Otzarot-Article

"וְנִמְכַּר בִּגְנֵבָתוֹ" (כב-ב) סִפֵּר הָרַב גַלִינְסְקִי: אָדָם הָלַךְ בַּדֶּרֶךְ. הָרָעָב הֱצִיקוֹ. הוֹצִיא מִצִּקְלוֹנוֹ אֲפַרְסֵק. פִּרְיוֹ אָכַל, גַּרְעִינוֹ זָרַק. כַּעֲבֹר שָׁלֹשׁ שָׁנִים עָבַר שׁוּב בְּאוֹתָהּ דֶּרֶךְ, וְהִנֵּה עֵץ אֲפַרְסֵק עוֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ, טָעוּן פֵּרוֹת לָרֹב, צָמַח מֵאוֹתוֹ גַּרְעִין. כַּעֲבֹר שָׁנִים עָבַר שָׁם שׁוּב, וְרָאָה מַטַּע אֲפַרְסְקִים שֶׁצָּמַח פֶּרֶא מִפֵּרוֹת אוֹתוֹ עֵץ...

וּ"מַלְכוּתָא דִּרְקִיעָא", הָעִנְיָנִים הָרוּחָנִיִּים, "מֵעֵין מַלְכוּתָא דְּאַרְעָא", הָעִנְיָנִים הַגַּשְׁמִיִּים (רַ"ן סַנְהֶדְרִין י:). אָדָם אוֹמֵר אִמְרָה, מַשְׁמִיעַ רַעֲיוֹן, וְאֵינוֹ מְשַׁעֵר אֵילוּ פֵּרוֹת וּפֵרֵי-פֵּרוֹת יַצְמִיחַ! וּבִי הָיָה מַעֲשֶׂה:

הֻזְמַנְתִּי לְהַרְצוֹת בִּפְנֵי הָאֲסִירִים בְּבֵית הַכֶּלֶא בְּרַמְלָה. הִזְהִירוּנִי שֶׁאָבִיא אִתִּי תְּעוּדַת זִהוּי, שֶׁאִם לֹא כֵן, לֹא אוּכַל לָצֵאת. הִתְבָּרֵר, שֶׁגַּם לְהִכָּנֵס לֹא קַל. תִּשְׁאוּל וּבִדּוּק וְתִחְקוּר וְאִמּוּת, מִשַּׁעַר א' לְשַׁעַר ב', ג' וְד'. לְבַסּוֹף הוֹדִיעוּ: הַדֶּרֶךְ פְּתוּחָה. צֵא לֶחָצֵר בְּסוֹף הַמִּסְדְּרוֹן, הַבִּיתָן הָרִאשׁוֹן מִיָּמִין.

אָמַרְתִּי: "לִפְנֵי כֵן, רְצוֹנִי לְשׂוֹחֵחַ עִם מְנַהֵל הַכֶּלֶא".

הִתְקַשְּׁרוּ, וְהוֹדִיעוּנִי: "אֵינוֹ פָּנוּי כָּרֶגַע".

אָמַרְתִּי: "גַּם אֲנִי אֵינִי פָּנוּי. זְמַנִּי יָקָר לֹא פָּחוֹת מִזְּמַנּוֹ". פָּנִיתִי לַאֲחוֹרַי: "אֶפְשָׁר לָצֵאת?"

"חַכֵּה רֶגַע". הִתְקַשְּׁרוּ שׁוּב, וְשָׁאֲלוּ: "בְּאֵיזֶה עִנְיָן?"

"בְּעִנְיַן הַשִּׂיחָה שֶׁאֲנִי אָמוּר לִמְסֹר בִּפְנֵי הָאֲסִירִים", עָנִיתִי. אֶלָּא מָה. הִתְקַשְּׁרוּ בַּשְּׁלִישִׁית, וְהָאִשּׁוּר נִתַּן. הַמְנַהֵל הוֹאִיל לְפַנּוֹת לִי מְעַט מִזְּמַנּוֹ הַיָּקָר.

הֶעֱלוּנִי לְלִשְׁכָּתוֹ, וְהִתְעַנְיֵן: "מַה בִּרְצוֹן הָרַב לָדַעַת?"

אָמַרְתִּי: "רְאֵה, קוֹרְאִים לְרוֹפֵא לְבִקּוּר בַּיִת. הוּא מַגִּיעַ, וְאוֹמְרִים לוֹ: כְּתֹב מִרְשָׁם. וַדַּאי יִתְמַהּ: יֹאמַר: הֵיכָן הַחוֹלֶה, מַה מֵּחוֹשָׁיו, מַה מַּחֲלָתוֹ, מַה מַּצָּבוֹ, וְאֵדַע אֵילוּ תְּרוּפוֹת לִרְשֹׁם. עוֹצְרִים מוֹנִית, מִתְיַשְּׁבִים, מִתְרַוְּחִים, וְאוֹמְרִים: סַע. לְאָן אֶסַּע, מַה מְּחוֹז חֶפְצְךָ. וְכָאן, אַתָּה מַזְמִין מַרְצֶה, רַב, שֶׁיִּמְסֹר שִׂיחָה. תַּגְדִּיר לִי מָה רְצוֹנְךָ, מַה מְקַוֶּה אַתָּה לְהָפִיק מֵהַשִּׂיחָה, לְאָן אַתָּה רוֹצֶה לְנַוֵּט אוֹתָהּ, לְאֵיזוֹ תּוֹעֶלֶת מְצַפֶּה אַתָּה. וְאֵדַע מַה לּוֹמַר" -

זֶה הָיָה חָדָשׁ בַּעֲבוּרוֹ. תָּמַהּ לִשְׁמֹעַ. חָשַׁב מְעַט, וְאָמַר: "הָאֱמֶת, אֵינִי מְצַפֶּה לְדָבָר..."

עַכְשָׁו הִגִּיעַ תּוֹרִי לִתְמֹהַּ: "מַה פֵּרוּשׁ הַדָּבָר? מַדּוּעַ הִטְרַחְתֶּם אוֹתִי לְחִנָּם?"

הִסְבִּיר: "רְאֵה, מְדֻבָּר בַּעֲבַרְיָנִים הַמְשַׁלְּמִים אֶת חוֹבָם לַחֶבְרָה. הֵם לֹא מִשְׁתַּפְּרִים פֹּה, לֹא מִשְׁתַּקְּמִים פֹּה, אוּלַי לְהֶפֶךְ. כְּשֶׁיֵּצְאוּ, יָשׁוּבוּ בְּרֻבָּם לְחַיֵּי פֶּשַׁע. אֲבָל בֵּינְתַיִם הֵם פֹּה, וְאָנוּ דּוֹאֲגִים לָהֶם לַהֲוַי וּלְבִדּוּר, וּמִישֶׁהוּ הָגָה אֶת הָרַעְיוֹן לְהַזְמִין אוֹתְךָ. שָׁמַעְנוּ שֶׁאַתָּה מַצְחִיק בִּדְרָשׁוֹתֶיךָ..."

נוּ, שֵׁם טוֹב הוֹלֵךְ לְמֵרָחוֹק. שֵׁם רַע, עוֹד יוֹתֵר.

אָמַרְתִּי: "אֲנִי מַעֲבִיר מְסָרִים בִּדְרָשׁוֹתַי, תּוֹבֵעַ תְּבִיעוֹת וְדוֹרֵשׁ דְּרִישׁוֹת. מַמְתִּיק אֶת הַגְּלוּלָה בְּסִפּוּר וּשְׁנִינָה. וְאַתָּה הוֹפֵךְ אֶת הַטָּפֵל לְעִקָּר: אֵין בְּפִיךָ מְסָרִים בַּעֲבוּרָם, רְצוֹנְךָ רַק לְבַדְּרָם. טוֹב, אֶמְצָא כְּבָר אֶת הַמֶּסֶר בַּעֲבוּרָם". קַמְתִּי לָצֵאת.

קָם לְלַוּוֹתֵנִי. אָמַר: "חִפַּשְׂתִּי בַּמְּקוֹרוֹת. אֵין בַּיַּהֲדוּת עָנְשֵׁי מַאֲסָר, רַק עָנְשֵׁי מַלְקוֹת וּמִיתָה". לֵאמֹר: אָנוּ הַמִּתְקַדְּמִים. בִּטַּלְנוּ אֶת עֹנֶשׁ הַגּוּף, וְהָעֲבַרְיָנִים 'מְשַׁלְּמִים אֶת חוֹבָם לַחֶבְרָה' בְּעָנְשֵׁי מַאֲסָר.

הִתְיַשַּׁבְתִּי. הַגְּמָרָא אוֹמֶרֶת (שַׁבָּת ל:) שֶׁבְּדִבְרֵי תּוֹרָה "עֲנֵה כְּסִיל כְּאִוַּלְתּוֹ, פֶּן יִהְיֶה חָכָם בְּעֵינָיו" (מִשְׁלֵי כו-ה).

אָמַרְתִּי לוֹ: "אָדָם גָּנַב, וְאֵין לוֹ כֶּסֶף לְשַׁלֵּם. מַה דִּינוֹ?"

אָמַר: "גּוֹזְרִים עָלָיו מַאֲסָר".

שָׁאַלְתִּי: "מַה יֵּצֵא מִזֶּה לַנִּגְנָב, הַאִם יְקַבֵּל אֶת כַּסְפּוֹ?"

הֵשִׁיב: "לֹא". הִמְשַׁכְתִּי וְשָׁאַלְתִּי: "וְאִשְׁתּוֹ וּבָנָיו, מִמַּה יִּתְפַּרְנְסוּ בִּתְקוּפַת הַמַּאֲסָר?"

מָשַׁךְ בִּכְתֵפָיו. אֵין זֶה עִסְקָהּ שֶׁל מַעֲרֶכֶת הַמִּשְׁפָּט.

"וְהַגַּנָּב עַצְמוֹ, יִגָּמֵל בִּתְקוּפַת הַמַּאֲסָר?"

כָּאן צָחַק הַמְנַהֵל צְחוֹק גָּדוֹל: "אֵיפֹה! בֵּית הַכֶּלֶא הוּא חֲמָמָה לִפְשִׁיעָה. הוּא יֵצֵא מִכָּאן גַּנָּב מְדֻפְּלָם. לוֹמְדִים כָּאן שִׁיטוֹת חֲדָשׁוֹת וּמִתְעַדְכְּנִים בְּכָל הַחִדּוּשִׁים..."

אָמַרְתִּי: "וְכָעֵת אֲסַפֵּר לְךָ מָה עוֹנֶשֶׁת הַתּוֹרָה. הַגַּנָּב מְשַׁלֵּם כֶּפֶל, וְלִפְעָמִים פִּי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה, כְּדֵי לְהַשְׁרִישׁ שֶׁהַפֶּשַׁע אֵינוֹ מִשְׁתַּלֵּם. וְאִם אֵין לוֹ, "וְנִמְכַּר בִּגְנֵבָתוֹ". וְכִי מִי מוּכָן לִקְנוֹת גַּנָּב לְעֶבֶד, לְהָנִיחַ לְגַנָּב לְהִתְגּוֹרֵר בְּבֵיתוֹ? רַק מִי שֶׁחָדוּר בְּרָצוֹן עַז לְהַדְרִיךְ, לְחַנֵּךְ וּלְשַׁקֵּם. הוּא מְשַׁלֵּם בַּעֲבוּר הָעֶבֶד, וְהַכֶּסֶף נִמְסָר לַנִּגְנָב. בְּנוֹסָף, הוּא מְכַלְכֵּל גַּם אֶת אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו. וּבְמֶשֶׁךְ שֵׁשׁ שָׁנִים מָצוּי הַגַּנָּב תַּחַת חָסוּתוֹ וּמְקַבֵּל יַחַס כְּשָׁוֶה בֵּין שָׁוִים. יֶתֶר עַל כֵּן: אִם יֵשׁ לָאָדוֹן כַּר אֶחָד, נוֹתְנוֹ לָעֶבֶד! יֵשׁ לוֹ פַּת נְקִיָּה וּפַת קִבָּר, יִתֵּן לָעֶבֶד אֶת הַפַּת הַנְּקִיָּה! בְּכָךְ יִהְיֶה הָעֶבֶד אֲסִיר תּוֹדָה לְבַעַל הַבַּיִת, וִיצַיֵּת לְהַדְרָכָתוֹ, יַעֲסֹק בִּמְלֶאכֶת כַּפַּיִם שֶׁתַּעֲזֹר בְּשִׁקּוּמוֹ, וְיֵצֵא מִשָּׁם לְדֶרֶךְ חַיִּים חֲדָשָׁה, בְּהַחְלָטָה נְחוּשָׁה שֶׁ'לְּעוֹלָם לֹא עוֹד'! זֶה מִשְׁפַּט הַגַּנָּב בַּתּוֹרָה! -

נָתְנוּ בְּיָדֶיךָ אֲסִירִים, לֹא כְּדֵי שֶׁתְּבַדֵּר אוֹתָם עַד שֶׁיַּחְזְרוּ לַפֶּשַׁע, אֶלָּא כְּדֵי שֶׁתְּשַׁקֵּם אוֹתָם בְּמַהֲלַךְ הַכְּלִיאָה. לָכֵן בָּאתִי, לַעֲזֹר בְּכָךְ!" וְקַמְתִּי.

אָמַר: "אָז אֲנִי בָּא אִתְּךָ, לִרְאוֹת אֵיךְ אַתָּה עוֹשֶׂה זֹאת!"

כְּתוֹצָאָה מֵאוֹתָהּ פְּגִישָׁה יָזַם הַמְנַהֵל עֲרוּץ שִׁקּוּם תּוֹרָנִי בְּבֵית הַסֹּהַר, שִׁעוּרֵי תּוֹרָה וְהַרְצָאוֹת. וּמִלְּבַד הָרֶוַח שֶׁבְּעֶצֶם לִמּוּד הַתּוֹרָה, הוֹכִיחַ הַמַּעֲקָב שֶׁבּוֹגְרֵי שִׁקּוּם זֶה אֵינָם שָׁבִים לְסוּרָם!

הִנֵּה, מַה שֶּׁאֶפְשָׁר לִפְעֹל בְּאִמְרָה אַחַת! (וְהִגַּדְתָּ)

	עקב תשע"ד
	לֶקַח הַמָּן
	"וְנִמְכַּר בִּגְנֵבָתוֹ" (כב-ב) סִפֵּר הָרַב גַלִינְסְקִי: אָדָם הָלַךְ בַּדֶּרֶךְ. הָרָעָב הֱצִיקוֹ. הוֹצִיא מִצִּקְלוֹנוֹ אֲפַרְסֵק. פִּרְיוֹ אָכַל, גַּרְעִינוֹ זָרַק. כַּעֲבֹר שָׁלֹשׁ שָׁנִים עָבַר שׁוּב בְּאוֹתָהּ דֶּרֶךְ, וְהִנֵּה עֵץ אֲפַרְסֵק עוֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ, טָעוּן פֵּרוֹת לָרֹב, צָמַח מֵאוֹתוֹ גַּרְעִין. כַּעֲבֹר שָׁנִים עָבַר שָׁם שׁוּב, וְרָאָה מַטַּע אֲפַרְסְקִים שֶׁצָּמַח פֶּרֶא מִפֵּרוֹת אוֹתוֹ עֵץ... וּ"מַלְכוּתָא דִּרְקִיעָא", הָעִנְיָנִים הָרוּחָנִיִּים, "מֵעֵין מַלְכוּתָא דְּאַרְעָא", הָעִנְיָנִים הַגַּשְׁמִיִּים (רַ"ן סַנְהֶדְרִין י:). אָדָם אוֹמֵר אִמְרָה, מַשְׁמִיעַ רַעֲיוֹן, וְאֵינוֹ מְשַׁעֵר אֵילוּ פֵּרוֹת וּפֵרֵי-פֵּרוֹת יַצְמִיחַ! וּבִי הָיָה מַעֲשֶׂה: הֻזְמַנְתִּי לְהַרְצוֹת בִּפְנֵי הָאֲסִירִים בְּבֵית הַכֶּלֶא בְּרַמְלָה. הִזְהִירוּנִי שֶׁאָבִיא אִתִּי תְּעוּדַת זִהוּי, שֶׁאִם לֹא כֵן, לֹא אוּכַל לָצֵאת. הִתְבָּרֵר, שֶׁגַּם לְהִכָּנֵס לֹא קַל. תִּשְׁאוּל וּבִדּוּק וְתִחְקוּר וְאִמּוּת, מִשַּׁעַר א' לְשַׁעַר ב', ג' וְד'. לְבַסּוֹף הוֹדִיעוּ: הַדֶּרֶךְ פְּתוּחָה. צֵא לֶחָצֵר בְּסוֹף הַמִּסְדְּרוֹן, הַבִּיתָן הָרִאשׁוֹן מִיָּמִין. אָמַרְתִּי: "לִפְנֵי כֵן, רְצוֹנִי לְשׂוֹחֵחַ עִם מְנַהֵל הַכֶּלֶא". הִתְקַשְּׁרוּ, וְהוֹדִיעוּנִי: "אֵינוֹ פָּנוּי כָּרֶגַע". אָמַרְתִּי: "גַּם אֲנִי אֵינִי פָּנוּי. זְמַנִּי יָקָר לֹא פָּחוֹת מִזְּמַנּוֹ". פָּנִיתִי לַאֲחוֹרַי: "אֶפְשָׁר לָצֵאת?" "חַכֵּה רֶגַע". הִתְקַשְּׁרוּ שׁוּב, וְשָׁאֲלוּ: "בְּאֵיזֶה עִנְיָן?" "בְּעִנְיַן הַשִּׂיחָה שֶׁאֲנִי אָמוּר לִמְסֹר בִּפְנֵי הָאֲסִירִים", עָנִיתִי. אֶלָּא מָה. הִתְקַשְּׁרוּ בַּשְּׁלִישִׁית, וְהָאִשּׁוּר נִתַּן. הַמְנַהֵל הוֹאִיל לְפַנּוֹת לִי מְעַט מִזְּמַנּוֹ הַיָּקָר. הֶעֱלוּנִי לְלִשְׁכָּתוֹ, וְהִתְעַנְיֵן: "מַה בִּרְצוֹן הָרַב לָדַעַת?" אָמַרְתִּי: "רְאֵה, קוֹרְאִים לְרוֹפֵא לְבִקּוּר בַּיִת. הוּא מַגִּיעַ, וְאוֹמְרִים לוֹ: כְּתֹב מִרְשָׁם. וַדַּאי יִתְמַהּ: יֹאמַר: הֵיכָן הַחוֹלֶה, מַה מֵּחוֹשָׁיו, מַה מַּחֲלָתוֹ, מַה מַּצָּבוֹ, וְאֵדַע אֵילוּ תְּרוּפוֹת לִרְשֹׁם. עוֹצְרִים מוֹנִית, מִתְיַשְּׁבִים, מִתְרַוְּחִים, וְאוֹמְרִים: סַע. לְאָן אֶסַּע, מַה מְּחוֹז חֶפְצְךָ. וְכָאן, אַתָּה מַזְמִין מַרְצֶה, רַב, שֶׁיִּמְסֹר שִׂיחָה. תַּגְדִּיר לִי מָה רְצוֹנְךָ, מַה מְקַוֶּה אַתָּה לְהָפִיק מֵהַשִּׂיחָה, לְאָן אַתָּה רוֹצֶה לְנַוֵּט אוֹתָהּ, לְאֵיזוֹ תּוֹעֶלֶת מְצַפֶּה אַתָּה. וְאֵדַע מַה לּוֹמַר" - זֶה הָיָה חָדָשׁ בַּעֲבוּרוֹ. תָּמַהּ לִשְׁמֹעַ. חָשַׁב מְעַט, וְאָמַר: "הָאֱמֶת, אֵינִי מְצַפֶּה לְדָבָר..." עַכְשָׁו הִגִּיעַ תּוֹרִי לִתְמֹהַּ: "מַה פֵּרוּשׁ הַדָּבָר? מַדּוּעַ הִטְרַחְתֶּם אוֹתִי לְחִנָּם?" הִסְבִּיר: "רְאֵה, מְדֻבָּר בַּעֲבַרְיָנִים הַמְשַׁלְּמִים אֶת חוֹבָם לַחֶבְרָה. הֵם לֹא מִשְׁתַּפְּרִים פֹּה, לֹא מִשְׁתַּקְּמִים פֹּה, אוּלַי לְהֶפֶךְ. כְּשֶׁיֵּצְאוּ, יָשׁוּבוּ בְּרֻבָּם לְחַיֵּי פֶּשַׁע. אֲבָל בֵּינְתַיִם הֵם פֹּה, וְאָנוּ דּוֹאֲגִים לָהֶם לַהֲוַי וּלְבִדּוּר, וּמִישֶׁהוּ הָגָה אֶת הָרַעְיוֹן לְהַזְמִין אוֹתְךָ. שָׁמַעְנוּ שֶׁאַתָּה מַצְחִיק בִּדְרָשׁוֹתֶיךָ..." נוּ, שֵׁם טוֹב הוֹלֵךְ לְמֵרָחוֹק. שֵׁם רַע, עוֹד יוֹתֵר. אָמַרְתִּי: "אֲנִי מַעֲבִיר מְסָרִים בִּדְרָשׁוֹתַי, תּוֹבֵעַ תְּבִיעוֹת וְדוֹרֵשׁ דְּרִישׁוֹת. מַמְתִּיק אֶת הַגְּלוּלָה בְּסִפּוּר וּשְׁנִינָה. וְאַתָּה הוֹפֵךְ אֶת הַטָּפֵל לְעִקָּר: אֵין בְּפִיךָ מְסָרִים בַּעֲבוּרָם, רְצוֹנְךָ רַק לְבַדְּרָם. טוֹב, אֶמְצָא כְּבָר אֶת הַמֶּסֶר בַּעֲבוּרָם". קַמְתִּי לָצֵאת. קָם לְלַוּוֹתֵנִי. אָמַר: "חִפַּשְׂתִּי בַּמְּקוֹרוֹת. אֵין בַּיַּהֲדוּת עָנְשֵׁי מַאֲסָר, רַק עָנְשֵׁי מַלְקוֹת וּמִיתָה". לֵאמֹר: אָנוּ הַמִּתְקַדְּמִים. בִּטַּלְנוּ אֶת עֹנֶשׁ הַגּוּף, וְהָעֲבַרְיָנִים 'מְשַׁלְּמִים אֶת חוֹבָם לַחֶבְרָה' בְּעָנְשֵׁי מַאֲסָר. הִתְיַשַּׁבְתִּי. הַגְּמָרָא אוֹמֶרֶת (שַׁבָּת ל:) שֶׁבְּדִבְרֵי תּוֹרָה "עֲנֵה כְּסִיל כְּאִוַּלְתּוֹ, פֶּן יִהְיֶה חָכָם בְּעֵינָיו" (מִשְׁלֵי כו-ה). אָמַרְתִּי לוֹ: "אָדָם גָּנַב, וְאֵין לוֹ כֶּסֶף לְשַׁלֵּם. מַה דִּינוֹ?" אָמַר: "גּוֹזְרִים עָלָיו מַאֲסָר". שָׁאַלְתִּי: "מַה יֵּצֵא מִזֶּה לַנִּגְנָב, הַאִם יְקַבֵּל אֶת כַּסְפּוֹ?" הֵשִׁיב: "לֹא". הִמְשַׁכְתִּי וְשָׁאַלְתִּי: "וְאִשְׁתּוֹ וּבָנָיו, מִמַּה יִּתְפַּרְנְסוּ בִּתְקוּפַת הַמַּאֲסָר?" מָשַׁךְ בִּכְתֵפָיו. אֵין זֶה עִסְקָהּ שֶׁל מַעֲרֶכֶת הַמִּשְׁפָּט. "וְהַגַּנָּב עַצְמוֹ, יִגָּמֵל בִּתְקוּפַת הַמַּאֲסָר?" כָּאן צָחַק הַמְנַהֵל צְחוֹק גָּדוֹל: "אֵיפֹה! בֵּית הַכֶּלֶא הוּא חֲמָמָה לִפְשִׁיעָה. הוּא יֵצֵא מִכָּאן גַּנָּב מְדֻפְּלָם. לוֹמְדִים כָּאן שִׁיטוֹת חֲדָשׁוֹת וּמִתְעַדְכְּנִים בְּכָל הַחִדּוּשִׁים..." אָמַרְתִּי: "וְכָעֵת אֲסַפֵּר לְךָ מָה עוֹנֶשֶׁת הַתּוֹרָה. הַגַּנָּב מְשַׁלֵּם כֶּפֶל, וְלִפְעָמִים פִּי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה, כְּדֵי לְהַשְׁרִישׁ שֶׁהַפֶּשַׁע אֵינוֹ מִשְׁתַּלֵּם. וְאִם אֵין לוֹ, "וְנִמְכַּר בִּגְנֵבָתוֹ". וְכִי מִי מוּכָן לִקְנוֹת גַּנָּב לְעֶבֶד, לְהָנִיחַ לְגַנָּב לְהִתְגּוֹרֵר בְּבֵיתוֹ? רַק מִי שֶׁחָדוּר בְּרָצוֹן עַז לְהַדְרִיךְ, לְחַנֵּךְ וּלְשַׁקֵּם. הוּא מְשַׁלֵּם בַּעֲבוּר הָעֶבֶד, וְהַכֶּסֶף נִמְסָר לַנִּגְנָב. בְּנוֹסָף, הוּא מְכַלְכֵּל גַּם אֶת אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו. וּבְמֶשֶׁךְ שֵׁשׁ שָׁנִים מָצוּי הַגַּנָּב תַּחַת חָסוּתוֹ וּמְקַבֵּל יַחַס כְּשָׁוֶה בֵּין שָׁוִים. יֶתֶר עַל כֵּן: אִם יֵשׁ לָאָדוֹן כַּר אֶחָד, נוֹתְנוֹ לָעֶבֶד! יֵשׁ לוֹ פַּת נְקִיָּה וּפַת קִבָּר, יִתֵּן לָעֶבֶד אֶת הַפַּת הַנְּקִיָּה! בְּכָךְ יִהְיֶה הָעֶבֶד אֲסִיר תּוֹדָה לְבַעַל הַבַּיִת, וִיצַיֵּת לְהַדְרָכָתוֹ, יַעֲסֹק בִּמְלֶאכֶת כַּפַּיִם שֶׁתַּעֲזֹר בְּשִׁקּוּמוֹ, וְיֵצֵא מִשָּׁם לְדֶרֶךְ חַיִּים חֲדָשָׁה, בְּהַחְלָטָה נְחוּשָׁה שֶׁ'לְּעוֹלָם לֹא עוֹד'! זֶה מִשְׁפַּט הַגַּנָּב בַּתּוֹרָה! - נָתְנוּ בְּיָדֶיךָ אֲסִירִים, לֹא כְּדֵי שֶׁתְּבַדֵּר אוֹתָם עַד שֶׁיַּחְזְרוּ לַפֶּשַׁע, אֶלָּא כְּדֵי שֶׁתְּשַׁקֵּם אוֹתָם בְּמַהֲלַךְ הַכְּלִיאָה. לָכֵן בָּאתִי, לַעֲזֹר בְּכָךְ!" וְקַמְתִּי. אָמַר: "אָז אֲנִי בָּא אִתְּךָ, לִרְאוֹת אֵיךְ אַתָּה עוֹשֶׂה זֹאת!" כְּתוֹצָאָה מֵאוֹתָהּ פְּגִישָׁה יָזַם הַמְנַהֵל עֲרוּץ שִׁקּוּם תּוֹרָנִי בְּבֵית הַסֹּהַר, שִׁעוּרֵי תּוֹרָה וְהַרְצָאוֹת. וּמִלְּבַד הָרֶוַח שֶׁבְּעֶצֶם לִמּוּד הַתּוֹרָה, הוֹכִיחַ הַמַּעֲקָב שֶׁבּוֹגְרֵי שִׁקּוּם זֶה אֵינָם שָׁבִים לְסוּרָם! הִנֵּה, מַה שֶּׁאֶפְשָׁר לִפְעֹל בְּאִמְרָה אַחַת! (וְהִגַּדְתָּ)