Otzarot-Article

סִפֵּר הָרַב גָּלִינְסְקִי זָצָ"ל: פַּעַם אָמַר לִי תַּלְמִיד שֶׁל הֶ"חָפֵץ חַיִּים" זָצָ"ל מֵרַאדִין: אִם אַתָּה רוֹצֶה, אַשְׁמִיעַ בְּפָנֶיךָ שִׂיחָה שֶׁל הֶ"חָפֵץ חַיִּים". זֶה יִקַּח שָׁלֹשׁ דַּקּוֹת, אֲבָל אַתָּה צָרִיךְ לַחְשֹׁב שֶׁהֶ"חָפֵץ חַיִּים" עוֹמֵד לְפָנֶיךָ, שֶׁאֲנִי הֶ"חָפֵץ חַיִּים".

הִסְכַּמְתִּי.

כָּעֵת תַּחְשְׁבוּ אַתֶּם, שֶׁאֲנִי הֶ"חָפֵץ חַיִּים" –

וְסִפֵּר, שֶׁמִּתְּחִלַּת זְמַן אֱלוּל, אַחֲרֵי הַתְּפִלָּה, עָמַד הֶ"חָפֵץ חַיִּים" וְאָמַר: "עוֹד מְעַט יַתְחִילוּ לִבְחֹר אֶתְרוֹגִים לְסֻכּוֹת" –

בְּפוֹלִין לֹא גִּדְּלוּ אֶתְרוֹגִים. הָיוּ מְבִיאִים אוֹתָם מֵהָאֲרָצוֹת הַחַמּוֹת, וְרַבִּים הָיוּ נִפְסָלִים בַּדֶּרֶךְ. לִפְעָמִים הִגִּיעַ שָׁוְיוֹ שֶׁל אֶתְרוֹג מְהֻדָּר לַעֲשָׂרָה רוּבָּלִים, אֶלֶף שֶׁקֶל שֶׁל יָמֵינוּ. לִפְעָמִים יוֹתֵר. הָיוּ עֲיָרוֹת שֶׁקָּנוּ בִּמְשֻׁתָּף אֶתְרוֹג אֶחָד לְכָל הַקְּהִלָּה –

"מִצְוַת אֶתְרוֹג הִיא מִדְּאוֹרַיְתָא בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן בִּלְבַד. בִּשְׁאָר יָמִים, מִדְּרַבָּנָן. נִמְצָא שֶׁבַּעֲבוּר מִצְוָה אַחַת, מְשַׁלְּמִים אֶלֶף שֶׁקֶל! –

וְהַגָּאוֹן מִוִּילְנָה זָצָ"ל כָּתַב (שְׁנוֹת אֵלִיָּהוּ רֵישׁ פֵּאָה), שֶׁבְּכָל מִלָּה שֶׁל תַּלְמוּד תּוֹרָה מְקַיְּמִים מִצְוַת עֲשֵׂה מִן הַתּוֹרָה. וּבֵרַרְתִּי: בְּדַקָּה, אֶפְשָׁר לוֹמַר מָאתַיִם מִלִּים. לְהַרְוִיחַ מָאתַיִם אֶלֶף שֶׁקֶל! וּבְשָׁעָה שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אֶלֶף מִלִּים, שְׁנֵים עָשָׂר מִילְיוֹנֵי שְׁקָלִים!

כַּמָּה מִצְווֹת אֶפְשָׁר לְהָכִין לִקְרַאת יְמֵי הַדִּין הַבָּאִים עָלֵינוּ לְטוֹבָה, אִם לוֹמְדִים בִּרְצִיפוּת וּבִרְצִינוּת, אִם לֹא מְבַטְּלִים בַּסְּדָרִים וְאַף מוֹסִיפִים עֲלֵיהֶם".

לְאַחַר הַשִּׂיחָה הַקְּצָרָה וְהַנּוֹקֶבֶת נִגָּשׁ הָ'עֶלְטֶער', אַחַד הַבַּחוּרִים הַמְבֻגָּרִים, אֶל הֶ"חָפֵץ חַיִּים". הֵעִיר שֶׁאֶת הַשִּׂיחָה הַזּוֹ הִשְׁמִיעַ אֶשְׁתָּקַד...

"לֹא בִּפְנֵי אוֹתָם בַּחוּרִים", הֱשִׁיבוֹ הֶ "חָפֵץ חַיִּים".

"יֵשׁ בַּחוּרִים חֲדָשִׁים", הִסְכִּים, "אֲבָל רֻבָּם כְּבָר שָׁמְעוּ..."

"בְּרָכוֹת יָחוּלוּ עַל רֹאשְׁךָ", אָמַר הֶ"חָפֵץ חַיִּים" בִּמְתִיקוּת. "הִנְנִי לְשָׁאָלְךָ שְׁאֵלָה. בְּכָל שָׁנָה מְכַבְּדִים אֶת פְּלוֹנִי בְּ'חָתָן תּוֹרָה' וְאֶת פְּלוֹנִי בְּ'חָתָן בְּרֵאשִׁית'. אֶשְׁתָּקַד כִּבְּדוּם, וּבַשָּׁנָה שֶׁלִּפְנֵי כֵן, וְהַשָּׁנָה יְכַבְּדוּם, וּבַשָּׁנָה הַבָּאָה. הֲסָבוּר אַתָּה שֶׁזֶּה הוֹגֵן. הֲלֹא כְּבָר כִּבְּדוּם, כְּבָר הִבִּיעוּ לָהֶם הַעֲרָכָה, מִן הַדִּין שֶׁיְּכַבְּדוּ אֲנָשִׁים נוֹסָפִים, יֵשׁ עוֹד מְכֻבָּדִים הָרְאוּיִים לְכָךְ..."

הַבָּחוּר שָׁתַק. לֹא הָיְתָה לוֹ תְּשׁוּבָה. הַטַּעֲנָה צוֹדֶקֶת.

"אֲבָל אֹמַר לְךָ: הַשָּׁנָה יִקְרְאוּ לָהֶם בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה" –

"בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה? אֵיךְ זֶה, וַהֲלֹא קְרָאוּם אֶשְׁתָּקַד, וְלִפְנֵי שְׁנָתַיִם וְשָׁלֹשׁ".

"הֲלֹא תָּבִין, לֹא לָהֶם קָרְאוּ –

הֵם נִרְאִים אוֹתוֹ דָּבָר, אַךְ בֵּינְתַיִם לָמְדוּ שָׁנָה נוֹסֶפֶת, הֶעֱמִיקוּ וְהִגְבִּיהוּ. וְהַתּוֹרָה יוֹצֶרֶת אֶת הָאָדָם, מְגַבֶּשֶׁת וּמְשַׁפֶּרֶת וּמְשַׁנָּה: 'וּשְׁמַרְתֶּם אֶת חֻקֹּתַי וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם' (וַיִּקְרָא כ-ח), אַל תִּקְרִי 'אֹתָם' אֶלָּא 'אַתֶּם', כְּאִלּוּ עֲשִׂיתֶם אֶת עַצְמְכֶם (סַנְהֶדְרִין צט:). כִּיצִירָה חֲדָשָׁה הֵם, וּמַגִּיעַ שֶׁיִּקְרְאוּם לְ'חָתָן תּוֹרָה' וְ'חָתָן בְּרֵאשִׁית' –

וּמִמֵּילָא תָּבִין, שֶׁדְּבָרִים אֵלּוּ אָמַרְתִּי אֶשְׁתָּקַד בִּפְנֵי הַבַּחוּרִים שֶׁל אֶשְׁתָּקַד, וְאוּלַי שְׁמָעוּם כְּדַרְגָּתָם אָז, וְלֹא עָשׂוּ הַדְּבָרִים פֵּרוֹתֵיהֶם הָרְאוּיִים. וּבֵינְתַיִם גָּדְלוּ בְּשָׁנָה, וְהִתְעַלּוּ בַּתּוֹרָה וְהָיוּ לַאֲחֵרִים, וְיִשְׁמְעוּם אַחֶרֶת, וְיִפְעֲלוּ פְּעֻלָּתָם בְּהֶתְאֵם..." (וְהִגַּדְתָּ)

	דברים תשע"ד
	פַּרְצוּפִים שׁוֹנִים וּמְשֻׁנִּים
	סִפֵּר הָרַב גָּלִינְסְקִי זָצָ"ל: פַּעַם אָמַר לִי תַּלְמִיד שֶׁל הֶ"חָפֵץ חַיִּים" זָצָ"ל מֵרַאדִין: אִם אַתָּה רוֹצֶה, אַשְׁמִיעַ בְּפָנֶיךָ שִׂיחָה שֶׁל הֶ"חָפֵץ חַיִּים". זֶה יִקַּח שָׁלֹשׁ דַּקּוֹת, אֲבָל אַתָּה צָרִיךְ לַחְשֹׁב שֶׁהֶ"חָפֵץ חַיִּים" עוֹמֵד לְפָנֶיךָ, שֶׁאֲנִי הֶ"חָפֵץ חַיִּים". הִסְכַּמְתִּי. כָּעֵת תַּחְשְׁבוּ אַתֶּם, שֶׁאֲנִי הֶ"חָפֵץ חַיִּים" – וְסִפֵּר, שֶׁמִּתְּחִלַּת זְמַן אֱלוּל, אַחֲרֵי הַתְּפִלָּה, עָמַד הֶ"חָפֵץ חַיִּים" וְאָמַר: "עוֹד מְעַט יַתְחִילוּ לִבְחֹר אֶתְרוֹגִים לְסֻכּוֹת" – בְּפוֹלִין לֹא גִּדְּלוּ אֶתְרוֹגִים. הָיוּ מְבִיאִים אוֹתָם מֵהָאֲרָצוֹת הַחַמּוֹת, וְרַבִּים הָיוּ נִפְסָלִים בַּדֶּרֶךְ. לִפְעָמִים הִגִּיעַ שָׁוְיוֹ שֶׁל אֶתְרוֹג מְהֻדָּר לַעֲשָׂרָה רוּבָּלִים, אֶלֶף שֶׁקֶל שֶׁל יָמֵינוּ. לִפְעָמִים יוֹתֵר. הָיוּ עֲיָרוֹת שֶׁקָּנוּ בִּמְשֻׁתָּף אֶתְרוֹג אֶחָד לְכָל הַקְּהִלָּה – "מִצְוַת אֶתְרוֹג הִיא מִדְּאוֹרַיְתָא בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן בִּלְבַד. בִּשְׁאָר יָמִים, מִדְּרַבָּנָן. נִמְצָא שֶׁבַּעֲבוּר מִצְוָה אַחַת, מְשַׁלְּמִים אֶלֶף שֶׁקֶל! – וְהַגָּאוֹן מִוִּילְנָה זָצָ"ל כָּתַב (שְׁנוֹת אֵלִיָּהוּ רֵישׁ פֵּאָה), שֶׁבְּכָל מִלָּה שֶׁל תַּלְמוּד תּוֹרָה מְקַיְּמִים מִצְוַת עֲשֵׂה מִן הַתּוֹרָה. וּבֵרַרְתִּי: בְּדַקָּה, אֶפְשָׁר לוֹמַר מָאתַיִם מִלִּים. לְהַרְוִיחַ מָאתַיִם אֶלֶף שֶׁקֶל! וּבְשָׁעָה שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אֶלֶף מִלִּים, שְׁנֵים עָשָׂר מִילְיוֹנֵי שְׁקָלִים! כַּמָּה מִצְווֹת אֶפְשָׁר לְהָכִין לִקְרַאת יְמֵי הַדִּין הַבָּאִים עָלֵינוּ לְטוֹבָה, אִם לוֹמְדִים בִּרְצִיפוּת וּבִרְצִינוּת, אִם לֹא מְבַטְּלִים בַּסְּדָרִים וְאַף מוֹסִיפִים עֲלֵיהֶם". לְאַחַר הַשִּׂיחָה הַקְּצָרָה וְהַנּוֹקֶבֶת נִגָּשׁ הָ'עֶלְטֶער', אַחַד הַבַּחוּרִים הַמְבֻגָּרִים, אֶל הֶ"חָפֵץ חַיִּים". הֵעִיר שֶׁאֶת הַשִּׂיחָה הַזּוֹ הִשְׁמִיעַ אֶשְׁתָּקַד... "לֹא בִּפְנֵי אוֹתָם בַּחוּרִים", הֱשִׁיבוֹ הֶ "חָפֵץ חַיִּים". "יֵשׁ בַּחוּרִים חֲדָשִׁים", הִסְכִּים, "אֲבָל רֻבָּם כְּבָר שָׁמְעוּ..." "בְּרָכוֹת יָחוּלוּ עַל רֹאשְׁךָ", אָמַר הֶ"חָפֵץ חַיִּים" בִּמְתִיקוּת. "הִנְנִי לְשָׁאָלְךָ שְׁאֵלָה. בְּכָל שָׁנָה מְכַבְּדִים אֶת פְּלוֹנִי בְּ'חָתָן תּוֹרָה' וְאֶת פְּלוֹנִי בְּ'חָתָן בְּרֵאשִׁית'. אֶשְׁתָּקַד כִּבְּדוּם, וּבַשָּׁנָה שֶׁלִּפְנֵי כֵן, וְהַשָּׁנָה יְכַבְּדוּם, וּבַשָּׁנָה הַבָּאָה. הֲסָבוּר אַתָּה שֶׁזֶּה הוֹגֵן. הֲלֹא כְּבָר כִּבְּדוּם, כְּבָר הִבִּיעוּ לָהֶם הַעֲרָכָה, מִן הַדִּין שֶׁיְּכַבְּדוּ אֲנָשִׁים נוֹסָפִים, יֵשׁ עוֹד מְכֻבָּדִים הָרְאוּיִים לְכָךְ..." הַבָּחוּר שָׁתַק. לֹא הָיְתָה לוֹ תְּשׁוּבָה. הַטַּעֲנָה צוֹדֶקֶת. "אֲבָל אֹמַר לְךָ: הַשָּׁנָה יִקְרְאוּ לָהֶם בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה" – "בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה? אֵיךְ זֶה, וַהֲלֹא קְרָאוּם אֶשְׁתָּקַד, וְלִפְנֵי שְׁנָתַיִם וְשָׁלֹשׁ". "הֲלֹא תָּבִין, לֹא לָהֶם קָרְאוּ – הֵם נִרְאִים אוֹתוֹ דָּבָר, אַךְ בֵּינְתַיִם לָמְדוּ שָׁנָה נוֹסֶפֶת, הֶעֱמִיקוּ וְהִגְבִּיהוּ. וְהַתּוֹרָה יוֹצֶרֶת אֶת הָאָדָם, מְגַבֶּשֶׁת וּמְשַׁפֶּרֶת וּמְשַׁנָּה: 'וּשְׁמַרְתֶּם אֶת חֻקֹּתַי וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם' (וַיִּקְרָא כ-ח), אַל תִּקְרִי 'אֹתָם' אֶלָּא 'אַתֶּם', כְּאִלּוּ עֲשִׂיתֶם אֶת עַצְמְכֶם (סַנְהֶדְרִין צט:). כִּיצִירָה חֲדָשָׁה הֵם, וּמַגִּיעַ שֶׁיִּקְרְאוּם לְ'חָתָן תּוֹרָה' וְ'חָתָן בְּרֵאשִׁית' – וּמִמֵּילָא תָּבִין, שֶׁדְּבָרִים אֵלּוּ אָמַרְתִּי אֶשְׁתָּקַד בִּפְנֵי הַבַּחוּרִים שֶׁל אֶשְׁתָּקַד, וְאוּלַי שְׁמָעוּם כְּדַרְגָּתָם אָז, וְלֹא עָשׂוּ הַדְּבָרִים פֵּרוֹתֵיהֶם הָרְאוּיִים. וּבֵינְתַיִם גָּדְלוּ בְּשָׁנָה, וְהִתְעַלּוּ בַּתּוֹרָה וְהָיוּ לַאֲחֵרִים, וְיִשְׁמְעוּם אַחֶרֶת, וְיִפְעֲלוּ פְּעֻלָּתָם בְּהֶתְאֵם..." (וְהִגַּדְתָּ)