשׂ, וְלוֹמַר: "יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ שֶׁנִּהְיֶה לְרֹאשׁ וְלֹא לְזָנָב, וְתִזְכֹּר לָנוּ עֲקֵדָתוֹ וְאֵילוֹ שֶׁל יִצְחָק אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, בֶּן אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם". בִּטּוּי זֶה, "שֶׁנִּהְיֶה לְרֹאשׁ וְלֹא לְזָנָב", לָקוּחַ מִפָּרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ, מֵהַבְּרָכוֹת הָאֲמוּרוֹת בָּהּ: "וּנְתָנְךָ ה' לְרֹאשׁ וְלֹא לְזָנָב". וְרַבּוֹתֵינוּ, הָרַמְבַּ"ן זָצָ"ל וְעוֹד, עָמְדוּ עַל כֶּפֶל הַמִּלִּים: "לְרֹאשׁ וְלֹא לְזָנָב". בַּסֵּפֶר "בִּינָה לְעִתִּים" מָצָאנוּ פֵּרוּשׁ נִפְלָא, וּמְחַיֵּב כָּל כָּךְ: לֹא דַּי לִשְׁאֹף לִהְיוֹת לְרֹאשׁ – הַשְּׁאֵלָה, לַעֲמֹד בְּרָאשׁוּת מָה: הַאִם בְּרֹאשָׁם שֶׁל רָאשִׁים, אוֹ בְּרֹאשָׁם שֶׁל זְנָבוֹת! עַל כָּךְ מְבַקְּשִׁים אָנוּ: שֶׁנִּהְיֶה לְרֹאשׁ לָרָאשִׁים, וְלֹא רֹאשׁ לַזְּנָבוֹת... כַּאֲשֶׁר עַם שָׁלֵם מֵרִיעַ לִקְבוּצָה (הַמֻּרְכֶּבֶת בְּרֻבָּהּ מִנָּכְרִים שְׂכִירִים...) שֶׁהִגִּיעָה לַמָּקוֹם הָרִאשׁוֹן בְּאַלִּיפוּת קְלִיעַת סַלִּים, וְעַם שָׁלֵם עוֹצֵר נְשִׁימָתוֹ בְּתַחֲרוּת זֶמֶר לִרְאוֹת לְאֵיזֶה מָקוֹם שֻׁבְּצוּ, וְקוֹשְׁרִים זֵרִים לְאֵיזֶה סֶרֶט שֶׁאוּלַי יִזְכֶּה לִהְיוֹת מְיֻצָּג בָּאוֹסְקָר – יֵשׁ בְּכָל אֵלּוּ מַשֶּׁהוּ מְעוֹרֵר חֶמְלָה. זֶה טוֹב שֶׁיְּהוּדִים שְׂמֵחִים, מַגִּיעַ לָהֶם. יִשְׂמְחוּ בִּשְׁטֻיּוֹת, וּבִלְבַד שֶׁיְּחַיְּכוּ. וְזֶה בְּכָל זֹאת כֹּה עָצוּב. שֶׁהֲרֵי זֶה "עַם הַסֵּפֶר", הָעָם שֶׁהֵקִים מִקִּרְבּוֹ נְבִיאִים וְחוֹזִים, תַּנָּאִים וְאָמוֹרָאִים, גְּאוֹנִים וּגְדוֹלֵי תּוֹרָה. הָעָם שֶׁאוֹצֵר בְּאוֹצְרוֹתָיו אוֹצְרוֹת רוּחַ שֶׁלֹּא יְסֻלְּאוּ בְּפָז: בְּתוֹרָה, בְּמוּסָר, בְּמִדּוֹת, בְּמַחְשָׁבָה. אוֹר לַגּוֹיִים הָיָה בִּסְגֻלּוֹתָיו הָרוּחָנִיּוֹת. וְעַתָּה מָה, מִתְמוֹגֵג מִמֶּדַלְיַת אָרָד?! וְלוּ יַעְפִּיל לַגְּמָר, וְיַגִּיעַ לַמָּקוֹם הָרִאשׁוֹן, שִׁפֵּר אֶת אַלִּיפוּת הָעוֹלָם בְּאַלְפִּית הַשְּׁנִיָּה. אָז מָה, יִהְיֶה רֹאשׁ לַזְּנָבוֹת?! וּכְשֵׁם שֶׁזֶּה נָכוֹן לְגַבֵּי הַכְּלָל כֻּלּוֹ, נָכוֹן הַדָּבָר לֹא פָּחוֹת לְגַבֵּי כָּל אָדָם. נִבְחַן אֶת עַצְמֵנוּ, אֵין מִי שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לְהִצְטַיֵּן, לִזְכּוֹת בְּהַעֲרָכָה. הַשְּׁאֵלָה הִיא, בְּאֵיזֶה תְּחוּם. לְהִצְטַיֵּן בָּעֲבוֹדָה, אוֹ בְּשִׁעוּר הַתּוֹרָה. לִהְיוֹת בַּעַל מִקְצוֹעַ מֻשְׁלָם, אוֹ אַב מִשְׁפָּחָה מֻשְׁלָם. אֵיזֶה עֹמֶק צָפוּן בְּמִשְׁאָלָה זוֹ: שֶׁנִּהְיֶה לְרֹאשׁ, וְלֹא רֹאשׁ לְזָנָב! חֲזַ"ל הַקְּדוֹשִׁים אָמְרוּ, כִּי עֶזְרָא הַסּוֹפֵר תִּקֵּן לָנוּ, שֶׁלִּפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה נִקְרָא בַּתּוֹרָה אֶת הַתּוֹכֵחָה הַנּוֹרָאָה – בְּפָרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ – כְּדֵי שֶׁ"תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ". וְכָאן נִשְׁאֶלֶת הַשְּׁאֵלָה: הֵן לְפָנֵינוּ יוֹתֵר מִשָּׁבוּעַ יָמִים עַד לְסוֹף הַשָּׁנָה, וּמַדּוּעַ לֹא תִּקֵּן לִקְרֹא אֶת הַתּוֹכֵחָה בְּשַׁבָּת הַסְּמוּכָה לְרֹאשׁ הַשָּׁנָה, בַּשַּׁבָּת הַבָּאָה? אֶלָּא, לְרַמֵּז וְלוֹמַר, שֶׁשְּׁאִיפָה וּמִשְׁאָלָה זוֹ, שֶׁ"תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ", אֵינָהּ בְּרָכָה גְּרֵידָא, אֶלָּא תְּלוּיָה הִיא בָּנוּ וּבְמַעֲשֵׂינוּ. אִם יִפְחַד לִבֵּנוּ מִפְּנֵי הַתּוֹכֵחָה וְסִבּוֹתֶיהָ, אִם נִתְבּוֹנֵן וְנָבִין מִפְּנֵי מָה עָבְרָה עָלֵינוּ כָּזוֹ שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ – בְּפִגּוּעִים, בִּתְאוּנוֹת וּבְמַחֲלוֹת, בְּעָגְמוֹת נֶפֶשׁ וּכְאֵבֵי לֵב, לַפְּרָט וְלַכְּלָל – וְנִצְטַעֵר וְנִתְחָרֵט, וְנֵיטִיב דֶּרֶךְ וְנִתְקָרֵב אֶל הַבּוֹרֵא, בְּכָךְ נִפְעַל וְנִצֹּר בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם אֶת הַ"תָּחֵל שָׁנָה וּבִרְכוֹתֶיהָ!" וְיָדְעוּ חֲכָמִים, וְיוֹדְעִים גַּם אָנוּ, שֶׁזֶּה לֹא נַעֲשֶׂה בְּרֶגַע אֶחָד, אַף לֹא בְּיוֹם אֶחָד. לְפִיכָךְ הִקְצִיבוּ לָנוּ שָׁבוּעַ יָמִים וְיוֹתֵר, לְכַוֵּן בַּתְּפִלָּה וּבַאֲמִירַת הַסְּלִיחוֹת. לִפְתֹּחַ אֶת הַלֵּב, לְהַלְהִיט אֶת הָרֶגֶשׁ, לְהִתְאַזֵּר בְּמַעֲשִׂים – עוֹד עֲצֶרֶת הִתְעוֹרְרוּת, עוֹד שִׁעוּר תּוֹרָה, עוֹד מַתַּן צְדָקָה. לְהוֹכִיחַ אֶת כֵּנוּת הַהַחְלָטָה, וְלִזְכּוֹת בְּשָׁנָה טוֹבָה יוֹתֵר, מְאִירָה יוֹתֵר. כֻּלָּנוּ יַחַד, בִּבְרָכָה שְׁלֵמָה! (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)