Otzarot-Article

"קַדֶּשׁ לִי כָל בְּכוֹר פֶּטֶר כָּל רֶחֶם בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה לִי הוּא" (יג-ב) סִפֵּר הָרַב מֵאִיר גְּרוּזְמַן: מִדֵּי שָׁנָה בְּשָׁנָה אֲנִי מְקַיֵּם קוּרְס לְיַהֲדוּת בְּאַחַת הָאָקָדֶמִיּוֹת הַצְּבָאִיּוֹת בָּאָרֶץ. קוּרְס זֶה כּוֹלֵל שִׁעוּרִים בְּנוֹשְׂאֵי יַהֲדוּת שׁוֹנִים, הָחֵל מִמַּעֲמַד הַר סִינַי וְכַלֵּה בְּסִפְרוּת הַשּׁוּ"ת בַּת זְמַנֵּנוּ. אֵין כַּוָּנַת הַקּוּרְס לַחֲזָרָה בִּתְשׁוּבָה, אֶלָּא הַרְחָבַת הַיֶּדַע וְהַהַשְׂכָּלָה הַיְּהוּדִית הֵן שֶׁמְּהַוּוֹת נֵר לְרַגְלֵי הַתָּכְנִית.

עֵקֶב הַזְּמַן הַקָּצָר אֵין אֶפְשָׁרוּת לְהַקִּיף אֶת כָּל הַנּוֹשְׂאִים הַקַּיָּמִים בַּיַּהֲדוּת, וַאֲנִי נוֹהֵג לְתַמְצֵת וּלְהִתְרַכֵּז בַּנְּקֻדּוֹת הָעִקָּרִיּוֹת וּבָעִנְיָנִים הַבְּסִיסִיִּים שֶׁל הַיַּהֲדוּת.

הָיָה זֶה יוֹם חָרְפִּי כַּאֲשֶׁר יָשְׁבוּ לְפָנַי לְמַעְלָה מִמֵּאָה קְצִינִים בְּכִירִים וְהֶאֱזִינוּ לְפֶרֶק הָעוֹסֵק בְּמַהוּת הַנְּבוּאָה, וּבְיִחוּד שֶׁל נְבִיאֵי יִשְׂרָאֵל.

בְּשָׁלָב זֶה הוּרְמָה אֶצְבַּע, וְאַחַד הַשּׁוֹמְעִים בִּקֵּשׁ לָדַעַת אִם קַיָּמִים בְּיָמֵינוּ בַּעֲלֵי שִׁעוּר קוֹמָה הַמְהַוִּים תַּחֲלִיף לִנְבִיאֵי הַתַּנַּ"ךְ. הָ'רֶשֶׁת' נִפְרְסָה לְרַגְלַי וַאֲנִי נִלְכַּדְתִּי בָּהּ, גָּלַשְׁתִּי מִן הַהַרְצָאָה וְהַחִלּוֹתִי לְתָאֵר אֶת צִדְקוּתָם שֶׁל ל"ו הַצַּדִּיקִים הַנִּמְצָאִים בְּכָל דּוֹר, אֶת גַּדְלוּתָם שֶׁל חַכְמֵי הַתּוֹרָה וּפוֹסְקֵי הַהֲלָכוֹת, אֶת קְדֻשָּׁתָם שֶׁל גְּדוֹלֵי הַחֲסִידוּת וְאֶת סְגֻלָּתָם שֶׁל יוֹדְעֵי חֵ"ן. לֹא נָקַבְתִּי בְּשֵׁמוֹת שֶׁל אִישִׁים, וּוַדַּאי לֹא הִצְבַּעְתִּי עַל צַדִּיקִים בְּנֵי זְמַנֵּנוּ. לְרֶגַע נִדְמֶה הָיָה לִי כִּי תְּשׁוּבָתִי סִפְּקָה אֶת הַשּׁוֹאֵל, וְכִי אֲנִי רַשַּׁאי לָשׁוּב אֶל הַכָּתוּב שֶׁמִּמֶּנּוּ סָטִיתִי.

אוּלָם לֹא, כָּאן הוּרְמָה יָד נוֹסֶפֶת, וּקְצִין צַנְחָנִים בְּדַרְגַּת סְגַן אַלּוּף, שֶׁשֵּׁם מִשְׁפַּחְתּוֹ סָמוּאֵל, קָם עַל רַגְלָיו, בִּקֵּשׁ אֶת רְשׁוּת הַדִּבּוּר וְאָמַר: "הַמַּרְצֶה דִּבֵּר עַל הַחֲסִידוּת וְעַל אִישֶׁיהָ מִבְּחִינָה תֵּאוֹרֶטִית, כְּחוֹקֵר, כְּצוֹפֶה מִן הַצַּד, כְּאָדָם הַסּוֹקֵר תּוֹפָעוֹת הִיסְטוֹרְיוֹת, אַךְ אֲנִי מְבַקֵּשׁ לְסַפֵּר לִפְנֵיכֶם סִפּוּר אִישִׁי. נוֹלַדְתִּי בְּבּוּקָרֶשְׂט לְהוֹרִים שֶׁהָיוּ רְחוֹקִים מֵחַיֵּי הַדָּת וּמִקִּיּוּם הַמִּצְווֹת. שְׁנוֹת הַקּוֹמוּנִיזְם עָשׂוּ אֶת שֶׁלָּהֶן, וְהִתְנַכְּרוּת הוֹרַי לַיַּהֲדוּת תָּאֲמָה אֶת הָאֲוִירָה הַכְּלָלִית בְּבִירָתָהּ שֶׁל רוֹמַנְיָה.

שְׁלֹשׁ הַשָּׁנִים הָרִאשׁוֹנוֹת עָבְרוּ עָלַי כְּפִי שֶׁהֵן עוֹבְרוֹת עַל כָּל תִּינוֹק בָּרִיא וְשָׁלֵם. אוּלָם לְאַחַר מִכֵּן הוֹפִיעָה אֶצְלִי תּוֹפָעָה שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא שְׁמַעְתֶּם עָלֶיהָ: הַחִלּוֹתִי לְהִתְעַלֵּף וּלְאַבֵּד אֶת הַהַכָּרָה עִם כָּל רַעַשׁ שֶׁעָלָה בְּאָזְנַי. דַּי הָיָה בִּנְפִילַת כּוֹס וּבְהִתְנַפְּצוּת עַל הָאָרֶץ כְּדֵי שֶׁאֶתְעַלֵּף.

אוֹטוֹבּוּס שֶׁעָבַר לְיַד חַלּוֹן בֵּיתֵנוּ בְּרַעַשׁ מָנוֹעַ רָגִיל, גָּרַם אַף הוּא לְהִתְעַלְּפוּתִי. כָּל קוֹל הַלְמוּת וְקוֹל שָׁאוֹן, אַף שֶׁאֵינָם יוֹצְאֵי דֹּפֶן, גָּרְמוּ לִי לְהִתְמוֹטְטוּת.

הוֹרַי נֶחְרְדוּ לְנֹכַח הַתּוֹפָעָה וְהֵחֵלּוּ לְשַׁחֵר לְפִתְחָם שֶׁל רוֹפְאִים וּלְמוֹצָא פִּיהֶם. הָרוֹפְאִים, מִצִּדָּם, בָּדְקוּ אוֹתִי בְּכָל הַבְּדִיקוֹת הָאֶפְשָׁרִיּוֹת, חָדְרוּ לְתוֹךְ אָזְנַי, פָּלְשׁוּ לְמַעֲרֶכֶת עֲצַבַּי וְנָבְרוּ בְּנִבְכֵי מֹחִי. לֹא הָיָה מָקוֹם בְּגוּפִי שֶׁלֹּא עָבַר תַּחַת שִׁבְטָם, אַךְ הַתּוֹצָאָה הָיְתָה אַפְסִית. הַחִידָה נוֹתְרָה חִידָה, וְהַתַּעֲלוּמָה לֹא נִפְתְּרָה.

הוֹרַי קִבְּלוּ מִן הַשִּׁלְטוֹנוֹת הֶתֵּר מְיֻחָד לִנְסֹעַ לְוִינָה, וְאַף לְהַרְחִיק עַד בֶּרְלִין הַמַּעֲרָבִית כְּדֵי לִמְצֹא מָזוֹר לְמַחֲלָתִי. זְכוּרַנִי כִּי בַּנְּסִיעָה לְעָרִים אֵלּוּ עָטְפוּ הוֹרַי אֶת אָזְנַי בְּשִׁכְבוֹת צֶמֶר עָבוֹת כְּדֵי לְאָטְמָן וּלְגוֹנֵן עָלַי מִפְּנֵי כָּל רַעַשׁ אֶפְשָׁרִי, וְעַל אַף זֹאת אִבַּדְתִּי אֶת הַכָּרָתִי בְּמַסָּעוֹת אֵלּוּ פְּעָמִים אֲחָדוֹת.

כַּמְצֻפֶּה, לֹא נִמְצְאָה אַף בְּעָרִים אֵלּוּ כָּל תְּרוּפָה לְמַחֲלָתִי. הָרוֹפְאִים הֵרִימוּ אֶת יְדֵיהֶם. לֹא אֶשְׁכַּח אֶת סִפּוּרֶיהָ שֶׁל אִמָּא עַל הַיֵּאוּשׁ וְהַדִּכָּאוֹן שֶׁתָּקְפוּ אוֹתָהּ, שָׁעָה שֶׁשָּׁבָה עִמִּי לְבּוּקָרֶשְׂט, לְאַחַר שֶׁרוֹפְאִים אֵלֶּה הוֹדִיעוּ לָהּ כִּי אֵין יוֹתֵר מַה לַּעֲשׂוֹת.

יוֹם אֶחָד, כְּשֶׁאִמִּי שָׂחָה עַל אֲסוֹנָהּ לְאַחַת מֵחַבְרוֹתֶיהָ, הֵגִיבָה זוֹ וְשָׁאֲלָה: "וְאֵצֶל הַצַּדִּיק הֱיִיתֶם?"

אִמִּי, שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא בִּקְּרָה אֵצֶל צַדִּיק וּמִלָּה זוֹ הָיְתָה בַּעֲבוּרָהּ מִלָּה אַרְכָאִית בִּלְבַד, פָּקְחָה אֶת עֵינֶיהָ בְּהַבָּעַת תִּמָּהוֹן. עַל אַף זֹאת הֵחֵלָּה לְהִתְעַנְיֵן בַּצַּדִּיק, בִּדְמוּתוֹ, בִּכְתָבְתּוֹ, וּבִמְיֻחָד – בִּיכָלְתּוֹ לְהַעֲלוֹת אֲרוּכָה לְמַחֲלָתִי.

חֲבֵרָה זוֹ הִרְבְּתָה לְדַבֵּר בְּשִׁבְחוֹ שֶׁל הַצַּדִּיק וְאַף סִפְּרָה צְרוֹר עֻבְדוֹת אִישִׁיּוֹת עַל הַיְשׁוּעוֹת שֶׁמִּשְׁפַּחְתָּהּ חָוְתָה אֵצֶל צַדִּיק זֶה.

מַה לֹּא עוֹשָׂה אִמָּהּ לְמַעַן בְּנָהּ הַחוֹלֶה? מַאֲמִינָה אוֹ לֹא מַאֲמִינָה – כְּשֶׁמְּחַפְּשִׂים עֹגֶן הַצָּלָה מוּכָנִים לְהֵאָחֵז אַף בְּעָלֶה נִדָּף. כָּךְ חָשְׁבָה אִמִּי, וְהֶחְלִיטָה לְהִכָּנֵס עִמִּי אֶל הַצַּדִּיק. כְּשֶׁהִגַּעְנוּ לְבֵיתוֹ, הַשָּׁעָה הָיְתָה שְׁעַת אַחַר הַצָּהֳרַיִם מְאֻחֶרֶת. הַגַּבַּאי הִכְנִיסָנוּ אֶל חַדְרוֹ שֶׁל הַצַּדִּיק, וְאִמִּי הֵחֵלָּה לְתַנּוֹת אֶת צָרוֹתֶיהָ.

אֲנִי זוֹכֵר, כִּי כְּיֶלֶד בֶּן אַרְבַּע לְעֵרֶךְ, עָמַדְתִּי וְהִתְבּוֹנַנְתִּי בַּצַּדִּיק. דְּמוּתוֹ הָיְתָה בּוֹהֶקֶת מִזֹּךְ וּמִטֹּהַר, עֵינָיו הָיוּ טוֹבוֹת, רַכּוֹת, מְלֵאוֹת רַחֲמִים, וּפָנָיו הִבִּיעוּ אַחֲרָיוּת, רִכּוּז וְכֹבֶד רֹאשׁ. 'כָּךְ נִרְאֶה מַלְאָךְ', חָשַׁבְתִּי.

הוּא הִרְבָּה לְהִתְעַנְיֵן בְּמַחֲלָתִי וּבְתוֹלְדוֹתֶיהָ, בָּרוֹפְאִים שֶׁטִּפְּלוּ בִּי וּבַמֶּרְכָּזִים הָרְפוּאִיִּים שֶׁבָּהֶם בִּקַּרְתִּי. לְאַחַר שֶׁקִּבֵּל תְּמוּנָה מְלֵאָה עַל מַצָּבִי, הִרְהֵר רֶגַע וְשָׁאַל אֶת אִמִּי אִם הִיא קִיְּמָה בִּי, כִּבְכוֹר, מִצְוַת פִּדְיוֹן הַבֵּן. אִמִּי תָּמְהָה וְשָׁאֲלָה לְפֵשֶׁר מִלִּים אֵלּוּ.

הִיא מֵעוֹלָם לֹא שָׁמְעָה עַל טֶקֶס בְּשֵׁם זֶה. הַצַּדִּיק הִסְבִּיר לָהּ בִּמְתִינוּת אֶת נֹהַל קִיּוּם הַמִּצְוָה וְאֶת מַשְׁמָעוּתָהּ, וְהִצִּיעַ לָהּ לְהַמְתִּין בַּפְּרוֹזְדוֹר עַד לִשְׁעַת בֵּין הָעַרְבַּיִם, וְאָז, כָּךְ אָמַר, לִכְשֶׁיַּגִּיעוּ מִתְפַּלְּלִים לִתְפִלַּת מִנְחָה וְעַרְבִית, נְזַמֵּן עֲשָׂרָה יְהוּדִים וְכֹהֵן וּנְקַיֵּם אֶת הַמִּצְוָה. זְכוּרַנִי, כִּי בְּתֹם הַ'טֶּקֶס' הוֹשִׁיט לִי הַצַּדִּיק אֶת יָדוֹ וְאִחֵל לִי, שֶׁבִּזְכוּת הַמִּצְוָה אַבְרִיא מִכָּל מַחֲלָה, וְהוֹסִיף אֶת הַמִּלָּה הַגּוֹרָלִית: וּמִיָּד.

מֵרֶגַע זֶה וְאֵילָךְ פָּסְקוּ הַהִתְעַלְּפֻיּוֹת וְהָפַכְתִּי לְיֶלֶד רָגִיל, בָּרִיא וְשָׁלֵם. שִׁכְבוֹת צֶמֶר הַגֶּפֶן הוּסְרוּ מֵעַל אָזְנַי, הַחַלּוֹנוֹת שֶׁבְּבֵיתֵנוּ נִפְתְּחוּ מֵחָדָשׁ, וְקוֹל רַעַשׁ גָּדוֹל שֶׁעָלָה בְּאָזְנַי – לֹא הִזִּיק לִי יוֹתֵר".

הַנּוֹכְחִים בְּאוּלַם הַהַרְצָאוֹת הִקְשִׁיבוּ לַסִּפּוּר קֶשֶׁב רַב, וְרָאִיתִי, כִּי דְּבָרָיו עָשׂוּ רֹשֶׁם עַל הַשּׁוֹמְעִים. מִכָּל עֵבֶר נִשְׁמְעָה הַשְּׁאֵלָה הַצְּפוּיָה: "מִי הָיָה צַדִּיק זֶה?" תְּשׁוּבָתוֹ שֶׁל סָמוּאֵל לֹא בּוֹשְׁשָׁה לָבוֹא: הָאַדְמוֹ"ר מִבָּאהוֹשׁ, הַגָּר כַּיּוֹם בִּשְׂדֵרוֹת רוֹטְשִׁילְד 112 בְּתֵל אָבִיב. וְהוֹסִיף: "זֶה שָׁנִים שֶׁאֲנִי וּבְנֵי מִשְׁפַּחְתִּי עוֹלִים בְּעֶרֶב רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְבֵית הָאַדְמוֹ"ר לְהִתְבָּרֵךְ לִקְרַאת הַשָּׁנָה הַחֲדָשָׁה".

סָמוּאֵל הִשְׁתַּחְרֵר בֵּינְתַיִם מֵהַצָּבָא, וּפָתַח לוֹ חֲנוּת לַאֲבִיזְרֵי רֶכֶב בִּדְרוֹם תֵּל אָבִיב. מֵאָז לֹא רְאִיתִיו.

בְּהַלְוָיָתוֹ שֶׁל הָאַדְמוֹ"ר זָצָ"ל רְאִיתִיו, עוֹמֵד בְּשַׁעַר בֵּית הָעָלְמִין שֶׁבְּנַחֲלַת יִצְחָק וְעֵינָיו זוֹלְגוֹת דְּמָעוֹת..." (אֱמוּנָה שְׁלֵמָה)

	בשלח תשע"ד
	נְנַצֵּל אֶת הַהִזְדַּמְּנוּת!
	"קַדֶּשׁ לִי כָל בְּכוֹר פֶּטֶר כָּל רֶחֶם בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה לִי הוּא" (יג-ב) סִפֵּר הָרַב מֵאִיר גְּרוּזְמַן: מִדֵּי שָׁנָה בְּשָׁנָה אֲנִי מְקַיֵּם קוּרְס לְיַהֲדוּת בְּאַחַת הָאָקָדֶמִיּוֹת הַצְּבָאִיּוֹת בָּאָרֶץ. קוּרְס זֶה כּוֹלֵל שִׁעוּרִים בְּנוֹשְׂאֵי יַהֲדוּת שׁוֹנִים, הָחֵל מִמַּעֲמַד הַר סִינַי וְכַלֵּה בְּסִפְרוּת הַשּׁוּ"ת בַּת זְמַנֵּנוּ. אֵין כַּוָּנַת הַקּוּרְס לַחֲזָרָה בִּתְשׁוּבָה, אֶלָּא הַרְחָבַת הַיֶּדַע וְהַהַשְׂכָּלָה הַיְּהוּדִית הֵן שֶׁמְּהַוּוֹת נֵר לְרַגְלֵי הַתָּכְנִית. עֵקֶב הַזְּמַן הַקָּצָר אֵין אֶפְשָׁרוּת לְהַקִּיף אֶת כָּל הַנּוֹשְׂאִים הַקַּיָּמִים בַּיַּהֲדוּת, וַאֲנִי נוֹהֵג לְתַמְצֵת וּלְהִתְרַכֵּז בַּנְּקֻדּוֹת הָעִקָּרִיּוֹת וּבָעִנְיָנִים הַבְּסִיסִיִּים שֶׁל הַיַּהֲדוּת. הָיָה זֶה יוֹם חָרְפִּי כַּאֲשֶׁר יָשְׁבוּ לְפָנַי לְמַעְלָה מִמֵּאָה קְצִינִים בְּכִירִים וְהֶאֱזִינוּ לְפֶרֶק הָעוֹסֵק בְּמַהוּת הַנְּבוּאָה, וּבְיִחוּד שֶׁל נְבִיאֵי יִשְׂרָאֵל. בְּשָׁלָב זֶה הוּרְמָה אֶצְבַּע, וְאַחַד הַשּׁוֹמְעִים בִּקֵּשׁ לָדַעַת אִם קַיָּמִים בְּיָמֵינוּ בַּעֲלֵי שִׁעוּר קוֹמָה הַמְהַוִּים תַּחֲלִיף לִנְבִיאֵי הַתַּנַּ"ךְ. הָ'רֶשֶׁת' נִפְרְסָה לְרַגְלַי וַאֲנִי נִלְכַּדְתִּי בָּהּ, גָּלַשְׁתִּי מִן הַהַרְצָאָה וְהַחִלּוֹתִי לְתָאֵר אֶת צִדְקוּתָם שֶׁל ל"ו הַצַּדִּיקִים הַנִּמְצָאִים בְּכָל דּוֹר, אֶת גַּדְלוּתָם שֶׁל חַכְמֵי הַתּוֹרָה וּפוֹסְקֵי הַהֲלָכוֹת, אֶת קְדֻשָּׁתָם שֶׁל גְּדוֹלֵי הַחֲסִידוּת וְאֶת סְגֻלָּתָם שֶׁל יוֹדְעֵי חֵ"ן. לֹא נָקַבְתִּי בְּשֵׁמוֹת שֶׁל אִישִׁים, וּוַדַּאי לֹא הִצְבַּעְתִּי עַל צַדִּיקִים בְּנֵי זְמַנֵּנוּ. לְרֶגַע נִדְמֶה הָיָה לִי כִּי תְּשׁוּבָתִי סִפְּקָה אֶת הַשּׁוֹאֵל, וְכִי אֲנִי רַשַּׁאי לָשׁוּב אֶל הַכָּתוּב שֶׁמִּמֶּנּוּ סָטִיתִי. אוּלָם לֹא, כָּאן הוּרְמָה יָד נוֹסֶפֶת, וּקְצִין צַנְחָנִים בְּדַרְגַּת סְגַן אַלּוּף, שֶׁשֵּׁם מִשְׁפַּחְתּוֹ סָמוּאֵל, קָם עַל רַגְלָיו, בִּקֵּשׁ אֶת רְשׁוּת הַדִּבּוּר וְאָמַר: "הַמַּרְצֶה דִּבֵּר עַל הַחֲסִידוּת וְעַל אִישֶׁיהָ מִבְּחִינָה תֵּאוֹרֶטִית, כְּחוֹקֵר, כְּצוֹפֶה מִן הַצַּד, כְּאָדָם הַסּוֹקֵר תּוֹפָעוֹת הִיסְטוֹרְיוֹת, אַךְ אֲנִי מְבַקֵּשׁ לְסַפֵּר לִפְנֵיכֶם סִפּוּר אִישִׁי. נוֹלַדְתִּי בְּבּוּקָרֶשְׂט לְהוֹרִים שֶׁהָיוּ רְחוֹקִים מֵחַיֵּי הַדָּת וּמִקִּיּוּם הַמִּצְווֹת. שְׁנוֹת הַקּוֹמוּנִיזְם עָשׂוּ אֶת שֶׁלָּהֶן, וְהִתְנַכְּרוּת הוֹרַי לַיַּהֲדוּת תָּאֲמָה אֶת הָאֲוִירָה הַכְּלָלִית בְּבִירָתָהּ שֶׁל רוֹמַנְיָה. שְׁלֹשׁ הַשָּׁנִים הָרִאשׁוֹנוֹת עָבְרוּ עָלַי כְּפִי שֶׁהֵן עוֹבְרוֹת עַל כָּל תִּינוֹק בָּרִיא וְשָׁלֵם. אוּלָם לְאַחַר מִכֵּן הוֹפִיעָה אֶצְלִי תּוֹפָעָה שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא שְׁמַעְתֶּם עָלֶיהָ: הַחִלּוֹתִי לְהִתְעַלֵּף וּלְאַבֵּד אֶת הַהַכָּרָה עִם כָּל רַעַשׁ שֶׁעָלָה בְּאָזְנַי. דַּי הָיָה בִּנְפִילַת כּוֹס וּבְהִתְנַפְּצוּת עַל הָאָרֶץ כְּדֵי שֶׁאֶתְעַלֵּף. אוֹטוֹבּוּס שֶׁעָבַר לְיַד חַלּוֹן בֵּיתֵנוּ בְּרַעַשׁ מָנוֹעַ רָגִיל, גָּרַם אַף הוּא לְהִתְעַלְּפוּתִי. כָּל קוֹל הַלְמוּת וְקוֹל שָׁאוֹן, אַף שֶׁאֵינָם יוֹצְאֵי דֹּפֶן, גָּרְמוּ לִי לְהִתְמוֹטְטוּת. הוֹרַי נֶחְרְדוּ לְנֹכַח הַתּוֹפָעָה וְהֵחֵלּוּ לְשַׁחֵר לְפִתְחָם שֶׁל רוֹפְאִים וּלְמוֹצָא פִּיהֶם. הָרוֹפְאִים, מִצִּדָּם, בָּדְקוּ אוֹתִי בְּכָל הַבְּדִיקוֹת הָאֶפְשָׁרִיּוֹת, חָדְרוּ לְתוֹךְ אָזְנַי, פָּלְשׁוּ לְמַעֲרֶכֶת עֲצַבַּי וְנָבְרוּ בְּנִבְכֵי מֹחִי. לֹא הָיָה מָקוֹם בְּגוּפִי שֶׁלֹּא עָבַר תַּחַת שִׁבְטָם, אַךְ הַתּוֹצָאָה הָיְתָה אַפְסִית. הַחִידָה נוֹתְרָה חִידָה, וְהַתַּעֲלוּמָה לֹא נִפְתְּרָה. הוֹרַי קִבְּלוּ מִן הַשִּׁלְטוֹנוֹת הֶתֵּר מְיֻחָד לִנְסֹעַ לְוִינָה, וְאַף לְהַרְחִיק עַד בֶּרְלִין הַמַּעֲרָבִית כְּדֵי לִמְצֹא מָזוֹר לְמַחֲלָתִי. זְכוּרַנִי כִּי בַּנְּסִיעָה לְעָרִים אֵלּוּ עָטְפוּ הוֹרַי אֶת אָזְנַי בְּשִׁכְבוֹת צֶמֶר עָבוֹת כְּדֵי לְאָטְמָן וּלְגוֹנֵן עָלַי מִפְּנֵי כָּל רַעַשׁ אֶפְשָׁרִי, וְעַל אַף זֹאת אִבַּדְתִּי אֶת הַכָּרָתִי בְּמַסָּעוֹת אֵלּוּ פְּעָמִים אֲחָדוֹת. כַּמְצֻפֶּה, לֹא נִמְצְאָה אַף בְּעָרִים אֵלּוּ כָּל תְּרוּפָה לְמַחֲלָתִי. הָרוֹפְאִים הֵרִימוּ אֶת יְדֵיהֶם. לֹא אֶשְׁכַּח אֶת סִפּוּרֶיהָ שֶׁל אִמָּא עַל הַיֵּאוּשׁ וְהַדִּכָּאוֹן שֶׁתָּקְפוּ אוֹתָהּ, שָׁעָה שֶׁשָּׁבָה עִמִּי לְבּוּקָרֶשְׂט, לְאַחַר שֶׁרוֹפְאִים אֵלֶּה הוֹדִיעוּ לָהּ כִּי אֵין יוֹתֵר מַה לַּעֲשׂוֹת. יוֹם אֶחָד, כְּשֶׁאִמִּי שָׂחָה עַל אֲסוֹנָהּ לְאַחַת מֵחַבְרוֹתֶיהָ, הֵגִיבָה זוֹ וְשָׁאֲלָה: "וְאֵצֶל הַצַּדִּיק הֱיִיתֶם?" אִמִּי, שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא בִּקְּרָה אֵצֶל צַדִּיק וּמִלָּה זוֹ הָיְתָה בַּעֲבוּרָהּ מִלָּה אַרְכָאִית בִּלְבַד, פָּקְחָה אֶת עֵינֶיהָ בְּהַבָּעַת תִּמָּהוֹן. עַל אַף זֹאת הֵחֵלָּה לְהִתְעַנְיֵן בַּצַּדִּיק, בִּדְמוּתוֹ, בִּכְתָבְתּוֹ, וּבִמְיֻחָד – בִּיכָלְתּוֹ לְהַעֲלוֹת אֲרוּכָה לְמַחֲלָתִי. חֲבֵרָה זוֹ הִרְבְּתָה לְדַבֵּר בְּשִׁבְחוֹ שֶׁל הַצַּדִּיק וְאַף סִפְּרָה צְרוֹר עֻבְדוֹת אִישִׁיּוֹת עַל הַיְשׁוּעוֹת שֶׁמִּשְׁפַּחְתָּהּ חָוְתָה אֵצֶל צַדִּיק זֶה. מַה לֹּא עוֹשָׂה אִמָּהּ לְמַעַן בְּנָהּ הַחוֹלֶה? מַאֲמִינָה אוֹ לֹא מַאֲמִינָה – כְּשֶׁמְּחַפְּשִׂים עֹגֶן הַצָּלָה מוּכָנִים לְהֵאָחֵז אַף בְּעָלֶה נִדָּף. כָּךְ חָשְׁבָה אִמִּי, וְהֶחְלִיטָה לְהִכָּנֵס עִמִּי אֶל הַצַּדִּיק. כְּשֶׁהִגַּעְנוּ לְבֵיתוֹ, הַשָּׁעָה הָיְתָה שְׁעַת אַחַר הַצָּהֳרַיִם מְאֻחֶרֶת. הַגַּבַּאי הִכְנִיסָנוּ אֶל חַדְרוֹ שֶׁל הַצַּדִּיק, וְאִמִּי הֵחֵלָּה לְתַנּוֹת אֶת צָרוֹתֶיהָ. אֲנִי זוֹכֵר, כִּי כְּיֶלֶד בֶּן אַרְבַּע לְעֵרֶךְ, עָמַדְתִּי וְהִתְבּוֹנַנְתִּי בַּצַּדִּיק. דְּמוּתוֹ הָיְתָה בּוֹהֶקֶת מִזֹּךְ וּמִטֹּהַר, עֵינָיו הָיוּ טוֹבוֹת, רַכּוֹת, מְלֵאוֹת רַחֲמִים, וּפָנָיו הִבִּיעוּ אַחֲרָיוּת, רִכּוּז וְכֹבֶד רֹאשׁ. 'כָּךְ נִרְאֶה מַלְאָךְ', חָשַׁבְתִּי. הוּא הִרְבָּה לְהִתְעַנְיֵן בְּמַחֲלָתִי וּבְתוֹלְדוֹתֶיהָ, בָּרוֹפְאִים שֶׁטִּפְּלוּ בִּי וּבַמֶּרְכָּזִים הָרְפוּאִיִּים שֶׁבָּהֶם בִּקַּרְתִּי. לְאַחַר שֶׁקִּבֵּל תְּמוּנָה מְלֵאָה עַל מַצָּבִי, הִרְהֵר רֶגַע וְשָׁאַל אֶת אִמִּי אִם הִיא קִיְּמָה בִּי, כִּבְכוֹר, מִצְוַת פִּדְיוֹן הַבֵּן. אִמִּי תָּמְהָה וְשָׁאֲלָה לְפֵשֶׁר מִלִּים אֵלּוּ. הִיא מֵעוֹלָם לֹא שָׁמְעָה עַל טֶקֶס בְּשֵׁם זֶה. הַצַּדִּיק הִסְבִּיר לָהּ בִּמְתִינוּת אֶת נֹהַל קִיּוּם הַמִּצְוָה וְאֶת מַשְׁמָעוּתָהּ, וְהִצִּיעַ לָהּ לְהַמְתִּין בַּפְּרוֹזְדוֹר עַד לִשְׁעַת בֵּין הָעַרְבַּיִם, וְאָז, כָּךְ אָמַר, לִכְשֶׁיַּגִּיעוּ מִתְפַּלְּלִים לִתְפִלַּת מִנְחָה וְעַרְבִית, נְזַמֵּן עֲשָׂרָה יְהוּדִים וְכֹהֵן וּנְקַיֵּם אֶת הַמִּצְוָה. זְכוּרַנִי, כִּי בְּתֹם הַ'טֶּקֶס' הוֹשִׁיט לִי הַצַּדִּיק אֶת יָדוֹ וְאִחֵל לִי, שֶׁבִּזְכוּת הַמִּצְוָה אַבְרִיא מִכָּל מַחֲלָה, וְהוֹסִיף אֶת הַמִּלָּה הַגּוֹרָלִית: וּמִיָּד. מֵרֶגַע זֶה וְאֵילָךְ פָּסְקוּ הַהִתְעַלְּפֻיּוֹת וְהָפַכְתִּי לְיֶלֶד רָגִיל, בָּרִיא וְשָׁלֵם. שִׁכְבוֹת צֶמֶר הַגֶּפֶן הוּסְרוּ מֵעַל אָזְנַי, הַחַלּוֹנוֹת שֶׁבְּבֵיתֵנוּ נִפְתְּחוּ מֵחָדָשׁ, וְקוֹל רַעַשׁ גָּדוֹל שֶׁעָלָה בְּאָזְנַי – לֹא הִזִּיק לִי יוֹתֵר". הַנּוֹכְחִים בְּאוּלַם הַהַרְצָאוֹת הִקְשִׁיבוּ לַסִּפּוּר קֶשֶׁב רַב, וְרָאִיתִי, כִּי דְּבָרָיו עָשׂוּ רֹשֶׁם עַל הַשּׁוֹמְעִים. מִכָּל עֵבֶר נִשְׁמְעָה הַשְּׁאֵלָה הַצְּפוּיָה: "מִי הָיָה צַדִּיק זֶה?" תְּשׁוּבָתוֹ שֶׁל סָמוּאֵל לֹא בּוֹשְׁשָׁה לָבוֹא: הָאַדְמוֹ"ר מִבָּאהוֹשׁ, הַגָּר כַּיּוֹם בִּשְׂדֵרוֹת רוֹטְשִׁילְד 112 בְּתֵל אָבִיב. וְהוֹסִיף: "זֶה שָׁנִים שֶׁאֲנִי וּבְנֵי מִשְׁפַּחְתִּי עוֹלִים בְּעֶרֶב רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְבֵית הָאַדְמוֹ"ר לְהִתְבָּרֵךְ לִקְרַאת הַשָּׁנָה הַחֲדָשָׁה". סָמוּאֵל הִשְׁתַּחְרֵר בֵּינְתַיִם מֵהַצָּבָא, וּפָתַח לוֹ חֲנוּת לַאֲבִיזְרֵי רֶכֶב בִּדְרוֹם תֵּל אָבִיב. מֵאָז לֹא רְאִיתִיו. בְּהַלְוָיָתוֹ שֶׁל הָאַדְמוֹ"ר זָצָ"ל רְאִיתִיו, עוֹמֵד בְּשַׁעַר בֵּית הָעָלְמִין שֶׁבְּנַחֲלַת יִצְחָק וְעֵינָיו זוֹלְגוֹת דְּמָעוֹת..." (אֱמוּנָה שְׁלֵמָה)