צו
תשע"ד
תָמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו אֶת הָאֱלֹקִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ" (ו-ט) תָּמִים הַיְנוּ מֻשְׁלָם וְעִקְבִי. וּפֵרֵשׁ הָרַב בַּעֲלֵי בְּרִית אַבְרָהָם זַצַ"ל: אֵלּוּ הַמְבַקְשִׁים לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֵי זוּלָתָם, מַחְלִיפִים בְּכָל עֵת אֶת אָרְחוֹתֵיהֶם וְאֶת עֶקְרוֹנוֹתֵיהֶם. כְּשֶׁמִּפְלָגָה פְּלוֹנִית בַּשִּׁלְטוֹן הֵם דּוֹגְלִים בְּשִׁיטָתָהּ, וּכְשֶׁאַחֶרֶת תּוֹפֶסֶת אֶת מְקוֹמָהּ הֵם דְּבֵקִים בְּדַרְכָּהּ. כַּאֲשֶׁר הָאָפְנָה הִיא כָּזוֹ הֵם מִתְהַדְּרִים בָּהּ, כְּשֶׁהִיא מִתְחַלֶּפֶת, הֵם מְשַׁנִּים אֶת טַעֲמָם כְּזִיקִית.
אֲבָל נֹחַ חַי שֵׁשׁ מְאוֹת שָׁנָה עַד לַמַּבּוּל, וְעֵינָיו רָאוּ דּוֹר וּשְׁנַיִם. אָפְנוֹת הִתְחַלְּפוּ, שַׁלִּיטִים קָמוּ וְנָפְלוּ, תֵּאוֹרְיוֹת הֻמְצְאוּ וְהִתְנַפְּצוּ - וְהוּא הָלַךְ בְּדֶרֶךְ אַחַת, יְשָׁרָה, עִקְבִית. תָּמִים. מִתְּחִלָּתוֹ וְעַד סוֹפוֹ. וּמַדּוּעַ? כִּי אֶת הָאֱלֹקִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ, וְהַכָּתוּב אוֹמֵר: "אֲנִי ה' לֹא שָׁנִיתִי" (מַלְאָכִי ג-ו), לֹא הִשְׁתַּנֵּיתִי. הוּא דּוֹרֵשׁ אוֹתָן דְּרִישׁוֹת וְתוֹבֵעַ אוֹתָן תְּבִיעוֹת, וְהַדָּת אֵינָהּ מִשְׁתַּנָּה לְפִי הָאָפְנָה וְרוּחַ הַזְּמַן. נִצְחִית הִיא!
קַיָּם מָשָׁל הַמְּבֻסָּס עַל "מִשְׁפַּט שְׁלֹמֹה" הַיָּדוּעַ (מְלָכִים א-ג). אִשָּׁה יָלְדָה, וּבִשְׁנָתָהּ רָבְצָה עַל תִּינוֹקָהּ וַחֲנָקַתּוּ לַמָּוֶת. מֶה עָשְׂתָה, הִנִּיחָה אֶת תִּינוֹקָהּ הַמֵּת אֵצֶל הַיּוֹלֶדֶת הַסְּמוּכָה, שֶׁיָּשְׁנָה, וְנָטְלָה אֶת תִּינוֹקָהּ. כְּשֶׁהִתְעוֹרְרָה הַיּוֹלֶדֶת הַשְּׁנִיָּה וְהֵקִימָה קוֹל זְעָקָה, אָמְרָה לָהּ: "לֹא, כִּי בְּנֵךְ הַמֵּת וּבְנִי הַחַי". בָּאוּ לִפְנֵי שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ, שֶׁגִּלָּה בְּחָכְמָתוֹ מִי הָאֵם הָאֲמִתִּית. וְרַבֵּנוּ אַבְרָהָם אִבְּן עֶזְרָא זַצַ"ל הִשְׁתַּמֵּשׁ בְּמִקְרֶה זֶה כְּמָשָׁל לַחָכְמוֹת הַחִיצוֹנִיּוֹת וּלְתוֹרוֹת הַכְּפִירָה, הַמֵּעֵזוֹת לִטְעֹן שֶׁהָאֱמֶת - נַחֲלָתָן. וְכַוָּנָתוֹ עֲמוּקָה וְחוֹדֶרֶת: כְּשֵׁם שֶׁאוֹתָהּ אֵם שַׁכּוּלָה יָדְעָה שֶׁאֵין הִיא אִמּוֹ שֶׁל הַתִּינוֹק הָחַי, כָּךְ גַּם הַכּוֹפְרִים יוֹדְעִים שֶׁהַיַּהֲדוּת דַּת הָאֱמֶת, משֶׁה אֱמֶת וְתוֹרָתוֹ אֱמֶת.
אִם כֵּן, מַדּוּעַ מִתְכַּחֲשִׁים הֵם לָאֱמֶת? הַתְּשׁוּבָה תּוּבַן בְּמָשָׁל.
מַעֲשֶׂה בְּנָכְרִי שֶׁבִּקֵּשׁ לִרְכֹּשׁ אֶת אֱמוּנוֹ שֶׁל סוֹחֵר יְהוּדִי וּלְהוֹנוֹתוֹ. הִצִּיג עַצְמוֹ כִּיהוּדִי הַמּוּכָן לְשָׁרֵת בַּחֲנוּת תְּמוּרַת כַּלְכָּלָה וְלִינָה. כָּךְ יֵדַע אֶת כָּל מְבוֹאוֹת הַבַּיִת וְהַחֲנוּת, וְיוּכַל לְרוֹשֵׁשׁ אֶת בְּעָלָיו מִכָּל וָכֹל.
גִּדֵּל פֵּאוֹת וְזָקָן וְלָבַשׁ טַלִּית קָטָן. הִנִּיחַ תְּפִלִּין וּמִלְמֵל תְּפִלָּה. הִתְחַזָּה בְּתַחְפֹּשֶׂת מֻשְׁלֶמֶת.
בְּבֹקֶר יוֹם הַשַּׁבָּת הָלַךְ הַסּוֹחֵר לַתְּפִלָּה. אָמַר לְעַצְמוֹ הַנָּכְרִי הַמִּתְחַזֶּה: "אֲעַשֵּׁן סִיגַרְיָה אַחַת, לִפְנֵי שֶׁאֵלֵךְ 'לְהִתְפַּלֵּל'. אֲאַוְרֵר אֶת הַחֶדֶר אַחֲרֵי מַעֲשֶׂה, וְלֹא תֻּרְגַּשׁ הַתַּרְמִית".
עָשָׂה כֵן, הִצִּית סִיגַרְיָה וְהִפְרִיחַ עֲנַן עָשָׁן. לְפֶתַע חָשְׁכוּ עֵינָיו: בַּעַל הַבַּיִת חוֹזֵר! מַה אֵרַע? לָבֶטַח שָׁכַח אֶת מִשְׁקָפָיו...
מַה עוֹשִׂים? הֵן יִכָּנֵס וְיָרִיחַ אֶת הֶעָשָׁן. מִהֵר הַנָּכְרִי, הִתְעַטֵּף בְּטַלִּית וְהִנִּיחַ תְּפִלִּין בְּחָפְזָהּ. עָמַד לַקִּיר וְהִתְנוֹדֵד.
הַדֶּלֶת נִפְתְּחָה. בַּעַל הַבַּיִת רִחְרַח עֲשַׁן סִיגַרְיָה. תָּמַהּ. נִכְנַס לְחַדְרוֹ שֶׁל הַפּוֹעֵל וּמְצָאוֹ עֲטוּר תְּפִלִּין.
"מַה לְךָ", זָעַק, "סִיגַרְיָה, וּתְפִילִין, בְּשַׁבָּת?!"
"אֵיזוֹ שַׁבָּת, מַה שַׁבָּת, הַיּוֹם יוֹם רִאשׁוֹן!" קָרָא הַלָּהּ.
"הַשֵּׁם יְרַחֵם! שַׁבָּת הַיּוֹם, לֹא יוֹם רִאשׁוֹן".
"כָּךְ?!" הִתְעַגְּלוּ עֵינֵי הַנָּכְרִי. צִמְצֵם עֵינָיו, הִקְדִּיר מִצְחוֹ, וְ'נִזְכַּר': "אָכֵן, שַׁבָּת הַיּוֹם וַאֲנִי חָשַׁבְתִּי שֶׁיּוֹם רִאשׁוֹן"...
הִנֵּה כִּי כֵן, נִצַּל מִבִּקֹּרֶת.
כָּךְ אָמְרוּ חֲזַ"ל (סַנְהֶדְרִין סג:), לֹא עָבְדוּ יִשְׂרָאֵל עֲבוֹדָה זָרָה אֶלָּא כְּדֵי לְהַתִּיר לָהֶם עֲרָיוֹת בְּפַרְהֶסְיָה. וּבֵאוּרוֹ, שֶׁיָּדְעוּ שֶׁהָעֲבוֹדָה הַזָּרָה הָבֶל הֲבָלִים. לֹא הִתְאַוּוּ אֶלָּא לְתַאֲווֹת אֲסוּרוֹת, אֲבָל אֵיךְ יוּכְלוּ לְהִתְמַכֵּר לָהֶן וְהַבּוֹרֵא אֲסָרָן? יִטְעֲנוּ שֶׁ'שֻּׁכְנְעוּ' בִּנְכוֹנוּת הָעֲבוֹדָה הַזָּרָה וְאָז הַכֹּל מֻתָּר...
כַּיּוֹצֵא בְּכָךְ, אֵצֶל פּוֹרְקֵי עֹל כֹּה רַבִּים, רַחֲמָנָא לִצְלָן, הֵן יוֹדְעִים הֵם אֶת הָאֱמֶת: שֶׁיֵּשׁ בּוֹרֵא, וְנָתַן תּוֹרָה, וְחוֹלֵל נִסִּים וּמוֹפְתִים לְעֵינֵי כָּל, וְיַעֲנִישׁ כָּל הָעוֹבְרִים עַל דְּבָרָיו. אֲבָל יִצְרָם מִתְגַּבֵּר עֲלֵיהֶם וְאֵין בָּהֶם כֹּחַ אוֹ רָצוֹן לָכֹף אוֹתוֹ. מְאַמְּצִים הֵם טַעֲנַת: "לֹא, כִּי בְּנֵךְ הַמֵּת וּבְנִי הָחַי" כְּדֵי לְהַרְדִּים אֶת יִסּוּרֵי מַצְפּוּנָם... (אֲבוֹתֵינוּ סִפְּרוּ לָנוּ, לָדַעַת חָכְמָה וּמוּסָר)
