Otzarot-Article

"וְנִסְלַח לָהֶם" (ד-כ) לְפָנֵינוּ סִפּוּר מֻפְלָא עַד מְאֹד. הַסִּפּוּר תֹּעַד עַל יְדֵי תַּלְמִיד חָכָם מְפֻרְסָם, וְהוּא מוֹפִיעַ בְּסִפְרוֹ שֶׁל הָרַב נַחְמָן סֶלְצֶר. הַסִּפּוּר מַמְחִישׁ אֶת הָעֻבְדָּה שֶׁכַּאֲשֶׁר הָאָדָם מוּכָן לְהִתְקָרֵב לַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, הוּא זוֹכֶה לִדְבָרִים הַרְבֵּה.

הַמַּעֲשֶׂה הֵחֵל בְּאַחַת מִטִּיסוֹתָיו שֶׁל אוֹתוֹ תַּלְמִיד חָכָם לְחוּץ לָאָרֶץ, וְכָךְ הוּא מְסַפֵּר:

בְּעֵת הַטִּיסָה הִבְחַנְתִּי שֶׁבַּכִּסֵּא שֶׁלְּצִדִּי יוֹשֵׁב אָדָם וְאוֹכֵל קְצִיצַת בָּשָׂר לֹא כְּשֵׁרָה. עַל מַעֲטֶפֶת הָאֲרוּחָה שֶׁלּוֹ הָיְתָה תָּוִית וְעָלֶיהָ הוֹפִיעַ שְׁמוֹ: "מַר וַינְשְׁטֵין". הִזְדַּעְזַעְתִּי לִרְאוֹת יְהוּדִי הַמַּכְנִיס לְפִיו בָּשָׂר לֹא כָּשֵׁר, וְהֶחְלַטְתִּי לְשׂוֹחֵחַ עִמּוֹ.

"סְלַח לִי אֲדוֹנִי, אֲנִי לֹא רוֹצֶה לְהֵחָשֵׁב כְּחֻצְפָּן, אוֹ לִפְגֹּעַ בְּךָ, אֲבָל הַאִם תַּרְשֶׁה לִי לִשְׁאֹל אוֹתְךָ שְׁאֵלָה?" - "בְּוַדַּאי", הֵשִׁיב הָאִישׁ.

"הַאִם יָדוּעַ לְךָ שֶׁהִנְּךָ יָכוֹל לִבְחֹר בַּאֲרוּחָה כְּשֵׁרָה בְּטִיסָה זוֹ?"

הוּא נָעַץ בִּי אֶת מַבָּטוֹ, וְעָנָה: "אֲנִי לֹא אוֹכֵל כָּשֵׁר! לֹא יַעֲזֹר לְךָ שׁוּם דָּבָר".

"לְמָה אַתָּה מִתְכַּוֵּן? הַאִם בְּתוֹךְ בֵּיתְךָ הִנְּךָ שׁוֹמֵר עַל כַּשְׁרוּת, וְרַק מִחוּץ לַבַּיִת אַתָּה אוֹכֵל הַכֹּל, אוֹ שֶׁמָּא הַכַּשְׁרוּת אֵינָהּ חֲשׁוּבָה כְּלָל בְּעֵינֶיךָ?" - שָׁאַלְתִּי.

הָאִישׁ בָּחַר שֶׁלֹּא לְהָגִיב עוֹד בְּנוֹשֵׂא הַכַּשְׁרוּת. "אֵינֶנִּי אוֹכֵל כָּשֵׁר, וְזֶהוּ", אָמַר. לְאַחַר מִכֵּן הִסְתַּגֵּר בְּתוֹךְ עַצְמוֹ, אֲבָל זְמַן קָצָר לְאַחַר מִכֵּן פָּלַט מִפִּיו מִשְׁפָּט בְּסִגְנוֹן "זֶה הָיָה הַבֵּן שֶׁלִּי, בַּתְּקוּפָה הַנּוֹרָאָה שֶׁל הַשּׁוֹאָה..."

וּלְפֶתַע פָּרַץ בִּבְכִי.

וְהִמְשִׁיךְ: "זֶה הָיָה הַדָּבָר הָאַחֲרוֹן שֶׁשָּׁבַר אוֹתִי. לְאֹרֶךְ כָּל הַדֶּרֶךְ הֶחְזַקְתִּי מַעֲמָד, עַד שֶׁיּוֹם אֶחָד כְּבָר לֹא יָכֹלְתִּי. בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַיָּמִים שֶׁבָּהֶם הָיִיתִי בְּמַחֲנֵה הָרִכּוּז הָיְתָה לִי רַק שְׁאִיפָה אַחַת: שֶׁהַבֵּן הָאָהוּב שֶׁלִּי, כַּתְרִיאֵל מְנַחֵם, שֶׁשָּׁהָה כָּל הַזְּמַן לְצִדִּי, יִזְכֶּה לָצֵאת מִכָּאן בָּרִיא וְשָׁלֵם. אִמָּא שֶׁלּוֹ כְּבָר נֶהֶרְגָה מִזְּמַן, גַּם כָּל הָאַחִים וְהָאֲחָיוֹת שֶׁלּוֹ! אֲבָל הוּא - כָּךְ קִוִּיתִי - יִשְׂרֹד!!!

יוֹם אֶחָד כֻּנְּסוּ כָּל הָאֲסִירִים לְמִסְדָּר. בַּמָּקוֹם הָיוּ כַּמָּה דְּלָתוֹת סוֹדִיּוֹת שֶׁדַּרְכָּן נִכְנָסִים לַשֶּׁטַח שֶׁבּוֹ הָיוּ מוֹצִיאִים אֶת הָאֲנָשִׁים לִתְלִיָּה. הָיְתָה זוֹ תְּחוּשַׁת אֵימִים. בְּנִי אָחַז בְּיָדַי כָּל כָּךְ בְּחָזְקָה, עַד שֶׁזְּרִימַת הַדָּם בְּעוֹרְקַי כִּמְעַט וְנֶעֶצְרָה.

וְהִנֵּה לְפֶתַע לָקְחוּ אוֹתוֹ, אֶת כַּתְרִיאֵל מְנַחֵם שֶׁלִּי, וְיוֹתֵר לֹא רְאִיתִיו. כַּעֲבֹר זְמַן סִפְּרוּ לִי מַכָּרַי שֶׁרָאוּ חַיָּל שֶׁאָחַז בִּבְנִי וְיָרָה בּוֹ. וּמֵאָז, הִתְדַּרְדַּרְתִּי", סִיֵּם הָאִישׁ שֶׁיָּשַׁב לְיָדִי בַּמָּטוֹס.

מְסַפֵּר הַתַּלְמִיד חָכָם: הָיִיתִי כֹּה נִדְהָם, שֶׁלֹּא יָדַעְתִּי מַה לּוֹמַר לוֹ, וְהֶעֱדַפְתִּי לִשְׁתֹּק. בְּמַהֲלַךְ שֵׁשׁ שְׁעוֹת הַטִּיסָה הַנּוֹתָרוֹת לֹא הֶחְלַפְנוּ מִלָּה נוֹסֶפֶת. דְּמָמָה מֻחְלֶטֶת שָׂרְרָה בֵּינֵינוּ.

נָחַתְנוּ בְּיוּסְטוּן, וְכָל אֶחָד הָלַךְ לְדַרְכּוֹ. לֹא חָלַמְתִּי שֶׁאֶפְגֹּשׁ אוֹתוֹ שׁוּב.

וְהִנֵּה, אַרְבַּע שָׁנִים חָלְפוּ מֵאָז, וַאֲנִי הִגַּעְתִּי עִם מִשְׁפַּחְתִּי לְאֶרֶץ הַקֹּדֶשׁ, לִכְבוֹד הַחַגִּים.

בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים הִתְפַּלַּלְתִּי בְּאֶחָד מִבָּתֵּי הַכְּנֵסִיּוֹת הַגְּדוֹלִים בְּמֵאָה שְׁעָרִים. בְּשָׁלָב מְסֻיָּם הָיִיתִי צָרִיךְ לָשׁוּב לְבֵיתִי, לָקַחַת דְּבַר מָה, וְהִנֵּה בְּלֶכְתִּי בָּרְחוֹב אֲנִי מַבְחִין בְּמַרְאֶה מוּזָר: אִישׁ זָקֵן יוֹשֵׁב בְּתַחֲנַת הָאוֹטוֹבּוּס וּמְעַשֵּׁן, בְּעִצּוּמוֹ שֶׁל הַיּוֹם הַקָּדוֹשׁ - יוֹם הַכִּפּוּרִים.

הִסְתַּכַּלְתִּי עָלָיו, צָפִיתִי בְּפָנָיו, וְכִמְעַט שֶׁהִתְעַלַּפְתִּי. הָיָה זֶה לֹא אַחֵר מֵאֲשֶׁר מַר וַינְשְׁטֵין בְּעַצְמוֹ!

בְּאוֹתוֹ רֶגַע הֵבַנְתִּי, שֶׁאִם נִפְגַּשְׁנוּ שֵׁנִית, בָּרוּר כַּשֶּׁמֶשׁ שֶׁדּוֹרְשִׁים מִמֶּנִּי מִן הַשָּׁמַיִם לְקָרֵב אוֹתוֹ וּלְדַבֵּר אֶל לִבּוֹ. נָתְנוּ לִי הִזְדַּמְּנוּת נוֹסֶפֶת, וְכֵיוָן שֶׁהָיָה זֶה בַּיּוֹם הַקָּדוֹשׁ בְּיוֹתֵר בַּשָּׁנָה, הָיְתָה לְכָךְ מַשְׁמָעוּת כְּפוּלָה.

נִגַּשְׁתִּי אֵלָיו, הִצַּגְתִּי אֶת עַצְמִי, וְהוּא זָכַר אֶת הַפְּגִישָׁה הַהִיא בַּמָּטוֹס, זָכַר הֵיטֵב, אֲבָל הִבִּיט בִּי בְּפָנִים קָרוֹת לַחֲלוּטִין, כְּמוֹ יָבְשָׁה מִמֶּנּוּ כָּל לַחְלוּחִית שֶׁל יַהֲדוּת וְיִרְאַת שָׁמַיִם. לֹא יָדַעְתִּי כֵּיצַד לִמְשֹׁךְ אֶת לִבּוֹ.

לְפֶתַע נִדְלַק רַעֲיוֹן בְּמֹחִי. "אֲנִי בָּטוּחַ שֶׁגַּם אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁיּוֹם כִּפּוּר הַיּוֹם", אָמַרְתִּי לוֹ. "עוֹד מְעַט יֹאמְרוּ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת שֶׁלָּנוּ תְּפִלַּת 'יִזְכֹּר'. בּוֹא אִתִּי לְבֵית הַכְּנֶסֶת, הַזְכֵּר לִפְנֵי הַחַזָּן אֶת שְׁמוֹ שֶׁל הַבֵּן שֶׁלְּךָ שֶׁנֶּהֱרַג עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם, וְתִתְפַּלֵּל לְעִלּוּי נִשְׁמָתוֹ. זֹאת יְכוֹלָה לִהְיוֹת הַהִזְדַּמְּנוּת הַיְחִידָה שֶׁלְּךָ לְהַזְכִּיר אֶת שֵׁם בִּנְךָ. אַתָּה לֹא חוֹשֵׁב שֶׁהִגִּיעַ הַזְּמַן לְהַזְכִּיר אֶת נִשְׁמָתוֹ בְּבֵית מִשְׁפָּט שֶׁל מַעְלָה?"

וְהָרַעְיוֹן צָלַח.

דְּמָעוֹת כִּסּוּ אֶת עֵינָיו. חִבַּקְתִּי אוֹתוֹ חַבֵּק-הֵיטֵב, נָתַתִּי זְרוֹעִי בִּזְרוֹעוֹ, וְהוֹבַלְתִּי אוֹתוֹ הַיְשֵׁר אֶל תּוֹךְ בֵּית הַכְּנֶסֶת עַד לַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ עָמַד הַחַזָּן.

נִגַּשְׁנוּ שְׁנֵינוּ אֶל הַחַזָּן, וּבִקַּשְׁנוּ שֶׁיַּעֲשֶׂה אַזְכָּרָה מְיֻחֶדֶת. מַר וַינְשְׁטֵין נִשְׁעַן עַל הַבִּימָה וְלָחַשׁ אֶת שֵׁם בְּנוֹ: "כַּתְרִיאֵל מְנַחֵם בֶּן יְחֶזְקֵאל סֶרְגֶה".

לְפֶתַע קָרָה דָּבָר מְזַעְזֵעַ.

פָּנָיו שֶׁל הַחַזָּן חָוְרוּ כַּסִּיד, אֶגְלֵי זֵעָה עָלוּ בְּמִצְחוֹ, וְעֵינָיו כְּמוֹ יָצְאוּ מֵחֹרֵיהֶן. הוּא הִסְתּוֹבֵב אֶל הָאִישׁ שֶׁעָמַד לְצִדִּי, וְזָעַק בְּקוֹל נוֹרָא: אַבָּא!... אַבָּא!...

וְהִתְעַלֵּף!!!

הָיָה זֶה כַּתְרִיאֵל מְנַחֵם הָאָהוּב, שֶׁאָבִיו הָיָה בָּטוּחַ שֶׁהוּא כְּבָר לֹא בֵּין הַחַיִּים...

אֵין לְשַׁעֵר וְאֵין לְתָאֵר אֶת גֹּדֶל הַשִּׂמְחָה וְהַהִתְרַגְּשׁוּת שֶׁאָפְפוּ אֶת כָּל מִי שֶׁהָיָה עֵד לַמַּחֲזֶה. בִּזְכוּת הַצַּעַד הָרִאשׁוֹן שֶׁעָשָׂה הָאָב בְּהִתְקָרְבוּתוֹ לְבֵית הַכְּנֶסֶת, זָכָה לִרְאוֹת עוֹלָמוֹ בְּחַיָּיו, רָאָה אֶת הַמִּשְׁפָּחָה שֶׁהֵקִים בְּנוֹ, נְכָדִים וּנְכָדוֹת הַהוֹלְכִים בְּדֶרֶךְ הַתּוֹרָה, וּבְסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר אַף זָכָה בְּעַצְמוֹ לַחְזֹר לְדֶרֶךְ הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת עַד סוֹף יָמָיו.

מַדְהִים. (בָּרְכִי נַפְשִׁי)

	מצורע תשע"ד
	טַעַם לְוַאי בְּמוּצְרֵי הַמִּסְעָדָה הַיָּקְרָתִית
	"וְנִסְלַח לָהֶם" (ד-כ) לְפָנֵינוּ סִפּוּר מֻפְלָא עַד מְאֹד. הַסִּפּוּר תֹּעַד עַל יְדֵי תַּלְמִיד חָכָם מְפֻרְסָם, וְהוּא מוֹפִיעַ בְּסִפְרוֹ שֶׁל הָרַב נַחְמָן סֶלְצֶר. הַסִּפּוּר מַמְחִישׁ אֶת הָעֻבְדָּה שֶׁכַּאֲשֶׁר הָאָדָם מוּכָן לְהִתְקָרֵב לַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, הוּא זוֹכֶה לִדְבָרִים הַרְבֵּה. הַמַּעֲשֶׂה הֵחֵל בְּאַחַת מִטִּיסוֹתָיו שֶׁל אוֹתוֹ תַּלְמִיד חָכָם לְחוּץ לָאָרֶץ, וְכָךְ הוּא מְסַפֵּר: בְּעֵת הַטִּיסָה הִבְחַנְתִּי שֶׁבַּכִּסֵּא שֶׁלְּצִדִּי יוֹשֵׁב אָדָם וְאוֹכֵל קְצִיצַת בָּשָׂר לֹא כְּשֵׁרָה. עַל מַעֲטֶפֶת הָאֲרוּחָה שֶׁלּוֹ הָיְתָה תָּוִית וְעָלֶיהָ הוֹפִיעַ שְׁמוֹ: "מַר וַינְשְׁטֵין". הִזְדַּעְזַעְתִּי לִרְאוֹת יְהוּדִי הַמַּכְנִיס לְפִיו בָּשָׂר לֹא כָּשֵׁר, וְהֶחְלַטְתִּי לְשׂוֹחֵחַ עִמּוֹ. "סְלַח לִי אֲדוֹנִי, אֲנִי לֹא רוֹצֶה לְהֵחָשֵׁב כְּחֻצְפָּן, אוֹ לִפְגֹּעַ בְּךָ, אֲבָל הַאִם תַּרְשֶׁה לִי לִשְׁאֹל אוֹתְךָ שְׁאֵלָה?" - "בְּוַדַּאי", הֵשִׁיב הָאִישׁ. "הַאִם יָדוּעַ לְךָ שֶׁהִנְּךָ יָכוֹל לִבְחֹר בַּאֲרוּחָה כְּשֵׁרָה בְּטִיסָה זוֹ?" הוּא נָעַץ בִּי אֶת מַבָּטוֹ, וְעָנָה: "אֲנִי לֹא אוֹכֵל כָּשֵׁר! לֹא יַעֲזֹר לְךָ שׁוּם דָּבָר". "לְמָה אַתָּה מִתְכַּוֵּן? הַאִם בְּתוֹךְ בֵּיתְךָ הִנְּךָ שׁוֹמֵר עַל כַּשְׁרוּת, וְרַק מִחוּץ לַבַּיִת אַתָּה אוֹכֵל הַכֹּל, אוֹ שֶׁמָּא הַכַּשְׁרוּת אֵינָהּ חֲשׁוּבָה כְּלָל בְּעֵינֶיךָ?" - שָׁאַלְתִּי. הָאִישׁ בָּחַר שֶׁלֹּא לְהָגִיב עוֹד בְּנוֹשֵׂא הַכַּשְׁרוּת. "אֵינֶנִּי אוֹכֵל כָּשֵׁר, וְזֶהוּ", אָמַר. לְאַחַר מִכֵּן הִסְתַּגֵּר בְּתוֹךְ עַצְמוֹ, אֲבָל זְמַן קָצָר לְאַחַר מִכֵּן פָּלַט מִפִּיו מִשְׁפָּט בְּסִגְנוֹן "זֶה הָיָה הַבֵּן שֶׁלִּי, בַּתְּקוּפָה הַנּוֹרָאָה שֶׁל הַשּׁוֹאָה..." וּלְפֶתַע פָּרַץ בִּבְכִי. וְהִמְשִׁיךְ: "זֶה הָיָה הַדָּבָר הָאַחֲרוֹן שֶׁשָּׁבַר אוֹתִי. לְאֹרֶךְ כָּל הַדֶּרֶךְ הֶחְזַקְתִּי מַעֲמָד, עַד שֶׁיּוֹם אֶחָד כְּבָר לֹא יָכֹלְתִּי. בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַיָּמִים שֶׁבָּהֶם הָיִיתִי בְּמַחֲנֵה הָרִכּוּז הָיְתָה לִי רַק שְׁאִיפָה אַחַת: שֶׁהַבֵּן הָאָהוּב שֶׁלִּי, כַּתְרִיאֵל מְנַחֵם, שֶׁשָּׁהָה כָּל הַזְּמַן לְצִדִּי, יִזְכֶּה לָצֵאת מִכָּאן בָּרִיא וְשָׁלֵם. אִמָּא שֶׁלּוֹ כְּבָר נֶהֶרְגָה מִזְּמַן, גַּם כָּל הָאַחִים וְהָאֲחָיוֹת שֶׁלּוֹ! אֲבָל הוּא - כָּךְ קִוִּיתִי - יִשְׂרֹד!!! יוֹם אֶחָד כֻּנְּסוּ כָּל הָאֲסִירִים לְמִסְדָּר. בַּמָּקוֹם הָיוּ כַּמָּה דְּלָתוֹת סוֹדִיּוֹת שֶׁדַּרְכָּן נִכְנָסִים לַשֶּׁטַח שֶׁבּוֹ הָיוּ מוֹצִיאִים אֶת הָאֲנָשִׁים לִתְלִיָּה. הָיְתָה זוֹ תְּחוּשַׁת אֵימִים. בְּנִי אָחַז בְּיָדַי כָּל כָּךְ בְּחָזְקָה, עַד שֶׁזְּרִימַת הַדָּם בְּעוֹרְקַי כִּמְעַט וְנֶעֶצְרָה. וְהִנֵּה לְפֶתַע לָקְחוּ אוֹתוֹ, אֶת כַּתְרִיאֵל מְנַחֵם שֶׁלִּי, וְיוֹתֵר לֹא רְאִיתִיו. כַּעֲבֹר זְמַן סִפְּרוּ לִי מַכָּרַי שֶׁרָאוּ חַיָּל שֶׁאָחַז בִּבְנִי וְיָרָה בּוֹ. וּמֵאָז, הִתְדַּרְדַּרְתִּי", סִיֵּם הָאִישׁ שֶׁיָּשַׁב לְיָדִי בַּמָּטוֹס. מְסַפֵּר הַתַּלְמִיד חָכָם: הָיִיתִי כֹּה נִדְהָם, שֶׁלֹּא יָדַעְתִּי מַה לּוֹמַר לוֹ, וְהֶעֱדַפְתִּי לִשְׁתֹּק. בְּמַהֲלַךְ שֵׁשׁ שְׁעוֹת הַטִּיסָה הַנּוֹתָרוֹת לֹא הֶחְלַפְנוּ מִלָּה נוֹסֶפֶת. דְּמָמָה מֻחְלֶטֶת שָׂרְרָה בֵּינֵינוּ. נָחַתְנוּ בְּיוּסְטוּן, וְכָל אֶחָד הָלַךְ לְדַרְכּוֹ. לֹא חָלַמְתִּי שֶׁאֶפְגֹּשׁ אוֹתוֹ שׁוּב. וְהִנֵּה, אַרְבַּע שָׁנִים חָלְפוּ מֵאָז, וַאֲנִי הִגַּעְתִּי עִם מִשְׁפַּחְתִּי לְאֶרֶץ הַקֹּדֶשׁ, לִכְבוֹד הַחַגִּים. בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים הִתְפַּלַּלְתִּי בְּאֶחָד מִבָּתֵּי הַכְּנֵסִיּוֹת הַגְּדוֹלִים בְּמֵאָה שְׁעָרִים. בְּשָׁלָב מְסֻיָּם הָיִיתִי צָרִיךְ לָשׁוּב לְבֵיתִי, לָקַחַת דְּבַר מָה, וְהִנֵּה בְּלֶכְתִּי בָּרְחוֹב אֲנִי מַבְחִין בְּמַרְאֶה מוּזָר: אִישׁ זָקֵן יוֹשֵׁב בְּתַחֲנַת הָאוֹטוֹבּוּס וּמְעַשֵּׁן, בְּעִצּוּמוֹ שֶׁל הַיּוֹם הַקָּדוֹשׁ - יוֹם הַכִּפּוּרִים. הִסְתַּכַּלְתִּי עָלָיו, צָפִיתִי בְּפָנָיו, וְכִמְעַט שֶׁהִתְעַלַּפְתִּי. הָיָה זֶה לֹא אַחֵר מֵאֲשֶׁר מַר וַינְשְׁטֵין בְּעַצְמוֹ! בְּאוֹתוֹ רֶגַע הֵבַנְתִּי, שֶׁאִם נִפְגַּשְׁנוּ שֵׁנִית, בָּרוּר כַּשֶּׁמֶשׁ שֶׁדּוֹרְשִׁים מִמֶּנִּי מִן הַשָּׁמַיִם לְקָרֵב אוֹתוֹ וּלְדַבֵּר אֶל לִבּוֹ. נָתְנוּ לִי הִזְדַּמְּנוּת נוֹסֶפֶת, וְכֵיוָן שֶׁהָיָה זֶה בַּיּוֹם הַקָּדוֹשׁ בְּיוֹתֵר בַּשָּׁנָה, הָיְתָה לְכָךְ מַשְׁמָעוּת כְּפוּלָה. נִגַּשְׁתִּי אֵלָיו, הִצַּגְתִּי אֶת עַצְמִי, וְהוּא זָכַר אֶת הַפְּגִישָׁה הַהִיא בַּמָּטוֹס, זָכַר הֵיטֵב, אֲבָל הִבִּיט בִּי בְּפָנִים קָרוֹת לַחֲלוּטִין, כְּמוֹ יָבְשָׁה מִמֶּנּוּ כָּל לַחְלוּחִית שֶׁל יַהֲדוּת וְיִרְאַת שָׁמַיִם. לֹא יָדַעְתִּי כֵּיצַד לִמְשֹׁךְ אֶת לִבּוֹ. לְפֶתַע נִדְלַק רַעֲיוֹן בְּמֹחִי. "אֲנִי בָּטוּחַ שֶׁגַּם אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁיּוֹם כִּפּוּר הַיּוֹם", אָמַרְתִּי לוֹ. "עוֹד מְעַט יֹאמְרוּ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת שֶׁלָּנוּ תְּפִלַּת 'יִזְכֹּר'. בּוֹא אִתִּי לְבֵית הַכְּנֶסֶת, הַזְכֵּר לִפְנֵי הַחַזָּן אֶת שְׁמוֹ שֶׁל הַבֵּן שֶׁלְּךָ שֶׁנֶּהֱרַג עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם, וְתִתְפַּלֵּל לְעִלּוּי נִשְׁמָתוֹ. זֹאת יְכוֹלָה לִהְיוֹת הַהִזְדַּמְּנוּת הַיְחִידָה שֶׁלְּךָ לְהַזְכִּיר אֶת שֵׁם בִּנְךָ. אַתָּה לֹא חוֹשֵׁב שֶׁהִגִּיעַ הַזְּמַן לְהַזְכִּיר אֶת נִשְׁמָתוֹ בְּבֵית מִשְׁפָּט שֶׁל מַעְלָה?" וְהָרַעְיוֹן צָלַח. דְּמָעוֹת כִּסּוּ אֶת עֵינָיו. חִבַּקְתִּי אוֹתוֹ חַבֵּק-הֵיטֵב, נָתַתִּי זְרוֹעִי בִּזְרוֹעוֹ, וְהוֹבַלְתִּי אוֹתוֹ הַיְשֵׁר אֶל תּוֹךְ בֵּית הַכְּנֶסֶת עַד לַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ עָמַד הַחַזָּן. נִגַּשְׁנוּ שְׁנֵינוּ אֶל הַחַזָּן, וּבִקַּשְׁנוּ שֶׁיַּעֲשֶׂה אַזְכָּרָה מְיֻחֶדֶת. מַר וַינְשְׁטֵין נִשְׁעַן עַל הַבִּימָה וְלָחַשׁ אֶת שֵׁם בְּנוֹ: "כַּתְרִיאֵל מְנַחֵם בֶּן יְחֶזְקֵאל סֶרְגֶה". לְפֶתַע קָרָה דָּבָר מְזַעְזֵעַ. פָּנָיו שֶׁל הַחַזָּן חָוְרוּ כַּסִּיד, אֶגְלֵי זֵעָה עָלוּ בְּמִצְחוֹ, וְעֵינָיו כְּמוֹ יָצְאוּ מֵחֹרֵיהֶן. הוּא הִסְתּוֹבֵב אֶל הָאִישׁ שֶׁעָמַד לְצִדִּי, וְזָעַק בְּקוֹל נוֹרָא: אַבָּא!... אַבָּא!... וְהִתְעַלֵּף!!! הָיָה זֶה כַּתְרִיאֵל מְנַחֵם הָאָהוּב, שֶׁאָבִיו הָיָה בָּטוּחַ שֶׁהוּא כְּבָר לֹא בֵּין הַחַיִּים... אֵין לְשַׁעֵר וְאֵין לְתָאֵר אֶת גֹּדֶל הַשִּׂמְחָה וְהַהִתְרַגְּשׁוּת שֶׁאָפְפוּ אֶת כָּל מִי שֶׁהָיָה עֵד לַמַּחֲזֶה. בִּזְכוּת הַצַּעַד הָרִאשׁוֹן שֶׁעָשָׂה הָאָב בְּהִתְקָרְבוּתוֹ לְבֵית הַכְּנֶסֶת, זָכָה לִרְאוֹת עוֹלָמוֹ בְּחַיָּיו, רָאָה אֶת הַמִּשְׁפָּחָה שֶׁהֵקִים בְּנוֹ, נְכָדִים וּנְכָדוֹת הַהוֹלְכִים בְּדֶרֶךְ הַתּוֹרָה, וּבְסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר אַף זָכָה בְּעַצְמוֹ לַחְזֹר לְדֶרֶךְ הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת עַד סוֹף יָמָיו. מַדְהִים. (בָּרְכִי נַפְשִׁי)