Otzarot-Article

"וַיָּבֹא הַפָּלִיט וַיַּגֵּד לְאַבְרָם הָעִבְרִי" (יד-יג) דָּרַשׁ הָרַב גָּלִינְסְקִי זָצָ"ל: "הַפָּלִיט", זֶה עוֹג שֶׁפָּלַט מִדּוֹר הַמַּבּוּל. "וַיַּגֵּד לְאַבְרָם הָעִבְרִי" - שֶׁלּוֹט נָפַל בַּשְּׁבִי. וְהִתְכַּוֵּן שֶׁיֵּהָרֵג אַבְרָהָם וְיִשָּׂא אֶת שָׂרָה (רַשִּׁ"י).

לֹא מוּבָן: מִי גִּלָּה לְרַבּוֹתֵינוּ מֶה חָשַׁב עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן?! וַהֲלֹא אָמְרוּ (פְּסָחִים נד:) שֶׁיֵּשׁ שִׁבְעָה דְּבָרִים הַמְכֻסִּים מִבְּנֵי אָדָם, וְאֶחָד מֵהֶם: אֵין אָדָם יוֹדֵעַ מַה בְּלֵב חֲבֵרוֹ.

וְהַתְּשׁוּבָה פְּשׁוּטָה: זֶה הֲרֵי יָדוּעַ, שֶׁ"עַיִר פֶּרֶא אָדָם יִוָּלֵד" (אִיּוֹב יא-יב). בְּתַרְגּוּם לִשְׂפָתֵנוּ: הָאָדָם נוֹלַד חֲמוֹר קָטָן, מְשֻׁלַּח רֶסֶן. וּמַה קּוֹרֶה כְּשֶׁהָעַיִר גָּדֵל? הוּא הוֹפֵךְ לַחֲמוֹר גָּדוֹל מְשֻׁלַּח רֶסֶן. וּכְשֶׁנַּעֲשָׂה עֲנָק וְנָפִיל? הוֹפֵךְ לַחֲמוֹר חֲמֹרָתַיִם פִּרְאִי שִׁבְעָתַיִם.

וּכְשֶׁחֲמוֹר הוֹלֵךְ בַּדֶּרֶךְ וּלְפֶתַע סוֹטֶה לְצַד הַדֶּרֶךְ, הֲיַעֲלֶה עַל הַדַּעַת שֶׁסָּר לְהִתְפַּלֵּל מִנְחָה?! וַדַּאי שֶׁלֹּא! לָבֶטַח מָצָא אֵבוּס לִבְלֹס.

אֶלָּא מַאי, רַשִּׁ"י מְפָרֵשׁ: "וְעַיִר פֶּרֶא אָדָם יִוָּלֵד", שֶׁמֵּעַיִר פֶּרֶא, יִוָּלֵד אָדָם. כֵּיצַד? עַל יְדֵי עֲבוֹדַת הַמִּדּוֹת וְלִמּוּד הַמּוּסָר. אֲזַי, אָכֵן יִתָּכֵן שֶׁסָּר לְצַד הַדֶּרֶךְ לְהַגִּישׁ עֶזְרָה וְסִיּוּעַ נִצְרָךְ.

וּכְשֶׁחֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה רָאוּ שֶׁעוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן קָם מֵרִבְצוֹ בֵּין הָרֵי סְדוֹם וּפָסַע לִבְאֵר שֶּׁבַע, שָׁאֲלוּ עַצְמָם שְׁאֵלָה אַחַת וִיחִידָה: עוֹג זֶה, לָמַד מוּסָר? לֹא, וַדַּאי שֶׁלֹּא.

אִם לֹא, חִפְּשׂוּ אֶת הָאֵבוּס. וּמָצְאוּ: לָטַשׁ עַיִן לְשָׂרָה.

כַּמָּה פָּשׁוּט!

וּבְאוֹתוֹ עִנְיָן - כְּשֶׁהִגִּיעַ יַעֲקֹב אָבִינוּ לְחָרָן מִהֵר לְבֶן דּוֹדוֹ, אֲחִי אִמּוֹ, "וַיָּרָץ לִקְרָאתוֹ, וַיְחַבֶּק לוֹ, וַיְנַשֶּׁק לוֹ, וַיְבִיאֵהוּ אֶל בֵּיתוֹ" (בְּרֵאשִׁית כט-יג). וְכָתַב רַשִּׁ"י: "וַיָּרָץ לִקְרָאתוֹ", כְּסָבוּר מָמוֹן הוּא טָעוּן, שֶׁהֲרֵי עֶבֶד הַבַּיִת [אֱלִיעֶזֶר עֶבֶד אַבְרָהָם] בָּא לְכָאן [בִּשְׁעָתוֹ] בַּעֲשָׂרָה גְּמַלִּים טְעוּנִים. "וַיְחַבֵּק", כְּשֶׁלֹּא רָאָה עִמּוֹ כְּלוּם, אָמַר: שֶׁמָּא זְהוּבִים הֵבִיא, וְהִנָּם בְּחֵיקוֹ. מִשְּׁשׁוֹ, וְלֹא מָצָא. "וַיְנַשֵּׁק לוֹ". אָמַר: שֶׁמָּא מַרְגָּלִיּוֹת הֵבִיא, וְהֵם בְּפִיו. "וַיְבִיאֵהוּ אֶל בֵּיתוֹ", לִשְׁמֹעַ מִפִּיו הֵיכָן הֶחְבִּיא אֶת הַכֶּסֶף...

מֶה עָשׂוּ כָּאן, לָקְחוּ פְּגִישָׁה מִשְׁפַּחְתִּית מְרַגֶּשֶׁת, דּוֹד קָשִׁישׁ הָרָץ לִקְרַאת אַחְיָנוֹ, בֶּן אֲחוֹתוֹ, שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא רָאָהוּ, מְחַבְּקוֹ וּמְנַשְּׁקוֹ וּמְאָרְחוֹ -

וַהֲפָכוּהָ לְשִׂיא הָאָנֹכִיּוּת, חִפּוּשׂ מָמוֹן קַדַּחְתָּנִי!

מַדּוּעַ?

כִּי "עַיִר פֶּרֶא אָדָם יִוָּלֵד", וּכְשֶׁגָּדֵל הוֹפֵךְ מֵעַיִר לַחֲמוֹר. וּשְׁאֵלַת הַמַּפְתֵּחַ אַחַת: "לָבָן, לָמַד מוּסָר?!" הַאִם עָמַל עַל עַצְמוֹ, לְשַׁנּוֹת אֶת טְבָעָיו?! וְאָנוּ הֲרֵי יוֹדְעִים אֶת הַתְּשׁוּבָה. וְאִם מוּסָר לֹא לָמַד, חֲמוֹר הָיָה וַחֲמוֹר נִשְׁאַר, וַחֲמוֹר לֹא רָץ כְּדֵי לִגְמֹל חֶסֶד וּלְהַכְנִיס אוֹרְחִים. אִם רָץ, רָאָה אֵבוּס. וְחִפְּשׂוּהוּ, וּמָצְאוּ!

נִתְבּוֹנֵן אַף אָנוּ בְּכָל מַעֲשֵׂינוּ, וּנְאַבְחֵן אֶת מַעֲיָנֵינוּ! (וְהִגַּדְתָּ)

	שופטים תשע"ד
	מִי צָרִיךְ לְזַמֵּר וְלִרְקֹד?
	"וַיָּבֹא הַפָּלִיט וַיַּגֵּד לְאַבְרָם הָעִבְרִי" (יד-יג) דָּרַשׁ הָרַב גָּלִינְסְקִי זָצָ"ל: "הַפָּלִיט", זֶה עוֹג שֶׁפָּלַט מִדּוֹר הַמַּבּוּל. "וַיַּגֵּד לְאַבְרָם הָעִבְרִי" - שֶׁלּוֹט נָפַל בַּשְּׁבִי. וְהִתְכַּוֵּן שֶׁיֵּהָרֵג אַבְרָהָם וְיִשָּׂא אֶת שָׂרָה (רַשִּׁ"י). לֹא מוּבָן: מִי גִּלָּה לְרַבּוֹתֵינוּ מֶה חָשַׁב עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן?! וַהֲלֹא אָמְרוּ (פְּסָחִים נד:) שֶׁיֵּשׁ שִׁבְעָה דְּבָרִים הַמְכֻסִּים מִבְּנֵי אָדָם, וְאֶחָד מֵהֶם: אֵין אָדָם יוֹדֵעַ מַה בְּלֵב חֲבֵרוֹ. וְהַתְּשׁוּבָה פְּשׁוּטָה: זֶה הֲרֵי יָדוּעַ, שֶׁ"עַיִר פֶּרֶא אָדָם יִוָּלֵד" (אִיּוֹב יא-יב). בְּתַרְגּוּם לִשְׂפָתֵנוּ: הָאָדָם נוֹלַד חֲמוֹר קָטָן, מְשֻׁלַּח רֶסֶן. וּמַה קּוֹרֶה כְּשֶׁהָעַיִר גָּדֵל? הוּא הוֹפֵךְ לַחֲמוֹר גָּדוֹל מְשֻׁלַּח רֶסֶן. וּכְשֶׁנַּעֲשָׂה עֲנָק וְנָפִיל? הוֹפֵךְ לַחֲמוֹר חֲמֹרָתַיִם פִּרְאִי שִׁבְעָתַיִם. וּכְשֶׁחֲמוֹר הוֹלֵךְ בַּדֶּרֶךְ וּלְפֶתַע סוֹטֶה לְצַד הַדֶּרֶךְ, הֲיַעֲלֶה עַל הַדַּעַת שֶׁסָּר לְהִתְפַּלֵּל מִנְחָה?! וַדַּאי שֶׁלֹּא! לָבֶטַח מָצָא אֵבוּס לִבְלֹס. אֶלָּא מַאי, רַשִּׁ"י מְפָרֵשׁ: "וְעַיִר פֶּרֶא אָדָם יִוָּלֵד", שֶׁמֵּעַיִר פֶּרֶא, יִוָּלֵד אָדָם. כֵּיצַד? עַל יְדֵי עֲבוֹדַת הַמִּדּוֹת וְלִמּוּד הַמּוּסָר. אֲזַי, אָכֵן יִתָּכֵן שֶׁסָּר לְצַד הַדֶּרֶךְ לְהַגִּישׁ עֶזְרָה וְסִיּוּעַ נִצְרָךְ. וּכְשֶׁחֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה רָאוּ שֶׁעוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן קָם מֵרִבְצוֹ בֵּין הָרֵי סְדוֹם וּפָסַע לִבְאֵר שֶּׁבַע, שָׁאֲלוּ עַצְמָם שְׁאֵלָה אַחַת וִיחִידָה: עוֹג זֶה, לָמַד מוּסָר? לֹא, וַדַּאי שֶׁלֹּא. אִם לֹא, חִפְּשׂוּ אֶת הָאֵבוּס. וּמָצְאוּ: לָטַשׁ עַיִן לְשָׂרָה. כַּמָּה פָּשׁוּט! וּבְאוֹתוֹ עִנְיָן - כְּשֶׁהִגִּיעַ יַעֲקֹב אָבִינוּ לְחָרָן מִהֵר לְבֶן דּוֹדוֹ, אֲחִי אִמּוֹ, "וַיָּרָץ לִקְרָאתוֹ, וַיְחַבֶּק לוֹ, וַיְנַשֶּׁק לוֹ, וַיְבִיאֵהוּ אֶל בֵּיתוֹ" (בְּרֵאשִׁית כט-יג). וְכָתַב רַשִּׁ"י: "וַיָּרָץ לִקְרָאתוֹ", כְּסָבוּר מָמוֹן הוּא טָעוּן, שֶׁהֲרֵי עֶבֶד הַבַּיִת [אֱלִיעֶזֶר עֶבֶד אַבְרָהָם] בָּא לְכָאן [בִּשְׁעָתוֹ] בַּעֲשָׂרָה גְּמַלִּים טְעוּנִים. "וַיְחַבֵּק", כְּשֶׁלֹּא רָאָה עִמּוֹ כְּלוּם, אָמַר: שֶׁמָּא זְהוּבִים הֵבִיא, וְהִנָּם בְּחֵיקוֹ. מִשְּׁשׁוֹ, וְלֹא מָצָא. "וַיְנַשֵּׁק לוֹ". אָמַר: שֶׁמָּא מַרְגָּלִיּוֹת הֵבִיא, וְהֵם בְּפִיו. "וַיְבִיאֵהוּ אֶל בֵּיתוֹ", לִשְׁמֹעַ מִפִּיו הֵיכָן הֶחְבִּיא אֶת הַכֶּסֶף... מֶה עָשׂוּ כָּאן, לָקְחוּ פְּגִישָׁה מִשְׁפַּחְתִּית מְרַגֶּשֶׁת, דּוֹד קָשִׁישׁ הָרָץ לִקְרַאת אַחְיָנוֹ, בֶּן אֲחוֹתוֹ, שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא רָאָהוּ, מְחַבְּקוֹ וּמְנַשְּׁקוֹ וּמְאָרְחוֹ - וַהֲפָכוּהָ לְשִׂיא הָאָנֹכִיּוּת, חִפּוּשׂ מָמוֹן קַדַּחְתָּנִי! מַדּוּעַ? כִּי "עַיִר פֶּרֶא אָדָם יִוָּלֵד", וּכְשֶׁגָּדֵל הוֹפֵךְ מֵעַיִר לַחֲמוֹר. וּשְׁאֵלַת הַמַּפְתֵּחַ אַחַת: "לָבָן, לָמַד מוּסָר?!" הַאִם עָמַל עַל עַצְמוֹ, לְשַׁנּוֹת אֶת טְבָעָיו?! וְאָנוּ הֲרֵי יוֹדְעִים אֶת הַתְּשׁוּבָה. וְאִם מוּסָר לֹא לָמַד, חֲמוֹר הָיָה וַחֲמוֹר נִשְׁאַר, וַחֲמוֹר לֹא רָץ כְּדֵי לִגְמֹל חֶסֶד וּלְהַכְנִיס אוֹרְחִים. אִם רָץ, רָאָה אֵבוּס. וְחִפְּשׂוּהוּ, וּמָצְאוּ! נִתְבּוֹנֵן אַף אָנוּ בְּכָל מַעֲשֵׂינוּ, וּנְאַבְחֵן אֶת מַעֲיָנֵינוּ! (וְהִגַּדְתָּ)