Otzarot-Article

"וְזֹאת תּוֹרַת הַנָּזִיר" (ו-יג) בְּפָרָשָׁתֵנוּ נִכְתְּבָה פָּרָשַׁת הַנְּזִירוּת. מַהוּ מַבָּטָם שֶׁל חֲזַ"ל עַל הַנָּזִיר – חִיּוּבִי אוֹ בִּקָּרְתִּי? הַאִם רָצוּי לִנְדֹּר נְזִירוּת, לְהִתְעַלּוֹת וּלְהִתְקַדֵּשׁ, אוֹ שֶׁאוֹמְרִים לוֹ: "לֹא דַּיְּךָ בְּמַה שֶּׁאָסְרָה תּוֹרָה?" הַאִם קִיַּמְתָּ כְּבָר אֶת כָּל הַמִּצְווֹת לִפְרָטֵיהֶן וּלְדִקְדּוּקֵיהֶן, שֶׁאַתָּה מְחַפֵּשׂ לְךָ חֻמְרוֹת וְצִוּוּיִים חֲדָשִׁים?

וְאָכֵן, מָצִינוּ בְּנִדּוֹן זֶה שְׁתֵּי דֵּעוֹת, מְנֻגָּדוֹת לִכְאוֹרָה. וּמְעַנְיֵן הַדָּבָר, שְׁתֵּיהֶן מְבִיאוֹת רְאָיָה מְפֹרֶשֶׁת מִן הַכָּתוּב. הָאַחַת מַעֲלָה אֶת הַנָּזִיר עַל נֵס: "קָדֹשׁ יִהְיֶה, גַּדֵּל פֶּרַע שְׂעַר רֹאשׁוֹ" - הֲרֵי שֶׁהַנָּזִיר קָרוּי קָדוֹשׁ. וְהַדַּעַת הַשְּׁנִיָּה מַצְבִּיעָה עַל פָּסוּק שֵׁנִי: כְּשֶׁהַנָּזִיר מֵבִיא אֶת קָרְבְּנוֹתָיו, מֵבִיא הוּא עִמָּהֶם קָרְבַּן חַטָּאת, "וְכִפֶּר עָלָיו מֵאֲשֶׁר חָטָא עַל הַנָּפֶשׁ". חַיָּב הוּא לְהָבִיא כַּפָּרָה עַל כָּךְ שֶׁהוּא צִעֵר וְסִגֵּף אֶת עַצְמוֹ בִּדְבָרִים שֶׁהַתּוֹרָה לֹא חִיְּבָה אוֹתוֹ. וְאָנוּ עוֹמְדִים נְבוֹכִים: אֵיךְ אֶפְשָׁר לְיַשֵּׁב אֶת שְׁנֵי הַפְּסוּקִים. הַנָּזִיר, מַהוּ - קָדוֹשׁ, אוֹ חוֹטֵא?

גַּם בְּסוּגְיָא זוֹ שָׁרִיר הַכְּלָל: "וְכֵן שְׁנֵי כְּתוּבִים הַמַּכְחִישִׁים זֶה אֶת זֶה - עַד שֶׁיָּבוֹא הַכָּתוּב הַשְּׁלִישִׁי וְיַכְרִיעַ בֵּינֵיהֶם". אַף כָּאן בָּאָה בְּרַיְתָא וְהֵאִירָה אֶת עֵינֵינוּ: "תַּנְיָא, רַבִּי אוֹמֵר, לָמָּה נִסְמְכָה פָּרָשַׁת נָזִיר לְפָרָשַׁת סוֹטָה? לוֹמַר לְךָ, שֶׁכָּל הָרוֹאֶה סוֹטָה בְּקִלְקוּלָהּ יַזִּיר עַצְמוֹ מִן הַיַּיִן" (בְּרָכוֹת סג.).

לְמָה הַכַּוָּנָה? וַדַּאי שֶׁאֵין צֹרֶךְ לְהוֹסִיף גְּדָרִים וּסְיָגִים, וְהַלְוַאי שֶׁנְּקַיֵּם כָּרָאוּי וּבְהִדּוּר אֶת מַה שֶּׁעָלֵינוּ לְקַיֵּם. וְאִם הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ יָצַר יַיִן הַמְשַׂמֵּחַ לְבָבוֹת, מַדּוּעַ לֹא לִשְׁתּוֹת - בְּמִדָּה, כַּמּוּבָן - וּמַדּוּעַ לֹא לִשְׂמֹחַ? אֲבָל אִם הָאָדָם מַבְחִין לְפֶתַע שֶׁהוּא נִמְצָא בִּסְבִיבָה מֻשְׁחֶתֶת, בְּחֶבְרָה הַמִּדַּרְדֶּרֶת לְקַלּוּת רֹאשׁ וְלִפְרִיצוּת - כִּי אָז חוֹבָה עָלָיו לְמַהֵר אֶל הַמִּקְלָט שֶׁל הַנְּזִירוּת, לְהִתְרַחֵק מִיַּיִן, לְהִסְתַּגֵּר וְלִנְעֹל אֶת הַדֶּלֶת בִּפְנֵי הָאֲוִירָה הַמֻּרְעֶלֶת!

דָּבָר זֶה לָמַדְנוּ מִתּוֹרָתוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ הָרַמְבַּ"ם זָצָ"ל. הוּא כּוֹתֵב (הִלְכוֹת דֵּעוֹת ג-א), שֶׁאָסוּר לוֹ לָאָדָם לְהִסְתַּגֵּר וּלְהִסְתַּגֵּף, "מִפְּנֵי שֶׁזּוֹ דֶּרֶךְ רָעָה הִיא, וְאָסוּר לֵילֵךְ בָּהּ, וְהַמְהַלֵּךְ בָּהּ נִקְרָא חוֹטֵא - בְּקַל וָחֹמֶר מִנָּזִיר... אָמְרוּ חֲכָמִים: וּמָה אִם נָזִיר, שֶׁלֹּא פֵּרֵשׁ אֶלָּא מִן הַיַּיִן, צָרִיךְ כַּפָּרָה - הַמּוֹנֵעַ עַצְמוֹ מִכָּל דָּבָר עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה! לְפִיכָךְ צִוּוּ חֲכָמִים שֶׁלֹּא יִמְנַע אָדָם עַצְמוֹ אֶלָּא מִדְּבָרִים שֶׁמְּנָעַתוּ תּוֹרָה בִּלְבַד... וְעַל כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן צִוָּה שְׁלֹמֹה וְאָמַר: אַל תְּהִי צַדִּיק הַרְבֵּה וְאַל תִּתְחַכַּם יוֹתֵר, לָמָּה תִּשּׁוֹמֵם - תָּסוּר מִדֶּרֶךְ הַיִּשּׁוּב (ראב"ע).

חֲזַ"ל צִדְּדוּ בְּהַרְחָבַת דַּעְתּוֹ שֶׁל אָדָם. הֵם אָסְרוּ לָגוּר בְּעִיר שֶׁאֵין בָּהּ גִּנּוֹת יָרָק (יְרוּשַׁלְמִי קִדּוּשִׁין ד-יב), וְאָמְרוּ: "כָּל הַמּוֹאֵס בְּחַיִּים טוֹבִים בָּעוֹלָם הַזֶּה - סִימָן רַע הוּא לוֹ" (הוֹרָיוֹת י:), מַדּוּעַ לֹא? "כְּלוּם אֵין הַצַּדִּיקִים רְאוּיִים לֵהָנוֹת מִשְּׁנֵי הָעוֹלָמוֹת", שׁוֹאֶלֶת הַגְּמָרָא.

אֲבָל, הָרַמְבַּ"ם גַּם פּוֹסֵק, שֶׁאִם אָדָם דָּר בְּעִיר שֶׁמִּנְהָגֶיהָ רָעִים וְחֶבְרָתָהּ מַזִּיקָה, שֶׁיַּעֲזֹב הַכֹּל וְיַעֲרֹק אֶל... הַמִּדְבָּר! כְּמוֹ שֶׁאָמַר יִרְמִיָּה הַנָּבִיא: "מִי יִתְּנֵנִי בַמִּדְבָּר מְלוֹן אֹרְחִים, וְאֶעֶזְבָה אֶת עַמִּי"! מִשּׁוּם שֶׁכַּאֲשֶׁר אוֹרֶבֶת סַכָּנָה שֶׁל אֲוִירָה מֻרְעֶלֶת וְשֶׁל הִסָּחֲפוּת - יֵשׁ לִיצֹר חַיִץ וְיֵשׁ לְהָקִים מַחְסוֹם.

"הָרוֹאֶה סוֹטָה בְּקִלְקוּלָהּ - יַזִּיר עַצְמוֹ מִן הַיַּיִן"!

לֹא, עַד כַּמָּה שֶׁאָנוּ יוֹדְעִים, אֵין אִישׁ הַמִּתְכּוֹנֵן לִבְרֹחַ אֶל הַמִּדְבָּר. אֲבָל עָלֵינוּ לְשַׁנֵּן לְעַצְמֵנוּ אֶת הַלֶּקַח מִפָּרָשַׁת הַנָּזִיר: כַּאֲשֶׁר רוֹאִים שֶׁהָאֲוִירָה בָּרְחוֹב מֻרְעֶלֶת, יֵשׁ לְחַפֵּשׂ מַחְסוֹמִים וּבְלָמִים. אַחֶרֶת, יֵשׁ סַכָּנָה שֶׁל הִדַּרְדְּרוּת - מְהִירָה אוֹ אִטִּית, עֲמֻקָּה אוֹ שִׁטְחִית. אֲבָל זוֹ רַק שְׁאֵלָה שֶׁל זְמַן, אֵין סָפֵק שֶׁהָרְחוֹב מַשְׁפִּיעַ. וּכְדִבְרֵי הָרַמְבַּ"ם: "דֶּרֶךְ בְּרִיָּתוֹ שֶׁל אָדָם לִהְיוֹת נִמְשָׁךְ בְּדֵעוֹתָיו וּבְמַעֲשָׂיו אַחַר רֵעָיו וַחֲבֵרָיו, וְנוֹהֵג כְּמִנְהַג אַנְשֵׁי מְדִינָתוֹ". טִבְעוֹ שֶׁל אָדָם הוּא, וְאֵין לְהִמָּלֵט מִמֶּנּוּ. אָז מֶה עָלֵינוּ לַעֲשׂוֹת? "לְהַזִּיר עַצְמֵנוּ", לִיצֹר אֶת הַבְּלָמִים: לְהִתְאַגֵּד בְּשִׁעוּרֵי תּוֹרָה, לִשְׁמֹעַ שִׂיחוֹת חִזּוּק, לְהַאֲרִיךְ יוֹתֵר בְּשֻׁלְחַן שַׁבָּת הַנִּפְלָא, לְהַרְבּוֹת בּוֹ בְּדִבְרֵי תּוֹרָה.

וְאָז, לֹא זוֹ בִּלְבַד שֶׁנַּצִּיל אֶת עַצְמֵנוּ וּבָתֵּינוּ, אֶלָּא עוֹד נַקְרִין אֶת הָאוֹר סְבִיבֵנוּ! (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)

	חקת תשע"ד
	כְּדַאי לְהַקְרִיב עֲבוּר זִכּוּי הָרַבִּים
	"וְזֹאת תּוֹרַת הַנָּזִיר" (ו-יג) בְּפָרָשָׁתֵנוּ נִכְתְּבָה פָּרָשַׁת הַנְּזִירוּת. מַהוּ מַבָּטָם שֶׁל חֲזַ"ל עַל הַנָּזִיר – חִיּוּבִי אוֹ בִּקָּרְתִּי? הַאִם רָצוּי לִנְדֹּר נְזִירוּת, לְהִתְעַלּוֹת וּלְהִתְקַדֵּשׁ, אוֹ שֶׁאוֹמְרִים לוֹ: "לֹא דַּיְּךָ בְּמַה שֶּׁאָסְרָה תּוֹרָה?" הַאִם קִיַּמְתָּ כְּבָר אֶת כָּל הַמִּצְווֹת לִפְרָטֵיהֶן וּלְדִקְדּוּקֵיהֶן, שֶׁאַתָּה מְחַפֵּשׂ לְךָ חֻמְרוֹת וְצִוּוּיִים חֲדָשִׁים? וְאָכֵן, מָצִינוּ בְּנִדּוֹן זֶה שְׁתֵּי דֵּעוֹת, מְנֻגָּדוֹת לִכְאוֹרָה. וּמְעַנְיֵן הַדָּבָר, שְׁתֵּיהֶן מְבִיאוֹת רְאָיָה מְפֹרֶשֶׁת מִן הַכָּתוּב. הָאַחַת מַעֲלָה אֶת הַנָּזִיר עַל נֵס: "קָדֹשׁ יִהְיֶה, גַּדֵּל פֶּרַע שְׂעַר רֹאשׁוֹ" - הֲרֵי שֶׁהַנָּזִיר קָרוּי קָדוֹשׁ. וְהַדַּעַת הַשְּׁנִיָּה מַצְבִּיעָה עַל פָּסוּק שֵׁנִי: כְּשֶׁהַנָּזִיר מֵבִיא אֶת קָרְבְּנוֹתָיו, מֵבִיא הוּא עִמָּהֶם קָרְבַּן חַטָּאת, "וְכִפֶּר עָלָיו מֵאֲשֶׁר חָטָא עַל הַנָּפֶשׁ". חַיָּב הוּא לְהָבִיא כַּפָּרָה עַל כָּךְ שֶׁהוּא צִעֵר וְסִגֵּף אֶת עַצְמוֹ בִּדְבָרִים שֶׁהַתּוֹרָה לֹא חִיְּבָה אוֹתוֹ. וְאָנוּ עוֹמְדִים נְבוֹכִים: אֵיךְ אֶפְשָׁר לְיַשֵּׁב אֶת שְׁנֵי הַפְּסוּקִים. הַנָּזִיר, מַהוּ - קָדוֹשׁ, אוֹ חוֹטֵא? גַּם בְּסוּגְיָא זוֹ שָׁרִיר הַכְּלָל: "וְכֵן שְׁנֵי כְּתוּבִים הַמַּכְחִישִׁים זֶה אֶת זֶה - עַד שֶׁיָּבוֹא הַכָּתוּב הַשְּׁלִישִׁי וְיַכְרִיעַ בֵּינֵיהֶם". אַף כָּאן בָּאָה בְּרַיְתָא וְהֵאִירָה אֶת עֵינֵינוּ: "תַּנְיָא, רַבִּי אוֹמֵר, לָמָּה נִסְמְכָה פָּרָשַׁת נָזִיר לְפָרָשַׁת סוֹטָה? לוֹמַר לְךָ, שֶׁכָּל הָרוֹאֶה סוֹטָה בְּקִלְקוּלָהּ יַזִּיר עַצְמוֹ מִן הַיַּיִן" (בְּרָכוֹת סג.). לְמָה הַכַּוָּנָה? וַדַּאי שֶׁאֵין צֹרֶךְ לְהוֹסִיף גְּדָרִים וּסְיָגִים, וְהַלְוַאי שֶׁנְּקַיֵּם כָּרָאוּי וּבְהִדּוּר אֶת מַה שֶּׁעָלֵינוּ לְקַיֵּם. וְאִם הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ יָצַר יַיִן הַמְשַׂמֵּחַ לְבָבוֹת, מַדּוּעַ לֹא לִשְׁתּוֹת - בְּמִדָּה, כַּמּוּבָן - וּמַדּוּעַ לֹא לִשְׂמֹחַ? אֲבָל אִם הָאָדָם מַבְחִין לְפֶתַע שֶׁהוּא נִמְצָא בִּסְבִיבָה מֻשְׁחֶתֶת, בְּחֶבְרָה הַמִּדַּרְדֶּרֶת לְקַלּוּת רֹאשׁ וְלִפְרִיצוּת - כִּי אָז חוֹבָה עָלָיו לְמַהֵר אֶל הַמִּקְלָט שֶׁל הַנְּזִירוּת, לְהִתְרַחֵק מִיַּיִן, לְהִסְתַּגֵּר וְלִנְעֹל אֶת הַדֶּלֶת בִּפְנֵי הָאֲוִירָה הַמֻּרְעֶלֶת! דָּבָר זֶה לָמַדְנוּ מִתּוֹרָתוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ הָרַמְבַּ"ם זָצָ"ל. הוּא כּוֹתֵב (הִלְכוֹת דֵּעוֹת ג-א), שֶׁאָסוּר לוֹ לָאָדָם לְהִסְתַּגֵּר וּלְהִסְתַּגֵּף, "מִפְּנֵי שֶׁזּוֹ דֶּרֶךְ רָעָה הִיא, וְאָסוּר לֵילֵךְ בָּהּ, וְהַמְהַלֵּךְ בָּהּ נִקְרָא חוֹטֵא - בְּקַל וָחֹמֶר מִנָּזִיר... אָמְרוּ חֲכָמִים: וּמָה אִם נָזִיר, שֶׁלֹּא פֵּרֵשׁ אֶלָּא מִן הַיַּיִן, צָרִיךְ כַּפָּרָה - הַמּוֹנֵעַ עַצְמוֹ מִכָּל דָּבָר עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה! לְפִיכָךְ צִוּוּ חֲכָמִים שֶׁלֹּא יִמְנַע אָדָם עַצְמוֹ אֶלָּא מִדְּבָרִים שֶׁמְּנָעַתוּ תּוֹרָה בִּלְבַד... וְעַל כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן צִוָּה שְׁלֹמֹה וְאָמַר: אַל תְּהִי צַדִּיק הַרְבֵּה וְאַל תִּתְחַכַּם יוֹתֵר, לָמָּה תִּשּׁוֹמֵם - תָּסוּר מִדֶּרֶךְ הַיִּשּׁוּב (ראב"ע). חֲזַ"ל צִדְּדוּ בְּהַרְחָבַת דַּעְתּוֹ שֶׁל אָדָם. הֵם אָסְרוּ לָגוּר בְּעִיר שֶׁאֵין בָּהּ גִּנּוֹת יָרָק (יְרוּשַׁלְמִי קִדּוּשִׁין ד-יב), וְאָמְרוּ: "כָּל הַמּוֹאֵס בְּחַיִּים טוֹבִים בָּעוֹלָם הַזֶּה - סִימָן רַע הוּא לוֹ" (הוֹרָיוֹת י:), מַדּוּעַ לֹא? "כְּלוּם אֵין הַצַּדִּיקִים רְאוּיִים לֵהָנוֹת מִשְּׁנֵי הָעוֹלָמוֹת", שׁוֹאֶלֶת הַגְּמָרָא. אֲבָל, הָרַמְבַּ"ם גַּם פּוֹסֵק, שֶׁאִם אָדָם דָּר בְּעִיר שֶׁמִּנְהָגֶיהָ רָעִים וְחֶבְרָתָהּ מַזִּיקָה, שֶׁיַּעֲזֹב הַכֹּל וְיַעֲרֹק אֶל... הַמִּדְבָּר! כְּמוֹ שֶׁאָמַר יִרְמִיָּה הַנָּבִיא: "מִי יִתְּנֵנִי בַמִּדְבָּר מְלוֹן אֹרְחִים, וְאֶעֶזְבָה אֶת עַמִּי"! מִשּׁוּם שֶׁכַּאֲשֶׁר אוֹרֶבֶת סַכָּנָה שֶׁל אֲוִירָה מֻרְעֶלֶת וְשֶׁל הִסָּחֲפוּת - יֵשׁ לִיצֹר חַיִץ וְיֵשׁ לְהָקִים מַחְסוֹם. "הָרוֹאֶה סוֹטָה בְּקִלְקוּלָהּ - יַזִּיר עַצְמוֹ מִן הַיַּיִן"! לֹא, עַד כַּמָּה שֶׁאָנוּ יוֹדְעִים, אֵין אִישׁ הַמִּתְכּוֹנֵן לִבְרֹחַ אֶל הַמִּדְבָּר. אֲבָל עָלֵינוּ לְשַׁנֵּן לְעַצְמֵנוּ אֶת הַלֶּקַח מִפָּרָשַׁת הַנָּזִיר: כַּאֲשֶׁר רוֹאִים שֶׁהָאֲוִירָה בָּרְחוֹב מֻרְעֶלֶת, יֵשׁ לְחַפֵּשׂ מַחְסוֹמִים וּבְלָמִים. אַחֶרֶת, יֵשׁ סַכָּנָה שֶׁל הִדַּרְדְּרוּת - מְהִירָה אוֹ אִטִּית, עֲמֻקָּה אוֹ שִׁטְחִית. אֲבָל זוֹ רַק שְׁאֵלָה שֶׁל זְמַן, אֵין סָפֵק שֶׁהָרְחוֹב מַשְׁפִּיעַ. וּכְדִבְרֵי הָרַמְבַּ"ם: "דֶּרֶךְ בְּרִיָּתוֹ שֶׁל אָדָם לִהְיוֹת נִמְשָׁךְ בְּדֵעוֹתָיו וּבְמַעֲשָׂיו אַחַר רֵעָיו וַחֲבֵרָיו, וְנוֹהֵג כְּמִנְהַג אַנְשֵׁי מְדִינָתוֹ". טִבְעוֹ שֶׁל אָדָם הוּא, וְאֵין לְהִמָּלֵט מִמֶּנּוּ. אָז מֶה עָלֵינוּ לַעֲשׂוֹת? "לְהַזִּיר עַצְמֵנוּ", לִיצֹר אֶת הַבְּלָמִים: לְהִתְאַגֵּד בְּשִׁעוּרֵי תּוֹרָה, לִשְׁמֹעַ שִׂיחוֹת חִזּוּק, לְהַאֲרִיךְ יוֹתֵר בְּשֻׁלְחַן שַׁבָּת הַנִּפְלָא, לְהַרְבּוֹת בּוֹ בְּדִבְרֵי תּוֹרָה. וְאָז, לֹא זוֹ בִּלְבַד שֶׁנַּצִּיל אֶת עַצְמֵנוּ וּבָתֵּינוּ, אֶלָּא עוֹד נַקְרִין אֶת הָאוֹר סְבִיבֵנוּ! (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)