Otzarot-Article

"הָבָה נִבְנֶה לָנוּ עִיר וּמִגְדָּל" (יא-ד) בַּמִּדְרָשׁ אָמְרוּ שֶׁבְּנֵי דּוֹר הַפַּלָּגָה בָּנוּ אֶת הַמִּגְדָּל בְּכָל הַלַּהַט, בְּהִתְלַהֲבוּת עֲצוּמָה. חֲדוּרִים הָיוּ בְּקַדַּחַת עֲשִׂיָּה. וְאָמְרוּ (פִּרְקֵי דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר כד): כְּשֶׁהָיָה אָדָם נוֹפֵל מִן הַפִּגּוּם וּמֵת, הָיוּ מִתְנַחֲמִים וְאוֹמְרִים: אֵין זוֹ אֲבֵדָה גְּדוֹלָה, מִיָּד יִמָּצֵא לוֹ מְמַלֵּא מָקוֹם. אֲבָל כְּשֶׁהָיָה נִשְׁבָּר כְּלִי עֲבוֹדָה, הָיוּ מִצְטַעֲרִים צַעַר רַב עַל הַפִּגּוּר שֶׁיָּחוּל בָּעֲבוֹדָה, "וְאִם נָפְלָה לְבֵנָה, הָיוּ יוֹשְׁבִים וּבוֹכִים, וְאוֹמְרִים: מָתַי תַּעֲלֶה אַחֶרֶת תַּחְתֶּיהָ!"...

מוּבָן, שֶׁבְּכַוָּנַת רַבּוֹתֵינוּ לְהַצְבִּיעַ עַל סֻלַּם עֲרָכִים מְעֻוָּת, וּלְהַתְרִיעַ מִפָּנָיו. עַל הַשְׁקָפָה שֶׁלְּפִיהָּ חַיֵּי אָדָם חֲשׁוּבִים פָּחוֹת מֵחַיֵּי הַמְּכוֹנָה. לְהוֹקִיעַ גִּישָׁה טֶכְנוֹקְרָטִית וְקָרָה.

אֲבָל אִם נִהְיֶה כֵּנִים עִם עַצְמֵנוּ, נִוָּכַח לָדַעַת שֶׁהַשְׁקָפָה מְעֻוֶּתֶת וּקְלוֹקֶלֶת זוֹ חָדְרָה גַּם לִמְקוֹמוֹת שֶׁאֲמוּרִים הָיוּ לְיַצֵּג אֶת הַמּוּסָרִיּוּת וְהָאֱנוֹשִׁיּוּת בְּמֵיטָבָהּ. הַמִּתְבּוֹנֵן יִרְאֶה, שֶׁזֶּה אוּלַי הַשֹּׁנִי הַבּוֹלֵט בְּיוֹתֵר בֵּין הַחִנּוּךְ הַכְּלָלִי לַחִנּוּךְ הַתּוֹרָנִי. בָּתֵּי סֵפֶר רַבִּים שָׂמִים אֶת הַדָּגֵשׁ עַל מִבְנִים מְפֹאָרִים, עַל חָצֵר רַחֲבַת יָדַיִם וּמִדְשָׁאוֹת מְטֻפָּחוֹת. עַל חַדְרֵי סֶפַח, מַעְבָּדוֹת וּמַחְשְׁבִים. הַחִנּוּךְ הַתּוֹרָנִי אֵינוֹ מְזַלְזֵל בְּכָל אֵלּוּ - אֲבָל אָמוּן הוּא עַל הַהַכָּרָה שֶׁהָעִקָּר אֵינָם "כְּלֵי הָעֲבוֹדָה", הָעִקָּר הוּא הָאָדָם. שֶׁעִקַּר תְּשׂוּמַת הַלֵּב צְרִיכָה לְהִנָּתֵן לַתַּלְמִיד, לִתְחוּשׁוֹתָיו וּלְרִגְשׁוֹתָיו, לְבִנְיַן אִישִׁיּוּתוֹ וְעִצּוּב הַמִּדּוֹת הַטּוֹבוֹת וְנֹעַם הַהֲלִיכוֹת!

יֵשׁ הַנְהָלוֹת בְּבָתֵּי סֵפֶר רַבִּים, הַמִּתְפָּאֲרוֹת בְּהֶשֵּׂגֵיהֶם הַלִּמּוּדִיִּים - וְהַדָּבָר טוֹב הוּא, נָאֶה הוּא, נִפְלָא הוּא. אֲבָל הֶשֵּׂגִיּוּת זוֹ, הַאִם לֹא הֵסִיטָה אֶת עִקַּר תְּשׂוּמַת הַלֵּב מִטִּפּוּחַ הַתַּלְמִיד עַצְמוֹ, מֵהַקְשָׁבָה לִמְצוּקוֹתָיו, הֲבָנָה לְרִגְשׁוֹתָיו, עִידוּדוֹ וְהַעֲנָקַת חֹם וְאוֹר, דְּבָרִים שֶׁאֵינָם נִמְדָּדִים בְּמִבְחָנִים, אֵינָם מֻשָּׂגִים בְּצִיּוּנִים, אֵינָם מִתְבַּטְּאִים בִּתְעוּדוֹת הוֹקָרָה מְמֻסְגָּרוֹת הַמֻּצָּגוֹת לְרַאֲוָה, אֲבָל בּוֹנִים אֶת הָאִישִׁיּוּת שֶׁל הַתַּלְמִיד, מְעַצְּבִים אֶת דְּמוּתוֹ וּמְאִירִים אֶת חַיָּיו!

יֵשׁ הוֹרִים הַמִּתְפַּעֲלִים מִמִּבְנֵי בֵּית הַסֵּפֶר, מֵחַדְרֵי הַמַּחְשְׁבִים וּמֵהַמַּעְבָּדוֹת שֶׁבּוֹ. אֲבָל יִתְבּוֹנְנוּ נָא וְיִרְאוּ הַאִם פְּנֵי הַיְלָדִים קוֹרְנִים מֵאֹשֶׁר, הַאִם הֲלִיכוֹתֵיהֶם מְעֻדָּנוֹת, הַאִם שְׂפָתָם נְקִיָּה, כֵּיצַד לוֹמְדִים הֵם לְהִתְיַחֵס אֶל הַהוֹרִים וְאֶל הַמּוֹרִים, אֶל הַמְבֻגָּרִים מֵהֶם - וְאָז יַחְלִיטוּ לְאָן כְּדַאי לִשְׁלֹחַ אֶת בְּנֵיהֶם, בְּיַד מִי כְּדַאי לְהַפְקִיד אֶת הָאוֹצָר הַיָּקָר! (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)

	האזינו תשע"ד
	הָאֵרוּעַ הַנָּדִיר
	"הָבָה נִבְנֶה לָנוּ עִיר וּמִגְדָּל" (יא-ד) בַּמִּדְרָשׁ אָמְרוּ שֶׁבְּנֵי דּוֹר הַפַּלָּגָה בָּנוּ אֶת הַמִּגְדָּל בְּכָל הַלַּהַט, בְּהִתְלַהֲבוּת עֲצוּמָה. חֲדוּרִים הָיוּ בְּקַדַּחַת עֲשִׂיָּה. וְאָמְרוּ (פִּרְקֵי דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר כד): כְּשֶׁהָיָה אָדָם נוֹפֵל מִן הַפִּגּוּם וּמֵת, הָיוּ מִתְנַחֲמִים וְאוֹמְרִים: אֵין זוֹ אֲבֵדָה גְּדוֹלָה, מִיָּד יִמָּצֵא לוֹ מְמַלֵּא מָקוֹם. אֲבָל כְּשֶׁהָיָה נִשְׁבָּר כְּלִי עֲבוֹדָה, הָיוּ מִצְטַעֲרִים צַעַר רַב עַל הַפִּגּוּר שֶׁיָּחוּל בָּעֲבוֹדָה, "וְאִם נָפְלָה לְבֵנָה, הָיוּ יוֹשְׁבִים וּבוֹכִים, וְאוֹמְרִים: מָתַי תַּעֲלֶה אַחֶרֶת תַּחְתֶּיהָ!"... מוּבָן, שֶׁבְּכַוָּנַת רַבּוֹתֵינוּ לְהַצְבִּיעַ עַל סֻלַּם עֲרָכִים מְעֻוָּת, וּלְהַתְרִיעַ מִפָּנָיו. עַל הַשְׁקָפָה שֶׁלְּפִיהָּ חַיֵּי אָדָם חֲשׁוּבִים פָּחוֹת מֵחַיֵּי הַמְּכוֹנָה. לְהוֹקִיעַ גִּישָׁה טֶכְנוֹקְרָטִית וְקָרָה. אֲבָל אִם נִהְיֶה כֵּנִים עִם עַצְמֵנוּ, נִוָּכַח לָדַעַת שֶׁהַשְׁקָפָה מְעֻוֶּתֶת וּקְלוֹקֶלֶת זוֹ חָדְרָה גַּם לִמְקוֹמוֹת שֶׁאֲמוּרִים הָיוּ לְיַצֵּג אֶת הַמּוּסָרִיּוּת וְהָאֱנוֹשִׁיּוּת בְּמֵיטָבָהּ. הַמִּתְבּוֹנֵן יִרְאֶה, שֶׁזֶּה אוּלַי הַשֹּׁנִי הַבּוֹלֵט בְּיוֹתֵר בֵּין הַחִנּוּךְ הַכְּלָלִי לַחִנּוּךְ הַתּוֹרָנִי. בָּתֵּי סֵפֶר רַבִּים שָׂמִים אֶת הַדָּגֵשׁ עַל מִבְנִים מְפֹאָרִים, עַל חָצֵר רַחֲבַת יָדַיִם וּמִדְשָׁאוֹת מְטֻפָּחוֹת. עַל חַדְרֵי סֶפַח, מַעְבָּדוֹת וּמַחְשְׁבִים. הַחִנּוּךְ הַתּוֹרָנִי אֵינוֹ מְזַלְזֵל בְּכָל אֵלּוּ - אֲבָל אָמוּן הוּא עַל הַהַכָּרָה שֶׁהָעִקָּר אֵינָם "כְּלֵי הָעֲבוֹדָה", הָעִקָּר הוּא הָאָדָם. שֶׁעִקַּר תְּשׂוּמַת הַלֵּב צְרִיכָה לְהִנָּתֵן לַתַּלְמִיד, לִתְחוּשׁוֹתָיו וּלְרִגְשׁוֹתָיו, לְבִנְיַן אִישִׁיּוּתוֹ וְעִצּוּב הַמִּדּוֹת הַטּוֹבוֹת וְנֹעַם הַהֲלִיכוֹת! יֵשׁ הַנְהָלוֹת בְּבָתֵּי סֵפֶר רַבִּים, הַמִּתְפָּאֲרוֹת בְּהֶשֵּׂגֵיהֶם הַלִּמּוּדִיִּים - וְהַדָּבָר טוֹב הוּא, נָאֶה הוּא, נִפְלָא הוּא. אֲבָל הֶשֵּׂגִיּוּת זוֹ, הַאִם לֹא הֵסִיטָה אֶת עִקַּר תְּשׂוּמַת הַלֵּב מִטִּפּוּחַ הַתַּלְמִיד עַצְמוֹ, מֵהַקְשָׁבָה לִמְצוּקוֹתָיו, הֲבָנָה לְרִגְשׁוֹתָיו, עִידוּדוֹ וְהַעֲנָקַת חֹם וְאוֹר, דְּבָרִים שֶׁאֵינָם נִמְדָּדִים בְּמִבְחָנִים, אֵינָם מֻשָּׂגִים בְּצִיּוּנִים, אֵינָם מִתְבַּטְּאִים בִּתְעוּדוֹת הוֹקָרָה מְמֻסְגָּרוֹת הַמֻּצָּגוֹת לְרַאֲוָה, אֲבָל בּוֹנִים אֶת הָאִישִׁיּוּת שֶׁל הַתַּלְמִיד, מְעַצְּבִים אֶת דְּמוּתוֹ וּמְאִירִים אֶת חַיָּיו! יֵשׁ הוֹרִים הַמִּתְפַּעֲלִים מִמִּבְנֵי בֵּית הַסֵּפֶר, מֵחַדְרֵי הַמַּחְשְׁבִים וּמֵהַמַּעְבָּדוֹת שֶׁבּוֹ. אֲבָל יִתְבּוֹנְנוּ נָא וְיִרְאוּ הַאִם פְּנֵי הַיְלָדִים קוֹרְנִים מֵאֹשֶׁר, הַאִם הֲלִיכוֹתֵיהֶם מְעֻדָּנוֹת, הַאִם שְׂפָתָם נְקִיָּה, כֵּיצַד לוֹמְדִים הֵם לְהִתְיַחֵס אֶל הַהוֹרִים וְאֶל הַמּוֹרִים, אֶל הַמְבֻגָּרִים מֵהֶם - וְאָז יַחְלִיטוּ לְאָן כְּדַאי לִשְׁלֹחַ אֶת בְּנֵיהֶם, בְּיַד מִי כְּדַאי לְהַפְקִיד אֶת הָאוֹצָר הַיָּקָר! (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)