Otzarot-Article

הַגָּרוּעַ מִכֹּל, כְּשֶׁמִּתְעַלְּמִים לַחֲלוּטִין!

"כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה בָּנִים דִּבְּרָה תּוֹרָה" - וְהַיּוֹם יֵשׁ בֵּן חֲמִישִׁי!

הֶחָכָם מִתְעַנְיֵן, וְהָרָשָׁע מַתְרִיס, לְזֶה עוֹנִים, אֶת הַהוּא מוֹכִיחִים - אֲבָל הֵם לְפָחוֹת מִתְיַחֲסִים. לְחִיּוּב, וְלִשְׁלִילָה.

הַיּוֹם יֵשׁ בֵּן חֲמִישִׁי. שֶׁאֵינוֹ מִתְעַנְיֵן, לֹא מִתְיַחֵס, מִתְנַכֵּר לַחֲלוּטִין!

פַּעַם אָמַר לִי בַּעַל חֲנוּת: יֵשׁ קוֹנִים טוֹבִים וְיֵשׁ קוֹנִים גְּרוּעִים. יֵשׁ הֲגוּנִים וְיֵשׁ טַרְחָנִים וּמְנַצְּלִים. כְּשֶׁאֲנִי מְפַרְסֵם אֶת חֲנוּתִי, אֵינִי יָכוֹל לִבְרֹר: שֶׁיָּבוֹאוּ אֵלּוּ וְאֵלּוּ, אֶשְׂמַח בְּאֵלּוּ וְאֶתְמוֹדֵד עִם הָאֲחֵרִים. אֲבָל שֶׁיָּבוֹאוּ... לְפָחוֹת שֶׁיָּבוֹאוּ!

וְנָבִין מַדּוּעַ נֶאֱמַר בַּתּוֹרָה: "וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם בְּנֵיכֶם מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם" (שְׁמוֹת יב-כו). הֲלֹא זוֹ שְׁאֵלַת הַבֵּן הָרָשָׁע, וּמַדּוּעַ נֶאֶמְרָה בִּלְשׁוֹן "וְהָיָה", לְשׁוֹן שִׂמְחָה (בְּרֵאשִׁית רַבָּה מב-ג), וּבְסִיּוּמָהּ: "וַיִּקֹּד הָעָם וַיִּשְׁתַּחֲווּ" עַל בְּשׂוֹרַת הַבָּנִים (רַשִּׁ"י שְׁמוֹת יב-כז). וְכִי אֵיזוֹ בְּשׂוֹרָה הִיא זוֹ, שֶׁהַבָּנִים יִשְׁאֲלוּ שְׁאֵלַת הַבֵּן הָרָשָׁע? - אֲבָל לְפָחוֹת שֶׁיִּשְׁאֲלוּ, יִתְיַחֲסוּ... לֹא יִתְעַלְּמוּ וְיִתְנַכְּרוּ!

וּנְסַפֵּר -

בְּטוֹרוֹנְטוֹ שֶׁבְּקָנָדָה יֵשׁ שְׁתֵּי חֲנֻיּוֹת יְהוּדִיּוֹת סְמוּכוֹת, תַּכְשִׁיטָן וּלְצִדּוֹ חֲנוּת אֲרִיגִים. אֲנִי סָר לְשָׁם כְּשֶׁאֲנִי אוֹסֵף כְּסָפִים עֲבוּר מוֹסְדוֹת הַתּוֹרָה. לִפְנֵי כַּמָּה שָׁנִים בִּקַּרְתִּי בָּעִיר, הִגַּעְתִּי לַחֲנוּת הַתַּכְשִׁיטִים, וְרָאִיתִי שֶׁאֵין מְזוּזָה, כַּנִּרְאֶה נִמְכְּרָה לְגוֹי. תָּמַהְתִּי. לֹא נִכְנַסְתִּי, אֶלָּא סַרְתִּי לַחֲנוּת הָאֲרִיגִים. קִדֵּם פָּנַי בְּשִׂמְחָה, הֶעֱנִיק נִדְבָתוֹ לְמוֹסְדוֹת הַתּוֹרָה, וְסִפֵּר שֶׁהַתַּכְשִׁיטָן מָכַר אֶת חֲנוּתוֹ.

לֹא יוֹדֵעַ לָמָּה, שָׁאַלְתִּי: "לְמִי?" וְעָנָה: "לְיִשְׂרְאֵלִי אֶחָד".

יִשְׂרְאֵלִי? אָז אֲנִי יָכוֹל לְבַקֵּר...

נִכְנַסְתִּי, וְהִכַּרְתִּיו מִיָּד: אַלּוּף מִשְׁנֶה בְּמִלּוּאִים, כַּמָּה וִכּוּחִים נִהַלְנוּ עַל בְּנֵי הַיְשִׁיבוֹת הַמִּשְׁתַּמְּטִים! מָה אַתָּה עוֹשֶׂה כָּאן? "נִמְאַס לִי מִשֵּׁרוּת הַמִּלּוּאִים..." עָזַב הַכֹּל, נָטַשׁ אֶת הַמְּדִינָה עַל צָרוֹתֶיהָ, בָּא לִפְתֹּחַ דַּף חָדָשׁ.

שָׁאַלְתִּי: "אַתָּה יְהוּדִי?"

נֶעֱלַב: "בֶּטַח!"

"אָז הַדָּבָר הָרִאשׁוֹן שֶׁעָשִׂיתָ, עָקַרְתָּ אֶת הַמְּזוּזָה?!"

	פקודי תשע"ד
	דִּין וְחֶשְׁבּוֹן
	הַגָּרוּעַ מִכֹּל, כְּשֶׁמִּתְעַלְּמִים לַחֲלוּטִין! "כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה בָּנִים דִּבְּרָה תּוֹרָה" - וְהַיּוֹם יֵשׁ בֵּן חֲמִישִׁי! הֶחָכָם מִתְעַנְיֵן, וְהָרָשָׁע מַתְרִיס, לְזֶה עוֹנִים, אֶת הַהוּא מוֹכִיחִים - אֲבָל הֵם לְפָחוֹת מִתְיַחֲסִים. לְחִיּוּב, וְלִשְׁלִילָה. הַיּוֹם יֵשׁ בֵּן חֲמִישִׁי. שֶׁאֵינוֹ מִתְעַנְיֵן, לֹא מִתְיַחֵס, מִתְנַכֵּר לַחֲלוּטִין! פַּעַם אָמַר לִי בַּעַל חֲנוּת: יֵשׁ קוֹנִים טוֹבִים וְיֵשׁ קוֹנִים גְּרוּעִים. יֵשׁ הֲגוּנִים וְיֵשׁ טַרְחָנִים וּמְנַצְּלִים. כְּשֶׁאֲנִי מְפַרְסֵם אֶת חֲנוּתִי, אֵינִי יָכוֹל לִבְרֹר: שֶׁיָּבוֹאוּ אֵלּוּ וְאֵלּוּ, אֶשְׂמַח בְּאֵלּוּ וְאֶתְמוֹדֵד עִם הָאֲחֵרִים. אֲבָל שֶׁיָּבוֹאוּ... לְפָחוֹת שֶׁיָּבוֹאוּ! וְנָבִין מַדּוּעַ נֶאֱמַר בַּתּוֹרָה: "וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם בְּנֵיכֶם מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם" (שְׁמוֹת יב-כו). הֲלֹא זוֹ שְׁאֵלַת הַבֵּן הָרָשָׁע, וּמַדּוּעַ נֶאֶמְרָה בִּלְשׁוֹן "וְהָיָה", לְשׁוֹן שִׂמְחָה (בְּרֵאשִׁית רַבָּה מב-ג), וּבְסִיּוּמָהּ: "וַיִּקֹּד הָעָם וַיִּשְׁתַּחֲווּ" עַל בְּשׂוֹרַת הַבָּנִים (רַשִּׁ"י שְׁמוֹת יב-כז). וְכִי אֵיזוֹ בְּשׂוֹרָה הִיא זוֹ, שֶׁהַבָּנִים יִשְׁאֲלוּ שְׁאֵלַת הַבֵּן הָרָשָׁע? - אֲבָל לְפָחוֹת שֶׁיִּשְׁאֲלוּ, יִתְיַחֲסוּ... לֹא יִתְעַלְּמוּ וְיִתְנַכְּרוּ! וּנְסַפֵּר - בְּטוֹרוֹנְטוֹ שֶׁבְּקָנָדָה יֵשׁ שְׁתֵּי חֲנֻיּוֹת יְהוּדִיּוֹת סְמוּכוֹת, תַּכְשִׁיטָן וּלְצִדּוֹ חֲנוּת אֲרִיגִים. אֲנִי סָר לְשָׁם כְּשֶׁאֲנִי אוֹסֵף כְּסָפִים עֲבוּר מוֹסְדוֹת הַתּוֹרָה. לִפְנֵי כַּמָּה שָׁנִים בִּקַּרְתִּי בָּעִיר, הִגַּעְתִּי לַחֲנוּת הַתַּכְשִׁיטִים, וְרָאִיתִי שֶׁאֵין מְזוּזָה, כַּנִּרְאֶה נִמְכְּרָה לְגוֹי. תָּמַהְתִּי. לֹא נִכְנַסְתִּי, אֶלָּא סַרְתִּי לַחֲנוּת הָאֲרִיגִים. קִדֵּם פָּנַי בְּשִׂמְחָה, הֶעֱנִיק נִדְבָתוֹ לְמוֹסְדוֹת הַתּוֹרָה, וְסִפֵּר שֶׁהַתַּכְשִׁיטָן מָכַר אֶת חֲנוּתוֹ. לֹא יוֹדֵעַ לָמָּה, שָׁאַלְתִּי: "לְמִי?" וְעָנָה: "לְיִשְׂרְאֵלִי אֶחָד". יִשְׂרְאֵלִי? אָז אֲנִי יָכוֹל לְבַקֵּר... נִכְנַסְתִּי, וְהִכַּרְתִּיו מִיָּד: אַלּוּף מִשְׁנֶה בְּמִלּוּאִים, כַּמָּה וִכּוּחִים נִהַלְנוּ עַל בְּנֵי הַיְשִׁיבוֹת הַמִּשְׁתַּמְּטִים! מָה אַתָּה עוֹשֶׂה כָּאן? "נִמְאַס לִי מִשֵּׁרוּת הַמִּלּוּאִים..." עָזַב הַכֹּל, נָטַשׁ אֶת הַמְּדִינָה עַל צָרוֹתֶיהָ, בָּא לִפְתֹּחַ דַּף חָדָשׁ. שָׁאַלְתִּי: "אַתָּה יְהוּדִי?" נֶעֱלַב: "בֶּטַח!" "אָז הַדָּבָר הָרִאשׁוֹן שֶׁעָשִׂיתָ, עָקַרְתָּ אֶת הַמְּזוּזָה?!"