Otzarot-Article

"וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן חֹתֵן מֹשֶׁה" (יח-א) שׁוֹאֵל רַשִּׁ"י: "מַה שְּׁמוּעָה שָׁמַע וּבָא? קְרִיעַת יַם סוּף וּמִלְחֶמֶת עֲמָלֵק".

רַשִּׁ"י שׁוֹאֵל מַה הֵנִיעַ אוֹתוֹ לַעֲזֹב, וּמֵשִׁיב שֶׁכַּנִּרְאֶה שָׁמַע מַשֶּׁהוּ מְיֻחָד עַל עַם יִשְׂרָאֵל. שׁוֹאֲלִים כֻּלָּם: וַהֲרֵי כֻּלָּם שָׁמְעוּ! הַאִם רַק אֵלָיו הִגִּיעָה הַשְּׁמוּעָה? מַדּוּעַ רַק הוּא בָּא?

אֻמּוֹת הָעוֹלָם שָׁמְעוּ אֶת הַשְּׁמוּעוֹת הַמַּסְעִירוֹת, אַךְ מְאוּמָה לֹא הִשְׁפִּיעַ עֲלֵיהֶם. "שָׁמְעוּ עַמִּים יִרְגָּזוּן... אָז נִבְהֲלוּ אַלּוּפֵי אֱדוֹם, אֵילֵי מוֹאָב יֹאחֲזֵמוֹ רָעַד נָמֹגּוּ כָּל יוֹשְׁבֵי כְנָעַן" (שְׁמוֹת טו-טו). הָיָה עוֹד אֶחָד שֶׁשָּׁמַע, וּמִיהוּ? עֲמָלֵק. אַךְ הוּא בָּא לְהִלָּחֵם עִם עַם יִשְׂרָאֵל. כָּל אֶחָד הֵגִיב אַחֶרֶת.

יִתְרוֹ שָׁמַע וְהֵבִין אֶת הַמֶּסֶר הֶעָמֹק שֶׁבַּדְּבָרִים. לָכֵן הוּא הִגִּיעַ. הָיְתָה זוֹ שְׁמִיעָה עֲמֻקָּה.

סִפֵּר הָרַב יִגְאָל בְּרָאוּן: מַעֲשֶׂה בְּבָחוּר מְיֻחָד בְּשֵׁם שִׁמְעוֹן שֶׁהִגִּיעַ לְפִרְקוֹ, פֶּרֶק הָאֵרוּסִין. בָּחוּר שֶׁקָּשֶׁה לִמְצֹא נְקֻדּוֹת לִזְכוּתוֹ. יָדְעוּ כֻּלָּם שֶׁסִּכּוּיָיו לִמְצֹא שִׁדּוּךְ הָגוּן אֵינָם גְּדוֹלִים. אָכֵן, הַשָּׁנִים עָבְרוּ, וְהוּא לְבַדּוֹ.

בְּאַחַד הַיָּמִים צִלְצֵל הַטֵּלֵפוֹן אֵצֶל חֲבֵר חַדְרוֹ שֶׁל שִׁמְעוֹן. עַל הַקַּו הָיָה יְדִידוֹ הַטּוֹב שֶׁל אָבִיו. יֵשׁ לוֹ בַּת מֻצְלַחַת שֶׁהִגִּיעָה לְפִרְקָהּ, וּמְעֻנְיָן הוּא לְבָרֵר עַל שִׁמְעוֹן. הַבָּחוּר הֻפְתַּע וְהִתְבַּלְבֵּל. מִתּוֹךְ נֶאֱמָנוּת לִידִידוֹ הַטּוֹב שֶׁל אָבִיו, וּמִתּוֹךְ יְדִיעָה בְּרוּרָה שֶׁעָלָיו לוֹמַר אֶת הָאֱמֶת אָמַר: "אֹמַר לְךָ אֶת הָאֱמֶת, הַכֹּל לֹא בְּסֵדֶר!"

שָׁמַע אָבִיהָ שֶׁל הַנַּעֲרָה, הוֹדָה לוֹ, וְכַעֲבֹר שְׁבוּעַיִם נִשְׁבְּרָה צַלַּחַת.

נִדְהַם הֶחָבֵר, וּבְסַקְרָנוּתוֹ שָׁאַל בַּעֲדִינוּת אֶת אָבִיהָ שֶׁל הַכַּלָּה בִּמְסִבַּת הָאֵרוּסִין: "אֱמֹר לִי בְּבַקָּשָׁה, הַאִם לֹא הִפְרִיעוּ לָךְ דְּבָרַי?"

עָנָה אָבִיהָ שֶׁל הַכַּלָּה: "שָׁאַלְתִּי אֶת בִּתִּי הַאִם מַפְרִיעַ לָךְ עִנְיַן הַקּוֹל, כִּי שָׁמַעְתִּי שֶׁהַקּוֹל לֹא בְּסֵדֶר. הִיא הֵשִׁיבָה שֶׁלֹּא, וּבָרוּךְ ה', הִתְאָרְסָה..."

"וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ". הַשְּׁאֵלָה מַה שּׁוֹמְעִים וְכֵיצַד מְגִיבִים.

מַעֲשֶׂה בְּכַפְרִי שֶׁשָּׁקוּעַ הָיָה בַּעֲבוֹדַת אַדְמָתוֹ וּבְטִפּוּל בְּבַעֲלֵי הַחַיִּים. יוֹם אֶחָד הֶחְלִיט לִנְסֹעַ לָעִיר. בְּהַגִּיעוֹ לָעִיר הַגְּדוֹלָה עָמַד נִפְעָם מוּל הַבִּנְיָנִים הַגְּבוֹהִים וְהַמְּכוֹנִיּוֹת הַמְפֹאָרוֹת. בִּקְצֵה הָעִיר הִבְחִין בְּבַרְזְלִּים אֲרֻכִּים עַל הַכְּבִישׁ, וְקַוִּים בֵּינֵיהֶם. מֵעוֹלָם לֹא רָאָה מְסִלַּת רַכֶּבֶת, וְהוּא שָׂשׂ לְמַרְאֵה הַבַּרְזְלִּים. הֲרֵי בַּרְזְלִּים כָּאֵלֶּה בְּדִיּוּק יוֹעִילוּ לוֹ לְרַסֵּן אֶת הַסּוּס! הוּא הֵחֵל לְפָרֵק אֶת הַמְּסִלָּה, וְעָבַד בְּמֶשֶׁךְ כְּשָׁעָה וָחֵצִי. לְפֶתַע שָׁמַע צְפִירָה, וּבְדַעְתּוֹ עָלְתָה הַמַּחְשָׁבָה שֶׁאוּלַי מִתְקַיֶּמֶת בָּאֵזוֹר שִׂמְחָה, שֶׁהֲרֵי בַּחֲתֻנָּה צוֹפְרִים. הוּא מַמְשִׁיךְ לַעֲבֹד, וְהַצְּפִירָה מִתְחַזֶּקֶת. כָּעֵת הוּא הִגִּיעַ לְמַסְקָנָה שֶׁזּוֹ בְּוַדַּאי חֲתֻנָּה, וְיָצָא בְּרִקּוּד תּוֹךְ כְּדֵי עֲבוֹדָתוֹ. אָדָם הָעוֹמֵד מִן הַצַּד יָכוֹל הָיָה לַחְשֹׁב שֶׁהַכַּפְרִי וַדַּאי חֵרֵשׁ, אַךְ הוּא שׁוֹמֵעַ הֵיטֵב! אֲבָל, אוֹי לָהּ לְאוֹתָהּ שְׁמִיעָה, שֶׁתָּבִיא אוֹתוֹ לְרִסּוּק אֵיבָרִים. כְּשֶׁקַּטָּר צוֹפֵר – יֵשׁ לָזוּז מֵהַפַּסִּים! יִתְרוֹ שָׁמַע אֶת קוֹלוֹ שֶׁל הַקַּטָּר – וְהֵבִין! וּבָא! (אֱמוּנָה שְׁלֵמָה)

	קדושים תשע"ד
	הַמִּבְחָנִים הַיְקָרִים שֶׁנִּגְנְבוּ
	"וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן חֹתֵן מֹשֶׁה" (יח-א) שׁוֹאֵל רַשִּׁ"י: "מַה שְּׁמוּעָה שָׁמַע וּבָא? קְרִיעַת יַם סוּף וּמִלְחֶמֶת עֲמָלֵק". רַשִּׁ"י שׁוֹאֵל מַה הֵנִיעַ אוֹתוֹ לַעֲזֹב, וּמֵשִׁיב שֶׁכַּנִּרְאֶה שָׁמַע מַשֶּׁהוּ מְיֻחָד עַל עַם יִשְׂרָאֵל. שׁוֹאֲלִים כֻּלָּם: וַהֲרֵי כֻּלָּם שָׁמְעוּ! הַאִם רַק אֵלָיו הִגִּיעָה הַשְּׁמוּעָה? מַדּוּעַ רַק הוּא בָּא? אֻמּוֹת הָעוֹלָם שָׁמְעוּ אֶת הַשְּׁמוּעוֹת הַמַּסְעִירוֹת, אַךְ מְאוּמָה לֹא הִשְׁפִּיעַ עֲלֵיהֶם. "שָׁמְעוּ עַמִּים יִרְגָּזוּן... אָז נִבְהֲלוּ אַלּוּפֵי אֱדוֹם, אֵילֵי מוֹאָב יֹאחֲזֵמוֹ רָעַד נָמֹגּוּ כָּל יוֹשְׁבֵי כְנָעַן" (שְׁמוֹת טו-טו). הָיָה עוֹד אֶחָד שֶׁשָּׁמַע, וּמִיהוּ? עֲמָלֵק. אַךְ הוּא בָּא לְהִלָּחֵם עִם עַם יִשְׂרָאֵל. כָּל אֶחָד הֵגִיב אַחֶרֶת. יִתְרוֹ שָׁמַע וְהֵבִין אֶת הַמֶּסֶר הֶעָמֹק שֶׁבַּדְּבָרִים. לָכֵן הוּא הִגִּיעַ. הָיְתָה זוֹ שְׁמִיעָה עֲמֻקָּה. סִפֵּר הָרַב יִגְאָל בְּרָאוּן: מַעֲשֶׂה בְּבָחוּר מְיֻחָד בְּשֵׁם שִׁמְעוֹן שֶׁהִגִּיעַ לְפִרְקוֹ, פֶּרֶק הָאֵרוּסִין. בָּחוּר שֶׁקָּשֶׁה לִמְצֹא נְקֻדּוֹת לִזְכוּתוֹ. יָדְעוּ כֻּלָּם שֶׁסִּכּוּיָיו לִמְצֹא שִׁדּוּךְ הָגוּן אֵינָם גְּדוֹלִים. אָכֵן, הַשָּׁנִים עָבְרוּ, וְהוּא לְבַדּוֹ. בְּאַחַד הַיָּמִים צִלְצֵל הַטֵּלֵפוֹן אֵצֶל חֲבֵר חַדְרוֹ שֶׁל שִׁמְעוֹן. עַל הַקַּו הָיָה יְדִידוֹ הַטּוֹב שֶׁל אָבִיו. יֵשׁ לוֹ בַּת מֻצְלַחַת שֶׁהִגִּיעָה לְפִרְקָהּ, וּמְעֻנְיָן הוּא לְבָרֵר עַל שִׁמְעוֹן. הַבָּחוּר הֻפְתַּע וְהִתְבַּלְבֵּל. מִתּוֹךְ נֶאֱמָנוּת לִידִידוֹ הַטּוֹב שֶׁל אָבִיו, וּמִתּוֹךְ יְדִיעָה בְּרוּרָה שֶׁעָלָיו לוֹמַר אֶת הָאֱמֶת אָמַר: "אֹמַר לְךָ אֶת הָאֱמֶת, הַכֹּל לֹא בְּסֵדֶר!" שָׁמַע אָבִיהָ שֶׁל הַנַּעֲרָה, הוֹדָה לוֹ, וְכַעֲבֹר שְׁבוּעַיִם נִשְׁבְּרָה צַלַּחַת. נִדְהַם הֶחָבֵר, וּבְסַקְרָנוּתוֹ שָׁאַל בַּעֲדִינוּת אֶת אָבִיהָ שֶׁל הַכַּלָּה בִּמְסִבַּת הָאֵרוּסִין: "אֱמֹר לִי בְּבַקָּשָׁה, הַאִם לֹא הִפְרִיעוּ לָךְ דְּבָרַי?" עָנָה אָבִיהָ שֶׁל הַכַּלָּה: "שָׁאַלְתִּי אֶת בִּתִּי הַאִם מַפְרִיעַ לָךְ עִנְיַן הַקּוֹל, כִּי שָׁמַעְתִּי שֶׁהַקּוֹל לֹא בְּסֵדֶר. הִיא הֵשִׁיבָה שֶׁלֹּא, וּבָרוּךְ ה', הִתְאָרְסָה..." "וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ". הַשְּׁאֵלָה מַה שּׁוֹמְעִים וְכֵיצַד מְגִיבִים. מַעֲשֶׂה בְּכַפְרִי שֶׁשָּׁקוּעַ הָיָה בַּעֲבוֹדַת אַדְמָתוֹ וּבְטִפּוּל בְּבַעֲלֵי הַחַיִּים. יוֹם אֶחָד הֶחְלִיט לִנְסֹעַ לָעִיר. בְּהַגִּיעוֹ לָעִיר הַגְּדוֹלָה עָמַד נִפְעָם מוּל הַבִּנְיָנִים הַגְּבוֹהִים וְהַמְּכוֹנִיּוֹת הַמְפֹאָרוֹת. בִּקְצֵה הָעִיר הִבְחִין בְּבַרְזְלִּים אֲרֻכִּים עַל הַכְּבִישׁ, וְקַוִּים בֵּינֵיהֶם. מֵעוֹלָם לֹא רָאָה מְסִלַּת רַכֶּבֶת, וְהוּא שָׂשׂ לְמַרְאֵה הַבַּרְזְלִּים. הֲרֵי בַּרְזְלִּים כָּאֵלֶּה בְּדִיּוּק יוֹעִילוּ לוֹ לְרַסֵּן אֶת הַסּוּס! הוּא הֵחֵל לְפָרֵק אֶת הַמְּסִלָּה, וְעָבַד בְּמֶשֶׁךְ כְּשָׁעָה וָחֵצִי. לְפֶתַע שָׁמַע צְפִירָה, וּבְדַעְתּוֹ עָלְתָה הַמַּחְשָׁבָה שֶׁאוּלַי מִתְקַיֶּמֶת בָּאֵזוֹר שִׂמְחָה, שֶׁהֲרֵי בַּחֲתֻנָּה צוֹפְרִים. הוּא מַמְשִׁיךְ לַעֲבֹד, וְהַצְּפִירָה מִתְחַזֶּקֶת. כָּעֵת הוּא הִגִּיעַ לְמַסְקָנָה שֶׁזּוֹ בְּוַדַּאי חֲתֻנָּה, וְיָצָא בְּרִקּוּד תּוֹךְ כְּדֵי עֲבוֹדָתוֹ. אָדָם הָעוֹמֵד מִן הַצַּד יָכוֹל הָיָה לַחְשֹׁב שֶׁהַכַּפְרִי וַדַּאי חֵרֵשׁ, אַךְ הוּא שׁוֹמֵעַ הֵיטֵב! אֲבָל, אוֹי לָהּ לְאוֹתָהּ שְׁמִיעָה, שֶׁתָּבִיא אוֹתוֹ לְרִסּוּק אֵיבָרִים. כְּשֶׁקַּטָּר צוֹפֵר – יֵשׁ לָזוּז מֵהַפַּסִּים! יִתְרוֹ שָׁמַע אֶת קוֹלוֹ שֶׁל הַקַּטָּר – וְהֵבִין! וּבָא! (אֱמוּנָה שְׁלֵמָה)