Otzarot-Article

"לֹא יָחֵל דְּבָרוֹ כְּכָל הַיּוֹצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה" (ל-ג) כָּתַב רַבֵּנוּ הַ"בֶּן אִישׁ חַי" זָצָ"ל, לְהַסְבִּיר הַפָּסוּק עַל פִּי מַעֲשֶׂה הַמֻּזְכָּר בַּגְּמָרָא (תַּעֲנִית ח.).

מַעֲשֶׂה בְּעֶלֶם שֶׁנָּדַר לְעַלְמָה שֶׁיִּשָּׂאֶנָּה לְאִשָּׁה. שְׁאָלָהּ מִי עָרֵב בַּדָּבָר, וְאָמַר: הַחֻלְדָּה (שֶׁעָבְרָה שָׁם) וְהַבּוֹר (שֶׁהָיָה בְּסָמוּךְ). הָלַךְ לְדַרְכּוֹ, וְהִיא הִמְתִּינָה לוֹ. שָׁכַח אֶת הַבְטָחָתוֹ וְנָשָׂא אִשָּׁה אַחֶרֶת. לְיָמִים יָלְדָה בֵּן. בָּאָה חֻלְדָּה וּנְשָׁכַתוּ, וּמֵת. נוֹלַד לוֹ בֵּן שֵׁנִי, נָפַל לַבּוֹר וּמֵת. אָמְרָה לוֹ אִשְׁתּוֹ, מַה זֶּה, שֶׁבָּנֵינוּ מֵתִים בְּמִיתוֹת מְשֻׁנּוֹת? נִזְכַּר בְּהַבְטָחָתוֹ, וּבִשְׁנֵי הָעֲרֵבִים שֶׁהִצִּיעַ. סָח לָהּ כָּל אוֹתוֹ הַמַּעֲשֶׂה. נֵאוֹתָה לְהִתְגָּרֵשׁ מִמֶּנּוּ, וְהוּא שָׁב לָעַלְמָה שֶׁהִמְתִּינָה לוֹ.

שׁוּב הָיָה מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי עֲקִיבָא, שֶׁהָיָה גִּזְבַּר מְעוֹת צְדָקָה. חָסְרוּ מָעוֹת בַּקֻּפָּה, וּבִקֵּשׁ לִלְווֹת מִמַּטְרוֹנִיתָא אַחַת. אָמְרָה: מִי יִהְיֶה עָרֵב לַהַלְוָאָה. אָמַר לָהּ: הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְהַיָּם. כְּשֶׁהִגִּיעַ זְמַן הַפֵּרָעוֹן, חָלָה רַבִּי עֲקִיבָא. הָלְכָה הַמַּטְרוֹנִיתָא לִשְׂפַת הַיָּם, וְאָמְרָה: "רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ שֶׁהַיּוֹם זְמַן פִּרְעוֹן חוֹבוֹ שֶׁל רַבִּי עֲקִיבָא, וְאָמַר לִי שֶׁאַתָּה וְהַיָּם עֲרֵבִים לְפֵרָעוֹן". מִיָּד גָּזַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וּבִתּוֹ שֶׁל הַקֵּיסָר הִשְׁתַּגְּעָה וְזָרְקָה לַיָּם אֶת תֵּבַת הָאוֹצָרוֹת שֶׁלָּהּ. נְטָלוּהָ גַּלֵּי הַיָּם, נְשָׂאוּהָ וֶהֱטִילוּהָ לְרַגְלֵי הַמַּטְרוֹנִיתָא. לְקַחְתָּהּ, וּמָכְרָה אֶת הָאֲבָנִים הַטּוֹבוֹת. נָטְלָה אֶת הַמָּעוֹת שֶׁכְּנֶגֶד חוֹבָהּ, וְשָׁמְרָה אֶצְלָהּ אֶת הָעֹדֶף. כְּשֶׁהִבְרִיא רַבִּי עֲקִיבָא, בָּא לְשַׁלֵּם אֶת חוֹבוֹ. אָמְרָה לוֹ: "כְּבָר פָּרַע לִי הֶעָרֵב, וְהֵא לְךָ הָעֹדֶף".

וְאָמַר רַבֵּנוּ הַ"בֶּן אִישׁ חַי": מֵהַמַּעֲשֶׂה הָרִאשׁוֹן רוֹאִים אָנוּ מַה גָּדוֹל כֹּחוֹ שֶׁל דִּבּוּר. לְפִיכָךְ נִלְמַד כַּמָּה עָלֵינוּ לְהִשָּׁמֵר בְּדִבּוּרֵנוּ. כְּלוֹמַר: הוֹאִיל וְכָל הַיּוֹצֵא מִפִּיו עוֹשֶׂה רֹשֶׁם, לָכֵן לֹא יָחֵל דְּבָרוֹ. וּמֵהַמַּעֲשֶׂה הַשֵּׁנִי לָמַדְנוּ, שֶׁמִּי שֶׁאֵינוֹ מוֹחֵל אֶת דְּבָרוֹ, זוֹכֶה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְקַיֵּם אֶת כָּל הַיּוֹצֵא מִפִּיו! (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)

	יתרו תשע"ד
	הַקּוֹל (הַכֹּל) אֶצְלוֹ לֹא בְּסֵדֶר
	"לֹא יָחֵל דְּבָרוֹ כְּכָל הַיּוֹצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה" (ל-ג) כָּתַב רַבֵּנוּ הַ"בֶּן אִישׁ חַי" זָצָ"ל, לְהַסְבִּיר הַפָּסוּק עַל פִּי מַעֲשֶׂה הַמֻּזְכָּר בַּגְּמָרָא (תַּעֲנִית ח.). מַעֲשֶׂה בְּעֶלֶם שֶׁנָּדַר לְעַלְמָה שֶׁיִּשָּׂאֶנָּה לְאִשָּׁה. שְׁאָלָהּ מִי עָרֵב בַּדָּבָר, וְאָמַר: הַחֻלְדָּה (שֶׁעָבְרָה שָׁם) וְהַבּוֹר (שֶׁהָיָה בְּסָמוּךְ). הָלַךְ לְדַרְכּוֹ, וְהִיא הִמְתִּינָה לוֹ. שָׁכַח אֶת הַבְטָחָתוֹ וְנָשָׂא אִשָּׁה אַחֶרֶת. לְיָמִים יָלְדָה בֵּן. בָּאָה חֻלְדָּה וּנְשָׁכַתוּ, וּמֵת. נוֹלַד לוֹ בֵּן שֵׁנִי, נָפַל לַבּוֹר וּמֵת. אָמְרָה לוֹ אִשְׁתּוֹ, מַה זֶּה, שֶׁבָּנֵינוּ מֵתִים בְּמִיתוֹת מְשֻׁנּוֹת? נִזְכַּר בְּהַבְטָחָתוֹ, וּבִשְׁנֵי הָעֲרֵבִים שֶׁהִצִּיעַ. סָח לָהּ כָּל אוֹתוֹ הַמַּעֲשֶׂה. נֵאוֹתָה לְהִתְגָּרֵשׁ מִמֶּנּוּ, וְהוּא שָׁב לָעַלְמָה שֶׁהִמְתִּינָה לוֹ. שׁוּב הָיָה מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי עֲקִיבָא, שֶׁהָיָה גִּזְבַּר מְעוֹת צְדָקָה. חָסְרוּ מָעוֹת בַּקֻּפָּה, וּבִקֵּשׁ לִלְווֹת מִמַּטְרוֹנִיתָא אַחַת. אָמְרָה: מִי יִהְיֶה עָרֵב לַהַלְוָאָה. אָמַר לָהּ: הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְהַיָּם. כְּשֶׁהִגִּיעַ זְמַן הַפֵּרָעוֹן, חָלָה רַבִּי עֲקִיבָא. הָלְכָה הַמַּטְרוֹנִיתָא לִשְׂפַת הַיָּם, וְאָמְרָה: "רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ שֶׁהַיּוֹם זְמַן פִּרְעוֹן חוֹבוֹ שֶׁל רַבִּי עֲקִיבָא, וְאָמַר לִי שֶׁאַתָּה וְהַיָּם עֲרֵבִים לְפֵרָעוֹן". מִיָּד גָּזַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וּבִתּוֹ שֶׁל הַקֵּיסָר הִשְׁתַּגְּעָה וְזָרְקָה לַיָּם אֶת תֵּבַת הָאוֹצָרוֹת שֶׁלָּהּ. נְטָלוּהָ גַּלֵּי הַיָּם, נְשָׂאוּהָ וֶהֱטִילוּהָ לְרַגְלֵי הַמַּטְרוֹנִיתָא. לְקַחְתָּהּ, וּמָכְרָה אֶת הָאֲבָנִים הַטּוֹבוֹת. נָטְלָה אֶת הַמָּעוֹת שֶׁכְּנֶגֶד חוֹבָהּ, וְשָׁמְרָה אֶצְלָהּ אֶת הָעֹדֶף. כְּשֶׁהִבְרִיא רַבִּי עֲקִיבָא, בָּא לְשַׁלֵּם אֶת חוֹבוֹ. אָמְרָה לוֹ: "כְּבָר פָּרַע לִי הֶעָרֵב, וְהֵא לְךָ הָעֹדֶף". וְאָמַר רַבֵּנוּ הַ"בֶּן אִישׁ חַי": מֵהַמַּעֲשֶׂה הָרִאשׁוֹן רוֹאִים אָנוּ מַה גָּדוֹל כֹּחוֹ שֶׁל דִּבּוּר. לְפִיכָךְ נִלְמַד כַּמָּה עָלֵינוּ לְהִשָּׁמֵר בְּדִבּוּרֵנוּ. כְּלוֹמַר: הוֹאִיל וְכָל הַיּוֹצֵא מִפִּיו עוֹשֶׂה רֹשֶׁם, לָכֵן לֹא יָחֵל דְּבָרוֹ. וּמֵהַמַּעֲשֶׂה הַשֵּׁנִי לָמַדְנוּ, שֶׁמִּי שֶׁאֵינוֹ מוֹחֵל אֶת דְּבָרוֹ, זוֹכֶה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְקַיֵּם אֶת כָּל הַיּוֹצֵא מִפִּיו! (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)