Otzarot-Article

"וּבָנִים לֹא הָיוּ לוֹ" (כז-ג) סִפּוּר מַרְטִיט שָׁמַעְתִּי עַל מָרָן הַגר"ח שְׁמוּאֵלֶבִיץ זָצָ"ל, רֹאשׁ יְשִׁיבַת מִיר, שֶׁצָּרוֹתֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל הָיוּ טוֹרְדוֹת אֶת לִבּוֹ, וּפְעָמִים רַבּוֹת הָיָה נוֹסֵעַ לְקֶבֶר רָחֵל כְּדֵי לְהִתְפַּלֵּל עַל כְּלָל יִשְׂרָאֵל.

פַּעַם, בִּהְיוֹתוֹ בְּקֶבֶר רָחֵל, עָמַד רֹאשׁ יְשִׁיבַת מִיר וְהִתְפַּלֵּל בְּסָמוּךְ לַמְּחִצָּה הַמַּפְרִידָה בֵּין עֶזְרַת הַגְּבָרִים לְעֶזְרַת הַנָּשִׁים. וְהִנֵּה עוֹלֶה בְּאָזְנָיו קוֹלָהּ שֶׁל אִשָּׁה שֶׁעָמְדָה מִן הָעֵבֶר הַשֵּׁנִי שֶׁל הַמְּחִצָּה, כְּשֶׁהִיא שׁוֹפֶכֶת נַפְשָׁהּ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּבְכִי רַב.

אִשָּׁה זוֹ, כָּךְ מִתְבָּרֵר, הָיְתָה חֲשׂוּכַת בָּנִים, וּכְבָר עָבְרוּ כַּמָּה שָׁנִים מֵאָז חֲתֻנָּתָהּ, וַעֲדַיִן לֹא נִתְבָּרְכָה בִּילָדִים. צַעֲרָהּ הָיָה אֵפוֹא גָּדוֹל מִנְּשֹׂא, וְהִיא הִגִּיעָה לְקֶבֶר רָחֵל לְהִתְפַּלֵּל עַל כָּךְ.

לְפֶתַע שׁוֹמֵעַ הַגר"ח שֶׁהָאִשָּׁה פּוֹתַחַת אֶת פִּיהָ וּמִתְפַּלֶּלֶת: "רָחֵל, רָחֵל, רָחֵל אִמֵּנוּ, הֲלֹא גַּם אַתְּ הָיִית חֲשׂוּכַת בָּנִים, וְאַתְּ יוֹדַעַת הֵיטֵב אֶת גֹּדֶל הַצַּעַר וְעָגְמַת הַנֶּפֶשׁ שֶׁיֵּשׁ לִי, וְלָכֵן אֲבַקֵּשׁ מִמֵּךְ שֶׁתִּהְיִי מְלִיצַת יֹשֶׁר עָלַי, שֶׁאֶזְכֶּה גַּם אָנֹכִי לְבֵן, כְּמוֹ שֶׁזָּכִית אַתְּ!"

מָרָן הַגר"ח, שֶׁעָמַד וְשָׁמַע אֶת הַדְּבָרִים, הִתְרַגֵּשׁ מְאֹד. כַּיָּדוּעַ, הָיְתָה בּוֹ, בָּרֹאשׁ יְשִׁיבַת מִיר, גַּדְלוּת עֲצוּמָה בְּעִנְיַן נוֹשֵׂא בְּעֹל עִם חֲבֵרוֹ, שֶׁהוּא אֶחָד מִמ"ח קִנְיְנֵי הַתּוֹרָה, וּתְפִלָּתָהּ הַחַמָּה שֶׁל הָאִשָּׁה נָגְעָה לְלִבּוֹ.

הוּא פָּנָה אֶל הָאִשָּׁה, וְאָמַר לָהּ: "מֻבְטַחְנִי שֶׁתְּפִלָּתֵךְ נִתְקַבְּלָה בַּשָּׁמַיִם, וּבְוַדַּאי תִּזְכִּי בַּשָּׁנָה הַבָּאָה לְבֵן!" וְאָכֵן כָּךְ הָיָה. כַּעֲבֹר שָׁנָה נוֹלַד לְאוֹתָהּ אִשָּׁה בֵּן, וְהַגר"ח הָיָה הַסַּנְדָּק.

בְּוַדַּאי לֹא כָּל אֶחָד יָכוֹל לְהַבְטִיחַ כְּפִי שֶׁהִבְטִיחַ הַגר"ח. רַק אָדָם שֶׁמָּסַר נַפְשׁוֹ עַל הַרְבָּצַת תּוֹרָה, גַּם בְּעִתּוֹת זַעַם, וּכְפִי שֶׁנִּרְאֶה מֵהַסִּפּוּר הַבָּא, יָכוֹל לְכָךְ.

בַּסֵּפֶר 'זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה' מוּבָא, כִּי בְּעֵת שֶׁיְּשִׁיבַת מִיר שָׁהֲתָה בְּיַפָּן, הִזְמִין מִשְׂרַד הַבִּטָּחוֹן הַיַּפָּנִי אֶת הַגר"ח לַחֲקִירָה, וְהִפְנָה לְעֶבְרוֹ שְׁאֵלוֹת נוֹקְבוֹת בְּעִנְיַן תַּקְצִיב הַיְשִׁיבָה, שֶׁהִתְנַהֵל בְּאֹרַח נִסִּי לַחֲלוּטִין.

יְשִׁיבַת מִיר שָׁהֲתָה בְּיַפָּן תְּקוּפָה אֲרֻכָּה, וְאַחַד הַחֻקִּים הַחֲמוּרִים שֶׁנֶּחְקְקוּ בְּאֶרֶץ זוֹ בְּעֵת מִלְחֶמֶת הָעוֹלָם הַשְּׁנִיָּה הָיָה שֶׁאָסוּר לְהַכְנִיס לְיַפָּן כְּסָפִים מִמְּדִינוֹת יְרִיבוֹת. יְשִׁיבַת מִיר קִבְּלָה כַּיָּדוּעַ תְּרוּמוֹת רַבּוֹת מִנְּדִיבִים שֶׁהִתְגּוֹרְרוּ בְּאַרְצוֹת הַבְּרִית (שֶׁהָיְתָה בְּמַצַּב מִלְחָמָה עִם יַפָּן). מִשְׂרַד הַבִּטָּחוֹן הַיַּפָּנִי חָשַׁד בְּכָךְ, וַאֲנָשָׁיו חָקְרוּ אֶת הַגר"ח בָּעִנְיָן, וּבִקְּשׁוּ לָדַעַת מִי מְמַמֵּן אֶת תַּקְצִיב הַיְשִׁיבָה. הַגר"ח הֻזְמַן לַחֲקִירוֹת כָּאֵלּוּ לֹא פַּעַם וְלֹא פַּעֲמַיִם.

מְקֹרָבָיו סִפְּרוּ שֶׁלִּפְנֵי הֲלִיכָתוֹ לְהֵחָקֵר הָיָה מִתְפַּלֵּל: "רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! מוּכָן אֲנִי לִטֹּל עַל עַצְמִי אַרְבַּע מִיתוֹת בֵּית דִּין: סְקִילָה, שְׂרֵפָה, הֶרֶג וָחֶנֶק, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא אֶהֱפֹךְ לְמַלְשִׁין".

אָדָם כָּזֶה, הַמּוֹסֵר עַצְמוֹ בְּצוּרָה כֹּה מֻפְלָאָה עֲבוּר הַתּוֹרָה וְלוֹמְדֶיהָ, כְּשֶׁהוּא מַבְטִיחַ לְאִשָּׁה חֲשׂוּכַת בָּנִים שֶׁתְּפִלָּתָהּ הִתְקַבְּלָה, וַדַּאי שֶׁלְּהַבְטָחָה כָּזוֹ יֵשׁ עֵרֶךְ וַחֲשִׁיבוּת. (בָּרְכִי נַפְשִׁי)

	עקב תשע"ד
	פְּרוּסַת הַלֶּחֶם שֶׁהֻשְׁלְכָה מֵעֵבֶר לַגָּדֵר
	"וּבָנִים לֹא הָיוּ לוֹ" (כז-ג) סִפּוּר מַרְטִיט שָׁמַעְתִּי עַל מָרָן הַגר"ח שְׁמוּאֵלֶבִיץ זָצָ"ל, רֹאשׁ יְשִׁיבַת מִיר, שֶׁצָּרוֹתֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל הָיוּ טוֹרְדוֹת אֶת לִבּוֹ, וּפְעָמִים רַבּוֹת הָיָה נוֹסֵעַ לְקֶבֶר רָחֵל כְּדֵי לְהִתְפַּלֵּל עַל כְּלָל יִשְׂרָאֵל. פַּעַם, בִּהְיוֹתוֹ בְּקֶבֶר רָחֵל, עָמַד רֹאשׁ יְשִׁיבַת מִיר וְהִתְפַּלֵּל בְּסָמוּךְ לַמְּחִצָּה הַמַּפְרִידָה בֵּין עֶזְרַת הַגְּבָרִים לְעֶזְרַת הַנָּשִׁים. וְהִנֵּה עוֹלֶה בְּאָזְנָיו קוֹלָהּ שֶׁל אִשָּׁה שֶׁעָמְדָה מִן הָעֵבֶר הַשֵּׁנִי שֶׁל הַמְּחִצָּה, כְּשֶׁהִיא שׁוֹפֶכֶת נַפְשָׁהּ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּבְכִי רַב. אִשָּׁה זוֹ, כָּךְ מִתְבָּרֵר, הָיְתָה חֲשׂוּכַת בָּנִים, וּכְבָר עָבְרוּ כַּמָּה שָׁנִים מֵאָז חֲתֻנָּתָהּ, וַעֲדַיִן לֹא נִתְבָּרְכָה בִּילָדִים. צַעֲרָהּ הָיָה אֵפוֹא גָּדוֹל מִנְּשֹׂא, וְהִיא הִגִּיעָה לְקֶבֶר רָחֵל לְהִתְפַּלֵּל עַל כָּךְ. לְפֶתַע שׁוֹמֵעַ הַגר"ח שֶׁהָאִשָּׁה פּוֹתַחַת אֶת פִּיהָ וּמִתְפַּלֶּלֶת: "רָחֵל, רָחֵל, רָחֵל אִמֵּנוּ, הֲלֹא גַּם אַתְּ הָיִית חֲשׂוּכַת בָּנִים, וְאַתְּ יוֹדַעַת הֵיטֵב אֶת גֹּדֶל הַצַּעַר וְעָגְמַת הַנֶּפֶשׁ שֶׁיֵּשׁ לִי, וְלָכֵן אֲבַקֵּשׁ מִמֵּךְ שֶׁתִּהְיִי מְלִיצַת יֹשֶׁר עָלַי, שֶׁאֶזְכֶּה גַּם אָנֹכִי לְבֵן, כְּמוֹ שֶׁזָּכִית אַתְּ!" מָרָן הַגר"ח, שֶׁעָמַד וְשָׁמַע אֶת הַדְּבָרִים, הִתְרַגֵּשׁ מְאֹד. כַּיָּדוּעַ, הָיְתָה בּוֹ, בָּרֹאשׁ יְשִׁיבַת מִיר, גַּדְלוּת עֲצוּמָה בְּעִנְיַן נוֹשֵׂא בְּעֹל עִם חֲבֵרוֹ, שֶׁהוּא אֶחָד מִמ"ח קִנְיְנֵי הַתּוֹרָה, וּתְפִלָּתָהּ הַחַמָּה שֶׁל הָאִשָּׁה נָגְעָה לְלִבּוֹ. הוּא פָּנָה אֶל הָאִשָּׁה, וְאָמַר לָהּ: "מֻבְטַחְנִי שֶׁתְּפִלָּתֵךְ נִתְקַבְּלָה בַּשָּׁמַיִם, וּבְוַדַּאי תִּזְכִּי בַּשָּׁנָה הַבָּאָה לְבֵן!" וְאָכֵן כָּךְ הָיָה. כַּעֲבֹר שָׁנָה נוֹלַד לְאוֹתָהּ אִשָּׁה בֵּן, וְהַגר"ח הָיָה הַסַּנְדָּק. בְּוַדַּאי לֹא כָּל אֶחָד יָכוֹל לְהַבְטִיחַ כְּפִי שֶׁהִבְטִיחַ הַגר"ח. רַק אָדָם שֶׁמָּסַר נַפְשׁוֹ עַל הַרְבָּצַת תּוֹרָה, גַּם בְּעִתּוֹת זַעַם, וּכְפִי שֶׁנִּרְאֶה מֵהַסִּפּוּר הַבָּא, יָכוֹל לְכָךְ. בַּסֵּפֶר 'זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה' מוּבָא, כִּי בְּעֵת שֶׁיְּשִׁיבַת מִיר שָׁהֲתָה בְּיַפָּן, הִזְמִין מִשְׂרַד הַבִּטָּחוֹן הַיַּפָּנִי אֶת הַגר"ח לַחֲקִירָה, וְהִפְנָה לְעֶבְרוֹ שְׁאֵלוֹת נוֹקְבוֹת בְּעִנְיַן תַּקְצִיב הַיְשִׁיבָה, שֶׁהִתְנַהֵל בְּאֹרַח נִסִּי לַחֲלוּטִין. יְשִׁיבַת מִיר שָׁהֲתָה בְּיַפָּן תְּקוּפָה אֲרֻכָּה, וְאַחַד הַחֻקִּים הַחֲמוּרִים שֶׁנֶּחְקְקוּ בְּאֶרֶץ זוֹ בְּעֵת מִלְחֶמֶת הָעוֹלָם הַשְּׁנִיָּה הָיָה שֶׁאָסוּר לְהַכְנִיס לְיַפָּן כְּסָפִים מִמְּדִינוֹת יְרִיבוֹת. יְשִׁיבַת מִיר קִבְּלָה כַּיָּדוּעַ תְּרוּמוֹת רַבּוֹת מִנְּדִיבִים שֶׁהִתְגּוֹרְרוּ בְּאַרְצוֹת הַבְּרִית (שֶׁהָיְתָה בְּמַצַּב מִלְחָמָה עִם יַפָּן). מִשְׂרַד הַבִּטָּחוֹן הַיַּפָּנִי חָשַׁד בְּכָךְ, וַאֲנָשָׁיו חָקְרוּ אֶת הַגר"ח בָּעִנְיָן, וּבִקְּשׁוּ לָדַעַת מִי מְמַמֵּן אֶת תַּקְצִיב הַיְשִׁיבָה. הַגר"ח הֻזְמַן לַחֲקִירוֹת כָּאֵלּוּ לֹא פַּעַם וְלֹא פַּעֲמַיִם. מְקֹרָבָיו סִפְּרוּ שֶׁלִּפְנֵי הֲלִיכָתוֹ לְהֵחָקֵר הָיָה מִתְפַּלֵּל: "רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! מוּכָן אֲנִי לִטֹּל עַל עַצְמִי אַרְבַּע מִיתוֹת בֵּית דִּין: סְקִילָה, שְׂרֵפָה, הֶרֶג וָחֶנֶק, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא אֶהֱפֹךְ לְמַלְשִׁין". אָדָם כָּזֶה, הַמּוֹסֵר עַצְמוֹ בְּצוּרָה כֹּה מֻפְלָאָה עֲבוּר הַתּוֹרָה וְלוֹמְדֶיהָ, כְּשֶׁהוּא מַבְטִיחַ לְאִשָּׁה חֲשׂוּכַת בָּנִים שֶׁתְּפִלָּתָהּ הִתְקַבְּלָה, וַדַּאי שֶׁלְּהַבְטָחָה כָּזוֹ יֵשׁ עֵרֶךְ וַחֲשִׁיבוּת. (בָּרְכִי נַפְשִׁי)