Otzarot-Article

"וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה" (ז-יב) מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה, סִפְּרוֹ מֵפִיץ סִפְרֵי קֹדֶשׁ. הֶסְדֵּר הָיָה לְמֵפִיץ זֶה: אֶת הֲפָצַת הַסְּפָרִים בִּירוּשָׁלַיִם וּבִבְנֵי בְּרַק עוֹשֶׂה הוּא בְּעַצְמוֹ, נוֹסֵעַ בְּרִכְבּוֹ מֵחֲנוּת לַחֲנוּת, סוֹחֵב חֲבִילוֹת, גּוֹבֶה כְּסָפִים, בְּזֵעַת אַפָּיו אוֹכֵל לֶחֶם. וְאִלּוּ אֶת הַהַפָצָה בִּשְׁאָר עָרֵי הָאָרֶץ עוֹשֶׂה מֵפִיץ מִשְׁנֶה.

בִּפְרֹס יְמֵי עֶרֶב חַג הַפֶּסַח הִגִּיעַ הַמֵּפִיץ לַחֲנוּת בִּירוּשָׁלַיִם וְהִצִּיעַ אֶת סְפָרָיו, וּלְהַפְתָּעָתוֹ אוֹמֵר לוֹ בַּעַל הַחֲנוּת כִּי כְּבָר יֵשׁ לוֹ אֶת הַסְּפָרִים הַלָּלוּ.

"יֵשׁ לְךָ, מֵהֵיכָן?"

"מֵפִיץ הַמִּשְׁנֶה הֵבִיא אֶת סְפָרָיו שֶׁלּוֹ וְהִצִּיעַ גַּם סְפָרִים אֵלּוּ", תְּשׁוּבַת בַּעַל הַחֲנוּת.

כַּמּוּבָן, הַמֵּפִיץ הָרָאשִׁי שׁוֹמֵעַ וְכוֹעֵס. בְּפֵרוּשׁ הִתְנָה עִם מֵפִיץ הַמִּשְׁנֶה שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם וּבִבְנֵי בְּרַק יֵשׁ לוֹ בִּלְעָדִיּוּת עַל הַסְּפָרִים. כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּהְיֶה בֵּינֵיהֶם כָּל תַּחֲרוּת.

הִתְקַשֵּׁר מִיַּד לְמֵפִיץ הַמִּשְׁנֶה וְהִתְרַעֵם עָלָיו בְּמִלִּים קָשׁוֹת. הַלָּהּ הִתְנַצֵּל כִּי הָיָה זֶה מִקְרֶה חָרִיג. 'זוֹ רֶשֶׁת חֲנֻיּוֹת, וְהוּא חָשַׁב'...

מַה חָשַׁב, מִי חָשַׁב, הֶסְכֵּם הוּא הֶסְכֵּם!

פִּנָּה מֵפִיץ הַמִּשְׁנֶה אֶת הַשֶּׁטַח מִן הַסְּפָרִים שֶׁמָּכַר לְלֹא רְשׁוּת, וְהַמֵּפִיץ הָרָאשִׁי מָכַר סְפָרִים בְּאוֹתָהּ רֶשֶׁת בְּשׁוֹוִי שֶׁל כַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר אֶלֶף שְׁקָלִים. סְכוּם נָאֶה.

כַּעֲבֹר חֹדֶשׁ פָּשְׁטָה רֶשֶׁת הַחֲנֻיוֹת הַמְדֻבֶּרֶת אֶת הָרֶגֶל.

"תּוֹדָה לְךָ", אָמַר מֵפִיץ הַמִּשְׁנֶה וְהִתְעַנְיֵן, "מַה הָיָה סְכוּם הַהֶפְסֵד שֶׁמָּנַעְתָּ מִמֶּנִּי?"...

לֶקַח רַב לָמַדְתִּי מֵאוֹתוֹ סִפּוּר: לְעוֹלָם אֵינְךָ יוֹדֵעַ מַה מְצַפֶּה לְךָ בְּהֶמְשֵׁךְ הַדֶּרֶךְ. נִלְחָם אַתָּה עַל דָּבָר מְסֻיָּם, וְאַף צוֹדֵק; נוֹחֵל אַתָּה נִצָּחוֹן וְאֵינְךָ יָכוֹל לָדַעַת הַאִם נִצָּחוֹן זֶה לֹא יַעֲמֹד לְךָ לְרוֹעֵץ, חָלִילָה.

וּנְסַפֵּר סִפּוּר מִן הַגְּמָרָא (מוֹעֵד קָטָן יח:): רָבָא שָׁמַע אָדָם שׁוֹפֵךְ נַפְשׁוֹ בִּתְפִלָּה, 'רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, שֶׁפְּלוֹנִית תֵּאוֹת לְהִנָּשֵׂא לִי'.

יְעָצוֹ, 'אַל תְּבַקֵּשׁ בְּלָשׁוֹן זוֹ. אִם רְאוּיָה הִיא לְךָ, תַּסְכִּים בְּלֹא תְּפִלָּה. וְאִם לָאו, עוֹד תִּתְחָרֵט שֶׁהִסְכִּימָה...'

הִתְקוֹמֵם הַלָּהּ. 'הַלְוַאי שֶׁתַּסְכִּים', יִהְיֶה הַמְּאֻשָּׁר בַּתֵּבֵל, אֵין סִכּוּי שֶׁיִּתְחָרֵט, מְאֻשָּׁרִים יִהְיוּ לָנֶצַח.

לֹא עָנָהוּ רָבָא דָּבָר.

וְהַתְּפִלָּה הוֹעִילָה וְהַנַּעֲרָה נֶעֶתְרָה.

לְאַחַר זְמַן שְׁמָעוֹ רָבָא מְבַקֵּשׁ בְּכָל לֵב: 'רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אוֹ שֶׁתָּמִית אוֹתִי אוֹ שֶׁתִּקַּח אֶת נַפְשָׁהּ', יַחַד, זֶה לֹא הוֹלֵךְ...

וְעוֹד סִפּוּר מִן הַגְּמָרָא (תַּעֲנִית כג:): רַבִּי יִצְחָק בַּר אֶלְיָשִׁיב רָאָה אֶת רַבִּי מָנִי תַּלְמִידוֹ כְּשֶׁהוּא קוֹדֵר.

מַה אֵרַע?

כְּלוּם.

וּבְכָל זֹאת? לֹא נָעִים, אֲבָל אִשְׁתּוֹ מְכֹעֶרֶת. דִּכָּאוֹן לִרְאוֹתָהּ. יֵשׁ כָּאֵלֶּה...

אֵין בְּעָיָה! מַה שְׁמָהּ? חַנָּה. אָמַר רַבִּי יִצְחָק בַּר אֶלְיָשִׁיב "תִּתְיַפֶּה חַנָּה". שָׁב הַבָּיְתָה וְלֹא לְהַאֲמִין. אוֹר בַּבַּיִת, קוֹרֶנֶת וְזוֹהֶרֶת, יֹפִי עוֹצֵר נְשִׁימָה. וּכְבָר אָמַר בֶּן סִירָא "אִשָּׁה יָפָה, אַשְׁרֵי בַּעְלָהּ" (סַנְהֶדְרִין ק:). עוֹבְרִים כַּמָּה יָמִים וְרַבִּי מָנִי קוֹדֵר בְּכִפְלַיִם.

מַה עַכְשָׁו?

אָה, הִיא רוֹצָה לְהִתְגָּרֵשׁ. אֲנִי מְכֹעָר בִּשְׁבִילָהּ...

אֵין בְּעָיָה! "תַּחְזֹר חַנָּה לְכִעוּרָהּ" וּשְׁלוֹם הַבַּיִת הוּשַׁב עַל כַּנּוֹ.

וְיֵשׁ גַּם סִפּוּרִים הֲפוּכִים. בַּתַּלְמוּד הַיְּרוּשַׁלְמִי (הוֹרָיוֹת ג-ד) מְסֻפָּר עַל עָנִי וְלוֹ שְׂדֵה זִבּוּרִית וּפָרָה כְּחוּשָׁה. חָרַשׁ בָּהּ. נִתְקְלָה בְּגוּמָה וְשָׁבְרָה אֶת רַגְלָהּ. חָשַׁךְ עָלָיו עוֹלָמוֹ. עַד שֶׁהוּא טוֹרֵחַ לְחַלְּצָהּ וְחוֹפֵר סְבִיבָהּ, גִּלָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת עֵינָיו וּמָצָא אוֹצָר טָמוּן בָּאֲדָמָה. אָמַר אֶת הַמִּשְׁפָּט שֶׁהָיָה לְפִתְגָּם "לְטוֹבָתִי נִשְׁבְּרָה רֶגֶל פָּרָתִי".

וְסִפּוּר נוֹסָף, מֵהַגְּמָרָא (נִדָּה לא.): מַעֲשֶׂה בְּאָדָם שֶׁבִּקֵּשׁ לְהַפְלִיג בִּסְפִינָה. בְּדַרְכּוֹ חָדַר מַסְמֵר לְרַגְלוֹ. נִזְקַק לְטִפּוּל רְפוּאִי וּבֵינְתַיִם הִפְלִיגָה הַסְּפִינָה. כַּמָּה הִצְטַעֵר. כַּעֲבֹר זְמַן הִגִּיעָה הַשְּׁמוּעָה שֶׁאוֹתָהּ סְפִינָה טָבְעָה. כַּמָּה הוֹדָה עַל אוֹתוֹ מַסְמֵר. זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר (יְשַׁעְיָה יב-א), "אוֹדְךָ ה' כִּי אָנַפְתָּ (כָּעַסְתָּ וְהֶעֱנַשְׁתָּ) בִּי".

וּנְסַפֵּר בְּעִנְיַן זֶה מַעֲשֶׂה שֶׁאֵרַע לֹא מִכְּבָר:

מִשְׁפָּחָה בְּרוּכָה הִתְגּוֹרְרָה בְּדִירָה צְפוּפָה. הִזְדַּמְּנָה לָהֶם דִּירָה מְרֻוַּחַת בִּמְחִיר מְצִיאָה. חָתְמוּ חוֹזֶה וְהֶעֱמִידוּ דִּירָתָם לִמְכִירָה. מְעַטִּים הִתְעַנְיְנוּ, הַמְּחִיר נִרְאָה גָּבוֹהַּ וְנָסוֹגוּ. וְהַזְּמַן דּוֹחֵק. סוֹף סוֹף הִגִּיעַ קוֹנֶה, שָׁבוּעַ לִפְנֵי הַתַּאֲרִיךְ הַסּוֹפִי שֶׁבּוֹ חַיָּבִים הָיוּ לְהַשְׁלִישׁ אֶת הַכֶּסֶף. הִתְפַּשְּׁרוּ עַל הַמְּחִיר וְלֹא יָדְעוּ מֵהֵיכָן יַשִּׂיגוּ אֶת הַשְּׁאָר. בְּיוֹם שִׁשִּׁי, כַּעֲבֹר יוֹמַיִם, צִלְצֵל הַקּוֹנֶה וְהוֹדִיעַ שֶׁהִתְחָרֵט. בְּנֵי הַזּוּג הֶחְלִיטוּ שֶׁלֹּא יִתְּנוּ לַבְּשׂוֹרָה לְהָפֵר לָהֶם אֶת הַשַּׁבָּת. הֵסִיחוּ דַּעְתָּם וְעָשׂוּ אֶת הַשַּׁבָּת בְּשִׂמְחָה.

בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת הִגִּיעַ אָדָם, הִתְפַּעֵל מֵהַדִּירָה וְשִׁלֵּם בִּמְזֻמָּן אֶת מְחִירָהּ הַמְּקוֹרִי, הַגָּבוֹהַּ.

מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה. לְטוֹבָתָם הוּפְרָה הַמְּכִירָה.

וּמַדּוּעַ סִפַּרְנוּ כָּל אֵלֶּה? בִּפְתִיחַת פָּרָשָׁתֵנוּ כָּתוּב "וְהָיָה עֵקֶב". פֵּרֵשׁ רַבֵּנוּ הָ"אוֹר הַחַיִּים" הַקָּדוֹשׁ זַצַ"ל: אֵין 'וְהָיָה' אֶלָּא לְשׁוֹן שִׂמְחָה, וְאִלּוּ 'עֵקֶב' הוּא לְשׁוֹן סוֹף. כִּי אִי אֶפְשָׁר לִשְׂמֹחַ אֶלָּא בְּסוֹפוֹ שֶׁל תַּהֲלִיךְ. נִצְחוֹנוֹת בֵּינַיִם בְּתַחֲנוֹת הַדֶּרֶךְ אֵינָם אוֹמְרִים מְאוּמָה, אַף עֲלוּלִים לְהִתְגַּלּוֹת כְּרוֹעֵץ.

אַף אָנוּ חַיָּבִים לְחַשֵּׁב אֶת חֶשְׁבּוֹן עוֹלָמֵנוּ, לְהָפִיק לֶקַח לְגַבֵּנוּ, לָדַעַת לְהַבְחִין בֵּין הֶשֵּׂג לִטְוָח קָרוֹב לְבֵין הֶשֵּׂג בַּר קַיָּמָא לִטְוָח רָחוֹק.

אִם אֲנִי עָיֵף בְּעַרְבוֹ שֶׁל יוֹם וְרוֹצֶה רַק לָנוּחַ, אֲבָל מִתְקַיֵּם כָּעֵת שִׁעוּר תּוֹרָה, הֲרֵי לִי הַמְּנוּחָה שֶׁהִיא הֶשֵּׂג לַטְּוָח הַקָּרוֹב לְעֻמַּת שִׁעוּר הַתּוֹרָה שֶׁהוּא הֶשֵּׂג לַטְּוָח הָרָחוֹק. בִּהְיוֹתוֹ מְרוֹמֵם אוֹתִי, גּוֹדֵשׁ אוֹתִי בְּתֹכֶן, בּוֹנֶה אוֹתִי מִבְּחִינָה רוּחָנִית וּמַעֲלֶה אֶת כָּל הַבַּיִת. מַקְרִין עַל כָּל הַמִּשְׁפָּחָה.

מְפֹרָשׁ הַדָּבָר בִּתְחִלַּת פָּרָשָׁתֵנוּ: "וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה", מָתַי תִּהְיֶה הַשִּׂמְחָה? בַּסּוֹף! כַּאֲשֶׁר תֵּצֵא בִּרְכוּשׁ גָּדוֹל שֶׁל תּוֹרָה וּמִצְווֹת. וְאַדְּרַבָּא, כְּכָל שֶׁתִּהְיֶה עָיֵף וְיָגֵעַ אוֹ עָסוּק וְטָרוּד, יִגְדַּל שְׂכָרְךָ פִּי מֵאָה: "טוֹב אֶחָד בְּצַעַר מִמֵּאָה שֶׁלֹּא בְּצַעַר" (אָבוֹת דְּרַבִּי נָתַן פ"ג). כִּי בְּהַבִּיטֵנוּ אֲחוֹרַנִּית, מַה מְבִיאִים אָנוּ אִתָּנוּ לִימֵי הַסְּלִיחוֹת הַמְמַשְׁמְשִׁים וּבָאִים אִם לֹא אֶת שִׁעוּרֵי הַתּוֹרָה, אֶת הַמִּצְווֹת וְהַבְּרָכוֹת וְאֶת מַעֲשֵׂי הַחֶסֶד? אֶת כָּל הַשְּׁאָר יִשָּׂא הָרוּחַ, וְאֵלּוּ עוֹמְדִים לָעַד! (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)

	מקץ תשע"ד
	הַמַּחֲזֶה הַמְזַעְזֵעַ
	"וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה" (ז-יב) מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה, סִפְּרוֹ מֵפִיץ סִפְרֵי קֹדֶשׁ "וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה" (ז-יב) מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה, סִפְּרוֹ מֵפִיץ סִפְרֵי קֹדֶשׁ. הֶסְדֵּר הָיָה לְמֵפִיץ זֶה: אֶת הֲפָצַת הַסְּפָרִים בִּירוּשָׁלַיִם וּבִבְנֵי בְּרַק עוֹשֶׂה הוּא בְּעַצְמוֹ, נוֹסֵעַ בְּרִכְבּוֹ מֵחֲנוּת לַחֲנוּת, סוֹחֵב חֲבִילוֹת, גּוֹבֶה כְּסָפִים, בְּזֵעַת אַפָּיו אוֹכֵל לֶחֶם. וְאִלּוּ אֶת הַהַפָצָה בִּשְׁאָר עָרֵי הָאָרֶץ עוֹשֶׂה מֵפִיץ מִשְׁנֶה. בִּפְרֹס יְמֵי עֶרֶב חַג הַפֶּסַח הִגִּיעַ הַמֵּפִיץ לַחֲנוּת בִּירוּשָׁלַיִם וְהִצִּיעַ אֶת סְפָרָיו, וּלְהַפְתָּעָתוֹ אוֹמֵר לוֹ בַּעַל הַחֲנוּת כִּי כְּבָר יֵשׁ לוֹ אֶת הַסְּפָרִים הַלָּלוּ. "יֵשׁ לְךָ, מֵהֵיכָן?" "מֵפִיץ הַמִּשְׁנֶה הֵבִיא אֶת סְפָרָיו שֶׁלּוֹ וְהִצִּיעַ גַּם סְפָרִים אֵלּוּ", תְּשׁוּבַת בַּעַל הַחֲנוּת. כַּמּוּבָן, הַמֵּפִיץ הָרָאשִׁי שׁוֹמֵעַ וְכוֹעֵס. בְּפֵרוּשׁ הִתְנָה עִם מֵפִיץ הַמִּשְׁנֶה שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם וּבִבְנֵי בְּרַק יֵשׁ לוֹ בִּלְעָדִיּוּת עַל הַסְּפָרִים. כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּהְיֶה בֵּינֵיהֶם כָּל תַּחֲרוּת. הִתְקַשֵּׁר מִיַּד לְמֵפִיץ הַמִּשְׁנֶה וְהִתְרַעֵם עָלָיו בְּמִלִּים קָשׁוֹת. הַלָּהּ הִתְנַצֵּל כִּי הָיָה זֶה מִקְרֶה חָרִיג. 'זוֹ רֶשֶׁת חֲנֻיּוֹת, וְהוּא חָשַׁב'... מַה חָשַׁב, מִי חָשַׁב, הֶסְכֵּם הוּא הֶסְכֵּם! פִּנָּה מֵפִיץ הַמִּשְׁנֶה אֶת הַשֶּׁטַח מִן הַסְּפָרִים שֶׁמָּכַר לְלֹא רְשׁוּת, וְהַמֵּפִיץ הָרָאשִׁי מָכַר סְפָרִים בְּאוֹתָהּ רֶשֶׁת בְּשׁוֹוִי שֶׁל כַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר אֶלֶף שְׁקָלִים. סְכוּם נָאֶה. כַּעֲבֹר חֹדֶשׁ פָּשְׁטָה רֶשֶׁת הַחֲנֻיוֹת הַמְדֻבֶּרֶת אֶת הָרֶגֶל. "תּוֹדָה לְךָ", אָמַר מֵפִיץ הַמִּשְׁנֶה וְהִתְעַנְיֵן, "מַה הָיָה סְכוּם הַהֶפְסֵד שֶׁמָּנַעְתָּ מִמֶּנִּי?"... לֶקַח רַב לָמַדְתִּי מֵאוֹתוֹ סִפּוּר: לְעוֹלָם אֵינְךָ יוֹדֵעַ מַה מְצַפֶּה לְךָ בְּהֶמְשֵׁךְ הַדֶּרֶךְ. נִלְחָם אַתָּה עַל דָּבָר מְסֻיָּם, וְאַף צוֹדֵק; נוֹחֵל אַתָּה נִצָּחוֹן וְאֵינְךָ יָכוֹל לָדַעַת הַאִם נִצָּחוֹן זֶה לֹא יַעֲמֹד לְךָ לְרוֹעֵץ, חָלִילָה. וּנְסַפֵּר סִפּוּר מִן הַגְּמָרָא (מוֹעֵד קָטָן יח:): רָבָא שָׁמַע אָדָם שׁוֹפֵךְ נַפְשׁוֹ בִּתְפִלָּה, 'רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, שֶׁפְּלוֹנִית תֵּאוֹת לְהִנָּשֵׂא לִי'. יְעָצוֹ, 'אַל תְּבַקֵּשׁ בְּלָשׁוֹן זוֹ. אִם רְאוּיָה הִיא לְךָ, תַּסְכִּים בְּלֹא תְּפִלָּה. וְאִם לָאו, עוֹד תִּתְחָרֵט שֶׁהִסְכִּימָה...' הִתְקוֹמֵם הַלָּהּ. 'הַלְוַאי שֶׁתַּסְכִּים', יִהְיֶה הַמְּאֻשָּׁר בַּתֵּבֵל, אֵין סִכּוּי שֶׁיִּתְחָרֵט, מְאֻשָּׁרִים יִהְיוּ לָנֶצַח. לֹא עָנָהוּ רָבָא דָּבָר. וְהַתְּפִלָּה הוֹעִילָה וְהַנַּעֲרָה נֶעֶתְרָה. לְאַחַר זְמַן שְׁמָעוֹ רָבָא מְבַקֵּשׁ בְּכָל לֵב: 'רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אוֹ שֶׁתָּמִית אוֹתִי אוֹ שֶׁתִּקַּח אֶת נַפְשָׁהּ', יַחַד, זֶה לֹא הוֹלֵךְ... וְעוֹד סִפּוּר מִן הַגְּמָרָא (תַּעֲנִית כג:): רַבִּי יִצְחָק בַּר אֶלְיָשִׁיב רָאָה אֶת רַבִּי מָנִי תַּלְמִידוֹ כְּשֶׁהוּא קוֹדֵר. מַה אֵרַע? כְּלוּם. וּבְכָל זֹאת? לֹא נָעִים, אֲבָל אִשְׁתּוֹ מְכֹעֶרֶת. דִּכָּאוֹן לִרְאוֹתָהּ. יֵשׁ כָּאֵלֶּה... אֵין בְּעָיָה! מַה שְׁמָהּ? חַנָּה. אָמַר רַבִּי יִצְחָק בַּר אֶלְיָשִׁיב "תִּתְיַפֶּה חַנָּה". שָׁב הַבָּיְתָה וְלֹא לְהַאֲמִין. אוֹר בַּבַּיִת, קוֹרֶנֶת וְזוֹהֶרֶת, יֹפִי עוֹצֵר נְשִׁימָה. וּכְבָר אָמַר בֶּן סִירָא "אִשָּׁה יָפָה, אַשְׁרֵי בַּעְלָהּ" (סַנְהֶדְרִין ק:). עוֹבְרִים כַּמָּה יָמִים וְרַבִּי מָנִי קוֹדֵר בְּכִפְלַיִם. מַה עַכְשָׁו? אָה, הִיא רוֹצָה לְהִתְגָּרֵשׁ. אֲנִי מְכֹעָר בִּשְׁבִילָהּ... אֵין בְּעָיָה! "תַּחְזֹר חַנָּה לְכִעוּרָהּ" וּשְׁלוֹם הַבַּיִת הוּשַׁב עַל כַּנּוֹ. וְיֵשׁ גַּם סִפּוּרִים הֲפוּכִים. בַּתַּלְמוּד הַיְּרוּשַׁלְמִי (הוֹרָיוֹת ג-ד) מְסֻפָּר עַל עָנִי וְלוֹ שְׂדֵה זִבּוּרִית וּפָרָה כְּחוּשָׁה. חָרַשׁ בָּהּ. נִתְקְלָה בְּגוּמָה וְשָׁבְרָה אֶת רַגְלָהּ. חָשַׁךְ עָלָיו עוֹלָמוֹ. עַד שֶׁהוּא טוֹרֵחַ לְחַלְּצָהּ וְחוֹפֵר סְבִיבָהּ, גִּלָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת עֵינָיו וּמָצָא אוֹצָר טָמוּן בָּאֲדָמָה. אָמַר אֶת הַמִּשְׁפָּט שֶׁהָיָה לְפִתְגָּם "לְטוֹבָתִי נִשְׁבְּרָה רֶגֶל פָּרָתִי". וְסִפּוּר נוֹסָף, מֵהַגְּמָרָא (נִדָּה לא.): מַעֲשֶׂה בְּאָדָם שֶׁבִּקֵּשׁ לְהַפְלִיג בִּסְפִינָה. בְּדַרְכּוֹ חָדַר מַסְמֵר לְרַגְלוֹ. נִזְקַק לְטִפּוּל רְפוּאִי וּבֵינְתַיִם הִפְלִיגָה הַסְּפִינָה. כַּמָּה הִצְטַעֵר. כַּעֲבֹר זְמַן הִגִּיעָה הַשְּׁמוּעָה שֶׁאוֹתָהּ סְפִינָה טָבְעָה. כַּמָּה הוֹדָה עַל אוֹתוֹ מַסְמֵר. זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר (יְשַׁעְיָה יב-א), "אוֹדְךָ ה' כִּי אָנַפְתָּ (כָּעַסְתָּ וְהֶעֱנַשְׁתָּ) בִּי". וּנְסַפֵּר בְּעִנְיַן זֶה מַעֲשֶׂה שֶׁאֵרַע לֹא מִכְּבָר: מִשְׁפָּחָה בְּרוּכָה הִתְגּוֹרְרָה בְּדִירָה צְפוּפָה. הִזְדַּמְּנָה לָהֶם דִּירָה מְרֻוַּחַת בִּמְחִיר מְצִיאָה. חָתְמוּ חוֹזֶה וְהֶעֱמִידוּ דִּירָתָם לִמְכִירָה. מְעַטִּים הִתְעַנְיְנוּ, הַמְּחִיר נִרְאָה גָּבוֹהַּ וְנָסוֹגוּ. וְהַזְּמַן דּוֹחֵק. סוֹף סוֹף הִגִּיעַ קוֹנֶה, שָׁבוּעַ לִפְנֵי הַתַּאֲרִיךְ הַסּוֹפִי שֶׁבּוֹ חַיָּבִים הָיוּ לְהַשְׁלִישׁ אֶת הַכֶּסֶף. הִתְפַּשְּׁרוּ עַל הַמְּחִיר וְלֹא יָדְעוּ מֵהֵיכָן יַשִּׂיגוּ אֶת הַשְּׁאָר. בְּיוֹם שִׁשִּׁי, כַּעֲבֹר יוֹמַיִם, צִלְצֵל הַקּוֹנֶה וְהוֹדִיעַ שֶׁהִתְחָרֵט. בְּנֵי הַזּוּג הֶחְלִיטוּ שֶׁלֹּא יִתְּנוּ לַבְּשׂוֹרָה לְהָפֵר לָהֶם אֶת הַשַּׁבָּת. הֵסִיחוּ דַּעְתָּם וְעָשׂוּ אֶת הַשַּׁבָּת בְּשִׂמְחָה. בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת הִגִּיעַ אָדָם, הִתְפַּעֵל מֵהַדִּירָה וְשִׁלֵּם בִּמְזֻמָּן אֶת מְחִירָהּ הַמְּקוֹרִי, הַגָּבוֹהַּ. מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה. לְטוֹבָתָם הוּפְרָה הַמְּכִירָה. וּמַדּוּעַ סִפַּרְנוּ כָּל אֵלֶּה? בִּפְתִיחַת פָּרָשָׁתֵנוּ כָּתוּב "וְהָיָה עֵקֶב". פֵּרֵשׁ רַבֵּנוּ הָ"אוֹר הַחַיִּים" הַקָּדוֹשׁ זַצַ"ל: אֵין 'וְהָיָה' אֶלָּא לְשׁוֹן שִׂמְחָה, וְאִלּוּ 'עֵקֶב' הוּא לְשׁוֹן סוֹף. כִּי אִי אֶפְשָׁר לִשְׂמֹחַ אֶלָּא בְּסוֹפוֹ שֶׁל תַּהֲלִיךְ. נִצְחוֹנוֹת בֵּינַיִם בְּתַחֲנוֹת הַדֶּרֶךְ אֵינָם אוֹמְרִים מְאוּמָה, אַף עֲלוּלִים לְהִתְגַּלּוֹת כְּרוֹעֵץ. אַף אָנוּ חַיָּבִים לְחַשֵּׁב אֶת חֶשְׁבּוֹן עוֹלָמֵנוּ, לְהָפִיק לֶקַח לְגַבֵּנוּ, לָדַעַת לְהַבְחִין בֵּין הֶשֵּׂג לִטְוָח קָרוֹב לְבֵין הֶשֵּׂג בַּר קַיָּמָא לִטְוָח רָחוֹק. אִם אֲנִי עָיֵף בְּעַרְבוֹ שֶׁל יוֹם וְרוֹצֶה רַק לָנוּחַ, אֲבָל מִתְקַיֵּם כָּעֵת שִׁעוּר תּוֹרָה, הֲרֵי לִי הַמְּנוּחָה שֶׁהִיא הֶשֵּׂג לַטְּוָח הַקָּרוֹב לְעֻמַּת שִׁעוּר הַתּוֹרָה שֶׁהוּא הֶשֵּׂג לַטְּוָח הָרָחוֹק. בִּהְיוֹתוֹ מְרוֹמֵם אוֹתִי, גּוֹדֵשׁ אוֹתִי בְּתֹכֶן, בּוֹנֶה אוֹתִי מִבְּחִינָה רוּחָנִית וּמַעֲלֶה אֶת כָּל הַבַּיִת. מַקְרִין עַל כָּל הַמִּשְׁפָּחָה. מְפֹרָשׁ הַדָּבָר בִּתְחִלַּת פָּרָשָׁתֵנוּ: "וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה", מָתַי תִּהְיֶה הַשִּׂמְחָה? בַּסּוֹף! כַּאֲשֶׁר תֵּצֵא בִּרְכוּשׁ גָּדוֹל שֶׁל תּוֹרָה וּמִצְווֹת. וְאַדְּרַבָּא, כְּכָל שֶׁתִּהְיֶה עָיֵף וְיָגֵעַ אוֹ עָסוּק וְטָרוּד, יִגְדַּל שְׂכָרְךָ פִּי מֵאָה: "טוֹב אֶחָד בְּצַעַר מִמֵּאָה שֶׁלֹּא בְּצַעַר" (אָבוֹת דְּרַבִּי נָתַן פ"ג). כִּי בְּהַבִּיטֵנוּ אֲחוֹרַנִּית, מַה מְבִיאִים אָנוּ אִתָּנוּ לִימֵי הַסְּלִיחוֹת הַמְמַשְׁמְשִׁים וּבָאִים אִם לֹא אֶת שִׁעוּרֵי הַתּוֹרָה, אֶת הַמִּצְווֹת וְהַבְּרָכוֹת וְאֶת מַעֲשֵׂי הַחֶסֶד? אֶת כָּל הַשְּׁאָר יִשָּׂא הָרוּחַ, וְאֵלּוּ עוֹמְדִים לָעַד! (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)