Otzarot-Article

"וְעָשׂוּ אֲרוֹן עֵצִי שִׁטִּים וְצִפִּיתָ אֹתוֹ זָהָב, מִבַּיִת וּמִחוּץ תְּצַפֶּנּוּ" (כה-יא) דָּרַשׁ הָרַב גַלִינְסְקִי: מִכָּאן שֶׁכָּל תַּלְמִיד חָכָם שֶׁאֵין תּוֹכוֹ כְּבָרוֹ אֵינוֹ תַּלְמִיד חָכָם (יוֹמָא עב:), שֶׁהָאָרוֹן, שֶׁהַלּוּחוֹת וְהַתּוֹרָה בְּתוֹכוֹ, רוֹמֵז לְחָכָם. וְסִפְּרוּ (בְּרָכוֹת כח.) שֶׁרַבָּן גַּמְלִיאֵל הֶעֱמִיד שׁוֹמֵר בְּפֶתַח בֵּית הַמִּדְרָשׁ, וּמָנַע כְּנִיסַת תַּלְמִידִים שֶׁאֵין תּוֹכָם כְּבָרָם. כְּשֶׁהִתְמַנָּה רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה, סִלְּקוֹ לְשׁוֹמֵר הַפֶּתַח וְהִתְוַסְּפוּ אַרְבַּע מֵאוֹת סַפְסָלִים, וְכָל מַסֶּכֶת עֵדֻיּוֹת נִשְׁנְתָה בּוֹ בַּיּוֹם. חָלְשָׁה דַּעְתּוֹ שֶׁל רַבָּן גַּמְלִיאֵל. אָמַר, שֶׁמָּא חַס וְשָׁלוֹם מָנַעְתִּי תּוֹרָה מִיִּשְׂרָאֵל. הֶרְאוּהוּ בַּחֲלוֹמוֹ כַּדִּים לְבָנִים מְלֵאִים אֵפֶר [כְּלוֹמַר, אַף אֵלּוּ שֶׁנִּכְנְסוּ עַתָּה אֵינָם רְאוּיִים (רַשִּׁ"י)] וְאָמְרוּ: וְלֹא הִיא, לְהָפִיס דַּעְתּוֹ הוּא שֶׁהֶרְאוּהוּ. וּבֶאֱמֶת אָמְרוּ (אָבוֹת א-א): "וְהַעֲמִידוּ תַּלְמִידִים הַרְבֵּה" (רע"ב).

וְהִקְשָׁה הַ"בֶּן אִישׁ חַי", מַה סִּיּוּעַ יֵשׁ מֵחֲלוֹם זֶה לְרַבָּן גַּמְלִיאֵל. וַהֲלֹא גַּם רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה מוֹדֶה שֶׁאֵין תּוֹכָם כְּבָרָם, אֶלָּא סְבָרָתוֹ שֶׁמִּתּוֹךְ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ יָבוֹאוּ לִשְׁמָהּ (פְּסָחִים נ:), וְאִם הַיּוֹם הֵם מְלֵאִים אֵפֶר, לְמָחָר יִהְיוּ מְלֵאִים מַרְגָּלִיּוֹת.

וְלוּלֵא דִּבְרֵיהֶם הַקְּדוֹשִׁים, נִרְאֶה לוֹמַר רַעֲיוֹן אַחֵר בָּעִנְיָן.

שֶׁיֵּשׁ לְהָבִין, הֲכֵיצַד רָבְתָה הַתּוֹרָה כָּל כָּךְ בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם. וְכָל מַסֶּכֶת עֵדֻיּוֹת נִשְׁנְתָה בּוֹ, וְכָל הֵיכָן שֶׁנִּזְכַּר "בּוֹ בַּיּוֹם", אוֹתוֹ הַיּוֹם הָיָה, וְלֹא הָיְתָה הֲלָכָה תְּלוּיָה בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ אֶלָּא פֵּרְשׁוּהָ –

וּמָה הָיָה לְמָחֳרָת, וּבַיָּמִים שֶׁלְּאַחַר מִכֵּן?

וְעוֹד, וּכְבָר שָׁאֲלוּ זֹאת, אֵיךְ אֶפְשָׁר לְהַעֲמִיד שׁוֹמֵר בַּפֶּתַח, שֶׁיִּמְנַע כְּנִיסַת מִי שֶׁאֵין תּוֹכוֹ כְּבָרוֹ. הֲכִי יוֹדֵעַ מַחְשָׁבוֹת הוּא? וַהֲלֹא ה' לְבַדּוֹ יִרְאֶה לַלֵּבָב. וּכְבָר אָמְרוּ (פְּסָחִים נד:) שֶׁשִּׁבְעָה דְּבָרִים מְכֻסִּים מִבְּנֵי אָדָם, וְאֶחָד מֵהֶם, שֶׁאֵין אָדָם יוֹדֵעַ מַה בְּלֵב חֲבֵרוֹ!

וְהַנִּרְאֶה, שֶׁכְּלָל מָסוּר בְּיָדֵינוּ: "מַיִם גְּנוּבִים יִמְתָּקוּ, וְלֶחֶם סְתָרִים יִנְעָם" (מִשְׁלֵי ט-יז).

וַאֲסַפֵּר:

הִכַּרְתִּי אֶת הַבָּחוּר שֶׁהֵבִיא אֶת הַסְּטַיְפְּלֶר זָצָ"ל לַיְשִׁיבָה, שֶׁהֶעֱנִיק לְעַם יִשְׂרָאֵל אֶת גְּדוֹל הַדּוֹר. הוּא סִפֵּר, שֶׁבְּהַגִּיעוֹ לָעִיר הוֹרְנוֹסְטַיְפְּל לְגַיֵּס תַּלְמִידִים לַיְשִׁיבָה, פָּגַשׁ בַסְּטַיְפְּלֶר שֶׁנַּפְשׁוֹ חָשְׁקָה בַּתּוֹרָה. הִצִּיעַ לוֹ שֶׁיָּבוֹא עִמּוֹ, וְהִסְכִּים. נִדְרְשָׁה הַסְכָּמַת אִמּוֹ.

הָיְתָה לָהּ שְׁאֵלָה אַחַת: יִהְיֶה לוֹ שָׁם לֶחֶם לַשֹּׂבַע?

צָחַק צְחוֹק גָּדוֹל: לֶחֶם? מִי מְדַבֵּר עַל לֶחֶם!

יֵשׁ שָׁם חֲדַר אֹכֶל עֲנָק עִם עֲרֵמָה שֶׁל כִּכְּרוֹת לֶחֶם, וּשְׁתֵּי חָבִיּוֹת. הָאַחַת מְלֵאָה חֶמְאָה, וּבַשְּׁנִיָּה רִבָּה, מִרְקַחַת מְתוּקָה. וְלוֹקְחִים חָפְשִׁי, כַּמָּה שֶׁרוֹצִים. מוֹרְחִים שִׁכְבָה עָבָה, בְּלִי הַגְבָּלָה!

שָׁמְעָה, וְאָמְרָה: קַח אוֹתוֹ אִתְּךָ. בַּבַּיִת, אֵין שֶׁפַע כֹּה רַב!

אִלּוּ הֱיִיתֶם שׁוֹאֲלִים אֶת הַסְּטַיְפְּלֶר, הָיָה אוֹמֵר שֶׁיִּתָּכֵן שֶׁהַבָּחוּר צָדַק. כָּל מַעְיָנָיו הָיוּ בַּתּוֹרָה, יָשַׁב וְשָׁקַד בְּלִי הֲפוּגָה, עַד שֶׁהָיוּ מְבִיאִים לוֹ אֶת הָאֹכֶל לְבֵית הַמִּדְרָשׁ כְּדֵי שֶׁלֹּא יְבַטֵּל אֶת הַזְּמַן בַּהֲלִיכָה לַחֲדַר הָאֹכֶל. לֹא אוֹתוֹ, אוֹתִי צְרִיכִים לִשְׁאֹל. וּמָה אֹמַר, כְּשֶׁאֲנִי הִגַּעְתִּי לַיְשִׁיבָה כְּבָר לֹא הָיוּ שָׁם אוֹתָן חָבִיּוֹת, אַף לֹא עֲרֵמַת הַכִּכָּרוֹת. בִּזְמַנִּי, רָעֲבוּ בַּיְשִׁיבָה לַלֶּחֶם, וְלֹא הָיוּ דֵּי עֵצִים לַהַסָּקָה. בְּמֶרְכַּז בֵּית הַמִּדְרָשׁ הֶעֱמִידוּ דּוּד עֲנָק מָלֵא מַיִם רוֹתְחִים – בְּלִי תַּמְצִית, בְּלִי סֻכָּר, "כּוֹס חַמִּין" כִּפְשׁוּטוֹ, כְּדֵי לְהָפִיג מְעַט אֶת הַקֹּר וְהָרָעָב.

חָבֵר הִתְאוֹנֵן: אִלּוּ זֶה הָיָה לְפָחוֹת קְצָת מְמֻתָּק!"

אָמַרְתִּי: "יֵשׁ לְךָ עֵצָה. שֶׁהַנְהָלַת הַיְשִׁיבָה תֶּאֱסֹר לִשְׁתּוֹת מֵהַדּוּד".

"וְאָז מָה?" שָׁאַל.

אָמַרְתִּי: "אָז, מַיִם גְּנוּבִים יִמְתָּקוּ" (מִשְׁלֵי ט-יז)...

וְכָתַב רַשִּׁ"י: "אַף לְעִנְיַן הַמִּצְוָה 'מַיִם גְּנוּבִים יִמְתָּקוּ', שֶׁהָיוּ יְרֵאִים לַעֲשׂוֹת בְּגָלוּי וְעוֹשִׂים בַּסֵּתֶר". לְמַה כַּוָּנָתוֹ?

זוֹכֵר אֲנִי, כְּשֶׁהָיִינוּ בַּיְשִׁיבָה – אֵינִי יוֹדֵעַ אֵיךְ זֶה הַיּוֹם, אֲבָל אָז, לֹא כֻּלָּם לָמְדוּ... הָיוּ מַתְמִידִים וְהָיוּ שַׁקְדָנִים, וְהָיוּ בַּטְלָנִים. לְמֶחֱצָה, לִשְׁלִישׁ וְלִרְבִיעַ. גַּם בַּתְּפִלָּה אִי אֶפְשָׁר לוֹמַר שֶׁכֻּלָּם נָכְחוּ, בְּלִי יוֹצֵא מֵהַכְּלָל. אֲבָל כְּשֶׁפָּרְצָה הַמִּלְחָמָה, וּבָרַחְנוּ לְוִילְנָה, שַׂמְתִּי לֵב: כָּל אֶחָד לָקַח תְּפִלִּין – וּגְמָרָא. כְּשֶׁהֻגְלֵינוּ לְסִיבִּיר, כָּל אֶחָד אָחַז בָּרַכֶּבֶת אֶת הַתְּפִלִּין, וְהַגְּמָרָא. וְהָיוּ כָּאֵלּוּ שֶׁהִתְאַפַּקְתִּי שֶׁלֹּא לִשְׁאֹל אוֹתָם: אַתָּה, מַה לְּךָ וְלַגְּמָרָא? בַּיְשִׁיבָה, לָמַדְתָּ?! אֲבָל אֵין מַה לְּהַשְׁווֹת, בַּיְשִׁיבָה רָצוּ שֶׁאֶלְמַד, וְכָאן רוֹצִים שֶׁלֹּא אֶלְמַד! וְהֵם אֵלּוּ שֶׁאִרְגְּנוּ מִנְיָנִים בַּמַּחְתֶּרֶת, וּמָסְרוּ נֶפֶשׁ לְהִשְׁתַּתֵּף בָּהֶם!

וְעַכְשָׁו, הַכֹּל מוּבָן!

רַבָּן גַּמְלִיאֵל הֶעֱמִיד בַּפֶּתַח שׁוֹמֵר, שֶׁמָּנַע כְּנִיסָה. רַק נִבְחָרִים הֻרְשׁוּ, אֵלּוּ שֶׁהוֹכִיחוּ עַצְמָם, וְהִתְחַנְּנוּ, וְשִׁכְנְעוּ. מִצַּד אֶחָד, מָנְעוּ מֵרַבִּים אֶת הַכְּנִיסָה. מִצַּד שֵׁנִי, נוֹצְרָה כָּזוֹ כְּמִיהָה, נוֹצָר כָּזֶה לַהַט. רָצוֹן, וְהִשְׁתּוֹקְקוּת. כַּדִּים מְלֵאֵי אֵשׁ וְלֶהָבָה! יוֹקְדִים בְּתַבְעֵרָה!

בָּא רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה וְסִלֵּק אֶת שׁוֹמֵר הַפֶּתַח, וְכֻלָּם נָהֲרוּ וּבָאוּ, סוֹף סוֹף יַשְׂבִּיעוּ כְּמִיהָתָם, יַרְווּ צִמְאוֹנָם. אֵיזֶה לַהַט הָיָה בְּאוֹתוֹ יוֹם, כָּל מַסֶּכֶת עֵדֻיּוֹת נִשְׁנְתָה, כָּל סָפֵק נִפְשָׁט. חָלְשָׁה דַּעְתּוֹ שֶׁל רַבָּן גַּמְלִיאֵל. וְהֶרְאוּ לוֹ, שֶׁזֶּהוּ –

מֵהַיּוֹם, תִּדְעַךְ הָאֵשׁ, וְלֹא יִשָּׁאֵר אֶלָּא הָאֵפֶר – כִּי מֻתָּר לְכֻלָּם לְהִכָּנֵס... (וְהִגַּדְתָּ)

	קדושים תשע"ד
	הַמִּבְחָנִים הַיְקָרִים שֶׁנִּגְנְבוּ
	"וְעָשׂוּ אֲרוֹן עֵצִי שִׁטִּים וְצִפִּיתָ אֹתוֹ זָהָב, מִבַּיִת וּמִחוּץ תְּצַפֶּנּוּ" (כה-יא) דָּרַשׁ הָרַב גַלִינְסְקִי: מִכָּאן שֶׁכָּל תַּלְמִיד חָכָם שֶׁאֵין תּוֹכוֹ כְּבָרוֹ אֵינוֹ תַּלְמִיד חָכָם (יוֹמָא עב:), שֶׁהָאָרוֹן, שֶׁהַלּוּחוֹת וְהַתּוֹרָה בְּתוֹכוֹ, רוֹמֵז לְחָכָם. וְסִפְּרוּ (בְּרָכוֹת כח.) שֶׁרַבָּן גַּמְלִיאֵל הֶעֱמִיד שׁוֹמֵר בְּפֶתַח בֵּית הַמִּדְרָשׁ, וּמָנַע כְּנִיסַת תַּלְמִידִים שֶׁאֵין תּוֹכָם כְּבָרָם. כְּשֶׁהִתְמַנָּה רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה, סִלְּקוֹ לְשׁוֹמֵר הַפֶּתַח וְהִתְוַסְּפוּ אַרְבַּע מֵאוֹת סַפְסָלִים, וְכָל מַסֶּכֶת עֵדֻיּוֹת נִשְׁנְתָה בּוֹ בַּיּוֹם. חָלְשָׁה דַּעְתּוֹ שֶׁל רַבָּן גַּמְלִיאֵל. אָמַר, שֶׁמָּא חַס וְשָׁלוֹם מָנַעְתִּי תּוֹרָה מִיִּשְׂרָאֵל. הֶרְאוּהוּ בַּחֲלוֹמוֹ כַּדִּים לְבָנִים מְלֵאִים אֵפֶר [כְּלוֹמַר, אַף אֵלּוּ שֶׁנִּכְנְסוּ עַתָּה אֵינָם רְאוּיִים (רַשִּׁ"י)] וְאָמְרוּ: וְלֹא הִיא, לְהָפִיס דַּעְתּוֹ הוּא שֶׁהֶרְאוּהוּ. וּבֶאֱמֶת אָמְרוּ (אָבוֹת א-א): "וְהַעֲמִידוּ תַּלְמִידִים הַרְבֵּה" (רע"ב). וְהִקְשָׁה הַ"בֶּן אִישׁ חַי", מַה סִּיּוּעַ יֵשׁ מֵחֲלוֹם זֶה לְרַבָּן גַּמְלִיאֵל. וַהֲלֹא גַּם רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה מוֹדֶה שֶׁאֵין תּוֹכָם כְּבָרָם, אֶלָּא סְבָרָתוֹ שֶׁמִּתּוֹךְ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ יָבוֹאוּ לִשְׁמָהּ (פְּסָחִים נ:), וְאִם הַיּוֹם הֵם מְלֵאִים אֵפֶר, לְמָחָר יִהְיוּ מְלֵאִים מַרְגָּלִיּוֹת. וְלוּלֵא דִּבְרֵיהֶם הַקְּדוֹשִׁים, נִרְאֶה לוֹמַר רַעֲיוֹן אַחֵר בָּעִנְיָן. שֶׁיֵּשׁ לְהָבִין, הֲכֵיצַד רָבְתָה הַתּוֹרָה כָּל כָּךְ בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם. וְכָל מַסֶּכֶת עֵדֻיּוֹת נִשְׁנְתָה בּוֹ, וְכָל הֵיכָן שֶׁנִּזְכַּר "בּוֹ בַּיּוֹם", אוֹתוֹ הַיּוֹם הָיָה, וְלֹא הָיְתָה הֲלָכָה תְּלוּיָה בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ אֶלָּא פֵּרְשׁוּהָ – וּמָה הָיָה לְמָחֳרָת, וּבַיָּמִים שֶׁלְּאַחַר מִכֵּן? וְעוֹד, וּכְבָר שָׁאֲלוּ זֹאת, אֵיךְ אֶפְשָׁר לְהַעֲמִיד שׁוֹמֵר בַּפֶּתַח, שֶׁיִּמְנַע כְּנִיסַת מִי שֶׁאֵין תּוֹכוֹ כְּבָרוֹ. הֲכִי יוֹדֵעַ מַחְשָׁבוֹת הוּא? וַהֲלֹא ה' לְבַדּוֹ יִרְאֶה לַלֵּבָב. וּכְבָר אָמְרוּ (פְּסָחִים נד:) שֶׁשִּׁבְעָה דְּבָרִים מְכֻסִּים מִבְּנֵי אָדָם, וְאֶחָד מֵהֶם, שֶׁאֵין אָדָם יוֹדֵעַ מַה בְּלֵב חֲבֵרוֹ! וְהַנִּרְאֶה, שֶׁכְּלָל מָסוּר בְּיָדֵינוּ: "מַיִם גְּנוּבִים יִמְתָּקוּ, וְלֶחֶם סְתָרִים יִנְעָם" (מִשְׁלֵי ט-יז). וַאֲסַפֵּר: הִכַּרְתִּי אֶת הַבָּחוּר שֶׁהֵבִיא אֶת הַסְּטַיְפְּלֶר זָצָ"ל לַיְשִׁיבָה, שֶׁהֶעֱנִיק לְעַם יִשְׂרָאֵל אֶת גְּדוֹל הַדּוֹר. הוּא סִפֵּר, שֶׁבְּהַגִּיעוֹ לָעִיר הוֹרְנוֹסְטַיְפְּל לְגַיֵּס תַּלְמִידִים לַיְשִׁיבָה, פָּגַשׁ בַסְּטַיְפְּלֶר שֶׁנַּפְשׁוֹ חָשְׁקָה בַּתּוֹרָה. הִצִּיעַ לוֹ שֶׁיָּבוֹא עִמּוֹ, וְהִסְכִּים. נִדְרְשָׁה הַסְכָּמַת אִמּוֹ. הָיְתָה לָהּ שְׁאֵלָה אַחַת: יִהְיֶה לוֹ שָׁם לֶחֶם לַשֹּׂבַע? צָחַק צְחוֹק גָּדוֹל: לֶחֶם? מִי מְדַבֵּר עַל לֶחֶם! יֵשׁ שָׁם חֲדַר אֹכֶל עֲנָק עִם עֲרֵמָה שֶׁל כִּכְּרוֹת לֶחֶם, וּשְׁתֵּי חָבִיּוֹת. הָאַחַת מְלֵאָה חֶמְאָה, וּבַשְּׁנִיָּה רִבָּה, מִרְקַחַת מְתוּקָה. וְלוֹקְחִים חָפְשִׁי, כַּמָּה שֶׁרוֹצִים. מוֹרְחִים שִׁכְבָה עָבָה, בְּלִי הַגְבָּלָה! שָׁמְעָה, וְאָמְרָה: קַח אוֹתוֹ אִתְּךָ. בַּבַּיִת, אֵין שֶׁפַע כֹּה רַב! אִלּוּ הֱיִיתֶם שׁוֹאֲלִים אֶת הַסְּטַיְפְּלֶר, הָיָה אוֹמֵר שֶׁיִּתָּכֵן שֶׁהַבָּחוּר צָדַק. כָּל מַעְיָנָיו הָיוּ בַּתּוֹרָה, יָשַׁב וְשָׁקַד בְּלִי הֲפוּגָה, עַד שֶׁהָיוּ מְבִיאִים לוֹ אֶת הָאֹכֶל לְבֵית הַמִּדְרָשׁ כְּדֵי שֶׁלֹּא יְבַטֵּל אֶת הַזְּמַן בַּהֲלִיכָה לַחֲדַר הָאֹכֶל. לֹא אוֹתוֹ, אוֹתִי צְרִיכִים לִשְׁאֹל. וּמָה אֹמַר, כְּשֶׁאֲנִי הִגַּעְתִּי לַיְשִׁיבָה כְּבָר לֹא הָיוּ שָׁם אוֹתָן חָבִיּוֹת, אַף לֹא עֲרֵמַת הַכִּכָּרוֹת. בִּזְמַנִּי, רָעֲבוּ בַּיְשִׁיבָה לַלֶּחֶם, וְלֹא הָיוּ דֵּי עֵצִים לַהַסָּקָה. בְּמֶרְכַּז בֵּית הַמִּדְרָשׁ הֶעֱמִידוּ דּוּד עֲנָק מָלֵא מַיִם רוֹתְחִים – בְּלִי תַּמְצִית, בְּלִי סֻכָּר, "כּוֹס חַמִּין" כִּפְשׁוּטוֹ, כְּדֵי לְהָפִיג מְעַט אֶת הַקֹּר וְהָרָעָב. חָבֵר הִתְאוֹנֵן: אִלּוּ זֶה הָיָה לְפָחוֹת קְצָת מְמֻתָּק!" אָמַרְתִּי: "יֵשׁ לְךָ עֵצָה. שֶׁהַנְהָלַת הַיְשִׁיבָה תֶּאֱסֹר לִשְׁתּוֹת מֵהַדּוּד". "וְאָז מָה?" שָׁאַל. אָמַרְתִּי: "אָז, מַיִם גְּנוּבִים יִמְתָּקוּ" (מִשְׁלֵי ט-יז)... וְכָתַב רַשִּׁ"י: "אַף לְעִנְיַן הַמִּצְוָה 'מַיִם גְּנוּבִים יִמְתָּקוּ', שֶׁהָיוּ יְרֵאִים לַעֲשׂוֹת בְּגָלוּי וְעוֹשִׂים בַּסֵּתֶר". לְמַה כַּוָּנָתוֹ? זוֹכֵר אֲנִי, כְּשֶׁהָיִינוּ בַּיְשִׁיבָה – אֵינִי יוֹדֵעַ אֵיךְ זֶה הַיּוֹם, אֲבָל אָז, לֹא כֻּלָּם לָמְדוּ... הָיוּ מַתְמִידִים וְהָיוּ שַׁקְדָנִים, וְהָיוּ בַּטְלָנִים. לְמֶחֱצָה, לִשְׁלִישׁ וְלִרְבִיעַ. גַּם בַּתְּפִלָּה אִי אֶפְשָׁר לוֹמַר שֶׁכֻּלָּם נָכְחוּ, בְּלִי יוֹצֵא מֵהַכְּלָל. אֲבָל כְּשֶׁפָּרְצָה הַמִּלְחָמָה, וּבָרַחְנוּ לְוִילְנָה, שַׂמְתִּי לֵב: כָּל אֶחָד לָקַח תְּפִלִּין – וּגְמָרָא. כְּשֶׁהֻגְלֵינוּ לְסִיבִּיר, כָּל אֶחָד אָחַז בָּרַכֶּבֶת אֶת הַתְּפִלִּין, וְהַגְּמָרָא. וְהָיוּ כָּאֵלּוּ שֶׁהִתְאַפַּקְתִּי שֶׁלֹּא לִשְׁאֹל אוֹתָם: אַתָּה, מַה לְּךָ וְלַגְּמָרָא? בַּיְשִׁיבָה, לָמַדְתָּ?! אֲבָל אֵין מַה לְּהַשְׁווֹת, בַּיְשִׁיבָה רָצוּ שֶׁאֶלְמַד, וְכָאן רוֹצִים שֶׁלֹּא אֶלְמַד! וְהֵם אֵלּוּ שֶׁאִרְגְּנוּ מִנְיָנִים בַּמַּחְתֶּרֶת, וּמָסְרוּ נֶפֶשׁ לְהִשְׁתַּתֵּף בָּהֶם! וְעַכְשָׁו, הַכֹּל מוּבָן! רַבָּן גַּמְלִיאֵל הֶעֱמִיד בַּפֶּתַח שׁוֹמֵר, שֶׁמָּנַע כְּנִיסָה. רַק נִבְחָרִים הֻרְשׁוּ, אֵלּוּ שֶׁהוֹכִיחוּ עַצְמָם, וְהִתְחַנְּנוּ, וְשִׁכְנְעוּ. מִצַּד אֶחָד, מָנְעוּ מֵרַבִּים אֶת הַכְּנִיסָה. מִצַּד שֵׁנִי, נוֹצְרָה כָּזוֹ כְּמִיהָה, נוֹצָר כָּזֶה לַהַט. רָצוֹן, וְהִשְׁתּוֹקְקוּת. כַּדִּים מְלֵאֵי אֵשׁ וְלֶהָבָה! יוֹקְדִים בְּתַבְעֵרָה! בָּא רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה וְסִלֵּק אֶת שׁוֹמֵר הַפֶּתַח, וְכֻלָּם נָהֲרוּ וּבָאוּ, סוֹף סוֹף יַשְׂבִּיעוּ כְּמִיהָתָם, יַרְווּ צִמְאוֹנָם. אֵיזֶה לַהַט הָיָה בְּאוֹתוֹ יוֹם, כָּל מַסֶּכֶת עֵדֻיּוֹת נִשְׁנְתָה, כָּל סָפֵק נִפְשָׁט. חָלְשָׁה דַּעְתּוֹ שֶׁל רַבָּן גַּמְלִיאֵל. וְהֶרְאוּ לוֹ, שֶׁזֶּהוּ – מֵהַיּוֹם, תִּדְעַךְ הָאֵשׁ, וְלֹא יִשָּׁאֵר אֶלָּא הָאֵפֶר – כִּי מֻתָּר לְכֻלָּם לְהִכָּנֵס... (וְהִגַּדְתָּ)