Otzarot-Article

"בֹּא אֶל פַּרְעֹה" (י-א) סִפֵּר הָרַב גָּלִינְסְקִי זָצָ"ל: הַסַּבָּא מִקֶּלֶם זָצָ"ל אָמַר, שֶׁהַנֵּס הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם הָיָה, שֶׁמֹּשֶׁה וְאַהֲרֹן עָמְדוּ לִפְנֵי פַּרְעֹה, הֶעָרִיץ הָאַכְזָר שֶׁשִּׁעְבֵּד עַם שָׁלֵם בְּלֹא הַצְדָּקָה, וְהֵנִיפוּ אֶת נֵס הַמֶּרֶד, וְהִנְחִיתוּ עָלָיו וְעַל מַמְלַכְתּוֹ מַכָּה אַחַר מַכָּה, וְלֹא נָגַע בָּהֶם לְרָעָה!

כֵּיצַד בֶּאֱמֶת לֹא פָּחַד מֹשֶׁה?

וּמִי אוֹמֵר שֶׁלֹּא פָּחַד?! וַדַּאי פָּחַד, אָמְרוּ בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (ח"ב לד, א) "לֵךְ אֶל פַּרְעֹה" רָאוּי הָיָה לוֹמַר, וּמַהוּ "בֹּא", אֶלָּא בֹּא עִמִּי, נֵלְכָה יַחְדָּו, וְאָז: "גַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע, כִּי אַתָּה עִמָּדִי" (תְּהִלִּים כג-ד)!

מְסֻפָּר, שֶׁכַּאֲשֶׁר הִתְמַנָּה הַגָּאוֹן רַבִּי יוֹסֵף שְׁלֹמֹה כַּהַנְמַן זָצָ"ל, אָז רַבָּהּ שֶׁל וִידְז', כְּרַבָּהּ שֶׁל פּוֹנִיבֶז', עָמַד וַהֲפָכָהּ לְמֶטְרוֹפּוֹלִין שֶׁל תּוֹרָה וּמֶרְכַּז חִנּוּךְ לַמָּחוֹז כֻּלּוֹ: תַּלְמוּד תּוֹרָה וִישִׁיבָה קְטַנָּה וּגְדוֹלָה וְכוֹלֵל אַבְרֵכִים וּמוֹסְדוֹת חִנּוּךְ לְבָנוֹת, כְּאַלְפַּיִם חֲנִיכִים הוֹצִיאוּ שֵׁם הָעֲיָרָה לִתְהִלָּה, וְהַקְּהִלָּה נָשְׂאָה בְּעֹל הַחְזָקָתָם. רוּחוֹת חֲדָשׁוֹת חָדְרוּ לָעֲיָרָה, וּבַבְּחִירוֹת הִוּוּ הַפַּשְׁרָנִים וְהָרְחוֹקִים מִשְּׁמִירַת מִצְווֹת אֶת הָרֹב. קָרְאוּ לָרַב, וְהוֹרוּ לוֹ לְהַכְנִיס לִמּוּדֵי הַשְׂכָּלָה לַיְשִׁיבָה. מְעַט שֶׁבִּמְעַט, מַמָּשׁ לִיבָּ"ה. לִמּוּדֵי חֶשְׁבּוֹן וְרוּסִית. עַל פָּחוֹת מִזֶּה נִסְגְּרָה יְשִׁיבַת ווֹלוֹזִ'ין. מוּבָן שֶׁסֵּרֵב: הַיְשִׁיבָה קֹדֶשׁ לְלִמּוּדֵי הַקֹּדֶשׁ. הִבְהִירוּ: אִם לֹא תַּסְכִּים לַמְּעַט שֶׁאָנוּ דּוֹרְשִׁים - וְיוֹדְעִים אָנוּ הֵיטֵב, כִּי גַּם אֶת הַמְּעַט הַזֶּה תִּשְׁתַּדֵּל לְהַמְעִיט - נַדִּיחַ אוֹתְךָ מֵהָרַבָּנוּת וְנִבְחַר תַּחְתֶּיךָ רַב "מִתְקַדֵּם" שֶׁזּוֹ מַשְׂאַת נַפְשׁוֹ, וּמֵרְצוֹנוֹ יוֹסִיף לִמּוּדֵי חֹל כָּהֵנָּה וְכָהֵנָּה!

בָּא הָרַב בְּמֵצַר. אוֹי לוֹ אִם יַסְכִּים, וַאֲבוֹי לוֹ אִם לֹא. אָמַר: "תְּנוּ לִי יְמָמָה, לִשְׁקֹל וּלְהַחְלִיט". מַה יַּעֲשֶׂה בִּימָמָה זוֹ? יִסַּע לְרַבּוֹ, הֶ"חָפֵץ חַיִּים" זָצָ"ל, וִיקַבֵּל הַכְרָעָתוֹ.

הֶ"חָפֵץ חַיִּים" שָׂמַח לִרְאוֹתוֹ, וְלֹא שָׂמַח לִשְׁמֹעַ אֶת הַחֲדָשׁוֹת הָרָעוֹת. אָמַר לוֹ: "טוֹב עָשִׂיתָ שֶׁבָּאתָ, אֲבָל לֹא תָּמִיד יִהְיֶה לְךָ הֶ'חָפֵץ חַיִּים' לְהִוָּעֵץ בּוֹ. לָכֵן אֹמַר לְךָ כְּלָל, וּלְאוֹרוֹ תִּפְעַל.

דַּע, שֶׁכַּאֲשֶׁר שְׁנֵי כֹּחוֹת מִתְגּוֹשְׁשִׁים, דֻּגְמַת 'הַצָּבָא הַלָּבָן' וְ'הַצָּבָא הָאָדֹם' בְּמִלְחֶמֶת הָאֶזְרָחִים, מִסְתַּגְּרִים הַתּוֹשָׁבִים בַּבָּתִּים עַד יַעֲבֹר זַעַם, וְאַחַד הַצְּדָדִים יְנַצֵּחַ. אַךְ מַה קּוֹרֶה, וְזֶה קָרָה, כְּשֶׁהַצָּבָא מַחְלִיט שֶׁעַל כָּל הַתּוֹשָׁבִים לְהָנִיף אֶת דֶּגֶל הַצָּבָא שֶׁעִמּוֹ הֵם מִזְדַּהִים, שֶׁיֵּדְעוּ הֲלָנוּ הֵם אוֹ לְצָרֵינוּ? אוֹ אָז אֵין בְּרֵרָה, מְבָרְרִים מִי הַצַּד הֶחָזָק וּמְנִיפִים אֶת דִּגְלוֹ!"

הָרַב מִפּוֹנִיבֶז' הָיָה הָמוּם. לִתְשׁוּבָה כָּזוֹ לֹא צִפָּה.

"הֵבַנְתָּ?" שָׁאַל הֶ"חָפֵץ חַיִּים". "כֵּן", עָנָה. "מַה הֵבַנְתָּ?" נִשְׁאַל.

אָמַר: "לְפַשְׁרָנִים וְלִרְחוֹקִים מִשְּׁמִירַת מִצְוַת הָרַב בַּקְּהִלָּה, הַכֹּחַ בְּיָדָם, וְיֵשׁ לְהֵעָנוֹת לִדְרִישָׁתָם, וּלְנַסּוֹת לְמַזְעֵר אֶת הַנְּזָקִים".

"אָז לֹא הֵבַנְתָּ", אָמַר לוֹ הֶ"חָפֵץ חַיִּים". "לָהֶם יֵשׁ אָמְנָם רַב בַּקְּהִלָּה, אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְצִדֵּנוּ, אָז אָנוּ הַחֲזָקִים! לַיְּוָנִים הָיוּ גְּדוּדֵי צָבָא לָרֹב, חֲמוּשִׁים וּמְיֻמָּנִים, אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הָיָה לְצַד הַחַלָּשִׁים וְהַמְּעַטִּים, וְהֵם שֶׁנִּצְּחוּ!"

שָׁמַע הָרַב מִפּוֹנִיבֶז', סָבַר וְקִבֵּל. חָזַר לָעֲיָרָה, הִתְיַצֵּב בִּפְנֵי הַנְהָלַת הַקְּהִלָּה וְהִכְרִיז בְּגָאוֹן: "אֲנִי מַנְהִיג אֶת הַמּוֹסָדוֹת בְּדֶרֶךְ הַתּוֹרָה הַצְּרוּפָה. וְאִם אַתֶּם מְבַקְּשִׁים מִלְחָמָה, אָשִׁיב מִלְחָמָה!"

"לֹא, לָמָּה, לֹא הֵבַנְתָּ אוֹתָנוּ", עָנוּ, "רַק הִצַּעְנוּ, הַהַחְלָטָה בְּיָדְךָ..."

וְנָבִין, מַדּוּעַ בִּשְׁעַת הַיְצִיאָה לַמִּלְחָמָה עָרְכוּ סֶלֶקְצְיָה, נִפּוּ אֶת הַלּוֹחֲמִים. לֹא אֶת הַחַלָּשִׁים הַחוֹלִים וּבַעֲלֵי הַמּוּמִים, אֶלָּא "כָּל הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב" מֵעֲבֵרוֹת שֶׁבְּיָדוֹ "יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ" (דְּבָרִים כ-ח. סוֹטָה מד.). וּמַדּוּעַ, "כִּי אֵין לַה' מַעְצוֹר לְהוֹשִׁיעַ בְּרַב אוֹ בִמְעָט" (שְׁמוּאֵל א יד-ו).

"כִּי ה' אֱלֹקֶיךָ מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ לְהַצִּילְךָ וְלָתֵת אֹיְבֶיךָ לְפָנֶיךָ, וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ. וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר וְשָׁב מֵאַחֲרֶיךָ" (דְּבָרִים כג-טו). עָלֵינוּ לִרְאוֹת רַק שֶׁלֹּא נְגָרֵשׁ אֶת הַשְּׁכִינָה. וְאָז, נִצְחוֹנֵנוּ מֻבְטָח! (וְהִגַּדְתָּ)

	מטות תשע"ד
	נוֹרָאוּת הַמַּחֲלֹקֶת
	"בֹּא אֶל פַּרְעֹה" (י-א) סִפֵּר הָרַב גָּלִינְסְקִי זָצָ"ל: הַסַּבָּא מִקֶּלֶם זָצָ"ל אָמַר, שֶׁהַנֵּס הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם הָיָה, שֶׁמֹּשֶׁה וְאַהֲרֹן עָמְדוּ לִפְנֵי פַּרְעֹה, הֶעָרִיץ הָאַכְזָר שֶׁשִּׁעְבֵּד עַם שָׁלֵם בְּלֹא הַצְדָּקָה, וְהֵנִיפוּ אֶת נֵס הַמֶּרֶד, וְהִנְחִיתוּ עָלָיו וְעַל מַמְלַכְתּוֹ מַכָּה אַחַר מַכָּה, וְלֹא נָגַע בָּהֶם לְרָעָה! כֵּיצַד בֶּאֱמֶת לֹא פָּחַד מֹשֶׁה? וּמִי אוֹמֵר שֶׁלֹּא פָּחַד?! וַדַּאי פָּחַד, אָמְרוּ בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (ח"ב לד, א) "לֵךְ אֶל פַּרְעֹה" רָאוּי הָיָה לוֹמַר, וּמַהוּ "בֹּא", אֶלָּא בֹּא עִמִּי, נֵלְכָה יַחְדָּו, וְאָז: "גַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע, כִּי אַתָּה עִמָּדִי" (תְּהִלִּים כג-ד)! מְסֻפָּר, שֶׁכַּאֲשֶׁר הִתְמַנָּה הַגָּאוֹן רַבִּי יוֹסֵף שְׁלֹמֹה כַּהַנְמַן זָצָ"ל, אָז רַבָּהּ שֶׁל וִידְז', כְּרַבָּהּ שֶׁל פּוֹנִיבֶז', עָמַד וַהֲפָכָהּ לְמֶטְרוֹפּוֹלִין שֶׁל תּוֹרָה וּמֶרְכַּז חִנּוּךְ לַמָּחוֹז כֻּלּוֹ: תַּלְמוּד תּוֹרָה וִישִׁיבָה קְטַנָּה וּגְדוֹלָה וְכוֹלֵל אַבְרֵכִים וּמוֹסְדוֹת חִנּוּךְ לְבָנוֹת, כְּאַלְפַּיִם חֲנִיכִים הוֹצִיאוּ שֵׁם הָעֲיָרָה לִתְהִלָּה, וְהַקְּהִלָּה נָשְׂאָה בְּעֹל הַחְזָקָתָם. רוּחוֹת חֲדָשׁוֹת חָדְרוּ לָעֲיָרָה, וּבַבְּחִירוֹת הִוּוּ הַפַּשְׁרָנִים וְהָרְחוֹקִים מִשְּׁמִירַת מִצְווֹת אֶת הָרֹב. קָרְאוּ לָרַב, וְהוֹרוּ לוֹ לְהַכְנִיס לִמּוּדֵי הַשְׂכָּלָה לַיְשִׁיבָה. מְעַט שֶׁבִּמְעַט, מַמָּשׁ לִיבָּ"ה. לִמּוּדֵי חֶשְׁבּוֹן וְרוּסִית. עַל פָּחוֹת מִזֶּה נִסְגְּרָה יְשִׁיבַת ווֹלוֹזִ'ין. מוּבָן שֶׁסֵּרֵב: הַיְשִׁיבָה קֹדֶשׁ לְלִמּוּדֵי הַקֹּדֶשׁ. הִבְהִירוּ: אִם לֹא תַּסְכִּים לַמְּעַט שֶׁאָנוּ דּוֹרְשִׁים - וְיוֹדְעִים אָנוּ הֵיטֵב, כִּי גַּם אֶת הַמְּעַט הַזֶּה תִּשְׁתַּדֵּל לְהַמְעִיט - נַדִּיחַ אוֹתְךָ מֵהָרַבָּנוּת וְנִבְחַר תַּחְתֶּיךָ רַב "מִתְקַדֵּם" שֶׁזּוֹ מַשְׂאַת נַפְשׁוֹ, וּמֵרְצוֹנוֹ יוֹסִיף לִמּוּדֵי חֹל כָּהֵנָּה וְכָהֵנָּה! בָּא הָרַב בְּמֵצַר. אוֹי לוֹ אִם יַסְכִּים, וַאֲבוֹי לוֹ אִם לֹא. אָמַר: "תְּנוּ לִי יְמָמָה, לִשְׁקֹל וּלְהַחְלִיט". מַה יַּעֲשֶׂה בִּימָמָה זוֹ? יִסַּע לְרַבּוֹ, הֶ"חָפֵץ חַיִּים" זָצָ"ל, וִיקַבֵּל הַכְרָעָתוֹ. הֶ"חָפֵץ חַיִּים" שָׂמַח לִרְאוֹתוֹ, וְלֹא שָׂמַח לִשְׁמֹעַ אֶת הַחֲדָשׁוֹת הָרָעוֹת. אָמַר לוֹ: "טוֹב עָשִׂיתָ שֶׁבָּאתָ, אֲבָל לֹא תָּמִיד יִהְיֶה לְךָ הֶ'חָפֵץ חַיִּים' לְהִוָּעֵץ בּוֹ. לָכֵן אֹמַר לְךָ כְּלָל, וּלְאוֹרוֹ תִּפְעַל. דַּע, שֶׁכַּאֲשֶׁר שְׁנֵי כֹּחוֹת מִתְגּוֹשְׁשִׁים, דֻּגְמַת 'הַצָּבָא הַלָּבָן' וְ'הַצָּבָא הָאָדֹם' בְּמִלְחֶמֶת הָאֶזְרָחִים, מִסְתַּגְּרִים הַתּוֹשָׁבִים בַּבָּתִּים עַד יַעֲבֹר זַעַם, וְאַחַד הַצְּדָדִים יְנַצֵּחַ. אַךְ מַה קּוֹרֶה, וְזֶה קָרָה, כְּשֶׁהַצָּבָא מַחְלִיט שֶׁעַל כָּל הַתּוֹשָׁבִים לְהָנִיף אֶת דֶּגֶל הַצָּבָא שֶׁעִמּוֹ הֵם מִזְדַּהִים, שֶׁיֵּדְעוּ הֲלָנוּ הֵם אוֹ לְצָרֵינוּ? אוֹ אָז אֵין בְּרֵרָה, מְבָרְרִים מִי הַצַּד הֶחָזָק וּמְנִיפִים אֶת דִּגְלוֹ!" הָרַב מִפּוֹנִיבֶז' הָיָה הָמוּם. לִתְשׁוּבָה כָּזוֹ לֹא צִפָּה. "הֵבַנְתָּ?" שָׁאַל הֶ"חָפֵץ חַיִּים". "כֵּן", עָנָה. "מַה הֵבַנְתָּ?" נִשְׁאַל. אָמַר: "לְפַשְׁרָנִים וְלִרְחוֹקִים מִשְּׁמִירַת מִצְוַת הָרַב בַּקְּהִלָּה, הַכֹּחַ בְּיָדָם, וְיֵשׁ לְהֵעָנוֹת לִדְרִישָׁתָם, וּלְנַסּוֹת לְמַזְעֵר אֶת הַנְּזָקִים". "אָז לֹא הֵבַנְתָּ", אָמַר לוֹ הֶ"חָפֵץ חַיִּים". "לָהֶם יֵשׁ אָמְנָם רַב בַּקְּהִלָּה, אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְצִדֵּנוּ, אָז אָנוּ הַחֲזָקִים! לַיְּוָנִים הָיוּ גְּדוּדֵי צָבָא לָרֹב, חֲמוּשִׁים וּמְיֻמָּנִים, אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הָיָה לְצַד הַחַלָּשִׁים וְהַמְּעַטִּים, וְהֵם שֶׁנִּצְּחוּ!" שָׁמַע הָרַב מִפּוֹנִיבֶז', סָבַר וְקִבֵּל. חָזַר לָעֲיָרָה, הִתְיַצֵּב בִּפְנֵי הַנְהָלַת הַקְּהִלָּה וְהִכְרִיז בְּגָאוֹן: "אֲנִי מַנְהִיג אֶת הַמּוֹסָדוֹת בְּדֶרֶךְ הַתּוֹרָה הַצְּרוּפָה. וְאִם אַתֶּם מְבַקְּשִׁים מִלְחָמָה, אָשִׁיב מִלְחָמָה!" "לֹא, לָמָּה, לֹא הֵבַנְתָּ אוֹתָנוּ", עָנוּ, "רַק הִצַּעְנוּ, הַהַחְלָטָה בְּיָדְךָ..." וְנָבִין, מַדּוּעַ בִּשְׁעַת הַיְצִיאָה לַמִּלְחָמָה עָרְכוּ סֶלֶקְצְיָה, נִפּוּ אֶת הַלּוֹחֲמִים. לֹא אֶת הַחַלָּשִׁים הַחוֹלִים וּבַעֲלֵי הַמּוּמִים, אֶלָּא "כָּל הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב" מֵעֲבֵרוֹת שֶׁבְּיָדוֹ "יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ" (דְּבָרִים כ-ח. סוֹטָה מד.). וּמַדּוּעַ, "כִּי אֵין לַה' מַעְצוֹר לְהוֹשִׁיעַ בְּרַב אוֹ בִמְעָט" (שְׁמוּאֵל א יד-ו). "כִּי ה' אֱלֹקֶיךָ מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ לְהַצִּילְךָ וְלָתֵת אֹיְבֶיךָ לְפָנֶיךָ, וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ. וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר וְשָׁב מֵאַחֲרֶיךָ" (דְּבָרִים כג-טו). עָלֵינוּ לִרְאוֹת רַק שֶׁלֹּא נְגָרֵשׁ אֶת הַשְּׁכִינָה. וְאָז, נִצְחוֹנֵנוּ מֻבְטָח! (וְהִגַּדְתָּ)