Otzarot-Article

"כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ" (כ-יב) סִפֵּר הָרַב גַלִינְסְקִי: בְּמִסְגֶּרֶת מַסָּעִי לְהַחְזָקַת מוֹסְדוֹת הַתּוֹרָה הִגַּעְתִּי לִבְּרָזִיל. אֲנָשִׁים פְּרָטִיִּים נַעֲנוּ כִּיכָלְתָּם, אֲבָל נוֹדַע לִי שֶׁהַ"חֶבְרָה קַדִּישָׁא" שָׁם צָבְרָה הוֹן עָתֵק. גּוֹבִים שָׁם אַלְפֵי דּוֹלָרִים עֲבוּר מְקוֹם קְבוּרָה, וְיָדָם פְּתוּחָה לְכָל מַטָּרָה: לְעִידוּד תַּחֲרֻיּוֹת סְפּוֹרְט וְהַעֲלָאַת מַחֲזוֹת, הַכֹּל – רַק לֹא תּוֹרָה!

תָּמַהְתִּי: "הֲלֹא בֵּין הַנִּפְטָרִים גַּם יְהוּדִים דָּתִיִּים וּמָסָרְתִּיִּים, מַדּוּעַ לֹא יִתְחַשְּׁבוּ גַּם בִּרְצוֹנָם?"

מָשְׁכוּ בְּכִתְפֵיהֶם: "זֶה הַמַּצָּב, הַכֹּחַ בְּיַד יוֹשֵׁב הָרֹאשׁ, וְהוּא אֵינוֹ שׁוֹמֵר תּוֹרָה וּמִצְווֹת בְּמֻצְהָר".

אָמַרְתִּי: "אֲדַבֵּר עִמּוֹ וַאֲשַׁכְנְעוֹ!"

אָמְרוּ: "הַנַּח, אֵין סִכּוּי! רַבִּים נִסּוּ, וְנִתְקְלוּ בְּקִיר אָטוּם, חוֹמָה בְּצוּרָה".

מַה יֵּשׁ פֹּה לְהַפְסִיד, בִּקַּשְׁתִּי שֶׁיְּאַרְגְּנוּ לִי פְּגִישָׁה.

הִגַּעְתִּי, וְאָמַרְתִּי: "כְּבוֹדוֹ מְיַצֵּג אֶת הַחֶבְרָה קַדִּישָׁא".

"אֱמֶת", עָנָה. אָמַרְתִּי: "וַאֲנִי מְיַצֵּג אֶת הַנִּפְטָרִים".

פָּעַר פֶּה וְעֵינַיִם: "אַתָּה חוֹמֵד לָצוֹן?!"

אָמַרְתִּי: "כְּלָל וּכְלָל לֹא! דַּע לְךָ: הַנִּפְטָרִים בָּאוּ אֵלֶיךָ בְּקוּבְלָנָה לִפְנֵי בֵּית דִּין שֶׁל מַעְלָה. אָמְרוּ: בְּנֵי מִשְׁפַּחְתֵּנוּ נָתְנוּ לַחֶבְרָה קַדִּישָׁא כְּסָפִים, בַּעֲבוּרֵנוּ. הַקְּבוּרָה עָלְתָה כֶּסֶף, יֵשׁ הוֹצָאוֹת. אֲבָל בַּיִּתְרָה, מַדּוּעַ לֹא עוֹשִׂים דָּבָר לְעִלּוּי נִשְׁמוֹתֵינוּ? וְכִי מִתַּחֲרֻיּוֹת סְפּוֹרְט וְהַעֲלָאַת מַחֲזוֹת יֵשׁ לָנוּ מַשֶּׁהוּ?! מִלִּמּוּד הַתּוֹרָה, מִתְּמִיכָה בְּתַלְמִידֵי חֲכָמִים, יַמְתִּיקוּ דִּינֵנוּ וְנַעֲלֶה בְּגַן הָעֵדֶן מִדַּרְגָּה לְדַרְגָּה!

דַּע לְךָ, נִשְׁלַחְתִּי לְהָבִיא בְּפָנֶיךָ אֶת קוּבְלָנָתָם. אִם תִּתְעַלֵּם מִמֶּנָּה – אֵינִי מְאַיֵּם עָלֶיךָ שֶׁיִּקְרְאוּךָ לְהִתְדַּיֵּן עִמְּךָ. אֲבָל הֲרֵי סוֹף סוֹף תַּגִּיעַ לְשָׁם. וּמַה תַּעֲנֶה – לֹא לְבֵית דִּין שֶׁל מַעְלָה, אֶלָּא לְכָל נִשְׁמוֹת הַנִּפְטָרִים שֶׁפָּשַׁעְתָּ בְּכַסְפָּם, וּמָנַעְתָּ עִלּוּי נִשְׁמָתָם!"

שָׁלַף עֵט וּפָתַח פִּנְקַס הַמְחָאוֹת: "כַּמָּה לִרְשֹׁם לְךָ?"

אָמַרְתִּי: "לֹא, לֹא כָּךְ! בּוֹא נֵשֵׁב וְנַחְלִיט אֵיזֶה חֵלֶק מֵהַכֶּסֶף יֵלֵךְ בַּעֲבוּר צָרְכֵי הַדָּת שֶׁל הַקְּהִלָּה, וּבַעֲבוּר לִמּוּד לְעִלּוּי הַנְּשָׁמָה" – וּמֵאוֹתוֹ הַיּוֹם חָל מַהְפָּךְ בְּגִישָׁתוֹ!

רָאִיתִי שֶׁזֶּה עֵסֶק טוֹב, לְיַצֵּג אֶת הַנִּפְטָרִים. וְאָז תַּרְשׁוּ לִי לְיַצֵּג אוֹתָם גַּם פֹּה.

לְמָה הַכַּוָּנָה, וּלְמִי – לְכָל אֶחָד וְאֶחָד מֵהַשּׁוֹמְעִים!

הֲרֵי לֹא תִּחְיֶה לְעוֹלָם. וּכְשֶׁתַּגִּיעַ לְמַעְלָה, מַה תֹּאמַר –

לֹא לְבֵית דִּין שֶׁל מַעְלָה, אֲבָל לְהוֹרֶיךָ!

אֲצַטֵּט דִּבְרֵי הַ"פֶּלֶא יוֹעֵץ" (עֵרֶךְ כִּבּוּד אָב וָאֵם): "וְעִקַּר הַכָּבוֹד הוּא שֶׁיְּהֵא מְכַבְּדוֹ בְּמוֹתוֹ (קִדּוּשִׁין לא:) וְכָל אֲשֶׁר בְּכֹחוֹ לַעֲשׂוֹת לוֹ הֲנָאָה לְנַפְשׁוֹ יַעֲשֶׂה מִדֵּי יוֹם בְּיוֹמוֹ, לֹא יִשְׁכַּח. לֹא כְּמוֹ רַבִּים מֵעַמֵּי הָאָרֶץ שֶׁאֵינָם זוֹכְרִים אֶת אֲבִיהֶם וְאִמָּם אֶלָּא בְּיוֹם הַזִּכָּרוֹן מְעַט, שֶׁאוֹמְרִים קַדִּישׁ וְנוֹתְנִים מְעַט צְדָקָה וְלוֹמְדִים מְעַט. אוֹי לָהֶם לָאָבוֹת שֶׁמְּצַפִּים לְבָנֵיהֶם שֶׁיִּפְדּוּם וְיַעֲלוּם מִבְּאֵר שַׁחַת, שֶׁבָּזֶה שֶׁעוֹשִׂים מְעַט, לֹא מַעֲלֶה וְלֹא מוֹרִיד... הִנֵּה כִּי כֵן רָאוּי לְבֵן שֶׁכָּל יְמֵי חַיָּיו תְּהֵא דְּיוֹקָנוֹ שֶׁל אָבִיו חֲקוּקָה בְּפָנָיו, וִידַמֶּה כְּאִלּוּ צוֹעֵק מָרָה מִתּוֹךְ אֵשׁ לֶהָבָה וְאוֹמֵר: "בְּנִי יְדִידִי, חֲנוּנִי חֲנוּנִי, הַצִּילוּ מֵחֶרֶב נַפְשִׁי, מִיַּד כֶּלֶב יְחִידָתִי!

וְאַף אִם חוֹשֵׁב שֶׁאָבִיו צַדִּיק גָּמוּר וְתִתְעַנֵּג בַּדֶּשֶׁן נַפְשׁוֹ, יַחְשֹׁב שֶׁבְּמִצְווֹתָיו כְּאִלּוּ נוֹתֵן לוֹ מַטְעַמִּים כַּאֲשֶׁר אָהֵב בַּעֲבוּר תְּבָרְכֵהוּ נַפְשׁוֹ... וּמַה טּוֹב שֶׁיִּהְיֶה שָׁגוּר בְּפִיו לוֹמַר מִדֵּי יוֹם בְּיוֹמוֹ: יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹקֵינוּ וֵאלֹקֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁתְּקַבֵּל בְּרַחֲמִים וּבְרָצוֹן כָּל מַעֲשֶׂה טוֹב אֲשֶׁר אֲנִי עוֹשֶׂה, בֵּין בְּמַחְשָׁבָה בֵּין בְּדִבּוּר בֵּין בְּמַעֲשֶׂה, וְהָיָה הַכֹּל לִזְכוּת וְלִמְנוּחַת וּלְעִלּוּי נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁל אָבִי וְאִמִּי!"

וְהַחִידָ"א זָצָ"ל (כִּכָּר לָאֶדֶן) כָּתַב, שֶׁבְּכָל תְּפִלָּה וּמִצְוָה, לִמּוּד תּוֹרָה וְחִדּוּשֵׁי תּוֹרָה, מַעֲנִיקִים בַּמָּרוֹם שָׂכָר לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ שֶׁמִּכֹּחָם וּמֵחִנּוּכָם מְקַיֵּם כֵּן, "וּמְקַיֵּם בְּכָךְ מִצְוַת כִּבּוּד אָב וָאֵם מַמָּשׁ יוֹתֵר מִכָּל הַכָּבוֹד שֶׁבָּעוֹלָם הַזֶּה, וְהוּא לָהֶם לְנַחַת רוּחַ".

וּמָה הַהֶבְדֵּל בֵּינֵינוּ וּבֵין אוֹתוֹ יוֹשֵׁב רֹאשׁ? אִם יֵשׁ הֶבְדֵּל, אֵינוֹ לְטוֹבָתֵנוּ.

הָאָב וְהָאֵם הֱבִיאוּנוּ לָעוֹלָם, הֵיטִיבוּ עִמָּנוּ כָּל כָּךְ, דָּאֲגוּ לָנוּ כָּל כָּךְ. עַכְשָׁו, כְּשֶׁהֵם זְקוּקִים לָנוּ, מָה אָנוּ נוֹתְנִים לָהֶם?

נֵדַע, שֶׁבְּכָל תְּפִלָּה וְלִמּוּד, מִצְוָה וּמַעֲשֵׂה חֶסֶד שֶׁאָנוּ עוֹשִׂים, אָנוּ מֵיטִיבִים עִמָּם בְּעוֹלַם הַנֶּצַח! (וְהִגַּדְתָּ)

	ויקרא תשע"ד
	הַנִּכְנָס לָאֵשׁ בִּשְׁגָגָה נִכְוֶה
	"כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ" (כ-יב) סִפֵּר הָרַב גַלִינְסְקִי: בְּמִסְגֶּרֶת מַסָּעִי לְהַחְזָקַת מוֹסְדוֹת הַתּוֹרָה הִגַּעְתִּי לִבְּרָזִיל. אֲנָשִׁים פְּרָטִיִּים נַעֲנוּ כִּיכָלְתָּם, אֲבָל נוֹדַע לִי שֶׁהַ"חֶבְרָה קַדִּישָׁא" שָׁם צָבְרָה הוֹן עָתֵק. גּוֹבִים שָׁם אַלְפֵי דּוֹלָרִים עֲבוּר מְקוֹם קְבוּרָה, וְיָדָם פְּתוּחָה לְכָל מַטָּרָה: לְעִידוּד תַּחֲרֻיּוֹת סְפּוֹרְט וְהַעֲלָאַת מַחֲזוֹת, הַכֹּל – רַק לֹא תּוֹרָה! תָּמַהְתִּי: "הֲלֹא בֵּין הַנִּפְטָרִים גַּם יְהוּדִים דָּתִיִּים וּמָסָרְתִּיִּים, מַדּוּעַ לֹא יִתְחַשְּׁבוּ גַּם בִּרְצוֹנָם?" מָשְׁכוּ בְּכִתְפֵיהֶם: "זֶה הַמַּצָּב, הַכֹּחַ בְּיַד יוֹשֵׁב הָרֹאשׁ, וְהוּא אֵינוֹ שׁוֹמֵר תּוֹרָה וּמִצְווֹת בְּמֻצְהָר". אָמַרְתִּי: "אֲדַבֵּר עִמּוֹ וַאֲשַׁכְנְעוֹ!" אָמְרוּ: "הַנַּח, אֵין סִכּוּי! רַבִּים נִסּוּ, וְנִתְקְלוּ בְּקִיר אָטוּם, חוֹמָה בְּצוּרָה". מַה יֵּשׁ פֹּה לְהַפְסִיד, בִּקַּשְׁתִּי שֶׁיְּאַרְגְּנוּ לִי פְּגִישָׁה. הִגַּעְתִּי, וְאָמַרְתִּי: "כְּבוֹדוֹ מְיַצֵּג אֶת הַחֶבְרָה קַדִּישָׁא". "אֱמֶת", עָנָה. אָמַרְתִּי: "וַאֲנִי מְיַצֵּג אֶת הַנִּפְטָרִים". פָּעַר פֶּה וְעֵינַיִם: "אַתָּה חוֹמֵד לָצוֹן?!" אָמַרְתִּי: "כְּלָל וּכְלָל לֹא! דַּע לְךָ: הַנִּפְטָרִים בָּאוּ אֵלֶיךָ בְּקוּבְלָנָה לִפְנֵי בֵּית דִּין שֶׁל מַעְלָה. אָמְרוּ: בְּנֵי מִשְׁפַּחְתֵּנוּ נָתְנוּ לַחֶבְרָה קַדִּישָׁא כְּסָפִים, בַּעֲבוּרֵנוּ. הַקְּבוּרָה עָלְתָה כֶּסֶף, יֵשׁ הוֹצָאוֹת. אֲבָל בַּיִּתְרָה, מַדּוּעַ לֹא עוֹשִׂים דָּבָר לְעִלּוּי נִשְׁמוֹתֵינוּ? וְכִי מִתַּחֲרֻיּוֹת סְפּוֹרְט וְהַעֲלָאַת מַחֲזוֹת יֵשׁ לָנוּ מַשֶּׁהוּ?! מִלִּמּוּד הַתּוֹרָה, מִתְּמִיכָה בְּתַלְמִידֵי חֲכָמִים, יַמְתִּיקוּ דִּינֵנוּ וְנַעֲלֶה בְּגַן הָעֵדֶן מִדַּרְגָּה לְדַרְגָּה! דַּע לְךָ, נִשְׁלַחְתִּי לְהָבִיא בְּפָנֶיךָ אֶת קוּבְלָנָתָם. אִם תִּתְעַלֵּם מִמֶּנָּה – אֵינִי מְאַיֵּם עָלֶיךָ שֶׁיִּקְרְאוּךָ לְהִתְדַּיֵּן עִמְּךָ. אֲבָל הֲרֵי סוֹף סוֹף תַּגִּיעַ לְשָׁם. וּמַה תַּעֲנֶה – לֹא לְבֵית דִּין שֶׁל מַעְלָה, אֶלָּא לְכָל נִשְׁמוֹת הַנִּפְטָרִים שֶׁפָּשַׁעְתָּ בְּכַסְפָּם, וּמָנַעְתָּ עִלּוּי נִשְׁמָתָם!" שָׁלַף עֵט וּפָתַח פִּנְקַס הַמְחָאוֹת: "כַּמָּה לִרְשֹׁם לְךָ?" אָמַרְתִּי: "לֹא, לֹא כָּךְ! בּוֹא נֵשֵׁב וְנַחְלִיט אֵיזֶה חֵלֶק מֵהַכֶּסֶף יֵלֵךְ בַּעֲבוּר צָרְכֵי הַדָּת שֶׁל הַקְּהִלָּה, וּבַעֲבוּר לִמּוּד לְעִלּוּי הַנְּשָׁמָה" – וּמֵאוֹתוֹ הַיּוֹם חָל מַהְפָּךְ בְּגִישָׁתוֹ! רָאִיתִי שֶׁזֶּה עֵסֶק טוֹב, לְיַצֵּג אֶת הַנִּפְטָרִים. וְאָז תַּרְשׁוּ לִי לְיַצֵּג אוֹתָם גַּם פֹּה. לְמָה הַכַּוָּנָה, וּלְמִי – לְכָל אֶחָד וְאֶחָד מֵהַשּׁוֹמְעִים! הֲרֵי לֹא תִּחְיֶה לְעוֹלָם. וּכְשֶׁתַּגִּיעַ לְמַעְלָה, מַה תֹּאמַר – לֹא לְבֵית דִּין שֶׁל מַעְלָה, אֲבָל לְהוֹרֶיךָ! אֲצַטֵּט דִּבְרֵי הַ"פֶּלֶא יוֹעֵץ" (עֵרֶךְ כִּבּוּד אָב וָאֵם): "וְעִקַּר הַכָּבוֹד הוּא שֶׁיְּהֵא מְכַבְּדוֹ בְּמוֹתוֹ (קִדּוּשִׁין לא:) וְכָל אֲשֶׁר בְּכֹחוֹ לַעֲשׂוֹת לוֹ הֲנָאָה לְנַפְשׁוֹ יַעֲשֶׂה מִדֵּי יוֹם בְּיוֹמוֹ, לֹא יִשְׁכַּח. לֹא כְּמוֹ רַבִּים מֵעַמֵּי הָאָרֶץ שֶׁאֵינָם זוֹכְרִים אֶת אֲבִיהֶם וְאִמָּם אֶלָּא בְּיוֹם הַזִּכָּרוֹן מְעַט, שֶׁאוֹמְרִים קַדִּישׁ וְנוֹתְנִים מְעַט צְדָקָה וְלוֹמְדִים מְעַט. אוֹי לָהֶם לָאָבוֹת שֶׁמְּצַפִּים לְבָנֵיהֶם שֶׁיִּפְדּוּם וְיַעֲלוּם מִבְּאֵר שַׁחַת, שֶׁבָּזֶה שֶׁעוֹשִׂים מְעַט, לֹא מַעֲלֶה וְלֹא מוֹרִיד... הִנֵּה כִּי כֵן רָאוּי לְבֵן שֶׁכָּל יְמֵי חַיָּיו תְּהֵא דְּיוֹקָנוֹ שֶׁל אָבִיו חֲקוּקָה בְּפָנָיו, וִידַמֶּה כְּאִלּוּ צוֹעֵק מָרָה מִתּוֹךְ אֵשׁ לֶהָבָה וְאוֹמֵר: "בְּנִי יְדִידִי, חֲנוּנִי חֲנוּנִי, הַצִּילוּ מֵחֶרֶב נַפְשִׁי, מִיַּד כֶּלֶב יְחִידָתִי! וְאַף אִם חוֹשֵׁב שֶׁאָבִיו צַדִּיק גָּמוּר וְתִתְעַנֵּג בַּדֶּשֶׁן נַפְשׁוֹ, יַחְשֹׁב שֶׁבְּמִצְווֹתָיו כְּאִלּוּ נוֹתֵן לוֹ מַטְעַמִּים כַּאֲשֶׁר אָהֵב בַּעֲבוּר תְּבָרְכֵהוּ נַפְשׁוֹ... וּמַה טּוֹב שֶׁיִּהְיֶה שָׁגוּר בְּפִיו לוֹמַר מִדֵּי יוֹם בְּיוֹמוֹ: יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹקֵינוּ וֵאלֹקֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁתְּקַבֵּל בְּרַחֲמִים וּבְרָצוֹן כָּל מַעֲשֶׂה טוֹב אֲשֶׁר אֲנִי עוֹשֶׂה, בֵּין בְּמַחְשָׁבָה בֵּין בְּדִבּוּר בֵּין בְּמַעֲשֶׂה, וְהָיָה הַכֹּל לִזְכוּת וְלִמְנוּחַת וּלְעִלּוּי נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁל אָבִי וְאִמִּי!" וְהַחִידָ"א זָצָ"ל (כִּכָּר לָאֶדֶן) כָּתַב, שֶׁבְּכָל תְּפִלָּה וּמִצְוָה, לִמּוּד תּוֹרָה וְחִדּוּשֵׁי תּוֹרָה, מַעֲנִיקִים בַּמָּרוֹם שָׂכָר לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ שֶׁמִּכֹּחָם וּמֵחִנּוּכָם מְקַיֵּם כֵּן, "וּמְקַיֵּם בְּכָךְ מִצְוַת כִּבּוּד אָב וָאֵם מַמָּשׁ יוֹתֵר מִכָּל הַכָּבוֹד שֶׁבָּעוֹלָם הַזֶּה, וְהוּא לָהֶם לְנַחַת רוּחַ". וּמָה הַהֶבְדֵּל בֵּינֵינוּ וּבֵין אוֹתוֹ יוֹשֵׁב רֹאשׁ? אִם יֵשׁ הֶבְדֵּל, אֵינוֹ לְטוֹבָתֵנוּ. הָאָב וְהָאֵם הֱבִיאוּנוּ לָעוֹלָם, הֵיטִיבוּ עִמָּנוּ כָּל כָּךְ, דָּאֲגוּ לָנוּ כָּל כָּךְ. עַכְשָׁו, כְּשֶׁהֵם זְקוּקִים לָנוּ, מָה אָנוּ נוֹתְנִים לָהֶם? נֵדַע, שֶׁבְּכָל תְּפִלָּה וְלִמּוּד, מִצְוָה וּמַעֲשֵׂה חֶסֶד שֶׁאָנוּ עוֹשִׂים, אָנוּ מֵיטִיבִים עִמָּם בְּעוֹלַם הַנֶּצַח! (וְהִגַּדְתָּ)