Otzarot-Article

"וַיִּזְעָקוּ וַתַּעַל שַׁוְעָתָם" (ב-כג) הַפֶּה הוּא כְּלִי הַנֶּשֶׁק שֶׁל עַם יִשְׂרָאֵל: "הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב, וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו". עֵשָׂו חַי עַל חַרְבּוֹ, וְעַם יִשְׂרָאֵל – כֹּחוֹ בְּפִיו. תְּפִלָּתוֹ נִשְׁמַעַת בַּמָּרוֹם, וְהוּא נוֹשָׁע בִּזְכוּת לִמּוּד הַתּוֹרָה. אֲבָל כָּל חַיָּל יוֹדֵעַ, שֶׁלֹּא דַּי בְּכָךְ שֶׁהוּא יוֹצֵא לַמִּלְחָמָה מְצֻיָּד בְּרוֹבֶה וּבְתַחְמֹשֶׁת, יוֹדֵעַ לִירוֹת וּמְכַוֵּן לַמַּטָּרָה. יֵשׁ צֹרֶךְ בִּתְנַאי נוֹסָף: שֶׁהָרוֹבֶה יִהְיֶה נָקִי, וְלֹא תַּעֲלֶה בּוֹ חֲלֻדָּה! כְּמוֹ כֵן אָדָם הָרוֹצֶה לִפְעֹל בִּתְפִלָּתוֹ וּלְהֵעָנוֹת בְּבַקָּשָׁתוֹ, חַיָּב לִדְאֹג שֶׁפִּיו יִהְיֶה נָקִי מִדִּבּוּרִים אֲסוּרִים, מִלָּשׁוֹן הָרָע וּמִלֵּיצָנוּת, מִשֶּׁקֶר וּמֵרְכִילוּת. בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שָׁמְרוּ עַל לְשׁוֹנָם בְּמִצְרַיִם, וַחֲזַ"ל אָמְרוּ: "שֶׁלֹּא שִׁנּוּ אֶת לְשׁוֹנָם", לְפִיכָךְ עָלְתָה זַעֲקָתָם הַשָּׁמַיְמָה, וְהֵם נוֹשְׁעוּ מִגָּלוּתָם. (עוֹד יוֹסֵף חַי)

הַמַּעֲשֶׂה הַבָּא הַמּוּבָא בַּסֵּפֶר "בְּשַׁעֲרֵי הַלָּשׁוֹן" הִתְרַחֵשׁ בְּאָמֵרִיקָה, בַּתְּקוּפָה שֶׁבָּהּ גַּל הַגַּנָּבוֹת גָּאָה לִבְלִי נְשֹׂא.

הַמִּשְׁטָרָה הִפְעִילָה כֹּחוֹת מֻגְבָּרִים בְּכָל הָאֲזוֹרִים כְּדֵי לַעֲקֹב אַחַר מְבַצְּעֵי הַגְּנֵבוֹת וּלְנַסּוֹת לְלָכְדָם. בְּאַחַד הַיָּמִים קִבֵּל מְפַקֵּד הַמִּשְׁטָרָה הוֹדָעָה בְּזוֹ הַלָּשׁוֹן: "מָחָר בְּשָׁעָה שָׁלֹשׁ, כְּשֶׁתַּעֲבֹר בִּרְחוֹב פְּלוֹנִי, נִגְזֹל מִמְּךָ אֶת שְׁעוֹן הַזָּהָב שֶׁבִּרְשׁוּתְךָ. רְאֵה הֻזְהַרְתָּ!"

הַמְפַקֵּד הֵבִין מִיָּד שֶׁהוֹדָעָה מוּזָרָה זוֹ נִשְׁלְחָה אֵלָיו מֵאַחַת מִכְּנוּפְיוֹת הַגַּנָּבִים שֶׁאַחֲרֵיהֶן נֶעֱרַךְ מָצוֹד.

"כֵּיצַד עָלַי לְהָגִיב עַל הוֹדָעָה זוֹ?" שָׁאַל אֶת עַצְמוֹ. הוּא חָכַךְ בְּדַעְתּוֹ, חָשַׁב שׁוּב וָשׁוּב, הִסֵּס וְהִתְלַבֵּט: הַאִם לַעֲבֹר בְּאוֹתוֹ רְחוֹב בְּאוֹתָהּ שָׁעָה וּלְהַפְגִּין אֹמֶץ רוּחַ, אוֹ שֶׁמָּא לְהִתְעַלֵּם מִן הַהוֹדָעָה?!

לְבַסּוֹף הֶחְלִיט הַחְלָטָה נְחוּשָׁה: 'אֶעֱבֹר מָחָר בְּאוֹתוֹ רְחוֹב בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, וְנִרְאֶה אִם יָעֵזּוּ לָגַעַת בִּי – וּבִשְׁעוֹנִי – לְרָעָה!'

וְאָכֵן לְמָחֳרָת הַיּוֹם, בְּשָׁעָה שָׁלֹשׁ, עָבַר הַמְפַקֵּד בַּמָּקוֹם הַמְיֹעָד. וְהִנֵּה נָפַל לְרַגְלָיו כַּר נוֹצוֹת שֶׁנִּשְׁמַט מִיָּדָיו הָרוֹעֲדוֹת שֶׁל רוֹכֵל זָקֵן וַעֲלוּב מַרְאֶה, אֲשֶׁר דִּדָּה לְיָדוֹ בְּמִסְכֵּנוּת.

הַנּוֹצוֹת הִתְעוֹפְפוּ מִן הַכַּר הַפָּרוּם וְדָבְקוּ בְּמַדָּיו הַמְגֹהָצִים. הָרוֹכֵל הַזָּקֵן חָשׁ עַצְמוֹ אָשֵׁם בַּמְאֹרָע. כְּשֶׁמִּלּוֹת הִתְנַצְּלוּת עַל שְׂפָתָיו הוּא קָרַב אֶל הַשּׁוֹטֵר וּבְמַאֲמָץ וּבִמְסִירוּת רַבָּה עָזַר לוֹ לְנַקּוֹת אֶת בְּגָדָיו מִן הַנּוֹצוֹת הַסַּרְבָנִיּוֹת.

דַּקּוֹת אֲחָדוֹת חָלְפוּ עַד שֶׁמַּדָּיו שֶׁל הַשּׁוֹטֵר הֵנִיחוּ אֶת הַדַּעַת, פָּחוֹת אוֹ יוֹתֵר. אוֹ אָז בִּקֵּשׁ הָרוֹכֵל הַיָּשִׁישׁ אֶת סְלִיחָתוֹ בְּקוֹל רוֹעֵד, וְשׁוּב מִלְמֵל כַּמָּה דִּבְרֵי הִתְנַצְּלוּת וּפָנָה לְהַמְשִׁיךְ בְּדַרְכּוֹ.

גַּם הַמְפַקֵּד הִמְשִׁיךְ בְּדַרְכּוֹ, אַךְ – מַה זֹּאת? מַבָּט חָטוּף שֶׁשָּׁלַח אֶל פֶּרֶק יָדוֹ הוֹתִירוֹ מְסֻמָּר בִּמְקוֹמוֹ: שְׁעוֹנוֹ, שְׁעוֹן הַזָּהָב, נֶעֱלַם וְאֵינֶנּוּ! הֵן לִפְנֵי רְגָעִים סְפוּרִים פֵּאֵר אֶת יָדוֹ – וְעַתָּה, אַיֵּה הוּא??

לֹא הָיָה הַמְפַקֵּד צָרִיךְ לְהַרְבּוֹת בְּמַחְשָׁבוֹת וּבְנִחוּשִׁים כְּדֵי לָדַעַת שֶׁגּוֹנֵב הַשָּׁעוֹן לֹא הָיָה אַחֵר אֶלָּא "הָרוֹכֵל הַזָּקֵן וְהַמִּסְכֵּן". 'הַצָּגָה נָאָה עָרַךְ לִי הָרוֹכֵל'! חָשַׁב הַמְפַקֵּד בִּמְרִירוּת. 'וּמָתַי גָּנַב אֶת שְׁעוֹנִי? אָכֵן, הָיָה זֶה בִּזְמַן שֶׁהִתְנַהֵג בַּאֲדִיבוּת לְמוֹפֵת... הֵן הִתְנַצֵּל, וְעָזַר לִי לְהִתְנַקּוֹת מִן הַנּוֹצוֹת שֶׁדָּבְקוּ בִּי – וּבָהּ בָּעֵת בִּצַּע אֶת זְמָמוֹ וְגָנַב אֶת שְׁעוֹנִי...'

מַעֲשֶׂה זֶה – סִפּוּר אֲמִתִּי הוּא, מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה. וּמַה לְּלַמְּדֵנוּ הוּא בָּא? וְכִי מַה לָּנוּ וְלִמְזִמּוֹתֵיהֶם שֶׁל גַּנָּבִים שְׁפָלִים? אֲבָל – כֵּן! עָלֵינוּ לְהַכִּיר הֵיטֵב אֶת טִבְעוֹ וְטִיבוֹ שֶׁל "הַגַּנָּב הָעַרְמוּמִי", הַמִּתְחַפֵּשׂ לְמִסְכֵּן אוֹ לְאָדִיב – הֲלֹא הוּא הַיֵּצֶר הָרַע.

מִסְתַּתֵּר הוּא בֵּין יְדִידִים וְרֵעִים הָעוֹבְדִים לְשֵׁרוּתוֹ, וְאוֹתָם יְדִידִים מְסַפְּרִים לָנוּ סִפּוּרִים וּמַעֲשִׂים כֹּה "יָפִים", כֹּה "מוֹעִילִים", כֹּה "מְרַתְּקִים" – שֶׁמַּמָּשׁ נִתָּן לְהִתְמוֹגֵג מִנַּחַת וּמֵהֲנָאָה אֶל מוּל "מְסִירוּתָם" וַ"אֲדִיבוּתָם"... וְשֶׁכֻּלָּם בְּעֶצֶם רְכִילוּת וְלָשׁוֹן הָרַע.

הָבָה נִצְטַיֵּד אֵפוֹא בְּחָכְמָה יְתֵרָה נֶגֶד תַּחְבּוּלוֹת אֵלֶּה. "רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת ה'" – וְנִתְרַחֵק מֵאוֹתָם "יְדִידִים". וּבְכָךְ נִנָּצֵל, בְּסִיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא, מֵעָווֹן זֶה שֶׁשְּׁמוֹ לָשׁוֹן הָרָע, הָעוֹמֵד לִגְזֹל אֶת נַפְשֵׁנוּ וְאֶת הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת שֶׁבִּרְשׁוּתֵנוּ.

שֶׁהֲרֵי יָדוּעַ כִּי הַשּׁוֹמֵעַ לָשׁוֹן הָרָע וְנֶהֱנֶה מִכָּךְ מַפְסִיד אֶת הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת שֶׁרָכַשׁ עַד כֹּה. וְהֶחָכָם – עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ. הָבָה נִשְׁמֹר עַל רְכוּשֵׁנוּ הַיָּקָר לָנוּ מִכֹּל! (אֱמוּנָה שְׁלֵמָה)

	פסח תשע"ד
	עָלֵינוּ לְהַתְאִים עַצְמֵנוּ לַתּוֹרָה!
	"וַיִּזְעָקוּ וַתַּעַל שַׁוְעָתָם" (ב-כג) הַפֶּה הוּא כְּלִי הַנֶּשֶׁק שֶׁל עַם יִשְׂרָאֵל: "הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב, וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו". עֵשָׂו חַי עַל חַרְבּוֹ, וְעַם יִשְׂרָאֵל – כֹּחוֹ בְּפִיו. תְּפִלָּתוֹ נִשְׁמַעַת בַּמָּרוֹם, וְהוּא נוֹשָׁע בִּזְכוּת לִמּוּד הַתּוֹרָה. אֲבָל כָּל חַיָּל יוֹדֵעַ, שֶׁלֹּא דַּי בְּכָךְ שֶׁהוּא יוֹצֵא לַמִּלְחָמָה מְצֻיָּד בְּרוֹבֶה וּבְתַחְמֹשֶׁת, יוֹדֵעַ לִירוֹת וּמְכַוֵּן לַמַּטָּרָה. יֵשׁ צֹרֶךְ בִּתְנַאי נוֹסָף: שֶׁהָרוֹבֶה יִהְיֶה נָקִי, וְלֹא תַּעֲלֶה בּוֹ חֲלֻדָּה! כְּמוֹ כֵן אָדָם הָרוֹצֶה לִפְעֹל בִּתְפִלָּתוֹ וּלְהֵעָנוֹת בְּבַקָּשָׁתוֹ, חַיָּב לִדְאֹג שֶׁפִּיו יִהְיֶה נָקִי מִדִּבּוּרִים אֲסוּרִים, מִלָּשׁוֹן הָרָע וּמִלֵּיצָנוּת, מִשֶּׁקֶר וּמֵרְכִילוּת. בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שָׁמְרוּ עַל לְשׁוֹנָם בְּמִצְרַיִם, וַחֲזַ"ל אָמְרוּ: "שֶׁלֹּא שִׁנּוּ אֶת לְשׁוֹנָם", לְפִיכָךְ עָלְתָה זַעֲקָתָם הַשָּׁמַיְמָה, וְהֵם נוֹשְׁעוּ מִגָּלוּתָם. (עוֹד יוֹסֵף חַי) הַמַּעֲשֶׂה הַבָּא הַמּוּבָא בַּסֵּפֶר "בְּשַׁעֲרֵי הַלָּשׁוֹן" הִתְרַחֵשׁ בְּאָמֵרִיקָה, בַּתְּקוּפָה שֶׁבָּהּ גַּל הַגַּנָּבוֹת גָּאָה לִבְלִי נְשֹׂא. הַמִּשְׁטָרָה הִפְעִילָה כֹּחוֹת מֻגְבָּרִים בְּכָל הָאֲזוֹרִים כְּדֵי לַעֲקֹב אַחַר מְבַצְּעֵי הַגְּנֵבוֹת וּלְנַסּוֹת לְלָכְדָם. בְּאַחַד הַיָּמִים קִבֵּל מְפַקֵּד הַמִּשְׁטָרָה הוֹדָעָה בְּזוֹ הַלָּשׁוֹן: "מָחָר בְּשָׁעָה שָׁלֹשׁ, כְּשֶׁתַּעֲבֹר בִּרְחוֹב פְּלוֹנִי, נִגְזֹל מִמְּךָ אֶת שְׁעוֹן הַזָּהָב שֶׁבִּרְשׁוּתְךָ. רְאֵה הֻזְהַרְתָּ!" הַמְפַקֵּד הֵבִין מִיָּד שֶׁהוֹדָעָה מוּזָרָה זוֹ נִשְׁלְחָה אֵלָיו מֵאַחַת מִכְּנוּפְיוֹת הַגַּנָּבִים שֶׁאַחֲרֵיהֶן נֶעֱרַךְ מָצוֹד. "כֵּיצַד עָלַי לְהָגִיב עַל הוֹדָעָה זוֹ?" שָׁאַל אֶת עַצְמוֹ. הוּא חָכַךְ בְּדַעְתּוֹ, חָשַׁב שׁוּב וָשׁוּב, הִסֵּס וְהִתְלַבֵּט: הַאִם לַעֲבֹר בְּאוֹתוֹ רְחוֹב בְּאוֹתָהּ שָׁעָה וּלְהַפְגִּין אֹמֶץ רוּחַ, אוֹ שֶׁמָּא לְהִתְעַלֵּם מִן הַהוֹדָעָה?! לְבַסּוֹף הֶחְלִיט הַחְלָטָה נְחוּשָׁה: 'אֶעֱבֹר מָחָר בְּאוֹתוֹ רְחוֹב בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, וְנִרְאֶה אִם יָעֵזּוּ לָגַעַת בִּי – וּבִשְׁעוֹנִי – לְרָעָה!' וְאָכֵן לְמָחֳרָת הַיּוֹם, בְּשָׁעָה שָׁלֹשׁ, עָבַר הַמְפַקֵּד בַּמָּקוֹם הַמְיֹעָד. וְהִנֵּה נָפַל לְרַגְלָיו כַּר נוֹצוֹת שֶׁנִּשְׁמַט מִיָּדָיו הָרוֹעֲדוֹת שֶׁל רוֹכֵל זָקֵן וַעֲלוּב מַרְאֶה, אֲשֶׁר דִּדָּה לְיָדוֹ בְּמִסְכֵּנוּת. הַנּוֹצוֹת הִתְעוֹפְפוּ מִן הַכַּר הַפָּרוּם וְדָבְקוּ בְּמַדָּיו הַמְגֹהָצִים. הָרוֹכֵל הַזָּקֵן חָשׁ עַצְמוֹ אָשֵׁם בַּמְאֹרָע. כְּשֶׁמִּלּוֹת הִתְנַצְּלוּת עַל שְׂפָתָיו הוּא קָרַב אֶל הַשּׁוֹטֵר וּבְמַאֲמָץ וּבִמְסִירוּת רַבָּה עָזַר לוֹ לְנַקּוֹת אֶת בְּגָדָיו מִן הַנּוֹצוֹת הַסַּרְבָנִיּוֹת. דַּקּוֹת אֲחָדוֹת חָלְפוּ עַד שֶׁמַּדָּיו שֶׁל הַשּׁוֹטֵר הֵנִיחוּ אֶת הַדַּעַת, פָּחוֹת אוֹ יוֹתֵר. אוֹ אָז בִּקֵּשׁ הָרוֹכֵל הַיָּשִׁישׁ אֶת סְלִיחָתוֹ בְּקוֹל רוֹעֵד, וְשׁוּב מִלְמֵל כַּמָּה דִּבְרֵי הִתְנַצְּלוּת וּפָנָה לְהַמְשִׁיךְ בְּדַרְכּוֹ. גַּם הַמְפַקֵּד הִמְשִׁיךְ בְּדַרְכּוֹ, אַךְ – מַה זֹּאת? מַבָּט חָטוּף שֶׁשָּׁלַח אֶל פֶּרֶק יָדוֹ הוֹתִירוֹ מְסֻמָּר בִּמְקוֹמוֹ: שְׁעוֹנוֹ, שְׁעוֹן הַזָּהָב, נֶעֱלַם וְאֵינֶנּוּ! הֵן לִפְנֵי רְגָעִים סְפוּרִים פֵּאֵר אֶת יָדוֹ – וְעַתָּה, אַיֵּה הוּא?? לֹא הָיָה הַמְפַקֵּד צָרִיךְ לְהַרְבּוֹת בְּמַחְשָׁבוֹת וּבְנִחוּשִׁים כְּדֵי לָדַעַת שֶׁגּוֹנֵב הַשָּׁעוֹן לֹא הָיָה אַחֵר אֶלָּא "הָרוֹכֵל הַזָּקֵן וְהַמִּסְכֵּן". 'הַצָּגָה נָאָה עָרַךְ לִי הָרוֹכֵל'! חָשַׁב הַמְפַקֵּד בִּמְרִירוּת. 'וּמָתַי גָּנַב אֶת שְׁעוֹנִי? אָכֵן, הָיָה זֶה בִּזְמַן שֶׁהִתְנַהֵג בַּאֲדִיבוּת לְמוֹפֵת... הֵן הִתְנַצֵּל, וְעָזַר לִי לְהִתְנַקּוֹת מִן הַנּוֹצוֹת שֶׁדָּבְקוּ בִּי – וּבָהּ בָּעֵת בִּצַּע אֶת זְמָמוֹ וְגָנַב אֶת שְׁעוֹנִי...' מַעֲשֶׂה זֶה – סִפּוּר אֲמִתִּי הוּא, מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה. וּמַה לְּלַמְּדֵנוּ הוּא בָּא? וְכִי מַה לָּנוּ וְלִמְזִמּוֹתֵיהֶם שֶׁל גַּנָּבִים שְׁפָלִים? אֲבָל – כֵּן! עָלֵינוּ לְהַכִּיר הֵיטֵב אֶת טִבְעוֹ וְטִיבוֹ שֶׁל "הַגַּנָּב הָעַרְמוּמִי", הַמִּתְחַפֵּשׂ לְמִסְכֵּן אוֹ לְאָדִיב – הֲלֹא הוּא הַיֵּצֶר הָרַע. מִסְתַּתֵּר הוּא בֵּין יְדִידִים וְרֵעִים הָעוֹבְדִים לְשֵׁרוּתוֹ, וְאוֹתָם יְדִידִים מְסַפְּרִים לָנוּ סִפּוּרִים וּמַעֲשִׂים כֹּה "יָפִים", כֹּה "מוֹעִילִים", כֹּה "מְרַתְּקִים" – שֶׁמַּמָּשׁ נִתָּן לְהִתְמוֹגֵג מִנַּחַת וּמֵהֲנָאָה אֶל מוּל "מְסִירוּתָם" וַ"אֲדִיבוּתָם"... וְשֶׁכֻּלָּם בְּעֶצֶם רְכִילוּת וְלָשׁוֹן הָרַע. הָבָה נִצְטַיֵּד אֵפוֹא בְּחָכְמָה יְתֵרָה נֶגֶד תַּחְבּוּלוֹת אֵלֶּה. "רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת ה'" – וְנִתְרַחֵק מֵאוֹתָם "יְדִידִים". וּבְכָךְ נִנָּצֵל, בְּסִיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא, מֵעָווֹן זֶה שֶׁשְּׁמוֹ לָשׁוֹן הָרָע, הָעוֹמֵד לִגְזֹל אֶת נַפְשֵׁנוּ וְאֶת הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת שֶׁבִּרְשׁוּתֵנוּ. שֶׁהֲרֵי יָדוּעַ כִּי הַשּׁוֹמֵעַ לָשׁוֹן הָרָע וְנֶהֱנֶה מִכָּךְ מַפְסִיד אֶת הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת שֶׁרָכַשׁ עַד כֹּה. וְהֶחָכָם – עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ. הָבָה נִשְׁמֹר עַל רְכוּשֵׁנוּ הַיָּקָר לָנוּ מִכֹּל! (אֱמוּנָה שְׁלֵמָה)