Otzarot-Article

"לְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִּנְךָ וּבֶן בִּנְךָ" (י-ב) "מִשְׁפַּט הַמִּצְרִים, שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ" (יִרְמְיָה ב-יג). כָּל מַכָּה, חֹדֶשׁ. וְאָנוּ תּוֹהִים: זַעֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עָלְתָה לַמָּרוֹם, עוֹרְרָה רַחֲמֵי שָׁמַיִם לִגְאֻלָּתָם. "קוֹל דּוֹדִי הִנֵּה זֶה בָּא, מְדַלֵּג עַל הֶהָרִים" (שִׁיר הַשִּׁירִים ב, ח), מְדַלֵּג עַל הַקִּצִּין (רַשִּׁ"י ז-כה) לְהָחִישׁ אֶת הַפְּדוּת – וְהִנֵּה מַשְׁהִים אֶת הַגְּאֻלָּה שָׁנָה שְׁלֵמָה! מַדּוּעַ וְעַל מָה? אִם רוֹצֶה הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ לְהוֹצִיא אֶת עַמּוֹ, מִי יְעַכֵּב בַּעֲדוֹ? מַדּוּעַ, אִם כֵּן, נִצְרְכוּ עֶשֶׂר הַמַּכּוֹת?

וְהַתְּשׁוּבָה, שֶׁלָּבֶטַח לֹא נִצְרְכוּ הַמַּכּוֹת לְהוֹצָאַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. דְּרָכִים הַרְבֵּה לַמָּקוֹם. אֲבָל בִּקֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַקְנוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לִקְחֵי אֱמוּנָה וְהַשְׁגָּחָה, שֶׁיְּלַוּוּם בְּדַרְכָּם הָאֲרֻכָּה מִהְיוֹתָם לְעַם וּלְדוֹרֵי דּוֹרוֹת. לֹא בִּכְדִי נִצְטַוֵּינוּ לְיַחֵד אֶת לֵיל הַסֵּדֶר לִיצִיאַת מִצְרַיִם, וּלְהַזְכִּירָהּ בְּכָל יוֹם בֹּקֶר וָעֶרֶב בִּקְרִיאַת שְׁמַע. כִּי כָּל יְסוֹדוֹת הָאֱמוּנָה מְצוּיִים בָּהּ וְנִלְמָדִים מִמֶּנָּה! מִכָּל מַכָּה נִלְמָדִים לִקְחֵי אֱמוּנָה רַבִּים וּמְגֻוָּנִים.

זֶה הַפָּסוּק בִּתְחִלַּת פָּרָשָׁתֵנוּ: "לְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם וְאֶת אֹתֹתַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בָם, וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה'!"

וַעֲדַיִן הַשְּׁאֵלָה בְּתָקְפָּהּ: כְּשֶׁנְּעַיֵּן בַּדָּבָר נִרְאֶה, שֶׁאֶת כָּל הַלְּקָחִים כֻּלָּם נִתָּן הָיָה לְהָפִיק כְּבָר מֵהַמַּכָּה הָרִאשׁוֹנָה! אִם הַמַּיִם הוֹפְכִים בְּיַד הַמִּצְרִי לְדָם, וְשָׁבִים וְהוֹפְכִים לְמַיִם בְּיַד הַיְּהוּדִי – שְׁנֵיהֶם יִשְׁתּוּ בְּבַת אַחַת, אֶחָד יִשְׁתֶּה מַיִם וְהַשֵּׁנִי דָּם. הֲרֵי זֶה מוֹכִיחַ בַּעֲלִיל שֶׁהַבּוֹרֵא שׁוֹלֵט בַּבְּרִיאָה בְּיָד רָמָה וּמְשַׁנֶּה אוֹתָהּ כִּרְצוֹנוֹ, וְהִיא בְּיָדָיו כְּחֹמֶר בְּיַד הַיּוֹצֵר. מַה הוֹסִיפָה עַל כָּךְ מַכַּת צְפַרְדֵּעַ, מַה הוֹכִיחָה יוֹתֵר מַכַּת כֵּנִים, וּמָה גִּלְּתָה מַכַּת עָרוֹב?

וְהַתְּשׁוּבָה, מַה לַּעֲשׂוֹת, יֵשׁ כָּאֵלֶּה שֶׁנֵּחַנּוּ בְּצִמְצוּם הַמַּבָּט, קוֹרְאִים לְכָךְ "רֹאשׁ מְרֻבָּע". אָה, הַבּוֹרֵא יָכוֹל לַהֲפֹךְ מַיִם לְדָם. וּמָה עִם צְפַרְדְּעִים, הַאִם יוּכַל לְהַעֲלוֹתָם מִן הַיְאוֹר? שׁוֹטִים שֶׁבָּעוֹלָם, הֲרֵי דְּבָרִים קַל וָחֹמֶר – אֲבָל לֵךְ תְּדַבֵּר עִם שׁוֹטֶה... וּכְשֶׁיִּרְאֶה שֶׁגַּם צְפַרְדֵּעַ, יִשְׁאַל: וְכִנִּים, גַּם כֵּן?...

נִשְׁמָע מוּזָר? הָבָה נִקְרָא פְּסוּקִים בִּתְהִלִּים (מִזְמוֹר עח): "בָּקַע יָם וַיַּעֲבִירֵם, וַיַּצֶּב מַיִם כְּמוֹ נֵד. וַיַּנְחֵם בֶּעָנָן יוֹמָם, וְכָל הַלַּיְלָה בְּאוֹר אֵשׁ". מָה עוֹד צָרִיךְ כְּדֵי לְהוֹכִיחַ שֶׁהַבּוֹרֵא כֹּל יָכוֹל? נַמְשִׁיךְ, אִם כֵּן: "וַיּוֹסִיפוּ עוֹד לַחֲטֹא לוֹ, לַמְרוֹת עֶלְיוֹן בַּצִּיָּה. וַיְדַבְּרוּ בֵּאלֹקִים, אָמְרוּ: הֲיוּכַל אֵ-ל לַעֲרֹךְ שֻׁלְחָן בַּמִּדְבָּר? – הֲגַם לֶחֶם יוּכַל תֵּת, אִם יָכִין שְׁאֵר לְעַמּוֹ?"...

מַה נֹּאמַר? אֵין לָנוּ מִלִּים. לֹא מוּבָן, וְזֶהוּ.

אָז בּוֹאוּ וְנִהְיֶה כֵּנִים עִם עַצְמֵנוּ: הַאִם אָנוּ טוֹבִים יוֹתֵר? אָנוּ יוֹדְעִים כְּבָר הַכֹּל, יוֹדְעִים שֶׁהַבּוֹרֵא כֹּל יָכוֹל, יוֹדְעִים שֶׁהַכֹּל בְּיָדוֹ, מַזְכִּירִים יְצִיאַת מִצְרַיִם בֹּקֶר וָעֶרֶב. יוֹדְעִים שֶׁהַחַיִּים בְּיָדוֹ, וְהַבְּרִיאוּת בְּיָדוֹ, וְהַפַּרְנָסָה בְּיָדוֹ, וְהַנַּחַת, הַכֹּל. בֶּאֱמֶת יוֹדְעִים? כֵּן, בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים. מַאֲמִינִים בְּנֵי מַאֲמִינִים.

וְיוֹדְעִים שֶׁצָּרִיךְ לְהָכִין צֵידָה לַדֶּרֶךְ הַנִּצְחִית, וְאֵין מִצְוָה נַעֲלָה כְּתַלְמוּד תּוֹרָה, וְשֶׁכָּל מִלָּה הִיא מִצְוָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ. וּמָה עוֹד שִׁעוּר תּוֹרָה, תַּלְמוּד תּוֹרָה בָּרַבִּים! יוֹדְעִים.

וּבְכֵן, בּוֹאוּ וְנַסִּיק אֶת הַמַּסְקָנָה, נִסְגֹּר אֶת הָעֵסֶק שָׁעָה מֻקְדָּם יוֹתֵר וְנֵלֵךְ לְשִׁעוּר תּוֹרָה! הֲרֵי פַּרְנָסָה מֵהַשָּׁמַיִם, לָבֶטַח לֹא יַעֲנִישׁוּנוּ עַל כָּךְ!

אִם תַּתְחִיל כָּאן הִתְפַּתְּלוּת, וְנִדְרֹשׁ כָּאן הוֹכָחָה, תְּהֵא זוֹ תְּעוּדַת עֲנִיּוּת לְעַצְמֵנוּ. נוֹכִיחַ שֶׁלּוֹקִים אָנוּ בְּאוֹתוֹ צִמְצוּם שֶׁעָלָיו לָעַגְנוּ... (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)

	פסח תשע"ד
	הַגָּרוּעַ מִכֹּל, כְּשֶׁמִּתְעַלְּמִים לַחֲלוּטִין!
	"לְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִּנְךָ וּבֶן בִּנְךָ" (י-ב) "מִשְׁפַּט הַמִּצְרִים, שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ" (יִרְמְיָה ב-יג). כָּל מַכָּה, חֹדֶשׁ. וְאָנוּ תּוֹהִים: זַעֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עָלְתָה לַמָּרוֹם, עוֹרְרָה רַחֲמֵי שָׁמַיִם לִגְאֻלָּתָם. "קוֹל דּוֹדִי הִנֵּה זֶה בָּא, מְדַלֵּג עַל הֶהָרִים" (שִׁיר הַשִּׁירִים ב, ח), מְדַלֵּג עַל הַקִּצִּין (רַשִּׁ"י ז-כה) לְהָחִישׁ אֶת הַפְּדוּת – וְהִנֵּה מַשְׁהִים אֶת הַגְּאֻלָּה שָׁנָה שְׁלֵמָה! מַדּוּעַ וְעַל מָה? אִם רוֹצֶה הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ לְהוֹצִיא אֶת עַמּוֹ, מִי יְעַכֵּב בַּעֲדוֹ? מַדּוּעַ, אִם כֵּן, נִצְרְכוּ עֶשֶׂר הַמַּכּוֹת? וְהַתְּשׁוּבָה, שֶׁלָּבֶטַח לֹא נִצְרְכוּ הַמַּכּוֹת לְהוֹצָאַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. דְּרָכִים הַרְבֵּה לַמָּקוֹם. אֲבָל בִּקֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַקְנוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לִקְחֵי אֱמוּנָה וְהַשְׁגָּחָה, שֶׁיְּלַוּוּם בְּדַרְכָּם הָאֲרֻכָּה מִהְיוֹתָם לְעַם וּלְדוֹרֵי דּוֹרוֹת. לֹא בִּכְדִי נִצְטַוֵּינוּ לְיַחֵד אֶת לֵיל הַסֵּדֶר לִיצִיאַת מִצְרַיִם, וּלְהַזְכִּירָהּ בְּכָל יוֹם בֹּקֶר וָעֶרֶב בִּקְרִיאַת שְׁמַע. כִּי כָּל יְסוֹדוֹת הָאֱמוּנָה מְצוּיִים בָּהּ וְנִלְמָדִים מִמֶּנָּה! מִכָּל מַכָּה נִלְמָדִים לִקְחֵי אֱמוּנָה רַבִּים וּמְגֻוָּנִים. זֶה הַפָּסוּק בִּתְחִלַּת פָּרָשָׁתֵנוּ: "לְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם וְאֶת אֹתֹתַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בָם, וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה'!" וַעֲדַיִן הַשְּׁאֵלָה בְּתָקְפָּהּ: כְּשֶׁנְּעַיֵּן בַּדָּבָר נִרְאֶה, שֶׁאֶת כָּל הַלְּקָחִים כֻּלָּם נִתָּן הָיָה לְהָפִיק כְּבָר מֵהַמַּכָּה הָרִאשׁוֹנָה! אִם הַמַּיִם הוֹפְכִים בְּיַד הַמִּצְרִי לְדָם, וְשָׁבִים וְהוֹפְכִים לְמַיִם בְּיַד הַיְּהוּדִי – שְׁנֵיהֶם יִשְׁתּוּ בְּבַת אַחַת, אֶחָד יִשְׁתֶּה מַיִם וְהַשֵּׁנִי דָּם. הֲרֵי זֶה מוֹכִיחַ בַּעֲלִיל שֶׁהַבּוֹרֵא שׁוֹלֵט בַּבְּרִיאָה בְּיָד רָמָה וּמְשַׁנֶּה אוֹתָהּ כִּרְצוֹנוֹ, וְהִיא בְּיָדָיו כְּחֹמֶר בְּיַד הַיּוֹצֵר. מַה הוֹסִיפָה עַל כָּךְ מַכַּת צְפַרְדֵּעַ, מַה הוֹכִיחָה יוֹתֵר מַכַּת כֵּנִים, וּמָה גִּלְּתָה מַכַּת עָרוֹב? וְהַתְּשׁוּבָה, מַה לַּעֲשׂוֹת, יֵשׁ כָּאֵלֶּה שֶׁנֵּחַנּוּ בְּצִמְצוּם הַמַּבָּט, קוֹרְאִים לְכָךְ "רֹאשׁ מְרֻבָּע". אָה, הַבּוֹרֵא יָכוֹל לַהֲפֹךְ מַיִם לְדָם. וּמָה עִם צְפַרְדְּעִים, הַאִם יוּכַל לְהַעֲלוֹתָם מִן הַיְאוֹר? שׁוֹטִים שֶׁבָּעוֹלָם, הֲרֵי דְּבָרִים קַל וָחֹמֶר – אֲבָל לֵךְ תְּדַבֵּר עִם שׁוֹטֶה... וּכְשֶׁיִּרְאֶה שֶׁגַּם צְפַרְדֵּעַ, יִשְׁאַל: וְכִנִּים, גַּם כֵּן?... נִשְׁמָע מוּזָר? הָבָה נִקְרָא פְּסוּקִים בִּתְהִלִּים (מִזְמוֹר עח): "בָּקַע יָם וַיַּעֲבִירֵם, וַיַּצֶּב מַיִם כְּמוֹ נֵד. וַיַּנְחֵם בֶּעָנָן יוֹמָם, וְכָל הַלַּיְלָה בְּאוֹר אֵשׁ". מָה עוֹד צָרִיךְ כְּדֵי לְהוֹכִיחַ שֶׁהַבּוֹרֵא כֹּל יָכוֹל? נַמְשִׁיךְ, אִם כֵּן: "וַיּוֹסִיפוּ עוֹד לַחֲטֹא לוֹ, לַמְרוֹת עֶלְיוֹן בַּצִּיָּה. וַיְדַבְּרוּ בֵּאלֹקִים, אָמְרוּ: הֲיוּכַל אֵ-ל לַעֲרֹךְ שֻׁלְחָן בַּמִּדְבָּר? – הֲגַם לֶחֶם יוּכַל תֵּת, אִם יָכִין שְׁאֵר לְעַמּוֹ?"... מַה נֹּאמַר? אֵין לָנוּ מִלִּים. לֹא מוּבָן, וְזֶהוּ. אָז בּוֹאוּ וְנִהְיֶה כֵּנִים עִם עַצְמֵנוּ: הַאִם אָנוּ טוֹבִים יוֹתֵר? אָנוּ יוֹדְעִים כְּבָר הַכֹּל, יוֹדְעִים שֶׁהַבּוֹרֵא כֹּל יָכוֹל, יוֹדְעִים שֶׁהַכֹּל בְּיָדוֹ, מַזְכִּירִים יְצִיאַת מִצְרַיִם בֹּקֶר וָעֶרֶב. יוֹדְעִים שֶׁהַחַיִּים בְּיָדוֹ, וְהַבְּרִיאוּת בְּיָדוֹ, וְהַפַּרְנָסָה בְּיָדוֹ, וְהַנַּחַת, הַכֹּל. בֶּאֱמֶת יוֹדְעִים? כֵּן, בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים. מַאֲמִינִים בְּנֵי מַאֲמִינִים. וְיוֹדְעִים שֶׁצָּרִיךְ לְהָכִין צֵידָה לַדֶּרֶךְ הַנִּצְחִית, וְאֵין מִצְוָה נַעֲלָה כְּתַלְמוּד תּוֹרָה, וְשֶׁכָּל מִלָּה הִיא מִצְוָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ. וּמָה עוֹד שִׁעוּר תּוֹרָה, תַּלְמוּד תּוֹרָה בָּרַבִּים! יוֹדְעִים. וּבְכֵן, בּוֹאוּ וְנַסִּיק אֶת הַמַּסְקָנָה, נִסְגֹּר אֶת הָעֵסֶק שָׁעָה מֻקְדָּם יוֹתֵר וְנֵלֵךְ לְשִׁעוּר תּוֹרָה! הֲרֵי פַּרְנָסָה מֵהַשָּׁמַיִם, לָבֶטַח לֹא יַעֲנִישׁוּנוּ עַל כָּךְ! אִם תַּתְחִיל כָּאן הִתְפַּתְּלוּת, וְנִדְרֹשׁ כָּאן הוֹכָחָה, תְּהֵא זוֹ תְּעוּדַת עֲנִיּוּת לְעַצְמֵנוּ. נוֹכִיחַ שֶׁלּוֹקִים אָנוּ בְּאוֹתוֹ צִמְצוּם שֶׁעָלָיו לָעַגְנוּ... (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)