Otzarot-Article

"וַיְעַנְּךָ וַיַּרְעִבֶךָ וַיַּאֲכִלְךָ אֶת הַמָּן" (ח-ג) סִפֵּר הָרַב גָּלִינְסְקִי זָצָ"ל: שָׁאֲלוּ אֶת הַ"חֲזוֹן אִישׁ" מָה הַהַצְלָחָה הַגְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר שֶׁל הָאָדָם בָּעוֹלָם. וְעָנָה: לַעֲבֹר אֶת הַחַיִּים מִבְּלִי לִפְגֹּעַ בְּאָדָם. אוֹי, כַּמָּה שֶׁזֶּה קָשֶׁה!

יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁלְּעוֹלָם לֹא יַזִּיקוּ מָמוֹן הַזּוּלַת, אֲבָל לְצַעֲרוֹ בְּמַעֲנֵה לָשׁוֹן, בְּקַלּוּת. וְזוֹ תּוֹפָעָה יְדוּעָה וּמֻכֶּרֶת, וּמֻזְכֶּרֶת בַּגְּמָרָא: "רֹב בְּגֶזֶל, וְכֻלָּם בַּאֲבַק לָשׁוֹן הָרָע" (ב"ב קסה.).

וּבֶאֱמֶת "גְּדוֹלָה אוֹנָאַת דְּבָרִים מֵאוֹנָאַת מָמוֹן, שֶׁזֶּה נֶאֱמַר בּוֹ וְיָרֵאתָ מֵאלֹקֶיךָ, וְזֶה לֹא נֶאֱמַר בּוֹ וְיָרֵאתָ מֵאלֹקֶיךָ. זֶה בְּגוּפוֹ, וְזֶה בְּמָמוֹנוֹ. זֶה נִתָּן לַהֲשָׁבָה וְזֶה לֹא נִתָּן לַהֲשָׁבָה!" (ב"מ נח:).

אָדָם פָּגַע בַּחֲבֵרוֹ בְּשֵׁבֶט פִּיו, זִלְזֵל בּוֹ וּבִיְּשׁוֹ. וַאֲנִי שׁוֹאֵל: הַאִם הָיִיתָ מוּכָן לָקַחַת מִמֶּנּוּ אֶת מְזוֹנוֹ, לְהַרְעִיבוֹ יוֹם שָׁלֵם?

לֹא, זֶה לֹא. וּמֶה חָמוּר יוֹתֵר, בִּיּוּשׁ אוֹ יוֹם תַּעֲנִית? הָבָה נִרְאֶה –

הַכָּתוּב אוֹמֵר: "וַיְעַנְּךָ וַיַּרְעִבֶךָ, וַיַּאֲכִלְךָ אֶת הַמָּן". וְתָמוּהַּ: אֵיזֶה עִנּוּי הָיָה בַּמָּן, "לֶחֶם שֶׁמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת אוֹכְלִים" (יוֹמָא עה.), וְטָעֲמוּ בּוֹ כָּל טְעָמִים שֶׁבָּעוֹלָם?

אֵיזוֹ הַרְעָבָה הָיְתָה כָּאן, מַה פֵּשֶׁר הַכָּתוּב? אַסְבִּיר לָכֶם.

בַּגְּמָרָא שָׁם לָמְדוּ מִפְּסוּקִים, שֶׁהַמָּן יָרַד לַצַּדִּיקִים עַל פֶּתַח בֵּיתָם. לַבֵּינוֹנִיִּים בְּפֶתַח הַמַּחֲנֶה, וְהָרְשָׁעִים יָצְאוּ לַמֶּרְחַקִּים לְחַפְּשׂוֹ.

וּבְכֵן, הֲרֵי הַכֹּל יוֹדְעִים: אֲנִי צַדִּיק.

קַמְתִּי בַּבֹּקֶר, הֵסַטְתִּי אֶת מָסַךְ הָאֹהֶל כְּדֵי לְהַכְנִיס הַבַּיְתָה אֶת מְנָת הַמָּן שֶׁיָּרְדָה בְּפִתְחִי, כְּמִדֵּי בֹּקֶר, וְהִנֵּה שֹׁד וָשֶׁבֶר: אֵין מָן! חָטָאתִי אֶמֶשׁ, עָבְרָה בְּמֹחִי מַחְשָׁבָה שֶׁאֵינָהּ הֲגוּנָה, יָרַדְתִּי מִמַּדְרֵגָתִי, וְהַמָּן חָמַק עָבַר!

וּבְכֵן, מָה? הַאִם אֵצֵא לְחַפְּשׂוֹ, אוּלַי הוּא בְּפֶתַח הַמַּחֲנֶה. וְאִם אֶמְצָא, אֵלֵךְ עִמּוֹ הַבַּיְתָה, אֶשָּׂאֵהוּ לְעֵינֵי כֹּל, וְכֻלָּם יִסְתַּכְּלוּ וִיצַקְצְקוּ בִּלְשׁוֹנָם וְיִהְיֶה לָהֶם נוֹשֵׂא לְשִׂיחָה?

וְגָרוּעַ יוֹתֵר: אוּלַי לֹא אֶמְצָאוֹ בְּפֶתַח הַמַּחֲנֶה, וְאַמְשִׁיךְ לִנְדֹּד, וְאַבִּיט יָמִינָה וּשְׂמֹאלָה, יָמִינָה וּשְׂמֹאלָה, אֵיפֹה הוּא, לְאָן נֶעֱלַם. כָּךְ נֵלֵךְ בִּשְׁלִישִׁיָּה, אֲנִי וְדָתָן וַאֲבִירָם, וְכָל אֵלּוּ שֶׁיָּצְאוּ לְטִיּוּל קָצָר יִסְתַּכְּלוּ עָלֵינוּ, אוּלַי גַּם יִתְנַדְּבוּ לַעֲזֹר לְחַפֵּשׂ, לֹא אוּכַל לָשֵׂאת זֹאת!

אֲנִי מוֹרִיד אֶת מָסַךְ הָאֹהֶל וְחוֹזֵר בְּיָדַיִם רֵיקוֹת.

"מַה זֶּה", שׁוֹאֲלִים בְּנֵי הַבַּיִת, "אֵיפֹה הַמָּן?"

"אָה", אֲנִי אוֹמֵר, "יִשָּׁאֵר בַּחוּץ, יֵשׁ לִי תַּעֲנִית חֲלוֹם..."

וְזֶהוּ: "וַיְעַנְּךָ", בְּעִנּוּי הַבּוּשָׁה כְּשֶׁלֹּא מָצָאתָ. "וַיַּרְעִבֶךָ", כְּשֶׁהֶחְלַטְתָּ שֶׁמּוּטָב לְהִתְעַנּוֹת. וְאֶת יוֹם הַתַּעֲנִית נִצַּלְתָּ לִתְשׁוּבַת אֱמֶת, וְאָז לְמָחֳרָת: "וַיַּאֲכִלְךָ אֶת הַמָּן", חָזַר לְפֶתַח הָאֹהֶל... הֲרֵי שֶׁמּוּטָב לָצוּם יוֹם שָׁלֵם, מֵאֲשֶׁר לְהִתְבַּיֵּשׁ!

וְכִי רַק לָצוּם?! הֵן "צַעַר הַכְּלִמָּה מַר מִמָּוֶת" (שַׁעֲרֵי תְּשׁוּבָה ג-קיא)! – מַדּוּעַ אֵין נִזְהָרִים בּוֹ?! (וְהִגַּדְתָּ)

	אחרי מות תשע"ד
	הַיֶּלֶד שֶׁרָצָה לִלְמֹד מִשְׁנָיוֹת לְעִלּוּי נִשְׁמַת כַּלְבּוֹ
	"וַיְעַנְּךָ וַיַּרְעִבֶךָ וַיַּאֲכִלְךָ אֶת הַמָּן" (ח-ג) סִפֵּר הָרַב גָּלִינְסְקִי זָצָ"ל: שָׁאֲלוּ אֶת הַ"חֲזוֹן אִישׁ" מָה הַהַצְלָחָה הַגְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר שֶׁל הָאָדָם בָּעוֹלָם. וְעָנָה: לַעֲבֹר אֶת הַחַיִּים מִבְּלִי לִפְגֹּעַ בְּאָדָם. אוֹי, כַּמָּה שֶׁזֶּה קָשֶׁה! יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁלְּעוֹלָם לֹא יַזִּיקוּ מָמוֹן הַזּוּלַת, אֲבָל לְצַעֲרוֹ בְּמַעֲנֵה לָשׁוֹן, בְּקַלּוּת. וְזוֹ תּוֹפָעָה יְדוּעָה וּמֻכֶּרֶת, וּמֻזְכֶּרֶת בַּגְּמָרָא: "רֹב בְּגֶזֶל, וְכֻלָּם בַּאֲבַק לָשׁוֹן הָרָע" (ב"ב קסה.). וּבֶאֱמֶת "גְּדוֹלָה אוֹנָאַת דְּבָרִים מֵאוֹנָאַת מָמוֹן, שֶׁזֶּה נֶאֱמַר בּוֹ וְיָרֵאתָ מֵאלֹקֶיךָ, וְזֶה לֹא נֶאֱמַר בּוֹ וְיָרֵאתָ מֵאלֹקֶיךָ. זֶה בְּגוּפוֹ, וְזֶה בְּמָמוֹנוֹ. זֶה נִתָּן לַהֲשָׁבָה וְזֶה לֹא נִתָּן לַהֲשָׁבָה!" (ב"מ נח:). אָדָם פָּגַע בַּחֲבֵרוֹ בְּשֵׁבֶט פִּיו, זִלְזֵל בּוֹ וּבִיְּשׁוֹ. וַאֲנִי שׁוֹאֵל: הַאִם הָיִיתָ מוּכָן לָקַחַת מִמֶּנּוּ אֶת מְזוֹנוֹ, לְהַרְעִיבוֹ יוֹם שָׁלֵם? לֹא, זֶה לֹא. וּמֶה חָמוּר יוֹתֵר, בִּיּוּשׁ אוֹ יוֹם תַּעֲנִית? הָבָה נִרְאֶה – הַכָּתוּב אוֹמֵר: "וַיְעַנְּךָ וַיַּרְעִבֶךָ, וַיַּאֲכִלְךָ אֶת הַמָּן". וְתָמוּהַּ: אֵיזֶה עִנּוּי הָיָה בַּמָּן, "לֶחֶם שֶׁמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת אוֹכְלִים" (יוֹמָא עה.), וְטָעֲמוּ בּוֹ כָּל טְעָמִים שֶׁבָּעוֹלָם? אֵיזוֹ הַרְעָבָה הָיְתָה כָּאן, מַה פֵּשֶׁר הַכָּתוּב? אַסְבִּיר לָכֶם. בַּגְּמָרָא שָׁם לָמְדוּ מִפְּסוּקִים, שֶׁהַמָּן יָרַד לַצַּדִּיקִים עַל פֶּתַח בֵּיתָם. לַבֵּינוֹנִיִּים בְּפֶתַח הַמַּחֲנֶה, וְהָרְשָׁעִים יָצְאוּ לַמֶּרְחַקִּים לְחַפְּשׂוֹ. וּבְכֵן, הֲרֵי הַכֹּל יוֹדְעִים: אֲנִי צַדִּיק. קַמְתִּי בַּבֹּקֶר, הֵסַטְתִּי אֶת מָסַךְ הָאֹהֶל כְּדֵי לְהַכְנִיס הַבַּיְתָה אֶת מְנָת הַמָּן שֶׁיָּרְדָה בְּפִתְחִי, כְּמִדֵּי בֹּקֶר, וְהִנֵּה שֹׁד וָשֶׁבֶר: אֵין מָן! חָטָאתִי אֶמֶשׁ, עָבְרָה בְּמֹחִי מַחְשָׁבָה שֶׁאֵינָהּ הֲגוּנָה, יָרַדְתִּי מִמַּדְרֵגָתִי, וְהַמָּן חָמַק עָבַר! וּבְכֵן, מָה? הַאִם אֵצֵא לְחַפְּשׂוֹ, אוּלַי הוּא בְּפֶתַח הַמַּחֲנֶה. וְאִם אֶמְצָא, אֵלֵךְ עִמּוֹ הַבַּיְתָה, אֶשָּׂאֵהוּ לְעֵינֵי כֹּל, וְכֻלָּם יִסְתַּכְּלוּ וִיצַקְצְקוּ בִּלְשׁוֹנָם וְיִהְיֶה לָהֶם נוֹשֵׂא לְשִׂיחָה? וְגָרוּעַ יוֹתֵר: אוּלַי לֹא אֶמְצָאוֹ בְּפֶתַח הַמַּחֲנֶה, וְאַמְשִׁיךְ לִנְדֹּד, וְאַבִּיט יָמִינָה וּשְׂמֹאלָה, יָמִינָה וּשְׂמֹאלָה, אֵיפֹה הוּא, לְאָן נֶעֱלַם. כָּךְ נֵלֵךְ בִּשְׁלִישִׁיָּה, אֲנִי וְדָתָן וַאֲבִירָם, וְכָל אֵלּוּ שֶׁיָּצְאוּ לְטִיּוּל קָצָר יִסְתַּכְּלוּ עָלֵינוּ, אוּלַי גַּם יִתְנַדְּבוּ לַעֲזֹר לְחַפֵּשׂ, לֹא אוּכַל לָשֵׂאת זֹאת! אֲנִי מוֹרִיד אֶת מָסַךְ הָאֹהֶל וְחוֹזֵר בְּיָדַיִם רֵיקוֹת. "מַה זֶּה", שׁוֹאֲלִים בְּנֵי הַבַּיִת, "אֵיפֹה הַמָּן?" "אָה", אֲנִי אוֹמֵר, "יִשָּׁאֵר בַּחוּץ, יֵשׁ לִי תַּעֲנִית חֲלוֹם..." וְזֶהוּ: "וַיְעַנְּךָ", בְּעִנּוּי הַבּוּשָׁה כְּשֶׁלֹּא מָצָאתָ. "וַיַּרְעִבֶךָ", כְּשֶׁהֶחְלַטְתָּ שֶׁמּוּטָב לְהִתְעַנּוֹת. וְאֶת יוֹם הַתַּעֲנִית נִצַּלְתָּ לִתְשׁוּבַת אֱמֶת, וְאָז לְמָחֳרָת: "וַיַּאֲכִלְךָ אֶת הַמָּן", חָזַר לְפֶתַח הָאֹהֶל... הֲרֵי שֶׁמּוּטָב לָצוּם יוֹם שָׁלֵם, מֵאֲשֶׁר לְהִתְבַּיֵּשׁ! וְכִי רַק לָצוּם?! הֵן "צַעַר הַכְּלִמָּה מַר מִמָּוֶת" (שַׁעֲרֵי תְּשׁוּבָה ג-קיא)! – מַדּוּעַ אֵין נִזְהָרִים בּוֹ?! (וְהִגַּדְתָּ)