Otzarot-Article

"וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי ה'" (י-ב) יֵשׁ דִּין וְיֵשׁ דַּיָּן. מְצִיאוּת זוֹ צְרִיכָה לְהֵחָרֵט בְּלִבּוֹ שֶׁל כָּל בַּר דַּעַת. עַל כָּל מַעֲשֶׂה שֶׁאֲנַחְנוּ עוֹשִׂים, עַל כָּל מִלָּה שֶׁאֲנַחְנוּ מוֹצִיאִים מִן הַפֶּה, יֵשׁ חֶשְׁבּוֹן מְפֹרָט, וְשׁוּם דָּבָר לֹא נֶעֱלָם אוֹ נִשְׁכָּח.

הִגִּיעָה אֵלַי אִשָּׁה פְּלוֹנִית, סִפֵּר הָרַב זִילְבֶּרְשְׁטֵין, וּכְבָר בִּתְחִלַּת דְּבָרֶיהָ פָּרְצָה בִּבְכִי נִסְעָר, עַד שֶׁהָיָה קָשֶׁה לְהַרְגִּיעָהּ. הִיא לֹא הָיְתָה מְסֻגֶּלֶת לְהוֹצִיא מִלָּה מִפִּיהָ. רַק לְאַחַר דַּקּוֹת אֲרֻכּוֹת הֵחֵלָּה לְסַפֵּר שֶׁבִּמְקוֹם עֲבוֹדָתָהּ יֶשְׁנָן חָמֵשׁ נָשִׁים, חַבְרוֹתֶיהָ לָעֲבוֹדָה, שֶׁפָּגְעוּ בָּהּ עַל יָמִין וְעַל שְׂמֹאל.

'גַּם אִם אֵשֵׁב כָּאן שָׁעָה אֲרֻכָּה, לֹא אוּכַל לְתָאֵר בִּפְנֵי הָרַב אֶת כָּל מַעַלְלֵיהֶן שֶׁל אוֹתָן נָשִׁים כְּלַפַּי', אָמְרָה הָאִשָּׁה, וְסִפְּרָה שֶׁהֶעֱלִילוּ עָלֶיהָ עֲלִילוֹת-שָׁוְא, שֶׁלֹּא הָיוּ וְלֹא נִבְרְאוּ, הֵצִיקוּ לָהּ בְּאֹפֶן חָמוּר, הִכְלִימוּ אוֹתָהּ בְּפֻמְבֵּי, וְעוֹד וְעוֹד.

הִתְנַהֲגוּתָן הַמַּחְפִּירָה נִמְשְׁכָה לְאֹרֶךְ תְּקוּפָה אֲרֻכָּה, וּבְמֶשֶׁךְ כָּל הַזְּמַן הַזֶּה הָיוּ חַיֶּיהָ מָרִים מִמָּוֶת, לֹא יוֹם וְלֹא לַיְלָה.

וַאֲנִי, הִמְשִׁיכָה לְסַפֵּר, לֹא הֵגַבְתִּי כְּנֶגְדָּן בִּמְאוּמָה! פָּגְעוּ בִּי וְשָׁתַקְתִּי, צָחֲקוּ מִמֶּנִּי וְלֹא הֶחְזַרְתִּי לָהֶן מִלָּה, הִכְלִימוּנִי בְּפַרְהֶסְיָא וּמִלֵּאתִי אֶת פִּי בְּמַיִם. רָצִיתִי לִהְיוֹת מִן הַנֶּעֱלָבִין וְאֵינָן עוֹלְבִין.

וּמַה קָּרָה לְבַסּוֹף?

הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גָּבָה אֶת שֶׁלּוֹ. כָּל חֲמֵשׁ הַנָּשִׁים שֶׁפָּגְעוּ בִּי, סִפְּרָה הָאִשָּׁה בִּבְכִי, נִתְקְפוּ בַּמַּחֲלָה הַקָּשָׁה רח"ל. אַף אַחַת לֹא יָצְאָה בְּלֹא פֶּגַע!

הָאִשָּׁה הִמְשִׁיכָה לְסַפֵּר: לְאַחַר שֶׁנּוֹדַע הַדָּבָר, שָׁלְחוּ אֵלַי הַנָּשִׁים הַחוֹלוֹת שְׁלוּחִים רַבִּים, כְּדֵי שֶׁאֶסְלַח לָהֶן עַל כָּל מַה שֶּׁעָשׂוּ לִי. אֲבָל, מָה אֹמַר וּמָה אֲדַבֵּר, גַּם אִם אוֹצִיא מִפִּי אֶת הַמִּלָּה 'סָלַחְתִּי', לֹא יִהְיֶה זֶה בְּלֵב שָׁלֵם, לְאַחַר כָּל מַה שֶּׁעָבַרְתִּי וְסָבַלְתִּי מֵהֶן.

זֶה מַה שֶּׁקּוֹרֶה כַּאֲשֶׁר אָדָם עוֹשֶׂה מַעֲשִׂים לְלֹא חֶשְׁבּוֹן! לִפְעָמִים נִרְאֶה לוֹ שֶׁהוּא חָפְשִׁי וּמְשֻׁחְרָר לַעֲשׂוֹת כִּרְצוֹנוֹ, וְאַף אֶחָד לֹא יָשִׁיב לוֹ כִּגְמוּלוֹ. אֲבָל, כָּאָמוּר, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא שׁוֹכֵחַ מְאוּמָה.

הֶחָמוּר בְּיוֹתֵר הוּא שֶׁלְּעִתִּים מַכְנִיס הָאָדָם אֶת עַצְמוֹ לְמַצָּב שֶׁכְּבָר אֵין לוֹ תַּקָּנָה, וְגַם אִם הוּא רוֹצֶה לַחְזֹר בִּתְשׁוּבָה, וּלְבַקֵּשׁ סְלִיחָה עַל מַה שֶּׁעָשָׂה, וְגַם לְהוֹצִיא מָמוֹן רַב כְּדֵי לְפַיֵּס אֶת מִי שֶׁחָטָא נֶגְדּוֹ, הַנִּפְגָּע פָּשׁוּט אֵינוֹ מְסֻגָּל לִסְלֹחַ! לֹא מְסֻגָּל! וְלִפְעָמִים, הַפּוֹגֵעַ לֹא הִתְכַּוֵּן לִפְגֹּעַ, אֶלָּא אָמַר מַה שֶּׁאָמַר, וְעָשָׂה מַה שֶּׁעָשָׂה - 'בִּצְחוֹק'. בְּרַם, אוֹתוֹ זֶה הִצְחִיק; אֶת חֲבֵרוֹ - בִּכְלָל לֹא. וְלָכֵן, הַפִּתְרוֹן הוּא לֹא לִפְגֹּעַ! וַאֲפִלּוּ לֹא בִּצְחוֹק! כִּי הַצְּחוֹק הַזֶּה עָלוּל לְהִתְהַפֵּךְ לְדָבָר רְצִינִי בְּיוֹתֵר, וְהַפּוֹגֵעַ לֹא יוּכַל לִצְחֹק עוֹד.

כֻּלָּנוּ מַכִּירִים אֶת הַתּוֹפָעוֹת הַלָּלוּ, כֻּלָּנוּ מוּדָעִים לָהֶן, וְלַמְרוֹת זֹאת מִזְדַּמֵּן לָנוּ לְהִתָּקֵל בַּאֲנָשִׁים הַפּוֹגְעִים בְּחַבְרֵיהֶם, בִּצְחוֹק אוֹ שֶׁלֹּא בִּצְחוֹק. עֲלֵיהֶם לָדַעַת שֶׁהֵם עֲלוּלִים לָתֵת אֶת הַדִּין. בּוֹאוּ וְנִהְיֶה חֲכָמִים לִפְנֵי מַעֲשֶׂה! (בָּרְכִי נַפְשִׁי)

	שמות תשע"ד
	אוֹהֵב אוֹ שׁוֹדֵד
	"וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי ה'" (י-ב) יֵשׁ דִּין וְיֵשׁ דַּיָּן. מְצִיאוּת זוֹ צְרִיכָה לְהֵחָרֵט בְּלִבּוֹ שֶׁל כָּל בַּר דַּעַת. עַל כָּל מַעֲשֶׂה שֶׁאֲנַחְנוּ עוֹשִׂים, עַל כָּל מִלָּה שֶׁאֲנַחְנוּ מוֹצִיאִים מִן הַפֶּה, יֵשׁ חֶשְׁבּוֹן מְפֹרָט, וְשׁוּם דָּבָר לֹא נֶעֱלָם אוֹ נִשְׁכָּח. הִגִּיעָה אֵלַי אִשָּׁה פְּלוֹנִית, סִפֵּר הָרַב זִילְבֶּרְשְׁטֵין, וּכְבָר בִּתְחִלַּת דְּבָרֶיהָ פָּרְצָה בִּבְכִי נִסְעָר, עַד שֶׁהָיָה קָשֶׁה לְהַרְגִּיעָהּ. הִיא לֹא הָיְתָה מְסֻגֶּלֶת לְהוֹצִיא מִלָּה מִפִּיהָ. רַק לְאַחַר דַּקּוֹת אֲרֻכּוֹת הֵחֵלָּה לְסַפֵּר שֶׁבִּמְקוֹם עֲבוֹדָתָהּ יֶשְׁנָן חָמֵשׁ נָשִׁים, חַבְרוֹתֶיהָ לָעֲבוֹדָה, שֶׁפָּגְעוּ בָּהּ עַל יָמִין וְעַל שְׂמֹאל. 'גַּם אִם אֵשֵׁב כָּאן שָׁעָה אֲרֻכָּה, לֹא אוּכַל לְתָאֵר בִּפְנֵי הָרַב אֶת כָּל מַעַלְלֵיהֶן שֶׁל אוֹתָן נָשִׁים כְּלַפַּי', אָמְרָה הָאִשָּׁה, וְסִפְּרָה שֶׁהֶעֱלִילוּ עָלֶיהָ עֲלִילוֹת-שָׁוְא, שֶׁלֹּא הָיוּ וְלֹא נִבְרְאוּ, הֵצִיקוּ לָהּ בְּאֹפֶן חָמוּר, הִכְלִימוּ אוֹתָהּ בְּפֻמְבֵּי, וְעוֹד וְעוֹד. הִתְנַהֲגוּתָן הַמַּחְפִּירָה נִמְשְׁכָה לְאֹרֶךְ תְּקוּפָה אֲרֻכָּה, וּבְמֶשֶׁךְ כָּל הַזְּמַן הַזֶּה הָיוּ חַיֶּיהָ מָרִים מִמָּוֶת, לֹא יוֹם וְלֹא לַיְלָה. וַאֲנִי, הִמְשִׁיכָה לְסַפֵּר, לֹא הֵגַבְתִּי כְּנֶגְדָּן בִּמְאוּמָה! פָּגְעוּ בִּי וְשָׁתַקְתִּי, צָחֲקוּ מִמֶּנִּי וְלֹא הֶחְזַרְתִּי לָהֶן מִלָּה, הִכְלִימוּנִי בְּפַרְהֶסְיָא וּמִלֵּאתִי אֶת פִּי בְּמַיִם. רָצִיתִי לִהְיוֹת מִן הַנֶּעֱלָבִין וְאֵינָן עוֹלְבִין. וּמַה קָּרָה לְבַסּוֹף? הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גָּבָה אֶת שֶׁלּוֹ. כָּל חֲמֵשׁ הַנָּשִׁים שֶׁפָּגְעוּ בִּי, סִפְּרָה הָאִשָּׁה בִּבְכִי, נִתְקְפוּ בַּמַּחֲלָה הַקָּשָׁה רח"ל. אַף אַחַת לֹא יָצְאָה בְּלֹא פֶּגַע! הָאִשָּׁה הִמְשִׁיכָה לְסַפֵּר: לְאַחַר שֶׁנּוֹדַע הַדָּבָר, שָׁלְחוּ אֵלַי הַנָּשִׁים הַחוֹלוֹת שְׁלוּחִים רַבִּים, כְּדֵי שֶׁאֶסְלַח לָהֶן עַל כָּל מַה שֶּׁעָשׂוּ לִי. אֲבָל, מָה אֹמַר וּמָה אֲדַבֵּר, גַּם אִם אוֹצִיא מִפִּי אֶת הַמִּלָּה 'סָלַחְתִּי', לֹא יִהְיֶה זֶה בְּלֵב שָׁלֵם, לְאַחַר כָּל מַה שֶּׁעָבַרְתִּי וְסָבַלְתִּי מֵהֶן. זֶה מַה שֶּׁקּוֹרֶה כַּאֲשֶׁר אָדָם עוֹשֶׂה מַעֲשִׂים לְלֹא חֶשְׁבּוֹן! לִפְעָמִים נִרְאֶה לוֹ שֶׁהוּא חָפְשִׁי וּמְשֻׁחְרָר לַעֲשׂוֹת כִּרְצוֹנוֹ, וְאַף אֶחָד לֹא יָשִׁיב לוֹ כִּגְמוּלוֹ. אֲבָל, כָּאָמוּר, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא שׁוֹכֵחַ מְאוּמָה. הֶחָמוּר בְּיוֹתֵר הוּא שֶׁלְּעִתִּים מַכְנִיס הָאָדָם אֶת עַצְמוֹ לְמַצָּב שֶׁכְּבָר אֵין לוֹ תַּקָּנָה, וְגַם אִם הוּא רוֹצֶה לַחְזֹר בִּתְשׁוּבָה, וּלְבַקֵּשׁ סְלִיחָה עַל מַה שֶּׁעָשָׂה, וְגַם לְהוֹצִיא מָמוֹן רַב כְּדֵי לְפַיֵּס אֶת מִי שֶׁחָטָא נֶגְדּוֹ, הַנִּפְגָּע פָּשׁוּט אֵינוֹ מְסֻגָּל לִסְלֹחַ! לֹא מְסֻגָּל! וְלִפְעָמִים, הַפּוֹגֵעַ לֹא הִתְכַּוֵּן לִפְגֹּעַ, אֶלָּא אָמַר מַה שֶּׁאָמַר, וְעָשָׂה מַה שֶּׁעָשָׂה - 'בִּצְחוֹק'. בְּרַם, אוֹתוֹ זֶה הִצְחִיק; אֶת חֲבֵרוֹ - בִּכְלָל לֹא. וְלָכֵן, הַפִּתְרוֹן הוּא לֹא לִפְגֹּעַ! וַאֲפִלּוּ לֹא בִּצְחוֹק! כִּי הַצְּחוֹק הַזֶּה עָלוּל לְהִתְהַפֵּךְ לְדָבָר רְצִינִי בְּיוֹתֵר, וְהַפּוֹגֵעַ לֹא יוּכַל לִצְחֹק עוֹד. כֻּלָּנוּ מַכִּירִים אֶת הַתּוֹפָעוֹת הַלָּלוּ, כֻּלָּנוּ מוּדָעִים לָהֶן, וְלַמְרוֹת זֹאת מִזְדַּמֵּן לָנוּ לְהִתָּקֵל בַּאֲנָשִׁים הַפּוֹגְעִים בְּחַבְרֵיהֶם, בִּצְחוֹק אוֹ שֶׁלֹּא בִּצְחוֹק. עֲלֵיהֶם לָדַעַת שֶׁהֵם עֲלוּלִים לָתֵת אֶת הַדִּין. בּוֹאוּ וְנִהְיֶה חֲכָמִים לִפְנֵי מַעֲשֶׂה! (בָּרְכִי נַפְשִׁי)