Otzarot-Article

דָּרַשׁ הָרַב גַּלִינְסְקִי: יְדוּעָה הַשְּׁאֵלָה, מָה רָאוּ חֲכָמִים לִקְבֹּעַ חַג שִׂמְחַת תּוֹרָה בִּשְׁמִינִי עֲצֶרֶת, לְסַיֵּם בּוֹ הַתּוֹרָה וּלְהַתְחִילָהּ, לָשׂוּשׂ וְלִשְׂמֹחַ בְּשִׂמְחָתָהּ. וְלִי יֵשׁ עַל כָּךְ תְּשׁוּבָה, וּמִמִּשְׁנָה מְפֹרֶשֶׁת. שֶׁכָּךְ שָׁנִינוּ: כָּךְ הִיא דַּרְכָּהּ שֶׁל תּוֹרָה, פַּת בַּמֶּלַח תֹּאכֵל וּמַיִם בִּמְשׂוּרָה תִּשְׁתֶּה וְעַל הָאָרֶץ תִּישַׁן וְחַיֵּי צַעַר תִּחְיֶה וּבַתּוֹרָה אַתָּה עָמֵל, אִם אַתָּה עוֹשֶׂה כֵן אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ, אַשְׁרֶיךָ בָּעוֹלָם הַזֶּה וְטוֹב לָךְ לָעוֹלָם הַבָּא" (אָבוֹת ו-ד).

וּבֵאוּרוֹ, שֶׁכָּתַב בְּחוֹבוֹת הַלְּבָבוֹת (חֶשְׁבּוֹן הַנֶּפֶשׁ ג-כה), שֶׁכְּבָר אָמַר אֶחָד מִן הַחֲכָמִים, שֶׁכַּאֲשֶׁר לֹא יִתְקַיְּמוּ בִּכְלִי אֶחָד הַמַּיִם וְהָאֵשׁ כֵּן לֹא תִּתְחַבֵּר בְּלֵב הַמַּאֲמִין אַהֲבַת הָעוֹלָם הַזֶּה וְאַהֲבַת הָעוֹלָם הַבָּא. וְאָמְרוּ, שֶׁהָעוֹלָם הַזֶּה וְהָעוֹלָם הַבָּא כִּשְׁתֵּי נָשִׁים צָרוֹת, שֶׁכַּאֲשֶׁר תְּבַקֵּשׁ הָאַחַת מֵהֵן, תַּקְצִיף אֶת הַשְּׁנִיָּה.

וְאֵין הַכַּוָּנָה שֶׁיֵּשׁ לִסְבֹּל, חָלִילָה. לְהֵפֶךְ, הֲרֵי אָמְרוּ אַשְׁרֶיךָ בָּעוֹלָם הַזֶּה מִלְּבַד מַה שֶּׁטּוֹב לָךְ לָעוֹלָם הַבָּא. אֶלָּא, מָשָׁל לְמַה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְאָדָם שֶׁעוֹמֵד בַּחֲנוּתוֹ בְּעֵת הַיָּרִיד וּמוֹכֵר סְחוֹרָה רַבָּה בִּמְחִירִים נָאִים, וְיוֹדֵעַ שֶׁמִּשָּׁבוּעַ זֶה יִתְפַּרְנֵס בְּמֶשֶׁךְ הַשָּׁנָה כֻּלָּהּ בִּרְוָחָה. וְלֹא זוֹ בִּלְבַד שֶׁלֹּא יַעֲלֶה בְּדַעְתּוֹ לַעֲרֹךְ הַפְסָקָה וּלְבַקֵּשׁ מֵהַקּוֹנִים שֶׁיֵּצְאוּ כִּי כָּעֵת מְבַקֵּשׁ הוּא לֶאֱכֹל וְלָנוּחַ, אֶלָּא אַף לֹא יָחוּשׁ כְּלָל בָּרָעָב מֵרֹב שִׂמְחָתוֹ וְתַעֲנוּגוֹ בְּמִסְחָרוֹ וּבִרְוָחָיו, בְּרֹב לְהִיטוּתוֹ וְאָשְׁרוֹ.

וַאֲסַפֵּר מַה שֶּׁשָּׁמַעְתִּי מֵהַגָּאוֹן הַצַּדִּיק רַבִּי יִשְׂרָאֵל יַעֲקֹב לוּבְצַ'נְסְקִי זַצַ"ל, הי"ד, חֲתָנוֹ שֶׁל הַסַּבָּא מִנּוֹבְהַרְדּוֹק זַצַ"ל וְהַמַּשְׁגִּיחַ דִּישִׁיבַת בָּרַנוֹבִיץ: בִּשְׁעָתוֹ, בִּקֵּר בְּאַיְשִׁישׁוֹק בָּהּ הָיָה "קִבּוּץ" שֶׁל פְּרוּשִׁים שֶׁעָסְקוּ בַּתּוֹרָה מִתּוֹךְ הַדְּחָק. בְּאוֹתָהּ עֵת שָׁהָה שָׁם הֶחָפֵץ חַיִּים וְשָׁקַד עַל הַתּוֹרָה בִּפְרִישׁוּת בְּמֶשֶׁךְ חֳדָשִׁים אֲרֻכִּים. הָיָה זֶה לְאַחַר שֶׁהוֹצִיא לָאוֹר אֶת סִפְרוֹ הַנּוֹדָע שֶׁהוֹצִיא לוֹ שֵׁם עוֹלָם. הִתְעַלָּה בְּהַתְמָדָה, וְאָכַל "יָמִים" עַל שֻׁלְחָנָם שֶׁל בַּעֲלֵי בָּתִּים בָּעֲיָרָה.

פַּעַם אַחַת זִלְזֵל בּוֹ אֶחָד מִבְּנֵי הַמָּקוֹם וְאָמַר: הֲלֹא אַתָּה מְחַבֵּר הַסֵּפֶר הַמְּפֻרְסָם, הַאִם לְפִי כְּבוֹדְךָ לֶאֱכֹל "יָמִים" עַל שֻׁלְחָנָם שֶׁל אֲחֵרִים, וְכִי זוֹ תּוֹרָה וְזוֹ שְׂכָרָהּ, אֵינְךָ יָכוֹל לְהִתְפַּרְנֵס בְּכֹחוֹת עַצְמְךָ?

הֶחָפֵץ חַיִּים לֹא הִתְפַּעֵל בִּכְלָל, וְעָנָהוּ בְּנִיחוּתָא: וְכִי אֵינְכֶם יוֹדְעִים, הֲלֹא פָּסוּק מְפֹרָשׁ הוּא (תְּהִלִּים לד-יג): מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים, אֹהֵב 'יָמִים'... וּמַדּוּעַ? כְּדֵי לִרְאוֹת 'טוֹב'. וְאֵין 'טוֹב' אֶלָּא תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (מִשְׁלֵי ד-ב) "כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם תּוֹרָתִי אַל תַּעֲזֹבוּ".

וְזוֹ אֵפוֹא תְּשׁוּבַת הַשְּׁאֵלָה:

רַק לְאַחַר שֶׁיָּצָאנוּ מִדִּירַת קֶבַע וְהִתְגוֹרַרְנוּ בְּדִירַת אַרְעַי, וְהֵבַנּוּ שֶׁאֵין לָשִׂים דָּגֵשׁ עַל אַהֲבַת הָעוֹלָם, יְכוֹלִים אָנוּ לָחֹג אֶת שִׂמְחַת הַתּוֹרָה בְּכָל עֹז וְתַעֲצוּמוֹת.

שָׁנִינוּ (סֻכָּה נה:) אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, אוֹתָם שִׁבְעִים פָּרִים (שֶׁמַּקְרִיבִים בֶּחָג הַסֻּכּוֹת) כְּנֶגֶד מִי? כְּנֶגֶד שִׁבְעִים אֻמּוֹת (לְכַפֵּר עֲלֵיהֶם שֶׁיֵּרְדוּ גְּשָׁמִים, לְפִי שֶׁנִּדּוֹנִים בְּחַג הַסֻּכּוֹת עַל הַמַּיִם (רַשִׁ"י)). פַּר יְחִידִי (שֶׁמַּקְרִיבִים בִּשְׁמִינִי עֲצֶרֶת) לָמָּה? כְּנֶגֶד אֻמָּה יְחִידָה. מָשָׁל לְמֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם שֶׁאָמַר לַעֲבָדָיו, עֲשׂוּ לִי סְעֻדָּה גְּדוֹלָה. לְיוֹם אַחֲרוֹן אָמַר לְאוֹהֲבוֹ: עֲשֵׂה לִי סְעֻדָּה קְטַנָּה, כְּדֵי שֶׁאֶהֱנֱה מִמְּךָ (אֵין לִי קוֹרַת רוּחַ וַהֲנָאָה בְּשֶׁל אֵלּוּ, אֶלָּא בְּשֶׁלְּךָ (רַשִׁ"י)). אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אוֹי לָהֶן לָאֻמּוֹת שֶׁאִבְּדוּ וְאֵינָן יוֹדְעוֹת מָה אִבְּדוּ. בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ הָיָה קַיָּם מִזְבֵּחַ מְכַפֵּר עֲלֵיהֶן, וְעַכְשָׁו מִי מְכַפֵּר עֲלֵיהֶן.

בִּשְׁעָתוֹ, גָּזְרָה מַלְכוּת הָרְשָׁעָה בְּרוּסְיָה שֶׁיִּלְמְדוּ לִמּוּדֵי חוֹל בַּיְּשִׁיבוֹת. דָּאֲגוּ לְהַשְׂכָּלָתָם שֶׁל בְּנֵי הַיְּשִׁיבוֹת, לְחַלְּצָם מֵהֶסְגֵּר אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁל הֲלָכָה, לִפְתֹּחַ אוֹתָם אֶל הָעוֹלָם הַגָּדוֹל. כָּל הַמַּאֲמָצִים לֹא נָשְׂאוּ פְּרִי. שַׂר הַהַשְׂכָּלָה לֹא הֵבִין מָה רוֹצִים מִמֶּנּוּ, מַדּוּעַ הַהִתְנַגְּדוּת וְעַל מַה הַמְּהוּמָה. הַאִם אוֹסְרִים עַל לִמּוּד הַתּוֹרָה, הַאִם מְנַסִּים לְשַׁנּוֹת אֶת צִבְיוֹנוֹ?! תִּלְמְדוּ כִּרְצוֹנְכֶם, לֹא מִתְעָרְבִים וְלֹא כּוֹפִים. רַק מַכְנִיסִים צֶלֶם לַהֵיכָל, אָז מָה.

נוֹעֲדוּ גְּדוֹלֵי הַדּוֹר לַאֲסֵפָה. לְטַכֵּס עֵצָה אֵיךְ מַחְדִּירִים לְמֹחוֹ שֶׁל הַגּוֹי אֶת הַהַשְׁקָפָה הַצְּרוּפָה, שֶׁשֶּׁמֶן זָךְ אֵינוֹ מִתְעָרֵב עִם דָּבָר אַחֵר. אֵיךְ נַמְחִישׁ לוֹ מַה הַתּוֹרָה עֲבוּרֵנוּ.

קָם אֶחָד מֵהַגְּדוֹלִים, וְהִצִּיעַ לְתַרְגֵּם אֶת בִּרְכַּת "אַהֲבָה רַבָּה" לְרוּסִית, וּלְהַרְאוֹתָהּ לַשַּׂר. שֶׁיָּבִין מַה הִתְיַחֲסוּתֵנוּ לַתּוֹרָה:

אַהֲבָה רַבָּה אֲהַבְתָּנוּ, ה' אֱלֹקֵינוּ, חֶמְלָה גְּדוֹלָה וִיתֵרָה חָמַלְתָּ עָלֵינוּ. אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ בַּעֲבוּר אֲבוֹתֵינוּ שֶׁבָּטְחוּ בְךָ וַתְּלַמְּדֵם חֻקֵּי חַיִּים, כֵּן תְּחָנֵנוּ וּתְלַמְּדֵנוּ. אָבִינוּ, אָב הָרַחֲמָן, הַמְּרַחֵם, רַחֵם עָלֵינוּ. וְתֵן בְּלִבֵּנוּ בִּינָה, לְהָבִין – וּלְהַשְׂכִּיל, לִשְׁמֹעַ, לִלְמֹד וּלְלַמֵּד, לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי תַלְמוּד תּוֹרָתֶךָ בְּאַהֲבָה. וְהָאֵר עֵינֵינוּ בְּתוֹרָתֶךָ וְדַבֵּק לִבֵּנוּ בְּמִצְוֹתֶיךָ וְיַחֵד לְבָבֵנוּ לְאַהֲבָה וּלְיִרְאָה אֶת שְׁמֶךָ.

יִקְרָא, וְיִתְרַשֵּׁם. יָבִין לְרִגְשׁוֹתֵינוּ וּלְסַעֲרַת רוּחֵנוּ. הַהַצָּעָה הִתְקַבְּלָה בְּהִתְלַהֲבוּת.

קָם הַגָּאוֹן רַבִּי אִיצָלֶ'ה פּוֹנִיבִיזֵ'ר וְקָרָא: רַבּוֹתַי, אִלּוּ הָיִינוּ מְתַרְגְּמִים לְעַצְמֵנוּ אֶת בִּרְכַּת "אַהֲבָה רַבָּה" לֹא הָיִינוּ צְרִיכִים לְתַרְגְּמָהּ לְאוֹתוֹ צוֹרֵר...

כַּמָּה נוֹקֵב.

שְׁלִיטַת הָאֻמּוֹת עָלֵינוּ נִגְזֶרֶת מִשְּׁלִיטַת הָאֻמּוֹת בָּנוּ. בַּתּוֹכֵחָה הַנּוֹרָאָה נֶאֱמַר: "הַגֵּר אֲשֶׁר בְּקִרְבְּךָ יַעֲלֶה עָלֶיךָ מַעְלָה מָּעְלָה וְאַתָּה תֵרֵד מַטָּה מָּטָּה" (דְּבָרִים כח-מג), וּכְשֶׁהוֹלְכִים וּמְמַעֲטִים אֶת מִסְפַּר הַפָּרִים, לְהַמְעִיט וּלְבַטֵּל הַשְׁפָּעַת הָאֻמּוֹת, מַקְרִיבִים צ"ח כְּבָשִׂים לְבַטֵּל צ"ח קִלְלוֹת הַתּוֹכֵחָה (רַשִׁ"י בַּמִּדְבָּר כט-יח). מִמֵּילָא זוֹכִים אָז לְשִׂמְחַת הַתּוֹרָה, בְּכָל הַהִתְלַהֲבוּת וְהַלַּהַט שֶׁל בִּרְכַּת "אַהֲבָה רַבָּה". (וְהִגַּדְתָּ)

	ויחי תשע"ד
	אֵין לְהָבִין אֵיךְ, אֲבָל חַיִּים!
	דָּרַשׁ הָרַב גַּלִינְסְקִי: יְדוּעָה הַשְּׁאֵלָה, מָה רָאוּ חֲכָמִים לִקְבֹּעַ חַג שִׂמְחַת תּוֹרָה בִּשְׁמִינִי עֲצֶרֶת, לְסַיֵּם בּוֹ הַתּוֹרָה וּלְהַתְחִילָהּ, לָשׂוּשׂ וְלִשְׂמֹחַ בְּשִׂמְחָתָהּ. וְלִי יֵשׁ עַל כָּךְ תְּשׁוּבָה, וּמִמִּשְׁנָה מְפֹרֶשֶׁת. שֶׁכָּךְ שָׁנִינוּ: כָּךְ הִיא דַּרְכָּהּ שֶׁל תּוֹרָה, פַּת בַּמֶּלַח תֹּאכֵל וּמַיִם בִּמְשׂוּרָה תִּשְׁתֶּה וְעַל הָאָרֶץ תִּישַׁן וְחַיֵּי צַעַר תִּחְיֶה וּבַתּוֹרָה אַתָּה עָמֵל, אִם אַתָּה עוֹשֶׂה כֵן אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ, אַשְׁרֶיךָ בָּעוֹלָם הַזֶּה וְטוֹב לָךְ לָעוֹלָם הַבָּא" (אָבוֹת ו-ד). וּבֵאוּרוֹ, שֶׁכָּתַב בְּחוֹבוֹת הַלְּבָבוֹת (חֶשְׁבּוֹן הַנֶּפֶשׁ ג-כה), שֶׁכְּבָר אָמַר אֶחָד מִן הַחֲכָמִים, שֶׁכַּאֲשֶׁר לֹא יִתְקַיְּמוּ בִּכְלִי אֶחָד הַמַּיִם וְהָאֵשׁ כֵּן לֹא תִּתְחַבֵּר בְּלֵב הַמַּאֲמִין אַהֲבַת הָעוֹלָם הַזֶּה וְאַהֲבַת הָעוֹלָם הַבָּא. וְאָמְרוּ, שֶׁהָעוֹלָם הַזֶּה וְהָעוֹלָם הַבָּא כִּשְׁתֵּי נָשִׁים צָרוֹת, שֶׁכַּאֲשֶׁר תְּבַקֵּשׁ הָאַחַת מֵהֵן, תַּקְצִיף אֶת הַשְּׁנִיָּה. וְאֵין הַכַּוָּנָה שֶׁיֵּשׁ לִסְבֹּל, חָלִילָה. לְהֵפֶךְ, הֲרֵי אָמְרוּ אַשְׁרֶיךָ בָּעוֹלָם הַזֶּה מִלְּבַד מַה שֶּׁטּוֹב לָךְ לָעוֹלָם הַבָּא. אֶלָּא, מָשָׁל לְמַה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְאָדָם שֶׁעוֹמֵד בַּחֲנוּתוֹ בְּעֵת הַיָּרִיד וּמוֹכֵר סְחוֹרָה רַבָּה בִּמְחִירִים נָאִים, וְיוֹדֵעַ שֶׁמִּשָּׁבוּעַ זֶה יִתְפַּרְנֵס בְּמֶשֶׁךְ הַשָּׁנָה כֻּלָּהּ בִּרְוָחָה. וְלֹא זוֹ בִּלְבַד שֶׁלֹּא יַעֲלֶה בְּדַעְתּוֹ לַעֲרֹךְ הַפְסָקָה וּלְבַקֵּשׁ מֵהַקּוֹנִים שֶׁיֵּצְאוּ כִּי כָּעֵת מְבַקֵּשׁ הוּא לֶאֱכֹל וְלָנוּחַ, אֶלָּא אַף לֹא יָחוּשׁ כְּלָל בָּרָעָב מֵרֹב שִׂמְחָתוֹ וְתַעֲנוּגוֹ בְּמִסְחָרוֹ וּבִרְוָחָיו, בְּרֹב לְהִיטוּתוֹ וְאָשְׁרוֹ. וַאֲסַפֵּר מַה שֶּׁשָּׁמַעְתִּי מֵהַגָּאוֹן הַצַּדִּיק רַבִּי יִשְׂרָאֵל יַעֲקֹב לוּבְצַ'נְסְקִי זַצַ"ל, הי"ד, חֲתָנוֹ שֶׁל הַסַּבָּא מִנּוֹבְהַרְדּוֹק זַצַ"ל וְהַמַּשְׁגִּיחַ דִּישִׁיבַת בָּרַנוֹבִיץ: בִּשְׁעָתוֹ, בִּקֵּר בְּאַיְשִׁישׁוֹק בָּהּ הָיָה "קִבּוּץ" שֶׁל פְּרוּשִׁים שֶׁעָסְקוּ בַּתּוֹרָה מִתּוֹךְ הַדְּחָק. בְּאוֹתָהּ עֵת שָׁהָה שָׁם הֶחָפֵץ חַיִּים וְשָׁקַד עַל הַתּוֹרָה בִּפְרִישׁוּת בְּמֶשֶׁךְ חֳדָשִׁים אֲרֻכִּים. הָיָה זֶה לְאַחַר שֶׁהוֹצִיא לָאוֹר אֶת סִפְרוֹ הַנּוֹדָע שֶׁהוֹצִיא לוֹ שֵׁם עוֹלָם. הִתְעַלָּה בְּהַתְמָדָה, וְאָכַל "יָמִים" עַל שֻׁלְחָנָם שֶׁל בַּעֲלֵי בָּתִּים בָּעֲיָרָה. פַּעַם אַחַת זִלְזֵל בּוֹ אֶחָד מִבְּנֵי הַמָּקוֹם וְאָמַר: הֲלֹא אַתָּה מְחַבֵּר הַסֵּפֶר הַמְּפֻרְסָם, הַאִם לְפִי כְּבוֹדְךָ לֶאֱכֹל "יָמִים" עַל שֻׁלְחָנָם שֶׁל אֲחֵרִים, וְכִי זוֹ תּוֹרָה וְזוֹ שְׂכָרָהּ, אֵינְךָ יָכוֹל לְהִתְפַּרְנֵס בְּכֹחוֹת עַצְמְךָ? הֶחָפֵץ חַיִּים לֹא הִתְפַּעֵל בִּכְלָל, וְעָנָהוּ בְּנִיחוּתָא: וְכִי אֵינְכֶם יוֹדְעִים, הֲלֹא פָּסוּק מְפֹרָשׁ הוּא (תְּהִלִּים לד-יג): מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים, אֹהֵב 'יָמִים'... וּמַדּוּעַ? כְּדֵי לִרְאוֹת 'טוֹב'. וְאֵין 'טוֹב' אֶלָּא תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (מִשְׁלֵי ד-ב) "כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם תּוֹרָתִי אַל תַּעֲזֹבוּ". וְזוֹ אֵפוֹא תְּשׁוּבַת הַשְּׁאֵלָה: רַק לְאַחַר שֶׁיָּצָאנוּ מִדִּירַת קֶבַע וְהִתְגוֹרַרְנוּ בְּדִירַת אַרְעַי, וְהֵבַנּוּ שֶׁאֵין לָשִׂים דָּגֵשׁ עַל אַהֲבַת הָעוֹלָם, יְכוֹלִים אָנוּ לָחֹג אֶת שִׂמְחַת הַתּוֹרָה בְּכָל עֹז וְתַעֲצוּמוֹת. שָׁנִינוּ (סֻכָּה נה:) אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, אוֹתָם שִׁבְעִים פָּרִים (שֶׁמַּקְרִיבִים בֶּחָג הַסֻּכּוֹת) כְּנֶגֶד מִי? כְּנֶגֶד שִׁבְעִים אֻמּוֹת (לְכַפֵּר עֲלֵיהֶם שֶׁיֵּרְדוּ גְּשָׁמִים, לְפִי שֶׁנִּדּוֹנִים בְּחַג הַסֻּכּוֹת עַל הַמַּיִם (רַשִׁ"י)). פַּר יְחִידִי (שֶׁמַּקְרִיבִים בִּשְׁמִינִי עֲצֶרֶת) לָמָּה? כְּנֶגֶד אֻמָּה יְחִידָה. מָשָׁל לְמֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם שֶׁאָמַר לַעֲבָדָיו, עֲשׂוּ לִי סְעֻדָּה גְּדוֹלָה. לְיוֹם אַחֲרוֹן אָמַר לְאוֹהֲבוֹ: עֲשֵׂה לִי סְעֻדָּה קְטַנָּה, כְּדֵי שֶׁאֶהֱנֱה מִמְּךָ (אֵין לִי קוֹרַת רוּחַ וַהֲנָאָה בְּשֶׁל אֵלּוּ, אֶלָּא בְּשֶׁלְּךָ (רַשִׁ"י)). אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אוֹי לָהֶן לָאֻמּוֹת שֶׁאִבְּדוּ וְאֵינָן יוֹדְעוֹת מָה אִבְּדוּ. בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ הָיָה קַיָּם מִזְבֵּחַ מְכַפֵּר עֲלֵיהֶן, וְעַכְשָׁו מִי מְכַפֵּר עֲלֵיהֶן. בִּשְׁעָתוֹ, גָּזְרָה מַלְכוּת הָרְשָׁעָה בְּרוּסְיָה שֶׁיִּלְמְדוּ לִמּוּדֵי חוֹל בַּיְּשִׁיבוֹת. דָּאֲגוּ לְהַשְׂכָּלָתָם שֶׁל בְּנֵי הַיְּשִׁיבוֹת, לְחַלְּצָם מֵהֶסְגֵּר אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁל הֲלָכָה, לִפְתֹּחַ אוֹתָם אֶל הָעוֹלָם הַגָּדוֹל. כָּל הַמַּאֲמָצִים לֹא נָשְׂאוּ פְּרִי. שַׂר הַהַשְׂכָּלָה לֹא הֵבִין מָה רוֹצִים מִמֶּנּוּ, מַדּוּעַ הַהִתְנַגְּדוּת וְעַל מַה הַמְּהוּמָה. הַאִם אוֹסְרִים עַל לִמּוּד הַתּוֹרָה, הַאִם מְנַסִּים לְשַׁנּוֹת אֶת צִבְיוֹנוֹ?! תִּלְמְדוּ כִּרְצוֹנְכֶם, לֹא מִתְעָרְבִים וְלֹא כּוֹפִים. רַק מַכְנִיסִים צֶלֶם לַהֵיכָל, אָז מָה. נוֹעֲדוּ גְּדוֹלֵי הַדּוֹר לַאֲסֵפָה. לְטַכֵּס עֵצָה אֵיךְ מַחְדִּירִים לְמֹחוֹ שֶׁל הַגּוֹי אֶת הַהַשְׁקָפָה הַצְּרוּפָה, שֶׁשֶּׁמֶן זָךְ אֵינוֹ מִתְעָרֵב עִם דָּבָר אַחֵר. אֵיךְ נַמְחִישׁ לוֹ מַה הַתּוֹרָה עֲבוּרֵנוּ. קָם אֶחָד מֵהַגְּדוֹלִים, וְהִצִּיעַ לְתַרְגֵּם אֶת בִּרְכַּת "אַהֲבָה רַבָּה" לְרוּסִית, וּלְהַרְאוֹתָהּ לַשַּׂר. שֶׁיָּבִין מַה הִתְיַחֲסוּתֵנוּ לַתּוֹרָה: אַהֲבָה רַבָּה אֲהַבְתָּנוּ, ה' אֱלֹקֵינוּ, חֶמְלָה גְּדוֹלָה וִיתֵרָה חָמַלְתָּ עָלֵינוּ. אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ בַּעֲבוּר אֲבוֹתֵינוּ שֶׁבָּטְחוּ בְךָ וַתְּלַמְּדֵם חֻקֵּי חַיִּים, כֵּן תְּחָנֵנוּ וּתְלַמְּדֵנוּ. אָבִינוּ, אָב הָרַחֲמָן, הַמְּרַחֵם, רַחֵם עָלֵינוּ. וְתֵן בְּלִבֵּנוּ בִּינָה, לְהָבִין – וּלְהַשְׂכִּיל, לִשְׁמֹעַ, לִלְמֹד וּלְלַמֵּד, לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי תַלְמוּד תּוֹרָתֶךָ בְּאַהֲבָה. וְהָאֵר עֵינֵינוּ בְּתוֹרָתֶךָ וְדַבֵּק לִבֵּנוּ בְּמִצְוֹתֶיךָ וְיַחֵד לְבָבֵנוּ לְאַהֲבָה וּלְיִרְאָה אֶת שְׁמֶךָ. יִקְרָא, וְיִתְרַשֵּׁם. יָבִין לְרִגְשׁוֹתֵינוּ וּלְסַעֲרַת רוּחֵנוּ. הַהַצָּעָה הִתְקַבְּלָה בְּהִתְלַהֲבוּת. קָם הַגָּאוֹן רַבִּי אִיצָלֶ'ה פּוֹנִיבִיזֵ'ר וְקָרָא: רַבּוֹתַי, אִלּוּ הָיִינוּ מְתַרְגְּמִים לְעַצְמֵנוּ אֶת בִּרְכַּת "אַהֲבָה רַבָּה" לֹא הָיִינוּ צְרִיכִים לְתַרְגְּמָהּ לְאוֹתוֹ צוֹרֵר... כַּמָּה נוֹקֵב. שְׁלִיטַת הָאֻמּוֹת עָלֵינוּ נִגְזֶרֶת מִשְּׁלִיטַת הָאֻמּוֹת בָּנוּ. בַּתּוֹכֵחָה הַנּוֹרָאָה נֶאֱמַר: "הַגֵּר אֲשֶׁר בְּקִרְבְּךָ יַעֲלֶה עָלֶיךָ מַעְלָה מָּעְלָה וְאַתָּה תֵרֵד מַטָּה מָּטָּה" (דְּבָרִים כח-מג), וּכְשֶׁהוֹלְכִים וּמְמַעֲטִים אֶת מִסְפַּר הַפָּרִים, לְהַמְעִיט וּלְבַטֵּל הַשְׁפָּעַת הָאֻמּוֹת, מַקְרִיבִים צ"ח כְּבָשִׂים לְבַטֵּל צ"ח קִלְלוֹת הַתּוֹכֵחָה (רַשִׁ"י בַּמִּדְבָּר כט-יח). מִמֵּילָא זוֹכִים אָז לְשִׂמְחַת הַתּוֹרָה, בְּכָל הַהִתְלַהֲבוּת וְהַלַּהַט שֶׁל בִּרְכַּת "אַהֲבָה רַבָּה". (וְהִגַּדְתָּ)