Otzarot-Article

"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה" (טז-א) "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה... וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה, דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאַל יָבֹא בְּכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ", כָּךְ פּוֹתַחַת פָּרָשָׁתֵנוּ. יָדוּעַ, שֶׁ"דִּבּוּר" הוּא בְּלָשׁוֹן קָשָׁה, וַ"אֲמִירָה" - בְּנַחַת וּבְלָשׁוֹן רַכָּה. וְכָאן מוֹצְאִים אָנוּ דִּבּוּר קָשֶׁה לְמֹשֶׁה, וְאַחֲרָיו אֲמִירָה רַכָּה, וּלְאַחַר מִכֵּן צִוּוּי לְדַבֵּר קָשׁוֹת אֶל אַהֲרֹן בְּחוֹבַת זְהִירוּתוֹ בְּמוֹרָא מִקְדָּשׁ.

הַגָּאוֹן רַבִּי יוֹסֵף מָשָׁאשׁ זצ"ל מִתַּלְמָסָאן הִסְבִּיר אֶת לְשׁוֹנוֹת הַכָּתוּב וְעִנְיָנָן בְּסִפּוּר מַעֲשֶׂה מִדִּבְרֵי יְמֵי מַלְכוּת אוֹסְטְרִיָּה.

מַעֲשֶׂה בְּמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ יוֹעֵץ סְתָרִים, רֹאשׁ הַשָּׂרִים, וְהָיָה הַמֶּלֶךְ מִתְיָעֵץ עִמּוֹ בְּכָל דָּבָר וּמַטִּיל עָלָיו שְׁלִיחֻיּוֹת עֲדִינוֹת וּמְשִׂימוֹת אַחֲרָאִיּוֹת, שֶׁהָיָה מְבַצְּעָן לִשְׂבִיעוּת רְצוֹנוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ, וּלְהַעֲלָאַת קַרְנוֹ. רָאָה בֶּן הַמֶּלֶךְ, יוֹרֵשׁ הָעֶצֶר, אֶת הַקִּרְבָה הַיְתֵרָה שֶׁנּוֹהֵג אָבִיו בְּיוֹעֲצוֹ, וְחָשַׁב: אֵין זֶה לִכְבוֹד הַמַּלְכוּת שֶׁיְּהֵא הַיּוֹעֵץ כְּחָבֵר לַמֶּלֶךְ, מִסְתּוֹדֵד עִמּוֹ וּמַאֲרִיךְ בִּדְבָרִים. וְאַף שֶׁהוֹקִיר אֶת הַיּוֹעֵץ עַל חָכְמָתוֹ וְעַל נֶאֱמָנוּתוֹ, עַל מְסִירוּתוֹ וְעַל פָּעֳלוֹ, סָבַר שֶׁהַמֶּלֶךְ חַיָּב לְהַטִּיל עָלָיו אֶת אֵימָתוֹ.

לְיָמִים מֵת הַמֶּלֶךְ, וְיוֹרֵשׁ הָעֶצֶר עָלָה עַל כִּסְּאוֹ. כְּשֶׁבָּא הַיּוֹעֵץ וְעָמַד לִפְקֻדָּתוֹ, הִטִּיל עָלָיו אֵימָה יְתֵרָה וְהוֹרָהוּ הוֹרָאָתוֹ בִּקְצָרָה, וּמִיָּד רָמַז לוֹ שֶׁיֵּצֵא מֵעִם פָּנָיו. עָלָה הַיּוֹעֵץ לְבֵיתוֹ, וּפָנָיו מַסְגִּירוֹת אֶת יִרְאָתוֹ.

שָׁאֲלָה אִשְׁתּוֹ: "מָה אֵרַע? מַדּוּעַ פָּנֶיךָ רָעוֹת?"

אָמַר לָהּ: "זְמַנִּים חֲדָשִׁים הִגִּיעוּ, הַמֶּלֶךְ הֶחָדָשׁ הֶחְלִיט לְהַטִּיל אֶת מוֹרָאוֹ. פּוֹקֵד הוּא בִּקְצָרָה וּבְמִלִּים סְתוּמוֹת, וּמְשַׁלֵּחַ מֵעַל פָּנָיו. מֵבִין אֲנִי שֶׁמְּבַקֵּשׁ הוּא תּוֹאֲנָה לְהִתְגּוֹלֵל עָלַי בְּכַעֲסוֹ. אוֹי לִי אִם אֹמַר שֶׁלֹּא הֵבַנְתִּי וַאֲבַקֵּשׁ הֶסְבֵּרִים. יֹאמַר: הֲזֶה הוּא הַיּוֹעֵץ הֶחָכָם, הַמִּתְיַמֵּר לְהָבִין דָּבָר מִתּוֹךְ דָּבָר. וְאוֹי לִי אִם אֶעֱשֶׂה כַּהֲבָנָתִי, וְיֹאמַר שֶׁלֹּא לְכָךְ הִתְכַּוֵּן בִּדְבָרָיו!"

נֶחְרְדָה הָאִשָּׁה וְהִזְעִיקָה אֶת אָבִיהָ לְהִוָּעֵץ בּוֹ. שָׁמַע הַחוֹתֵן וְנִרְעַד. הֵבִין כִּי כָּלְתָה הָרָעָה אֶל חֲתָנוֹ, וְאָסוֹן עוֹמֵד לְהִתְרַגֵּשׁ עַל בֵּיתוֹ. דָּמַם וְשָׁקַע בְּמַחְשָׁבוֹת, וּלְפֶתַע קָם. שְׁאָלוּהוּ: "לְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ?"

עָנָה: "יֵשׁ לִי חָבֵר יְהוּדִי, חָכָם וְנָבוֹן וּפִקֵּחַ עָצוּם. הוּא יַנְחֵנִי בַּעֲצָתוֹ!"

תָּמַהּ הַיּוֹעֵץ, וְתָמְהָה אִשְׁתּוֹ.

הָלַךְ הַחוֹתֵן אֵצֶל יְדִידוֹ וְסָח לוֹ אֶת הַצָּרָה שֶׁהִתְרַגְּשָׁה עַל חֲתָנוֹ. שָׁמַע הֶחָכָם וְאָמַר: "הָעֵצָה פְּשׁוּטָה, וְהַיְשׁוּעָה מֻבְטַחַת!"

"מַה הִיא?" נִדְרַךְ הַחוֹתֵן.

"פָּשׁוּט עַד מְאֹד", אָמַר הֶחָכָם, "הוֹצִיאוּ קוֹל, כִּי יוֹעֵץ הַמֶּלֶךְ בָּא לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ הֶחָדָשׁ, וְהוּא הִטִּיל עָלָיו אֶת מוֹרָאוֹ, וּמִיִּרְאַת הַמַּלְכוּת נִטַּל דִּבּוּרוֹ וְהָפַךְ לְאִלֵּם! תָּבִיאוּ רוֹפֵא אַחַר רוֹפֵא, וְגַם אוֹתִי תָּבִיאוּ לִכְתֹּב לוֹ קְמֵעוֹת, וְדָבָר לֹא יַעֲזֹר. בְּעַל כָּרְחוֹ יַרְפֶּה מִמֶּנּוּ הַמֶּלֶךְ, וְהָיוּ לוֹ חַיָּיו לְשָׁלָל!"

"נִפְלָאָה עֲצָתְךָ", אָמַר הַחוֹתֵן, "אֲבָל מָה עֵרֶךְ לַחַיִּים, אִם נִגְזְרָה עָלָיו אִלְּמוּת עוֹלָמִית?"

חִיֵּךְ הֶחָכָם וְאָמַר: "הֲלֹא תָּבִין, שֶׁהַמֶּלֶךְ לֹא יִשָּׁאֵר בְּלֹא יוֹעֵץ. יְמַנֶּה לוֹ מִשְׁנֶה חָדָשׁ, וְיִשְׁכַּח אֶת הַקּוֹדֵם. אָז תּוּכְלוּ לוֹמַר, שֶׁהוּא מִתְרַפֵּא וְשָׁב לְאֵיתָנוֹ..."

הִתְפַּעֵל הַחוֹתֵן מֵהָעֵצָה הַמְחֻכֶּמֶת וּמִהֵר לְבַשְּׂרָהּ לַחֲתָנוֹ. שָׂמְחוּ לְפֶתַח הַתִּקְוָה שֶׁנִּפְתַּח לָהֶם, וְהוֹצִיאוּ קוֹל כִּי הַמִּשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ נֶאֱלַם מֵרֹב הַחֲרָדָה. עָלוּ כָּל מַכָּרָיו לְנַחֲמוֹ, וְהָיָה רוֹמֵז לָהֶם בְּיָדָיו וְקוֹרֵץ בְּעֵינָיו בְּרֹב צַעַר וּבְכִיָּה. הֵבִיאוּ רוֹפְאִים וְחַרְטֻמִּים וְאַשָּׁפִים, וְנִלְאוּ מִלְּרַפְּאוֹ. גַּם הַמֶּלֶךְ עָלָה לְבַקְּרוֹ, רָאָהוּ בְּצָרָתוֹ וּבָכָה עִמּוֹ, וְכַעֲבֹר שְׁלֹשָׁה יָמִים מִנָּה יוֹעֵץ חָדָשׁ בִּמְקוֹמוֹ. עָמַד לְפָנָיו הַיּוֹעֵץ וְהִטִּיל עָלָיו אֵימָה נוֹרָאָה, וּפָקַד פְּקֻדָּתוֹ בְּלָשׁוֹן סְתוּמָה. נִבְעַת הַיּוֹעֵץ וְיָצָא מֵעִם פָּנָיו בְּלֹא לְהָבִין מְאוּמָה. לְמָחֳרָת קְרָאוֹ הַמֶּלֶךְ וְנָתַן עָלָיו בְּקוֹלוֹ, לָדַעַת הַאִם קִיֵּם אֶת הַפְּקֻדָּה.

אָמַר: "לֹא, כִּי אֵינִי יוֹדֵעַ מַה הִיא. לֹא הֵבַנְתִּי אֶת צִוּוּי הַמֶּלֶךְ!"

"הַלְכָךְ יוֹעֵץ יִקָּרֵא?" זָעַם הַמֶּלֶךְ, "הֲלֹא מְהַתֵּל אַתָּה בִּי! הוֹצִיאוּהוּ וְיִתָּלֶה!"

שָׁמַע הַיּוֹעֵץ הָאִלֵּם, וְיָדַע כִּי נִצְּלוּ חַיָּיו בַּעֲצַת הַיְּהוּדִי.

לְמָחֳרַת הַיּוֹם מִנָּה הַמֶּלֶךְ יוֹעֵץ אַחֵר. הִתְיַצֵּב בְּפַחַד וּבְמוֹרָא, וְהַמֶּלֶךְ הוֹרָהוּ פְּקֻדָּתוֹ הַסְּתוּמָה. יָדַע הַלָּה מָה אֵרַע לִשְׁנֵי קוֹדְמָיו, קַד קִדָּה וְאָמַר: "אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, פַּחְדְּךָ מְבַעֲתֵנִי, וְלֹא הֵבַנְתִּי אֶת דְּבָרֶיךָ לַאֲשׁוּרָם. הַגְדֵּל נָא חַסְדְּךָ עָלַי וַחֲזֹר עַל דְּבָרֶיךָ בְּנַחַת וּבְפֵרוּט, וְהַרְשֵׁינִי לַחְזֹר עֲלֵיהֶם בְּמִלּוֹתַי, אֵדַע כִּי הֵבַנְתִּי אֶל נָכוֹן וַאֲקַיֵּם רְצוֹנְךָ בִּמְלוֹאוֹ!"

קָצַף הַמֶּלֶךְ וְחָרָה אַפּוֹ: "וְכִי מְלַמֵּד דַּרְדַּקִּי אֲנִי, גַּנֶּנֶת לְפָעוֹטוֹת? אִם שׁוֹטֶה וְנִבְעָר אַתָּה, הֲכֵיצַד הִתְיַמַּרְתָּ לִהְיוֹת לְיוֹעֵץ הַמֶּלֶךְ? הוֹרִידוּהוּ לְבוֹר הַכֶּלֶא וְהַחְרִימוּ אֶת רְכוּשׁו!"

שָׁמַע הַיּוֹעֵץ הָאִלֵּם וְשָׁלַח תְּשׁוּרוֹת נִכְבָּדוֹת לֶחָכָם הַיְּהוּדִי, שֶׁהִצִּילוֹ מִמָּוֶת וּמִבּוֹר תַּחְתִּיּוֹת.

לְמָחֳרַת הַיּוֹם הוֹדִיעוּ לַמֶּלֶךְ, כִּי מֶלֶךְ סְפָרַד שָׁלַח אֵלָיו צִיר אֱמוּנִים, לְדַבֵּר אִתּוֹ דִּבְרֵי סֵתֶר בְּעִנְיְנֵי הַמַּמְלָכָה. הַצִּיר הָיָה יְהוּדִי. קִבְּלוֹ הַמֶּלֶךְ בְּכָבוֹד וְשָׁמַע אֶת הַדְּבָרִים שֶׁבְּפִיו. לְאַחַר מִכֵּן הִזְמִינוֹ לִסְעֹד עִמּוֹ.

אָמַר הַצִּיר: "לְכָבוֹד הוּא לִי לְהָסֵב עַל שֻׁלְחַן הַמֶּלֶךְ, אַף כִּי לֹא אוּכַל לֶאֱכֹל אֶלָּא פֵּרוֹת מִפְּנֵי מִצְוַת הַכַּשְׁרוּת".

בַּסְּעוּדָה סִפֵּר הַמֶּלֶךְ כִּי מְחַפֵּשׂ הוּא מִשְׁנֶה כִּלְבָבוֹ, בַּאֲשֶׁר שְׁלֹשֶׁת הַמִּשְׁנִים אִכְזְבוּהוּ קָשׁוֹת.

אָמַר הַצִּיר הַסְּפָרַדִּי: "אָכֵן, כְּבָר הִגִּיעוּ לְאַרְצֵנוּ הַשְּׁמוּעוֹת".

"וּמָה אָמְרוּ?" שָׁאַל הַמֶּלֶךְ.

הֵשִׁיב הַצִּיר: "כָּל הַמְשׂוֹחֲחִים אָמְרוּ פֶּה אֶחָד, כִּי הָאַשְׁמָה תְּלוּיָה בְּךָ!"

קָם הַמֶּלֶךְ מִכִּסְּאוֹ, וְעֵינָיו יָרוּ זִיקִים: "בִּי!" צָעַק, "מַדּוּעַ?!!"

"אָכֵן כֵּן, אֲדוֹנִי", הֵשִׁיב הַצִּיר בְּשַׁלְוָה, "וְזִנּוּקְךָ וְכַעַסְךָ מְאַשְּׁרִים אֶת הַדָּבָר. מַדּוּעַ קַמְתָּ, וְלָמָּה תִּכְעַס? שְׁמַע נָא, אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ. הַחֲכָמִים אָמְרוּ, כִּי שְׁלֹשָׁה מְלָכִים הֵם - הָאֲרִי מֶלֶךְ הַחַיּוֹת, הַשּׁוֹר מֶלֶךְ הַבְּהֵמוֹת וְהַנֶּשֶׁר מֶלֶךְ הָעוֹפוֹת. מַדּוּעַ לֹא בָּרָא ה' מֶלֶךְ גַּם לָאָדָם, שֶׁהוּא מֻבְחַר הַבְּרוּאִים כֻּלָּם?"

תָּמַהּ הַמֶּלֶךְ, חָשַׁב בַּדָּבָר, נָשָׂא עֵינָיו אֶל הַצִּיר, וְשָׁאַל: "אָכֵן, מַדּוּעַ?!"

הֵשִׁיב הַצִּיר: "מִשּׁוּם שֶׁכָּל אָדָם רָאוּי לִהְיוֹת מֶלֶךְ, אִם אַךְ מֻכְשָׁר הוּא לִמְלוּכָה".

"וְאִם הוּא בֶּן מְלָכִים", הוֹסִיף הַמֶּלֶךְ.

"לֹא", עָנָה הַצִּיר. "רַבִּים עָלוּ עַל כֵּס הַמְּלוּכָה בִּגְלַל כִּשּׁוּרֵיהֶם וְיִסְּדוּ שׁוֹשֶׁלֶת שֶׁל מְלָכִים, וְרַבִּים הֵם בְּנֵי הַמְּלָכִים שֶׁאִבְּדוּ אֶת נִזְרֵיהֶם וְאַף אֶת רָאשֵׁיהֶם, כִּי לֹא הָיוּ מֻכְשָׁרִים". וְהִזְכִּיר דֻּגְמָאוֹת רַבּוֹת, עַד שֶׁהוֹדָה הַמֶּלֶךְ לִדְבָרָיו וְשָׁאַל: "וּמַה הֵם הַכִּשּׁוּרִים הַנִּצְרָכִים לִמְלוּכָה?"

עָנָה הַיּוֹעֵץ: "שֶׁהַמֶּלֶךְ לֹא יִנְהֶה אַחַר תַּעֲנוּגוֹת וְיִסְתָּאֵב, וְיֹאהַב אֶת שָׂרָיו וְאֶת בְּנֵי עַמּוֹ, וְיִזָּהֵר בִּכְבוֹדָם לְבַל יִמְרְדוּ. אַךְ אַתָּה, מַעֲלַת כְּבוֹדְךָ, הוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ שְׁגוּיָה, שֶׁתָּבִיא עָלֶיךָ אָסוֹן וְשׁוֹאָה".

"מַה כַּוָּנָתְךָ?" שָׁאַל הַמֶּלֶךְ, וְלִבּוֹ כְּבָר נִחֵשׁ אֶת הַתְּשׁוּבָה.

"מְבַקֵּשׁ אַתָּה לְהַטִּיל אֵימָה יְתֵרָה עַל שָׂרֶיךָ, וְדוֹרֵשׁ מֵהֶם לְהָבִין פְּקֻדּוֹת סְבוּכוֹת בְּמִשְׁפָּט קָצָר. וּבֶאֱמֶת, גַּם פְּקֻדּוֹת פְּשׁוּטוֹת קָשֶׁה לְהָבִין מִתּוֹךְ בֶּהָלָה וַחֲרָדָה! וְכִי מְבַקֵּשׁ אַתָּה לְשַׁנּוֹת אֶת טֶבַע הָאָדָם?!"

"לֹא וָלֹא", עָנָה הַמֶּלֶךְ, "אֲבָל חַיָּב אֲנִי לִשְׁמֹר עַל כְּבוֹד הַמַּלְכוּת. הֵן מֶלֶךְ שֶׁמָּחַל עַל כְּבוֹדוֹ - אֵין כְּבוֹדוֹ מָחוּל!"

חִיֵּךְ הַצִּיר וְאָמַר: "דַּיּוֹ לְעֶבֶד שֶׁיְּהֵא כְּרַבּוֹ, לָמָּה לֹא תִּלְמַד מֵהַנְהָגָתוֹ שֶׁל בּוֹרֵא הָעוֹלָם, מַלְכִּי וּמַלְכְּךָ?!"

"וְכֵיצַד נוֹהֵג הוּא?" תָּמַהּ הַמֶּלֶךְ.

הֵשִׁיב הַצִּיר: "כְּשֶׁנָּתַן לָנוּ הַבּוֹרֵא אֶת תּוֹרָתוֹ, כָּתוּב: 'וַיְדַבֵּר אֱלֹקִים אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה - לֵאמֹר'. בַּתְּחִלָּה, דִּבּוּר קָשֶׁה, כְּדֵי לְהַטִּיל עָלֵינוּ אֶת אֵימָתוֹ. וּלְאַחַר מִכֵּן שָׁב וְחָזַר עַל הַדְּבָרִים בְּלָשׁוֹן רַכָּה וּבְחִבָּה, כְּדֵי לַהֲבִינָם וּלְהַסְבִּירָם".

"תּוֹדָה לְךָ", הֵשִׁיב הַמֶּלֶךְ, "הֵאַרְתָּ אֶת עֵינַי".

"עַתָּה, אֹמַר לְךָ דָּבָר נוֹסָף", אָמַר הַצִּיר. "חָכְמָתוֹ שֶׁל הַמִּשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ שֶׁשֵּׁרֵת אֶת אָבִיךָ זָכְתָה לִתְהִלָּה וּלְהוֹקָרָה בְּכָל הָאֲרָצוֹת. לֹא פַּעַם שָׁמַעְתִּי אֶת שִׁבְחוֹ מִמַּלְכִּי וְנוֹכַחְתִּי בָּהּ בְּעַצְמִי".

"אָכֵן", אָמַר הַמֶּלֶךְ, "גַּם אָבִי הִרְבָּה בְּשִׁבְחוֹ, אֲבָל אָסוֹן קָרָהוּ. הִטַּלְתִּי עָלָיו אֵימָה יְתֵרָה, וְנִטַּל כֹּחַ דִּבּוּרוֹ".

"סְבוּרַנִי", אָמַר הַצִּיר, "שֶׁאַף זֶה פְּרִי חָכְמָתוֹ..."

נִפְקְחוּ עֵינֵי הַמֶּלֶךְ, וְשָׁלַח לִקְרֹא לַיּוֹעֵץ. הִסְבִּיר לוֹ פָּנִים וְאָמַר לוֹ: "גַּלֵּה לִי אֶת הָאֱמֶת, וְלֹא תֵּעָנֵשׁ". הוֹדָה הַיּוֹעֵץ כִּי הִתְחַזָּה כְּאִלֵּם כְּדֵי לְהַצִּיל אֶת עוֹרוֹ מִגּוֹרַל הַבָּאִים אַחֲרָיו, וְסִפֵּר כִּי הָיְתָה זוֹ עֲצָתוֹ שֶׁל הֶחָכָם הַיְּהוּדִי. הֵשִׁיב הַמֶּלֶךְ אֶת מִשְׁנֵהוּ לְמִשְׂרָתוֹ, וְאֶת הֶחָכָם הַיְּהוּדִי מִנָּה לְיוֹעֲצוֹ.

מֵעַתָּה נָבִין אֶת הַפְּסוּקִים הַפּוֹתְחִים אֶת הַפָּרָשָׁה. שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן הִתְיַחֲסוּ בְּקַלּוּת רֹאשׁ אֶל הַקֹּדֶשׁ וְהַמִּקְדָּשׁ, נִכְנְסוּ שְׁתוּיֵי יַיִן וְחַסְרֵי בִּגְדֵי כְּהֻנָּה, וְהִקְרִיבוּ אֵשׁ זָרָה. זִלְזְלוּ בְּמוֹרָא מִקְדָּשׁ וְנֶעֶנְשׁוּ בְּמִיתָה. עַל כֵּן פָּנָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶל מֹשֶׁה בְּלָשׁוֹן קָשָׁה וּמַטִּילַת אֵימָה, לְצַוּוֹתוֹ עַל מוֹרָא מִקְדָּשׁ. וּלְאַחַר מִכֵּן שָׁב וְצִוָּהוּ בְּלָשׁוֹן רַכָּה - אֲבָל הוֹרָהוּ לְדַבֵּר עִם אַהֲרֹן בְּלָשׁוֹן קָשָׁה, כְּדֵי לְהַעֲמִידוֹ עַל חֻמְרַת הָעִנְיָן וְגֹדֶל הַמּוֹרָא! (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)

	בחקותי תשע"ד
	לִחְיוֹת כָּאן וְלִפְזֹל לְשָׁם
	"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה" (טז-א) "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה... וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה, דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאַל יָבֹא בְּכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ", כָּךְ פּוֹתַחַת פָּרָשָׁתֵנוּ. יָדוּעַ, שֶׁ"דִּבּוּר" הוּא בְּלָשׁוֹן קָשָׁה, וַ"אֲמִירָה" - בְּנַחַת וּבְלָשׁוֹן רַכָּה. וְכָאן מוֹצְאִים אָנוּ דִּבּוּר קָשֶׁה לְמֹשֶׁה, וְאַחֲרָיו אֲמִירָה רַכָּה, וּלְאַחַר מִכֵּן צִוּוּי לְדַבֵּר קָשׁוֹת אֶל אַהֲרֹן בְּחוֹבַת זְהִירוּתוֹ בְּמוֹרָא מִקְדָּשׁ. הַגָּאוֹן רַבִּי יוֹסֵף מָשָׁאשׁ זצ"ל מִתַּלְמָסָאן הִסְבִּיר אֶת לְשׁוֹנוֹת הַכָּתוּב וְעִנְיָנָן בְּסִפּוּר מַעֲשֶׂה מִדִּבְרֵי יְמֵי מַלְכוּת אוֹסְטְרִיָּה. מַעֲשֶׂה בְּמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ יוֹעֵץ סְתָרִים, רֹאשׁ הַשָּׂרִים, וְהָיָה הַמֶּלֶךְ מִתְיָעֵץ עִמּוֹ בְּכָל דָּבָר וּמַטִּיל עָלָיו שְׁלִיחֻיּוֹת עֲדִינוֹת וּמְשִׂימוֹת אַחֲרָאִיּוֹת, שֶׁהָיָה מְבַצְּעָן לִשְׂבִיעוּת רְצוֹנוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ, וּלְהַעֲלָאַת קַרְנוֹ. רָאָה בֶּן הַמֶּלֶךְ, יוֹרֵשׁ הָעֶצֶר, אֶת הַקִּרְבָה הַיְתֵרָה שֶׁנּוֹהֵג אָבִיו בְּיוֹעֲצוֹ, וְחָשַׁב: אֵין זֶה לִכְבוֹד הַמַּלְכוּת שֶׁיְּהֵא הַיּוֹעֵץ כְּחָבֵר לַמֶּלֶךְ, מִסְתּוֹדֵד עִמּוֹ וּמַאֲרִיךְ בִּדְבָרִים. וְאַף שֶׁהוֹקִיר אֶת הַיּוֹעֵץ עַל חָכְמָתוֹ וְעַל נֶאֱמָנוּתוֹ, עַל מְסִירוּתוֹ וְעַל פָּעֳלוֹ, סָבַר שֶׁהַמֶּלֶךְ חַיָּב לְהַטִּיל עָלָיו אֶת אֵימָתוֹ. לְיָמִים מֵת הַמֶּלֶךְ, וְיוֹרֵשׁ הָעֶצֶר עָלָה עַל כִּסְּאוֹ. כְּשֶׁבָּא הַיּוֹעֵץ וְעָמַד לִפְקֻדָּתוֹ, הִטִּיל עָלָיו אֵימָה יְתֵרָה וְהוֹרָהוּ הוֹרָאָתוֹ בִּקְצָרָה, וּמִיָּד רָמַז לוֹ שֶׁיֵּצֵא מֵעִם פָּנָיו. עָלָה הַיּוֹעֵץ לְבֵיתוֹ, וּפָנָיו מַסְגִּירוֹת אֶת יִרְאָתוֹ. שָׁאֲלָה אִשְׁתּוֹ: "מָה אֵרַע? מַדּוּעַ פָּנֶיךָ רָעוֹת?" אָמַר לָהּ: "זְמַנִּים חֲדָשִׁים הִגִּיעוּ, הַמֶּלֶךְ הֶחָדָשׁ הֶחְלִיט לְהַטִּיל אֶת מוֹרָאוֹ. פּוֹקֵד הוּא בִּקְצָרָה וּבְמִלִּים סְתוּמוֹת, וּמְשַׁלֵּחַ מֵעַל פָּנָיו. מֵבִין אֲנִי שֶׁמְּבַקֵּשׁ הוּא תּוֹאֲנָה לְהִתְגּוֹלֵל עָלַי בְּכַעֲסוֹ. אוֹי לִי אִם אֹמַר שֶׁלֹּא הֵבַנְתִּי וַאֲבַקֵּשׁ הֶסְבֵּרִים. יֹאמַר: הֲזֶה הוּא הַיּוֹעֵץ הֶחָכָם, הַמִּתְיַמֵּר לְהָבִין דָּבָר מִתּוֹךְ דָּבָר. וְאוֹי לִי אִם אֶעֱשֶׂה כַּהֲבָנָתִי, וְיֹאמַר שֶׁלֹּא לְכָךְ הִתְכַּוֵּן בִּדְבָרָיו!" נֶחְרְדָה הָאִשָּׁה וְהִזְעִיקָה אֶת אָבִיהָ לְהִוָּעֵץ בּוֹ. שָׁמַע הַחוֹתֵן וְנִרְעַד. הֵבִין כִּי כָּלְתָה הָרָעָה אֶל חֲתָנוֹ, וְאָסוֹן עוֹמֵד לְהִתְרַגֵּשׁ עַל בֵּיתוֹ. דָּמַם וְשָׁקַע בְּמַחְשָׁבוֹת, וּלְפֶתַע קָם. שְׁאָלוּהוּ: "לְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ?" עָנָה: "יֵשׁ לִי חָבֵר יְהוּדִי, חָכָם וְנָבוֹן וּפִקֵּחַ עָצוּם. הוּא יַנְחֵנִי בַּעֲצָתוֹ!" תָּמַהּ הַיּוֹעֵץ, וְתָמְהָה אִשְׁתּוֹ. הָלַךְ הַחוֹתֵן אֵצֶל יְדִידוֹ וְסָח לוֹ אֶת הַצָּרָה שֶׁהִתְרַגְּשָׁה עַל חֲתָנוֹ. שָׁמַע הֶחָכָם וְאָמַר: "הָעֵצָה פְּשׁוּטָה, וְהַיְשׁוּעָה מֻבְטַחַת!" "מַה הִיא?" נִדְרַךְ הַחוֹתֵן. "פָּשׁוּט עַד מְאֹד", אָמַר הֶחָכָם, "הוֹצִיאוּ קוֹל, כִּי יוֹעֵץ הַמֶּלֶךְ בָּא לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ הֶחָדָשׁ, וְהוּא הִטִּיל עָלָיו אֶת מוֹרָאוֹ, וּמִיִּרְאַת הַמַּלְכוּת נִטַּל דִּבּוּרוֹ וְהָפַךְ לְאִלֵּם! תָּבִיאוּ רוֹפֵא אַחַר רוֹפֵא, וְגַם אוֹתִי תָּבִיאוּ לִכְתֹּב לוֹ קְמֵעוֹת, וְדָבָר לֹא יַעֲזֹר. בְּעַל כָּרְחוֹ יַרְפֶּה מִמֶּנּוּ הַמֶּלֶךְ, וְהָיוּ לוֹ חַיָּיו לְשָׁלָל!" "נִפְלָאָה עֲצָתְךָ", אָמַר הַחוֹתֵן, "אֲבָל מָה עֵרֶךְ לַחַיִּים, אִם נִגְזְרָה עָלָיו אִלְּמוּת עוֹלָמִית?" חִיֵּךְ הֶחָכָם וְאָמַר: "הֲלֹא תָּבִין, שֶׁהַמֶּלֶךְ לֹא יִשָּׁאֵר בְּלֹא יוֹעֵץ. יְמַנֶּה לוֹ מִשְׁנֶה חָדָשׁ, וְיִשְׁכַּח אֶת הַקּוֹדֵם. אָז תּוּכְלוּ לוֹמַר, שֶׁהוּא מִתְרַפֵּא וְשָׁב לְאֵיתָנוֹ..." הִתְפַּעֵל הַחוֹתֵן מֵהָעֵצָה הַמְחֻכֶּמֶת וּמִהֵר לְבַשְּׂרָהּ לַחֲתָנוֹ. שָׂמְחוּ לְפֶתַח הַתִּקְוָה שֶׁנִּפְתַּח לָהֶם, וְהוֹצִיאוּ קוֹל כִּי הַמִּשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ נֶאֱלַם מֵרֹב הַחֲרָדָה. עָלוּ כָּל מַכָּרָיו לְנַחֲמוֹ, וְהָיָה רוֹמֵז לָהֶם בְּיָדָיו וְקוֹרֵץ בְּעֵינָיו בְּרֹב צַעַר וּבְכִיָּה. הֵבִיאוּ רוֹפְאִים וְחַרְטֻמִּים וְאַשָּׁפִים, וְנִלְאוּ מִלְּרַפְּאוֹ. גַּם הַמֶּלֶךְ עָלָה לְבַקְּרוֹ, רָאָהוּ בְּצָרָתוֹ וּבָכָה עִמּוֹ, וְכַעֲבֹר שְׁלֹשָׁה יָמִים מִנָּה יוֹעֵץ חָדָשׁ בִּמְקוֹמוֹ. עָמַד לְפָנָיו הַיּוֹעֵץ וְהִטִּיל עָלָיו אֵימָה נוֹרָאָה, וּפָקַד פְּקֻדָּתוֹ בְּלָשׁוֹן סְתוּמָה. נִבְעַת הַיּוֹעֵץ וְיָצָא מֵעִם פָּנָיו בְּלֹא לְהָבִין מְאוּמָה. לְמָחֳרָת קְרָאוֹ הַמֶּלֶךְ וְנָתַן עָלָיו בְּקוֹלוֹ, לָדַעַת הַאִם קִיֵּם אֶת הַפְּקֻדָּה. אָמַר: "לֹא, כִּי אֵינִי יוֹדֵעַ מַה הִיא. לֹא הֵבַנְתִּי אֶת צִוּוּי הַמֶּלֶךְ!" "הַלְכָךְ יוֹעֵץ יִקָּרֵא?" זָעַם הַמֶּלֶךְ, "הֲלֹא מְהַתֵּל אַתָּה בִּי! הוֹצִיאוּהוּ וְיִתָּלֶה!" שָׁמַע הַיּוֹעֵץ הָאִלֵּם, וְיָדַע כִּי נִצְּלוּ חַיָּיו בַּעֲצַת הַיְּהוּדִי. לְמָחֳרַת הַיּוֹם מִנָּה הַמֶּלֶךְ יוֹעֵץ אַחֵר. הִתְיַצֵּב בְּפַחַד וּבְמוֹרָא, וְהַמֶּלֶךְ הוֹרָהוּ פְּקֻדָּתוֹ הַסְּתוּמָה. יָדַע הַלָּה מָה אֵרַע לִשְׁנֵי קוֹדְמָיו, קַד קִדָּה וְאָמַר: "אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, פַּחְדְּךָ מְבַעֲתֵנִי, וְלֹא הֵבַנְתִּי אֶת דְּבָרֶיךָ לַאֲשׁוּרָם. הַגְדֵּל נָא חַסְדְּךָ עָלַי וַחֲזֹר עַל דְּבָרֶיךָ בְּנַחַת וּבְפֵרוּט, וְהַרְשֵׁינִי לַחְזֹר עֲלֵיהֶם בְּמִלּוֹתַי, אֵדַע כִּי הֵבַנְתִּי אֶל נָכוֹן וַאֲקַיֵּם רְצוֹנְךָ בִּמְלוֹאוֹ!" קָצַף הַמֶּלֶךְ וְחָרָה אַפּוֹ: "וְכִי מְלַמֵּד דַּרְדַּקִּי אֲנִי, גַּנֶּנֶת לְפָעוֹטוֹת? אִם שׁוֹטֶה וְנִבְעָר אַתָּה, הֲכֵיצַד הִתְיַמַּרְתָּ לִהְיוֹת לְיוֹעֵץ הַמֶּלֶךְ? הוֹרִידוּהוּ לְבוֹר הַכֶּלֶא וְהַחְרִימוּ אֶת רְכוּשׁו!" שָׁמַע הַיּוֹעֵץ הָאִלֵּם וְשָׁלַח תְּשׁוּרוֹת נִכְבָּדוֹת לֶחָכָם הַיְּהוּדִי, שֶׁהִצִּילוֹ מִמָּוֶת וּמִבּוֹר תַּחְתִּיּוֹת. לְמָחֳרַת הַיּוֹם הוֹדִיעוּ לַמֶּלֶךְ, כִּי מֶלֶךְ סְפָרַד שָׁלַח אֵלָיו צִיר אֱמוּנִים, לְדַבֵּר אִתּוֹ דִּבְרֵי סֵתֶר בְּעִנְיְנֵי הַמַּמְלָכָה. הַצִּיר הָיָה יְהוּדִי. קִבְּלוֹ הַמֶּלֶךְ בְּכָבוֹד וְשָׁמַע אֶת הַדְּבָרִים שֶׁבְּפִיו. לְאַחַר מִכֵּן הִזְמִינוֹ לִסְעֹד עִמּוֹ. אָמַר הַצִּיר: "לְכָבוֹד הוּא לִי לְהָסֵב עַל שֻׁלְחַן הַמֶּלֶךְ, אַף כִּי לֹא אוּכַל לֶאֱכֹל אֶלָּא פֵּרוֹת מִפְּנֵי מִצְוַת הַכַּשְׁרוּת". בַּסְּעוּדָה סִפֵּר הַמֶּלֶךְ כִּי מְחַפֵּשׂ הוּא מִשְׁנֶה כִּלְבָבוֹ, בַּאֲשֶׁר שְׁלֹשֶׁת הַמִּשְׁנִים אִכְזְבוּהוּ קָשׁוֹת. אָמַר הַצִּיר הַסְּפָרַדִּי: "אָכֵן, כְּבָר הִגִּיעוּ לְאַרְצֵנוּ הַשְּׁמוּעוֹת". "וּמָה אָמְרוּ?" שָׁאַל הַמֶּלֶךְ. הֵשִׁיב הַצִּיר: "כָּל הַמְשׂוֹחֲחִים אָמְרוּ פֶּה אֶחָד, כִּי הָאַשְׁמָה תְּלוּיָה בְּךָ!" קָם הַמֶּלֶךְ מִכִּסְּאוֹ, וְעֵינָיו יָרוּ זִיקִים: "בִּי!" צָעַק, "מַדּוּעַ?!!" "אָכֵן כֵּן, אֲדוֹנִי", הֵשִׁיב הַצִּיר בְּשַׁלְוָה, "וְזִנּוּקְךָ וְכַעַסְךָ מְאַשְּׁרִים אֶת הַדָּבָר. מַדּוּעַ קַמְתָּ, וְלָמָּה תִּכְעַס? שְׁמַע נָא, אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ. הַחֲכָמִים אָמְרוּ, כִּי שְׁלֹשָׁה מְלָכִים הֵם - הָאֲרִי מֶלֶךְ הַחַיּוֹת, הַשּׁוֹר מֶלֶךְ הַבְּהֵמוֹת וְהַנֶּשֶׁר מֶלֶךְ הָעוֹפוֹת. מַדּוּעַ לֹא בָּרָא ה' מֶלֶךְ גַּם לָאָדָם, שֶׁהוּא מֻבְחַר הַבְּרוּאִים כֻּלָּם?" תָּמַהּ הַמֶּלֶךְ, חָשַׁב בַּדָּבָר, נָשָׂא עֵינָיו אֶל הַצִּיר, וְשָׁאַל: "אָכֵן, מַדּוּעַ?!" הֵשִׁיב הַצִּיר: "מִשּׁוּם שֶׁכָּל אָדָם רָאוּי לִהְיוֹת מֶלֶךְ, אִם אַךְ מֻכְשָׁר הוּא לִמְלוּכָה". "וְאִם הוּא בֶּן מְלָכִים", הוֹסִיף הַמֶּלֶךְ. "לֹא", עָנָה הַצִּיר. "רַבִּים עָלוּ עַל כֵּס הַמְּלוּכָה בִּגְלַל כִּשּׁוּרֵיהֶם וְיִסְּדוּ שׁוֹשֶׁלֶת שֶׁל מְלָכִים, וְרַבִּים הֵם בְּנֵי הַמְּלָכִים שֶׁאִבְּדוּ אֶת נִזְרֵיהֶם וְאַף אֶת רָאשֵׁיהֶם, כִּי לֹא הָיוּ מֻכְשָׁרִים". וְהִזְכִּיר דֻּגְמָאוֹת רַבּוֹת, עַד שֶׁהוֹדָה הַמֶּלֶךְ לִדְבָרָיו וְשָׁאַל: "וּמַה הֵם הַכִּשּׁוּרִים הַנִּצְרָכִים לִמְלוּכָה?" עָנָה הַיּוֹעֵץ: "שֶׁהַמֶּלֶךְ לֹא יִנְהֶה אַחַר תַּעֲנוּגוֹת וְיִסְתָּאֵב, וְיֹאהַב אֶת שָׂרָיו וְאֶת בְּנֵי עַמּוֹ, וְיִזָּהֵר בִּכְבוֹדָם לְבַל יִמְרְדוּ. אַךְ אַתָּה, מַעֲלַת כְּבוֹדְךָ, הוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ שְׁגוּיָה, שֶׁתָּבִיא עָלֶיךָ אָסוֹן וְשׁוֹאָה". "מַה כַּוָּנָתְךָ?" שָׁאַל הַמֶּלֶךְ, וְלִבּוֹ כְּבָר נִחֵשׁ אֶת הַתְּשׁוּבָה. "מְבַקֵּשׁ אַתָּה לְהַטִּיל אֵימָה יְתֵרָה עַל שָׂרֶיךָ, וְדוֹרֵשׁ מֵהֶם לְהָבִין פְּקֻדּוֹת סְבוּכוֹת בְּמִשְׁפָּט קָצָר. וּבֶאֱמֶת, גַּם פְּקֻדּוֹת פְּשׁוּטוֹת קָשֶׁה לְהָבִין מִתּוֹךְ בֶּהָלָה וַחֲרָדָה! וְכִי מְבַקֵּשׁ אַתָּה לְשַׁנּוֹת אֶת טֶבַע הָאָדָם?!" "לֹא וָלֹא", עָנָה הַמֶּלֶךְ, "אֲבָל חַיָּב אֲנִי לִשְׁמֹר עַל כְּבוֹד הַמַּלְכוּת. הֵן מֶלֶךְ שֶׁמָּחַל עַל כְּבוֹדוֹ - אֵין כְּבוֹדוֹ מָחוּל!" חִיֵּךְ הַצִּיר וְאָמַר: "דַּיּוֹ לְעֶבֶד שֶׁיְּהֵא כְּרַבּוֹ, לָמָּה לֹא תִּלְמַד מֵהַנְהָגָתוֹ שֶׁל בּוֹרֵא הָעוֹלָם, מַלְכִּי וּמַלְכְּךָ?!" "וְכֵיצַד נוֹהֵג הוּא?" תָּמַהּ הַמֶּלֶךְ. הֵשִׁיב הַצִּיר: "כְּשֶׁנָּתַן לָנוּ הַבּוֹרֵא אֶת תּוֹרָתוֹ, כָּתוּב: 'וַיְדַבֵּר אֱלֹקִים אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה - לֵאמֹר'. בַּתְּחִלָּה, דִּבּוּר קָשֶׁה, כְּדֵי לְהַטִּיל עָלֵינוּ אֶת אֵימָתוֹ. וּלְאַחַר מִכֵּן שָׁב וְחָזַר עַל הַדְּבָרִים בְּלָשׁוֹן רַכָּה וּבְחִבָּה, כְּדֵי לַהֲבִינָם וּלְהַסְבִּירָם". "תּוֹדָה לְךָ", הֵשִׁיב הַמֶּלֶךְ, "הֵאַרְתָּ אֶת עֵינַי". "עַתָּה, אֹמַר לְךָ דָּבָר נוֹסָף", אָמַר הַצִּיר. "חָכְמָתוֹ שֶׁל הַמִּשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ שֶׁשֵּׁרֵת אֶת אָבִיךָ זָכְתָה לִתְהִלָּה וּלְהוֹקָרָה בְּכָל הָאֲרָצוֹת. לֹא פַּעַם שָׁמַעְתִּי אֶת שִׁבְחוֹ מִמַּלְכִּי וְנוֹכַחְתִּי בָּהּ בְּעַצְמִי". "אָכֵן", אָמַר הַמֶּלֶךְ, "גַּם אָבִי הִרְבָּה בְּשִׁבְחוֹ, אֲבָל אָסוֹן קָרָהוּ. הִטַּלְתִּי עָלָיו אֵימָה יְתֵרָה, וְנִטַּל כֹּחַ דִּבּוּרוֹ". "סְבוּרַנִי", אָמַר הַצִּיר, "שֶׁאַף זֶה פְּרִי חָכְמָתוֹ..." נִפְקְחוּ עֵינֵי הַמֶּלֶךְ, וְשָׁלַח לִקְרֹא לַיּוֹעֵץ. הִסְבִּיר לוֹ פָּנִים וְאָמַר לוֹ: "גַּלֵּה לִי אֶת הָאֱמֶת, וְלֹא תֵּעָנֵשׁ". הוֹדָה הַיּוֹעֵץ כִּי הִתְחַזָּה כְּאִלֵּם כְּדֵי לְהַצִּיל אֶת עוֹרוֹ מִגּוֹרַל הַבָּאִים אַחֲרָיו, וְסִפֵּר כִּי הָיְתָה זוֹ עֲצָתוֹ שֶׁל הֶחָכָם הַיְּהוּדִי. הֵשִׁיב הַמֶּלֶךְ אֶת מִשְׁנֵהוּ לְמִשְׂרָתוֹ, וְאֶת הֶחָכָם הַיְּהוּדִי מִנָּה לְיוֹעֲצוֹ. מֵעַתָּה נָבִין אֶת הַפְּסוּקִים הַפּוֹתְחִים אֶת הַפָּרָשָׁה. שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן הִתְיַחֲסוּ בְּקַלּוּת רֹאשׁ אֶל הַקֹּדֶשׁ וְהַמִּקְדָּשׁ, נִכְנְסוּ שְׁתוּיֵי יַיִן וְחַסְרֵי בִּגְדֵי כְּהֻנָּה, וְהִקְרִיבוּ אֵשׁ זָרָה. זִלְזְלוּ בְּמוֹרָא מִקְדָּשׁ וְנֶעֶנְשׁוּ בְּמִיתָה. עַל כֵּן פָּנָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶל מֹשֶׁה בְּלָשׁוֹן קָשָׁה וּמַטִּילַת אֵימָה, לְצַוּוֹתוֹ עַל מוֹרָא מִקְדָּשׁ. וּלְאַחַר מִכֵּן שָׁב וְצִוָּהוּ בְּלָשׁוֹן רַכָּה - אֲבָל הוֹרָהוּ לְדַבֵּר עִם אַהֲרֹן בְּלָשׁוֹן קָשָׁה, כְּדֵי לְהַעֲמִידוֹ עַל חֻמְרַת הָעִנְיָן וְגֹדֶל הַמּוֹרָא! (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)