Otzarot-Article

"שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ" (כג-ג) כְּשֶׁנִּסְתַּיְּמָה מִלְחֶמֶת הָעוֹלָם הַשְּׁנִיָּה נוֹתְרוּ בְּפּוֹלִין מִסְפַּר מוּעָט שֶׁל יְהוּדִים נִצּוֹלִים, הֱיוֹת שֶׁהַשִּׁלְטוֹן הַקּוֹמוּנִיסְטִי סָגַר בִּפְנֵיהֶם אֶת הַגְּבוּל וְלֹא אִפְשֵׁר לָהֶם לָצֵאת מִפּוֹלִין לָאָרֶץ הַנִּכְסֶפֶת, אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.

לְאַחַר אַרְבַּע שָׁנִים, בִּשְׁנַת תש"י, נִפְתְּחוּ הַשְּׁעָרִים, וְרַבִּים מִן הַנִּצּוֹלִים מִהֲרוּ לָצֵאת לְעֵבֶר הָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה.

סִפֵּר אֶחָד מֵהַנִּצּוֹלִים, שֶׁבְּמַהֲלַךְ נְסִיעָתָם אַרְצָה הֵם הִגִּיעוּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת לְעִיר הַנָּמֵל "וֶנֶצְיָה" שֶׁבְּאִיטַלְיָה, וּלְאַחַר מִסְפַּר שָׁעוֹת הִתְעַטְּפוּ בִּקְדֻשָּׁתָהּ שֶׁל הַשַּׁבָּת בְּאִיטַלְיָה.

בְּשַׁבָּת בַּבֹּקֶר הִגִּיעוּ לִמְקוֹם שְׁהִיָּתָם רוֹכְלִים אִיטַלְקִים רַבִּים עִם סְחוֹרָתָם הַצִּבְעוֹנִית, סְחוֹרָה אֲשֶׁר לֹא הָיָה נִתָּן לְהַשִּׂיגָהּ בְּפּוֹלִין. הַמִּסְחָר הֵחֵל לִפְרֹחַ, וְרַבִּים מִן הַיְּהוּדִים בְּעִצּוּמוֹ שֶׁל יוֹם הַשַּׁבָּת אָצוּ רָצוּ בִּבְהִילוּת לִרְכֹּשׁ סְחוֹרָה מִכָּל הַבָּא לַיָּד, רַחְמָנָא לִיצְלַן. "אֲנִי עָמַדְתִּי בִּמְקוֹמִי שׁוֹתֵק, וְחָשַׁבְתִּי בְּלִבִּי: 'שַׁבָּת! שַׁבָּת הַיּוֹם בָּעוֹלָם!' כַּאֲשֶׁר כִּלּוּ הַנּוֹסְעִים אֶת כַּסְפָּם, שָׁכְכָה הַהֲמֻלָּה. הַסְּחוֹרָה הַמְבֻקֶּשֶׁת בְּיוֹתֵר הָיְתָה תַּפּוּחֵי עֵץ. הֵם נִמְכְּרוּ בְּאַרְגָּזִים בַּעֲלֵי תְּכוּלָה שֶׁל חֲמִשָּׁה ק"ג בְּאַרְגָּז. נוֹסְעִים רַבִּים קָנוּ מִסְפַּר אַרְגָּזִים, וּמַטְּרָתָם הָיְתָה לִמְכֹּר אֶת הַתַּפּוּחִים בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. הָיִינוּ אֲמוּרִים לַעֲגֹן בַּנָּמֵל בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בְּעוֹד יָמִים אֲחָדִים.

נִגְּשׁוּ אֵלַי מִסְפַּר נוֹסְעִים, הִצִּיעוּ לִי הַלְוָאָה מִתּוֹךְ רַחֲמִים וְאָמְרוּ לִי: "תַּחְזִיר כְּשֶׁיִּרְוַח לְךָ, זוֹהִי הִזְדַּמְּנוּת פָּז לִרְכֹּשׁ מִסְפַּר אַרְגְּזֵי תַּפּוּחִים". אֲנִי הוֹדֵיתִי לָהֶם עַל טוּב לִבָּם וְהִסְבַּרְתִּי לָהֶם שֶׁאֶת הַשַּׁבָּת אֲנִי לֹא מְחַלֵּל בְּעַד שׁוּם הוֹן שֶׁבָּעוֹלָם. בְּצֵאת הַשַּׁבָּת קִבַּלְנוּ הוֹרָאָה לְהַעֲבִיר אֶת חֲפָצֵינוּ לָאֳנִיָּה בְּשֵׁם "גְּלִילָה", שֶׁעָגְנָה בַּנָּמֵל, וּבָהּ הָיִינוּ אֲמוּרִים לְהַפְלִיג אַרְצָה. הִתְרַגַּשְׁתִּי מְאֹד וְאָרַזְתִּי אֶת חֲפָצַי הַדַּלִּים. הַנּוֹסְעִים הָאֲחֵרִים הֶעֱמִיסוּ אֶת אַרְגְּזֵי הַתַּפּוּחִים שֶׁלָּהֶם עַל עֲגָלוֹת וּבִידֵי סַבָּלִים אִיטַלְקִים. אֲנִי הִתְמַקַּמְתִּי עִם רַעְיָתִי וּשְׁנֵי יְלָדַי בִּ"גְלִילָה", וְתוֹךְ שָׁלֹשׁ שָׁעוֹת הִתְמַלְּאָה הָאֳנִיָּה עַד אֶפֶס מָקוֹם בַּאֲנָשִׁים, נָשִׁים וָטַף וּבְמִטְעָנָם הָרַב.

כְּשֶׁהֵחֵל לִהְיוֹת צָפוּף מְאֹד, פָּקַד רַב הַחוֹבֵל עַל כָּל בָּאֵי הָאֳנִיָּה לְהַעֲבִיר אֶת מִטְעָנָם אֶל בֶּטֶן הָאֳנִיָּה מִלְּבַד חֶפְצֵיהֶם הָאִישִׁיִּים.

מַלָּחֵי הָאֳנִיָּה סִיְּמוּ בְּמֶרֶץ רַב לְרוֹקֵן אֶת כָּל הַתָּאִים מִתְּכוּלָתָם, לִמְגִנַּת לִבָּם שֶׁל הַנּוֹסְעִים.

עָלִינוּ עַל יְצוּעֵנוּ בְּהַרְגָּשָׁה טוֹבָה. בָּרוּךְ הַשֵּׁם אָנוּ חוֹזְרִים הַבַּיְתָה! כְּשֶׁהִתְעוֹרַרְנוּ בַּבֹּקֶר הֻפְתַּעְנוּ לִרְאוֹת שֶׁאֵינֶנּוּ נִמְצָאִים בְּלֵב יָם אֶלָּא בְּאוֹתוֹ מָקוֹם, וְהִתְבָּרֵר שֶׁמֵּחֲמַת עִכּוּב כָּלְשֶׁהוּ הָאֳנִיָּה תַּפְלִיג רַק בִּשְׁעוֹת הַבֹּקֶר הַמְאֻחָרוֹת.

הִתְעַטַּפְתִּי בְּטַלִּית וְהִתְעַטַּרְתִּי בִּתְפִלִּין, וּכְשֶׁעָמַדְתִּי עַל סִפּוּן הָאֳנִיָּה הוֹדֵיתִי לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל כָּל הַטּוֹב שֶׁגְּמָלַנִי מֵעוֹדִי וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה, בּוֹ אָנוּ אֲמוּרִים לְהַפְלִיג לְאֶרֶץ הַקֹּדֶשׁ, אֶרֶץ שֶׁאֲבוֹתַי וַאֲבוֹת אֲבוֹתַי לֹא זָכוּ לָחֹן אֶת עֲפָרָהּ. כַּעֲבֹר זְמַן מָה שׁוּב הוֹפִיעוּ הָרוֹכְלִים. הַשְּׁמוּעָה שֶׁהָאֳנִיָּה הִתְעַכְּבָה עָשְׂתָה לָהּ כְּנָפַיִם. הֵם הִגִּיעוּ בִּמְהִירוּת וּפָרְסוּ אֶת מַרְכָּלְתָּם.

מִהַרְתִּי לְהִצְטַיֵּד בִּמְעַט כַּסְפִּי וְיָרַדְתִּי אֶל הַנָּמֵל. שָׁם חִכְּתָה לִי הַפְתָּעָה נְעִימָה: הַקּוֹנִים הָיוּ מוּעָטִים, שֶׁכֵּן כַּסְפָּם שֶׁל רֹב הַנּוֹסְעִים אָזַל בַּיּוֹם הַקּוֹדֵם, וּלְפִיכָךְ, כֵּיוָן שֶׁלֹּא הָיְתָה דְּרִישָׁה, מְחִירֵי הַתַּפּוּחִים יָרְדוּ פְּלָאִים.

רָכַשְׁתִּי מִסְפָּר רַב שֶׁל אַרְגְּזֵי תַּפּוּחִים. הָיוּ לִי אֶפְשָׁרוּת וּזְמַן בְּשֶׁפַע לִבְחֹר אֶת הַתַּפּוּחִים הַמֻּבְחָרִים שֶׁבָּהֶם. אִישׁ לֹא הֵאִיץ בִּי, הַמִּסְחָר הִתְנַהֵל בְּנַחַת, בְּשַׁלְוָה וּבְיִשּׁוּב הַדַּעַת. קָנִיתִי אֶת הַתַּפּוּחִים, וּבְתוֹךְ הָאֳנִיָּה כִּסִּיתִי אֶת הַתַּפּוּחִים מֵחֲשָׁשׁ לְעַיִן הָרָע.

לְאַחַר זְמַן קָצָר הִפְלִיגָה הָאֳנִיָּה לְדַרְכָּהּ. הֶחְזַקְתִּי אֶת הַתַּפּוּחִים בְּתָאִי, וּבְמֶשֶׁךְ כָּל הַנְּסִיעָה הִקְפַּדְתִּי לְטַפֵּל בָּהֶם. וִדֵּאתִי שֶׁנִּכְנָס אֲוִיר צַח בֵּינֵיהֶם וְשֶׁהֵם מְאֻחְסָנִים בְּמַצָּב תַּקִּין.

בְּיוֹם שִׁשִּׁי אַחַר הַצָּהֳרַיִם הִגַּעְנוּ בְּסִיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא לְחֵיפָה וְהָעֳבַרְנוּ לְשַׁעַר הָעֲלִיָּה. בְּבָקְרוֹ שֶׁל יוֹם רִאשׁוֹן הוֹפִיעוּ בַּמָּקוֹם סוֹחֲרִים שֶׁחָפְצוּ לִקְנוֹת מֵהָעוֹלִים הַחֲדָשִׁים אֶת סְחוֹרָתָם.

הַמִּטְעָנִים יָצְאוּ מִבֶּטֶן הָאֳנִיָּה, וּכְשֶׁהוּבְאוּ בִּפְנֵי בַּעֲלֵיהֶם, חָשְׁכוּ עֵינֵיהֶם: מִקְצָתָם נִרְקְבוּ, וּמִקְצָתָם נִרְאוּ כִּצְלוּיִים בְּאֵשׁ. אַף תַּפּוּחַ לֹא הָיָה רָאוּי לַאֲכִילָה.

לְבַעֲלֵיהֶם הַהֲמוּמִים לֹא נוֹתַר אֶלָּא לְהַשְׁלִיכָם לְפַח הָאַשְׁפָּה. לְעֻמַּת זֹאת, הַתַּפּוּחִים שֶׁלִּי הָיוּ תַּאֲוָה לָעֵינַיִם, מַבְרִיקִים וּטְרִיִּים. כַּמּוּבָן, זָכִיתִי לִמְכֹּר אוֹתָם בִּמְחִיר טוֹב, וּרְוָחַי הַנָּאִים סִיְּעוּ לִי וּלְמִשְׁפַּחְתִּי בִּקְלִיטָתֵנוּ בְּאֶרֶץ הַקֹּדֶשׁ.

סִפּוּר אֲמִתִּי זֶה מַמְחִישׁ אֶת נִפְלְאוֹת הַשְׁגָּחָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּשְׂכָרָם שֶׁל שׁוֹמְרַי הַשַּׁבָּת. אֵין סָפֵק שֶׁיֵּשׁ בְּסִפּוּר זֶה יְכֹלֶת לְהַפְעִים בָּנוּ יוֹתֵר וְיוֹתֵר אֶת הַרְגָּשַׁת הַבִּטָּחוֹן בְּמִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם! (אֱמוּנָה שְׁלֵמָה)

	דברים תשע"ד
	לֹא לַגִּבּוֹרִים הַנִּצָּחוֹן
	"שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ" (כג-ג) כְּשֶׁנִּסְתַּיְּמָה מִלְחֶמֶת הָעוֹלָם הַשְּׁנִיָּה נוֹתְרוּ בְּפּוֹלִין מִסְפַּר מוּעָט שֶׁל יְהוּדִים נִצּוֹלִים, הֱיוֹת שֶׁהַשִּׁלְטוֹן הַקּוֹמוּנִיסְטִי סָגַר בִּפְנֵיהֶם אֶת הַגְּבוּל וְלֹא אִפְשֵׁר לָהֶם לָצֵאת מִפּוֹלִין לָאָרֶץ הַנִּכְסֶפֶת, אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. לְאַחַר אַרְבַּע שָׁנִים, בִּשְׁנַת תש"י, נִפְתְּחוּ הַשְּׁעָרִים, וְרַבִּים מִן הַנִּצּוֹלִים מִהֲרוּ לָצֵאת לְעֵבֶר הָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה. סִפֵּר אֶחָד מֵהַנִּצּוֹלִים, שֶׁבְּמַהֲלַךְ נְסִיעָתָם אַרְצָה הֵם הִגִּיעוּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת לְעִיר הַנָּמֵל "וֶנֶצְיָה" שֶׁבְּאִיטַלְיָה, וּלְאַחַר מִסְפַּר שָׁעוֹת הִתְעַטְּפוּ בִּקְדֻשָּׁתָהּ שֶׁל הַשַּׁבָּת בְּאִיטַלְיָה. בְּשַׁבָּת בַּבֹּקֶר הִגִּיעוּ לִמְקוֹם שְׁהִיָּתָם רוֹכְלִים אִיטַלְקִים רַבִּים עִם סְחוֹרָתָם הַצִּבְעוֹנִית, סְחוֹרָה אֲשֶׁר לֹא הָיָה נִתָּן לְהַשִּׂיגָהּ בְּפּוֹלִין. הַמִּסְחָר הֵחֵל לִפְרֹחַ, וְרַבִּים מִן הַיְּהוּדִים בְּעִצּוּמוֹ שֶׁל יוֹם הַשַּׁבָּת אָצוּ רָצוּ בִּבְהִילוּת לִרְכֹּשׁ סְחוֹרָה מִכָּל הַבָּא לַיָּד, רַחְמָנָא לִיצְלַן. "אֲנִי עָמַדְתִּי בִּמְקוֹמִי שׁוֹתֵק, וְחָשַׁבְתִּי בְּלִבִּי: 'שַׁבָּת! שַׁבָּת הַיּוֹם בָּעוֹלָם!' כַּאֲשֶׁר כִּלּוּ הַנּוֹסְעִים אֶת כַּסְפָּם, שָׁכְכָה הַהֲמֻלָּה. הַסְּחוֹרָה הַמְבֻקֶּשֶׁת בְּיוֹתֵר הָיְתָה תַּפּוּחֵי עֵץ. הֵם נִמְכְּרוּ בְּאַרְגָּזִים בַּעֲלֵי תְּכוּלָה שֶׁל חֲמִשָּׁה ק"ג בְּאַרְגָּז. נוֹסְעִים רַבִּים קָנוּ מִסְפַּר אַרְגָּזִים, וּמַטְּרָתָם הָיְתָה לִמְכֹּר אֶת הַתַּפּוּחִים בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. הָיִינוּ אֲמוּרִים לַעֲגֹן בַּנָּמֵל בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בְּעוֹד יָמִים אֲחָדִים. נִגְּשׁוּ אֵלַי מִסְפַּר נוֹסְעִים, הִצִּיעוּ לִי הַלְוָאָה מִתּוֹךְ רַחֲמִים וְאָמְרוּ לִי: "תַּחְזִיר כְּשֶׁיִּרְוַח לְךָ, זוֹהִי הִזְדַּמְּנוּת פָּז לִרְכֹּשׁ מִסְפַּר אַרְגְּזֵי תַּפּוּחִים". אֲנִי הוֹדֵיתִי לָהֶם עַל טוּב לִבָּם וְהִסְבַּרְתִּי לָהֶם שֶׁאֶת הַשַּׁבָּת אֲנִי לֹא מְחַלֵּל בְּעַד שׁוּם הוֹן שֶׁבָּעוֹלָם. בְּצֵאת הַשַּׁבָּת קִבַּלְנוּ הוֹרָאָה לְהַעֲבִיר אֶת חֲפָצֵינוּ לָאֳנִיָּה בְּשֵׁם "גְּלִילָה", שֶׁעָגְנָה בַּנָּמֵל, וּבָהּ הָיִינוּ אֲמוּרִים לְהַפְלִיג אַרְצָה. הִתְרַגַּשְׁתִּי מְאֹד וְאָרַזְתִּי אֶת חֲפָצַי הַדַּלִּים. הַנּוֹסְעִים הָאֲחֵרִים הֶעֱמִיסוּ אֶת אַרְגְּזֵי הַתַּפּוּחִים שֶׁלָּהֶם עַל עֲגָלוֹת וּבִידֵי סַבָּלִים אִיטַלְקִים. אֲנִי הִתְמַקַּמְתִּי עִם רַעְיָתִי וּשְׁנֵי יְלָדַי בִּ"גְלִילָה", וְתוֹךְ שָׁלֹשׁ שָׁעוֹת הִתְמַלְּאָה הָאֳנִיָּה עַד אֶפֶס מָקוֹם בַּאֲנָשִׁים, נָשִׁים וָטַף וּבְמִטְעָנָם הָרַב. כְּשֶׁהֵחֵל לִהְיוֹת צָפוּף מְאֹד, פָּקַד רַב הַחוֹבֵל עַל כָּל בָּאֵי הָאֳנִיָּה לְהַעֲבִיר אֶת מִטְעָנָם אֶל בֶּטֶן הָאֳנִיָּה מִלְּבַד חֶפְצֵיהֶם הָאִישִׁיִּים. מַלָּחֵי הָאֳנִיָּה סִיְּמוּ בְּמֶרֶץ רַב לְרוֹקֵן אֶת כָּל הַתָּאִים מִתְּכוּלָתָם, לִמְגִנַּת לִבָּם שֶׁל הַנּוֹסְעִים. עָלִינוּ עַל יְצוּעֵנוּ בְּהַרְגָּשָׁה טוֹבָה. בָּרוּךְ הַשֵּׁם אָנוּ חוֹזְרִים הַבַּיְתָה! כְּשֶׁהִתְעוֹרַרְנוּ בַּבֹּקֶר הֻפְתַּעְנוּ לִרְאוֹת שֶׁאֵינֶנּוּ נִמְצָאִים בְּלֵב יָם אֶלָּא בְּאוֹתוֹ מָקוֹם, וְהִתְבָּרֵר שֶׁמֵּחֲמַת עִכּוּב כָּלְשֶׁהוּ הָאֳנִיָּה תַּפְלִיג רַק בִּשְׁעוֹת הַבֹּקֶר הַמְאֻחָרוֹת. הִתְעַטַּפְתִּי בְּטַלִּית וְהִתְעַטַּרְתִּי בִּתְפִלִּין, וּכְשֶׁעָמַדְתִּי עַל סִפּוּן הָאֳנִיָּה הוֹדֵיתִי לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל כָּל הַטּוֹב שֶׁגְּמָלַנִי מֵעוֹדִי וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה, בּוֹ אָנוּ אֲמוּרִים לְהַפְלִיג לְאֶרֶץ הַקֹּדֶשׁ, אֶרֶץ שֶׁאֲבוֹתַי וַאֲבוֹת אֲבוֹתַי לֹא זָכוּ לָחֹן אֶת עֲפָרָהּ. כַּעֲבֹר זְמַן מָה שׁוּב הוֹפִיעוּ הָרוֹכְלִים. הַשְּׁמוּעָה שֶׁהָאֳנִיָּה הִתְעַכְּבָה עָשְׂתָה לָהּ כְּנָפַיִם. הֵם הִגִּיעוּ בִּמְהִירוּת וּפָרְסוּ אֶת מַרְכָּלְתָּם. מִהַרְתִּי לְהִצְטַיֵּד בִּמְעַט כַּסְפִּי וְיָרַדְתִּי אֶל הַנָּמֵל. שָׁם חִכְּתָה לִי הַפְתָּעָה נְעִימָה: הַקּוֹנִים הָיוּ מוּעָטִים, שֶׁכֵּן כַּסְפָּם שֶׁל רֹב הַנּוֹסְעִים אָזַל בַּיּוֹם הַקּוֹדֵם, וּלְפִיכָךְ, כֵּיוָן שֶׁלֹּא הָיְתָה דְּרִישָׁה, מְחִירֵי הַתַּפּוּחִים יָרְדוּ פְּלָאִים. רָכַשְׁתִּי מִסְפָּר רַב שֶׁל אַרְגְּזֵי תַּפּוּחִים. הָיוּ לִי אֶפְשָׁרוּת וּזְמַן בְּשֶׁפַע לִבְחֹר אֶת הַתַּפּוּחִים הַמֻּבְחָרִים שֶׁבָּהֶם. אִישׁ לֹא הֵאִיץ בִּי, הַמִּסְחָר הִתְנַהֵל בְּנַחַת, בְּשַׁלְוָה וּבְיִשּׁוּב הַדַּעַת. קָנִיתִי אֶת הַתַּפּוּחִים, וּבְתוֹךְ הָאֳנִיָּה כִּסִּיתִי אֶת הַתַּפּוּחִים מֵחֲשָׁשׁ לְעַיִן הָרָע. לְאַחַר זְמַן קָצָר הִפְלִיגָה הָאֳנִיָּה לְדַרְכָּהּ. הֶחְזַקְתִּי אֶת הַתַּפּוּחִים בְּתָאִי, וּבְמֶשֶׁךְ כָּל הַנְּסִיעָה הִקְפַּדְתִּי לְטַפֵּל בָּהֶם. וִדֵּאתִי שֶׁנִּכְנָס אֲוִיר צַח בֵּינֵיהֶם וְשֶׁהֵם מְאֻחְסָנִים בְּמַצָּב תַּקִּין. בְּיוֹם שִׁשִּׁי אַחַר הַצָּהֳרַיִם הִגַּעְנוּ בְּסִיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא לְחֵיפָה וְהָעֳבַרְנוּ לְשַׁעַר הָעֲלִיָּה. בְּבָקְרוֹ שֶׁל יוֹם רִאשׁוֹן הוֹפִיעוּ בַּמָּקוֹם סוֹחֲרִים שֶׁחָפְצוּ לִקְנוֹת מֵהָעוֹלִים הַחֲדָשִׁים אֶת סְחוֹרָתָם. הַמִּטְעָנִים יָצְאוּ מִבֶּטֶן הָאֳנִיָּה, וּכְשֶׁהוּבְאוּ בִּפְנֵי בַּעֲלֵיהֶם, חָשְׁכוּ עֵינֵיהֶם: מִקְצָתָם נִרְקְבוּ, וּמִקְצָתָם נִרְאוּ כִּצְלוּיִים בְּאֵשׁ. אַף תַּפּוּחַ לֹא הָיָה רָאוּי לַאֲכִילָה. לְבַעֲלֵיהֶם הַהֲמוּמִים לֹא נוֹתַר אֶלָּא לְהַשְׁלִיכָם לְפַח הָאַשְׁפָּה. לְעֻמַּת זֹאת, הַתַּפּוּחִים שֶׁלִּי הָיוּ תַּאֲוָה לָעֵינַיִם, מַבְרִיקִים וּטְרִיִּים. כַּמּוּבָן, זָכִיתִי לִמְכֹּר אוֹתָם בִּמְחִיר טוֹב, וּרְוָחַי הַנָּאִים סִיְּעוּ לִי וּלְמִשְׁפַּחְתִּי בִּקְלִיטָתֵנוּ בְּאֶרֶץ הַקֹּדֶשׁ. סִפּוּר אֲמִתִּי זֶה מַמְחִישׁ אֶת נִפְלְאוֹת הַשְׁגָּחָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּשְׂכָרָם שֶׁל שׁוֹמְרַי הַשַּׁבָּת. אֵין סָפֵק שֶׁיֵּשׁ בְּסִפּוּר זֶה יְכֹלֶת לְהַפְעִים בָּנוּ יוֹתֵר וְיוֹתֵר אֶת הַרְגָּשַׁת הַבִּטָּחוֹן בְּמִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם! (אֱמוּנָה שְׁלֵמָה)